פרוטוקול ועדות ערר מס' 10/16 - עוטר מוחמד

בפני הועדה לעררי ארנונה ערר 10/16

שבעיר עכו

בפני ועדת הערר: עו''ד אלי סבן - יו''ר הועדה

מר יהודה אזולאי - חבר הועדה

מר יהודה עייש - חבר הוועדה

עו''ד יעל אסיף --יועצת משפטית לוועדת הערר

בעניין: עוטר מוחמד

עייי בייכ עוייד מוחמד בכר העורר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית עכו

עייי בייכ עוייד דביר ליבוביץ ואתי המשיב

החלטה

רקע בללי:

.1

העורר הוא המתזיק בנכס אשר משמש בחלקו כסוכנות למכירת רכביס ובתחלקו האחר משמש כיחידה

לאחסון גופי תאורה (להלן: "החלק שבמחלוקתיי). החלק שבמחלוקת מושכר על ידי העורר לחנות

לממכר גופי תאורה אשר ממוקמת בבניין נפרד, מספר מאות מטרים מהנכס ומעבר לכביש (לחלן:

''החנות''). מאחר ובהתאס למוסכם בין בעלי החנות לעורר, העורר הוא הנושא בתשלומי הארנונה בגין

החלק שבמחלוקת, הגיש העורר את ההשגה בגין החלק שבמחלוקת.

במהלך שנת המס 2015 הגיש העורר השגה וערר בגין הנכס (ערר 13/15), ובכלל זה בגין החלק

שבמחלוקת, הן בטענה כי יש לחייב חלק מהנכס כגלריה והן בטענה כי יש לחייב את החלק שבמחלוקת

בסיווג יימחסןיי שבצו המסים לעירית עכו (להלן: ייצו המסיטיי), בהיותו משמש לאחסון גופי תאורה

עבור החנות. במסגרת סיור שערכנו בנכס, הגיעו הצדדיס להסכמות במסגרתן ויתר העורר על טענת

הגלריה ואילו המשיב הודיע, באמצעות נציגה מטעמו שהשתתפה בסיור, כי הוא מסכיס לסווג את

החלק שבמחלוקת כמחסן. להסכמה גו ניתן תוקף החלטה.

בשנת המס 2016 הודיע המשיב לעורר כי הוא מחדש את חיוב החלק שבמחלוקת כמחסן, הואיל וחלה

אי הבנה בעת מתן ההסכמה לחיוב החלק שבמחלוקת כמחסן. בעקבות ואת השיג העורר והעלה בהשגתו

שתי טענות: האחת, כי יש לחייב את הנכס במחסן, הן לאור היותו משמש לאחסון והן לאור מתן

הסכמת המשיב לכך כבר בשנת 2015 והשניה, כי אין לשנות את שטח הנכס כפי שחויב בשנת 2015 -

אשר עמד על 445.03 מייר.

לאחר שקיימנו דיון מקדמי בערר, הותלט על עריכת סיור נוסף בנכס, מאחר והסיור במסגרת ערר 13/15

היה קצר ולא כלל ביקור בחנות או תיעודו בתמונות, עקב הגעת הצדדיס להסכמות בתתילתו. סיור

כאמור קיימנו ביוס 25.8.16, במהלכו סיירנו הן בחלק שבמחלוקת עצמו והן בחנות. פרוטוקול הסיור

1

ותמונות שצולמו במהלכו נמסרו לצדדים. בתוס הסיור הודיעו הצדדיס כי הס מוותריס על הגשת ראיות

ומבקשים כי תינתן החלטה על בסיס ממצאי הסיור. בהתאם, נקבע הערר לסיכומים, תוך שציינו כי

סיבומים יוגשו/ככל שיעלה בידי הצדדים להגיע להבנות בסוגיית השטח שעלתה (ס היא בערל ".

5 הגס שלא נתקבלה מאת הצדדים הודעה כי אכן הגיעו להסכמות באשר לסוגיית השטח, הגיש העורר

סיכומים ואחריו הגיש המשיב סיכומיו. בסיכומיו העלה העורר טענה חדשה, לפיה על שטח הנכס לעמוד

על 425 מייר, וואת כנטען על בסיס אמירה של נציגת המשיב בדיון המקדמי שהתקייס בערר 13/15, נטען

כי דבריה של נציגת המשיב הגב' דדי מתייחסייס למדידה שצירף העורר לערר 13/15, שלפיה שטח הנכס

הנו 425 מייר ונטען כי בדבריה היא קיבלה מדידה זו. המשיב בסיכומיו מתנגד לטענה וו בהיותה בגדר

ייהרחבת חציתיי ולמעלה מן הצורך טוען כי אין בה ממש, התיקון אליו התייחסה הגבי דדי הנו התיקון

במסגרתו הועמד שטח הנכס על 445 מייר ולא פחות מכך וממילא התשריט אשר צורף לערר 13/15, אינו

תשריט מדידה של מודד מוסמך לתמיכה בטענתו לגבי שטח הנכס, אלא מדידה שאינה ארנונאית בלבד.

דיון:

6. כאמור, העורר העלה שתי טענות בעררו. נדון בכל אתת מהטענות בנפרד.

א. דיון בטענת סיווג הנכס כבמחסן:

7 כאמור, הצדדיס חלוקים לגבי סיווג השטח שבמחלוקת ולמעשה העמידו להכרעתנו שני סיווגיס מצו

המסיס : י"ימחסן" (לשיטת העורר) או ייעסקיסיי (לשיטת המשיב).

מפאת חשיבותם יובאו להלן במלואס נוסחס של שני סיווגיס אלה - שהנו והה בכל צווי הארנונה בשניס

הרלבנטיות לערריס שלפנינו:

/עסקים -פירושם חנויות מכל הסוגים, מסעדות, אולמות לשמחות, קיוסקים, דוכנים או כל עסק

אחר שלא הוזכר כאן למעט משרדיס או מפעליס"י.

,מחטן - מבנה המשמש את העסק לאחסון בעבד ולא נעשית בו כל פעילות מסחלית//. (ההדגשה שלנו).

למקרא הסיווג יימחסן"י עולה, כי סיווג וה מציב מסי תנאים, כדלקמן:

כי המדובר במבנה.

המבנה משמש עסס.

השימוש הוא לאחסון בלבד.

לא נעשית בנכס כל פעילות מסחרית.

> שש ₪ 4

8 ככלל, סיווגו של נכס כלשהו, לצרכי הטלת ארנונה מתבצע על פי השימוש שנעשה באותו נכס. כלל וה

מעוגן בהוראת סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

תשמייג - 1992, הקובע:

/מועצה תטיל בכל שנת כספים אלנונת כללית על הנכסים שבתחומה, שאינם אדמות בנין; האדנונה

תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו ותשולם בידי המחזיק בנכס'י.

מהוראת סעיף גה עולה, כי סיווג העסק לצורך קביעת שיעור הארנונה, יקבע על פי השימוש שנעשה

בפועל בנכס - ראו לעניין וה אף בגייצ 345/78, 364, 461, 462 ירדניה חברה לביטוח בע''מ ואח' ני

עירית ת''א-יפו, פייד לג(1), 113.

2

.10

.11

ההלכה הפסוקה הנהוגה כיוס בשאלת פיצול נכס לצרכי סיווג ארנונה נסקרה על ידנו ארוכות ביותר

מהחלטה אחת. נפנה לעניין וה למשל להחלטתנו בערר 23/13 גולף בע''מ נ' מנהל הארנונה בעירית עכו

(להלן : 'יההחלטה בערר גולף'י). נפנה לעניין וה גס לסקירה שנערכה בהחלטתה של הוועדה בראשותו של

יוהייר עוייד רמי חזואן בעררי מאי מרקט נ' מנהל הארנונה בעירית עכו (להלן: ''ההחלטה בעררי מאי

מרקטיי). בקליפת האגוז נציין, כי במסגרת אותה הלכה פסוקה ענפה נקבע, כי ככלל, יש להימנע מפיצול

סיווגו של נכס, אך ואת פרט למצב בו קיים סיווג ספציפי בצו המסים, שכן במקרה כוה כוונת מתקין צו

המסיס היתה ליתן לסיווג מסויס התייחסות נפרדת ועל כן ובהתאם יש לסווגו באופן נפרד ומובחן.

ראו גס ההלכה הפסוקה אשר נסקרה ארוכות בהחלטות השונות וביניהן בהחלטה בערר גולף ובערר מאל

מרקט, ואשר עסקה בסיווג באופן ספציפי של חלק אחורי של חנות, המשמש לאחסון המלאי שנמכר

בחנות (למשל חנות נעלייס המאחסנת בחלק זה את המידות השונות, סופרפארס המאחסן בחלק וה

מלאי של המוצריס הנמכריס בחנות) וכן המשמש בנוסף לשימושים נלווים נוספיט כגון פינת אוכל

לעובדיס. בשורה של פסקי דין נקבע, כי אין שימוש מעין זה בא בגדר ''מחסניי וזואת מאחר וקיימת ויקת

משמעותית בין השטח שבמחלוקת לחנות הצמודה לו, והיותו הכרחי למימוש תכלית הנכס העיקרי,

הצמידות והנגישות שבניהס.

על בסיס פסיקה גו, במסגרת ההחלטה בערר גולף נדחתה הטענה כי יש לסווג את הנכס כמחסן, וואת

בשיס לב לצמידות הפיוית, לקשר ההדוק והאינטנסיבי והתלות של החלק העיקרי בחלק וה -אשר הנו

הכרתי לקיומו באופן שוטף.

ראו למשל בס' 34 להחלטה בערר סופרפארס ציטוט דבריה של נציגת העורר בערר סופרפארס לגבי

החלקיס האחורייס שהתבקש סיווגם כיימחסןיי, לפיהס מילוי של מוצריס מחלקיס אלה מתבצע מידי

*ום וכי אין במקוס סחורה המוחוקת במשך שנים. על בטיס וה החליטה הוועדה, כל:

/בתיות הסחורה המאוחסנת בשטח שבמחלוקת מלאי המיועד להימכר בחנות ואשר באופן שוטף,

לינאמי ואינטנסיבי מועברת לחנות לפי הצורך בלי כי פעילות זו מהווה חלק בלתי נפרד (אף הכרתי

מפעילות המכירה המתבצעת בתנות ואין לראות באיחסונו בשטח שבמחלוקת כפעילות שאינה

*פעילות מסחרית:י. על כן, רק בשל כך לא ניתן לומד כי השימוש בשטח שבמחלוקת בא בגדר הגדרת

ל/מחס(/ שבצו המסים?. (ההדגשה במסור).

על בסיס וה החלטנו כי לא רק שהחלק האחורי אינו עומד במבחני הפסיקה לפיצול סיווג של נכס, אלא

הוא אף אינו עומד במבחניס שבהגדרת "מחסן'י שבצו המסיס - מאחר שראינו בצמידות וזיקה זו

כמבססת פעילות מסחרית בתוך המחסן.

וכל ואת בנוסף לשימושיס שוניס שאינס אחסון שנצפו על ידי הוועדה במהלך הסיור בנכס ואשר צוינו

בהחלטה (סליל מדבקות והדבקת התוויות, התזקת כספות וניירת, שירותים, מטבחון ועוד) - כל אלה

היוו גס הס נימוק לקביעה כי אין בחלק האחורי לבוא בגדר 'יאחסון'י מאחר ולא נעשה בו שימוש

לאחסון בלבד כדרישת צו המסיס.

לעומת ואת, בהחלטה בעררי מאי מרקט התקבלה הטענה בדבר סיווג כמחסן, תוך שהודגש כי המדובר

בנסייבות שונות בתכלית מערר גולף. באותו המקרה דובר ביחידות אשר אמנס סמוכות לסופרמרקט אך

אינן מצויות בצמידות פיוית אליו, בדומה לנסיבות שבערר גולף ולנסיבות שבפסיקה שצוטטה בו. כמו

כן, אמנס היחידות שימשו לאחסון סחורה, אך לא סחורה המשמשת את הסופרמרקט באופן יומיומי,

דינאמי ואינטנסיבי, שכן בסופרמרקט קיימת :חידה אחורית וצמודה שבה מאוחסנת סחורה למילוי

.3

.4

.5

מיידי ויומיומי ואלו האחסון ביחידות נשוא הערר הנו לאורך טווח ובנוסף אף אינו משמש רק את

הסופרמרקט הסמוך אליו גס סופרמרקט נוסף - הכל כמפורט בהחלטה בעררי מאי מרקט.

וכפי שצוין בגוף ההחלטת:

,לכל הדעות התרשמנו, כי לא קיימת אותה זיקה הנדרשת בפסיקה בין יחידות האחסון לסופרמרקט,

הן אינן הכרחיות לשימוש תכליתו ולכל הדעות לא התרשמנו כי קיימת פעילות מסחרית המבוצעת

בתוך *חידות האחסון - היחידות נפדדות פיזית ומהותית מהסופרמרקט, לא מתקיים בניהן קשר

דינאמי ואינטנסיבי אלא קשר שולי בלבד -ובוודאי לא כזה ההופך את יחידות האחסון לכאלה

שמבוצעת בהן פעילות מסחרית -השוללת סיווגן כמחסן. כל זאת להבדי 2 מהחלק האחורי של

הסופרמלקט -שכן עומד בתנאיס אלו/.

במסגרת ההתלטה בעררי מאי מרקט אף התייחסה הוועדה לאופן בו מפרש המשיב את הסיווג 'ימחסןיי

שבצו המסים, וקבעה כי פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עס לשונו של המונת בצו המסיס ונעדרת כל

אחיזה לשונית בו, כדלקמן:

ששל פי פרשנותה, כל נכס בו מאוחסנת סחורה אשר עתידה בסופו של תהליך להימכר, ולא משנה מה

פלק הזמן בו מאוחסנת הסחורה בנכס ו/או תדירות כניסתה ויציאתה מהנכס, בכל מקדה כזה אין

לראות בנכס כ'/מחס(/ אלא בנכס שבו מתבצעת פעילות מסחרית. לשיטתה, הסיווג 'אחסוןי מכוון אך

ורק לנכסים בהם נעשה שימוש לאחסון ציוד בו העסק עושה שימוש כגון טרקטורים.

אין בידינו לקבל טענת זו. לטעמנו, פלשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם לשונה של ההגדרה ואף עם

תכליתה. מקובלת עלינו טענת ב''כ העורר, כי פרשנות זו נעדלת כל אחיזה לשונית בכשון ההגדרת -

אשר לכל הדעות אינה כוללת הוראה מפורשת האוסרת על אחסון סחולות ואו תולאה מפורשת

הקובעת כי רק ציוד המשרת את העסק *בוא בגדר //מחסן. כל שנאמר הוא כי לא תיעשה בו פעילות

מסחרית וכי ישמש את הנכס /לאחסון בלבל. לא נאמר למשל *משמש את העסק לאחסון ציוד

בלבל.

כך גם לשון התגדרה אשר כוללת את המילה /בויי לטעמנו מכוונת לכך שלא תיעשה פעילות מסחדית

בתוך הנכס - כגון קיומה של קופה רושמת בתוך הנכס, קבלת קהל לקוחות בתוך הנכס וכיוי/ב -מה

שלא מתקיים במקרה זה לגבי יחידות האחסון.

על כן, לטעמנו, בתחלט יש טעם רב בקביעה כי יחידה המצויה בצמידות פיזית ממש לעסק ואשר

משרתת אותו באופן כה שוטף, דינמי ואינטנסיבי עד כדי כך שיש לדאות בו חלק בלתי נפלד מפעילות

המכירת בנכס העיקלי -ובכך אכן הוא אינו עומד בתנאי ההגדרה לכך ש'"לא נעשית בו כל פעילות

מסחלית" - אך מכאן ועד קביעה כי כל נכס בו מאוחסנת סחודה שמיועדת למכירה אינו אחסון ורק

אחסון ציוד הוא אחסון-- המרחק לב. כמלחק מזלח ממערב, ולטעמנו, מדובר בקביעה גולפת ומרחיקת

לכת מדיי אשר אינה מתיישבת עס לשון ההגדרת כלל ועיקל/י. (ההדגשה במקור).

הוועדה אף הוסיפה וקבעה, כי פרשנות מעין זו אינה מתיישבת עס תכליתו של סיווג וח:

*לטעמנו תכליתו של הס?ווג -בשים לב לכותרתו -אחסון - הנה ליתן תעריף חיוב מופחת לנכס אשר

משמש אך ורק לאחסון ואינו כולל שטח מכירה אינו מקבל לקוחות, אין בו קופה רושמת, אלא מהווה

יחידה עולפית המסייעת לעסק -ובלבד שאינו חלק בלתי נפלרד מהמכירה שבעסק. קיים טעם בחיוב

שימוש מעין זה בתעריף מופחת. פרשנות לפיה <וענק סיווג מופחת זה רק לאחסון ציוד יוציא מגדרו

כמעט את כל סוגי הנכסים בהס מתבצע אחסון, שכן מעטיס הם העסקים המחזיקים ציוד כגון

טרקטולים המצריך אחסון ביחידה נפרדת בפני עצמה. פרשנות מעין זו אף אינה מסוג הפרשנות אשר

מבוססת על החזקה כי אין מטלת חקיקת המס לפגוע בקניין הנישום - שהיא הפדשנות הנהוגה כיום

בדיני המס (ראו למשל עעיים 4105/09 עירית חיפה ואחי גי עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה

ואח' (פולסם בנמו)/. (ההדגשה במקור).

נציין, כי מסקנות אלו של הוועדה הנכבדה בהחלטה בעררי מאי מרקט מקובלת עלינו וגס אנו רואיס כי

אין לקבל את אופן הפרשנות המצמצס שמציע המשיב, השולל קטגורית כל אחסון של סחורה בכל

נסיבות שהן.

.6

.17

.8

.9

וביישוס לענייננו, נאמר כבר כעת כי לאחר שעיינו היטב בסיכומי הצדדיס ובממצאי הסיור בו השתתפנו,

הן בנכס והן בחנות ולאחר שהתרשמנו באופן בלתי אמצעי מהשימוש שנעשה הן בנכס והן בחנות,

מסקנתנו החד משמעית הנה, כי בנסיבות הייחודיות של מקרה וה עונה הנכס על המבתניס שבסיווג

'ימחסן בצו המסיסיי.

מסקנתנו וו נשענת על מספר נדבכיס העוליס מסיורנו בנכס ובחנות ואשר מבדיליס מקרה וה מנסיבות

ערר גולף, ולעומת ואת מציביס אותו במקוס דומה לנסיבות ערר מאי מרקט.

ראשית נפנה לכך שהפעילות המסחרית אשר אליה קשור הנכס לא צמודה ואף לא סמוכה לנכס. החנות

אותה הוא משרת נמצאת מאות מטריס מהנכס וביניהס מפריד כביש סואן. נדרשת הליכה על פני כל

מרחק זה וחציית הכביש כדי להגיע לחנות מהנכס. נסיבות אלה לכל הדעות שונות בתכלית מיחידה

הצמודה פיוית לחנות והמהווה חלק אינטגרלי ממנה ממש ואשר כניסה ויציאה אליה לצורך שימוש

בסחורה נעשה באופן רציף ואינטנסיבי. בכך שונה באופן מובהק הנכס מכל אלה אשר נבחנו בפסקי הדין

שניתנו בסוגיה או ואשר הובאו בהחלטות שצוינו לעיל, כגון פסקי הדין בעניין סופרפארם, בריל ועוד.

שנית, לא ניתן אף להתעלס מכך שמביקורנו בחנות עלה כי קיימת יחידה לאחסון סחורה בתוך החנות

עצמה. יחידה וו הנה בשטח לא מבוטל וכוללת דגמיס רביס של גופי תאורה, בניהס גס גופי תאורה

גדוליס. לכל הדעות יחידה זו אינה יכולה להיות מסווגת כמחסן, והיא זו שממלאה אחר מבחני הפסיקה

אשר צוטטה בהחלטות שצוינו לעיל, שכן היא אכן צמודה ואינטגרלית מהחנות והיא משמשת למילוי

המלאי באופן אינטנסיבי. בכך, בצירוף למיקוס הפיוי של החלק שבמחלוקת, יש לשכנע כי השימוש

בחלק שבמחלוקת אינו אינטנסיבי יומיומי עד כדי כך שניתן לומר שנעשית גס בו פעילות מסחרית.

נציין כי בכך דומה מאוד מקרה העוררת למקרה מאי מרקט, אשר גס בו היתה קיימת יחידת אחסון

צמודה לסופרמרקט אשר היא שימשה למיללוי מצרכיס באופן אינטנסיבי כגון ביציסם וחלב, ולא החלקים

שהיו במחלוקת שס.

לכך גס מתווסף טיב הסחורה המאוחסנת בנכס. בסיור למדנו כי חלק מהסחורה בחלק שבמחלוקת הנס

פריטים ישניסם שכבר אינס נמכריס בחנות. מידע וה נמסר מאת עובדי החנות בסיור ולא נסתר. לכל

הדעות סוג כוה של סחורה אינו מהווה חלק מייפעילות מסחריתיי אשר מתבצעת בנכס. לכל ואת

מתווספת היעדרה של קופה רושמת או קבלת לקוחות בנכס. הנכס סגור בדלת הרמה מברול, מבנהו צר

ואורך, הוא עמוס עד לעייפה בסחורה ואינו בנוי לקבלת לקוחות.

אשר על כן, לאור כל אלה השתכנענו כי הנכס עונה על מבחני הסיווג ''אחסוןיי שבצו המסים. איננו

מקבליס את פרשנות המשיב למונת וה ולטעמנו, כאשר המדובר בנכס המנותק פיוית מהנכס שבו

מתבצעת פעילות מסחרית ואינו לוקח חלק אינטנסיבי ושוטף בפעילות המסחרית והוא משמש לאחסון

בלבד ואין בו קופה רושמת או קבלת לקותות ובפרט כאשר הוא כולל גס סחורה ישנה אשר כבר אינה

נמכרת בחנות, ברי כי הוא עונה על סיווג ייאחסוןיי שבצו המסים.

בטרס סיוס נתייחס לטענות העורר ביחס להסכמה אשר הושגה במסגרת הערר לשנת 2015. בקליפת

האגוו נאמר, כי אין לקבל את טענות העורר בהקשר זה. ווהי וּכותו המלאה של המשיב לשנות את

עמדתו כאשר נסתיימה שנת המס, בדיוק כפי שנישוס וכאי להגיש השגה חדשה מדי שנת מס. ככל

שהמשיב סבור שנציג מטעמו שגה בעמדתו, לכל הדעות אין לכבול את המשיב בעמדה זו ויש לאפשר לו

5

להעמידה למבחן בשנת המס העוקבת. עוד נפנה בהקשר ה את תשומת הלב לכך שעיון באותו פרוטוקול

מהסיור שנערך בשנת 2015 מעלה, כי דובר בהסכמה דיונית הדדית שהושגה בין הצדדים, במסגרתה

מחד ויתר המשיב על טענתו כי אין המדובר במחסן ומנגד ויתר העורר על טענתו כי קיימת בנכס גלריח.

כך שהוויתור על טענת המחסן נעשה כמעין ייעסקת חבילהיי באותן נסיבות ספציפיות. מכל מקוס, לא

נפל לטעמנו כל פגס בהעלאת הטענה מחדש בשנת 2015, אלא שלאחר שבחנו לעומק את נסיבות המקרה,

לא מצאנו כי דין הטענה לגופה להתקבל.

על כן, מתקבלת טענת העורר לגבי סיווג יימחסן".

ב. דיון בטענת העורר לגבי שטח הנכס:

0. כאמור, לעורר טענה נוספת, לפיה נפל משגה בשטח הנכס. בשלב ראשון נטען כי שטח הנכס הנכון הנו

.1

.2

3

5 מייר ואלו בסיכומי העוררת נטען לראשונה כי שטת הנכס צריך להיות 425 מייר. המשיב העלה טענה

כי דין טענה וו להידחות מחמת היותה בגדר הרחבת חצית.

הוראת ס' 6(א) לחוק הרשויות המקומלות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 (להלן: ''חוק

הערריי) קובעת כי:

*הרואת עצמו מקופח בתשובת מנהל האדנונה על השגתו רשאי, תוך 30 יום מיום שנמסרה לו

התשובה, לערור עליה לפני וועדת העלל".

סעיף ה יוצר את גדר המחלוקת העולה בפני מנהל הארנונה בהשגה שמוגשת, וכפועל יוצא מכך -גס את

המסגרת הדיונית העולה בשלב שני בפני וועדה וו וואת מאחר וסעיף ה מאפשר לנישוס ומורה לנישוס

כבר בשלב ההשגה להעלות בפני מנהל הארנונה את כל השגותיו כנגד חיובו בהשגתו.

כן נפנה בעניין ּה להוראת תקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי

דין בוועדת הערר), התשלייו -1977, המורה כל:

*בשמיעת הערר לא תיזקק הועדה לכל נימוק שלא *צויין בכתב הערל או בתשובה, אלא אם היא

משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושה

למען הצדקיי.

הוראה זו של התקנות אמנס מתייחסת לנימוק שלא צוין בכתב הערר או בתשובה, ואולס בתי המשפט

התייחסו לסעיף גה כמתייחס אף לנימוק שלא צוין בהשגה או בתשובה להשגה -ההיגיון בכך הוא ברור

ומקל וחומר. וכך, הוראה זו יושמה לא אחת בפסיקותיהס של בתי המשפט המחוזיים השוניס,

ביושבס כערכאת ערעור על החלטות וועדות ערר, ותוך מתיחת ביקורת על וועדת הערר שדנה

בנושאיס כאמור על אף שלא נטענו בהשגה. כך למשל נפסק כי:

/הלרך לתקוף את הארנונה עובלת תחילה בהשגה, ונושא שתועלה תחילה בהשגה והמשיג

אינו מלוצה מההחלטה בהשגה רשאי הוא לעדור לוועדת ערר באותו נושא. אין להעכות

בוועלת הערל נושאים שלא פורטו ולא נטענו בהשגה שהוגשה. מכאן, שיש לבטל את החלטת

וועדת הערר בנידון זה'י. (ההדגשה שלנו)

ראו לעניין זה: המרי 820/95 מנהל הארנונה בעירית חיפה נ' אליעזר שוורץ ואח' (פורסס בנבו).

סוגיה וו נדונה גס בפני בית המשפט העליון, במסגרת ברייס 793/08 ריבוע כחול ישראל בע''מ נ' מנהל

הארנונה עירית הרצליה (פורסם בנבו), שס נקבעה קביעה מחמירה יותר - כי אין לדון בטענה שהווכרה

בכלליות בהשגה -במסגרת סעיף סל -ואשר התבקש להעלותה בשלב מאוחר יותר במסגרת ערר, תוך

.4

5

.6

ד

.8

.9

.0

1

שבית המשפט העליון הדגיש את העובדה כי המדובר בטענה שלא נידונה על ידי מנהל הארנונה בהשגה

שהוגשה ומכאן שוועדת הערר לא היתה מוסמכת לדון בה במסגרת הערר שהוגש לה.

ואלו במקרה הנדון, העורר אמנס טען בהשגתו ובעררו טענה כלפי שטח הנכס, אך טען כי השטח הנכון

הנו 445 מייר ובשוס שלב לא טען לשטח 425 מייר. העורר מבסס טענתו החדשה על אמירה של הגבי דדי

במסגרת דיון שהתקייס בערר 13/15 ולא בערר וּה, כאשר אמירה גו אינה מפנה באופן מפורש לתשריט

המדידה עליו מבקש העורר להסתמך אלא העורר מסיק כי באמירתה התכוונה הגבי דדי לתשריט אותו

צירף העורר לערר 13/15.

עס כל הכבוד, משטענה זו מועלית לראשונה בשלב הסיכומים, טענה שהנה עובדתית במובהק, אין

בידינו את הכליס לבחון את הטענה ולהכריע בה. טענה מסוג וה צריכה להיתמך בתצהיר ובראיות, תוך

מתן האפשרות לבייכ המשיב לחקור את מצהירי העורר.

ואת ועוד, העורר מבקש לראשונה בסיכומיו להסתמך על תשריט מדידה שהןא הגיש בערר 13/15 ולא

בערר הנוכתי. לכל הדעות אין בידינו לאפשר לעורר להסתמך כעת לראשונה בשלב הסיכומיס על תשריט

שכלל לא הוגש או הוצג בער וּה, אלא בערר 13/15 שהנו ערר אחר שהדיון בו כבר הסתיים.

בנסיבות אלה, לטעמנו להלכות שהובאו לעיל בדבר הרחבת חוית רלבנטיות מקל וחומר, ועל כן דין

הטענה להידחות רק מפאת השלב בו הועלתה. נוכיר, כי הפרוטוקול בערר 13/15 עליו מבקש העורר

להסתמך עמד בפני העורר עוד בטרס הגשת הערר הנוכחי ואין המדובר במסמך חדש שהובא לידיעתו רק

בשלב הסיכומים. על כן, לא קיימת כל הצדקה להרחבת חצית מעין גו.

בטרס סיוס נוסיף ונזּכיר, כי במסגרת הסיור שקיימנו בנכס בערר הנוכתי ולאחר שהצדדיס ביקשו

לקבוע את הערר להגשת סיכומים, ציינו בפני הצדדיס כי סיכומים יוגשו רס במידה ותושג הסכמה לגבי

טענת השטת. העורר הוא וה שמצא לנכון להגיש סיכומיו למרות שלמקרא סיכומיו עולה כי לא הושגה

הסכמה לגבי טענת השטח. בנסיבות אלה, בכך שהגיש את סיכומיו ויתר העורר על וכאותו להגשת

ראיות ובחר להעלות את טענתו בעלמא ללא ראיות, הגס שנטל ההוכחה בהליך וה מוטל על שכמו (ראו

לעניין גה למשל עייש 230/00 שירותי בריאות כללית נ' וועדת ערר ארנונה שבי ציון (פורסס בנבו). גם

בשל היעדר כל ראיות לתמיכה בטענה בערר גה, דין הטענה להידחות.

סיכום ומסקנות:

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר מתקבל בחלקו, כמפורט להלן :

טענת העורר לגבי שטח הנכס - נדחית.

טענת העורר לגבי סיווג החלק שבמחלוקת מתקבלת. החלק שבמחלוקת יסווג בסיווג 'ימחסןיי שבצו

המסיס.

בנסיבות העניין, ובשיס לב לקבלת הערר באופן חלקי, לא ניתן צו להוצאות.

בהתאס לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני

וועדת הערר), התשלייו -1977, קיימת וכות ערעור על החלטה וו, לפני בית המשפט לענייניס מנהלייס

בחיפה וואת תוך 45 ימיס מיוס מסירת ההחלטה.

7

2. בהתאס להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת הערר), התשלייו -1977, החלטה זו על נספחיה תפורסס באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת

תוך 10 ימיס מיוס הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסוס ההחלטה

בתוך 5 ימיס מיוס קבלת ההחלטה ותינתן התלטה בהתאס.

עו''ד אלי סבן מר יהודה אנולאי מר ייאש

יו''ר ועדת הערר חבר הועדה חבר הוועדה

ניתן היוס, 29/10/17, ט' בחשוון תשעייח.

יהודית דיאמנט

[ו.פָזס.66200|!606)חסוו 8] אילון ליבנה מכללת ארז :מאת

יום ראשון 29 אוקטובר 2017 12:05 :נשלח

יהודית דיאמנט :אל

אוהד שטרן :עותק

"מכללת ארז - הצעה ליום הדרכה בנושא "בטיחות בעבודה :₪38 :נושא

,שלום רב

,בעקבות בקשתכם להוזיל את עלות יום ההדרכה

.ח"ש 1,800 :הצעתנו המתוקנת

.ר"מ כיוון שמכללת ארז הינה מלכ"אין צורך בתוספת מע

.במידה וההצעה מאושרת, נא שלחו הזמנת רכש בהקדם

,בברכה

אילון ליבנה

מנהל פיתוח עסקי

ארז - מכללה מקצועית לתעשייה מוכשרת

נייד: 054-2099009

משרד: 04-9808191

פקס: 04-9809213

קרית חינוך, ת.ד. 115, שלומי

...טטר

:כתב <611026/67626011686.078.11> "אילון ליבנה מכללת ארז"בתאריך 26 באוק' 2017 12:58,

יהודית שלום,

בהמשך לשיחתנו להלן הצעה ליום הדרכה בנושא "בטיחות בעבודה" שיתקיים בעיריית עכו.

התכנים מפורטים בהצעת המחיר.

ניתן לקיים מבדק בסיום יום ההדרכה, אם תרצו בכך.

למשתתפים תוענק תעודת השתתפות מטעם המכללה.

נא אשרי קבלת המייל.

אשמח לעמוד לרשותך לכל שאלה.

בברכה,

אילון ליבנה

מנהל פיתוח עסקי

ארז - מכללה מקצועית לתעשייה מוכשרת

קרית חינוך, ת.ד. 115, שלומי

נייד: 054-2099009, משרד: 04-9808191

1. 6620011646 . שח