פרוטוקול ועדות ערר מס' 38/16+41/17+29/18 - גל חברה לדלק בע"מ

בפני הועדה לעררי ארנונה ערר מס' 38/16, 41/17, 29/18

שליד עיריית עבו

בפני ועדת הערר: עו'יד ראמי חזאן - יו''ר הוועדה

מר יהודה אזולאי - חבר הועדה

מר יהודה עייאש - חבר הועדה

עו''ד יעל אסיף - יועצת משפטית לוועדת הערר

בעניין: גל חברה לדלק בע'יימ

עייי בייכ עוייד אסף גורה ו/או שלמה גולן ואת העוררת

נגד

מנהל הארנונה בעיריית עכו

עייי בייכ עוייד דביר ליבוביץ ואחי המשיב

החלטה

רקע בללי:

1. העוררת הנה חברה בעיימ המפעילה תחנות דלק, ובניהס מפעילה העוררת תחנת דלק בנכס הממוקס

בתחוס שיפוטו של המשיב ואשר סומן בפנקסיו כנכס מסי 18042002100 (להלן: 'יתחנת הדלקיי).

2. העוררת השיגה למשיב בשנת המס 2016, בעקבות קבלת הודעת תיקון שומה, במסגרתה בוצעו מספר

שינוייס בתיוב תחנת הדלק. ההשגה הוגשה במספר טענות, טענותיה התקבלו בחלקן ואולם נותרת

במחלוקת טענה אחת - כי היה על המשיב לחייב את שטח הקירוי שבתחנת הדלק אשר מקרה את

משאבות הדלק בתעריף ייסככותיי (להלן: יישטת הקירוייי). טענתו או של המשיב נדחתה, מהנימוק כי שטת

הקירוי אינו חוסה תחת הגדרת ייסככהיי שבצו המסים לעירית עכו (להלן : ייצו המסים''), מאחר והוא אינו

ייפתוח מכל צדדיויי וואת משוס שבאחד מצדדיו 'ייש לו קיר אחדיי. על החלטה זו הוגש ערר 38/16.

3 לאחר שערכנו סיור בנכס והתרשמנו כי שטח הקירוי עונה על הגדרת ייסככהיי שבצו המסים וכי אין

לראות ביריעות הפלסטיק 'יקיריי המוציא את שטח הקירוי מהגדרת 'יסככהיי שבצו המסים, ניתנה

החלטה בערר במסגרתה התקבל הערר, הכל כפי שנומק במסגרת אותה החלטה (להלן: 'יההחלטה

הקודמתיי).

במסגרת ערעור מנהלי שהוגש על ההחלטה הקודמת, בפסק הדין שניתן עייי כבי השי סגן הנשיא אליקים

בעמיי 50870-10-17 מנהל הארנונה בעירית עכו ני גל חברה לדלק בעיימ (להלן: 'יהערעור המנהלייי,

ייפסה"ד'י), הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף פסק דין, לפיה הגס שסוגיית התעריף הרלבנטי

לחיוב סככה בתחנת דלק לא עלתה לדיון בהליכיס שהתקיימו בטרס מתן ההחלטה הקודמת, הוסכם על

הצדדים כי התיק יוחזר לוועדה תוך שכבוד ביהמייש אינו מבקש ממנה לשנות את החלטתה, /אלא אץ

ורק להשלים אותה לגבי מהו התעריף שצריך לחול לפי צו הארנונה, כשמדובר בסככה לפי קביעת

הוועדה, שנמצאת כחלק מתחנת הדלק.

בעקבות פסהייד וימנו את הצדדיס לדיון בערר ביוס 7.3.18, במסגרת הדיון הסכימו הצדדיס כי מאחר

ובינתיים הוגש גס ערר לשנת המס 2017 - הלא הוא ערר 41/17, כי שני העררים יידונו במאוחד ובהתאסם

גם הגישו הצדדיס סיכומיהס ביחס לשני העררים.

מאחר ובמקביל להגשת סיכומי הצדדים הוגש גם ערר לשנת המס 2018 -- הלא הוא ערר 29/18 ומאחר

ובערר זה עלו אותן הסוגיות העומדות למחלוקת בעררים האחרים (המחלוקת בשאלה האס שטח הקירוי

עונה על הגדרת ייסככהיי התעוררה בערר 29/18 גס ביחס לשמשות המצויות בשטח תחנת הדלק), ביוס

8 נתנו החלטה במסגרתה התבקשו הצדדיס להודיע האס יסכימו לאיחוד העררים גס עם הערר

8 ועל כך השיבו הצדדים בחיוב, בהודעתם מיוס 16.8.18 ומיוס 20.8.18. על כן, בהתאס להסכמת

הצדדיס ובהתאס לסמכותנו לפי תקנה 19 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)

(סדרי דין בפני וועדת הערר), התשלייז - 1977, ניתנת ההחלטה זו במאוחד לגבי שלושת העררים

שבכותרת.

לבקשת המשיב ערכנו סיור נוסף בנכס בהשתתפות הצדדים, אשר התקיים ביוס 9.4.18 ואשר במסגרתו

נמצא כי לא חל שינוי עובדתי בנכס. פרוטוקול הסיור והתמונות שצולמו במהלכו הועברו לידי באי כח

הצדדים. במסגרת הסיור הודיעו הצדדיס כי הס מבקשים כי הערר ייקבע לסיכומים וכך נעשה ובהתאם

הגישו הצדדים סיכומיהם. יוער כי לבקשת העוררת נקבע מועד להגשת סיכומי תשובה, אך הס לא הוגשו.

כאמור, הסוגיה אשר התעוררה לראשונה בערעור המנהלי ואשר הועברה להכרעתנו, וכפי שפסק ביהמייש

הנכבד בפסק הדין הנה אחת ויחידה: לאחר שוועדה וו כבר הכריעה כי שטח הקירוי עונה על הגדרת

ייסככהיי שבצו המסים, כעת עלינו להכריע באיזה תעריף היא תתויב, בשיס לב לכך שהמדובר בייסככתיי

הממוקמת בתחנת דלק.

לעמדת העוררת, התעריף הרלבנטי הנו 50% מתעריף 'יעסקיםיי, וזאת בהתאם להוראת בסי קטן (6) לסי

5 לצו המסים, הקובע כי סככה תחויב במחצית הארנונה המוטלת על בנייניס באותו המקוס. מאחר

ובנייניס באותו מתחס מחויביס לפי תעריף ייעסקיסיי, הרי שאת שטת הקירוי שנמצא כי הנו ייסככהיי, יש

לחייב ב-50%. העוררת מפנה לכך שנכון הוא הדבר שאמנס המדובר בסככה המצויה בשטת של תחנת דלק

ועל בסיס וּה היא אכן תואמת את הסיווג ייתחנות דלקיי שבסי 3ּה לצו המסים. אלא, שלצד סיווג וה לא

נקבע תעריף לחיוב תחנות דלק ואין בצו המסיס תעריף ספציפי לתחנות דלק.

0

לאור האמור, ומשהמשיב עצמו מסר במסגרת הדיון בערעור המנהלי כי בהיעדר תעריף ספציפי הוא מבצע

את החיוב בתעריף לפי סי 5ב לצו המסים, לפי הסייק (7) - ייעסקיסיי - שלגביהס כן קיים תעריף בצו

המסים - הרי שלעמדת העוררת, משפונה המשיב לסעיף זה, יש להחיל גם את ההוראה הקיימת שם לגבי

סככה - המורה על חיוב סככות ב-50% בלבד ולא לבחור באופן סלקטיבי רק חלק מהוראות סעיף זח.

לחיווק עמדתה מפנה העוררת לכך, ששמשות בשטח של כ-15 מייר הקיימות בנכס ומהוות גם הן ייסככהיי,

אותן חייב המשיב עצמו כייסככותיי ולא כייעסקיסיי. כך גסם שטח הקרקע שבתחנת הדלק, לכאורה לפי

שיטת המשיב גס הוא היה צריך לפי שיטת המשיב להיות מתויב כייעסקיסיי, חויב כייקרקע תפוסה'"י.

העוררת מוסיפה, כי לאור זאת, הרי שטענת המשיב כעת הנה בגדר חוסר תוס לב ואף בגדר שינוי שיטת

חישוב אסורה, המנוגדת לחוקי ההקפאה.

לאור כל אלה, טוענת העוררת כי יש לחייב את שטח הקירוי ב-50% מהתעריף הקבוע בצו המסים לגבי

סיווג ייעסקיסיי, משנמצא כי הוא תואס את הגדרת 'יסככהיי.

ביחס לכל טענות המשיב בסיור ביחס לשימוש שנעשה בשטח הקירוי, טוענת העוררת כי יש לדחות כל

טענות אלה, משכפי העולה ברורות מפסהייד, הערר הוחזר אך ורק לצורך שאלת התעריף הרלבנטי ותוך

שהודגש שהוועדה אינה מתבקשת לשנות החלטתה וקביעתה כי המדובר בייסככהיי וכן מפנה להלכה

הפסוקה לפיה מקוס שבו לא חל שינוי עובדתי או משפטי, אין לסטות מהחלטת וועדה קודמת, גם אם

ניתנה בשנת מס נפרדת.

לעומת העוררת טוען המשיב, כי התעריף הרלבנטי הנו התעריף הקבוע לסיווג 'יעסקיטיי וללא הפחתת

%. המשיב גם שב וחור על טענותיו לפיהן אין כל היגיון בסיווג שטח הקירוי כייסככהיי, בהיותה לב

לבה של פעילות תחנת הדלק וטוען, כי תוצאה לפיה יוכר כל השטח המקורה כייסככה,, יוביל לתוצאה

אבסורדית ש-90% מפעילות תחנת הדלק לא יסווג כתחנת דלק ולמעשה ייתר את סיווג ספציפי זה הקיים

בצו המסים. המשיב גס חוזר על טענותיו ביחס להכרה בשטח הקירוי כסככה, ומצביע על כך שהחלק

הצפוני של שטח הקירוי אינו פתוח ולראיה שלא הוסר הגם שחלפה שנה מאו ההחלטה הקודמת ומכאן,

שאין המדובר במבנה שקירותיו מכל צדדיו פותחים לגמרי.

בכל הנוגע לסוגיית התעריף, טוען חמשיב כי אין להתעלם מכך שמתקין צו המסיס מצא לנכון לכלול בצו

המסים הגדרה ספציפית לייתחנות דלקיי הכוללת במפורש גם סככות. נכון הוא הדבר שלא קייס תעריף

ספציפי לתחנות דלק, אך יש לקבוע שהתעריף הרלבנטי הוא זה הקיים לגבי עסקים. אין כל היגיון בהחלת

התעריף הקבוע לסככות גם על סככות בתחנת דלק, לא רק משוס שהדבר מתנגש עס ההגדרה הספציפית

של תחנות דלק שבצו המסים שכוללת כאמור גס סככות, אלא משוס שהדבר גם יוביל לחיוב העומד

בסתירה לתעריפים המינימליים הקבועיס לעסקיס בתקנות הסדריס במשק המדינה, שכן חיוב הסככה ב-

% מתעריף עסקים ייצור חיוב הנמוך מהתעריף המינימלי. כל וגאת בנוסף לכך שעצם חיוב כה מופחת

לשטח הקירוי שהוא לב לבה של תחנת הדלק, ייצור אבסורד כך שדווקא החלק המהותי של עיקר

הפעילות יחויב באופן מופחת.

המשיב גס מפנה להוראת סעיף 8 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב),

התשנייג-1992 (להלן - 'יחוק ההסדריסיי), אשר קובע כי סיווג נכס ייעשה בהתאס לשימוש שנעשה בו

בפועל וטוען, כי סיווג וחיוב שטח הקירוי כייסככהיי יחטא לכלל יסוד זה, שכן אין חולק שהשימוש שנעשה

בשטח הקירוי הוא שימוש לתחנת דלק לכל דבר ועניין ולכן יש לסווג כייתחנת דלקיי בהתאס לשימושו,

משקיים סיווג ספציפי וה בצו המסיס ולא בכל סיווג אחר.

המשיב אף מפנה להחלטה של וועדת הערר בהרכב אחר, בראשות הגבי רבקה חלפון, אשר ניתנה ביחסי

לתחנת דלק אחרת, בערר 29/11 דלק תחנת הדלק הישראלית בע'ימ ני מנהל הארנונה בעירית עכו (להלן:

ייההחלטה בערר דלקיי), שם נפסק כי יש לחייב את כל הפריטים שבתתנת הדלק ייבתעריף תחנות דלקיי.

כבר כעת נציין ביחס לכך, כי לאחר עיון באותה החלטה, נושא התעריף לא נידון לגופו של עניין בהחלטה

בערר דלק וההתייחסות אליו נעשה בגדר למעלה מן הצורך בלבד בס' 14 להתלטה, ללא הכרעה לגוף

הטענה. ואת ועוד, כפועל יוצא מכך, בהחלטה זו אין כל התמודדות עס העובדה שאין בצו המסיס תעריף

ספציפי לתחנות דלק, ועל כן ממילא אין בה לסייע להכרעה במחלוקת שבפנינו.

בכל הנוגע לטענת העוררת בדבר מדיניות חיוב משתנה של המשיב - מצין חמשיב כי בכל הנוגע לשמשות

בשטח של כ-15 מייר - בעקבות ההליכיס שהתקיימו וההחלטות שניתנו ולאחר שהעוררת הסבה את

תשומת לב המשיב לטעות, חיוב השמשות תוקן כבר בשנת המס 2018 ולכן גם אין הדבר מהווה שינוי

שיטת חישוב. למעלה מן הצורך, ממילא אין טענה זו מבין הטענות שניתן להעלות במסגרת השגה וערר.

ואלו בכל הנוגע לשטח הקרקע - הרי ששטח הקרקע מחויב בסיווג 'יקרקע תפוסהיי מאחר וממילא לא

ניתן לחייב קרקע בתעריף הקבוע לבניין שכן אין צו המסיס של עירית עכו ממלא אחר כל התנאים

הנדרשיס מכח פקודת העיריות לחיוב קרקע בתעריף של בניין.

דיון:

.1

.12

בראשית הדבריס נתייחס לטענות שהעלו הצדדים בסיכומיהס לגבי מסקנתנו בהחלטה הקודמת לפיה

שטח הקירוי עונה על הגדרת ייסככהיי שבצו המסים.

ראשית נבקש להזכיר, כי הסוגיה היחידה אשר הותזרה להכרעתנו במסגרת פסהייד, הנה אך ורק בשאלה

מהו התעריף המתאיס לחיוב שטח הקירוי, תוך שבית משפט הנכבד ציין במפורש, כי הוועדה אינה

מתבקשת לשנות החלטתה /אלא אך ורק להשלים אותה לגבי מהו התעריף שצריך לחול לפי צו האדנונה,

כשמדובר בסככה לפי קביעת הוועדה, שנמצאת כחלק מתחנת הללק מכאן שבכל הנוגע לערר 38/16,

סוגיית התעריף היא היחידה העומדת למחלוקת ולא נפתחה מחדש סוגיית סיווג שטת הקירוי כייסככהיי.

.3

.5

.6

בנוסף לאמור לעיל ובשים לב לכך שהדיון בערר זה אוחד עס ערריס לשניס 2017,2018 שגס בהן עלתה

סוגיה זו - הן ביחס לשטח הקירוי ובערר 29/18 גם ביחס לשמשות המצויות במתתס תחנת הדלק - ביחס

לכך נאמר, כי איננו מוציאם לנכון לפסוק באופן שונה בסוגיה זו לגביה כבר ניתנה התחלטה במסגרת

ההחלטה הקודמת.

נפנה בהקשר וה להלכה הפסוקה אשר עסקה במתח שבין סוגיית יימעשה בית דין'י ובין ההסדר המיוחד

הקייס בדיניס הפיסקליים, המאפשרים הגשת השגות מדי שנת מס. בעמיינ 15019-11-10 עיריית פתח

תקווה ואח' נ' נורקייט בע'יימ (פורסם בנבו) (להלן: 'יפס'יד נורקייטיי) ובמסגרתה נפסק, כי הגס שלאור

הזכות להגשת השגה מדי שנת מס, לכאורה וועדת הערר אינה כבולה בהחלטות שנתנה בשנים קודמות,

ואולס, מקוס בו לא השתנה דבר מבחינת המצב העובדתי או המשפטי, בפרט משהנישומה לא הציגה כל

ראיות חדשות על שינוי המצב באופן מהותי, אכן אין מקוס לסטות מהחלטה קודמת שניתנה לגבי אותו

נכס, כדלקמן:

שדבר גס לא השתנה במצב העובדתי של הנכס, בין השנים 2006 - 2008 לבין השנים 2009 - 2010.

אם לא הביאה המשיבה ראיות, שיכולה הייתה להביא בערעורים הקודמים (באשר לאפשרויות

סעודה של מזדמניס) הרי שההחלטה הקודמת מחייבת אותה. אוסיף כי אין בשוני המועט הנטען

בענייננו, באשר לצמצום האפשרות של סעודת מודמנים, כדי לשנות את סיווג הנכס. בנסיבות אלו

לא היה מקוס שהוועדה תסטה מהחלטתה הקודמות/.

ראו גסם האמור למשל בעתיימ 183-08 חניון צמרת חולון ע''י אורי לבון נ' שפר שושנה, מנהלת הארנונה

בעיריית חולון (פורסס בנבו), שס נעשתה הפרדה בין החלק של הממצא העובדתי שנקבע בהחלטה לביו

החלק של המסקנה המשפטית על בסיס אותו ממצא. בכל הנוגע לממצא העובדתי - נקבע כי המסקנה

צריכה להוסיף יילעמוד על תילהיי, כל עוד לא הוכח שחלו ייהתפתחויות בשימוש בנכסיי. ואלו לגבי

המסקנה המשפטית, נקבע, כי מסקנה משפטית לא תוכל להוסיף ולחול מקוס שבו חל שינוי בדין מאו

מתן ההחלטה הקודמת (השוו גם עייא 165/84 עיריית תל אביב נ' כהן פייד יח(3) 302, 307; בגי'צ 764/88

דשנים וחומרים כימיים נ' עיריית קריית אתא פייד מו(1) 793).

ואלו במקרה הנדון, לכל הדעות לא חל כל שינוי מא מתן ההחלטה הקודמת, לא במצב העובדתי ולא

במצב המשפטי. וועדה זו אף סיירה בנכס לבקשת המשיב והתרשמה באופן בלתי אמצעי מאופן מיקוס

שטח הקירוי, וכפי שצוין בפרוטוקול הסיור, לא מצאה כל שינוי במצב העובדתי ולא מצאה כל דבר שיש

בו לשנות ממסקנתה בהתלטה הקודמת. אף לא אחד מהצדדים גס לא טען כי חל שינוי במצב העובדתי או

בדין. על כן, איננו רואיס מקוס לשינוי מסקנות הוועדה לגבי אותו חלק מקורה, בערר הקודם.

מכאן, שנותרה לדיון השאלה מהו התעריף שבו יחויב השטח המקורה, לאחר שכאמור נקבע כי הוא עונה

להגדרת ייסככהיי. את דיון זה נקיים גס לגבי השמשות, לאחר שהתרשמנו מתשובת המשיב לערר 29/18,

כי הוא אינו חולק כי שמשיות אלה עונות על הגדרת ייסככהיי, אלא משום שהן מצויות בתוך שטח של

תחנת דלק, יש לחייבן בהתאס לתעריף המלא של ייעסקיסיי כפי שהוא טוען לגבי שטח הקירוי (במאמר

מוסגר נציין, כי עיון בתמונה של השמשות שצורפה לערר 29/18 מעלה, כי ממילא הן אכן באות בגדר

ייסככהיי, שכן הן פתוחות מכל צדדיהן וכלל אין להן קירות).

7. בסי 2(א) לצו המסיס מצויה טבלה הכוללת את תעריפי החיוב לנכסיס שאינס אדמת בניין ולגבי בניין

שאינו משמש למגורים. טבלה זו כוללת בין היתר תעריף לחיוב לייעסקיסיי. תשומת הלב כי טבלה וו אינת

כוללת תעריף לייתחנות דלסיי.

8. סעיפים 3 לצו המסיס קובע סיווגים ספציפיים שונים לבנייניס שאינס מגורים, ובמסגרת סעיף וה נמצא

סי ה שכותרתו ייתחנות דלקיי ולשונו כדלקמן:

* תחנות דלק - ארנונה כללית על מבנים ו/או סככות ו/או קרקע השייכות לתחנת דלק כולל מבנים

לסיכתה או לרחצת מכוניות לכל מ''ר או חלק ממנוי.

ואלו בסי 5ב לצו המסים נקבעו סוגי נכסים שונים ובכלל זה תעשיה, עסקים ונכס מסוג סככה, הכולל

התייחסות לאופן חיובו (50% מהארנונה המוטלת על בנייניס באותו מקוס).

9. כבר כעת נבקש להפנות את תשומת הלב לכך, שבעוד לגבי סיווגים מסוימים הסיימים באותו סעיף 3, כגון

בתי מלון, בנסים, חברות ביטוח - בגוף הגדרת הסיווג נקבע גם התעריף בו יחויב אותו סיווג. אך בכל

הנוגע לתחנות דלק - להבדיל - לא נקבע תעריף אלא רק צוין איוה סוגי נכסים נכלליס בתחנת דלק.

כלומר, הגס שההגדרה שניתנה לייתחנות דלקיי הנה מאוד רחבה וכוללת סוגי נכסיס רביס - חיא אינה

כוללת תעריף לאותו סוג נכסיס. ביחד עם העובדה שגס בטבלה שבסי 2 אין תעריף המתייחס לייתחנות

דלקיי -- הרי שהמצב הוא כזּה, שצו המסים אינו כולל תעריף לגבי תחנות דלק אלא רק סיווג.

0. משלא קבע מתקין צו המסיס תעריף ספציפי לגבי תחנות דלק, הרי שיש לפנות לתעריפים שכן קיימיס בצו

המסים, ונאמר כבר כעת, כי לטעמנו אין הדבר אומר שיש לאמ בהכרח רק את התעריף הקיים בצו

המסים לגבי עססים, תוך התעלמות מהתעריפים האחרים שבו.

1. המשיב עצמו בסיכומיו וכן בדיון שהתקייס בערעור המנהלי, אישר כי בהיעדר תעריף לתחנות דלק, הוא

פונה לסי 5ב, בו נקבעו סוגי הנכסיס ואשר לגביהס קיימיס תעריפים בצו המסיס ומסתמך על סייק (07 -

סוג נכס ייעסקיםיי - ועל בסיסו ורק על בסיסו מתייב את כל המצוי בתחנת הדלק, כולל הסככות ומבלי

שהוא מאמף את הקבוע בסייק(6) לאותו ס' 5ב - ייסככותיי - המורה על חיוב בגובה 50% בלבד מהארנונה

המוטלת על נכסיס באותו בניין.

2. לטעמנו, שוגה בכך המשיב. אכן, צודק המשיב בטיעוניו בדבר חשיבות סככות הקירוי שבתחנות הדלק

ומקובלת עלינו עמדתו שהפעילות שבהן היא חלק מהותי מפעילות תחנת הדלק וכי הן חלק בלתי נפרד

מתחנת הדלק. כך גס מקובלת עלינו עמדת המשיב, כי מתקין צו המסיס נקט בלשון רחבה בסיווג 'יתחנות

דלקיי, מתוך מטרה להבהיר שכל סוגי הנכסים המצוייס במתחס של תחנת דלק, יסווג תחת סיווג וה.

אלא, שמתקין צו המסים לא השלים מלאכתו ולא הוסיף וקבע תעריף שיחול על כל אותם נכסים

3

.4

.5

המצויים בתחנת דלק, וזאת בשונה מהאופן בו פעל לגבי סוגי נכסים אחרים כגון בנקים, מבטחים, בתי

מלון -- לגביהם נקבע הן סיווג ספציפי והן תעריף ספציפי.

ב'יכ המשיב אמנם הסביר במסגרת הדיון בערעור המנהלי, כאשר נשאל בדיוק בנושא זה על ידי בית

המשפט הנכבד, כי הוגשו בקשות שונות לשרים לאישור תעריף גבוה לתחנת דלק, אלא שהן לא אושרו

עד היום ולכן נותר הסיווג בצו המסים ללא תעריף (נא ראו עמ' 4 לפרוטוקול הדיון, ש' 13-17).

במצב דברים וּה, לא יכולה להישמע טענה בדבר השלכות כאלה ואחרות של יישוס התעריפיס הרלבנטיים

שכן סיימים בצו המסיס ושכן אושרו, שעה שאלה התעריפים ששטח הקירוי עונה על הגדרתם.

על כן, משנמצא על ידנו ששטח הקירוי עונה על הגדרת ייסככהיי ומשהמשיב עצמו אינו חולק (ובצדק) כי

על פניו גם השמשות עונות על הגדרת ייסככהיי, ומשקיים תעריף ספציפי המתייחס לסככה בצו המסים -

הרי שזהו התעריף בו צריכה להיות מחויבת הסככה, גס אס היא מצויה בתוך תחנת דלק ולא ניתן

להתעלס מקיומו.

גם אס נקבל את ההשלכות עליהן מצביע המשיב - כי הדבר יוצר אבסורד ומרוקן מתוכן את הגדרת

ייתחנת דלקיי המורכבת ברובה מהסככה שכל מטרתה היתה להגדיל את היקף החיוב בכל המצוי בתוך

תחנת דלק, ואיננו קובעים מסמרות בעניין זה. ואולס, עדיין וועדה זו כפופה לסיווגים והתעריפים

הקבועיס בצו המסיס ואין בסמכותה לבחון את סבירותס או חוסיותם (ראו הוראת סי 3 לחוק הרשויות

המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 ו בעעיימ 5640/04 מקורות חברת מים בע'ימ ני

מועצה אזורית לכיש ואח' (פורסס באתר נבו) וכן בברייס 4991/04 מנהלת האונונה בעירית חיפה נ!

שילוח חברה לביטוח בע'ימ (פורסם בנבו).

כל ואת יפה גם ביחס לטענת המשיב כי משמעות הדבר הנה חיוב שטח הקירוי המהווה חלק מייעסקיי,

בתעריף הנמוך מתעריף המינימוס הקבוע בתקנות ההסדריס - גם אס זו התוצאה, הרי שזו התוצאה

שיצרו הוראות צו המסיס הקיימות ואין בידינו ליתן כל החלטה ביחס לכך, אלא רק לבחון מהו הסיווג

והתעריף הרלבנטייס בהתאס להוראות הקיימות בצו המסים.

דבריס אלה יפים אף ביחס לטענת המשיב כי קבלת הטענה הנה אף הטלת חיוב בניגוד להוראות ס' 8

לחוק ההסדרים ובאופן שאינו תואס את היישימושיי שנעשה בנכס. ביחס לכך ראשית נאמר, כי גס במקרה

זה, גס אס זו התוצאה, זהו צו המסיס ואין אנו מוסמכיס לבחון את סבירותו או חוקיותו.

אך לא נסתפק בכך ונציין, כי אין זו הפעס הראשונה בה נתקלת וועדה וו במצב דבריס בו מתקבלת

מיישוס לשון צו המסיס תוצאה שאינה עולה בקנה אחד עס הוראת סי 8 לחוק ההסדריס והחובה לסווג

נכס לפי היישימושיי שבו - וועדה זו נתקלה גס במצב אשר הוביל לתוצאה הפוכה של סיווג גבוה יותר.

.6

7

.8

.9

עו'יד ראמי חזאן

יו''ר ועדת הארנונה חבר הועדה

נפנה לעניין וה להחלטתנו אשר ניתנה לאחרונה בערר 42/17 קנית השלום השקעות בע'ימ נ' מנהלת

הארנונה בעירית עכו - באותו המקרה לשון צו המסיס הובילה לכך שנכס המצוי באזור מסויס בעיר עכו

יסווג בסיווג מסויס המבוסס רק על כך שהוא ממוקס באזור ה וללא קשר לשימוש שנעשה בו, אזור שבו

חלה אפשרות מצומצמת יותר לגבי הסיווג המדורג, דבר המוביל לחיוב גבוה יותר. באותו המקרה, דחינו

את טענת העוררת שם כי אין לסווג לפי סיווג זה מאחר והוא אינו מבוסס על שימוש בפועל- מהנימוק

שזהו הסיווג הספציפי הרלבנטי הקיים בצו המסים, ווועדה זו אינה יכולה לדון בסבירותו של הצו - דבר

אשר הוביל לחיוב גבוה יותר. מאותס שיקולים אנו דוחיס את טענה גו גס כאן, דבר אשר מוביל לחיוב

נמוך יותר וקובעים, כי משסיים תעריף ספציפי בצו המסים - יש לחייב על פיו ואין וועדה זו יכולה לדון

בסבירותו או חוקיותו.

סיכום ומסקנות:

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, מתקבלת עמדת העוררת ונקבע כי יש לסווג את שטת הקירוי וביחס

לשנת 2018 את השמשות, בתעריף הרלבנטי לייסככות'יי הקבוע בצו המסים, קרי -50% מתעריף עסקים.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, הוצאות...

בהתאם להוראת תקנה 20 (0) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת הערר), הותשלייו -1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית עכו, וואת תוך 10 ימיס

מיוס הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדיס יוכלו להביע את התנגדותס לפרסוס ההתלטה בתוך 5 ימיס מיוס

קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאס.

בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני וועדת

הערר), התשלייו -1977, קיימת וכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לענייניס מנהלייס בתיפה וזאת

תוך 45 ימיס מיוס מסירת ההחלטה.

מר יהודת

חבר הועדת

ניתן היום, 0