פרוטוקול ועדות ערר מס' 7/16 - הסתדרות המרחב גליל מערבי (מועצת הפועלים)

בפני הועדה לעררי ארנונה ערר מס' 7/16

שבעיר עכו

בפני ועדת הערר: עו''ד אלי סבן - יו''ר הועדה

מר יהודה אזולאי - חבר הועדה |

מר אודי עייאש -חבר הוועדתה וו ו 5

עו''ד יעל אסיף -יועצת משפטית לוועדת הערר

בעניין: הסתדרות במרחב גליל מערבי (מועצת הפועלים)

עייי בייכ עוייד אמגיד אבו פול

העוררת

נגד

מנהלת הארנונה בעיריית עבו

עייי בייכ עוייד דביר ליבוביצ

המשיב

החלטת

רקע כללי וטענות הצדדים:

ערר זה נסוב על חיובו של נכס אשר העוררת הנה בעליו והמחזיקה בו ואשר סומן בפנקסי המשיב כנכס מסי

7, המצוי ברח' העצמאות 13 בשטח שיפוט העיר עכו (להלן: **הנכס").

העוררת הגישה למשיב השגה בגין הנכס, נושאת תאריך 24.1.16, ובח ציינה, כי חל משגה בהיקף השטח המחויב,

שכן לפי הסכמות שהיו בעבר בנוגע לנכס עמד שטת הנכס על 447 מייר וכי כעת משהוא הוחזר לחזקת העוררת,

גדל שטח הנכס ל-700 מייר ללא הצדקה. נטען כי לא היה שינוי בשטח הנכס יילמעט תקופה של חודש אחד בגין

שטח בגודל 175 מייריי על כן התבקש תיקון שטח הנכס (להלן : 'יההשגתי).

ביום 28.2.16 השיב המשיב להשגה (להלן : 'יהתשובה להשגה'י). בתשובה להשגה ציין המשיב, כי עדכון שטת

הנכס נעשה בהתאם להודעות חילופי מחזיקיס שמסרה העוררת, בדבר השכרת חלקים שוניס מהנכס למחציקים

והעוררת חויבה ביתרת השטח שלא הושכר. צוין כי סך השטח בו מחויב הנכס הנו 356 מייר.

העוררת הגישה ערר על תשובה וו (להלן: ייהערר'י). התשובה להשגה צורפה כנספת לערר, כאשר עליה מוטבעת

חותמת יינתקבליי של העוררת מיוס 8.3.16. לערר הוצמד מכתב לוואי נושא תאריך 4.4.16 וצוין בו כי הערר נשלת

בדואר רשוס ובסי 2 צוין, כי ייהערר נשלת גם לפקס 04-9956161 יי. הערר בפועל התקבל במזכירות וועדת הערר

לראשונה ביוס 11.4.16 והוטבעה עליו חותמת נתקבל של מועד זה.

בגוף הערר הבהירה העוררת, כי לעוררת נשלחו שת? שומות, האחת אשר אכן תואמת את פשרת העבר וחיוב לפל

7 מייר ואולס נשלתה שומה נוספת בגין שטח של 700 מייר אשר אליה מתייחס הערר. על פי התשובה להשגה

תוקן שטח הנכס נשוא הערר ל-356 מייר ולכך מתייחס הערר. נטען, כי שטח זה ייאינו נכון'', כי לא חל שינוי מאז

פשרת העבר 'ילמעט חלק משטח המבואה שהתווסף לתזקתהיי, שטת של 61 מייר וכי על העוררת להיות מחויבת

בשטח של 125 מייר בלבד. יצוין כבר כעת, כי לא להשגה ולא לערר לא צורף כל תשריט מדידה מטעס העוררת.

1

10

המשיב הגיש כתב תשובה לערר (להלן : '"כתב התשובה"). בכתב התשובה העלה חמשיב טענה לסיילוק הערר על

הסף, מפאת הגשתו באיחור. המשיב צירף אישור משלוח של התשובה להשגה בדואר רשוס, ממנו עולה כי

התשובה להשגה נמסרה למשיב כבר ביום 7.3.16 ומכאן, שהיה עליו להגיש ערר עד 6.4.16. בפועל הערר הוגש

ביום 11.4.16. על כן התבקש סילוק הערר על הסף. למען הזהירות הוסיף המשיב, כי דין הערר להידחות אף בשל

היותו בגדר הרחבת חזית אסורה. בעוד בהשגה נטען כי חלה טעות בשטת הנכס עקב אי יישוס הודעות על שינוי

המחציק, בערר נטען כי חלה טעות בחישוב שטח הנכס. עוד נטען כי טענות העוררת מבולבלות ולא ברורות ועוד

נטען, כי דין הערר להידחות אף מחמת העלאת הטענות בעלמא וללא כל תימוכין, הגם שנטל ההוכחה מונח על

שכמי העוררת.

ביוס 21.6.16 התקיים דיון בערר בנוכחות נציגי הצדדיס ובאי כוחם. בפתח חדיון עמד המשיב על טענתו לסילוק

הערר על הסף. בייכ העוררת הציג אישור על משלוח הערר בפקס למספר שצוין על גבו. נציגת חמשיב העירה כי

המדובר במספר פקס כללי של העיריה ולא בפקס של וועדת הערר. בייכ המשיב ביקש כי יוצג אישור על קבלת

הפקס וכן אישור על משלוח בדואר רשום. בייכ העוררת לא הציג כל אישור כאמור וביקש כי הוועדה תשקול

הארכת המועד להגשת ערר מכח סמכותה להארכת מועד כאמור. בנקודה זו הוחלט על ידנו, כי בשלב וה יישמע

הערר לגופו וכי טענת האיחור תוכרע בסוף ההליך וזאת מבלי לקבוע כל מסמרות בשלב זה.

לגופו של עניין, חזר בייכ העוררת על טענותיו בדבר טעויות בעדכון חילופי המחציקיס והשטחיסם שהושכרו, בתוס

הדיון הוחלט כי הצדדים ייפגשו וינסו ליישב את מתלוקותיהם ובהתאס ימסרו הודעה.

לאחר שקיבלנו את הודעת הצדדים כי לא עלה בידם ליישב את מלוא מתלוקותיהם, נתנו החלטה לפיה ייערך

סיור בנכס. ביוס 25.1.17 קיימנו סיור בנכס. במהלך הסיור ביקש בייכ העוררת כי הוועדה תסייר גס בחניון

הסמוך לכניסה לנכס ובייכ המשיב התנגד לכך, מהטעסם שהטענה לא עלתה בהשגה ובערר והיא אינה חלק

המחלוקת. בתום הסיור מטרו הצדדיס כי עלה בידס להגיע להבנות וביקשו שהות קצרה בת 16 *וט למטור את

פרטי הסכמתם.

לאחר שבמשך ומן רב לא התקבלה כל הודעה מאת הצדדים זימנו את הערר לדיון בפנינו, ליוס 27.9.17. הגס

שזימוניס נשלחו לצדדים ונמסרו כדין, לא התייצב בייכ העוררת לדיון. לפניס משורת הדין לא חויבה העוררת

בהוצאות בגין הדיון ונקבעו מועדיס להגשת סיכומי הצדדים, ככל ועד למועד וה לא יגיעו להסכמות.

לאחר שלא הוגשו מטעס העוררת סיכומיס במועד שנקבע, ניתנה ביום 18.3.18 החלטה, לפיה ניתנת לעוררת

שהות אחרונה להגשת סיכומיה, עד 22.3.18. לאחר החלטה זו הוגשו סיכומי העוררת ולאחר מכן סיכומי המשיב.

בסיכומי העוררת ציינה העוררת כי עלה בידי הצדדיס ליישב את מחלקותיהם בנוגע להיקף שטת הנכס ואין על

כך עוד מחלוקת. הטענה היחידה שנותרה על הפרק לשיטת העוררת הנה בנוגע לחיוב התניון ולכך התייחסו

סיכומיה. נטען, כי העוררת אינה עושה שימוש ייחודי בתניון וכי חובו אינו תואס את הוראות צו המסיס של

עירית עכו, מן הטעם כי כנטען שטח החניון 'ילמיטב ידיעתתיי, יילא הוקצב ברישיון הבניה כדרישת צו הארנונה"

(כך במקור, ככל חנראה הכוונה היא למילה הוצמד). לא ניתנה כל התייחסות לטענה בדבר הגשת הערר באיחור.

המשיב מצדו בסיכומיו חזר על טענתו לסילוק הערר על הסף מפאת הגשתו באיחור וכן התנגד להרחבת חצית

וביקש כי טענה זו תידחה על הסף. למען הוהירות הוסיף וטען המשיב כי דין הטענה להידחות אף לגופה.

א. דיון בטענה המקדמית - הגשת הערר באיחור

1. המועד להגשת השגה נקבע בסי 3 לחוק הערר - כדלקמן:

₪ מי שחויב בתשלום אלנונה כללית לשאי תוך תשעים ימים מיוס קבלת הודעת התשלוס לתשיג

עלית לפני מנהל האלנונה על יסוד טענה מטענות אלה...* (ההדגשות שלנו).

ואלו המועד להגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה בהשגה, נקבע בסי 6 (א) לחוק הערר - כדלקמן:

/הרואה עצמו מקופת בתשובת מנהל האדנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יוס מיום שנמסרה

לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערל.

בהיעדר הגשת השגה או ערר במועדיס הקבועיס בחוק הערר, הופכת שומת הארנונה לחלוטה (ראו לעניין וה

למשל האמור בספרו של הנריק רוסטוביץ, ייארנונה עירונית'י), עמי 1322).

2, בהתאם להכרעת בית המשפט העליון במסגרת בריים 901/14 ויקטור עבוד נ' עירית חיפה (פורסם בנבו), נקבע

כי לוועדת הערר קיימת סמכות להארכת מועד להגשת השגה וערר ואולס עליה לעשות ואת יצזהילות, במתינות

ולעתים חריגות ".

3. אמת מידה מחמירה זו עולה בקנה אחד עס ההלכה הפסוקה, על כל ערכאותיה, אשר דנה בסוגית מתן אורכה

למועד אשר נקבע בחיקוק, ואשר קבעה, כי אין להקל ראש בעצס ההגשה באיתור, ונקבעה כחוט השני ופעם

אחר פעס ההלכה המושרשת, לפיה כל איחור איחור הוא וגם איחור של יוס אחד הוא איחור המצדיק הסבר,

ונקבע כי יש לייחס משקל למידת האיחור -

ראו למשל בעייש 3481/98 *גיד בע''מ נ' מנהל מס רכוש, מיסים טו 2/ (אפריל 2001) ה36-, שס קבעה כבי השופטת

אופיר-תום :

יי... כאשר עסקינן בסטיה מהוראת חוק פרוצלודלית, בוחנת הפסיקה כדרך של שיגרה את ג271 הסטיה

וקובעת עמלתה כלפיה בהתאס. כך, אין התייחסות הפסיקה אל איחוד ש2 יום או יומיים, דומה

לתת"יחסותת לאיתור בן שבועות וחודשים, אף שגס איחודר של יוס משמעותי תוא לא פעם. כך, בענין

המלצת 13/95 ?ונס מי פ'/ש נצרת, מסיס ט6/ ה14- , בו דחה בית המשפט בקשה להארכת מועד בגין איחול

של יום אחד, וכך גם בבש'/א 169/87 וינשטיין ני הפועלים ליסינג בעיימ, פיד מאצ) 785//. (ההדגשה

שלנו).

כן ראו פסיקה מהמטריה שלפנינו --בעמיינ 461-05-11 נצב'/א אחזקות 1995 בע''מ נ' מנהל הארנונה בעירית

טירת הכרמל (פורסם בנבו)--קבע השי סוקול -

*שקודת המוצא הנה כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק ובתקנות. זאת, לשם השגת יעילות, וודאות

וסופיות ההליכיס, על יסוד כללים תחלים באופן שווה על כל בעלי הדין ...יחד עם זאת, המדובר בנקודת

מוצא שאין היא מוחלטת, שכן ניתן לסטות ממנה בהתקיים /טעם מיוחד/ (תקנה 528 לתקנות סדר הדין

האזרחי, תשמלד - 1984 (להלן: התקנוה). טיבו של /טעם מיוחד'י זה אינו קבוע בלשון התקנות, אולס

עיון תכליתי בהוראה זו מגלה כי למעשה מבוסס הוא על איזון בין שתי מגמות עיקדיות. המגמה האחת

הינה החשיבות הרבה שקיימת בהקפלה על קיום הליכים במועלם.

דברים אלו נאמרו על הגשת ערעור לבית המשפט, אולס תס נכוניס שבעתיים כאשר עוסקיס בהגשת

הליכי תשגת ועלר בפני רשות מנהלילמי. (ההדגשות שלנו).

(יצוין במאמר מוסגר כי פסק דין זה נהפך על ידי בית המשפט העליון, אך בנוגע לטענות שונות ושאינן קשורות

לציטוטים המובאים לעיל).

ועוד ראו בדבר המשקל המשמעותי הניתן למידת האיחור - האמור בבש"יא 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן

[פורסס בנבו] -שס נקבע כי:

.5

.6

7

.8

9

שאין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל

למידתת האיתור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משדך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב

לבקשת לתארכת מועל ; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב.

<חד עס זאת, אף כאשד מדובר באיחור קל בן ימיס ספוליס בלבד, לא תינתן האדכת המועד כדבר שבשגרת

והנטל על המכקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים תמצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו;

דבריו של השופט ש' לוין בע'יא 799/79 מועלס נ' מטא ואחי, כייד לה(1) 376, 377)/,

כן ראו באותו פסייד כיצד בית המשפט נותן משקל לשאלה האס בקשת האורכה הוגשה בטרס חלף המועד או

לאחר שחלף:

/ לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהס: תאס הבקשה להארכת מועד הוגשת

בתוך תמועד הקבוע בדין להגשת ההליץ'/ (ההדגשה שלנו).

ולבסוף ראו עיימ 1089/09 מיכאל דהן נ' מנהל מס רכוש (פורסם בנבו) - שס בית המשפט עמד על חשיבות

העמידה במועדים ותוך שקבע כי'/אין ספק כי קביעת מועדים, במיוחד בענייני מיסים, הנה קביעה מהותית

שיש לתת לה משקל של ממש. סופיות דיון בתחום המס יוצדת יציבות שהיא מסד הכרחי בניהוע משק כלכלי

, כמו גם במשק הציבול?/. באישרור דחיית התביעה נתן ביהמייש משקל לכך שהתביעה הוגשה באיחור של

למעלה משנה, ולאחר חלוף המועד להגשתת.

בכל הנוגע לנימוקים המצדיקים מתן אורכה כאשר אמת המידה הנה מחמירה- כגון ייטעם מלוחדיי או 'יבזהירות,

במתינות ולעתים חריגות'י, נקבע בהלכה הפסוקה, כי נדרשים נימוקים כבדי משקל למתן האורכה, הנעוצים

בגורמים חיצונלים, שאינם מצויים בשליטת בעל הדין, כגון מצב רפואי, ולא נימוקים הקשורים עם

התנהלות בעל הדין או בא כוחו:

שיש לזכור כי +טעמיס תנוגעים להתנהלותו של המבקש ושל פרקליט המבקש אינס מהווים

בדרך כלל /טעם מיוחד/ המצדיק הארכת מועד להגשת עלעור. מקובל לומר כי יטעם מיוחד/

מתקליס כאשר העיכוב נגרם כתוצאה מאילוע חיצוני 2 התנהלות הצלדים ולא עקב התנהלותו

של בעל דין או בא-כוחויי (ההדגשה שלנו).

וראו לעניין וה:

-רעייא 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע'ימ (פורסס באתר נבו).

-בעיימ 2205/09 פלונית נ' היועצ המשפטי לממשלה (פורסס באתר נבו).

-בשייא 2539/09 אלברט אוחיון ואח' נ' עזרא חממי (פורסס באתר נבו).

וביישום לענייננו -- המדובר באיחור של 4 ימים. כפי שראינו לעיל, גם איחור של יוס הוא איחור המצדיק הסבר

ואלו במקרה הנדון אין המדובר באיחור של יוס אחד.

צודק בייכ העוררת (אשר בסיכומיו כלל לא התייחס לטענה צו) בטענתו בדיון, כי המדובר באיחור קצר מאוד,

ואולס, עדיין המדובר באיחור וכאמור, גס איחור של יוס איחור הוא.

העוררת לא סיפקה כל הסבר לאיחור, למעט הטענה כי הערר נשלח בפקס במקביל למשלוחו בדואר רשום.

ואולס, למרות בקשתו המפורשת של בייכ המשיב להצגת אישור על קבלת הפקס, בפרט משמדובר בפקט כללי

של העיריה ולא בפקס של מוכירות וועדת הערר, לא הוצג אישור כאמור. בייכ המשיב גס ביקש הצגת האישור

על משלוח בדואר רשוס, אך גם וה לא הוצג. ולא רק שאלה לא הוצגו, אלא שבייכ העוררת בחר בסיכומיו לא

להתייחס לטענה זו כלל.

בנסיבות אלה לכל הדעות לא הוכחו התקיימותן של נסיבות ייחריגותיי המצדיקות מתן אורכה ובוודאי שלא

חורס הנטל להוכיח כי אכן הפקס התקבל בעיריה ו/או בדבר מועד מסירת הדואר הרשוס, למעשה אף כלל לא

הוכח כי אכן הערר נשלח בדואר רשוס - שכן על גבי הערר לא קיימת כל מדבקה או אישור משלוח.

לכל את נבקש להוסיף, כי המדובר בעוררת מיוצגת ולא רק ּאת, אלא שהמדובר בעוררת שאין וה הערר הראשון

המוגש על ידה לוועדה וו ואף על ידי אותו בא כח. לעוררת מוכריס חיטב דרכי יצירת קשר עס מזכירות וועדת

הערר ולא ברור מדוע הערר נשלת לפקס הכללי ולא במישרין למזכירת הוועדה.

4

.0

41

על כן, לאור כל אלה, לא הוכת כי הערר הוגש במועד הקודס למועד העולה מחותמת ה'ינתקבליי של מוּכירות

וועדת הערר וכך גס לא הוצגו כל טעמיס המצדיקים עשיית שימוש באותה סמכות מצומצמת שנקבעה בפסייד

עבוד ויקטור.

אמנס המדובר באיחור קצר, אך גס איחור וה מצדיק הסבר ולא ניתן הסבר כאמור. על כן, הערר נדחה מפאת

הגשתו באיחור.

ב. דיון בטענה המקדמית - הרחבת חזית

2

9

4

,5

מבלי לפגוע באמור לעיל נוסיף ונאמר, כי דין הערר להידחות גס מחמת הרחבת חצית אסורה. כאמור, העוררת

בסיכומיה העלתה טענה אחת ויחידה, הטענה בדבר חיוב החניון המצוי בסמוך לכניסה לנכס. טענה זו כאמור

לא נזכרה לא בהשגה ולא בערר והועלתה לראשונה רק בסיור.

ראשית נפנה בעניין זה להוראת תקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי

הדין בוועדת הערר), התשלייו - 1977, המורה כי:

;בש מליעת הערר לא היזקק הועדת לכל נימוק שלא יצויין בכתב הערר או בתשובה, אלא אם היא משוכנעת

שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למען הצלק".

(ההדגשה הוספה).

הוראה וו של התקנות אמנס מתייחסת לנימוק שלא צוין בכתב הערר או בתשובה, ואולס בתי המשפט התייחסו

לסעיף וה כמתייחס אף לנימוק שלא צוין בהשגה או בתשובה להשגה -ההיגיון בכך הוא ברור ומקל ותומר. וכך,

הוראה זו יושמה לא אחת בפסיקותיהס של בתי המשפט המחוצייס השונים, ביושבס כערכאת ערעור על החלטות

וועדות ערר, ותוך מתיחת ביקורת על וועדת הערר שדנה בנושאיים כאמור על אף שלא נטענו בהשגה: כך למשל

נפסק כי:

+הדרך לתקוף את הארנונה עוברת תחילה בתשגת, ונושא שהועלה תחילה בהשגה והמש:ג

אינו מדוצה מההחלטה בהשגתה רשאי הוא לעדור לוועדת ערר באותו נושא. אין להעלות.

בוועדת הערר נושאים שלא פולטו ולא נטענו בהשגה שהוגשה. מכאן, שיש לבטל את החלטת

וועדת הערר בנידון זה/י. (ההדגשה שלנו).

ראו לעניץ וה: המר' 820/95 מנהל הארנונה בעירית חיפה נ' אליעזר שוורף ואח' (פורסם בנבו).

סוגיה זו נדונה גס בפני בית המשפט העליון, במסגרת ברייס 793/08 ריבוע בחול ישראל בע''מ נ' מנהל הארנונה

עירית הרצליה (פורסם בגבו), שס נקבעה קביעה מחמירה יותר - כי אץ לדון בטענה שהווכרה בכלליות בהשגת

-במסגרת סעיף סל--ואשר התבקש להעלותה בשלב מאוחר יותר במסגרת ערר, תוך שבית המשפט העליון הדגיש

את העובדה כי המדובר בטענה שלא נידונה על ידי מנהל הארנונה בהשגה שהוגשה ומכאן שוועדת הערר לא

היתה מוסמכת לדון בה במסגרת הערר שהוגש לה.

לכל דברים אלו רלבנטיות לענייננו מקל וחומר, משהמדובר בטענה שלא נוכרה כלל לא בהשגה ולא בערר, אלא

היא עלתה לראשונה במהלך הסיור ובייכ המשיב התנגד לה מיידית. על כו המדובר בהרחבת חוית ועל כן דין

הערר להידחות גם בשל כך שטענה זו חנה הטענה היחידה שנותרה להכרעה.

ג. למעלה מן הצורך - העלאת טענות בעלמא וללא תימוכין

.6

.7

.8

9

.0

1

.2

.3

.6

עוד מבלי לפגוע באמור לעיל נוסיף, כי ממילא דין הערר להידחות אף לגופו, וואת מפאת העלאת טענות העוררת

בכלליות ובעלמא, ללא כל תימוכין שהם.

עיון בסיכומי העוררת מעלה, כי הן כוללות טענות עובדתיות שונות, כגון טענה לפיה היתר הבניה של הנכס אינו

כולל את החניון וכי ילמיטב *דיעתה יי שטח החניה ילא הוקצב בריש:ון הבמיה יי (כך במקור, ככל הנראה הכוונה

היא למילה הוצמד)- ראשית תשומת הלב כי העוררת עצמה אינה טוענת באופן וודאי את הטענה אלא יילמיטב

ידיעתה'י. ברי כי וועדה זו אינה יכולה להסתמך על עובדות שהן יילמיטב ידיעתהיי ואף העוררת עצמה אינה

עומדת עליהן באופן וודאי. אך בנוסף לכך, הטענה הועלתה בעלמא וללא כל תימוכין ובפרט ללא אותו רישיון

בניה אליו מפנה העוררת, כל זאת, הגם שנטל ההוכחה בהליך זה מוטל על שכמה.

כך גם הטענה בדבר אופי השימוש בקרקע הועלתה בעלמא וללא כל תימוכין.

בדבר נטל ההוכחה מוטל על שכמה של העוררת, ראשית נפנה בהקשר זה להוראת ס' 318 לפקודת העיריות

[נוסח חדש] -לפיה יהוו פנקסי המשיבה ראיה לכאורה לאמיתות תכנם -כדלקמן:

/פנקסים הנחזים ככולליס אלנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודת יתקבלו -בלי כל ראיה -כראיית

לכאורת על קביעת האלדנונה או על עשיית השומה ועל תקפן.

עוד נוכיר את ייחזקת תקינות המנהליי לפיה ייהמעשה המנהלי נהנת 'מחזקת כשרות' ולפיה כל פעולה מנהלית

מוחזקת ככזו שנעשתה על פי הדין והמבקש לסתור זאת, עליו תנטל להוכית יי (השוו: עתיימ 318/04 שאול עטיה

ואח' נ' עירית באר שבע -פורסם בנבו).

ראו לעניין וה אף פסק דינו של כבי השי ביין בעייש 230/00 שירותי בריאות כללית נ' וועדת ערר ארנונה שבי ציון

(פורסס בנבו), שם נקבע כי נטל ההוכחה לטענות שהעלה העורר בפני וועדת הערר מוטל על שכמו וואת מכת

חזקת תקינות המנהל העומדת לטובת מנהל הארנונה.

ועוד נפנה בהקשר וה לפסיקת בתי המשפט .--לפיה על הנישוס המבקש לתקוף את חיובו במס מוטל נטל ההוכחה

לשכנע כי חויב שלא כדין - וראו לעניין זה למשל רעייא 1436/90 גיורא ארד נ' מנהל מע''ימ (פורסס באתר נבו).

למרות כל האמור, הועלו טענות העוררת בעלמא וללא כל תימוכין. על כן, גם בשל כך דינן להידחות.

סיכום ומסקנות:

אשר על כן, מתקבלת טענת המשיב לסילוק הערר על הסף מפאת הגשת הערר באיחור והן הטענה בדבר הרחבת

חזית, כן מתקבלת הטענה בדבר אי הרמת הנטל להוכחות טענות העוררת לגופן ועל כן, הערר נדחה הן על הסף

והן לגופו של עניין.

בנסיבות העניין, לא נמצא לנכון ליתן צו להוצאות.

בהתאס לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני וועדת

הערר), התשלייו -1977, קיימת וכות ערעור על החלטה צו, לפני בית המשפט לענייניס מנהלייס וזאת תוך 45 וס

מיוס מסירת ההחלטה.

5. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

הערר), התשלייו -1977, החלטה זו תפורסס באתר האינטרנט של עיריית עכו, וואת תוך 10 ימיס מיוס הגעת

ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותס לפרסוס ההחלטה בתוך 5 ימיס מיוס קבלת ההחלטה

ותינתו החלטה בהתאם.

אלי סבן, עו'יד

יור ועדת הערר

היום: בי באלול תשעייח, 13.8.2018.

בפני הועדה לעררי ארנונה

שבעיר עבו

בפני ועדת הערר:

עו'יד אלי סבן- יו''ר הועדה

מר יהודה אזולאי - חבר הועדה

מר יהודה עייאש - חבר הועדה

בעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ובעניין:

ע.מ.מ מסעדות 2013 בע'ימ (קפה קפה קניון עזריאלי) (ערר 1/16)

עייי בייכ עוייד חני רובינשטיין ואתי

א.ג. קרים בע''מ (ערר 28/16)

עייי בייכ עוייד נמרוד לנגר

בנק מרכנתיל (ערר 17/17)

עייי בייכ עוייד כצ, גבע, איצקוביצ

אירוקה (ערר 2/17)

אופטיקה הלפרין

אפרודיטה

אריסטו שמאט

בריל (סולוג)

גולף

גולברי

הודיס

הודיס (טופ טן)

הודיס (קרולינה למקה)

הוט

הרמוניה לבית

וואו קוסמטיקטס

זים

טוגו

טויס אר אס

לה לה לנד (משחקיה)

לה לה לנד (שווארמה)

לירם אקסלוטסיב

סטימצקי

סקאל (נאוטיקה)

סקופ

עונות

עונות (ג'אמפ)

ע.מ.מ. מסעדות

פוקס

פוקס (צי'לדרנס פלייס)

פסטה

ע.ש.ן

קסטרו

שילב

תמנון

עייי בייכ עוייד חני רובינשטיין ואח'

ובעניין:

יינון ביתן בעיימ (ערר 29/17)

עייי בייכ עוייד מוסקוביץ, אווראל ואחי

-נגד.

מנהל הארנגונה של עיריית עכו

עייי בייכ עוייד דביר ליבוביץ ואתי המשיב

החלטת ביניים

1. בערר שבכותרת הוגשו תצהירי הצדדיס והוא עומד בפני קביעה לישיבת הוכחות. ישיבת

ההוכחות תיקבע ליוס 25.10.18.

2. לאור הודעתו של חבר הוועדה מר יהודה אזולאי כי נבצר ממנו להשתתף בדיוניס ביוס זח,

אלא רק לאחר השעה 16:00, מתבקשים הצדדים להודיע האס הס מסכימיס לקיוס הדיון

בהרכב חסר, כאמור בתקנה 11ג לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה

כללית) (סדרי דין בוועדת הערר), התשלייג - 1977.

3. בהיעדר הסכמת הצדדיס, תיקבע שעת הדיון לאחר השעה 16:00.

4. הצדדיס מתבקשיס ליתן הודעתס כאמור עד ליוס 19.8.18 לכל המאוחר.

עו''ד אלי סבן

יו'יר הוועדה

ניתן היוס: 15 לאוגוסט 2018.