פרוטוקול ועדות ערר מס' 33/17 - לזר חודדטוב

בפני הועדה לעררי ארנונה ערר 33/17

שבעיר עכו

בפני ועדת הערר+ עו''ד ראמי חזאן- יו''ר הועדה

מר יהודה אזולאי - חבר הועדה

מר יהודה עייאש - חבר הועדה

עו'יד יעל אסיף -יועצת משפטית לוועדת הערר

בעניין שבין: לזּר חודדטוב

-נגד-

מנהל הארנונה של עיריית עבו

עייי בייכ עוייד דביר ליבוביץ ואחי המשיב

החלטה

א. רקע כללי וטענות הצדדים :

41

3

.4

הערר שבנדון נסוב על חיובו של נכס המצוי במרכוּ רסקו בעיר עכו, בתחוס שיפוטו של המשיב ואשר

סומן בפנקסי העיריה כנכס מסי 18016137006 (להלן: *'הנכסיי).

העורר הגיש למשיב השגת בגין חיובו של הנכס, במסגרתה העלה טענה כנגד הוספת שטת של 1/18 משטח

המדרגות המובילות למשרדים בקומה 1 ושטח משותף בקומה הראשונה המשמש מעבר ושירותים

למשרדים. נטען כי שטח זה אמור להיות רשוס בקומה 1 של הבניין בו מצוי הנכס (להלן: 'יהבניין'י) ולא

בקומה 0 וכי הוא אינו משמש את העסקים בקומת הקרקע ולכן אין לתייבו אלא רק את שטת המשרדים

עצמם בקומת הקרקע (להלן: ייתהשגתיי).

מפאת החשיבות, להלן הטענה במלואה כפי שנכתבה:

בחישוב שערכה חב. אופק לפידות, הוספתם 1/18 משטח המדרגות המובילות למשרדים

בק-1 ושטח משותף בקומה ראשונה המשמש מעבר ושירותים למשרדים או לחלק מהם.

לא רק ששטח זה (השטח המשותף) אמור להיות רשום בקומה 1 ולא בקומה 0, דבר

המהוזה הטעיה, הוא איננו משמש את העסקים בקומת הקרקע.

ביום 4.9.17 השיב המשלב להשגה ודתה את ההשגה, מהנימוק כי העמסת השטחיס המשותפיס נעשתת

בהתאם להוראות צו המסיס, המבוסט על שיטת חיוב ייברוטו ברוטויי, הכוללת את כל חלקל הנכס ובכלל

זה גס שטתיס משותפים (להלן: ''התשובה להשגה").

על תשובה וו הוגש הערר שבפנינו. בעררו חור העורר על טענתו וחוסיף כי על פי בדיקה שערך בטאבו,

השטחים המשותפים שבגינם חויב הנכס בחלק יחסי הוצמדו בטאבו ליתידות אשר מצויות כולן בקומה

הראשונה לבניין ועל כן יש להורות על ביטול תיובו בגינס (להלן: ''הערר').

ב.

המשליב הגיש תשובתו לערר וחזר על טענותיו.

ביום 30.11.17 התקיים דיון בערר בנוכתות הצדדים. בערר טען העורר כי אין מחלוקת על היקף השטת

שחויב, אך ישנה טענה לפיה אין להעמיס חלק <חסי בשטחים משותפים לגבי רכוש שהוצמד לדירות

מסוימות בבניין. הצדדיס הסכימו כי מאחר והמדובר במחלוקת משפטית, ייקבע הערר לסיכומים.

בהתאם הגיש כל צד סיכומיו.

בסיכומי העורר מרתיב העורר את הטענה בדבר אי תיוב שטחיס שהוצמדו כחלק משטח משותף ומפנה

להוראות שונות בחוק המקרקעין. בנוסף מעלה העורר טענת ביחס לשינוייס שתלו בצו הארנונה של

עירית עכו במשך השניס ומעלה טענה בדבר שינוי מדיניות ובדבר אי ישוס חובת תיוב מדורג, אי

חוקיות, טענות ביתס לצו המסים של עירית עכו לעומת עריס אחרות ולאור כל אלה ביקש לבצע תיקון

רטרואקטיבי לשומת העורר ולבטל את הוצאות הגביה בתתאם, כמו גם לשאר דיירי הבניין.

המשיב בפתח סיכומיו העלה טענת הרחבת חוית אסורה וטען כי דין כל הטענות החדשות שהועלו

בסיכומי העור להידחות על הסף. המשיב מוסיף כי גם טענת ההצמדות הנה טענה חדשה אשר מפנה

לדיני המקרקעין, לא נזכרה בהשגה. המשיב הוסיף וטען כי המדובר אף בטענות שאינן מצויות בסמכות

הוועדה. למעלה מן הצורך התייחס המשיב לטענות לגופן וטען כי דינן להידחות אף לגופו של עניין.

דיון והכרעה:

9

10

+1

לאחר שעיינו עיין חיטב בטענות הצדדים, הגענו לכלל מטקנה כי דין הערר להידחות על הסף מפאת

הרחבת חזית אסורה.

כאמור, הטענה היחידה שהועלתה בהשגה הנה טענח לפיה אין לחייב את הנכט בחלק יחסי מהשטחים

המשותפיס בו חויב, שכן העורר אינו עושה בו שימוש אלא הוא משמש את העסקיס בקומה הראשונה

בבניין. הא ותו לא. ואולם, הערר התמקד בטענה חדשה, אשר כלל לא נוכרה בהשגה, לפיה יש לבטל את

החיוב בשטחים משותפים בהיותס מוצמדיס בטאבו לעסקים בקומה הראשונה. בסיכומיו אף הרתיב

העורר והפנה לדיני המקרקעין וכן העלה שורה של טענות נוספות כגון אי חוקיות, שינוי מדיניות, תעריף

מדורג ואף העלה טענה בגין תיקון שומה רטרואקטיבי הן לעורר והן לכלל המחויקיס בקומה ואף לא רק

לשנת חמס אלא לשנים קודמות. לעומת זאת, הטענה המקורית בדבר אי עשיית שימוש בחלק היחסי

המשותף בו תויב העורר, נזנחה לתלוטין בסיכומי העורר.

תקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי הדין בוועדת הערר),

התשלייו - 1977 (להלן: ''תקנות הערריי), מורה כל:

*בשמיעת הערר לא תיזקק הועלת לכל נימוק שלא *צויין בכתב העדל או בתשובה, אלא אס היא

משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושת

<מען קצלקי. (ההדגשה הוספה).

הוראה זו של התקנות אמנם מתייחסת לנימוק שלא צוין בכתב הערר או בתשובה, ואולס בתי המשפט

התייתסו לסעיף וח כמתייחס אף לנימוק שלא צוין בהשגה או בתשובה להשגת --ההיגיון בכך הוא ברור

ומקל ותומר. וכך, הוראה גּו יושמה לא אחת בפסיקותיהם של בת* המשפט המחוגייט השוניס, ביושבס

כערכאת ערעור על החלטות וועדות ערר, ותוך מתיחת ביקורת על וועדת הערר שדנה בנושאיס כאמור

על מאף שלא נטענו בהשגה. כך למשל נפסק פי:

*הדרך לתקוף את האלנונת עוברת ונתילה בהשגת, ונושא שהועלה תתילה בהשגה והמש:ג

אינו מרוצת מההחלטה בהשגה רשאי הנא לערוד לוועדת ערל באותו נושא. אין להעלות

בוועדת העלר נושאים שלא פולטו ולא נטענו בהשגה שהוגשת. מכאן, שיש לבט 2 את החלטת

.3

4

.15

16

17

.8

נועדת העדר בנידון זלליי. (ההדגשה שלנו).

ראו לעמ זה: המר' 820/95 מנהל הארנונה בעירית חיפה נ' אליעזר שוורץ ואח' (פורסס בנבו).

טוגיח זו נדונח גם בפני בית המשפט העליון, במסגרת בריים 793/08 ריבוע כחול ישראל בע''מ נ' מנהל

הארנונה עירית הרצליה (פורסם בנבו), שס נקבעה קביעה מחמירה יותר - כי אין לדון בטענה שהוצכרת

בכלליות בהשגה -במסגרת סעיף סַל -ואשר התבקש להעלותה בשלב מאוחר יותר במסגרת ערר, תוך

שבית המשפט העליון הדגיש את העובדה כי המדובר בטענה שלא נידונה על ידי מנהל הארנונה בהשגה

שהוגשת ומכאן שוועדת הערר לא חיתה מוסמכת לדון בח במסגרת הערר שהוגש לה.

לכל דברים אלו רלבנטיות לענייננו מקל וחומר, משבשלב הסיכומים נותרו על כנן אך ורק טענות שלא

נוכרו כלל בהשגה וחלקן אף לא בערר ואף לא בדיון, אלא עלו לראשונה בסיכומים.

במצב דברים זה, לכל הדעות המדובר בטענות אשר לא עלו בפני המשיב בעת בחינת ההשגה על ידו ואינן

מהוות חלק מההתלטה בגינה הוגש הערר. אנו סבורים, כי ערכאה זו מטרתה לשמש כערכאת ערר על

החלטת המשי 5ב כפי שניתנה ולא כערכאה במסגרתה נידונות לראשונה טענות שכלל לא באו בפני המשיב.

הדבר חוטא לאופיה ומטרתה של וועדה זו.

כך גס, הדבר אף הוסדר מפורשות בתקנות הערר ואף עולה מפסיקה מתייבת של בתי המשפט שוועדה זו

כפופה לה. חזקה על המחוקק שעת קבע הוראה מפורשת צו, לקח בתשבון את כל השיקולים הרלבנטיים,

בניהס השיקולים שמעלה העוררת בדבר חיוקקות להליכיס אחרים, היכולת להעלות את הטענה בשנת

מס עוקבת וכולי, אך המחוקק מצא לנכון באיוון של כל שיקולים אלה להעדיף את עקרון חיציבות

וההסתמכות של הרשות, על חוּית המחלוקת כפי שעלתה בשלב ההשגה.

לאור כל ואת ובפרט לאור נוסחה הברור של תקנה 17 לתקנות הערר, אנו אף סבוריס שמדובר בטענה

שניתן להעלות בכל שלב של הדיון והוועדה אף מוסמכת להעלותה מיוזמתה, גם לא עוררו זאת הצדדיס.

קל וחומר כאשר המשיב העלה טענה צו וביקש סילוק הערר על הסף בשל הרחבת חזית צו.

על כן, לאור כל אלה, מצאנו לנכון לקבל את טענת המשיב ולהורות על דחייה על הסף של כל הטענות

שלא נזכרו בהשגה. ומאחר ולמעשה הטענה שהשכרה בהשגה כלל לא נוכרה בסיכומים, הרי שאין מנוס

מדחיית הערר במלואו.

למען הסר ספק נבחיר, כי אין בהתלטה זו לקבוע כל מסמרות לגבי טענות העורר לגופו של עניין מאחר

והן כלל אינן נדונות עקב דחיית הערר על הסף. בכלל וה אין בהחלטה זו לקבוע כל קביעה לגבי סמכות

הוועדה לדון בטענות אלו, אם כי נבקש לציין, כי וועדה גו מוסמכת לדון אך ורק בסוגיות אשר נמנות בסי

3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו - 1976 והפסיקה על פיו, ובכלל

וה אינה מוסמכת לדון בטענות כגון חריגח מסמכות, אי חוקיות, חיוב רטרואקטיבי ובוודאי שאינת

מוסמכת לדון בטענות השבה ו/או טענות אשר אינן נוגעות לשנת המס בגינה הוגש הערר.

ראו לעניין אה למשל ההלכה הפסוקה בה נקבע, כי המאפיין את סמכויות וועדת הערר הנמנות על סי 3

לחוק הערר הוא, כי הן מצוּמצמות לעניינים טכניים - עובדתלים ולא לשאלות משפטיות מובהקות. ראו

לעניין וה למשל בגייצ 764/88 דשנים וחומרים בימיים נ' עירית קרית אתא (פורסם בנבו), עעיימ

4 מקורות חברת מים בעיימ נ' מועצה אזורית לכיש (פורסם בנבו) ועוד.

עוד ראו בעעיימ 5640/04 מקורות חברת מים בע''מ נ' מועצה אזורית לכיש ואח' (פורסס באתר נבו) וכן

בברייס 4 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ'/ שילוח חברה לביטות בע'ימ (פורסם בנבו) -שס נפסק

כי:

שתמחוקק קבע את סמכויותיה של ועדת הערר, ואין תן כוללות - הוששני - את הסמכות ללון בטענות

כגון סנילות התעל*9'/. (ראו פסק דינו של כבי השי רובינשטיין, עמי 7 לפסתייד, פיסקה שניה).

9 על כן, איו באמור למנוע העורר לפעול במסגרת המועדים הקבועיס בחוק הערר ובשנות מס אחרות

להעלאת הטענות אשר מצויות בסמכות וועדה זו.

ג. סיכום :

0. על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה. בנסיבות העניין, לא מצאו לנכון ליתן צו להוצאות.

1. בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני

וועדת הערר), התשלייו -1977, קיימת וכות ערעור על החלטה וו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים

בתיפח וזאת תוך 5 למיס מ*וס מסירת ההחלטה.

2. בהתאס להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת הערר), התשלייו -1977, החלטה זו תפורסס באתר האינטרנט של עיריית עכו, וואת תוך 10 ימיס

מיוס הגעת ההחלטה לצדדיס. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותס לפרסוס ההתלטה בתוך 5 ימיס מיוס

קבלת ההתלטה ותינתן התלטה בהתאם.

6 0

ראמי חזאן, עו'יד

יו'/ר ועדת הערר

יהודה ע

חבר הוועדה

ניתן בהעדר הצדדים, /25.9.2018