פרוטוקול ועדות ערר מס' 2007-2012+22/16 - קידום שרותים חברתיים בע"מ

בפני הועדה לעררי ארנונה

ערר 22/16, 2007-2012

שבעיר עכו

בפני ועדת הערר:

עו'יד אלי סבן - יו''ר הועדה

מר יהודה עייאש - חבר הועדה

מר יהודה אזולאי - חבר הוועדה

בעניין: מר גבע יעקב ומר דכואר הנרי

ק.ש.ר קידוס שירותים חברתיים בע'ימ

ח.ם. 511946261 העוררים

כולם עייי בייכ עוייד ענבל שמול ואחי

-נגד.

מנהל הארנונה בעיריית עכו

עייי בייכ עוייד דביר ליבוביץ ואח! המשיב

החלטה

רקע כללי וטענות הצדדים:

4

בפתח הדברים נציין, כי מרבית העררים הנס ערריס אשר הוגשו טרס כהונתה של וועדה זו, אשר החלו

להישמע פעמיים בפני שני הרכבים קודמים (ראשית בפני הרכב בראשות עוהייד אלי בן עמי ולאחר מכן

בפני הרכב בראשות הגבי רבקה חלפון), אשר סיימו את כהונתס בטרס הספיקו לסייס את הדיון בעררים.

בין לבין גם התבקשו וניתנו אורכות לצדדיס לקיוס הידברות, אך הידברות זו לא צלחה.

2 לבקשת הצדדים, חידשנו את הדיון בערריס, תוך שהתחלנו את הדיון בהס מההתחלה והכל בהתאם

להוראות תקנה 11ד (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני

וועדת הערר), התשלייז -1977 (להלן: ''תקנות הערר'י) וכפי שאף ביקשו הצדדים עצמס. בסיוע הצדדים

הומצאו המסמכיס שהיו חסרים עקב חלוף הזמן ובהסכמתם, הס התנהלו בפנינו במאוחד עס ערר 2016.

המחלוקת נשוא הערריס שבכותרת נסובה על חיובס של נכסיס שוניס שמשמשים לשיכון אוכלוסיה בעלת

יימעוכבות שכלית והתפתחותית ואוכלוסיה פוסט אשפוזיתיי (סעי 1 לסיכומי העורריס), אשר לעמדת

העוררים הנס ימעונות יוסי' כהגדרתס בחוק הפיקוח על המעונות, התשכייא - 1965 (להלן: '"חוק

הפיקוחיי), הזכאים לעמדתס לפטור מכח ס' 5ג(ה)(4) או (5) לפקודת מסי העיריה ומסי ממשלה (פיטורין)

8 (להלן: ''פקודת הפיטורין'י) (להלן: '"פטור מעון''), או לחלופין פטור מכח סי 3(ב) לפקודת הפיטורין

(להלן: 'יפטור מחזיק מטעם הממשלהי). מהמחלוקת עולה השאלה, מיהו המחזיק בנכס בשניס

הרלבנטיות לערר, האם קיימת היעדר :ריבות בערר לשנת 2016 וכן שאלת איחור בהשגות.

להלן רשימת הנכסים נשוא העררים :

כתובת מט' נכט

כפר עברי 2 2

כפר עברי 16 112

3

העבודה/ יוסף גדיש 24 2 11

הנדיב 10 (א8+ב) 1[

2

פינסקר 5 2[

ברנר 11 3

1

4. ההשגות והערריס שהוגשו בשניס 2002-2007 הוגשו על ידי העוררים, מר גבע יעקב ומר הנרי דכואר

(להלן: ייהעוררים'),בעוד ההשגה לשנת 2016 הוגשה על ידי העוררת, חברת ק.ש.ר שירותיס חברתייס

בעיימ (להלן: 'יהעוררת''), אך הערר לשנה זו הוגש על ידי העוררים. בכל ההשגות והעררים עולות אותן

מחלוקות לגבי אותס הנכסים, ועל כן ובהסכמת הצדדים ניתנת החלטה זו במאוחד לגבי כל העררים.

5. לאחר שנוהלו הליכיס מקדמיים הגישו הצדדיס תצהירים וקוימו שני דיוני הוכחות (ביוס 27.9.17 וביוס

8 - להלן: '"ישיבת ההוכחות הראשונה / השניה'' - בהתאמה). מאחר ולישיבת ההוכחות השניה

נבצר מחבר הוועדה מר יהודה אזולאי להגיע לשעה לה נקבע הדיון, פנינו לצדדיס בהחלטתנו מיוס

8 וביקשנו הסכמתם לקיוס הדיון בהרכב חסר. שני הצדדיס הודיעו על הסכמתס לקיום הדיון

בהרכב חסר ועל כן, ביוס 22.5.18 נתנו החלטה לפיה הדיון יתקייס במועדו ובהרכב חסר. מצאנו לנכון

לעשות שימוש בסמכותנו שבסי 11ג(ג) לתקנות ולהורות, כי החלטה סופית זו בערר תינתן על ידי ההרכב

המלא כולל החבר שנעדר, וזאת בשיס לב לכך שמר אזולאי לקח חלק ביתר שלבי שמיעת הערר, כולל

השתתפותו במרבית ישיבת ההוכחות הראשונה שהתקיימה (שגס במסגרתה הסכימו הצדדים להמשך

שמיעת הדיון לאחר עציבתו) ומששוכנענו שלא ייגרס מכך עיוות דין לצדדים.

6. לאחר דיוני ההוכחות הגישו הצדדיס סיכומיהם, כולל סיכומי תשובה מטעס העוררים. להלן נדון

במחלוקות שבין הצדדים כל אחת בנפרד.

דיון בטענה המקדמית של המשיב - איחור בהגשת השגות:

7. המשיב מעלה טענה לפיה, קיים איחור בהגשת ההשגה לשנת 2007 ולשנת 2016 ולכן דין עררים אלה

להידחות על הסף. לגבי שנת 2016, המשיב מפנה לאישור הדואר הרשוס, ממנו עולה כי השגת 2016

הומצאה למשיב ביוס 5.4.16, לאחר המועד האחרון להגשת השגות לשנת 2016 שהנו לטענתו 31.3 לכל

שנת מס, שכן לעמדתו השומות נשלחות לנישומיס כל שנה בסוף שנת המס הקודמת. המשיב טוען, כי אין

לראות באישור הפקס שהציגה העוררת מיוס 31.3.16 כתחליף להמצאת ההשגה בדואר רשום, משלא

בוצע וידוא קבלה של הפקס ואין תרשומת של מועד מסירתו וגורס המאשר קבלתו, כמתחייב בהוראות

תקנה 497א(א)5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמייד - 1984 (להלן : 'יתקנות סד'/איי).

ואילו לגבי שנת המס 2007 -- ההשגה נדחתה על הסף מפאת הגשתה באיחור, משהתקבלה אצל המשיב

ביוס 27.11.07, לאחר חלוף המועד להגשת השגות, כפי שצוין במבוא לתשובה להשגה מיוס 5.12.2007.

8 העורריס מצדס טועניס, שהשגת 2016 הוגשה במועד ומסתמכים על אישור משלוח בפקס מיוס 31.3.2016

שבו צוין ייא 02 יי וטוענים כי די באישור זה כאישור המצאה. לחלופין טועניס העורריס כי ממילא המשיב

לא הוכיח מהו המועד שבו נשלחה והתקבלה שומת המס לשנת 2016 ולכן ממילא לא הוכיח המשיב כי

3 היה המועד האחרון להגשת השגות עבור העוררים. לחלופין ולמען הזהירות מתבקשת במסגרת

סיכומי העוררים (ס' 13-14), עשיית שימוש בסמכות הוועדה להארכת מועד להגשת השגה. *וער, כי

בתצהירי העורריס לא ניתנה כל התייחסות לנושא האיחור, בעוד שהמשיב התייחס לכך בהרחבה בתצהיר

מטעמו.

ולגבי טענת האיחור בהשגת שנת המס 2007 - פרט להתייחסות קצרה בערר לשנת 2007 (שם נטען כי

מאחר וטרס הסתיימה שנת המס, אין המדובר באיחור), לא ניתנה כל התייחסות של העורריס לטענה זו

לא בתצהיריהס ולא בסיכומיהס וגס לא בסיכומי התשובה שהגישו, הגס שהמשיב חזר על טענה זו

בסיכומיו ובמסגרת פרק ספציפי (ס' 13-32).

סי 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 (להלן: 'יחוק הערריי)

קובע כדלקמן:

א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיוס קבלת הודעת התשלום להשיג

עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה...* (ההדגשות שלנו).

וביחס להגשת ערר נקבע:

/הדואה עצמו מקופת בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו

התשובה, לערור עליה לפני ועדת עדל? (ההדגשה הוספה).

0. עינינו הרואות, כי הסעיף מציב תנאי מקדמי, לפיו על ההשגה להיות מוגשת תוך תקופת אמן של 90 ימיסם

0

12

ממועד קבלת 'יהודעת התשלוס''י, היא הודעת החיוב. ואילו על הערר להיות מוגש תוך 30 יוס מקבלת

התשובה להשגה.

בתי המשפט ובפרט בית המשפט העליון פסקו כחוט השני, כי יש להקפיד על המועדיס גם אם מדובר

באיחור של יוס, ומאחר ולוועדות הערר אין סמכות ישירה למתן אורכה אלא רק ייסמכות טבועהיי, הרי

שיש לעשות בה שימוש 'אך לעתים חריגות, במתינות ובזהירות, על מנת שלא לפגוע ביציבות

ובוודאות שהן כה חשובות בתחום הדינאמי של חיובי ארנונה'' ו''מטעמים מיוחדים שיירשמו".

ראה סעי 33 בבריימ 901/14 עבוד ויקטור נ' עיריית חיפה [פורסם בנבו] (להלן: ייפס'יד עבודיי), שס נידונה

השאלה האם בכלל יש לוועדות הערר סמכות להעניק ארכה להגשת השגה וערר, כשואת לא נזכרה

בתקנות ונפסק, כי קיימת סמכות לוועדת הערר הנכבדה להארכת מועד להגשת השגה וערר, אך ואת רק

יימטעמים מיוחדים'' ו''לעתים חריגות, במתינות ובזהירות'י, שכן, הגס שנקבע שלוועדות הערר ישנה

סמכות להארכת מועד, נפסק כי יסמכות - לחוד, ושיקול דעת - לחודיי, והסמכות צריך שתהא מופעלת

אד באורח חליג, כדרך הארכות מועד'י. (ראה פסק דינו של כבי השי רובינשטיין. ההדגשות שלנו)

. עוד נפנה לפסיקה לפיה, יש ליתן משקל למועד שבו התבקשה לראשונה ארכה, והאס היא התבקשה לפני

חלוף המועד או לאחר שכבר חלף. ראו לעניין וה למשל האמור בבש''א (עליון) 1832/04 קוטלר נ' אגף מס

הכנסה -- היחידה לפירוקים (פורסם בנבו) - שם נפסק כי:

*המבקש להאריך את המועד לנקיטת הליץ, חייב להגיש בקשה למתן אדכה מיד לכשמתברר לו הצורך

בארכה, או תוך זמן סביר אחלי כן.* (ההדגשה הוספה).

עוד ראו האמור ברעייא 1778/07 יעל עופר נ' רבקה דיין [פורסס בנבו] - שס נדחתה בקשה להארכת מועד

מן הטעס שהוגשה לאחר חלוף המועד להגשה ולא בטרס חלף.

וכן המרצה 13/95 יונס נ' פ''ש נצרת (פורסם בנבו), בו דחה בית המשפט בקשה להארכת מועד בגין איחור

של יוסם אחד, וכך גם בבשייא 169/87 וינשטיין ני הפועלים ליסינג בעיימ, פייד מא(4) 785).

כך גם נפסק, כי "א כאשד מדובר באיחור קל בן ימיס ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר

שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומס של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אודכה להגשת ההליך'/.

(ההדגשה הוספה).

נא ראו לעניץ וח:

-בשייא הדר נ' הדר, תקציר פייד כרך מייב -23 ע' 366.

-ע''א 796/79 מועלם נ' מטא ואחי, פייד לה(1) 376.

3

.4

5

6

7

נוסיף ונפנה לפסיקה נוספת שניתנה גם היא לאחרונה, בה חזר ביהמייש על עיקרי הלכה זו ועמד על

חשיבותה - בעמיינ 43172-04-17 גלילות מחזור פסולת בע''מ נ' עירית רמת השרון (פורסס בנבו)- שס

נפסק, כי איחור בהגשת השגה הנו עניין מהותי אשר מחייב דחיית הערר על הסף :

+ המועדים הקבועים בחוק העדר להגשת השגה וערר הס מהותיים. פניית המעדערת מיום 17.11.13,

אשר לא הוגשה במועד הקבוע בחוק הערר, אינה מהווה כלל /השגהי/ כמשמעותה בחוק הערר. משחלך

המועד להגשת השגה הופך החיוב חלוט וסופי ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר במקדה הדומה יותר

להתיישנות מהותית, כאשר זכות הנישום לחלוק על חיובי האדנונה בהס חויב מתבטלת עם חלוף המועד

להגשת ההשגה והרשות המקומית יכולה לכלכל צעדיה ותקציבה בהתבסס על הידיעה שמדובר בשומה

חלוטה... מלובר במועד הקבוע בדין, אשר אי עמידה בו מבטלת את הזכות, שהוענקה בדין, לתקוך את

התיג וראו בנקודה זו הפסיקה הענפה שניתנה בנושא זה אותה סוקר ביחמייש, כולל של ביהמייש העליון.

וביישוס למקרה שלפנינו, בכל הנוגע לערר לגבי שנת המס 2007 -- המשיב כאמור כבר בתשובה להשגה

דחה את השגת שנת 2007 על הסף, מהנימוק של הגשתה באיחור ובשלהי שנת המס. גס במסגרת חקירתו

הנגדית של המצהיר מטעס העוררים, בשאלה מדוע הוגשה ההשגה רק בחודש נובמבר 2007, לא היה בפיו

מענה והוא השיב 'אין לי תשובה'י. המצהיר גס נשאל האס אין מחלוקת שהתקבלו שומות בשנת 2007

ושהן אף שולמו, השיב המצהיר 'לא *ודע אני צריך לכדוק 'י. בנקודה זו הוצגו בפניו אישוריס על ביצוע

תשלוס השומות במהלך שנת 2007 ובנקודה זו העירה לפרוטוקול נציגת המשיב, מנהלת מחלקת הגבייה גב!

פאני סטמיאטיצקי (להלן: ייגב' פאנייי), כי*כאשר רשוס במצב החשבון יתשלוס תקופתיי, אזי המשמעות

היא שהתשלוס בוצע באמצעות שובר שנשלח לתושב והוא שילס אותו באופן אישי במועדו. זה לא תשלום

של הודאת קצעיי (עמי 7 לפרוטוקול הדיון הראשון, ש' 5-7). לאחר הערתה זו של גבי פאני, הודיע בייכ

המשיב כי סיים את חקירתו ובייכ העוררים מסרה כי אין לה חקירה חוזרת. כלומר, לא התבקשה הבהרה

כלשהי בעקבות הערה וו ו/או בעקבות החקירה בנושא וה.

בישיבת ההוכחות השניה נחקרה הגב' פאני ולא נשאלה כל שאלה בנושא האיחור בהגשת השגה לשנת

7, לא לגבי הערתה בדיון הראשון ולא בכלל לגבי האמור בתצהירה. כל שנשאלה לגביו היה רק לגבי

מספר הפקס אליו נשלחה ההשגה לשנת 2016 (עמי 3 לפרוטוקול הדיון השני, שי 29-31).

נשוב ונזכיר, כי העוררים גם לא הגישו כל תצהיר בנושא האיחור, שכן התצהיר מטעמס לא כלל התייחסות

לכך. לכך מתווספת העובדה שכאמור העורריס בסיכומיהס אף לא התייחסו כלל לאיחור לשנת 2007.

לאור כל האמור, לא רק שלא הורס הנטל לשכנע כי לא חל איחור בהגשת ההשגה לשנת 2007 ו/או כי קיים

טעם המצדיק איחור ניכר וה ולא רק שלא נסתר תשלוס שומות שנת 2007 באופן ידני (כלומר לא ניתן

לטעון שהשומות לא התקבלו), הרי שגס בתצהירי ובסיכומי העוררים נזנחה טענתס הכללית שהועלתה

בערר לגבי האיחור. במאמר מוסגר נוסיף, כי ממילא לא ברורה לנו הטענה שהועלתה בשלב הערר (לפיה

משטרס הסתיימה שנת המס לא מדובר באיחור), שהרי לפי ההלכה הפסוקה, גם איחור בן מספר ימיס הוא

איחור שיש להצדיק מסיבות חריגות וטעמיס מיוחדים. בשיס לב לכך, לא בכדי נזנחה טענה זו.

על כן, בהתאס להלכה הפסוקה אשר הציבה אמות מידה מחמירות למתן ארכה לאיחור, בשים לב לכך

שארכה התבקשה לא בומן אמת ובטרס חלוף המועד אלא רק בשלב הסיכומים, לא הוצג כל טעם לארכה

ובוודאי לא טעס חריג ומיוחד ובשיס לב למידת האיחור הניכרת ובפרט בשיס לב לכך שהעורריס עצמם

ונחו כל טענת הגנה לגבי נושא זה, מתקבלת טענת האיחור לגבי שנת המס 2007 ונקבע כי ערר וה נדחה על

הסף עקב הגשת ההשגה באיחור.

.8

9

.0

בכל הנוגע לטענות לגבי שנת המס 2016 - כאמור גס לגבי טענה זו לא הוגש כל תצהיר מטעם העוררים.

העורריס מבקשים להסתמך על אישור משלוח פקס מיוס 31.3.2016 שצורף לערר שהוגש לשנת 2016, שבו

צוין משלוח ''אסיי ומבלי שיש רישוס ידני של וידוא קבלת הפקס עס פרטי מבצע השיחה (להלן: 'אישור

הפקסיי). אך כאמור, אישור וה לא הוגש באמצעות תצהיר של שולחו ואילו המשיב הגיש באמצעות

התצהיר מטעמו אישורי דואר, מהס עולה כי ההשגה לשנה זו התקבלה למשלוח ביוס 1.4.16 ונמסרה

ליעדה ביוס 5.4.16. העוררת לא סתרה עובדה גו, אלא טענה שבמקביל שלחה את ההשגה בפקס והציגה את

אישור הפקס. המצהירה מטעס המשיב אישרה כי אכן זהו מספר פקס של מחלקת הגבייה. עוד מוסיפיס

וטועניסם העוררים, כי ממילא המשיב לא הוכיח מהו המועד שבו נשלחה השומה לעוררים ולכן ממילא לא

הוכח כי חל איחור בהגשה, גס אס אכן מדובר בהשגה שהוגשה רק ב- 5.6.2016.

המשיב טוען, כי אישור הפקס אינו יכול להוות אישור הגשה של ההשגה במועד, מאחר ואין ראיה על תיעוד

קבלתו במחלקת השומה ומאחר ונשלח לאחר השעה 17:00. המשיב מפנה לתקנה 497א(א)(5) לתקנות

סדייא, הקובעת כי על עורך דין השולח כתבי בי דין בפקס להודיע את דבר שליחתו בתוך 24 שעות משעת

המשלוח ואף מחייבת לערוך תרשומת על זמן השיחה ושמו של הנמען לו נמסרה ההודעה. עוד טוען המשיב,

כי לא הוצג טעס מיוחד או סיבה חריגה להארכת מועד וכי ממילא בקשה זו הועלתה בדיעבד וזמן רב לאחר

האיחור ולמעשה הועלתה לראשונה רק בסיכומי העוררים.

בכל הנוגע לטענה כי לא הוכח על ידי המשיב מועד משלוח השומה - אין בידינו לקבל טענה צו. נזכיר, כי

העורריס לא העלו כל גירסה שהיא בהקשר זה ואף לא טענו שהשומה לא התקבלה בתחילת שנת המס. הס

גם לא ציינו מהו המועד שבו כן התקבלה השומה על ידם לגרסתס וגם בתצהיריהס כלל לא התייחס

לסוגיה זו. כך גס מצהירת המשיב הגב' פאני כלל לא נחקרה בנקודה זו, פרט לאימות מספר הפקס.

אנו סבוריס שמקוס שבו הנישוס כלל אינו טועו שהשומה הגיעה שלא בתחילת שנת המס ואפילו לא טורח

לציין מהו המועד בו קיבל אותה לעמדתו, אין בכך לסתור את חזקת התקינות העומדת לטובת הרשות ואין

בכך להטיל על המשיב נטל להוכחת מועד משלוח השומה.

בכל הנוגע לטענה לגבי אישור הפקס - כאמור קייס אישור משלוח בדואר רשום, ממנו עולה כי ההשגה

התקבלה ביוס 5.4.2016. העורריס צירפו לערר 2016 את אישור הפקס, אך לא הגישו אותו במהלך הצגת

ראיותיהס. אנו סבורים כי בנסיבות אלה, עת המדובר באישור דיגיטלי של פקס וללא כל אישור טלפוני

שנעשה לגבי קבלתו, היה מצופה כי לכל הפחות האישור יוגש במסגרת ראיות העוררים, באמצעות שולחו.

הגם שאין חולק שמספר הפקס הוא של מחלקת הגבייה, אנו סבוריס כי נדרש דבר מה נוסף על מנת להוכית

שהפקס אכן הגיע ליעדו, מלבד המיליס 'יאסיי. לטעמנו, המינימוס המתבקש הוא שלפחות האישור יוגש

באמצעות תצהיר וייתכן שבנסיבות מסוימות ומבלי לקבוע מסמרות, ניתן להסתפק בכך, אך גס זאת לא

נעשה במקרה זה.

המשיב מפנה להוראות תקנות סדייא. תקנות אלה אינן חלות על וועדת הערר, אך בהחלט ניתן ללמוד מהן

היקש לחשיבות שייחס המחוקק לתיעוד נוסף להעברת מסמך במכשיר פקס, בנוסף לאישור הדיגיטלי.

אנו סבוריס שהמחוקק מצא לנכון להתקין תקנה זו לאור הבעייתיות שהעלינו לעיל.

1. על כן, בשיס לב לכל האמור, אנו סבוריס כי בנסיבות העניין אין באישור הפקס בגפו ואפילו ללא תצהיר,

להוכיח כי ההשגה הוגשה ביוס 31.3.2016. משגס לא הוכח שהשומה לא נשלחה כסדרה בתחילת שנת

המס ואפילו לא צוין מהו המועד שבו היא התקבלה, הרי שלא נסתרה חזקת התקינות העומדת לטובת

המשיב ולא הוכח כי השומה לא נשלחה ונתקבלה בתחילת שנת המס ואף בשנה הקודמת לה.

5

2. על כן, אנו קובעיס כי ההשגה לשנת 2016 הוגשה גם היא באיחור. משבקשה להארכת מועד הועלתה רק

בדיעבד ורק במסגרת הסיכומים ובהיעדר טעם מיוחד ונדיר, כמתחייב לפי ההלכה הפסוקה, לא מצאנו כי

יש מקוס להארכת מועד ועל כן גס ערר 2016 נדחה על הסף בשל הגשת ההשגה באיחור.

דיון בטענת היעדר יריבות (לגבי ערר 2016), זהות המחזיק בנכטי:

:3

.4

3

.6

מבלי לפגוע במסקנתנו דלעיל ובגדר למעלה מן הצורך, נוסיף ונדון בטענת סף שהועלתה לגבי ערר 2016.

המשיב העלה טענה מקדמית נוספת לפיה, דין ערר 2016 להידחות על הסף אף מהנימוק שבעוד ההשגה

הוגשה על ידי העוררת, הערר הוגש על ידי העוררים וכלל לא על ידי העוררת. עוד טוען המשיב, כי אף לא

הוכח כי קיימת ויקה בין העוררת לנכסים, דבר המשליך גם על הטענה לגופו של עניין לזכאות לפטור,

מאחר והרישיונות לניהול מעון שהוצגו הס על שס העוררת ולא על שם העוררים. עוד טוען המשיב, לגבי

המסמכים שצירפו העורריס לתצהירס לתמיכה בטענת היות העוררת מחזיקה למעשה בנכסים, כי אין

לקבל מסמכים וטענות אלה בשלב זה, לאחר שבמשך שנים לא הגישו העוררים בקשה לרשוס את העוררת

כמחזיקה בנכס והתנהלו במשך שניס כאשר רק העוררים מעודכניס כמחזיקים בספרי העיריה.

העורריס מצדס מפניס למסמכים שצירפו כתמיכה לשכנע כי העוררת היתה המחזיקה ייבפועליי בנכסיס

ולכן יש לראות גם בה כמחזיקה. על בסיס וה יש לקבוע לטענתם, כי אין היעדר יריבות וכי הרישיונות

שהוצגו לניהול מעון, רלבנטייס משוס שגם העוררת היא מחזיקה. תשומת הלב, כי העוררים אינס

מתמודדים עם טענת היעדר היריבות בהקשר לכך שמי שהגיש את הערר אינה העוררת אלא העורריס. לא

מצאנו לכך התייחסות לא בסיכומי העורריס ולא בסיכומי התשובה.

עיון בכתב הערר לשנת 2016 מעלה, כי הוא אכן הוגש על ידי העורריס ולא על ידי העוררת, הגס שההשגה

לשנת 2016 הוגשה על ידי העוררת. בכך צודק המשיב, כי קיימת היעדר יריבות בנוגע לערר 2016. נפנה

לעניין וה להוראת סעיף 6 לחוק הערר, הקובעת כי ייהרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה ע2

השגתו רשאי, תוך 30 <ום מהיוס שנמסרה לו התשובה, לערור עליה בפני וועדת העלר יי (ההדגשה הוספה).

עינינו הרואות, כי הוכאי להגיש ערר, הוא מי שנפגע מהתשובה להשגתו. כלומר, מי שהגיש השגה. מי שלא

הגיש השגה אינו זוכאי להגיש ערר. בכך צודק המשיב ורק בשל כך דין טענת היעדר היריבות להתקבל.

די בכך לדתיית ערר 2016 על הסף אף מחמת היעדר יריבות. מאחר ושאלת זהות המחזיק בנכסיס רלבנטית

לטענות לגופו של עניין, נוסיף ונדון בטענות לגבי והות המחזיק בנכסים.

נאמר כבר כעת, כי מבחינת מכלול המסמכים אליהם מפנים העורריס בסיכומיהס, כמו גס מכלול העדויות

ששמענו בנושא זה התרשמותנו הנה, כי הוצגו ראיות מסוימות התומכות לכאורה בכך שהעוררת היתה

מחזיקה בפועל בנכס בתקופה שבמחלוקת, אלא שראיות אלו לא היו חד משמעיות, הן הוצגו באופן חלקי

ומעורפל, לא ניתנו הסבריס מספקים לגבי החוסריס בתקירתו של העד מטעם העוררים וכל ואת בזמן

שראיות משמעותיות וחד משמעיות שאמורות להימצא בידי העוררים, לא הוגשו. להלן נפרט;

7. נא ראו לעניין זה למשל הסכמי השכירות שצורפו לתצהיר העורריס שמהם צורפו עמודיס ראשוניס בלבד.

מדובר בהסכמים המתייחסים למלוא התקופה שבמחלוקת, אשר חודשו מדי שנה, והשוכרים לפי

ההסכמיס הנס העורריס ולא העוררת. למרות האמור, מדי שנה טרחו הצדדיס לציין בסי 2 להסכם, כי

ייהשוכרים'י '"הינסם הבעלים לחבלה בשם ק.ש.ד קידום שירותים חברתיים בעימ ח.פ. 511946261".

כלומר, לכל אורך השניס ובמרבית הנכסיס, הגם שהעורריס הס אלה ששכרו את הנכסים, מדי שנה צוינה

העוררת גם היא בהסכס זה, אך מאידך לא צוין ביירתל בתך הקטנהיי או בכלל, שהעורריס שוכריס את

הנכסיס עבור העוררת או בשמה. עד העוררת מר חורי העיד כי בעלי הנכסיס ביקשו שההסכמים ייחתמו

מול העורריס באופן אישי, אך אין בכך להסביר מדוע לא צוין בנוסף לכך במפורש בהסכם, שהנכס נשכר

עבור העוררת או בשמה, אלא רק הערה כללית שלא ברור באופן חד משמעי מדוע צוינה.

8. חריג לכך הנו נספח ג' לתצהיר העוררים, שהנו הסכס שכירות לגבי הנכס ברחוב ברנר 11, לשנה שבין

5 ועד 31.8.2016 -- כלומר הוא רלבנטי לחלק משנת המס 2016 ולערר 2016. צורף הסכם נוסף גס

לשנה העוקבת, והה בנוסחו. תשומת הלב, כי בהסכמים אלה, צוינה גס העוררת כשוכרת של הנכס ברחוב

ברנר וכן צוין, בהואיל השני, כי העוררים הנס בעלים ומורשי חתימה של העוררת יזעוסקים באמצעותה

במתן פתרונות ד:ור וטיפול באנשים הסובלים מפיגור שכלי ועאו בעלי צרכים מיוחדים ובפועל שוכרים

את המקוקעין מזה מספל שנים, לצורך מטלה זניי. אך ואת רק לגבי נכס אחד ורק לגבי חלק מהתקופה.

הדבר גס מעלה שאלה מדוע לא נרשמה הערה זו גס בהסכמיס האחרים ונמצא לנכון לרושמה רק בנכס זה!

9. לכל ואת גס מצטרף הסכס ההפעלה שצורף לתצהיר העוררת כנספח ו - בהסכם זה מצוינת העוררת כמי

שמשרד הרווחה חתס מולה את הסכס ההפעלה להפעלת מסגרות חוץ ביתיות לאוכלוסית אגף השיקוס.

ואולס, מקובלת עלינו טענת המשיב, אשר מפנה לכך שהסכס וה מתייחס לשנים 2009-2011 בלבד ולא

הוגשו הסכמים לשניס נוספות, ואם לא די בכך - לא מצאנו בהסכס זה את המילה ייעכויי, כך שאין שוס

אינדיקציה כי הסכס זה מתייחס למעונות בעיר עכו! כך גס לא מולאו בהסכם וה כתובות הנכסים, גובה

התמורה ופרטים חיוניים נוספיס. מצהיר העוררים מר חורי נשאל ארוכות בחקירתו מדוע לא הוגשו

הסכמים לשנים נוספות ו/או כיצד ניתן לדעת שההסכם רלבנטי לעיר עכו עת העיר עכו כלל אינה מוזכרת

בו ולא היה בפיו שוס מענה לכך (עמי 5 לחקירתו, החל משי 36). יתרה מכך, העד אישר שההסכם אכן אינדן

מתייחס לנכסים בעיר עכו. (ראה פרוטוקול ישיבת ההוכחות הראשונה עמי 5).

0. העוררים צירפו לתצהיריהס גס את נספחים ה1, ה2 - אישורים מיום 29.5.07, חתומיס על ידי מפקח

אזורי חוץ ביתי ממשרד הרווחה אגף השיקום, עוייס סעדו עבד אלחלים, המאשר כי חברת קשר קידום

שירותיס חברתיים בעיימ, המיוצגת עייי העוררים, מפעילה עבור משרד הרווחה מסגרות בקהילה לאנשים

בעלי צרכים מיוחדים, תוך הפנייה לכתובות הנכסים לנושא העררים (להלן : ייאישורי משרד הרווחהי).

המשיב התנגד לצירוף אישורי משרד הרווחה וביקש הוצאתם מתיק הערר, משהוגשו שלא באמצעות

תצהיר של נותנס וביקש זימון נותנס לחקירה כתנאי להגשתם. בהחלטתנו מיום 27.9.17 ציינו, כי יש

ממש בבקשתו של המשיב והוחלט כי בשלב וה לא יוצאו המסמכים מהתיק, אלא שמשקלם עלול להיות

אפסי ככל שהם לא יוכחו בהתאם לדיני הראיות. במסגרת זו הוצע לבייכ העוררים לבדוק האס ישנס

מסמכים מאמתים שניתן להגישס בנוסף למסמכיס אלה וניתנה לה שהות בת 30 יוס לבדוק זאת.

העוררים בתגובה לא הגישו מסמכים נוספים אלא הגישו נימוקיס מדוע יש לקבל את אישורי משרד

הרווחה כפי שהס וכי די במסמכיס הנוספים שצורפו לתצהיר מטעמס וכי אין צורך בזימון העד לעמדתם.

1. בהמשך לעמדה אותה הבענו בדיון ההוכחות, אנו סבורים שבאופן שבו הוגשו האישוריס וללא הגשתס

באמצעות עורכס וללא האפשרות לחקור אותו אודות האמור בהם, משקלס אפסי ולא מהם תוכרע

הסוגיה האס העוררת היתה מתזיקה בנכסיס בתקופה הרלבנטית אס לאו. ראו גס סתירות שנמצאו בין

מסמכים אלה למוצגים מש/1, מש/2, במסגרת החקירה הנגדית של מצהיר העורריס מר חורי מיוס

7, עמי 3-4, המפחיתים עוד יותר ממשקלם. כך גס לקחנו בחשבון את העובדה שהמדובר באישוריס

שניתנו בשנת 2017 - לאחר התקופה נשוא הערריס ומבלי שאפילו ניתן להבין מהס האס נותן האישוריס

הנו בעל ידיעה אישית לגבי שנות הערר ועל בסיס מה רשס את התקופות שצוינו בהם!

2. כך גם לגבי הרישיונות שהוצגו -- אמנס הרישיונות אינם על שס העוררים, אך הם גם לא בדיוק על שמה

של העוררת, שכן באף אחד מהרישיונות שצורפו לתצהיר העורריס לא צוין שמה המלא של העוררת כולל

מספר זיהוי ח.פ. בכולס צוינו המיליס ייק.ש.ריי בלבד, או ייבית ק.ש.ריי, כך שכלל לא ברור האם הכוונה

לעוררת או לחברה אחרת. נפנה בהקשר זה להחלטתנו בערר שהגישה רק העוררת, לשנת המס 2013,

בערר 22/13 (להלן . ייההחלטה בערר ק.ש.ר') -- שם ציינו כי בחקירתו של מצהיר העוררת שם (שהיה גס

כן מר חורי), התברר כי ישנה חברה נוספת בשם ק.ש.ר, הלא היא ייק.ש.ר ח.ס - קידוס שירותיס

חברתיים ליחידים ומיוחדים בעיימיי, אשר העוררת הנה אחת מבעלות מניותיה. כיצד ניתן לדעת

שהרישיונות ניתנו לחברה זו ולא לעוררת, או לחברה אחרת שנפתחה בשס והז

3. ולסיכום הדבריס עד כה, הוצגו אינדיקציות מסוימות לכך שהעוררת אכן היתה המחזיקה בפועל בנכסים

בשנים שבמחלוקת, ואולם לא ניתן לומר שהדבר הוכח בצורה ברורה. רחוק מכך. קיימיס מסמכים

שהמצאתס היתה מתבקשת, שניתן היה להמציאם בנקל ולא ניתן הסבר מדוע לא הומצאו.

כך למשל, עיון חטוף בהסכס ההפעלה מעלה, כי אמורים להיות עשרות כאלה. נפנה לסעיפים המטיליס

על העוררת חובה להגשת דוייחות נוכחות מדי חודש, דוייחות טיפוליים ודוייחות נוספים (טי 18), ניתן היה

בנסל להעביר דוגמאות של דוייחות ולהראות שהם יצאו על שם העוררת, ככל שכך היה. כך גס קיימת

חובה על המפעילה לבטח את הנכסים בשלל ביטוחים (ס' 15) -- ככל שהעוררת הנה המפעילה, ניתן היה

בנקל להעביר העתקי הפוליסות, ככל שהס על שם העוררת. נא ראו במיוחד סי 19 להסכם ההפעלה -

אחת לחודש מתחייבת המפעילה להעביר למשרד הרווחה חשבונית מס או חשבון, מלווה בדין וחשבון על

מספר הימים בהם שהו הדיירים במסגרת - ניתן היה בנקל להעביר ולו דוגמאות מחשבוניות ודוייחות

אלו!. כל זאת לא הוצג ויש לזקוף זאת לחובת העוררת.

נפנה בהקשר ה להלכה הפסוקה, לפיה אי הגשת ראיה רלבנטית עייי בעל דין תיוקף לחובתו, כדלקמן:

כלל נקוט הוא בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא *מנע מבית

המשפט דאיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת דאיה דלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבד

סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתת פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים

אזרחיים וה[ במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי

הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות ותד נגד מי שנמנע מהצגתה.

לעניין זה נא ראו למשל: עייא 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פייד לייה (1) 736, עייא 55/89 קופל (נהיגה עצמית)

בע'ימ נ' טלקאר חברה בע''מ, פייד מייד (4) 595, 603-602.

לא ניתן שלא לוקוף לחובת העוררים אי המצאת מסמכיס אלה, בפרט משלא ניתן כל הסבר מניח את

הדעת מדוע לא הומצאו ומדוע למשל נבחר דווקא להמציא הסכם הפעלה שאינו רלבנטי לעיר עכו.

4. ראוי לציין בהקשר זה, כי גם בהחלטה שניתנה על ידנו בערר ק.ש.ר שצוינה לעיל, עלתה טענה בדבר היעדר

זיקה של העוררת לנכס נשוא הערר. גם שם ציינו, כי מקובלת עלינו הטענה שמחזיק בנכס אינו רק מי

שרשוס בספרי העיריה, אלא גם מי שמחזיק בנכס בפועל. אלא, שבאותו המקרה לא הוצג כל מסמך

המוכיח זיקה זו. בכלל זה, לא הוצג כל הסכסם שכירות הקושר את העוררת לנכס ושוס מסמך הנושא את

מס' הזיהוי שלה, אלא הסתמכה רק על רישיונות לניהול מעון שלא צוין בהס שס מלא ומסי זיהוי שלא ניתן

היה להבין מהס לאיזה גוף הס ניתנו. למרות האמור בהחלטה בערר ק.ש.ר הנייל, גם הפעם לא פעלה

העוררת להציג מסמכיס מהם עולה בצורה ברורה ויקתה לנכס. אמנס הפעם הגישה את הסכמי השכירות

ובפרט את ההסכס לשנת 2016 שבו היא אף חתומה כשוכרת, אך נמנעה מהגשת הסכמים לגבי כל הנכסים

ובפרט, נמנעה מהגשת הסכס הפעלה לגבי העיר עכו ונמנעה מהצגת שלל מהמסמכים שפורטו לעיל.

.5

.6

.7

.88

.9

.0

בנוסף לאמור לעיל, לא ניתן להתעלס מכך שגס המסמכים שהוגשו, הוגשו בשלב מאוחר מאוד וכאשר

במשך שנים היו העוררים בלבד מעודכנים כמחזיקים בספרי העיריה, ובשוס שלב לא הוגשה על ידם כל

הודעה או בקשה או השגה בטענה לשינוי מחזיק ולרישומה של העוררת כמחזיקה נוספת/בלעדית.

המצהיר מטעס העוררים מר חורי טען בחקירתו, כי ניסה מספר פעמיס לרשוס את העוררת כמחזיקה

נוספת בספרי העיריה, אולס נתקל לטענתו בסירוב. בנקודה זו נשאל מר חורי האס ישנה אסמכתא לסירוב

לרשוס את העוררת כמחזיקה, אך השיב מר חורי כי הסירוב היה ייבעל פהיי וכי אין לו מסמך בכתב

לתמיכה בטענה. בנקודה וו נשאל מר חורי באס כך היה ואכן נתקל בסירוב, מדוע לא פעל במשך השניס

להגשת השגה או ערר על הסירוב הנטען בטענת איני מתזיק. על כך השיב כי לא היה בקיא משפטית (עמי 2

לחקירתו מיום 27.9.17, ש' 6-16). בנקודה זו נזכיר, כי העורריס היו מיוצגים בכל שניס אלו והגישו השגות

ועררים, אך לא העלו בהס טענה לרישוס העוררת כמחזיקה ו/או לגבי סירוב לרשוס אותה. ראו גס תשובתו

האם בכל שנים אלה הגיש בקשה בכתב לשינוי מחזיק, אך תשובתו היתה שלא הוגשה כל בקשה בכתב אלא

רק בעל פה. מכאן, שלטעמנו טענתו זו לא הוכחה והיא הועלתה כולה ללא תימוכין.

נפנה בהקשר זה להוראת סי 325 - 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: 'יהפקודהיי) אשר קובעיס

חובת מסירת הודעה על חילופי מחזיק בנכס, בזמן אמת. נא ראו את הוראת סעיף 325 :

*חלל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לכי

הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעודי-

אלנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה. (ההדגשה

שלנו).

ואילו סי 326 לפקודה קובע כדלקמן:

שנעשה אדס בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו אלנונה, יהא חייב בכל שיעודי הארנונה המגיעים

ממנו... אלא שאס היתה כאן מכירה... ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או *ותר, חייבים

המשכיר או מציגו למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמוד. ובה יפרשו את שמו של הקונה, הנעבר או

השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור יהיו המוכר... או המשכיר חייבים בארנונה.../. (ההדגשות אינן

במקור).

בתי המשפט חזרו וקבעו, לאורך השנים וכחוט השני, כי יש ליישס באופן דווקני את הוראותיו של סעיף זה.

ראו לעניין וה למשל האמור בברייס 1962/06 כהן נ' מנהלת הארנונה בעירית חיפה (פורסס בנבו) אשר ניתן

ביוס 16.10.06 עייי כבי השופטת נאור, וכן האמור בעייא 8417/09 עירית ירושלים נ' ששון לוי לגבי סי 326

(פורסם בנבו): * לפי הוראות הסעיפים, חבות הארנונה של המחזיק או הבעלים המקורי מסתיימת -

ובכך צודק לוי - /דק עס משעוח הודעה לעירייה, ולא עס חדלות הבעלות או ההתזקה בכועל / (ההדגשות

שלנו).

ראו אף האמור בברייס 867/06 מנהלת הארנונה בעירית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע'/מ (פורסם בנבו)

(להלן: ייפס''ד דור אנרגיהיי), שס נפסק, בדעת הרוב, מפי כבי השי ארבל ופרוקציה, כי אין לראות בידיעה

של מחלקות אחרות בעיריה על חילופי מחזיק בנכסים, כידיעה של מנהל הארנונה וכתחליף של החובה

למסור לו הודעה בזמן אמת. ואת ביחס לטענת העורריס דנן כי מחלקת הרווחה ידעה שהעוררת מתזיקה

בנכסים, עת הפנתה דיירים לעוררת. מעבר לכך שטענה זו לא הוכחה ולא הוצג מסמך כאמור מאת מחלקת

הרווחה שבו מצוין שמה של העוררת ומס' הזיהוי שלה, ממילא אין בה לסייע שכן לאור פסייד דור אנרגיה,

אין המדובר בידיעה של מחלקת הארנונה אלא של מחלקה אחרת בעיריה.

לסיכום הדברים, מקובלת עלינו הטענה כי יימחזיק'' איגו רק וה החתוס על הסכם השכירות אלא בעל

הזיקה הקרובה לנכס ובכלל וה המחזיק למעשה. אלא, שלא שוכנענו ברמת ההוכחה הנדרשת לסתור את

חזקת התקינות העומדת לטובת המשיב, כי אכן העוררת היתה המחציקה בפועל ובעלת הזיקה הקרובה

בתקופה הרלבנטית. יותר מדי מסמכיס מהותיים לא הומצאו, המסמכיס שהומצאו אינס מספיקיס

להוות להס תחליף ובוודאי שנספחים ה'1, ה'? ללא העדת נותנם, אינס יכוליס להוות בסיס לטענה. כל

זאת בנוסף לכך שהמסמכיס הומצאו בדיעבד לאחר חלוף התקופה שבמחלוקת ומבלי שנמסרו בומן

אמת.

1. בהקשר זה נוסיף, שהתקשינו להבין את התעקשותה של העוררת שלא להעיד נציג מטעס משרד הרווחה

מטעמה ובמקום ואת להציג את נספחיס ה1 וה 2, גס לאחר שהבהרנו ברחל בתך הקטנה שמשקלם באופן

שהוגשו, הנו אפסי. ככל שהעוררת הנה המפעילה והמחויקה למעשה של המעונות, לא ברור מדוע לא

הזמינה העוררת לעדות נציג ממשרד הרווחה שיעיד על כך במישריןו ניתן היה גס להגיש בקשה לצימון עד.

אנו סבוריס כי גס את ואת יש לזקוף לחובתה.

הלכה פסוקה היא, כי הימנעות מהעדת עד רלבנטי יש לוקוף לחובת הצד שנמנע מהעדתו ולכל הפחות

להפחית ממשקל עדיו האחרים -ראו לעניין וגה למשל האמור בעניין 22476/05 שסם טוב מזרחי נ' דליה

אור בבימייש השלוס בתייא יפו - בו נקבע כי:

*הכלל המשפטי קובע, כי הימנעות מזימונו של עד נחוץ, יש בה כדי להביא למסקנה ולפיה, לו הובאה

עדות זו היה בה כדי לפעול לרעתו של מי שנמנע מלהציגה, על ההימנעות מהבאת ראיה כיוצרת חזקה

לאייתית עיין ב- ת.א. (י-ם) 1555/97 הכנסיה האתיופית ני שמחה גרפמן וע''א 548/78 נועה שדון כ

*וסך לוי.

2. על כן, מתקבלת טענת המשיב לגבי היעדר יריבות בערר לשנת 2016 וכן מתקבלת טענתו כי לא הוכח

שהעוררת היתה מחציקה בנכס בתקופה שבמחלוקת, אלא העורריס הס שהחנזיקו.

דיון בטענות לגופו של עניין - פטור מעון:

3. כאמור טענה נוספת העומדת להכרעה הנה זכאות לפטור מכח סי 5(ג)(ה)(4) לפקודת הפיטורין (יוער

במאמר מוסגר, כי בערריס הועלתה טענה גס לגבי סי 05ג)(ה)(5) לפקודת הפיטורין, אך טענה או נזנחה

בסיכומי העורריס). לעמדת העוררים, יש לראות בנכסים יימעון יוסיי ולזכותס בפטור מכח ס' זה. המשיב

טוען כי לא רק שלא התקיימו התנאיס להוכיח זכאות לפטור זה וזאת לאור היעדר רישיונות מתאימיס

לניהול המעון, אלא שבנוסף, משהעוררים הס המעודכניס כמחזיק בספרי העיריה ומשכל הרישיונות

שהוצגו הס על שס העוררת, ממילא לא הוכחה וכאות העורריס לפטור וה.

4. בכל הנוגע לטענת המשיב בדבר חוסר ההתאמה בין מי שעבורו ניתנו האישוריס ובין העורריס - לאור

קביעתנו דלעיל, לפיה לא הוכח שהעוררת היתה המפעילה של הנכסים והמחציקה, הרי שדין טענה ו של

המשיב להתקבל ורק בשל כך שלא הוצג שוס רישיון על שס העוררים, שהם לאור קביעתנו דלעיל היו

המחזיקים בנכס בתקופה הרלבנטית לעררים. רק בשל כך דין הטענה לזכאות לפטור להידחות.

5. הגס שדי באמור לדחיית הטענה לזכאות לפטור זה, נוסיף ונאמר בגדר למעלה מן הצורך, כי העורריס

ממילא לא הציגו מסמכיס מספקים על מנת להוכיח כי המעונות התנהלו על פי דין ומכח רישיונות בתוקף.

6. העורריס מצדס טועניס כי הציגו מסמכיס מספקים על מנת להוכיח כי קיים רישיון לניהול מעון עבור כל

הנכסיס ולחילופין הוצג סמל מעון אשר לטענתס נפסק כי יש לראות בו כתחליף לרישיון. לענייץ אה

מסתמכים העוררים על מספר מסמכים :

> הסכם הפעלה בין העורריס למחלקה לשירותיס חברתייסם במשרד הרווחה - נספת וי לתצהיר

העורריסם: אלא שכפי שצוין לעיל, הסכס ההפעלה כלל אינו מתייחס לעיר עכו ומצהיר העורריס

10

אישר בחקירתו שהוא אינו מתייחס לנכסים בעיר עכו והוא גס רק לשנת המס 2009. כך גם

בהסכם זה ישנס מקומות למלא את כתובת הנכס ופרטים נוספים, ובאופן תמוה הס לא מולאו.

שני אישורים ממשרד הרווחה ביחס לפעילות העוררת (נספת ה1 + ה2 לתצהיר העוררים):

כפי שפורט בהרחבה לעיל, ללא העדת עורכס, אישוריס אלה הנס בעלי משקל אפסי, בפרט לאור

הסתירות שנתגלו לגביהס בחקירתו של מר חורי ואשר צוינו לעיל וכן בשיס לב לכך שמדובר

באישור שניתן בשנת 2017 ואשר לכאורה מתייחס לתקופה של עשור הקודם למועד נתינתו, מבלי

שכלל הוברר האס נותן האישור היה בתפקידו והכיר את העוררת בכל תקופה זו.

רישיונות לניהול מעון שהוגשו לגבי חלק מהנכסיס ולגבי חלק מהתקופות נשוא העררים :

קיימיס נכסים לגביהס לא הוצג רישיון כלל (כגון ברחוב העבודה / יוסף גדיש 24, פינסקר 5). לגבי

הנכסים שכן הוצג רישיון, הוא הוצג לתקופות חלקיות ביותר וקיימות שנות מס שלמות לגביהן

לא הוצג רישיון. בנוסף לכל זאת, צוינו על גבי הרישיונות שנדרשיס אישורי כיבוי אש ותברואה

שיש להציג לצורך הארכת תוקף רישיונות אלה ואלה לא הוצגו. נפנה לחקירתו של מר חורי

משנשאל האס הוצאו אותם אישורים: על כך השיב יילא יודע, צריך לבדוק".

7. נוסחו של סי (ג)(ה)(4) הנו כדלקמן:

ה) על אף הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ל), לא תוטל אלרנונה כללית או אגדה על שטח נכס

המשמש לאחד מאלה:

מעון *וס, כמש מעותו בחוק הפיקוח על מעונות, התשכי/ה-1965; (ההדגשה הוספה).

8. בחוק הפיקוח על המעונות (להלן: 'יחוק הפיקותיי), אין בנמצא הגדרה ליימעון יוסיי, אולס בסי 1, הוא

סעיף ההגדרות, קימת הגדרה מהו יימעון'' אשר הנה כדלקמן:

<מעון' - | מקום המשמש, או הנועד לשמש, כולו או בחלקו, מקוס מגורים או מקום שהית לילדים,

לזקנים, לבעלי מום גופני או ללוקים בשכלס, והכל כשהם מחוץ למשפחתס, או מוסד כמשמעותו בחוק

הפיקות על מוסדות לטיפול במשתמשיס בסמים, תשני/ג-1993, המשמש או שנועד לשמש לטיפול

(להלן - חוסים);

9. תשומת הלב, כי חוק הפיקוח מוסיף וקובע כי כל מעון חייב להיות מנוהל אך ורק ברישיון ניהול - ראו סי 2:

סעיף 2: לישל?ון מיתו 2

(א) לא *היה אדם בעלים של מעון ולא ינהל אדם (להלן - המנהל) מעון שיש בו יותר משני חוסים אלא

אס קיבל רשיון על כך מהשר" ולא יפתח אדם מעון כל עוד לא מיתן הדשיון[. (ההדגשה הוספה).

(ב) לא יתן השר רשיון אלא אס כן נוכח שהמעון ממלא אחרי התנאים שנקבעו בתקנות.

.0

עוד תשומת הלב, כי לפי לשון החוק, קיימת חובה לרישיון למעון שיש בו יותר משני חוסים. ועוד תשומת

הלב, כי מעון לא ייפתח בטרס מתן הרישיון.

נפסק וה מכבר, כי צמד המילים 'יכמשמעותו בחוקיי אינן מפנות רק להגדרת 'ימעון'י שבחוק הפיקוח,

אלא מפנות לכלל הסעיפים שבחוק הפיקוח הקובעיס כמכלול, מה משמעות המונח בחוק הפיקוח על

המעונות. לו היה המחוקק מעוניין להפנות רק להגדרת מעון בגפה שבחוק הפיקוח, היה נוקט בלשון

ייכהגדרתו בחוק הפיקותיי - להבדיל מהמונח בו נקט - ייכמשמעותו".

נפנה לעניין זה לדבריה של כבי השי נאור בעעיים 4105/09, עירית חיפה ואח' נ' עמותת העדה היהודית

ספרדית בח*פה (פורסם בנבו), שס ציינה בפיסקה 35 לפסהייד, כל:

11

4

2

.3

*צודקת המדינה בטענתה שמבחינה מילולית המילה "כמשמעותו? רחבה 'ותד מהמילה

/כהגדרתו/, ובעבר, לא פסל בית משפט זה את האפשרות שתהיה נפקות פרשנית להבדל בין

שני המונתים (פסק דין שיח הנזכר, בעמי 89; בית המשפט הבהיר שס כי ההבהנה בין

/כהגדרתו" לבין *כמש מעותו" היא *לגיטימית, אם כי לא היתה להבתנה זו נפקות בהקשר

הספציפי שנדון שס). בענייננו, יש לדעתי ליתן נפקות להבדל בין *'הגדרה/ לבין *מש מעות"י,

שכן בחוק הפיקוח אין *הגדרה/ של *מעון יום'י, אך ניתן עדיין, באופן סביר, להבין מהי

משמעותו של למעון *וס? מעיון בהודאות חוק זה. (ההדגשה הוספה).

בפסק דין שניתן ביוס 14.3.18, עייי כבי הש' פינקלשטיין בעת''מ 31099-10-16 ולצו הסתדרות עולמית

לנשים ציוניות ע''ר נ' מנהל הארנונה של עיריית רחובות ואח' (פורסם בכבו) (להלן ייפס''ד ויצויי),

נפסק כי יש להתנות מתן פטור למעון בהצגת רישיון, ובהיעדר רישיון - לכל הפחות סמל

מעון. ביהמייש עמד על הקושי הנובע מכך שהוצאת רישיונות מכח חוק הפיקוח אינה מתבצעת כסדרה

(עקב חוסר בכח אדס וקשיים נוספיס שפירט משרד הרווחה) ומשכך, הכיר ביהמייש בייסמל מעון'' אשר

מוענק למעונות המפוקחים על ידי משרד הרווחה, כתחליף ראווי לשמש כסמן לוּכאות לפטור, משיש בו

להעיד על כך שהנושא בו הנו מעון מפוקח. ואולס, ביהמייש עמד על כך, שמעונות המתנהלים ללא סמל

מעון הם מעונות ללא שום פיקות. בכלל זה לא מתבצע בהס פיקוח האס הס תקינים בטיחותית,

תברואתית, מנהלתית וכולי. על כן בית המשפט פסק, כי הגם שדרישה לסמל מעון אינה דרישה

המופיעה בחוק, ברור מאליו שהכוונה הנה כי רק מעונות מפוקחים ונושאי רישיון או לכל הפחות סמל

מעון כאמור, כתחליף הסדרה לחובת הרישוי הם כאלה אשר יזוכו בפטור, שכן פטור יש להעניק בצמצוס

ורק לגופים מפוקחים. כמו כן התקבלה עמדת העיריה שם, כי ללא סמל המעון, אין למנהל הארנונה שום

כלים מהו מעון ומהו מעון המתנהל באופן תקין, ועל כן דרישת הצגת סמל מעון כתנאי הכרחי לפטור.

נא ראו גם עמדת משרד הרווחה שהוגשה באותו עניין, במסגרתה תמך גס משרד הרווחה בדרישת סמל

מעון כתנאי לפטור מארנונה למעונות.

עוד יוער, כי ערעור שהוגש על פסק דין וה נדחה בהמלצת כבי ביהמייש העליון, לאחר דיון שהתקיים בפניו,

במסגרתו חזרו ואימצו שופטי ההרכב, ובראשס כבי הנשיאה חיות, על הרציונלים שצוינו בפסייד ויצו

(עעיימ 3611/18 ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות ע''ר נ' מנהל הארנונה של עיריית רחובות (אח').

נפנה גס לכך שבאותו המקרה נמסר מפי משרד הרווחה, כי רישיון או סמל מעון יש להוציא עבור כל שנה

בנפרד, תוך חתימת הסכס הפעלה מדי שנה ועבור כל נכס בנפרד, שכן סמל המעון הוא פרטני עבור מבנה

מעון ספציפי בכתובת נתונה וכולל עמידה בדרישות מסוימות פרטניות עבור המבנה לגביו הוא מבוקש

(סי 32, 6 לפסהייד). כלומר, בניגוד לטענת העורריס בסיכומיהם, אין די בכך שיצא רישיון לתקופה

מסוימת אלא יש להראות שרישיון זה (או סמל מעון) נותרו בתוקף עבור כל התקופה הרלבנטית לפטור

המבוקש.

לסיכום הדברים עד כה, בהיעדר קיומו של רישיון, ניתן להסתפק בסמל מעון, אך בלבד שהוא קייס לגבי

מלוא התקופה בגינה מבוקש הפטור ועבור כל שנה משנות המס ועבור כל אחד מהנכסים בגינס מבוקש

הפטור. כמו כן יש להוכיח כי אכן התמלאו כל הדרישות הבטיחותיות, תברואתיות ואחרות שצוינו בסמל

המעון כתנאי לכניסתו לתוקף.

במקרה שלפנינו, כבר כעת נצייו, כי העוררת לא עמדה בדרישות אלו.

12

.4

5

.6

.7

.8

העורריס הציגו רישיונות לניהול מעון, ואולס אלה הוצגו כאמור רק לגבי חלק מהתקופה בגינה מבוקש

הפטור ולא עבור מלוא התקופה. כך גם, הרישיונות לא הוצגו עבור מלוא הנכסיס בגינס מבוקש הפטור

אלא רק לגבי חלקס.

בכך לא די. גס רישיונות אלה שהוצגו, הארכת תוקפס הותנתה בהוצאת אישורי תברואה וכיבוי אש - ולא

הוצגו בפנינו אישוריס כאמור. העוררים מפנים את תשומת הלב לכך שתוקפו של הרישיון אינו מותנה

בהוצאת אישוריס אלה, אלא רק בהארכתו. כלומר, הרישיון עצמו יצא וקייס ודי בכך לעמדתה, גס אס

לא הוצגו האישוריס שנדרשו להארכתו.

אין בידינו לקבל טענה זו. הרישיונות אכן הוצאו, אך צוין בהס במפורש שהארכת תוקפס מותנית

בהוצאת האישוריס המפורטים. שוב נפנה גס לאמור בעניין זה בפסייד ויצו, העומד בניגוד לטענה צו. עיון

ברישיונות שצורפו לתצהיר העוררת מעלה, כי לפי המועד שבו צוין כי יש להמציא את האישורים, ללא

המצאת האישוריס מרבית תקופת הרישיון כלל אינה נכנסת לתוקף! כך גם ברוב האישורים, המועד

להמצאת האישוריס חל בזמן צמוד מאוד למועד הוצאת הרישיון - כחודש בלבד לאחר מועד תחילתו!

כלומר, ללא הוצאת האישוריס, הרישיונות אינס בתוקף ברוב התקופה לגביה הוצאו!

בערר קשר הקודם שצוין לעיל, עמדנו על כך, שהיעדרס של אישורי כיבוי אש ותברואה הנס משמעותיים,

בפרט נוכח אופי האוכלוסיה המצויה במקוס ולכל הדעות אין מטרת הפטור לאפשר פעילות במעון שאינו

עומד בתנאיס אלה ואשר מציביס את המקוס במצב לא בטיחותי. אין מקוס למתן הפטור במצב זה ולא

בכדי תנאי לנתינתו הנו עמידה בתנאי חוק הפיקוח אליו מפנה סעיף הפטור שבפקודת הפיטורין. הדבריס

יפים גס לערר זה ואינס משתנים כאשר אנו מדבריס על שנות מס אחרות.

נפנה בהקשר זה להלכה הפסוקה, לפיה פטור יש לפרש בצמצוס, בהיותו יוצר מעמסה על יתר תושבי

הרשות ולכן יש להקפיד על תנאיו: *הענקת פטור או הנחה לפרט כלשהו מטילה מעמסה גדולה יותר על

שאד התושבים. כך בבג"ץ 6741/99 ארנון יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נה/3) 673... בג"ץ 4725/07

מרכז משען נ' שר הפנים (לא פודסם, ניתן ביום 7.8.08) שם אומר בית המשפט תשלוס האלרנונה הוא

הכל 2 והחריג לו הוא מתן פטור מארנונה. כפי שלגביית האדנונה חשיבות כלכלית רבה, גם למתן הפטור

השלכות מקבילות'/. ובבג"ץ 26/99 עיריית רחובות ג' שר הפנים, פ"ד נז(3) 97, 122 אומד השופט ריבלין

שוזאת יש להדגיש, כי הקלה מתמשכת בארנונה על פלוני פירושה, על דרך העיקדון, הכבדה בארנונה על

פלמוני... (ההדגשה הוספה). ...לפיכך, בהיות הפטור החריג היוצא מן הכלל, על העירייה מוטלת החובת.

<בחון בקפדנות כל בקשת פטור המובאת בפניה בהתאס לדרישות סעיפי הפטור שבפקודת הפיטורין,

כאשר נקבע לא אחת בפסיקה כי יש לפרש סעיפי פטור אלה בצמצוס ולא ליתן להס פרשנות מלחיבה

(בג"צ 26/99 עיריית רחובות נ' שר הפנים פ"ד נז 3) 97, 121 (2003)).

העורריס טועניס כי גס אס אין די ברישיונות שהציגו, הרי שלאור האמור בפסייד ויצו, ניתן להסתפק

בסמל מעון וצירפו לסיכומיהס כנספח א/1, א/2, אישורי סמל מעון. המשיב מתנגד להגשת מסמכים אלה

בסיכומי העורריס, משוס שהס הוצגו לאחר סיוס שלב הראיות ומבלי שהתאפשר לו לחקור בחקירה

נגדית אודותיהס. העורריס מצדם טועניס כי כדין הוגשו אישוריס אלה במסגרת סיכומיהם, שכן המשיב

הוא שביקש לצרף לתיק הערר את פסייד ויצו לאחר שלב ההוכחות ולעורריס הותר להגיב לצירוף פסהייד.

צירוף סמלי המעון הנו חלק בלתי נפרד מהתגובה לעמדתם.

13

0

.0

.1

.2

.3

איננו סבוריס כי יש צורך בהכרעה בטענת הרחבת החזית ו/או בהשלכות צירוף סמלי המעון לאחר שלב

ההוכחות, וואת משוס שממילא אין בסמלי מעון אלה לסייע לעוררים. ראשית נפנה לכך, שסמלי המעון

מתייחסים לשניס 2013-2014 בלבד. שנים אלו כלל אינן שנות הערר. כפי העולה מפסייד ויצו, יש לחתוס

מדי שנה על הסכס הפעלה כדי לקבל סמל מעון ולא הוצג בפנינו הסכס הפעלה לשנים הרלבנטיות לערר.

אס בכך לא די, ההסכמים שצורפו לא צורפו במלואס אלא רק העמוד הראשון שלהם, מבלי שניתן

להתרשם ממלוא תנאי ההסכם, לאיוה נכסיס הוא מתייחס וכיוייב (וזאת באופן דומה לאופן הגשת כלל

המסמכיס בהליך זה).

מכאן, שלא הוכח כי המדובר במעון אשר הוצא לו רישיון כדין, אשר נכנס לתוקף לאחר מילוי תנאיו, לגבי

כל התקופה שבמחלוקת ולגבי כל הנכסיס נשוא הערר. גם הרישיונות החלקייס שהוצגו, לא מתייחסים

לכל החוסים וכן לא הוצגו האישוריס להראות שהוא נכנס לתוקף. כך גם לא הוצג סמל מעון לשנים

הרלבנטיות לערר. וכל ואת מצטרף לכך, שהרישיונות אינס על שס העורריס שהם היו המחזיקים בנכס

ולא ברור מיהו ייבית קשריי שצוין עליהס, ללא מסי וזיהוי. ומכאן, שאין המדובר במעון *יכמשמעותו'י

בחוק הפיקוח על המעונות.

העורריס העלו טענה לפיה דרישת הרישיון מתייחסת רק למעון שבו 13 חוסים ומעלה. ואולס, טענה זו

אינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, הקובע חובת רישיון למעון שבו מעל שני חוסים. העורריס טועניס,

כי משרד הרווחה נקט בפועל במדיניות של יירישיון אוטומטייי למעונות שבהם עד 13 חוסים ולמעשה

פוטר מעונות כדוגמת אלה מחובת רישיון. לתמיכה בטענה זו מפניס העוררים לחוברת נהליס לתחוס

הדיור בקהילה לאנשים עם פיגור שכלי שפרסס משרד הרווחה, סי 14 עמי 53, בו צוין כי ייכל מסגרת עם

3 דייריס ומעלה חייבת להצטייד ברישיון להפעלת המסגרת'י.

אין בידינו לקבל גס את טענה זו של העורריס, וזאת ממספר נימוקים.

ראשית, הוראה זו עומדת בסתירה להוראת החוק. משמדובר במסמך העומד בסתירה להוראות החוק,

המינימוס המתבקש היה שמסמך זה יוגש באמצעות נציג ממשרד הרווחה או שלכל הפחות יוגש תצהיר

מטעס נציג ממשרד הרווחה שיעיד שאכן הנוהל הוא כפי הנטען על ידי העורריס ויסביר כיצד הדבר

מתיישב עס הוראות החוק. במצב דבריס זה לא ניתן להסתפק בחוברת נהלים שלא ידוע האס היא

העדכנית והאס היא עדיין בתוקף ובפרט משהיא עומדת בסתירה לחוק.

שנית, נזכיר כי לפי פסייד ויצו שהובא לעיל, גסם מקוס שבו מוכח שבפועל לא מוצאים רישיונות, עדיין יש

להציג סמל מעון כתחליף לרישיון ובשוס מצב לא ניתן לקבל את הפטור ללא רישיון או סמל מעון

כתחליף. כפי העולה מהמובא לעיל, במקרה וה אכן ניתן סמל מעון, אך לא לגבי התקופות הרלבנטיות

לערריס! חזקה כי לו היה סמל מעון לתקופה הרלבנטית הוא היה מוצג, ולא כך.

שלישית, ובגדר למעלה מן הצורך, העוררים ממילא לא הוכיחו כי אכן בכל התקופה הרלבנטית לעררים

היו בכל המעונות פחות מ-13 דייריס. הדבר אמנס צוין בתצהיר מטעמם, אך לא גובה בשוס מסמך שהוא.

נפנה לעניין זה גם לטענות המשיב לפיהן במשך כל השנים פנה לעורריס בבקשה לקבל רשימות מסודרות

של הדיירים ונענה בשלילה. עוד נפנה לכך, שלפי ס' התמורה בהסכס ההפעלה היה על העורריס להעביר

מדי חודש דו'יח עס מספר הדיירים - כך שניתן היה בנקל להציג אישוריס לתמיכה במספר הדייריס

שצוין בתצהיר, מבלי שהדבר יפגע בפרטיות הדייריס, אך הדבר לא הוגש. עוד נפנה לכך, שמסי החוסים

שפורט בטבלה בתצהירו של מר חורי, אינו עולה בקנה אחד עס מס' החוסים שצוינו ברישיונות שצורפו

14

.4

.5

.6

לתצהירו. וכך נמצא, כי נכסיס שהוא מציין בהס מספר חוסים מסויס בתקופה מסוימת, לגבי אותה

תקופה ברישיונות שהוא מצרף לתצהירו יש מספר אחר! (ראו למשל לגבי כפר עברי 2 ולגבי כפר עברי 16).

רביעית, וגם זאת בגדר למעלה מן הצורך, טענה וו של העוררים לגבי היעדר צורך ברישיון למעון שבו

פחות מ-13 דייריס, אינה עולה בקנה אחד עס הרישיונות שהס עצמם צירפו. עיון ברישיונות אלה מעלה,

כי חלקם הוצאו לגבי מעונות שבהס פחות מ-13 דיירים! ( נא ראו למשל נספת יי 1 לתצהיר העוררת -

רישיון למעון ברחוב כפר עברי 2 שבו רק 10 חוסים, נספח יב - רישיון למעון ברחי ברנר 11 עבור 12

חוסיס בלבד). לכאורה, אם אין צורך ברישיון למעון מסוג זה וכך סברו העורריס לעמדתם, מדוע התבקש

וניתן רישיון כאמור! מצהיר העוררת נשאל על כך בחקירתו, ולא היו בפיו תשובות ענייניות כלל ועיקר:

*ש: בנספח */1 יש רישיון ל-10 חוסים בלבד, אס כך מדוע הוצאתס את הרישיון?

ת: כנראת באותו *ום היו פחות מ-10 דיירים בהוסטל

ש: אבל כתוב תפוסה מירבית, מה זה אומר באותו יוס?

ת: זה מה שהיה באותו *וס, יכול להיות שאפשר להכניס יותר אבל זו הכמות שהיתה באותו יום

ש: ברישיון כתוב תפוסה מירבית, כלומר שזה המקסימום שאפשר להכניס?

ת: אני חוזר על תשובתי הקודמת. המשרד לא מגביל אותי, והכל בהתאס לתנאים של ההוסטל.

ש: בנספח יב' 1 מופיעים 12 דיירים, איך זה מתיישב עם מה שאמרת לעניין 13 דיירים?

ת: זה לא סותר, אני אומר על אותו יום.

ש: האישור לא ניתן ליום, הוא נמיתן לתקופה.

ת: הכל תלוי כמה מיטות יש לך וכמה אפשר להכניס.

ש\: אתה אומר שאפשר להכניס יותר?

ת: לפי התנאים של המקום

ש: בעצס אתה אומר שהכתוב ברישיון אינו רלבנטי ואתה תפעל על פי האפשדויות במקום ללא קשר

למה שכתוב ברישיון?

ת: זה לא נכון מכיוון שיש לי מפקחת ממשדד הרווחה ופיקוח צמוד ואיני יכול לעשות מה שבא לי

(כנראה שהם רשמו את התפוסה בתפוסה של אותו היום בו יצא האישור. גם במקרים שיש לי פחות

מ-13 דיירים, החוק לא מחייב אותי להוציא רישיון אבל אס אני מבקש אישורים, הם נותניס"י.

איננו מביניס כלל ועיקר את ההיגיון בתשובותיו של העד, לא ברור כיצד מספר הדייריס שהיו ביוס מסויס

משפיעה על הוצאת הרישיון, בפרט שכתוב בו במפורש ייתפוסה מירביתיי! המשמעות היא, שמספר

הדייריס שצוין הוא התפוסה המירבית והוא עומד על פחות מ-13, אז מדוע התבקש וניתן רישיון, אס לפי

טענת העוררים יש פטור מרישיון במצב כזה! לסיכוס הדברים, הטענה לגופה גם לא הוכחה ואינה עולה

בקנה אחד עס העובדה שבפועל כן התבקשו וניתנו רישיונות למעונות שבהס פחות מ-13 חוסים, דבר

העולה בקנה אחד עס דרישות חוק הפיקות.

על כן, ולסיכום הדברים, לא הוכח שהיה רישיון בתוקף בתקופות הרלבנטיות לערריס, למעט תקופות

קצרות מאוד, רובן בנות כחודש ורק לגבי חלק מהנכסים. גס לגבי תקופות קצרות אלה, לא הוכח

שהרישיונות ניתנו לעוררים והגם שקבענו שהמחזיקים היו העורריס ולא העוררת, גס לגבי העוררת לא

הוכח שהרישיונות ניתנו לגביה, שכן צוינה על גבס המילה 'יק.ש.ריי בלבד, ללא מספר ציהוי. גם סמלי

המעון שהוצגו, אינס רלבנטייס לתקופה.

לא נוכל שלא לציין לסיוס פרק גּה, כי כל המסמכיס שהוצגו על ידי העורריס הנס מסמכיס חסריס /

חלקיים / מעורפלים ולא שלמים ומבלי שבתצהיר או בחקירה הנגדית ניתנו הבהרות או השלמות לגביהס.

לאורך כל הדרך מציגיס העורריס ראיות בדרך לא מסודרת ורב הנסתר על הגלוי, דבר אשר יוצר תחושה

לא נוחה בלשון המעטה. הסכמי שכירות מוצגיס רק חלקית (רק העמוד הראשון), הסכס הפעלה מוגש

מבלי שמולא חלק פרטי המבנה וכתובת המסגרת נשוא ההסכם ופרטים תיוניים נוספים, הרישיונות

מוגשים ללא שס מלא ומספר זיהוי של בעל הרישיון, לתקופות חלקיות מכלל התקופה שבמחלוקת וללא

מסמכים המעידים על מילוי הדרישות להארכת תוקף ובחקירה נגדית, מוסר המצהיר שאינו יודע אס

הדבר בוצע וכהנא וכהנא חוסרים ואי התאמות. בנוסף לכל האמור, לא הובא לעדות שוס נציג ממשרד

15

.7

הרווחה. כל אלה חייבים להיוקף לחובת העוררים ובפרט משנטל ההוכחה בהליך גה מונח על שכמם,

לעומת המשיב שלטובת ספריו עומדת חזקת התקינות.

על כן ולאור כל האמור, נדחית הטענה לגבי פטור למעון.

דיון בטענות לגופו של עניין -- פטור למחזיק מטעם הממשלה:

.8

.9

.0

41

2

כאמור לעוררים טענה נוספת וחלופית, לפיה ככל שאין לוּכותס בפטור למעון יוס, הרי שיש לזכותס

בפטור למחציק מטעס הממשלה.

פטור זה נקבע בסי 3ב לפקודת הפיטורין והנו פטור חלקי מארנונה, לנכסים *שהמחזיקים בהם הם

הממשלה, או כל אדם אחד או מוסד אחר המחזיקים בהם מטעם הממשלה, והמשמשים לצרכי

הממשלה או לצרכי כל אדם אחר או מוסד אחד המחזיקים בהם מטעם הממשלה/.

הנטל להוכחת הזכאות לפטור החלקי שבפקודת הפיטורין מוטל על הטוען לו - ראו לעניין וּח למשל עמיינ

7 מנהלת הארנונה של עירית תל אביב נ' נ.ת.ע. נתיבי תחבורה עירונייים בע''מ (פורסם בנבו).

בעייא 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות, פייד נז(4) 769 (להלן: ייפס'יד עילבון''), נקבעו מבחני

עזר לקביעה האם נישוס זכאי לפטור מכח ס' 3 בי לפקודת הפיטורין. כך נקבע, כי תיבדק מטרתו המרכזית

של מבקש הפטור, טיבה ומהותה של הפעילות המתבצעת בפועל, האס נהנית מפעילות מבקש הפטור

קבוצה מצומצמת ומוגדרת של אנשיס או שמא תרומתה כללית ובלתי מסוימת; האם הממשלה תומכת

באותו גוף - בין באופן כספי ובין באופן אחר; האם יש לממשלה סמכות להנחות או לבקר את אופן

פעילותו של מבקש הפטור; האס מבקש הפטור מבצע את הפעילות לשם עשיית רווחים; האס יש לממשלה

סמכות למנות את מנהלי מבקש הפטור ובהתאם לנסיבות המקרה ותוך שהודגש, שלא כל גוף שנותן

שירותים מתוקף הסכס עס הממשלה הוא יימחזיק מטעם הממשלתיי:

ייברי כי לא בכל גוף הקשור בהסכם עס הממשלה ומבצע במסגרתו

פעילות עבורה יש לראות כמי שפועל 'מטעם הממשלתהי... יש

לבחון כאמור את מכלול הנסיבות, ובהן מטיותיו של מבקש

הפטור, אופי פעולותיו, מגזר הנהנים מהן ויחסה של הממשלה

אליו, לאמור: אם היא דואה בו את זרועה האדוכה" (ראו: שם,

בעמ' 786-785, בפיסקה 14).

עוד נקבע באותו עניין, כי ההכרעה בסוגיה האמורה: ייתלויה בעובדותיו ובנסיבותיו של כל

מקרה ומקרה... בדיקת הנסיבות צריך לה שתהיה קפדנית ומדוקדקת" (שס, בעמ' 786-784).

ראו לעניין זה גם: - בריים 4832/07 רכבת ישראל בע''מ נ' מועצה אזורית דרום השרון (פורסס בנבו)

(להלן: פסייד רכבת ישראל), עמיינ 467/07 המועצה המקומית קרית טבעון נ' איגוד ערים אזור

חיפה (פורסם בנבו) ,בריים 3524/08 איגוד ערים אזור חיפה (שרותי כבאות) נ' מועצה מקומית קרית

טבעון [פורסס בנבו] (להלן : ''פס''ד איגוד ערים").

בברייס 3539/11, 0 משרד הרווחה, מנהל הארנונה במועצה המקומית קדימה וצורן נ' מנהל

הארונונה של עירית הרצליה, עמותת בית אור אביבה ואחי (פורסס בנבו) (להלן : 'יפס'/ד בית אור אביבה")

נפסק, כי אמות המידה שהותוו בעניין עילבון השני יישרירות וקיימות עמנו, הגם שהן אינן בגדר

6

3

.4

.5

.6

*ירשימה סגורה' ובהחלט ניתן להוסיף עליהן, במידת הצורך, בוהירות המתבקשת ובשוס-

שכל...י וכי ייבמקום שבו הנתונים מעידים על רצון הממשלה להחליש את הזיקה הישירה לפעילות

- נחלשת ההצדקה להכיר באותם גופים כמי שמחזיקיס בנכסיס המשמשים לפעילותס יימטעס

הממשלה". עדות לכוונה שכזו (היינו: החלשת הזיקה לפעילות) ניתן למצוא, למשל, כאשר

האחריות לפעילות ''הממשלתית'' מועברת לידיהן של חברות ממשלתיות, או פרטיות, כגון:

חברת החשמל לישראל בעיימ, רכבת ישראל בעיימ (ראו: עניין רכבת ישראל, בפיסקה 14), חברת

דואר ישראל בעיימ, או חברת הנפט לישראל בעיימ (ראו: עניין אגוד עריס, בפיסקה 16) - חברות,

אשו נתפסות בוגיל כגופים עצמאיים הפועלים למטרת רווח (הגם שהן מספקות שירותים

ציבוריים חיוניים)'' (ההדגשה הוספה).

על בסיס קביעות אלה, קבע ביהמייש המחוזי בעניין נ.ת.ע דלעיל, כי אמנס, פעילותה של נ.ת.ע מאופיינת

בסממניס ציבוריים שנועדו לשרת צרכים ציבוריים שגס לממשלה יש עניין בהס היות שהיא מחזיקה

במרבית מניותיה של המשיבה, אך בכך אין די כדי לראות במשיבה כימחזיק מטעם הממשלת' בנכס

המשמש אותה. בכלל זה, נלקחה בחשבון העובדה שדובר בחברה ציבורית בערבון מוגבל, השירותים

הניתנים על ידה אינם בלעדיים ומחויבים להתקיים רק על ידי המדינה 'זבמילים אחדות, אין לפנינו

פעילות לאומית שרק הממשלה או מי מטעמה יכול לעשותה ".

לעומת ואת בפסייד בית אור אביבה, נפסק כי באותן נסיבות ניתן לראות במקרה זה כמחזיק מטעס

הממשלה, אך ואת משוס שבאותו המקרה הוצגו שלל נסיבות אשר הוכיחו התקיימות המבחנים שנקבעו

בפסייד עילבון, וביניהן - התחייבות להעסיק ולפטר עובדים כמקובל בשוק הציבורי, התחייבות לפעול על

פי חוק העמותות ועל פי אמות מידה ציבוריות במסגרת ההוצאות שהוסכמו בתקציב העמותה

(המבוסס על: הכנסות מתקציבי הרשות וממקורות ממלכתיים נוספים וכן על השתתפות עצמית

של הדייריס בכפר הגמילה, לצד כספי תרומות), העובדה שהעמותה שס פעלה בשטח שנמסר לה

מאת המדינה, ביומת הממשלה, על המבניס שבו, לצורך הפעלת הפעילות נשוא הפטור שס (כפר

קהילתי לגמילה מסמים), כאשר לפניה נמסר המקום לתאגיד סטטוטורי, אשר היא באה בנעליו.

העורריס מבקשיס לבסס טענתס על כך, שהדייריס במעונות שהם מפעילים הנס בעלי מוגבלות שכלית

והתפתחותית ולמי שזקוק למסגרת פוסט אשפוצית -- אוכלוסיה שהאחריות לשלומס ורווחתם מוטלת על

שכמיה של הממשלה, אשר מתקצבת את המסגרות דנן ומקיימת עליהן פיקוח הדוק. המסגרות הנייל

אמנם מופעלות על ידי חברות פרטיות, אך פועלות מכח הסכס הפעלה שנחתם בינן ובין משרד הרווחה

והשירותים החברתיים. העוררים מפנים לפסייד אור אביבה שבו נפסק כי עמותה אשר מפעילה מרכז

לנפגעי סמים, הוכר כמחזיק מטעס הממשלה וטוענים כי יש לראות בנסיבות ערר זה כדומות לנסיבות

שבפסייד אור אביבה וכי יש לראות בעוררת כזרוע ארוכה של הממשלה לטיפול באוכלוסיות אלה. העוררת

מפנה לכך, שבהתאס להוראות חוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית), תשכייט -

9 (להלן : ''חוק הסעדיי), שר הרווחה מופקד על השירותיס הניתנים במסגרת חוק וה לרבות סידור חוץ

ביתי, אך משרד הרווחה אינו מבצע זאת בעצמו אלא באמצעות חברות דוגמת העוררת ובאמצעות משרד.

מנגד טוען המשיב, כי מהות הפעילות שמבצעים העורריס בנכס הנה בעלת אופי פרטי מסחרי, אשר

מבוצעת כפי הנטען על ידי העוררת על ידי חברה בעיימ או לחלופין על ידי אנשיס פרטייס הפועליס

למטרות עסקיות. אין בנכסיס סממניס שלטוניים והמשיב מפנה לעניין וה להליך ההוכחות שבמסגרתו

חור מצהיר העוררים כמה פעמים על כך שהעוררים פועלים בנכס לפי שיקול דעתס ובהתאס למצב הפיזי

של הנכס. כך גם בשוס שלב לא הוכח כי הממשלה תומכת בהם, כספית או בדרך אחרת. המשיב מצביע על

כך שגישת הפסיקה הנה, שלא כל מעורבות ופיקוח ואפילו תקצוב של הממשלה, הופך את המבצע למחציק

17

7

.88

9

.0

מטעם הממשלה. המשיב מפנה לפסקי הדין בעניין איגוד עריס שבהם נקבע, כי איגוד עריס לכבאות אינו

מחזיק מטעם הממשלה, הגס שהאיגוד תלוי במידה רבה בממשלה, בתקציביה ובתקנות וצוויס שמוציא

שר הפנים, משעדייו נשמרת לאיגוד עצמאות בניהול התחנה ובניהול ענייניו. המשיב מפנה גם לעמדת

היועץ המשפטי לממשלה שהובעה שם, לפיה אין לראות באיגוד כמחזיק מטעס הממשלה.

וביישום לענייננו -- העורריס בסיכומיהס כאמור מבקשיס להסתמך על פסייד בית אור אביבה. אלא,

שאנו סבוריס שפסק דין זה דווקא מחזק את המסקנה שאין לראות במקרה זה בעוררים כמחזיק מטעס

הממשלה. אכן גסם באותו המקרה דובר בכפר אשר הוקס לצורך הפעלת מרכז לאוכלוסיות מוחלשות

(נפגעי סמים). אלא שבאותו המקרה, בית המשפט בעיקר הסתמך על העובדה שהכפר הוקם על קרקע

ומבניס השייכים לממשלה ואשר נמסרו לעותרת שם לצורך הקמת הכפר, כן נלקחה בחשבון העובדה

שהכפר מלכתחילה הוקם לצורך הפעלתו על ידי תאגיד סטטוטורי שהוקס לצורך ביצוע מטרה זו ואשר

העותרת שם נכנסה בנעליו לצורך ניהול הכפר. אין זהו המקרה כאן. כך גס אין ולא יכול להיות חולק,

שהמעונות אינם פועלים בנכסיס של הממשלה, אשר הוקצו לטובת פעילות העורריס, אלא הס פועלים

בנכסיס פרטייס שנשכרו על ידי העורריס בהסכמי שכירות פרטיים.

כך גס באותו המקרה הוכח ונקבע עובדתית, שכפר הגמילה אינו מתנהל למטרת רווח. ואילו במקרה זה

העורריס, אשר נטל השכנוע כי הם יימחזיק מטעס הממשלהיי מוטל על שכמס - לא הניחו תשתית

עובדתית ראויה להראות שהס מתנהלים שלא למטרת רווח. אין ולא יכול להיות חולק שהשירותים

ניתניס על ידי גוף עסקי פרטי המתנהל למטרות רווח. לשיטת העוררת מי שמפעילה את המעונות היא

העוררת, שהיא חברה בעיימ ושככזו, מטרתה הנה עשיית רווחים. ככל ומפעילי הנכס הס העוררים, הרי

שהס גס אנשים פרטיים אשר מנהליס עסק למטרות רווח ולא מדובר בעמותה ללא כוונת רווח, בחברה

לתועלת הציבור או בגוף סטטוטורי. מכל מקום, לא הוגש לוועדה וו שוס בדל ראיה כדי להראות

שהעוררים ו/או העוררת מתנהלים שלא למטרות רווח. בכלל וה לא הוגש שוס דוייח כספי, חוות דעת

חשבונאית, כרטסות הנהלת חשבונות ושוס ראיה אחרת להוכיח שמדובר בגוף ללא מטרות רווח.

כך גם תשומת הלב, ששיקול מרכזי נוסף בפסייד בית אור אביבה היה העובדה שהממשלה מתקצבת את

פעילות כפר הגמילה. ובמקרה דנן, לא הוצגה מטעס העורריס שוס תשתית עובדתית להראות שהם נהניס

מתמיכה ממשלתית, אס מתקצוב ואס בדרך אחרת והדבר גס לא נטען, אלא רק נטען לפיקוח ממשלתי

(להבדיל מתמיכה). עיון בהסכס ההפעלה (נספת ו לתצהיר העוררים) מעלה, כי משרד הרווחה משלס

תמורה עבור השירותים (שגם סכומה נותר עלוס ולא מולא בהסכם) פר דייר. תמורה עבור שירותיס

שניתנים בפועל אינה תקצוב או תמיכה! נפנה גס לפסקי הדין בעניין איגוד עריס שהובאו לעיל - שם דובר

בגופיס מתוקצביס על ידי הממשלה ולמרות זאת נפסק כי אינס מחזיק מטעס הממשלה. הדברים יפים

מקל וחומר למקרה זה, עת כלל אין המדובר בגוף מתוקצב, ומכל מקום, לא הוצגו ראיות לכך.

כך גם כפי העולה מהפסיקה המובאת לעיל, לא כל פעילות מכח הסכם עס הממשלה, גם אם הוא נחתם

בעקבות מכרז, הופכת את נותן השירותים למחזּיק מטעס הממשלה ולורועה הארוכה. ממשלת ישראל

נעזרת באין ספור נותני שירותיס לצורך ביצוע פעולות המצויות באחריותה מכח חוק ובמסגרת זו

מפרסמת מאות אם לא אלפי מכרזיס בשנה ובהתאס חותמת על הסכמים. בכלל גה נחתמיס הסכמיס

למתן שירותי ניקיון, תחזוקה, שמירה, ייעוץ משפטי, ייעוץ כלכלי, תובלה, סיעוד ועוד רבים אחרים.

בהסכמים אלה קיימים סעיפי פיקוח והתחייבות לעמוד בחובות כאלה ואחרות ועדיין אין הדבר הופך את

כל נותני שירותיס אלה לזרוע ארוכה של הממשלה ולמחזיק מטעמה. כך גם קיימיס פיקוחים מסוגיס

שוניס ומכח חוקים שוניס - כגון פיקוח על בתי ספר וגניס פרטיים מכח חוק הפיקוח על בתי הספר,

8

פיקוח לצורך רישיון עסק ועדיין אין הדבר הופך את אותס עסקים פרטיים למחציק מטעם הממשלה רק

כי יש עליהס פיקוח!

1. בפסקי הדין שצוינו לעיל נפסק, כי יש להראות על מעורבות יתרה של הממשלה בניהול ובהפעלה על מנת

שהדבר יהווה מחזיק מטעמה וזאת מעבר לפיקוח על תקינות הפעילות. בכלל זה צוינה מעורבות בבחירת

מנהלי הגוף המפעיל, התחייבות לקבל ולהעסיק עובדיס י'יבהתאס למקובל בשירות הציבורייי, איסור

לעסוק בעיסוקים אחרים פרט לכפר הגמילה ללא קבלת אישור מראש, התחייבות לפעול לפי חוק

העמותות ייולפי אמות מידה ציבוריות'י כל אלה, המצביעים על יחסיס מעבר למקובל במכרויס והסכמים

סטנדרטיים עליהס חותמת הממשלה עס נותני שירותיס חדשות לבקרים, אינס מתקיימים במקרה זה.

נא ראו לעניין זה למשל ס' 11 להסכס ההפעלה שצורף כנספח ו' לתצהיר העורריס - בס'י וה נקבע כי

למשרד הרווחה אין סמכות להורות למפעילה להעסיק עובדיס מסוימים למעט עמידה בדרישות

מקצועיות וניסיון ואינה רשאית להורות למפעיל על הפסקת העסקתו של עובד וכיוייב. אין כל איסור על

עבודה של המפעיל בנושאים אחרים, בסי 12 נקבע כי כל הכלים והחומריס הדרושיס להפעלת המסגרת

יירכשו על ידי המפעילה ועל חשבונה, כל ההוצאות הקשורות באחזקת המבנה יהיו על חשבון המפעילה

ועוד. עולה מהוראות הסכס וה כי המדובר בהסכס סטנדרטי למתן שירותים, שאינו הופך את נותן

השירותים לייזרוע הארוכה של הממשלהיי ולמחזיק מטעמה.

2. אשר על כן ולאור כל האמור, לא שוכנענו כלל ועיקר כי העוררים מהווים יימחזיק מטעס הממשלה!'י

במעונות שהס מפעיליס במבניס ששכרו. על כן, נדחית גם טענה זו.

סיכום:

3. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה בזאת.

4. העורריס ישאו בהוצאות המשיב בסך- 7,500 ₪ בתוספת מעיימ כחוק. סכוס זה ישולם עד ליוס 1/2/021 וישצ

הפרשי הצמדה וריבית מיוס זה ואילך, אס לא ישולס כאמור.

5. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הערר, החלטה זו תפורסס באתר האינטרנט של עיריית עכו, וזאת

תוך 10 ימיס מיוס הגעת ההחלטה לצדדיס. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותס לפרסוס ההחלטה בתוך

5 ימיס מיוס קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.:

6. בהתאס לתקנה 20(ב) לתקנות הערר, קיימת זכות ערעור. על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים

מנהלייס בחיפה וזאת תוך 45 ימיס מיוס מסירת ההחלטה. ו/

עו''ד אלי סבן מ\האת-עייאל.

לו'יר הוועדה \ חבר הוועדה

ניתן היום, 29/11/2020, יי'ג כסלו תשפ''א.

19