פרוטוקול ועדות ערר מס' 79/18 - מאי מרקט מ.י בע"מ

בפני ועדת ערר לענייני ארנונה שליד עיריית עבו ערר מס' 79/18

בפני ועדת הערר: עוה''ד ראמי עלי - יו''ר הועדה

בעניין:

מר יהודה עייאש- חבר הועדה

מר רועי קרליץ -חבר הועדה

מאי מרקט מ.י. בע''מ

עייי בייכ עוהייד תאבר עסאף

העוררת

נגד

מנהל הארנונה בעיריית עבו

עייי בייכ עוהייד דביר ליבוביץ ואחי

המשיב

החלטה

רקע כללי וטענות הצדדים:

ביוס 19.3.2018 הגישה העוררת למשיב השגה בנוגע לנכס שסומן במרשמי העירייה כנכס מסי

1 (להלן: ההשגה ו- הנכס בהתאמה), ואת בטענה כי יש לפוטרו מחיובי ארנונה עירונית

בהיותו נכס בלתי ראוי לשימוש ומכוח סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש]. ההשגה התייחסה

לשנת המס 2018.

במסגרת תשובת המשיב מיום 24.4.2018, דחה האחרון את ההשגה מהנימוק שהנכס נמצא,

בביקורת שנערכה בנכס, כראוי לשימוש (להלן: התשובה להשגה), אשר נשלחה לעוררת בדואר

רשוס ונמסרה ליעדה ביוס 4.5.2018.

העוררת לא השלימה עס התשובה להשגה וביוס 13.9.2018 היא הגישה עליה ערר לועדת ערר בהתאס

לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשלייו- 1976 (להלן: חוק הערר). אלא

שהערר הוגש למעלה מארבעה חודשיס ממועד קבלת התשובה להשגה.

משכך, ובד בבד עס הגשת הערר, הגישה העוררת בקשה להארכת המועד להגשת הערר (להלן: בקשת

הארכה). העוררת העלתה מספר נימוקים בבקשת הארכה שבכוחם, לטענתה, להוות בסיס להארכת

המועד להגשת הערר. ראשית, טענה העוררת כי הנכס אינו ראוי לשימוש, נטוש ומוזנח ועל כן, אין

להשית שומת חיוב על העוררת בגינו רק בשל הגשת הערר באיחור וכן, העובדה שהעוררת ניהלה

בעבר הליכי השגה וערר ועמדה במועדים וכי בדרך כלל העוררת מקפידה על המועדים. כמו כן נטען

כי בקשת הארכה מוגשת יילמען הזהירות'י.

.10

המשיב השיב לערר ולבקשת הארכה ובכתב תשובתו לערר העלה טענה מקדמית לסילוק הערר על

הסף מחמת הגשתו באיחור ושלא במסגרת המועד להגשת ערר הקבוע בחוק הערר.

ביוס 25.6.2020 התקיים דיון בפנינו בנוכחות הצדדים ובאי כוחס. במהלך הדיון הציגה העוררת

מכתב שנשלח לה עייי המשיב ביום 17.2.2019 שבו הוא מציין כיייבהמשך לפנייתכס מיום 19/3/2018

הריני להודיעכם כי בעקבות סור בנכס נמצא כי המחסן בגודל 1898.94 מי, אינו ראוי לשימוש, אושר

לכם פטור לנכס לא ראוי לפי סעיף 330 החל מלום ההודעהיי (המכתב הנייל הוגש וסומן עע). על

בסיס מכתב וה, טען בייכ העוררת כי לא חל איחור בהגשת הערר שכן, מכתב וה מתייחס גם לשנת

8 וכן הציג פטור שניתן לנכס לשנת המס 2020 (לפי מכתב שהוגש עייי העוררת וסומן ע/2).

בייכ המשיב חזרה על העמדה לפיה הערר הוגש באיחור וכי בקשת הארכה הוגשה רק עס הערר

וכאשר האיחור כבר חל. היא הוסיפה וטענה כי אין במכתביס שנשלחו לאחר שהערר הוגש כבר

באיחור יילהכשיריי את האיחור שנעשה עוד קודס לכן. הפטור משנת 2020 אינו רלבנטי לתקופה

שבמחלוקת וכך גס הפטור לגבי שנת 2019. למעלה מן הצורך, הסבירה כי הפטור שניתן בשנת 2019

ניתן רק לגבי שנת המס 2019 ולאחר המכתב שהוצג עייי בייכ העוררת כאמור (מוצג ע/1) נשלחו שני

מכתביס מתקנים, האחד מיוס 24.2.19 והשני מיוס 4.6.19 שבהס הוברר כי הפטור מתייחס רק

לשנת המס 2019 (המכתביסם הוגשו עייי בייכ המשיב וסומנו מ/1 ו- מ/2 בהתאמה).

בתוס הדיון אפשרנו לצדדיס להגיש השלמת טיעון בנוגע לטענה המקדמית הנייל והצדדיס הגישו

השלמות טיעון מטעמס בהתאם.

בהשלמת הטיעון שהגישה העוררת מבקשת היא להסתמך על המכתבים (ע/1 מיוס 17.2.2019 ו- מ/2

מיוס 24.2.2019 ושניהס צורפו להשלמת הטיעוניס מטעמה) והיא טוענת כי מאחר ובמסגרת המכתב

(ע/1) תוקנה השומה לשנת 2018 והדבר אף עודכן בספרים, הרי שיש לראות את טענת האיחור

שמעלה המשיב לגבי ערר המתייחס לשנת מס זו כחוסר תוס לב, מעשה הטעייה וכאקט שעומד

בניגוד לחובת ההגינות המנהלית. העוררת טוענת כי המכתביס שהוצאו לאחר מכן ואשר ביקשו

לתקן בדיעבד את האמור במכתב מיוס 17.2.19 (ע/1), הוצאו בחוסר תוס לב ובניגוד לחובת ההגינות

המנהלית.

ואילו המשיב בהשלמת הטיעון שהוגשה מטעמו, חוזר הוא על האמור בתגובתו שהוגשה כנגד בקשת

הארכה ומוסיף וטוען כי המדובר באיחור ניכר לגביו אין מחלוקת וכי העוררת למעשה לא הציבה

שוס טעס או הסבר לאיחור, ובוודאי לא טעס מ*וחד לפי דרישת הפסיקה בעניין זה. המשיב טוען כי

אין דבר וחצי דבר עס תכתובת שנעשתה בשנת 2019, לאחר שהערר כבר הוגש באיחור ולאחר

שהסתיימה שנת המס 2018, מכל מקוס ממילא התשובה (ע/1) התייחסה לפנייה של העוררת

שהוגשה בשנת המס 2019 ולא לפנייה מושא הערר.

על מנת להשלים את התמונה נציין, כי לפניית העוררת מיוס 19.3.2018 (המאווכרת ב- ע/1) ניתנה

תשובה מטעס המשיב ביום 24.4.2018 (הפנייה והתשובה הנייל צורפו לכתב הערר- נספתיס אי ו- בי

הימנו). עוד נציין כי הן בבקשת הארכה והן בהשלמת הטיעון שהוגשה על ידה לאחר מכן, העוררת

לא כפרה בעובדה כי מכתב המשיב מיוס 24.4.2018 (התשובה להשגתה) נתקבל אצלה ולידיה.

2

בהתאס לאסמכתאות שהציג המשיב עולה, כי התשובה לעיל נשלחה לכתובת העוררת בדואר רשוס

ביוס 26.4.2018 והיא נמסרה לעוררת ביוס 4.5.2018 (העתק אישור משלוח התשובה בדואר רשוס

ומעקב משלוחיס מחברת הדואר על פריט רשום, צורפו כיינספת 2'י לכתב התשובה לערר שהוגש עייי

המשיב).

דיון בטענה המקדמית - הגשת הערר באיחור

.1

.12

33

.4

סעיף 3(א) בחוק הערר קובע כי 'ימי שחויב בתשלוס ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום

קבלת הודעת התשלוס להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה...'' (ההדגשות

שלנו).

ואילו המועד להגשת ערר על החלטת מנהל הארנונה בהשגה, נקבע בסעיף 6(א) בחוק הערר כדלקמן:

+הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל האדנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יוס מיום שנמסרה

לו התשובה, לעדור עליה לפני ועדת עדר"י.

בבריימ 901/14 עבוד ויקטור נ' עיריית חיפה [פורסס בנבו, 6.7.2014] (להלן: עניין עבוד), נדונה

השאלה האס בכלל יש לוועדות הערר סמכות להעניק ארכה להגשת השגה וערר, משזאת לא נזכרה

בתקנות. נפסק כי קיימת סמכות לוועדת הערר להארכת המועד להגשת השגה וערר, אך ואת רק

*מטעמיס מלוחדיסיי וילעתים חריגות, במתינות ובזהירותיי. שכן, הגם שנקבע שלוועדות הערר

קיימת סמכות להארכת מועד, נפסק כי ייסמכות - לחוד, ושיקול דעת - לחוד'י, והסמכות צריך

שתהא מופעלת אד באורח חליג, כדרך האלכות מועד/.

לאחר פסק דין בעניין עבוד ניתנו פסקי דין רביס אשר יישמו את אמת המידה המחמירה שנקבעה

בו. נפנה לעניין וה, למשל, לפסק הדין שניתן בעמיינ 11487-12-17 פירו נ' עיריית ירושלים ואח/

[פורסס בנבו] (להלן : עניין פירו). החל מפסקה 26 בפסק הדין דן כבי ביהמייש בבקשת המערער שס

לארכה להגשת ערר ועומד על חשיבות ההקפדה על המועדיס ועל חשיבות יישוס אמת המידה שהציב

ביהמייש העליון בפסייד עבוד. לאור דבריו של ביהמייש העליון בעניין עבוד, קובעת כבי השי כהן לקח,

כי אמת המידה בה יש לעשות שימוש למתן הארכה היא אמת המידה המחמירה ביותר הקיימת -

טעמים מיוחדיס שיירשמו:

*נראה כי נדרשים *טעמיס מיוחדים שיירשמוי כדי להאריך מועד זה (השוו: תקנה 528

סיפא לתקנות סדר הדין האזרתי, התשמיד-1984). הדרישה האמורה ל'יטעמיס מיוחדים

שיירשמוי, מאפשרת לאזן בין אינטרס סופיות השומה מחד גיסא, לבין אינטרס הפרט

להביא את עניינו לפני הגודם המוסמךן כדי להבטיה תשלום מס אמת מאידךץ גיסא?

(ההדגשות הוספו).

הפסיקה קבעה, כחוט השני, כי כאשר אמת המידה למתן הארכה היא י"מטעמים מיוחדיס

שיירשמויי, הרי שנדרשים נימוקיס כבדי משקל למתן הארכה, הנעוציס בגורמים חיצוניים, שאינס

מצויים בשליטת בעל הדין (ראו למשל: רעייא 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע''ימ [פורסם בנבו,

8;, כך גם, נקבע כי אין להקל ראש בעצס ההגשה באיחור, ונקבעה כחוט השני ופעס אחר

פעם ההלכה המושרשת, לפיה כל איחור איחור הוא וגם איחור של יוס אחד הוא איחור המצדיק

3

.5

.6

הסבר, ונקבע כי יש לייחס משקל לגודל האיחור- ראו למשל עמיינ 461-05-11 נצב''א אחזקות 1995

בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית טירת הכרמל [פורסם בנבו, 23.7.2012]).

ההלכה הפסוקה גס קבעה, כי יש ליתן משקל למועד שבו נתבקשה לראשונה הארכה והאסם היא

התבקשה לפני חלוף המועד או לאחר שזה כבר חלף. ראו לעניין וה האמור בבשי'א (עליון) 1832/04

קוטלר נ' אג(ף מס הכנסה - היחידה לפירוקים [פורסם בנבו, 13.4.2004], שס נפסק כי:

''יהמבקש להאריך את המועד לנקיטת הליך, חייב להגיש בקשה למתן אדכה מיד לכש מתברר לו

הצורך באדכה, או תוך זמן סביר אחד* כןיי (ההדגשות הוספו)

עוד ראו האמור ברעייא 1778/07 יעל עופר נ' רבקה דיין [פורסם בנבו, 1.3.2007], שס נדחתה בקשה

להארכת מועד מן הטעס שהוגשה לאחר חלוף המועד להגשה ולא בטרס חלף.

וכן ראו:

המי 13/95 יונס נ' פ''ש נצרת, מסים ט6/ ה14; בשייא 169/87 וינשטיין נ' הפועלים ליסינג בע''מ,

פייד מא(4) 785); בשייא הדר נ' הדר, תקציר פייד כרך מייב -23 עי 366; ע'יא 796/79 מועלס נ' מטא

ואח', פייד לה(1) 376.

נוסיף ונפנה לפסיקה נוספת בעמיינ 43172-04-17 גלילות מחזור פסולת בע''מ נ' עירית רמת השרון

[פורסס בנבו, 15.4.2018], שס נפסק, כי איחור בהגשת השגה הוא עניין מהותי אשר מחייב דחיית

הערר על הסף:

*/המועדים הקבועים בחוק העדר להגשת השגה ועדר הס מהותיים. פניית המעדעדת מיום

3, אשר לא הוגשה במועד הקבוע בחוק הערר, אינה מהווה כלל /השגתי/ כמשמעותה בחוק

העדד. משחלך המועד להגשת השגה הופך החיוב חלוט וסופי ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר

במקדה הדומה יותד להתיישנות מהותית, כאשר זכות הנישוס לחלוק על חיובי האדנונה בהם חויב

מתבטלת עם חלוף המועד להגשת ההשגה והרשות המקומית יכולה לכלכל צעדיה ותקציבה

בהתבסס על הידיעה שמדובר בשומה חלוטה... מדובר במועד הקבוע בדין, אשר אי עמידה בו

מבטלת את הזכות, שהוענקה בדין, לתקוף את החיוב/

ובנקודה זו, מפנה בית המשפט לפסיקה הענפה שניתנה בנושא זה ועמדה על חשיבות המועדיס :

וראה: בריס 9179/05 המקוס של ש.שמחה בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (12.7.06);

עמנ (מחוזי ת''א) 220/04 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' אפרתי מדפיס נכסים בע/מ

(16.1.06); עמל'כ (מחוזי ת'/א) 162/07 פאנץ' ליין בעיימ ג מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

(12.07.); עמלנ 241/08 (מחוזי ת'/א) רם-חן חניונים נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

(31.5.09) וערעור לבית המשפט העליון שנדחה - בריס 6339/09 דם-חן חניונים בע/מ נ? מנהל

הארנונה בעיריית תל אביב (11.10.09); עמ/נ (מחוזי ת'/א) 15918-12-09 דס-חן חניוניס בעי/מ 2

עיריית תל אביב (4.5.10); עת'יס (מחוזי ת'/א) 277/09 עלס דוברונסקי נ' עיריית תל אביב (66.6.11;

עת'ים (מחוזי ת'/א) 184/09 א.ד.* מזרחי ובניו בניה והשקעות בע''מ ני עיריית בת ים (11.9.11);

עמ'נ (מחוזי חיפה) 57263-11-13 רפאל טורמן ני עידריית חיפה (23.3.14); עמי/נ (מחוזי ת'/א)

4

2 יצחק כלוף ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (24.4.14) ועדעור לבית המשפט

העליון שנדחה - ברס 3811/14 ישראל כלוף גי מנהל האלנונה (5.3.15); הנדריק רוסטוביץ אדנונה

עידונית כרך ב' 2007(1323-1322)/.

דומה כי עמדתה העקבית של הפסיקה ברורה ולא ניתן לחלוק עליה. נדרשיס טעמיס נדירים, חריגים

וטעמיס מיוחדיס שיירשמו - אמות המידה המחמירות ביותר שיש, לצורך הצדקת איחור וכן יש

ליתן משקל למועד שבו מבוקשת הארכה, האס הוא טרס חלוף המועד או בדיעבד והאס הוא בסמוך

לאחר שחלף או זמן רב לאחר מכן.

מן הכלל אל הפרט

7

.8

.9

.20

כאמור, הערר שבנדון הוגש ביוס 13.9.2018- למעלה משלושה חודשים לאחר המועד האחרון

להגשתו לפי חוק הערר. העוררת הגישה בקשת הארכה רק לאחר שכבר התקייס האיחור ובד בבד

עס הגשת הערר. בבקשת הארכה העוררת אינה חולקת על עצס הגשת הערר באיחור ולמעשה לא

מעלה כל נימוק או הסבר מדוע הוגש הערר באיחור למעט, כיייסיכויי הקבלה של הערר הם גבותים

מאדיי וכי יש לקיים יידיון מקצועי ובדיקה מעמיקה של טענות העוררתיי וכן, היא מציינת כי הנוק

שעלול להיגרס לה באס תדחה בקשת הארכה עולה על הנזק שעלול להיגרס למשיב אס בכלל

כתוצאה מדחיית בקשת הארכה.

בפנינו איחור משמעותי של למעלה משלושה חודשיס. במהלך כל תקופה זו, העוררת לא דרשה ארכה

להגשת הערר אלא זו נתבקשה בד בבד עס הגשת הערר במסגרת בקשת הארכה שבה לא הוצג שוס

נימוק המסביר או המצדיק את האיחור בהגשת הערר לא כל שכן, נימוק ו/או הסבר המהוויס

ייטעמיס מיוחדיסיי להארכת המועד להגשת ערר לפי חוק הערר.

מעבר לכך שהטעמיס שהועלו בבקשת הארכה ובהשלמת הטיעון שלה אינס כולליס הסבר או נימוק

לעצם האיחור, ממילא אין בהס רלבנטיות לשאלת האיחור. העוררת נשענת בנימוקיה להארכת

המועד להגשת הערר, על מכתביס מאת המשיב שהוצאו בשנת 2019 (ע/1 ו- מ/2), קרי במועד מאוחר

להגשת הערר על ידיה ואת בחודש 9/2018. העוררת אינה יכולה להיבנות מתכתובת שהתנהלה עס

המשיב לאחר שכבר הסתיימה שנת המס בגינה הוגש הערר, לאחר שכבר הוגש הערר, לאחר שכבר

התקייס האיחור ולאחר שהעוררת עצמה כבר הגישה בקשת ארכה להגשת הערר. מקובלת עלינו

עמדת המשיב כי אין בתכתובת מאוחרת משנת 2019 '*להכשיר בדיעבדיי את האיחור בהגשת הערר

לגבי שנת המס 2018. ככל שיש לעוררת טענות ביחס לתכתובת זו, ממילא אין מקומן במסגרת הערר

שבפנינו.

המשיב הציג שני מכתביס מאוחריס שתיקנו ו/או הבהירו את תוכן המכתב (ע/1) בכך שהפטור ניתן

לנכס רק מיוס 1.1.2019 ולא החל מיוס 19.3.2018 כפי הנטען עייי העוררת. גס אס נתייחס לתוכן

ההתכתבות בין הצדדיס (שהיא משנת 2019), הרי אין בו כדי להוות 'יטעס'י ואף לא ייטעם מיוחדיי

להארכת המועד להגשת הערר כפי שאין בעצם קיומס כדי להוות בסיס להארכת המועד כאמור שכן,

העוררת מנסה להיבנות מתוכן מכתב (ע/1) לפיו, ולטעמה היא, הפטור ניתן החל מיוס 19.3.2018

זאת משוס שנכתב בו כיייבהמשך לפנייתכם מיוס 19.3.2018...אושר לכם פטור לנכס לא ראול לפי

סעיף 330 החל מיום ההודעה"ל.

ואולס, פניית העוררת מיוס 19.3.2018 הנייל (צורפה כנספח אי לכתב הערר), קיבלה מענה דרך

תשובת המשיב מיוס 24.4.2018 (צורף כנספח ב' לכתב הערר) שעליה החליטה העוררת לערור לפני

ועדת הערר! לא ניתן לומר, אפוא, כי מכתב המשיב מיוס 17.2.2019 (ע/1) התייחס בנוסף לשנת המ

9 גס לשנת המס 2018 ולגביה באופן רטרואקטיבי והדבר אינו סביר כלל בהינתן בדיקת הנכס

(מיוס 10.4.2018) שנערכה עייי המשיב בסמוך לאחר פניית העוררת מיוס 19.3.2018 ושבה נמצא כי

הנכס אינו בלתי ראוי לשימוש (נספת בי לכתב הערר ונספח 1 לכתב התשובה לערר). ואת ועוד, מכאן

לידתס של מכתבי ההבהרה של המשיב (מ/ ו- מ/2) שתוכנס מעיד כי הס נועדו להבהיר כי הפטור

ניתן אך בגין שנת המס 2019. גס אס נלך בהתאם לקו טיעונה של העוררת כאילו ניתן להבין מתוכן

המכתב (ע/1) כי הפטור חל גס על שנת 2018 (ואנו לא סבוריס כך כפי המפורט לעיל), הרי בסמוך

מאד (כשבוע ימיס בלבד) לאחר הוצאת המכתב (ע/1- מיוס 17.2.2019), המשיב הוציא מכתב נוסף

מיוס 24.2.2019 (מ/2) שתוכנו הסיר כל ספק בעניין אה. את ועוד, ממכתב (מ/2) עולה כי העוררת

פנתה ביוס 31.1.2019 למשיב לקבלת פטור בגין הנכס בהיותו לא ראוי לשימוש זאת בהתייחס לשנת

המס 2019 ואכן, הנכס נבדק עייי המשיב ביוס 14.2.2019 ונמצא כי הוא עונה על הגדרת נכס לא ראוי

לשימוש ופועל יוצא, ניתן פטור בגינו לאותה השנה הנייל.

דהיינו, בדיקת הנכס ביוס 14.2.2019 באה בעקבות פניית העוררת מיוס 31.1.2019 ולא עקב פנייתה

מיוס 19.3.2018 כאשר לגבי פנייה זו, נערך ביקור בנכס ביוס 10.4.2018 (שבה נמצא כי הנכס אינו

בלתי ראוי לשימוש) ושלאחר מכן, ניתן מענה בכתב לפניית העוררת ואת במכתב המשיב מיוס

8 נ(נ(נספרז ב' לכתב הערר) שעליו החליטה העוררת לערור לפני ועדת הערר כאמור. האמור

מהווה חיוזוק נוסף לכך, כי המכתב (ע/1) לא בא כדי ליתן פטור לנכס גס לגבי שנת המס 2018 ומכל

מקוס, וככל שהדבר לא הובן כראוי ו/או במפורש מתוכנו או ככל שנפל בו אי דיוק מסויס בעניין

היקף תחולתו, הדבריס באו על תיקונס, כמעט באופן מידי ובסמוך מאד למועד הוצאתו, באמצעות

מכתב המשיב הנוסף מיום 24.2.2019 (מ/2).

1 כך גס אין בטענות העוררת בדבר ניסיונה הקודס בהגשת השגות וערריס או בטענה בדבר מצבו הפיזי

של הנכס, להצדיק הארכת המועד להגשת הערר. מבלי שנחווה דעה לגבי צדקת או אי צדקת טענות

העוררת לגבי מצבו הפיזי של הנכס, נציין כי ממילא סיכויי הערר אינס ממין הטעמים שנקבעו

בפסיקה כטעס להארכת מועד להגשת ערר. ואילו לגבי הטענות בדבר ניסיון קודס של העוררת

בהגשת השגות ועררים, הרי הדבר רק עומד לה לרועץ, עת למרות שהיא בעלת ניסיון עבר, הגישה

בקשות פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש ומודעת למועדים, הגישה את הערר נשוא החלטה זו באיחור

ניכר ללא הצגת כל הסבר ו/או נימוק לכך וממילא ללא הצגת ייטעמיס מיוחדיס'' כמצוות הפסיקה

והדין.

2]. על כן, לאור כל האמור לעיל, אנו קובעיס כי דין הערר להידחות על הסף מחמת הגשתו באיחור ושלא

לפי פרק הזמן הקבוע בסעיף 6(א) בחוק הערר.

סיכום ומסקנות

3. אשר על כן, טענת המשיבה לעניין סילוק הערר על הסף מחמת הגשתו באיחור מתקבלת בזאת וכפועל

יוצא מכך, הערר נדחה על הסף.

ראמי עלי, עו'יד

יו"'ר ועדת הערר

ד ץ0 6080060