החלטת ביניים ערר 29/18 5/17

ערערים מספר 5/17, 29/18

בפני וועדת ערר לענייני ארנונה שליד עיריית ערד

העוררת : דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע''מ

בייכ עורכי הדין כץ, גבע איצקוביץ %01- משרד עורכי דין

רחוב יוסף קארו 19, בית 61

ת.ד 7369

תייא 61073: : 2

טלפון 03-6252525 פקס - 036252526

נגד.-

המשיבה : מנהלת הארנונה של עיריית ערד

עייי בייכ עוייד חיים שימן

עיריית ערד ת.ד. 100 ערד 89100

טל: 08-9951617 פקס 08-9951729

החלטת ביניים

עו'יד ורו''ח, ארז בוקאי יו'יר הוועדה

נסיבות החלטת ביניים זו, והחלטת ביניים נוספת מיום 2/12/2018 הינן חריגות וקיצוניות בעיקר

בקשר לאופן ניהול הדיון בפני הוועדה. הדבריס פורטו בהרחבה בהחלטת הבניים מיוס 2/12/2018

לאור היקף הזמן העצום שכבר הושקע על ידי בכתיבה בנושא האמור, וזאת מכורח אופן ניהול הערר

על ידי בייכ העוררת, אביא רק את העיקרים הדרושים לעניין.

החזרה מהסכם הפשרה

1. כפי שנמסר לוועדה ביוס הדיון 29.11.2018 על ידי המזכירות, הצדדים הגיעו להסכס

פשרה. הסכס הפשרה הונח לפני שולחן הוועדה והיא עיינה בו עובר לקיוס הדיון. יצויץ כי

הסכס הפשרה לא כלל כל תניה בנושא כניסתו לתוקף, לרבות תניה בקשר לזימון העוררת

לדיון. עס תחילת הדיון לאישור הסכם הפשרה, הודיעה בייכ העוררת כי היא חוזרת בה

מהסכם הפשרה.

2 לטענת בייכ העוררת, משעה שמתקיים באותו יוס דיון בוועדה (בתּיק אחר שאליו זומנה

בייכ העוררת), הטעמיס להגעה לאותו הסכס פשרה, קרי חסכון בניהול התיק כגון הגעה

לערד וכו' אינס מתקיימים לשיטתה. ולפיכך היא עומדת על ניהול התיק לגופו של עניין.

3 הוועדה ציינה בהחלטתה מיוס 2.12.2018 כי לאור ההסכס החתוס שהונח על שולחנה על

ידי המזכירות היא לא התכוננה לדיון לגופו של עניין. אף כי אין הוועדה נדרשת לתת דין

וחשבון על אופן הכנתה לדיון, הרי שכלל הוועדה מתכנסת בסמוך לדיון על מנת להתכונן

לתיקים שידונו בפניה באותו יוס, וזאת אף בהתאם לנוהל משרד הפנים. עס כל הכבוד, אין

העוררת נמצאת במצב בו עליה לקבוע לוועדה כיצד ומתי עליה להתכונן לדיון.

יוער עוד כי לעוררת ניתנה האפשרות להציג את עיקרי טיעונה וזאת בניגוד גמור לעמדת

בייכ המשיבה אשר מחה בתוקף על האמור. כפי שעולה מהפרוטוקול:

יי עוייד דור סלע

ב''כ העוררות מחליטות כי הן חוזרות בהם כי הביאו אותן לערד. זה נשמע כמו גחמה.

שבכלל לא קשורה לעניין. הסכס הפשרה חתום. אנחנו לא ערוכים לקיום דיון לגופו של

ערר. אנחנו ערוכים להצגת הסדר. אנחנו מבקשים שהדיון יידחה על מנת שנוכל לקיים

דיון כשאנחנו ערוכים. ונקיים את הדיון במלואו. לחילופין, אנחנו נבקש הפסקה של שעה

וחצי ללמוד את התיק לצורך הצגה לטיעון (השעה אחרי שבע בערב).

'יעוייד דור סלע

אנחנו לא ערוכים לקיום דיון. אנחנו ערוכים לדיון על הפשרה והמתווה שלה.

מי שקיים את המו''מ היא מנהלת הארנונה. לא הייתי מעורב במו''מ ביקשו ממני להציג

את הסכם הפשרה. אני לא יודע מה קורה כאן. אני מציע דבר פשוט. ב''כ העוררות כבר

הגיעו. נקבע דיון נוסף בערר ונטען שם.

עו'יד שלי יעקובי - ב''כ העוררת

אפשר סיכומים בכתב.

עו'יד דור סלע

אנחנו רוצים לקיים דיון. אני לא מאפשר למנהלת הארנונה לטעון זה מפיל את כל הסיכוי

שלי בערר.

עוייד שירן זנגדברג

אתה רוצה להביא אותנו לערד שוב."

לא ניתן לאחוז את המקל בשני צידיו, מחד העוררת זכתה להגינות דיונית בכך שהתאפשר

לה לטעון טענותיה לגופו של עניין לבקשתה, למרות הנסיבות החריגות ביותר של הדיון.

כעת, היא מלינה כי הוועדה עשתה דין דומה עס המשיבה ואיפשרה לה אף להציג את עיקרי

טיעוניה לאחר שתתכונן כראוי לאמור. באיזון המתקבל ועל מנת לתת לשני הצדדים את

זכויותיהס הדיוניות , ולאור טענת בייכ המשיבה שהוא אינו מוכן לדיון, טענה שלא נסתרה,

נקבע כי יתקיים דיון נוסף בעניין. ויודגש אל לה לעוררת להיכנס לנעלי בייכ המשיבה לגבי

מועד ואופן הכנתו לערר והכנת המשיבה לערר. יש כאלה המתכוננים שבוע לפני הדיון, יש

המתכוננים יוס לפני ויש כאלה המתכוננים שלוש שעות לפני, דבר זה הינו מצוי מחוץ

לסמכות הוועדה, ובוודאי מחוץ לסמכות העוררת. בנסיבות הקיצוניות של המקרה, יש

לקבל את טענת בייכ המשיבה. עם כל הכבוד, ראוי כי העוררת לא תשתמש במונח ייהתנהגות

נפסדת'י, מונח בו היא השתמשה בסיכומיה בקשר לאמור. עם כל הכבוד ההנתנהלות

2

8

הקיצונית של הדבריס ובחירתה של העוררת לעמוד על ניהול הערר (שזכותה בצידה) לא

אמורה לספק יתרון דיוני לעוררת.

בנוסף, כפי שעולה מפרוטוקול בייכ העוררת, לא התנגדה להגשת סיכומים בכתב על ידי

המשיבה, כך שאף היא עצמה לא התנגדה לדחייה במועד הצגת הטיעון על ידי בייכ המשיבה.

כל התרעומת היתה על האפשרות לקביעת דיון נוסף בוועדה בערד, ולא על עצס הצגת

הטיעון. עס כל הכבוד.. זכיותיהן הדיוניות של הצדדיס למחלוקת, כולל המשיבה, אינס

תלויות בשיקולי הכדאיות הכלכלית של העוררת אם להגיע לערד או אס לאו. הוועדה היא

המנהלת את הדיון וקובעת מה הדרך היעילה לנהלו, ולא הצדדים. עניין ווה מצטרף

לניסיונות לכל אורך הדרך לבטלו/או לדחות את הדיוניס מסיבה אחת כפי שעולה מהודאת

בייכ העוררת עצמה בפרוטוקול - קיוס הדיון בעיר ערד, ולא מכל סיבה עניינית אחרת.

מקום כינוס הוועדה נקבע בחוק ואין על העוררת להתנות על כך.

נסיבות הדברים היו חריגות ביותר, בשוס שלב הוועדה לא התכוננה למצב דברים זה ולצורך

להכריע בדבר החזרה מהסכם פשרה חתום בין הצדדים. לשני הצדדים ניתנה ההתייחסות

הדיונית המיטבית בנסיבות החריגות הללו. וכשס שהעוררת לא קופחה בצורה דיונית

וניתנה לה האפשרות המיטבית לטעון, כך אין הוועדה רשאית למנוע מבייכ המשיבה

ומהמשיבה לטעון בצורה המיטבית לשיטתם.

עוד יצוין כי הוועדה קיימה הפסקה בדיון וזאת על מנת שהצדדים ימצאו את דרך המלך

לפתור את הסוגיות בניהם. הצדדים הודיעו לוועדה כי הס עומדים על קיום דיון לגופו של

עניין וראשית בשאלת נפקות הסכם הפשרה החתום. והוועדה מכבדת את האמור.

אמנם העוררת הודיעה כי אין הסכם חתום בין הצדדים. אך קודם לכך היא הודיעה בפה

מלא כי היא חזרה בה מההסכם. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בייכ המשיבה הודיעה עוד

בתחילת הדיון כי היא חוזרת מהפשרה, כעולה מהפרוטוקול:

*' עוייד שירן זנגדברג

אין הסכם פשרה. אנו חוזרים בנו מהסכם הפשרה.

עו'יד ורו''ח ארז בוקאי

אני הבנתי שיש הסכם פשרה המונח כאן לידי חתום על ידי שני הצדדים.

נטלי זליחה

ההסכם נחתם בצהריים.

עוייד שירן זנגדברג

מבחינתנוו אין הסכם."

כלומר השאלה אינה האם נחתם הסכם פשרה, אלא השאלה היא בקשר לחזרה מהסכם

הפשרה.

1

ג

2

מבלי להיכנס לשיקולי בייכ העוררת בחזרתה מהסכם הפשרה, הדעת נותנת כי היה עליה

להודיע לצד שכגד כי היא חוזרת בה מהפשרה. מעבר להיבט תוס הלב בניהול מויימ שאינו

מעניינה של הוועדה, מדובר על הגינות דיונית כלפי הצד שבנגד וכלפי הוועדה,

על מנת לייעל את הדיון ולמקדו. וכן על מנת לאפשר למשיבה והן לוועדה להתכונן

לדיון. כך יוצא מצב בו בייכ העוררת גמלה בליבה כי היא אינה מתכוונת להגיע לפשרה, על

אף שנשלחה הצעה חתומה על ידה, ואין על כך עוררין שכן אף בדיון היא מודה בפה מלא

כי היא חתמה על ההצעה, ובעוד היא לא מודיעה לצד שכנגד על חזרתה מהצעתה לפשרה,

באופן שאינו מאפשר הן לבייכ המשיבה והן לוועדה להתכונן באופן מיטבי לדיון. בייכ

המשיבה סירבה לענות אם היא הודיע על חזרה מהפשרה או לאו. כעולה מהפרוטקול:

'* עו'יד ורו''ח ארז בוקאי

אני לא יודע. שאני למדתי דיני חוזזים למדתי שיש הצעה וקיבול וכדומה. ולא ראיתי היום

הודעה על חזרה מהצעה שניתנה למשיבה. האם שלחתם לעירייה הודעה - חזרנו

מההסכם!

עוייד שירן זנגדברג

לא. בוא אני אסביר לאדוני מה היה. אני אקריא לאדוני את ההסכם.

עו'יד ורו''ח ארז בוקאי

אני שאלתי שאלה. לא ביקשתי שתקריאי.

שאלתי שאלה ספציפית - יש דבר שנקרא הצעה וקיבול האם חזרתם מההצעה והודעתם

למשיבה על החזרה מההצעה 1

עוייד שירן זנגדברג

הטענה לא בסמכות הוועדה."

בסעיפים 16- 17 הרחיבה העוררת את הדיון מעבר לנדרש ומעבר לצורך בהחלטת הבינייס

של הוועדה. והמשיכה לטעון לגופו של עניין. הגדילה העוררת לעשות והוסיפה תמונות וכ-

0 עמודי נספתים (1). אף כי לעוררת ניתנה הזדמנות לטעון לגופו של עניין בדיון

שהתקיים, וזאת אף בניגוד לעמדת בייכ המשיבה, וברי כי בדיוו הבא שיתקיים בעניינה

העוררת לא תקופח יתאפשר לה להציג טיעונים לגופו של עניין, בייכ העוררת בוחרת

בסיכומיס שהתבקשה להגיש לסטות מהנחיות הוועדה בקשר לתוכן הסיכומים. מעבר

לביטול זמנה של הוועדה בהארכת הדברים שלא לצורך, יש כאן פגיעה בהגינות דיונית אל

מול הצד שכנגד. אותו חוסר הגינות לכאורי עליו קובלת העוררת בסיכומיה.

זאת ועוד, טענתה של העוררות לפיה אישור וועדת ערר להסכם פשרה מנוגד לתקנת

הציבור, ראוי שלא היתה נכתבת ויש בה לייצר הטעיה בקשר לנסיבות כריתת הסכס

הפשרה. כפי שהובהר, רצון הצדדיס והוא בלבד הביא לחתימה על הסכם הפשרה. הוועדה

.14

מעולס לא הפצירה בצדדים להגיע.לפשרה כזו או אחרת. והיא הנותנת בייכ העוררת בפה

מלא ציינה כי שיקולי עלות ניהול התיק (ויותר נכון - הנסיעה לערד) הביאו אותה לפשרה.

הצדדיס התייחסו לאמור בדיון ודי להפנות אליהם:

''עוייד שירן זנגדברג

זה תיק שבכלל לא צריך להיות פה יש פסיקה מפורשת של בית משפט מחוני ועליון

בנושא. משום מה המשיבה מסרבת להחיל הלכות אלו.

עו''ד דור סלע

לקחתם את כל המהות הזה, שלטענתכם מעוגנת בפסיקה, זרקתם אותה לפח, כי לא

רציתם להגיע לערד. פניות קודמות שלכם לדחיית דיון בגלל אירוע משפחתי של בעל

המשרד נדחו על ידי הוועדה.

עו'יד שירן זנגדברג

ממש לא. יש להיות חכם ויש להיות צודק. בעלות שולית של מחלוקת אם ניתן לייתר דיון

שווה להגיע לפשרה.

עו'יד דור סלע

כל המספרים אבל שגויים לטענתך. את טוענת בתוקף שיש פסיקה נגדית חזקה."

"'עו'יד דור סלע

בצהריים אני יודע שיש הסכם חתום לא התכוננתי לשום דיון. זה לא רציני. כי הנסיעה

מתל אביב לכאן שווה לכם יותר מ-3000 ש''ח?

עוייד שירן זנגדברג

בוודאי, בוודאי. נעשה חישוב יחד! בוודאי!י

זאת ועוד העוררת מודה בפה מלא כי היא ניהלה משא ומתן שני עם המשיבה. כלומר אף

לאחר טענותיה הנחרצות של העוררת בדבר השגיאה שבחיוב הארנונה, היא בחרה להמשיך

בהליכי הפשרה. כמובן אין הוועדה מתערבת בשיקולי הצדדים. אך העוררת צריכה להחליט

האם פניה לניהול התיק עד תומו או לפשרה. לפיכך כל טענות העוררת על תקנת הציבור

הינן משוללות יסוד, והינס אבסורדיות. העוררת עצמה ניהלה משא ומתן נוסף עם

;5

.6

7

.8

9

המשיבה, האם אין זה מעיד כי לשיטתה פשרה עדיפה. ואס לא מדוע היא מנהלת שוב הליך

פשרה וזונחת את טענותיה המשפטיות!

לעניין סעיף 20 לסיכומי העוררת. בפני הוועדה הונח הסכס פשרה חתוס על ידי המזכירות.

בנסיבות כה קיצוניות ונדירות בהן חוזר צד אחד להסכם הפשרה תוך שעות ספורות

ממשלוח ההצעה - לא היתה למזכירות, ולוועדה שוס סיבה להניח כי הסכם הפשרה אינו

מקובל על הצדדים. כמו כן, העוררת לא הודיעה לא למשיבה ולא לוועדה באמצעות

המזכירות כי היא חוזרת בה מהסכם הפשרה. ספק אס הפרקטיקה עליה מצביעה בייכ

העוררת (ראה סעיף 21 לסיכומיה) כוללת התנהגות דיונית כאמור וספק אס מישהו העוסק

בתחוס נתקבל בהתנהגות מעין זו. לעוררת ניתן יומה להביא סיכומים, היא לא השכילה

להביא אסמכתאות לפיהם מצב זה הינו מקובל ושגור בוועדות ערר. ואת ועוד, לא הוסבר

מדוע בייכ העוררת שלחה הצעה חתומה ולא טיוטא למויימ, סביר להניח כי בייכ העוררת

היו צריכיסם לדעת מה ההשלכות של שליחה הצעה לקיבול להבדיל מקיום מויימ שאינו

מחייב . משעה שהעוררת שלחה הצעה חתומה, אין לה להלין אלה על עצמה.

לעניין סעיף 20 לסיכומי העוררת. כאמור, לעוררת ניתנה ההזדמנות לטעון בדיון וזאת

בניגוד לעמדת בייכ המשיבה. כפי שצוין בהרחבה ההגינות הדיונית מחייבת כי אף לבייכ

המשיבה ולמשיבה עצמה יתאפשר לטעון בצורה מיטבית תחת אותן נסיבות חריגות

ונדירות.

לעניין סעיף 22 לסיכומי העוררת. זכותה של העוררת לנקוט בכל הליך דיוניי שבו תתפ. אין

הוועדה נכנסת לשיקוליה. בהקשר זה יצוין, וכפי שעולה בין השורות מסיכומיה של

העוררת, אף במצב של בקשת מחיקה ערר, הוועדה רשאית לקיים דיון. רק במצב בו בעל

דיון מבקש לדחות את הערר הוועדה לא תקיים דיון. וכותו של צד לבחור אם להגיע לדיון

בנסיבות או לאו ולשאת בתוצאות הדברים לפי שיקוליו המשפטייס הוועדה אינה נותנת

ייעוץ משפטי לצדדים. עוד יודגש והיא הנותנת, אין המדובר בעניינו בהסכמי פשרה בין

שני צדדים להליך אזרחי רגיל, אלא בהסכם פשרה בין רשות מנהלית לבין אזרח. ברי כי

הסכמי פשרה אלו עלוליס להעלות סוגיות רוחב שעל הוועדה לבחון.

על חובתה של וועדה מעין שיפוטית לבחון הסכמי פשרה עמד בית המשפט בעניין עמיינ

6 מד.מ מזרחי יומות ובנייה בעיימ ואחי ני הוועדה המקומית לתכנון ובנייה

ירושלים:

''אין מחלוקת שוועדת הערר רשאית לערוך דיון, מקום שבו היא סבורה שהדבר נחוץ על

מנת שיעמוד לפניה מלוא המידע הנדרש לשם החלטה בבקשה לאישור הפשרה. ויש

להניח אפוא שעל פי רוב על מנת לעמוד באמות המידה שנקבעו בפסק דין זה, תוך קבלת

מלוא המידע הנדרש, יתקיים ממילא דיון שכזה.'י

עוד יצוין כי הצדדים לא ביקשו לדחות את הדיון. אך לאור הפשרה הדעת נותנת כי הדיון

יעסוק בפשרה. ייתכן כי אם הצדדים היו מגישים בקשה כאמור הוועדה היתה דוחה או

מבטלת את הדיון. אך הלכה מושרשת היא כי בית המשפט לא בוחן מה הצדדים יכלו

לעשות אלא מה הצדדים עשו בפועל. לא ברור מדוע העוררת לא הגישה בקשה

.20

לדחייה/לביטול הדיון, כמו שהגישה בקשות אחרות לדחיית דיון (כגון בקשת דחיית הדיון

לאור בת המצווה של בתו אחד השותפים במשרד שאינו מייצג בתיק). לעניין זה אביא את

הדבריס האמוריס מהפרוטקול:

'יעו'יד ורו''ח ארז בוקאי

היום בבוקר בנושא תיק א/ הבהרתי למזכירת הוועדה כי הפשרה לא מייתרת דיון מכיוון

שמדובר בנושא רוחב. אני לא קיבלתי בקשה לביטול הדיון הנוכחי.

עו'יד שלי יעקובי - בייכ העוררת

אני ניסחתי אתמול בערב פנייה לוועדה. והתכתבתי עם נטלי והיא אמרה לי להגיש בקשה

לדחיה של דור אלון. ניסחתי את הבקשה והיום בבוקר אמרה לי נטלי שהיו''ר לא מאשר

לבטל את הדיון.

גטלי זליחת

זה היה עלתיק א'. היו''ר לא אישר לדחות את הדיון עלתיק א/. לא דיברנו על דור אלון.

אמרתי לך להגיש בקשה.

עו'יד שלי יעקובי - בייכ העוררת

חשבתי זה דור אלון.

עו'יד ורו''ח ארז בוקאי

תיק אי זה נושא רוחב - יש מספיק פסיקה שמדברת על כך שוועדת ערר היא לא חותמת

גומי. ואם היא מוצאת לנכון לקיים דיון אז היא תקיים אותו על אפו וחמתו של מי שלא

רוצה לבוא.

עוייד שירן זנגדברג

נכון ברגע שקיבלנו תשובה בקשר לתיק א/ הבנו כי ככל הנראה בכל מקרה נצטרך להגיע

לערד. וניסינו למצוא פתרונות מחוץ לוועדת הערר. התקשרתי לכולם.'י

יש לאמר את הדברים על דיוקם -- בייכ העוררת הגיעה לערד מכיוון שבאותו יוס התנהל

דיון בתיק אחר (להלן: תיק א'), שגם הוא נסגר בפשרה. מכיוון שלאותו דיון אחר בתיק אי

היו השלכות רוחב, הוועדה ביקשה מהצדדים כי יגיעו לפניה להציג את הפשרה. הצדדים

.1

7

כ

.4

5

5

7

לא ביקשו כל דחייה בדיון בתיק שבפנינו (תיק בי). הוועדה קיבלה הודעה וכן קיבלה את

ההסכם החתום בעניין תיק בי. אין כל קשר בין עניין אי לעניין בי וניסיון ליצור קשר בין

תיקים הינו פסול. הוועדה שוקלת את הדברים לגופו של כל תיק. והניסיון לכבול את שיקול

דעתה של הוועדה בהיבט זה הינו פסול ואין לתת לו יד.

משעה שתגובת הרשות להסכם פשרה נדרשת, ההגינות הדיוניות מחייבת כי גם הצד השני

יוזמן לדיון. וכותו של צד לבחור שלא להגיע לדיון בעניינו, ולשאת בתוצאות לפי כל דין

ולפי הבנתו המשפטית וניהול סיכוניו. אין ה מעניינה של הוועדה או מהשיקולים שהיא

צריכה לשקול.

הוועדה לא נכנסת לנעלי הצדדים. משעה שהוועדה מעוניינת לקבל הבהרות מהצדדים, או

אפילו ממי מהם, חובתה על פי דין לזמן את שני הצדדים לדיון. בכך הוועדה פועלת בהגינות

הדיונית המתבקשת, וזאת בניגוד לרוח הדברים העולה כחוט השני בסיכומיה של העוררת.

העוררת בסיכומיה לא הביאה טעמים לחזרה מהפשרה בנסיבות, והסתפקה בכך שמדובר

במויימ לפשרה. (ראה סעיף 3 לסיכומי העוררת) . השאלה הפשוטה האם הודיעה העוררת

למשיבה על החזרה מהצעתה נותרה יתומה גם בסיכומי העוררת.

יצויו כי בדיון טענה בייכ העוררת לשאלתו של בייכ המשיבה כדלקמן:

''עו'יד דור סלע

לא הבנתי. היתה הסכמה על הסכם פשרה ובגלל שגווו אתכם לכאן ביטלתם את

ההסכם 1

עוייד שירן זנגדברג

בוודאי."

דומה, ומבלי להכריע בעניין, כי הדברים מדבריס בעד עצמס ואף סותריס חלק מההסברים

עליהן עומדת העוררת בסיכומיה.

אציין עוד כי בייפוי כוח שהתבקשה העוררת עצמה לשלוח, ביחס לאופן ניהול ההליך נכתב

בין היתר כי היא מסמיכה את בייכ י'להמשיך לייצג את התיק בפני וועדת הערר או לשפר

את הצעת הפשרה'".

לעניין קבילותיה של העוררת, יצוין כי בקשת יפוי הכוח נעשתה לאור שאלת בייכ המשיבה

ובקשת ההבהרה מצד חבר הוועדה מר קליין:

'יעו'יד דור סלע

זו התנהגות לא מקצועית, לא אתית. והדברים הללו צריכים לקבל התייחסות מטעם

הוועדה. יש כאן הסכם פשרה חתום. הוא גם הוצג לפני הוועדה. והוועדה תתרשם ממנו.

יתרה מכך, אנחנו לא יודעים אם הלקוח בכלל מודע לסאגה הזאת לגחמה הזאת. שבגלל

שהביאו אותן מרחוק אז זה פתאום קורה.

חיים קליין, חבר ועדה

אז הן לא דיברו עם הלקוח?

-ב''כ העוררות לא עונות לשאלה.'י

בדין בקשה זו נעשתה לאור הנסיבות הקיצוניות של המקרה, ולאור ההשפעה האפשרית

של התנהגות דיונית זו במישור הטלת הוצאות על העוררת. שומה על הוועדה לוודא כי

.8

9

.0

1

7

3

.4

כב

העוררת עצמה מודעת להשלכות הנושא ואני לא מוצא בכך כל פסול. לא זאת אף זאת,

הצהרת העוררת מלמדת כי אין בביטול הפשרה סוף פסוק וכי העוררת מודה בפה מלא כי

היא מסמיכה את בייכ למצות את הדיון בתיק או להגיע לפשרה נוחה יותר מבחינתה. זאת

אצין כבר עכשיו תוך כדי ניצול זמנה ומשאביה השיפוטייס של הוועדה ושימוש שלא בתוס

לב בהליכי משפט. אס העוררת החליטה לחזור בה מהפשרה מדוע להמשיך לנסות להגיע

לפשרה שהינה נוחה מבחינתה. הדיון בוועדת הערר אינו אמור לאפשר לעוררת מקצה

שיפוריס במשא ומתן שלה.

אף כי איני נדרש להכריע באמור, לאור קביעתי להלן כי לוועדה אין סמכות לדון בנושא

החזרה מהפשרה, הרי בנסיבות אלו, לכל בר דעת הינן בגדר שינוי בכדאיות העסקה

ואופורטוניזס. יחד עס זאת, שאלת הסמכות לחוד, ושאלת החיוב בהוצאות לחוד. התנהגות

דיונית מעין זו, עשויה לגרור חיוב בהוצאות, כפי שהובהר לצדדים בדיון ובהחלטת הביניים.

ועל כך יובהר בהמשך ההחלטה. עוד לא ברורה טענת העוררת בסעיף 25 לסיכומיה. היוייר

אינו צריך לתת ייעוץ משפטי לצדדים וידיעת הדין הינה באחריות הצדדים. ואף על פי כן,

הוא התריע בפני הצדדיס כי להתנהגות הדיוניות עשויה להיות נפקות לעניין התוצאות. הן

בדיון והן בהחלטת הביניים.

יצוין כי המשיבה לא הגישה סיכומיס בזמן בהתאס להחלטת הוועדה.

בייכ המשיבה הגיש בקשה לדחיית מועד להגשת סיכומים לאור מו'יימ שלכאורה מתקיים

בין הצדדים.

יוייר הוועדה דחה את הבקשה וביקש להבין האס הבקשה הוגשה בהסכמת הצדדים.

בסמוך הודיעה בייכ העוררת כי אין היא מסכימה לבקשת הדחייה וכי המויימ בינהס נכשל

סופית ביוס 16.12.2018 (יצויין כי בייכ המשיבה הסכיס לבקשת בייכ העוררת לדחיית דיון

עקב אירוע בת מצווה של בתו של מנהל המשרד (שאינו מייצג בתיק)).

בסמוך לכך הגיש בייכ המשיבה בקשה נוספת בה הוא פירט את השתלשלות העניינים

שהביאה לשיטתו לאיחור בהגשת הסיכומים. כמו כן בייכ המשיבה קובל את התנהלותה

של העוררת בזו הלשון ''הח''מ דוחה בשאט נפש את סגנון הכתיבה בו בחרה ב''כ העוררת

לעשות שימוש, אשר מהווה, כך נדמה, המשך ישיר להתנהלות העוררת לאורך ההליך,

עד כה, לרבות חתימתה על הסדר פשרה מטעמים 'לוגיסטיים'' ובמטרה שלא לכתת

רגליה למקום כינוסה של הועדה בעיר ערד, והחזרה ממנו שעה שנדרשה להתייצב בפניי

הוועדה הנכבדה בכל זאת, כאילו מבקשת להעניש את המשיבה על לא עוול בכפה, שכן

לא בידי המשיבה הכוח לזמן או להורות על ביטול זימונו של עד."

לאור האמור, ומשעה שבייכ המשיבה לא הגיש בזמן את סיכומיו, אין מנוס מלדחות את

בקשת הארכת המועדים על מנת לא לתת יתרון דיוני בלתי הוגן למשיבה. אציין, כי בייכ

המשיבה טען בהרחבה בדיון לעניין ואני לא מוצא כי יגרס למשיבה עיוות דין בנסיבות.

סמכות וועדת הערר

בייכ המשיבה ביקש מהוועדה שתכריע בנושא תוקף הסכם הפשרה. שאלה זו הינה שאלה

מורכבת העשויה מחד לשלב שאלות בדבר סמכות הוועדה להכריע בנושא שייתכן שהינו

.6

7

.8

מחוץ לתחולת העילות שבחוק הערר. מנגד, בשנים האחרונות ישנה נטייה להרחיב את

סמכויות וועדת הערר.

אף כי בשניס האחרונות הורחבו סמכויות ועדת הערר. סמכות ועדת הערר מוגדרת בצורה

צרה בחוק הערר, ונראה כי אין בסמכותה לדון בנושא תוקף הסכס פשרה או נסיבות חזרה

מהסכם כאמור בענייננו. בהקשר זה אפנה לעניין עמנ (חיי) 215/08 יחיד סי מרבצי דולומיט

(2001) סייד בעיימ ני המועצה האזורית מטה אשר:

* כאשר דנים בתוקפו של הסכם שהושג בין נישום לבין בעל תפקיד במועצה או בעירייה

מתעוררות שאלות של עובדה ושל משפט. לעיתים יש לברר את העובדות בנוגע למעמדו

וסמכויותיו של מי שהתחייב בשם המועצה; לברר את העובדות בנוגע לנסיבות ההסכם

ולהסיק מה היה אומד דעת הצדדים בעת הכריתה, לברר האם ההסכם אושרר בידי

הגורמים המוסמכים וכדומה. ההכרעה מחייבת גם בחינת סוגיות משפטיות מובהקות

כגון תוקפו של ההסכם על פי הוראות הדין ובמיוחד הוראות כמו סעיף 203 לפוקדת

העיריות. זאת ועוד, ההכרעה מחייב עריכת איזון בין אינטרס הנישום אשר הסתמך על

ההסכם, לבין האינטרס הציבורי לגביית מס אמת, שהרי מתן הטבה לנישום, שלא על פי

דין, מטילה מעמסה כספית על הציבור כולו. כל אלו הן סוגיות שבהן על בית המשפט לדון

ולא וועדת ערר שמונתה על בסיס מקצועיותם של חבריה בנושאים הקשורים לשומת

הארנונה ולא בשאלות משפטיות'י

אציין כי אני רואה קושי לא מועט בכך שבהתאם לפרקטיקה צדדים בוחריס להביא הסכמי

פשרה לפתחה של וועדת הערר, על מנת שוועדת הערר תאשר הסכמים אלו. ומנגד, בנושאים

הקשורים בטבורס לאותס הסכמיס שהצדדים הביאו מרצונס לוועדת הערר, אין לוועדה

סמכות לדון. ישנס דוגמאות רבות נוספות המצביעות על האנומליה האמורה, אשר

במקרים רבים מקשה על הדיונים בוועדת הערר ובמקרים מסוימים אף פוגעת בתחושת

הצדק. יחד עס את נושא זה הינו נושא למחוקק ולא לוועדת הערר להכריע.

בהקשר זה אפנה לעניין עעיימ 3518/02 רגיבי ני יושב ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה

ירושלים, פייד נז(1) 196, 214 (2002):

'יהבעיה של פיצול סמכויות לעניין תקיפה ישירה של החלטות מינהליות מתעוררת גם

בנוגע לתחום הארנונה. תקיפה של החלטות בענייני ארנונה אפשרית בשני מסלולים.

סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשלי'ו- 1976 (להלן -

חוק הרשויות המקומיות) מונה שלוש טענות שבהן יוכל אדם לתקוף את הדוישה

לתשלום ארנונה שנשלחה על-ידי הרשות המקומית, בפני מנהל הארנונה (אין צורך

במסגרת זו לפרט טענות אלו). על החלטתו של זה האחרון יוכל המשיג לערור בפני ועדת

ערר, כאמור בסעיף 6(א) לאותו חוק. על החלטתה של ועדת הערר ניתן להגיש ערעור

מינהלי בפני בית- המשפט לעניינים מינהליים (סעיף 6(ב) לחוק הרשויות המקומיות

ופרט 7 של התוספת השניה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים). בד בבד קיימת

אפשרות לתקוף החלטה של הרשות המקומית בענייני ארנונה בעילות תקיפה שונות

מאלה המנויות בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות בפני בית- המשפט לעניינים מינהליים

(פרט 1 לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לענינים מינהליים). המצב המתואר בכל

הנוגע לתקיפתן של החלטות מינהליות בנושא הארנונה מציב קשיים בפני המעוניין

10

9

.10

1

.12

3

לתקוף את החלטתה של הרשות המקומית בעניינו בתקיפה ישירה. אם נפגע חפ להעלות

טענות שאינן כלולות בגדר חוק הרשויות המקומיות נוסף על הטענות על-פי אותו חוק,

עליו לפעול בשני המסלולים, זה של עתירה לבית- המשפט לעניינים מינהליים וזה של

הגשת השגה בפני מנהל הארנונה (הדבר אף מתחייב מפורשות מסעיף 3(ב) לחוק

הרשויות המקומיות). הנחתנו היא שניתן בקלות יחסית לדעת אם הטענה המסוימת הינה

מבין הטענות המובילות לבית- המשפט לעניינים מינהליים על דרך עתירה, או שמדובר

בטענה אשר מקומה בהשגה שיש להגישה למנהל הארנונה. ניתן בהחלט לחלוק על הנחה

זו, אך אין צורך להרחיב בעניין (ראו:בג''ץ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע''ימ ני

עיריית קרית אתא [19]; ע''א 6971/93 עיריית רמת-גן נ' קרשין [20]). והערה נוספת: אם

אין מדובר בתקיפה של החלטת רשות מקומית בענייני ארנונה, אלא בהשגה על החלטות

של שר הפנים ושל שר האוצר בתחום זה, הסמכות הבלעדית נתונה בידי בג''ץ (פרט 1

לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לענינים מינהליים). אמנם, תקיפת החלטות

בענייני ארנונה נעשית בפני פורומים שונים, בהתאם לעילות המועלות על-ידי המשיג,

אלא שבענייני ארנונה, בשונה מענייני תכנון ובנייה, מתחייבת תוצאה זו מן ההסדר

החוקי הקיים.י

לאור האמור יש לקבל את עמדת העוררת בסעיף 12-15 לסיכומיה. ולקבוע כי לוועדת הערר

אין סמכות לדון בתוקפו של ההסכם.

יצוין כי אין בקביעה זו מלמנוע מהמשיבה לפעול לפי כל דין בפני בית המשפט המתאים.

חיוב בהוצאות

ישנן סוגיות שעל אף שאינן מוגדרות בחוק הערר, הינן בגדר הסמכות הטבועה של וועדת

הערר. בפרט סוגיות המשליכות על אופן ניהול הדיון.

מצב בו מונח בפני הוועדה הסכם חתום על ידי שני הצדדים, ובמועד הדיון עצמו מודיע אחד

הצדדים, החתוס בפועל על ההסכם שנחתם רק ערב קודם לכן על ידו, כי הוא חוזר בו

מההסכם לאחר שלכאורה ההסכם שוכלל בין הצדדים, בשל הזמנתו לדיון כדין, הינו בלתי

רצוי. וועדה שלמה, קוראת ומחזיקה בפניה הסכס חתום על ידי שני הצדדים, ואילו בייכ

העוררת מתנהגת כאילו ביטול ההסכם הינו דבר של מה בכך ולא דבר השמור למקרים

הקיצוניים ביותר, כאילו ההסכם נחתם על החול. וועדת הערר אינה יכולה להישאר אדישה

לנסיבות קיצוניות אלו. זאת ועוד, לא הובהר כי העוררת הודיעה למשיבה כי היא חוזרת

בה מהפשרה, אלא רק במועד הדיון.

ביטול הסכס הפשרה והצורך מאותן נסיבות לדון בנפקותו מסבכות ומאריכות שלא לצורך

את הדיון בתיק הן על הצדדים והן על הוועדה. ויש מקום לחייב בהוצאות בגין התנהלות

דיונית פסולה זו. אף כי בסופו של יוס החליטה הוועדה שהיא נעדרת סמכות לדון בשאלת

החזרה מסכס הפשרה החתום, אין זה יהיה ראוי וצודק לפסוק הוצאות לטובת העוררת.

ההיפך הוא הנכון ואסביר להלן. התנהגותה הקיצונית של העוררת, הביאה מלכתתחילה

לדיון האמור, שלא היה בו כל טעם. העוררת מודה בפה מלא, כי לערר אין חשיבות כספית

מבחינתה, והיא מוכנה לזנוח את טיעוניה המשפטיים על מנת לחסוך בנסיעה לערד. אך

משעה שהעוררת הגיעה לערד, ולאורך ההתנהלות עד כה היא מנהלת את ההליך

1

44

5

.6

7

שמלכתחילה הינה זניח עבורה, בצורה דיונית נפסדת. וואת ועוד, כעולה מהודעת העוררת

מיום 18/12/2018 לאחר הדיון התנהלו מגעים בין הצדדים לפשרה נוספת. אף כי וועדת

הערר מעודדת פשרות בנסיבות רבות, הרי בייכ העוררת טענה בחירוף נפש במהלך הדיון כי

הם אינס מוכניס להגיע לפשרה וכי הס בטוחיס בצדקתם המשפטית. אותו זיג זגיי אינו

רצוי ואינו ראוי, ואף לא ניתן לו כל הסבר משכנע.

זמנה של וועדת הערר, אשר אינה מתכנסת כל יוס אלא אחת למספר שבועות, בפרט כאשר

עומדיס ותלוייס תיקים אחרים בפניה לאור אי התכנסות הוועדה בשנים עבר, הינו יקר.

משמעות קיום דיוני סרק או הארכה שלא לצורך בדיונים , משמעותה האחת הינה עינוי דין

מעוררים אחרים. לכן מקפידה וועדת הערר על אופן ניהול הדיוניס וקביעתם, לרבות נטיה

לסרב בבקשות לדחיית דיונים, על מנת שיתבעו בצורה המיטבית. כך גם בעניינה של

העוררת, נדחתה בקשתה לדחיית דיון עקב אירוע בת מצווה של בתו של מנהל המשרד

(שאינו מייצג בתיק). בהחלטה המפורטת והמנומקת לדחיית בקשת דחיית הדיון, הדברים

הוסברו בצורה בהירה ואף מעבר לצורך ולמקובל.

תקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמייד-1984 מסמיכה את בית המשפט להטיל

הוצאות לטובת אוצר המדינה או בעל הדין שכנגד, וזו לשונה: "ואה בית המשפט או

הרשם כי בעל דין האריך את הדיון בכל הליך שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך

אחרת, רשאי הוא, באותו הליך או בפסק הדין, וללא קשר עם תוצאות המשפט, להטיל

עליו את הוצאות ההליך או המשפט בשיעור שימצא לנכון בנסיבות העניין, לטובת בעל

הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה, או לטובת שניהם'.

אציין כי תקנה 514 בנוסח דומה מופיעה אף בתקנות סדר הדין האזרחי החדש - תקנות

סדר הדין האזרחי, התשעייח-2018 שבתוקף מספטמבר 2019 (תקנה 151 (ג)) ללמדנו על

החשיבות שהמחוקק מוצא לנכון בקיומן.

בעניין ב-רעייא 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בעיימ ני שאול (מיוס 24.4.06), נדון השימוש

בתקנה האמורה :

''האמצעי האמור נותן בידי בית המשפט כלי ניהולי, שיש לו אף פן שניתן לכנותו

משמעתי. הארכת הדיון שלא לצורך מביאה לכך שבית המשפט מקדיש זמן להליך מסוים

בלא הצדקה. המשמעות מבחינת בעלי הדין האחרים שתיקיהם תלויים בבית המשפט

הינה ברורה: ממשאב הזמן העומד לרשות בית המשפט נגרעות יחידות שניתן היה

להקדישן לטיפול בתיקים אחרים. במילים אחרות, אובדן זמן שיפוטי בשל הארכת דיון

שלא לצורך פוגע בכלל בעלי הדין ולאו דווקא באלה שבתיק המסוים (ראו והשוו לעניין

דחיית מועדי דיון, רע''א 8327/05 צדיק נ' פנימי (לא פורסם)). כלומר, נפגעת היכולת לנצל

באופן מיטבי את הזמן השיפוטייי.

בעניין זה צוין כי השימוש בתקנה צריך להיות בצורה זהירה ומושכלת :

''השימוש במכשיר של הוצאות לטובת אוצר המדינה צריך להיעשות, הן בערכאות

הדיוניות והן בערכאות הערעור, בצורה מושכלת וזהירה. אין מקוס לפסיקת הוצאות

לטובת אוצר המדינה באופן שיגרתי. הדבר ייעשה רק כאשר בעל דין חרג בצורה קיצונית

מן המקובל וגרס לכך שבית המשפט נאלץ לבזבז את זמנו לריק. שיעורו של סכוס

12

.8

.9

.0

1

2

5

ההוצאות ראוי אף הוא להיקבע במידה ובמתינות'' (וראה גם: רע''א 2521/07 גרוס ני

מדינת ישראל, מיום 19.7.07). יי

מקרה דומה (אך מהכיוון האחר) בו ביקשה הרשות המנהלית לחזור מפשרה שאושרה על

ידי בית משפט נדון בעניין רת'יק 5842-11-16 עיריית אשדוד ני שפילברג בו חוייבה הרשות

המנהלית בהוצאות לפי תקנה 514 :

'י בענייננו, אף חובת ההגינות המוטלת על הרשות מובילה למסקנה כי אין מקום שרשות

תבקש לבטל ולהשתחרר מהסכמות אליה הגיעה אל מול האזרח, ללא כל טעם חריג או

שינוי נסיבות. ודוק, הטענה בדבר התבססות על המלצת בית המשפט, בשלעצמה, וללא

שקיימת כל טענה בדבר לח בלתי ראוי של בית המשפט, אין בה משום שינוי נסיבות. 'י

** בשים לב לכל שפורט לעיל ולמרות שלא התבקשה תשובת המשיב, ראיתי לנכון לחייב

את המבקשת בהוצאות, זאת לאור העובדה שהגשת הבקשה גרמה, למצער, לאי ניצול

הזמן השיפוטי באופן מיטבי ופגיעה בכלל בעלי הדין ולאו דווקא בתיק זה, כפי שצוין

בעניין תדיראן הנייל.

אשר על כן הבקשה נדחית תוך שהמבקשת תחויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך

0 ט, אשר יקוזזו מכספי העירבון. "

פסק דין אה מצביע על שאט הנפש מחזרה מהליכי פשרה. המקרה שלנו הינו קיצוני אף

יותר, משוס שהפשרה היתה ברצון הצדדים ללא שוס התערבות או המלצה של וועדת הערר.

זהו שיקול לחומרא בקביעת גובה ההוצאות.

בעניין ברייע 3343/07 יעקוב ג'ורג' יעקוב סניורה ני מדינת ישראל - משרד הביטחון נדון

ואושר על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים תיק בו התקבלה החלטת בית משפט קמא

המחייבת את בעלי הדין בתשלוס הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 7,500 ₪ :

'י לאור הזמן השיפוטי היקר היורד לטמיון, והצורך לקבוע ישיבת הוכחות נוספת ביומנו

העמוס של בית המשפט, אני מחייבת כל אחד מהצדדים בהוצאות לטובת אוצר המדינה

בסך 7,500 |₪'י. ''

דומה כי שיעור ההוצאות שנקבע בעניין ברייע 3343/07 יעקוב גיורגי יעקוב סניורה ני מדינת

ישראל - משרד הביטחון, 7,500 שייח הינו ההולם לענייננו.

לפיכך, בהתאם לתקנה 514 לתקנות סדר הדין העוררת תחוייב בהוצאות לטובת המדינה

בסך של 5,000 ש''ח והוצאות לטובת המשיבה בסך 2,500 ש''ח . על העוררת לשלם את

האמור תוך 30 יוס, ולא סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה.

מעבר למקובל בקביעת הוצאות לפי תקנה 514 שנבחנו על ידי כאמור, בקביעת סכומים אלו

לקחתי גם בחשבון עלויות משפט המוטלות על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים

בערעוריס לענייני ארנונה, והפחתתי אותם לכדי מחצית וזאת בהתחשב בכך שמדובר

בהליכים מקדמיים בתיק. להלן בסוגרייס חיובי הוצאות מתוק סקירה של מספר פסקי דין

33

6

5

.6

בנושא שנדונו בבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע. כך למשל, בעניין עמיינ (בייש)

5 סופריור כבלים בעיימ ני ועדת הערר לעניני ארנונה שליד עיריית אילת (15,000 שייח);

עמיינ (בייש) 8590-08-10 רכבת ישראל בעיימ ני עיריית קרית גת (22,000); עמיינ 34382/18

חברת מבני תעשיה ני עיריית ערד (15,000 שייח); עמנ (בייש) 19313-09-17 מנהל הארנונה

מועצה איזורית אילות ני רשות שדות התעופה (10,000 שייח); עמנ (בייש) 24742-12-16

מנהל הארנונה קריית גת נ' דייר דרור לדרמן (12,400 שייח).

עד כה נכתבו 2 החלטות ביניים בתיק. וכן נוהל דיון ונכתב פרוטוקל מפורט. להערכתי

השקעתי עד כה בתיק כ-30 שעות. לכך יש להוסיף את זמנם יש יתר חברי הוועדה,

המזכירות, והמשיבה. יש לזכור כי למרות כל השקעת הזמן העצומה הזאת, אנו נמצאיס

במצב התחלתי של התיק. כלומר - כל השקעת הזמן הזאת הינה לריק ולא קידמה את

התיק. אין הוועדה יכולה להישאר אדישה לבזבוז משווע של משאבים זה. ויודגש מדובר

בערר של כ- 3,000 שייח, אף כי לדעת הוועדה דין פרוטה כדין מאה, אין להתעלס מהסכום

הנמוך של הערר, ומהציג זג שמגלה העוררת, תוך ניצול אמנה ומשאביה של הוועדה. העוררת

מציעה הצעה חתומה להסכם פשרה, לאחר מספר שעות ומשעה שההסכם חתום, העוררת

חוזרת בה מההסכם, לאחר מכן העוררת מנהלת מויימ שני עם המשיבה ומודיעה לוועדה כי

אין הסכמה. וועדת הערר אינה אכסנייה לניהול הליכי סרק. באס העוררת היתה מעוניינת

שהוועדה תדון לגופו של עניין היה ראוי כי לא היו נוקטת בהליכים שתוארו בהרחבה

בהחלטה.

כמו כן, בקביעת סכומים אלו מצאתי לנכון להפחית את פסיקת ההוצאות לטובת המשיבה

משעה שהיא לא הגישה סיכומים במועד, ולאור קביעתי שלא תינתן לה הארכה כאמור, לא

הגישה סיכומיס כלל. משכך ההוצאות לטובת המשיבה הינן בגובה 500 שייח בלבד. מנגד,

בקביעת סכומים אלו מצאתי לנכון לפסוק תוספת לטובת המשיבה בסך 2,000 שייח לאור

התנהגותה הדיונית של העוררת אשר בחרה בסיכומיה לטעון לגופו של עניין ו/או תוספת

נספחים ותמונות בהיקף של כ-20 עמודים אף שלא נדרשה לכך ואף שחרגה ממסגרת

העמודים שהטילה הוועדה. חריגה זו מהווה התנהלות דיונית פסולה ועשויה לתת ייתרון

דיוני שאינו הוגן. סך ההוצאות לטובת המשיבה הינו לפיכך 2,500 שייח. כמו כן אני מורה

על מחיקת הקטעים האמורים מסיכומי העוררת.

אציין כי סכומים אלו הינם בהתאם למקובל, ונעשו בצורה בצורה מושכלת וזהירה.

התנהלותה הדיונית של העוררת הינה חריגה וקיצונית ודי לקרוא את פרוטוקול הדיון

שהתנהל בעניין.

אברהם מלול, משפטן, חבר וועדה

אני מסכים.

אריה קליין, חבר וועדה

אני מסכים.

14

תחלטת ביניים

וועדת הערר אינה טוסמכת לדון בשאלת החזרה מהסכם הפשרה,

המזכירות תזמן את הצדדים לדיון שיתקייס בעניין כיוס 17.1.2018.

בהתאס לתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי העוררת תחוייב בהוצאות לטובת המדינה בסך של 5,000

שיח והוצאות לטובת המשיבה בטך 2,500 ש"ח.

על העוררת לשלם את האמור תוך 30 יום, ולא סכוס זה יישא ריבית יהפרש* הצמדה כחוק.

זכות ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע תוך 45 יום מיוסם המצאת ההחלטה הסופית

בתיק.

ההחלטה תפורטם באתד האינטרנט של ציריית ערד.

המזכירות תפשלח העתק ההחלטה לצדדיס.

ניתן היום יא' בסבת תשעייט, 19/12/2018

>

אריה קליין שי ארו בוקאי , עוי'ד ורוייח אברהט מלזל, משפטן

חבר וועדת ערר יוייר וועדת ערר חבר ועדת ערר

15

6 בכ-8798 :של ב3 פש: 0 7