החלטות עררים 13/13 08/14 12/15 6/16 ו- 4/17 מתאריך 16/01/18

אי

וי בניסן תשעיית

2 מרץ 2018

פני וועד ללנר | שליד עלריי

ערערים | : 19/13, 08/14, 12/15 , 6/16, 64/17

העוררת ז מבני תעשייה בע'/מ

המשיבה : מנהלת הארנונה של עירייוג ערד

עוריית ערד ת ד. 100 ערד 89100

טל: 08-9951604 פקס 08-9951710

זוך 4 (? = לן'/

רקע עובדתל

עררים מאוחדים לערריס לשנים 2013, 2014, 2015, 2016 ו-2017.

ענליניהם של העררים המאותדים לשנים 2013-2017 חינו בקשת המערערות לפטור מארנונת מכוף סעיף 330 לפקודת

העיריות (נוסח חדש), (להלן :ייפקודת העלריותיי) ובקשת העוררת לפטור מארנונה בגין שטחי קרקע בחיותס ייאדמת

בניקןיי, בקשר לנכסייט שבבעלותח הממוקמיס באזור התעשייה בערד.

העוררת הינה הבעלים של מספר מבניט המצוייס באזור תתעשייה ערד בתחום שיפוטה של עיריית ערד, ובוניהם מבנה

תעשייתי גדול אשר חציו האחד שקמש שניס רבות כמפעל צעצועיס של חכרת יילמדעיי וחציו האחר שימש במפעל טכנולוגר

של חברת ייפלקסטרוניקסיי (לחלן :ייהמפנה העיקריי, יילמדעיי ו-י'פלקסטרומקסיי בחתאמה ).

בההלטה קודמת של ועדה זו בהרכבה הקודם (להקן: 'יהועדת הקודמותיי) מיוס 21.9.2016, התקבל תערר לשנת 2015

ואילו ביחס לשנים 2013 ו- 2014 מיחו העררים, בעניון עמיינ 25800-11-16 חברת מבני תעשיה בעיימ מ-עוריית ערד בבית

המשפט המחוזי בבאר שבע (כבי השופטת גאולה לוק) הורה ביום 3.2017.? (להלן :יי החלטת בת המשפט המחוזי) על

ביטול החלטוג ועדת הערב. ועל החזרת הדיון בָעררִים 3, 8/1 (- 2/15 לוחנדת הערר וואת מחטעם שחחלטת הועדה

לא נומקה. לתיק זה צורפו עררים לשנים 2016 ו- 2017, כך שהעררים המאוחדיטי דנן עוסקיס בתקופה של חמש שנים,

המתחילות בשנות השומח 2013 ועד 2017.

הצדדים לא התנגדו לאיחוד הדיון בעררים.

0

1ב

12

13

64

15

6

ות העור ציתת

במסגרת בחינה של חובי הארנונה לשנות השומת 2013-2017 הגישה העורת השגות ועררים על חיובי מארנונת, כאשר

עיקר טענותיח בעררים הופנו בוחס למבנח העיקרו, לגביו טענה העוררת כי לאזר מצבו הפיזי הוא אינו ראוי לשימוש.

כמו כן, העלתת העוררת טענות בַיחסי למבנלם אחרים באזור התעשיוה, כאשר גם לגביחם העלתח טענה לפטוך לנכס לא

ראוי לשימוש, הפתתת סיווג וביטול חיובי ייקרקע תפוסתי",

בעקבות התזרת חדיון בפני ועדת הערר, בתרכבת החדש, נערך ביום 16/1/18 דיון ובמסגרתו תפנה בייכ המשיבה את

העוררת למכתבה של מהנדסת העיר אשר צורף לכתב חתשובת לערר לשנת השומת 2017, אשר לטענתו יש בו כדי להוות

חוות דעת נגדית לחווותת הדעת של העוררת, ועל כן ביקשה העוררת להגיש חוות דעת מערדכנות אשר תתייחס לטענותיה

של המהנדטת, ולא חוות דעת חדשה ביחס לנכס, שבן חוות הדעת הראשונית די בח כדי להעביר את נטל ההוכחת ביחקו

למצבו חפיזי של הנכס, כמו כן ביקשת ועדת הערר לקלים סיור בנכפיים נשוא המתלוקת, ובהתאם מתנח החלטה, ולפיה

העוררת רשאית להגיש חוּות דעת מעודכנת וכן סיכומיס עד ליום 11/2/18 וכי ביום 20/2/18 יוערך סיור בנכסים.

ביוס 7/2/18 חוגשה חוות דעת מעודכנת.

טענת נכס לא ראוי לשימוש.

טענת נכס לא ראוי לשימוש- מבנה' עיקרי - (כס מסי 8130160700 (למדע לשעבר) ונכס מסי 8130180500 העוררת

מחויבת חול משנת חמט 2013 בגין נכס למדע לשעבר בגץ שטח של 7,075.87 מייר בסיווג יעכסים אחריטיי, והחל משנת

המס 2014 בגין נכס פלקסטרונלקס לשעבר בגין שסת של 8,782.37 מייר בשיווג יעכסים אתריס'י- המדובר למעשה במבנת

אחד אשר חולק, נכנה והותאם במלוחד לשימושם של השזכרים הספציפייס לצורך פעילות חייצור הדרושות לבל שוכר.

לטענת העוררת, לאחר עציבת השוכרים את הנכסים הפך חמבנת לבלתי ראול לשימוש, שכן במבנה ליקזיים פזיים רבים

כפי שמפורטי בשתי חוות דעת מטעמה, האחת, חוות דעת מיוט 17/10/14 (עקב טעות סופר מצוין התאריך.17/10/13)

(להלן: 'יחוות הדעת הראשונת של העוררתיי) ותשנייה חוות דעת מיום 23/1/18,. החוורת על כל האמור בחוות הדעת

חראשונית ומעדכנת אותה (להלן: ייחוווג הדעת השנית של העוררתיי).

חוות. הראשונת

לצויין כי חוות הדעת הראשונה של העוררת התייחסה לשני חלקי המבנח כמקשה אחת.

במסגרת חוות הדעת הראשונה נטען כ ייהמבנים הוחזרו במצב בו חתשתיות תמקוריות הושארו כאשר הם מפורקות

והרוסות ולא ניתן לעשות בם שימוש חוזר פרט לפרקם ולבצע תשתיות תדשנת לשוכר חדשיי.

נטען בי בי על מנת להשכיר את הנכס לתברח אחת או שתי חבדרות אתרות, יהיה צורץך בפירוק כל חתשתיות חקיימות, על

מנונ להגלע למצב מעטפת. עלות פורוק התשתיות חקפימות, בקצוע תיקונים בקירות, רצפות וגגות והבאח למצב מעטפת

הוערכה ב- 2,226,000 שי/ח לפני מעיימ.

לגבי השכרת המבנה למספר שוכריס אופצקז כואת נטען היא אינח אפשרית שכן ימיה צורך לבצע שינןיים ארכיטקטוניס

וקונסטוקטיביס במכנה. כמו כן הגג במבנה הלנן גג משופע של מאפשר ניצול יעיל של הגובה לאחסון. לאור האמור

האופציח העומדת בפני העוררת חינו הכשרת השטה לתעשייה קלת או משרדים. חכשרח גו עלוותת הינה כ- 22 מליון שייח.

חוות דעת זה ניתנה על לי אותו מחנדס שנתן את חוות הדעת הראשונה.

17

8

9

.20

1

2

3

4

.5

6

.7

פגיעות בגוף המבנו- נטען כי עקב פגיעה בנג המבנח קיומת חדירת מיס למבנה אשר יצרה נוקים משמעותיים בקירות

וברצפח. ייבבדיקה שערכתי עולה כי קירות בנליה וגבס פורקו או ניזוקו, חל מהחלונות פורק, רצפת בטון ניזוקה עקב

פירוק מתקנים שתיו מחובריס, תקרות תותבות לסוגיהן נלזוקו מחמיס שחדרו למבנה."

מבנח למדע- העדר תשתיות השמל- נטען כי תשתיות החשמל התאורה והתקשורת נהרטו ופורקו.

מבנה למדע-תשתית בטיחות אש-כל תשתית מערכונ המתזים תקלימת במבנה נותקה ממקור המים ולכן הצנרת והמתזלם

נפגעו ולהלה צורך בהחלפתם.

עוד נטען כי אופי גג המבנה אשר בנוי מאגדי פלדה נוצר מצב בו המבנה בקומת הקרקע אינו מתאים לאחסון מאחר ולא

ניתן לנצל או כל החלל הפנימי. מכאן מסקנת חוות הדעת השניה שהמבנה יכול לשמש חברות ייצור שונות בלבד שאינן

דורשות חלל גבוהה לאחסון .

מסקנת סופית- יימבנה זה במצבו הנוכתי אננו בר שימוש לכל ייעוד חוקל ולרבות לאחסנה, אלא אס כן יעבור שיקום

יסודי תדורש תיקונים בגג, השלמת חלונות, התקנת מערכת חשמל, התקנת מערכות תאורת ואינסטלציית חשמל, ביצוע

מערכת מתויס, איטום, עבודות שיקוס רצמות וקירות. עוד יצוין כל מאחר והתכנון הפנימי הלה מיועד למפעל ששהה בו

עד לפינוי, הרי שהחלוקת חפממלת הקיימת כעתת איננה ברת שימוש לכל מפעל אחר לצורך השכרה של המבנה, ולכן על

בעל הנכס לפנות את הקלים במבנה ולהפוך את הנכס למצב מעטמות. מפן אחד וממן שני יש לשקס את המעטפתיי

נטען כי עלות הבאת הנכס למצב של מעטפת הלא 8,346 מייר < 150 מ עמייר = 1,251,600 ₪, עלות השמשת מעי מתזים,

גלגלונים חיא 8,344 מייר 27 120 ₪/מייר = 1,001,280 ₪ עלות תשתלת מעי השמל ותקשורת חיא 8,344 מייר < 250

₪/מייר = 2,086,000 ₪, עלות תלקון נגות,השלמת חלונות, צביעת היא 500,000 = ₪. סחיי ללא מעיימ :4,838,880 ₪.

1 ש ת-

פגיעות בגוף המבנה- חוות הדעת מצביעת על: פגועות בגג. עקב פיעות בגג נוצרו נזקי רטיבות וחדירת מִים. חלק מתקרות

תותבות, רצפת בטון, קירות גבס נפגעו וש צורך לתקנס או לפרקס ואו להחליפס בשטחי המשרדים לשעבר בקומח

השנייה פורקז שירותים, מטבחון, תקרות אקוסטיות, שטיחים מהרצפה, חלונות, גופי תאורה ותשתית השמל ותקשורת.

העדר תשתלות חשמל תאורה ותקשורת- תשתיות החשמל התאזרה והתקשורת נחרסו ופורקו. משמעות הדבר שלא ניתן

לחשמיש או לשקם את המערכות שהלו אלת לש צורך בביצוע כבולת חדשה לחשמל תקשורת ומתת נמוך שתואמים את

התקנים חיום. בנוסף יהיה צורך בהתקנת גופי תאורח שתואמיט את התקניט הלוּס.

תשתית בטיתות אש -- נטען תשתית מערכת המונזים חקיימת במבנת נותקה ממקור חמים על מנות לשמר מע מתזיס

היא תייבת לחזות מחוברת למקור מים והצגרת צריכה לחיות מלאה במיט. ניתוק ממקור חמים וריקון המיס גורט

להתלדת הצגרת וחתייבשות חלק? הגומי המתז ולכן על מנת לחשמלש את המערכת יש לחחליף צנרת ומתזים.

עוד נטען בקשר להעדר יכולת שימוש לאחטנה- בגין אופי חמבנח הבנול מאגדי פלדה, נוצך מצב בו לא ניתן לנצל את כל:

גובה החלל ולכן המבנח לא יכול לשמש לאחסון אלה לחברת לצור שגובה החלל הקיים בו מתאים לה.

מבנה פלקסטרוניקס-מסקנה סופית-מבגח זה במצבו הנוכת אנט בר שימוש לכל ייעוד תוקי ולרבות לאחסנה, אלא אם

כן יעבור שיקום יסודי חדורש תיקזמיס בגג, השלמות חלונות, התקנת מערכת חשמל, התקנת מערכות תאורת

ואינסטלציית השמל, ביצוע מערכת מתזים, אַיְטום, עכודות שיקוס רצפות וקירות.

8

.0

3

.5

7

נטען כי עלות הבאת הנכס למצב של מעטפת היא 6,500 מייר א 150 מזומי'ר = 975,000 = ₪ , עלות מערכת מתויט ועמדות

כיבוי חיא | 6,500 מייר א 120 ₪/מייר = 780,000 ₪ן עלות הקמת תשתית תשמל ותקשורת היא 6,500 מייר % 250

₪/מייר = 1,625,000 ₪ , עלות תיקון גגות,חשלמת חלונות,צביעה היא | 3500000 | ₪ . סחיכ העלות. ללא מעיימ

0 ₪₪

לגבי שטח המשרדיט נטען כי חוא אנו ראוי לאיכלוט במצבו ויש לערוך בו שיפוץ יסודי. עכות שיפוץ תמשרדים היא 800

מייר % 2,500 ₪/מייר = 2,000,000 ₪ לא כולל מעיימ."

העוררת מציינת בהשלמת סיכומיח בי שתי חווונ תדעת מטעס העוררת. מפרטות או חליקויים הפיוּייס המשמעותיים

בנכס ומסקנת חמהנדט זהה בשתיהן, קרי, שתל חוות הזיעת קבעו כי הנכס אינו ראוי לשימוש בגין אותם ליקויים.

לטענת העוררת, המשיבת הגישה מכונב לקוני מטעט מהנדסת העיר. (להלן: ייחוות הדעת תראשונה של המשלבהי).

תיאור חוות דעו זו יתבצע תחת טענות המשלבה.

העוררת טוענת כי מכתבה של מהנדטת העיר איגו מהזוח חוות דעת הנזיסית, משקלה הראליתי נמוך משמעותית ממשקלן

חראייתי של שתי חוות דעת מטעמה.

העוררת מפנה למבחן השכל חישר אשר נקבע בבריימ 5711/06 חברת המגרש תמוצלח בעיימ נ עיריית תל אביב יפו -

מנחל הארנונת (פורסם בנבו), (להלן-'יהלכת המגרש המוצלחי), שם נקבע, כדלקמן:

י...אכן, ליתכנו מקרים '"אפודיטי' וגם אם לא נלך לשוטת *לבשאראנו אכירנויי (בתרגומו של השופט

רובינשטיין ב- עיים 2358/06 סלימאן גי מדינת יטוראל, פסיקת ק"ו (טלם פורסים, (פזרסם בגבו], 17.9.2008)

לביטוי )ו 800 | התא אוסתא 1 עדיין ניתן יהיח לחבריע בשאלה לפי מבחן תשכל תישר. כפו

השופט רובינשטיין בפרשה אחרת: יימ *ן בחוק או בו לקמו בפירוש / /

שציון

2

העוררת מפנה לפירוש חמונת יישכל ישריי מתוך אתר ייויקיפדיחיי +

יישכל ישר הוא מונח המתאר שיקול דעת והחלטת המבוטטים על תמיסה משוטת של מצב או עובדותיי

לטענת העוררת חוות דעת הנדסיות מטעם העוררת פירטו באופן אובייקטיבי את מצבו חפטוי של הנכס, ואשר קבעו באומן

חד משמעי כי במבנה העיקרי קיימים ליקויים משמעותלים אשר בגינס הוא או ראוי לשימוש. ודוק, אין המדובר

בליקויים זנלחיט ואין מדובך בליקויים אשר מהווים ייניקיון ושיפוץ קוסימכיייי כדבריה של מהנדסת העיר, אלא המדובר

בליקויים מחותייט במבנח, במערכות התשמל, התאורה, בטיחות חאש, ופגיעות בגוף המבנה.

מנגד, מצד המשיבה הוגש מכתבת של מחנדסת העור אשר אלו מתליחס כלל לליקויים אשר פורטו לדעתה, בתרתבת

בחוות הדעת, אלא מתייחס בצורח רפה לכך שהמבנה יציב ולא נזדשת השקעת נוספת לחיווקו, חליקנייס אשר נתגלו

על ידי המחנדטי מטעט העוררת אס נכנסים לגדר 'יניקיון נשופוץי קוסמטייי, כפו-שביינה מהנדסת העיר במכתבה.

כמו כן, לטענת העוררת שנקבע בהלכת המגרש המוצלת ובפסיקות בת המשפט בעניין, הרי שנושא יציבות המבנה אינו

רלבנטי כלל לבחינת וכאות הנכס לפטור לנכס לא ראול לשימוש, ועל כן הליקויים והנוקים אשר פורטו בתוות הדעת

ההנדסיות מטעס העוררת לא נסתרו.

.9

41

+2

3

%5

לטענת העוררת, הרי שאין טוב ממראה עינילם, ועל כן כפי שנקבע בהלכת המגרש חמנצלת, כאשר בותניס את מצבו של

הנכס בחתאם למשמעות הרגילה שמייחסות חבריות למוטג יינכס לא ראול לשימושיי, חרי שאין מנוס מלקבוע כי המבנה

העיקרי נכנס לגדר מושג זה, ומשמצרפיס לכך את חוות הדעת המקצועיות של המהנדס כאמור, הי שהושלמה הבדיקה

המקיפה חדרושה לצורך קביעת וכאותו של הנכס לפטור לנפס לא ראוי לשימוש.

מכאן, בהתאס למבחן השכל הישר ולהתייחסות חבריות למושג יינכט לא ראוי לשימושיי, כפי שנקבע בחלכת המגרש

המוצלח, אין מנוס מלחגיע למסקנח כי לא ניתן לעשות שימוש בנכס במצבו הנוכתי, וזאת עקב הליקוייס המשמעותלים

חקיימים בו.

העוררת מפנה להלכת המגרש המוצלת שס נקבע, בין היתר, כדלקמן:

*יהמבחן אם מבנה ראוי לשימוש אם לא נעשית לפי יימצבו תנופחייי ולא לפי השאלה וס ייכדאייי להבוא לשיינוי במצבו

ופסל את יימבחן הכדאיותיי, שנעשת בו שימוש בפסקי דיך לא מועטים עזי לאותה עת. השאלה אינה ביצד רואה את

ההניין באופן טובייקטיבי הנישוס ...השאלה היא האט מבחינה אובייקטינית ניתן לומר כל הבמין ''ניוק במידה שאי

אפשר לשבת בו"'יי

העדר וכולת שימוש אף לאחסנה- לטענת העוררת חוות חדעת ההגדסיות מטעס העוררת קבעו כי הנכס אזנו ראוי לשימוש

גם לצרכי אחסנה. ודוק, כפי שציין גם המתנדס בתוות הדעת, חרי שגט לצורך שומוש כמחסן יש לערוך בנכס פעולות בנית

בסיסיות.

בייחס לחוות הדעת השנייה של המשיבה -- טוענת העוררת בחשלמת סלכומיה כי העוררת מעולט לא טענח כ שלד המבנה

אינו יציב, וכל חוות הדעת ההנדסיות מטעמה פירטן את הוקים הפנימיים חקיומים במבנה, לרבות תנוקים לתשתיות

הבסיסיות לתפקוד של מבנה כגון, מערכזות חשמל, תאורה, תקשורת, כיבול אש, מערכות מים וכו'.:

עוד בהשלמת חטיעון טוענת העוררת כל כי קביעותיו המקצועיות של המהנדס מטעמה הינן פרי מקצועיותו וכוללות

תובנות הנדסיות, בין חיתר, ביחט לתשתות תכרתיות אשר בלעדיהם לוג ניתן לעשות בנכס שומוש, תובנות וממצאים

אלו, עלולים שלא לחיקלט בחושיו של חאדט מן הלישוב הבותן את הנכס במסגרת סיור, וכל רק בעל מקצוע יכול להבתין

בהם ולקבוע את משמעותם לצורך שימוש בנכס, ומנגד רק בעל מקצוע *כול לחפריך קביעות של בעל מקצוע אחר.

ככסלם. באזו 4

לטענת העוררת, נכסים מסי 80200601000; 00, 80003603000, 80101001000, 0, 80200406000,

0, | 180300308000 60, |80300302000ץ 0, ס ,80200903000‏ 80201001000,

,0 (לחלן-ייהנכסיט האחריםיי) הינס נכסוס לא ראויים לשימוש בתקופה הרלבנטית ולפיכך יש לוכותם

בפטור בהתאס לסעיף 330 לפקודת העיריות.

לתמיכח בטענה גו, הגישה העוררת בפני ועדת חערר הנכבדה תצהיר ותמונות מטעם נציג העווירת (סומן נספת יפי

לסיכומיס) המעידים על מצבס הפזי הלא ראוי לשימוש של הנכסים, ומנגד לא תוגשה כלל ראית סותרת משעם המשיבה,

ולפיכך, העוררת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליח.

חעוררת תטען כי בהתאם למבחן השכל הישר ומבחן חפיוי אובייקטיבי כפי שנקבעו בהלכת המגרש המוצלח, הרי

שהנכסים דלעיל מצולים במצב לא ראו? לשימוש ויש לוכותם בפטוך בתתאס לסעיף 330 לפקודת העיריות.

רִ סת

97

49

0

1

1

.3

.%

.5

6

העוררת מציינת כי היא מחויבת בגין נכס מס/ 81301607000 (למדע לשעבר) בגין שטח של 6,221.41 מייר בסלווג ייקרקע

תפוסהיי, נכס מסי 81301605000 (פלקסטרוניקס לשעבר) בנק שטח של 12,451.63 מייר בסיווג ייקרקע תפוסתיי.

העוררת טוענת כי המדובר בשטח קרקע אשר אינו מנוצל ואשר לא נעשה בו כל שימוש בפועל.

ודוק, העוררת הינה חברת נדליץ ופיתות תשוניותו אשר אינת עושה שימוש בפועל בנכסיט המותזקיס על ידה והמיועדים

להשכרת, ולפיכך העוררת אינה עושח כל שימוש בנכסים, קל וחומר בשטת? הקרקע, אשר עומדים ריקיט ומבלי שנעשה

בחם כל שימוש בפועל.

לאור זאת, שטחי הקרקע אינם עונים על הגדרת. ייקרקע תפוטהיי בפקודת העיריות - */...כל קרקע שבתחום העיריה

שאינה אדמת חקלאית, שמשתמשים ב ...". (ראו לעניץץ וה את ח'יפ (תייא] 1325/00 תברת תחשמל לישראל נ' עוריות

יבנת (פורטם בגבו).

לאור טענות המשיבה לפיה יש בגודור משום שימוש לצורך חיוב חשטח עפייי סיוג ייקרקע תפוסהיי, העוררות הפנתה

לפטחייד עמ"נ 36801-09-12 סקום (ישדאל) בעיים 3 עירית עו (פורסס בכבו) ובו התייחסות מפורשת לטוגיית הגלדור,

כמו גם להלכות המחיליבות והמנחות בעניין זה.

לטענת העוררת בכל היותר מדובר בקרקע מגודרת, ומשלא נעשה מיצול בפועל של שטחי הקרקע, בפרט בהעדר כל פעילות

או שימוש במבנח העיקרי, הרל שלאור ההלכות המחזיבות כפי שהובאו לעיל, המז'ובר באדמת בניין אשר אינח ברת

חיוב בארנונח, ועל כן אין לחליב את העוררת בגינח עפייי סיווג 'יקרקע תפוסחיי, ויש לבטל את תשבי הארנונה בגין רכיב

+ח.

(י\ ש מט' 8 -

חעוררתת מתויבת בגין נכס מטי 81301800100 בסיווג ייקרקע תפוסהי' בשטח של 7,560 מייר- המדובר באדמת בור אשר

אונה ברת חיוב בארנונח ולא ברור על איוח בסיס משפטי ועובדתל היא מחויבת, שכן המבנים | המצוטם בסמיכות

לקרקע אינס מוחזקים כלל על ידי תעוררת.

העוררת טוענת גט כאן שטחי הקרקע אינס עונים על הגדרו: ייקרקע תפוסהיי בפקודת העוריות.

3 ב'חט ל שומ

במסגרת הערר לשנת השומה 2015 העלתה העוררת טענת מקדמית, ולפיח יש לקבל את טענותיה בתשגה לשנת השומת

5 וזאת בהתאס לחוראות טעיף 4 לתוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית) התשליץ - 1976 (לחלן-

ייחוק הרשויות'י) והחלכה בעניין (רי עעמ 3140/12 עלרלות אשדוד כ' מבשירי תמעח בעייט (פורסס בנבו) (2/6/14)) (להלן-

*יהלכת מכשירי תנועהי), שכן ההשגה התקבלת אצל חמשיבח ביוט 25/3/15 (אף ציינה זאת במסגרת תשובתה להשגה)

ותשובת המשיבה לתשגה נחתמה ביום 19/6/15 (התאריך המצוין על גבל תשובת. המשיבה להשגה), והתקבלה אצל

העורת ביוס 18/6/15, קרי, 85 יס לאחר קבלת ההשגה אצל המשיבה. קרי, 25 וס אלחור מתמועד אשר נקבע בסעיף 4

לחוק הרשניות.

במסגרת תשובת המשיבה לערך לשנת השומה 2015 התייחסה המשיבה לטענה המקדמית של העוררת וטענה כל:

/בהתייחט לטענתך המקלמית אשיב כי סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה

בללות) התשליץ - 1975 מותיר לועדת הערד את האפשרות הארכת מועזי מתן תשובה על 20 יום. 3-מאחר

ויוייר ועדת הערר התפטרה באומן מפתיע ב- 20.5.15, לא ניתן הזה לקבל את אישור הועדה.4.התשובת

להשגה נותנה במסגרת 30 ימי האורכתיי

7

.8

9

.0

2

.2

3

.4

.5

.6

7

דיון בועדה הקודמת אשר נערך ביום :וס 25/11/15 העלו הצדדים את טענותיחם, לרבות טענתה המקדמית של העוררת,

ולפיה תשובת המשיבה להשגה לשנת חשומה 2015 ניתנח באיחור, ועל כן עפייו דוך יש לקבל את טענותיה בהשגה מטעט

זח בלבד, וכי יש לדחות את טענתת של תמשיבה. ביחס לטענתה המקזימית של העוררת בערר לשנת חשומה 2015 הורתת

ועדת הערר הקודמת למשיבה, כדלקמן:

'ימבקש לקבל חוות זדיעת משפטית, על מעמד ההעזית בזמן שיח'/ר הוועזיה מתפטר .בקשת אורכה מטעם

המשיבת ומה הטעמים המ*וחלים .*

כאמור, בהתאם להתלטת ועדת הערר הקודמת היה על המשיבת להגיש בפניח חוות דעות משפטית, וכן את חטעמים

המיותדים וזאת ביחס לטענתה המקדמית של העוררת ביחסי לשנת השומח 2015- לטענת העוררת חוות דעת זו וכן

הטעמיטס המלוחדיס לא הוגשו לועדת הערר הקודמת.

סעוף 4 (ב) לחוק חערר קובע כי: יילא חשיב מנחל הארנונה תוך ששים זום - *יחשב חדבר כאילו החליט לקבל את

התשגה, זולת אם האריכת ועדת הערר תאמורה בסעיף 5/ תוך תקופת זו, את מועד מתן התשובה, מטעמים מיוחדיט

שיורשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים <ום.* - למרות התלטת בעניין של ועדת הער ועד ליום זה,

לא טענה המשיבה כלל מה הטעמים המ:וחדיט תמצדיקיט את הארפח המבוקשת.

ככל שאכן רצתה המשובה לבקש ארכה, הזו לא תוגשה כלל לועזדית הערר בשל התפטרות ייר ועדת הערר, הרי שטענה זו

היותה מועלית ומצוינת במסגרת תשובת המשיבה להשגה אשר נכתבת ביום 18/6/15. אך טענח זו לא הועלתה במסגרת

תשובת המשיבה להשגה.

במסגרת סעלף 3 לתשובת לערר מצילנת חמשיבה כי: יימאתר ויר ועדה הערר התפטרה במפתיע ביום 20.5.15 לא ניתך

היה לקבל את אושור הועדחיי- העוררת תטען כי ככל שראתה חמשיבה כי היא אינת יכולה לקבל ארכה מועדת הערר בשל

התפטרות יוייר ועדת הערר, מצופת חיה כִי דווקא תודרו ותגיש תשובה להשגה, אך המשיבח לא עשתה כן ורק לאחר כ-

0 יוס לאחר המועד שבו טוענת חמשיבה בכתב התשובח לערך כי ידעה על התפטרות :ויר ועדת הערר, פעלה ושלחה

לעוררת את תשובתה להשגה.

לטענת העוררת, אין כל הוראה בחוק המאפשרת למשיבה במקרה של התפטרות ייר ועדת הערר לעשוו דין לעצמה

ולהאריך את המועד, אלא בסיטואצית כזו על המשלבח לפעול להגשת התשובה להשגה במועד.

לא הומצאה כלל הבקשה להארכת מועד לועדת. תערר ר/או לעוררת ואף לא צורפח במסגרת תשובת המשיבה להשגה ו/או

לערר.

בהעדר בקשה הרי שלא הועלו כלל מחם הטעמים מווחדים המצדיקים כלל את מתן הארכה, מה גם שאין כאלת.

ביום 22/9/16 התקבלה אצל בייכ העוררת החלטת ועדת הערר ובו דוחה ועדת הערר את טענות העוררת ביחס לשנות

השומח 2013-2014 ומקבלת את טענת העוררת ביתק לשנת השומח 2015.

לטענת העוררת, המשיבת לא פעלה בתתאם ולא תגישת את חווות הדעות המשפטית והטעמים המיוחדים בהתאם להתלטת

ועדת הערר, ולפיכך, לאור טענותיה המוצדקות עובדתלת ומשפטית של העזררת קויבלה ועדת הערר את טענת העוררת

בעניין הערר לשנת 2015.

לטענת העוררת לאור החלטת ועדת הערר לשנות השומה 2013-2014 הגישה העוררת ביוס 10/11/46 ערעור לבית המשפט

המחוזי על החלטת ועדת הערר ביחס לשטת חשומה 2013-2014 בַלבד, וזאת במסגרת עמיינ 25800-11-16.

8

70

71

.2

2

3

|

5

.%6

77

המשיבה לא הגישה ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לשנת השומה 2015 אשר קיבלה א טענת העוררת.

ביוס 7/3/17 ניתן פסק דינו של בת המחוזי, אשר קיבל את תערעור אשר הגישת העוררת על החלטת ועדת הערר לשנות

חמס 2013-2014, וכן קיבל את בקשת המשיבה כי בית המשפט יעשה שימוש בטמכותו בהתאס לסעיף 462 לתקנות סדר

הדין האזרחי תשמייד-1984 (להלן='תקנות טדר הדין האזרחייי) ביחס לחתלטת. ועדת תערר לשנת השומח 2015, ובחתאם

ביטל בית המשפט הנכבד גס את התלטת ועדת הערר לשנת השומה 2015, והחזיר את הדיון ג ביתס אליה לועדת הערר

על מנת שתנמק את ההלטתה.

העוררת סברת כל טעה בית משפט הנכבד עת קיבל את בקשת חמשיבה כי בית המשפט הנכבד יעשה שימוש בסעיף 462

לתקנות וידון במסגרת הערעור אשר חגישה העוררת על החלטת ועדת תערר לשנות חשומה 2013-2014, גם על החלטת

ועדת הערר לשנת השומה 2015, ועל כן הגישת בקשה לרשות לערער בבית המשפט העליון בסוגיה נקודתית וו בלבד

שעלתה בפסק דינו של בית משפט הנכבד, וואת בבריימ 2940/17.

בוום 21/5/17 ניתנה החלטת בית המשפט העליון ובת נדחונת הבקשת לרשות ערעור תוך שבל המשפט העליון מציין כל

לא נגרס לעותרת עלוות דין חמור, לטענתה מכיוון שכן העוררת לא נפגעה עקב החזרת חדיון לועדת הערר על מנת שתנמק

את החלטתה.

טענות יב

המשיבח מבקשת לדחות את כל העררים על כל תלקיהט, ולקבוע, כל לא מתקיימים כלל תנאי טעיף 330 לפקודת העיריות

שעמינו פטור לנכס שנחרס או ניזוק. לשיטת המשיבה : העוררת לא טוענת כל הנכסיים נתרסו, לא טוענת כי התרחש אירוע

חרסני כלשהו בנכסים, ולא חצביעה על נזק מותלט שטגרס לנכסים עד כדי חוסר יכול לעשות בהס שימוש כלשהו.

לטענת חמשיבה, שכל שאירע חוא ייתאונה מטחריתיי מצערת מבחינת תעוררת, כאשר ביחס למבנים הגדולים במתתם

מוטורלה לשעבר טלימו השוכריס את תקופת השכירות ופינו את הנכסים, וממועד זה ואילך חם עומדיס ריקים. זה

ייהנזקיי שאירע - הא ותו לא.

לשיטת המשיבה, עד היום בו פעלו תשוכרים בנכסים, מדובר חיה בנכסיט ראויים לשימוש, נעשה בהס שימוש בפועל

ושולמו בגינם דמי שכירות. מבלי שנטען לאירוע הרסני כלשחז, הפכו הנכסיס בן רגע ליינכסים הרוסיטיי, כאשר חדבר

היתיד שאירע הוא שהשוכריס פינו את הנכטיים. לשיטת המשיבח, אילו השוכרים הזו מפנים את חנכסיט שבוע, חודש או

שנח מאוחר יותר - חרי שבאותה תקופת נוספת הנכסיט הללו לא חזו כלל ייהרוסיטיי ולא היתה מועלית שמץי טענח בעניין

זה.

העוררת לאטענח (וכמובן שלא הוכיתה) פי השוכרים הרסו את הנכסים, והיא לא הציגה תלונה או קובלנה כלשהי ששלתה

לשוכריס בגין נזקים שגרמו לנבסיס (כתברת נדליין מנוסה המעטיקת משרדי עורכל דיץ על בסיס קבוע, תוקה שחיתה

עושח כן אילו השוכרים גרמו לנזק*ם בלתי סביריס בנכסים).

הנכסים הגדוליס ותעיקריים נשוא העררלס הוצגו ופורסמו באתר האלנטרנט של העוררת במשך כל תקופת הערריס (וגם

כיום) כנכסים המיועדים להשכרח בזמינות מלידית; וכחלק מחמלאי העסקי של העוררות. גם בערר לשנת 2017 טוענת

העוררתת כי הנכסים מיועדיט להשכרוז.

לשיטת המשיבה, גם אט מדובר במבניס ישניס שאינם במלטבט והעזררת מוניחה אותס, הט לחלוטין אינם עומדיס

בתנאי סעיף 330.

58

0

1

1

.3

8

5

.6

לשיטת המשיבח, כך התרשמ נציגי העלרייה שביקרו בנכסים עוד בראשית ההליכים בשנת 2013, כך התרשמה מהנדסת

העיריה בחוות דעתה לאתר ביקור בנכס בשנת 2015, וכך חתרשמה הוועדה שביקרת בנכט בשנת 2015, כאשר על בסיס

הממצאים בסיור וח דחתה הועדת את העררים.

לטענת המשיבה, קבלת טענות העוררת לפטור מארנונה לנכסיס יחרוסיםיי מכת סעיף 330, משמעותח היא שכל אימת

שמתפנה נכס ישן לאתר עזיבת שוכר - בין נכס עסקי ובון נכס למגורים, בעלין יטען לפטור מארנונה כנכס ייחרוסיי, על

חשבון כלל הציבור בעיר ערד. תוצאה זו אינה סבירה, מרוקנת מתוכן את חוראות חדין בנוגע לפטזר לפי סעיף 330 ופוגעת

אנושות בקופה הציבורית. בגין נכס ריק יש לשלט ארנונה, כאשר ביחס לנכסים ריקים קיימת הוראת תוק נפרדת המקנה

להם, לתקופה קצובת ומוגבלת, הנחה לינכס ריקיי, בכל יתר הזמ שתנכס עומד ריק-- יש לשלם בגינו ארנונה. זו נקודת

המוצא ואלו כללי היסוד -- ואין לקבל את המשזואה שהעוררת מנסה לטעון לה לפיה נכס ישן ריק משמעו יינכס תרוטיי,

ותכל על מנת להימנע מתשלוס ארנונה כלשהו.

לטענת המשיבה; בשנים האחרונות בתל תמשפט שבים ומבססיס את הלכת המגרש המוצלה, תוך שה מפרשים את תנאל

סעיף 330 באופן מחמיר, קובעים כי הפטור לתול במקרים קלצוניים בחס חבנין נשוא הבקשח לפטור חדל למעשה מלהיות

ייבנויי.

כך מפנח המשיבח לעמיינ (מרכו) 15529-07-16 לאת לוי עילילת לחזבות (מנחל הארנונת) (פורסם בגבו), שם נפסק

בסעיף 7 עמוד 11 לפסק חדון כו יילמניעת כל ספק, הפסיקה קבעה כי חוסר האפשרוות יילשבתיי בנכס, משמעו לא רק

חוסר האפשרות לשימוש במגורים, אלא, תוטר האפשרות לעשות שימוש בבניין לבל שימוש המותר על פי החוק, והלכה

למעשה, הבניון צריך לתפוך ליילא בניוןיי על מנת להתכנס לגדרו של הפטור שבסעיף 330 לפקודה (ראח עניין המגרש

המוצלה, עמיינ 341/03 יוסף לוי ני מנהלת הארנונה בעירייון חיפה) [פורסט בגנבו" :

לטענת חמשיבה, אופן הצגת הנכפייט על ידי העוררת עצמה כנכסים ומונים להשכרה מיידית, סותר מניח וביה את טענות

העוררת. בחליכים כאן 35 מדובר בנכסיס ייהרוסיטיי הזכאים לפטור לפי סעקף 330 | מדובר בהודאה מטעם העוררת לפיה

המצב תעובדתי של הנכסים שונה לחלוטין מכפי שטוענת העוררת בהליך כאן. לפיכך יש לרתות מכל וכל טענות העוררת

לפטור.

עס קבלת פנייתה הראשונה של העוררת בהליך חראשון, בסמוך לפינוי תנכס על ידי השוכריס, קיימו נציגי העירייה סיור

בנכסים, נציגי העירייה לא חתרשמו כי הנכסים הרוסים ונלזוקים במידת שלא ניתן לעשות בחכו שימוש. עמדח זו של

חמשיבה הוצגה בתשובווניה להשגות חעוררת ובכונבי התשובה לעררים בהליך חראשון. המשיבה ציינה בתשובותית

הנייל, כי הנכסים מחוברים לתשתיות ומצבם הנוכחי אינו עולה כדי נכס שנהרס או ניווק ובתותאס ביקשה לדחות ערר?

העוררת.

מהנדסת העירייה ציינה בחוות דעתח הנייל, כי הנכסים ראויים לשימוש מבתינה הנדסית, 'יאיך שינויים או פגמים

בקונסטרוקציית מבנהיי, חמדובר ביימבנים יצלביםיי, ייכל האלמנטים שַלמים"י למעט ניקיון ישיו קוסמטרי ויילא

נדרשת השקעה נוספת לחיאוק מבניטי.

כעולה מלשון החלטת וועזדת הערר בהליך חראשון, התבססה התלטתה לדחות עררי העוררת לשנים 2013-2014 על תווייד

מהנדסת העיר ועל חסיור המשותף.

המשיבה תטען כי ההחלטה שחתקבלה- לפיח הנכסיס ראויים לשימוש, חינה ראויה, בפרט כאשר אין מחלוקת שחנכסים

לא סובליס מנזק לקונסטרוקציה המבנת.

.7

9

1

2

./

.5

.6

7

המשיבח תטען כי אל מול חוות דעו מטעם העוררת שאיננה עז'כנית, ונערכה בתקופוג ההליך תראשון אך צורפה גם

לערריס לשנים 2016-2017 עומדים ממצאי בדיקות העירליה שנערכו גם בשנת 2013 וגם בשנת 2015 והתרשמות הוועדה,

לרבות בסיור חמשותף שהתקלים בנכטים בשלתי שנת 2015, סיור שהתקיים למעלה משנה לאחר המועד בו ניתנח חוות

הדעת של העוררות. המשיבה, כמו גם הוועדה התרשמו שאין מקוס לפטור לפי סעיף 330:

כאמור לעיל במקרים קשיט יותר של חוות דעת של מבנה מסוכן, או מבנה שחשש שיקרוס ברעידת אדמה (לז'וגמא בפרשת

מכשלרי תנועח לעיל). נדחו טענות לפטור לפי סעיף 330 על אחת כמח. וכמת במקרה דנן, שא טענות לפגם

בקונסטרוקצלה, לא בשנת 2013, לא בשנת 2015, ואף לא היוס.

יש לדחות גם את טענות העוררת לפטור לפי סעיף 0 בשנים 2016-2017. העוררת לא טוענת כל אירע אירוע של הרס

בשנים אלו ואין כל ממצא שיעיד על נזק חדש עד כדי חוסר יכולות לעשות שימוש. בנוסף, כאז כן חיום, ממשיכח העוררת

להציג את כל הנכסים כזמיניס להשכרה, ואת המפעלים בגמינות מלידלת'

חמשיבה טוענת כי חוות הדעת השנייה של חעוררת אין לה נפקות לשניס עברו, אלא לכל חיותר לשנת 2018 ואילך.

לשיטתת, כי גט חזות דעת זו אינה תומכת במתן פטור לנכסים מכת סעיף 330.

המשיבת טוענת כי לצורך הכרעה בעררים שבנדון, יש לבחון רק חוות הדעת שניתנו בזמן אמת - זו של העוררת מהד ואלו

של העלרייה וכן על התרשמות הוועדת בהרכבה הקודט, אשר הכרועה כי הנכסים ראןייס יילתקוב/להשכרהיי ולפוכך דחתה

עררי העוררת לשנים 2013-2014.

המשיבה טוענת כל לאור הצחרו: מומחה העוררת בדיון בפני וועדה נכבדה +ו ביוס 16.1.18 אותו מומחה אשר הגיש חוות

הדעת הקוודמת, כמו גם הנוכתית, הצחרה ולפיה אין נוק לקונסטרוקציה, ברזר כי יש לדחזוז טענות העוררת כי הנכסיים

אינם ראולים לשימוש. בפרט לאור המשך פרסוס תנכסיים באתר העוררת כמיועדים להשכרה.

המשיבה טוענת כי העובדה שהעוררת ביקשה לחרוס אתד הנכסיים אינה רלבנטית לחובי ארנונה לתקופה שעד להריסת

הנכס (ראה בריימ 9051/16 מכשירי תנועח לעיל) ואין די בעצס הגש בקשה כדי להעיד כי הנכס אלנו ראוי לשימוש.

בנוסף, בקשת זו לא קודמה על ידי העוררת מזח חודשיס ארוכלם.

טענת מקדמית ביחט לשנת חשומה 2015

בכל הנוגע לערר לשנת 2015, המשיבת סבורה כי יש לדחות את טענת העוררת לקבלת הערר על הסף בשל איחור של 25

ימיט במתן חתשובה להשגה, ואת ממספר טעמים :'

תהשגה והערר שהגישה העוררת בשכת 2015 וחיט להשגות ולערריט שהגישה העוררת בשכת 2013 ר- 2024, כאשר העוררת

קיבלה תשובות מלאות להשגות ועררים אלו ומכאן שחיא ידעת היטב ובבירור את עמדת העיריה לגביהם. לפיכך, אין

מדובר כלל במצב שבו חנישום איננו ודע כלל מחי תשובת העיריה ומח עמדתה, ואין מדובר כלל בייהטתמכות" כנה

ואמיתית מצידו של הנישוס על כך שהתקבלו כל טענותיו בהשגה ובערר.

תשובת מנחל הארנונה להשגה תוגשה בתוך התקופת בה רשאית ועדת הערר עפייי חוק להאריך את פרק הזמן לצורך מתן

תשובה להשגה (למרבח הצער, לא ניתך היה לפנות לועדה באותת עת בשל חפסקת כחונה של חלק מחבריה). לכן, גם

בהיבט של סבירות ומשך הזמן שבו התעכבה התשובח להשגה - חרי שמדובר בפרק זמן שועדת הערר מוסמכת להכשירו

ולאשרו.

הטענות בהשגה אינן נמנות על חעילות הקבועות בסעיף 3 להוק הערר ונקבע בפטיקו כי רק השגה על בסיס עילות אלו,

וינה השגה שבנטיבות המתאימות ניתך להפעיל לגביה את הסנקציה החריפה הקבועה בסעיף 4 לתוק הערר.

90

8

0

141

2

.3

16

הואיל וטענות העוררת כי הנכטיס צריכיס להיות. מופטרים מארגונה לפי סעיף 0, איננה נשענת במישרין על העללות

המפורטות בסעיף 3 לחוק הערר. לפיכך, פנית או השגת הכוללת טענות לפטור מכת סעיף 330 אשר לא נענתה במועד,

איננה מקנה ייוכייה מן ההפקריי על דרך קבלת הטענות בחשגה על הקוף ואין להחיל במקרה דנן הסנקציה של סעיף %ב)

לחוק הערר.

אמנס בתי חמשפט הרחיבו סמכות מנהל הארנונח לדון בפניות לפטור מכת סעיף 330, אך ואת מן הטעם שנדרש בירור

עובדתי ולא סביר כי פניות כאלו נוגשו כעתירח מנחלית, אלא ראוי לברר אוונם מול הגוף המקצועי המוסמך ברשות

המקומית. הרחבה זו של סמכות מנחל הארונה אין משמעוונה כי טענות לפטור לנכס מכח סעיף 330 או מכח חיות הנכס

ריק, הן עילות שמקורן בחוק הערר.

ואת ועוד, גם מטעמים של מדיניות ראויה וחדדיות אין וח ראול בנסיבות דגן להחיל הסנקציה הקבועה בסעיף 4 לחוק

הערר. הנישוס רשאי להעלות טעגות לפטור לנכט ריק או לפטור לנכס מכח טעיף 330 בכל מועד שתפצ, כאשר אט יתקבלן

טענותלו, יחול הפטור ממועד הפניה ואילך. המחוקק לא קצב למשומים סד ומניט ולא תכפיף טענות אלו לסד הזמניס

הקבוע בחוק הערר. בהתאמת אן לחכפיף אֶת הרשות המקומית לסיד ומניס שלא מוחל על הנישום. לפיכך, פניות לפטור

מכח סעיף 330, אין להכפיף אותן לסנקצית הקיצונית הקבגעה בחוק הערר של קבלתן על הסף, במקרה של מתן תשובת

מעבר ל-60 יום.

לו רצה המתוקק לקבוע כי טענוות אלו מהוות השגה, ויש לתגישן בטד תזמנים הקבוע בחוק הערר ולהחיל את הטנקציה

הקבועה בסעיף 4/ב)/ אזי היח מציין ואו במפורש בחוק הערר. הואיל והמחוקק לא עשח כן, חל הסייג אשר פורט גם

בתלכת מכשירי תגועה ואין לחהיל את סנקצית קבלת הטענות על הסף.

לשיטת המשיבה, התמונת הכללית המצטיירת מן חחליכים שבכותרת הינח של חוטר תום לב משווע מצד הנישוס. חן

לאור טענתן שלו בערר כל חנכטי מיועד להשכרה, חן לאור פרסוס כל הנכטים כמלועדיט להשטרת באר האינטרנט הפומבל

של העוררת -- חברה לניחול נכסי נדליין והן כפי. שעלה מעדות המומחת בדיןן אחרוך בפני הוועדה לפיו אין פגיעת

בקונסטרוקציה ולא נעשתה כל פנייה לשוכרים שעוזבו, בגין הנזקיים, חמסיביים לכאורה, שחם גרמו לנכסים. חוסר תום

לב שכזח, בו תעוררתת טוענת למעשה דבר והיפוכו, תוכר כעילח השוללת תחולתו של סעיף 4 לחוק הערר ומונעת קבלת

השגה על הסף, רק בשל איחור במענה. בפרט במקרה דנן עת ההשגה נענתה בתוך המועד בו קיימת סמכות הארכת

מועדיס.

בהיבט הדיוני והמהותי; כלל העררים נדונים במאוחד ועל רקע זח לא הגיוני לבודד שנה אחת-2015 (שהיא המאוחרת

מבין הערריט בחליך הראשון) ולפסוק לגביה מטעמים קיכניים, באופן שוח ממח שייפסק בשניס לפניה וכשניס לאחריה,

בהן אין עילה מהותית לקבל טענות העוררת כי הנכסים ראויים לפטהר לפי סעיף 330,

העוררת ידעה ידוע היטב את עמדתה של חמשיבה בוחס לכל טענותיח לשנת 2015, הואיל וטענות דומות טענה העוררת

בשנים 2013-2014 וחך נדחו לאחר בדיקה בשטת בשניכו 2013-2014, לפיבך, ברזר פי העוררת לא יכלת לתטתמך על איחור

של מספר ימיט במתן תשובה להשגה ולטעון בונוס לב, כי חשבה שחמשיבה שינתה דעתה מן הקצה אל הקצה והחליטה

לקבל את כל טענות העוררת לפטור מלא על נכסיח, המשתרעים על עשרות אלפי מטריס של שטת בנוי ושטחי קרקע.

1

.5

16

107

8

31

109

חמשיבה מפנה בענין זה לפסק חדין בעמיינ ט.ג.אי נכסים בעיימ 3. מנהל הארנונה מועצת אזורית מטה אשר (פורסם

בנבו). גם שם הועלתה טענת לקבלת השגה על הסף, השגה בת עלו, כמו במְקרה דנן טענות לפטור מכח סעיף 330, גם שט,

כמו כאן, בשנה קודמת הועלו טענות דומות ונדחו. גט שט חועלו טעגות דומות בשניס לאתר מכן ונדחו. בית המשפט שם

פסק כי ייבמועד תגשת תתשגת לא תיו למערערת כל ציפיות פי השגתה תתקבל, גם במועוי סבו חלפה, לטענתה, הקופה

למתן תשובח, לא היו בלבת כל ציפיות לקבלת התשגח. המערערת ודעת על עמזית חמשיבה... גם בשנת 2004 (שנה

לאחר השגה בה נטען לקבל ההשגה על הסף - הח'ימ) שבה המערערת והעלתה אותן טענות, וזכונת לתשובה זהה...יוצא

שהמערערת מנסה 'ילתפוס'' את חמשיבת בטעותה, ואינה מבססת טיעוניה על אינטרס ענייני ומהותיי/-

לאור כך, דחה בית חמשפט את טענת העוררת כי יש לקבל ההשגה על חטף ונדמח כאילו נכתבו הדבריס על הגדון דנן.

בעניין מכשירי תנועה תגם שנפסק כי ככלל יש לחחיל את סעיף 4 לחוק הערל בהעדר מענת במועד, שב וחזר בית המשפט

וקבע כי השגה שאיננה תואמת את העללות הקבועות בסעיף 3 לחוק הערר, לא תחול לגביה הסנקציה הקבועה בסעיף 4ב)

(סעיף 0 לפסק דינה של כבוד השופטת דפנה ברק ארז).

בפרשת מכשירי תנועח, ההשגת נטובה על חיוב לראשונת וחיתה בבחינת השגח ראשונה. במקרה דנן, מדובר בהשגת

שלישית ברצף, ללא שינוי נסיבות וכאשר המשיבה בעקביוות, דחתה טענות העוררת לפטור בתשובות*ה להשגות וביקשה

לדחות טענות העוררת בכותבי התשובת לערריס. דחלינו, העוררת ידעת במועד הגשת ההשגה בשנת 2015, או חזקה שידעה,

שהמשיבת מתנגדת לטענת הפטור וגם מטעט זה, נסיונח להלתלות בטעיף 4 לחוק הערר נעשה שלא בתוס לב ויש לדתות\,

כפי שנפסיק בפרשת ס.ג.א. לעיל.

די

טענה מקדמית ביחט לשנת השומת 2015

סעיפים 3 ו-4 לחוק הערר קובעים כלהלן:

.| (0א) | מי שחולב בתשלוט ארנונה כללית רשאל תוך תשעים ימיט מיוט קבלת הוזיעת התשלום להשיג עליה

לפנל מנהל הארנונה על יסוי טענה מטענות אלה:

9 הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצו? באזור בפ? שנקבע בהויעת התשלום

₪ נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עלית טעות בציון טוג הנכס, גדלו או תשימוש בו

(6 הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 למקודת תעוריות?

9 חיה הגבט עסיק במשמעותו בסעיף 8(ג) לחוס הסזיריס התשנייג-- שהוא איגו בעל שליטה או שחוב הארנונת

הכללית בשל אותו הנכס נפרע בייי הומחויק בנכטס:

(ב) | אין באמול בחוק זה כדי להטמיך את מנחל האדנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשת

המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונת או בקביעת טכומיה תיח נגוע באי-הוקלות שלא כאמוד בפסקאות (1)

עד (3) של טעיף קטן (9).

₪0 על אף האמוך בסעיפיט קטנים 00 ו-(ב), מי שחויב בתשלום אדנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על

יסוד טענה לםי טעיף קטן (א)(5), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית תמשפט, לתעלות טענה כאמור כמי שתיה רשאי

להעלותה אילולא חוק זת.

4 (א) = מנתל הארנונה ישיב למשיג תוך ששים יום מיום קבלת ההשגת.

2

0

1

.2

.3

1%

(ב) לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים יום - ייחשב הדבך באילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אם האריכת

ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופת זו, את מועזי מתן התשומה, מטעמיס מלוחדים שיירשמו, ובלבד שתקופת

ההארכה לא תעלה על שלוש?ם יום."

‎ .9‏ כאמור סעיף 330 לפקודת העיריות מורה להלן:

‏'יבנין שנהרט אן שנלטוק:

‏נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונת לםל הוראות הפקודה, או שנוזוק במידת שאי אפשר לשבת בו, ואון יושבים בו

ימסור מחזיק חבנין לעוריה הודעח על בך בכב, ולחולו הוראות אלה, כל עוד הכניין במצב של נכט חרוט או מזוק..."

‏קיימות דעות שונות בשאלה האם טענת פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות נשענת במישרין על העילות המפורטות

בסעיף 3 לחוק הערר ובשאלת מהי ערכאח המוּסמכת לדון בטענח שעניינה סעיף 330 לפקודת העיריות.

‏מחד סעיף 2(3) לחוק מורח כי עילה לערר הינה במצב בו '?2) נפלח בהודעת תתשלוס שמשיגים עליה טעות בציון סוג

חנבט, גדלו א חשימוש בויי, קיימת גישה לפיה בתיבה !יהשימוש מיי עשוי להתייחס. לפטור לפי סעיף 330 לפקודת

העיריות. רי לענייך זה עתזימ (חיי) 1301-12-13 קקייל ני מועצה מקומית פקיעיץ (13.3.2014) שם נקבע:

‏יידעתי היא טבהתאם לסעיף 2(005) לחוק הערר, עניין היות נכט בלותי ראוי לשימוש נחון ביזדי מנהל הארנונת, והוא

נכנט בגדר ייטעות בשימוש בנבטיי לפי טעיף קטן (2) לעיל.

‏מנגד, אני סבור כי יסודות טעיף 330 הינט כדלקמן : ראשית מצבו הפיזי של הנכס '' נחדס בנין שמשתלמת עליו ארנונה

לפי הוראות תפקחיתיי. במצב בו מדובר בנכס ניזוק אך לא הרוס : נבדק מצבו הפיוי של נכס נכווק, שלבדיקו: הנכסי

הנלזוק מצטרפת בחינת השימוש בו: יי או שניזוק במידת שאי אפשר לשבת בויי וכן תהוכחה כל ישן יושביט ברי. בנוסף,

לדידי, בדיקת השימוש שבסעיף (להבדיול מבדיקות שימוש חוקל לפי צו הארנונה), חינה קשורה במישרין לבדיקת מצבו

חפיזי של הנכס, וראה את מילת חקישור יובמוןיח"י, כלומר, בדיקת השימוש בנכסי וזינה משנית לבדיקת מצבו חפטל

ואינה מחווה עילה נפרדת כאמור בעילת ייתשימוש בויי שבסעיף 3 לחוק הערר: ודוק סעיף 3 לחוק הערר לא מציקן כר כי

קליס ערר לפיו בקשר למצבו הפיצי של הנכט, שחינו כאמור יסוד מיסודות סעיף 350.

‏יחד עם זאת, בתי המשפט הרחיבו סמכות מנהל הארנונת לדון בפנקות לפטור מכח סעיף 330, אך ואת מן הטעם שנדרש

בירור עובדתי ולא סביר כי פנלות כאלו יוגשו כעתירה מנהלות, אלא ראוי לברר אותס מול מגוף המקצועי המוסמך ברשות

המקומית. וכך בפועל, טענה בדבר נכס בלתי ראוי לשימוש נדונח דרך כלל, בהליכים מלהליים שכן זהו המסלול הראוי

לכך בהתתשב בפן העובדתל / טכני הכרוך בבירור טענה זו [ראן בריע 8749/04 לוי נ' מנתלת הארנונת בעיריית חיפה

[פורסס בנבו], ברייע 10194/05 *הלומי טר עבודות במין ופלתות בע'/מ נ' עוריית אשדוד ואח', (פורסט בנבו].

‏בעניין המגרש חמוצלה ציינה השופטת נאור, כי חא מבקשת להותיר בצריך עיון חוק הערר מוגבלת סמכותה של ועדת

הערר לדון בטענות מסוימות המפורטות בסעיף 3(א), אך פסק הדקן הפנח להכרעות סותרות בפסייקת הערכאות חדיוניות.

לבסוף ציינה המשה לנשיא נאור+ "בשלעצמ* ומבלי לקבוע מטמרות בדבר נוטה אני לדעת כז הבר אכן מצוי בטמבותה

של ועדת הערר, מה ג שמדובר בבדיקה עובדונית לגבית זו הערכאת המתאימהיי (פסקת 25), כן ראו עעיימ 9530/05

ריבוע כחול - יראל בעיימ נ' עיריית עפולה (2008) לעניין הנושאים תמסווגים במובתק למסלול התקיפה המינהלי

ואלה המסווגים במובהק למסלול התקיפת המשפטי. כשלעצמי גוטח אף אני לגושה זו..."

‎3

5. בעניין עתיימ 58992/15 פסגות גן בעיימ נ' מנהל הארנונה עיריית רמת גן קבע בית חמשפט כל בירור חיות הנכס בר שימוש

אם לאו מכוח טי 330 לפקודת העיריות מן הראןי לו שיתברך במסגרת חוק הערר, היינו בהשגה ולא בעתנירה מנהלית.

באותו מקרה העוררת לא הגישה ערר ומשלא הוגש כזה נפפק כי , יש לראות את העותרת כמוחלת על זכות הטיעון כלפי

קביעות מנהל הארנונת בדבר היות הנכס שבמחלוקת ראוי לשלמוש והתיוב בארנונת הופך לחלוט. יחד עם צאת, בית

המשפט החיל דואליות נורמטיבית, וקבע כל אף אס ניתן היח לחגיש עתירה מנחלית על התלטת מנחל הארנונה, אלא

שעתירה זו הוגשה בשיחוי רב של שלוש שנים:

"יאפילו תאמר, כי קמה לעותרת חזכות לפנות בעונלרח ולא לתקוף התלטת המשיב במסגרת ועדת הערר, יאמר, ומיד

יש לומר, כי העתירה הוגשת בשיהול גיבר.'י

'ימשלא הוגשה העוירה, עד 45 ימים לאחר קבלת דחלית העיריה כי אז אין מנוס מלקבוע, כי דין העתירה דחיה מחמת

שיתוו,"

6. כאמור לעיל עמדת הפטיקה העקרונית בשאלות השאלה מיחי הערכאה תמוסמכת לדון בטענת שעניינה סעיף 330 לפקודת

העיריות הושארה בצריך עיון. אף כי בפועל אין לכחד כי סוגיות אלו מגיעות לפתחי וועדות הערר: אני סבור כל לאור או

בחירות בפסיקה בשאלה חאמורה כמו גם משקלן של הטענות הנוטפות שלהלן, אין לקבל את הערר על הסף, אלא לדון

בו לגופו.

7 כך בתי המשפט וועדות הערר נטף שלא להפעיל את הסנקציה הקבועה בסעיף /א) לחוק חערר כמקרים של אי בהירות

משפטית או עובדית. כך למשל ועדת הערר לענייני ארנונה שליד עריית תדרח פטקה בעניין 34/16 קעיון לב חדרת בעיימ

ג' מנהלת הארנונה בעלריית חדרת:

'יבמקרה זה, כפי שפירטנו לעיל, לכל מדעות ולכל הפחות קיימת אותת ''תוסד בהירות'י לגב* היותה של הפנייה בגדר

השגה, ועל כן ממילא אין זחו המקרת לתפעלת הסנקצית מכח ט' 4 ב) לחוק הערר).!י

8. בעניון אלדר ר.ש בעיימ ני מנחלת האונונת בעלריית תל אביב (10780/14 ) (ניתןך בתאריך 13.10.2015 ופורסם בנבו)

וועדת הערר הפעילה את הסנקציה הקבועה בסעיף 4(א) לחוק הערר מהטעט שמנהל הארנונת סיירב להשיב להשגה+

'יאנו מסכימיט עם חמשיב כ! עקב הקיצוניות של הסנקציה והשלכותיה יש להפעילה בותירות יתרת במקדיט

הברורים בלבד, אלא שבמקרת זה אלן לד למשיב אלא להלין על עצמו. אין באיחור במתן וגשוכת מנהל הארנונה להשגה,

בי א בחלטה עקרונית שלא להשיב לטענות בהשגה."

9, במקרח זה צוליון כל לוועדה ככל יש סמכות להאריך מועדים, אף בדיעבזד:

*'הנה כי כן החוק מטמיך בסעיף 4 את וועדת הערר להאריך את המועזי למתן תשובת מנהל תארנונה, תוך שיקול דעת

לוועדת הערר. מכאן יש ללמוו, כי לוועדת תערר גם שיקול דעת לבחון בדיעבד את נסיבות האיחור בהגשת תשובת

מנחל הארנונה או את משמעות אי מתן מענת לתשובה בהשנת'י

14

10

1

2

יש לשים לב כי החוק קובע שחפטור מארנונה ינתן רק במידה והנישוס מסר חודעה כנדרש. אני מוּכן להנמח לטובת

העוררת כי אף דרך של השגה חינה אפשרית (ראח למשל תתנחיות של עיריית ירושלים : לפיהן:יימתן התודעה לעיריית

נעשה על גבי טופס מתאים או בדרך של הגשת השגת על חווב הארנונה"). מנגד, אציין כי עוריית תל אביב מציינת כל

'י תפטור *ינתן ממועזי מסירת הודעה בכתב לעירוית, לאחר שתוכח כו תנבס עומד בקריטריונים חנדרשיט לקבלת

תפטור'י וכי: 'יהעלרייה רשאית לערוך ביקורת בנכקי כתגאל למתן הפטור ,או במתלך תתקופה בה ניתן הפטוו". בהמשך

מפרטו עיריית תל אביב כיצד מגישים בקשת לקבלת פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש יייש לפנות בכתב בבקשה לפטור

עבור נכס שאינו ראוי לשימוש, חונומת על *'? המחזיק בנכטיי. המשיבה באתר האינטרנט שלח צירפה טופס בו נכתב

כי: ייבתתאם לקבוע בחוק (טעיף 330 לפקודת העגריות) נכס שנחרס לחלוטין או נמס שנמזוק כך שלא ניתן כלל

להשתמש בו ,ואין משתמשים בו - ניתן לקבל בגינו פסור מאלנונה. יש לשים לב כי החוק קובע שתפטור מארגונת ינתן

רק מיום מסירת הודעת על כך לעיריית ולא מיוט היות הנכס לא ראוי לשימוש, יש לצרף לטופט מסמבים תומכים כולל

תמונות של הנכס

ההודעה לדידי מטרתה ,בין היתר, הינה לאפשר לרשות המנחלית לעמוד על מצב הנכס, לערוך ביקור בנכס וכוי ובכך

לקבוע את דעתה בקשר להתקיימות תנאי הפטור. בחינה זו של חרשות עשוית להיות מורלבת יותר ממפן תשובח להשגה

אחרת ועשוייה לדרוש סיור בנכס, אז העזרות בוועצים לנחינת מצבו של הנכס. ברי, כי כללי המנזל התקין מחיעמים

תגובח בזמן סביר, אך מבלי לתכריע בכך, ומעבר לצורץך, פראה בי מתך תגובח לטענה וו עשוי לארוך זמן רב יותר, ולפיכך

מצריך לכל הפחות גמישות רבה יותר בנושא הארת מועדים, אציקן כל לעניון מס שבח שם לעיתים נדרש המנחל לבדוק

את מצב הנכס למשל כתנאי לוכאות לפטור,נקבע כי "המנהל רשאי, בתוך שמונת חודשים מיום שנמטרה לו תהצחרה,

לבדוק אותח'י (סעיף 78(א) חוק מיסוי מקרקעין (שבת ורכישוח, תשכיינ-1963, אמנס עררים לפי חוק מיסוי מקרקעין

ולפי חוק הערר, הינס שוניס, וקבועיס בחם סדרי ומנים שונים. אך יש בדוגמא זו להדגים כי טענת בדבר מצבו פטוי של

נכס הינה מורכבת.

בעניין עמייג 341/03 לוי נ' מנחלת תארנונה בעיריית חיפה נלאות בית המשפט המחוזי לנצל את הסמכות הטבועה של

ועדת הערר להארכת מועד:

בפרשת ש. שלווק, תשובת מנהל הארנונת ניתנה לאחר שהלמה תקופת האכה של 30 הימוס הנוספיס ומשכך חלף

המועד הסומ והאחדון למהן תשובה להשגה, דהלינו 90 ימיט מיום קבלונה, במצב דברים זה סברתל ,ואנל עדיין סבורת,

בי אין בידי בית המשפט להאריךאת המועד. במקרה שלפנינו התשובה להשגת ניתנה בתחוס 30 הימימ שלאחר חלוף

0 חימים. במועזד זה דשאית הייתת ועדת הערר (לו נמבקשת) לתאריך את תמועד מטעמים שורשמו. בתחוס 30 ימיס

רשאי בית משפט להשתמש בסמכותו הטבועה ולתאריך את המועד, בל אוד תמועד איגו עולה על 0ל ימים מיום קבלת

ההשגה, אשר במסגויתם חייבת להתקגל התשובה הסופית לתשגה, לאחר תארכת המועד. לחלוף 30 חימיט ישנה

נפקות גם מבחלנת אלמנט הצפיות שכן וק בחלוף 30 ימים מתוט תקופת 60 הזמים שבהט יט לחשיב לתשגה, יודע

המערער כי ההחלטת ת*א סופית ולא הוגש עליה ערעור לועדת הער

5

.3

.4

.5

.6

7

המשיבה טוענת כ חמשוס רשא לחעלות טענות לפטור לנכס ריק או לפטור לנכס מכח טעיף 330 בכל מועזי שתפ), כאשר

אס יתקבלו טענותיו, יחול חפטוד ממועד הפניח ואילך. וכי המחוקק לא קצב לנישומים סד ומניס ולא הכפיף טענות אלו

לסד הומנים הקבוע בחוק הערך. בהתאמה אין לתכפיף את הרשות חמקומית לסד ומניס שלא מוהל על חנישום, לפיכך,

פניות לפטור מכח סעיף 330, אקן לתכפוף אותן לסנקציה הקיצונית הקבועה מחוק הערר של קבלתן על חסף, במקרה של

מתן תשובה מעבר ל-60 יוס. אני סבור, כי בכלל כו רשות מנחלית צריכה לתו תתלוטוותיה בתוך פרק זמן סביר. אנו לא

סבור כי נכון מבחינת מדיניות לקבל את טענות המשלבח כי אין לחכפיף את חרשות המנחלית לטד זמניס. יחד עם ואת,

אני סבור כי נוכת אי קביעתו המפורשות. של המחוקק בנושא וְהמחלוקת הפרשנית בדבר חליכי הערר על טעיף 330

לפקודת העיריות, מאפשרים גמישות מסוימת בסד חזמנים בהתאס לנפיבות מיוחדות ולכל הפחות מתן האפשרות

הטבועה למתן הארכה של 30 יום. יחד עס זאתו אציין כי במידח וחאויכה היתה מעל לסד הזמנים של 30 לום, ספק אם

הוועדה היתה רשאית להאריך מועדים כאמור, אך איני נדרש להכריע בדבר:.

אין לכחד, כי בדנו המס ישנה חשיבות רבח ללותות חזמנים. כך למשל לפי סעוף 0(152) לפקודת מס הכנסה, 1961 קובע

כי השגה שלא נענתח תוך שנה יראו אותה כמתקבלת :

'יאם בתוך ארבע שנים מתוס שנת. המס שבת נמסל תדוח לפי סעיף 151 או בתוס שנה מיום שהוגשה השגת, לפל

המאוחר מב'ניחם, לא הושג הסכם באמור בטעיף קטן (א) ולא השתמש פקלד השומח בסמכויותיו לפל סעיף קטן (ב),

ידאו את ההשגה כאללו התקצלה; ואולס השגה שהושגת על שומת שנערכה למי טעיף 145(ב), *ראו אותח כאזלר

התקבלה רס אס לא השתמש פקיד השומה בסמכויותיו כאמור בסעיף זה, בתוך חמש שנים מתום שנת המס שבה

הוגשת.*י

ברם, סעיפים אלו חינם טעיפים ספציפיים ומפורשים, בראול לסעלפים חמטיליס טנקציה של קבלת השגה ללא דיון לגופ

של עניין. קיימים סעיפים אחרים בפקודה, בחם התלטת פקיד השומה אינן תחומה בסד זמנים בפקודה (אף כי ראול

לטעמי כי יחולו על פרקי זמן אלו העקרונות הכלליים של חמשפט המנהלי). כך לדוגמא פרק שמ-ב לפקודת מס הכנטת,

שעניינו: החלטת מיסוי, מסמיך את המנחל לתת. החלטות מיסוי (שעשויות אף לכלול הכרעות בנושאי פטורים שונים

ממס), פרק זה אננו תחוט בסד זמנים. כלומר מקוס בו המחוקק רצה לתחום הליך מסויט בסד זממים הוא עשח כן בצורה

מפורשת. זאת ועוד, ביחט למרבית הוראות הפקודה ניתן לערר לבית חמשפט המחוזי - ודוּק, העובדה כל ניתן לקיים

הליכי ערעור מול ערכאח מוסמכת אחת, לא מחייבת מניה וביח כו חוראות שונות בחוק המטמיך לרבות סדרי זמניס

וסנקציות על אי עמידה בהם ישמשו בערבובית.

הדעות בפטיקח כאמור חלוקות בנושא תחולת הפטוך שבסעיף 330 לפקודת העירגות כעילה לפ טעיף 3 (א) לחוק הערר.

משכך, ולאור או הבחירות המשפטית בנושא, דומה כי, כי בענייננו, בד האיחור בהגשת התגובה להשגה שחינו 25 ימיט

ועדיין עומד בפרס חזמן חטבוע לארכת מועד, אין להשתמש בסנקציה הקבועה בסעיף ב) לחוק הערר.

בענייננו תשובת המשיבה אינח עולה על 90 יום מיום קבלת ההשגה. כאמור בעניין לי נִי מנחלת הארונה בעיריית חיפה

בית המשפט המחוני ניאות להאריך מועדיס כל עוד המועד אינו עולה על 90 ימים מיום קכלת ההשגה. באנלוגיה לענילנה,

אני סבור כי אף בדנן עשויה להתקלים טמכות טבועוז לארכת מועדים, בפרט כאשר תחרלות הליכ הערר לפי סעיף 330

לפקודת העריות לא לובנה עד תוט בפטיקה.

66

8

9

.0

.1

.2

.3

46

5

56

ביום 21/5/17 ניתנה ההלטת בית המשפט העליון ובח נדחתה הבקשה לרשות ערעור. מהטעם שרשות ערעור בייגלגול

שלישייי תלנתן רק מקוס שבו מתעוררת שאלה עקרונית תחורגוג מעניינם של הצדדים ודבר זה לא התקיים בדנן. עו

תוסיפת כבוד השופטת כי לא התרשמתי שנגרס למבקשת עיוות דין המור בנסיבות שבחן טענות תצדדיט עוד *ועלו

וייבחנו לגופן. *' אציין כי בניגוד לנטען בטענות העוררת, ימוק הדתייה לא היה מכלוון שיי לא נגרס לעותרות עיוות דיך

חמור, לטענתה מכלוון שכן העוררת לא נפגעה עקב החזרת חדיון לועדת הערר על מכת שתנמק את החלטתת.יי שכן בחתאם

להחלטת בית המשפט המחןוי ההתלטה בוטלה ולא הוחזרה לוועדה אך ורק לצורך חנמקה.

בשל חשיבות הדבריט אביא את החלטת בית המשפט המחוזי כלשונו : יי מצאתי מקוס לעשות שימוש בסמכות המלוחדת

הנתונה לבית המשפט בתקנה 462 לתקנות טדי/א, ולחורותת על ביטול ההחלטה של ועדת הערר בכללותח ועל החזרת

הדיון לוועדת הערר ביחט למל שלושת העררים (13/13; 8/14, 2/15).?

מן האמור עולת, כי חוזלטת הוועדת בוטלה והותזרה לדיון בפני הועדה בהכרבה החדש, וכך נעשת.

מעבר לצורך אציין, כי נראה עמדת המשיבת בוחס לנכס התה דל ברורח גכ ביחס לשנת 2015, אף עוד בטרם הוגשת

התשובת לתשגה., כך שלא ניתן לומר כי העוררת הסתמכה בצורת כלשהיא על קבלת טענותיה. ובכל מקרה נראח כי בתוך

מסגרת הזמניס חכוללת את סמכות הוועדה לארכת מועדיט, לא יכלה העוררת להסתמך על האמור. אין עם זאת לכחד

כי התנהלות המשיבה בעניין אינח נקזיה מביקורת, אך אנל סבור כי במסגרת חזמניס בח בסופו של דבר הוגשה התשובה

לערר, אין להשתמש בסנקציה האמור בסעיף 4 לחוק העודר.

בעניין מכשירי תנועה חגם שנפסק בר בלל לש לחתיל את סעיף 4 (ב) לחוק הערר בהעדר מענה במועד, שב וחור בית

המשפט וקבע כי השגת שאיננה תואמת את העילות הקבועות בסעיף 3 לחוק הערר, לא תחול לגבית הסנקציה הקבועת

בסעיף 4(ב):

"יראוי לציין בל טעיף 5 לחוק תערר קובע רשימח טענות טפציפיות שרק אותן נותך להעלות במסגרת השגה. כאשר

ההשגת אינת תואמת את המסגרת שנקבעה בסעיף זה ממילא לא חלה הסנקציה הקבועה בסעיף 4ב) (דאו: עעיים

0 מלבא נ' מועצה מקומית כמר קמא [פורסם בנבו] (2,8,2012))!

ואת ועוד, עסקינן בטענה פורמלית ולא מחותית. למוכך, אנ סבור כליש לבתון האס מדובר בעילח הקבועה בסעיף 3 לחוק

הערר. יפיט לעניין וח הדברים ב עייש 5262/97 קללה ברגמן ני מנחל הארנונה בעירית קרית *ם:

"כשמסתמכים על טענה פורמלית שלפית לין התשגת כאילו נתקבלה רק בשל כך שעברו 60 יוס מעת תגשתה, ניתן

לבדוק אם מבחינה פורמלית לפנו חשגת כדין, והתשובה היא בשלילת. "

אודה כי ההכרעה בנושא אינה קלה. וטענותלה של העוררת תזנן שובות לב במבט ראשון. ואת ועוד, אין לכחד כל התכלית

של מניעת סחבת בשירות הציבורי הונת חשובה. ברם, מכל הטעמים לעיל לא שוכנעתל כי בנטיבות האמורות בערר שעניינו

תחולת הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, יש להפעיל את הסנקציה הקבוצח בסעיף 4(ב) לחוק תערר.

יחד עם ואת, יש מקוס לטעמי לתת משקל לאלחור בתשובת המשיבה בקביעת ההוצאות בתיק. חיה ראוי כי המשיבת

תיתן את החלטותית על אונר ולו רק על מנת למנוע את אותה מחלוקת משפטיית. ברס כאמוף, לא שוכנעתי כי זהו המקוס

להפעיל את הסנציה האמורה.

לאור האמור אצוע לדחות את בקשת קבלת הערר על חסף לשנת 2015 ולדון בו לגופו.

7

7

158

9

10

1

72

.3

14

ה שנלט אפשר לשבת.

הצזידים טענו טענותיהם בהרחבוהז לענייך הרקע הנורמטיב, וטענות אלו הועלו במסגרת טענות הצדדיס, לפיכך הדיון

להלן יחיה ממוקד.

סעיף 0 לפקודת העיריות קובע כו אס כחרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה, או שניוק במידה שאי-אפשר לשבת בו, ואין

יושבים בו, ימסור המחזיק לעירייח הודעח בכתב, ועם מסירו ההודעת לא יחיה.חייב בשיעורי ארנונת נוספים. במקרה

הנדון אין חולק שהמערערת אונה יושבת במבנה או מ מטעמה וכי הנכט הינו ריק מכל שוכר. והמחלוקת העובדתית

נוגעת אך ורק לגבי השאלח אם מדובר במבגה שניווק במידח שאי אפשר לשבת בן.

אציין כי ביום 2.8.2012 פורסם תיקון לסעיף 330 לפקודת העיריות (בתחולה מיום 1.1.2013), לפיו נכס שנהרס לתלוטין

או שניווק כך שלא ניתן כלל להשתמש בו ואין משתמשים בו להא זכאי לפטור לתקופה של עד שלוש שנים בלבד. חהל

מחשנה הרביעית, גם אס לא הל שינוי במצב חנכס, יחויב הנכס משך חמש שנים בחתאזם לתעריף המימממלי שנקבע על

ידי שר חפנים, ולשלמוש האחרון שבוצע בנפס בהתאט לסיווגים שנקבעו בתקנח 12 לתקנוות הסדרים במשק חמדינת.

בעניין חמגרש המוצלח נדונה שאלת פרשנותו של סעיף 330 וביץ השאר השאלה מה חוא ייבניין שניווק במידה שאי אפשר

לשבת בויי. ביחמייש העליון קבע כי מדובר בשאלה עובדתית, וכי המבחן הוא מבחן פיסי אובליקטיבי, בעיני האדט הסביר.

נקבע כי בכדי שנוכל לומר שמדובר בבנלין שניווק בצורה שאי אפשר לשבת בו צריך זה להיותת נזק משמעותי, להבדיל

ממצב של חזנחה גרידא.

השאלה אינה כיצד רואח את הכניון באופן סוביוקטבי חנישום ואון די בכך שיטען בחודע מטעמו בעלמא כי הבניקן

ניוק במלדה שאי אפשר לשבת בו. ביחמייש העליון דחה באותה פרשח את יימבחן הכדאיות הכלכליתיי, הבותן האס ניתן

בעלות כזאת או אחרת, להפוך את הבנלין שניזק לראוי לשימוש. וכאמזר נקבע כי חנוק בו עוטק סעיף 330 חוא יינוק

משמעוייי, חמונע את האפשרות לעשות שימוש בנכס, ובפועל לא נעשח בו שימוש.

תחולת הפטור לנכס הרוס בסעיף 330 לפקודה העיריות, מותנית בשלושת תנאיס מצטברים :+ האחד, כי חכנייץ נהרסי וניזק

במידה שאי אפשר לשכת בו; חשנו, כי אין יושביט בו; ותשלישי, כל נמטירה החדעת על כך לעיריית. נטל ההוכחה לקיומם

של התנאיס מוטל על הנישום חמבקש את חפטור.

אפשר שמבחינת עקרונות דיני הארנונת עקרון החנאה הכלכְלית, קרי ההנאה והתועלת שמפיקיס הנישומים מהשירותים

העירוניים שמסופקיס להם יש מקוס להענקת פטור כזה בגין נכס ריק שניתן להשתמש בו, אך לא נעשה בו שימוש בפועל.

יחד עס זאת, החוק הינו ברור ומפורש בעניין תחולת הפטור, ולא ניתן להחילו בדרך של פרשנות.

יצוין עם זאת, שבפסיקה קיימת גישה אחרת, וכבר נקבע, כי גם נכסים ריקים נחנים מהשירותים המוניציפאליים

המסופקים להם. התליחס לכך הנשיא שמגר בפסייד' חברת מצות ישיראל בעיים, באומרו:

יימטרתח העיקרית של האדנונה העירונית היא לאפשר מתן מכלול של שירותים לתושבי העיר, ולאו דווקא

שירותים ישירים, כגון אספקת מים. שירוונים אלה של תשתית, ניקיון, תאורת וכולי ניתנים לכל בניין, בין אם

הוא בשימוש ובין אם לאף'.

8

15

.6

7

68

9

.0

.1

.2

3

.%

.5

.%

7

הגבלתו בזמן של הפטור לנכס ריק משקפת את דרך הביניים שמצא המחוקק בין הרצון לבטל את התמריץ להחוקה של

נכסים ריקיט המגולס בפטור, ובין ההבגה שישנם מצבים בחם נותר הנכס ריק שלא ברצון בעליו. דרך זו סבירה, ואי

מקוס להתערב בה. מה גם שכבר נקבע כל הגבלת משך הזמן לפטור חיא עניין למחוקק, ואין מקוס לעשות כן בדרך

פרשנית. כמו כן, כעולה מתיקון 1 לפקודת. העיריות מגמת המתוקק הינה להגביל את פרק הזמן בו ניתן הפטור לפי

סעיף זה.

מן הכלל אל תפרט.

ב מ י האובייקטיבי כט:

עיונתי בתיק הסיור בנכס משנת 2015 שערכה וועדת הערר עם הצדדים. התרשמותי מהתמונות הינה פי למבנה לא נגזרם

נק מהותי ולמעט נזקים קלים ומקומיים, בגדר בלאי טבעי, הנובע בחלקו מחטעם שאין שוכר במבנת.

יחד עם האמור, ביקשה הוועדח לקיים סיור בנכס על מגן: להתרשס בצורה בלת? אמצעית ממצבו חפיזי של הנכס.

הנכס נשוא הערר מחולק לשתי יתלדות פונקציונאליות ששימשן שנל מפעליס שונים. מבנת פלטרוניקס ומבגת למדע.

התמונה שנגלתה לעיני בסלור אינה שונה מתתמונות מסיור 2015.

מבנה למדע

החלק החיצוני של המבנה נראח תקין. ערכנו סיור בחוית המבנה ובצידו האחורי (קרוב למתקן החשמל), על פנל המבנה

נראה תקין ללא פגמים,

בסיור בתוך מבנה למדע לא ריתי נוקים מהותיים, גם נציגי העוררת לא הצליחו להצביע על נזקיים משמעותייט. כך

למשל, ביקשתי להיווכת בנזק משמעותי לרצפת. פרט לאחזר מקדמל שגודלו אינו עולת על כמה מטריס רבועים (שם ראיתל

מספר מועט של חורים בככל חנראה כתוצאח מהוצאת מכונה מהרצפנ) לא ראיתל נזק משמעותי לרצפת חבטון וואת

משטח של כ-7000 מייר,

נצוגי חמשיבה טענו לרטיבות במבנה, בטיור התגלתת רטיבות מקומית בחדר פמנימ? תחתון (שאולי שימש לאחסנה או

מקלט), בכל מקרה התרשמותל חיתה כי זמדובר בנוילה מקומית שהינה בגדר בלאי סביך ובוודאי לא נזילת המקלימת

נזק מוחשי למבנה.

בנכס נתקלתי בחור בקיר ייבלוקים (בערך ברוחב של 3 מטרים ובגובה של פחות. מ-2 מטרים), ככל חנראה כתוצאה

מהוצאת מכונח, קחד עס זאת נראח כל מדובר בנוק מקומי בלבד, שאיעו יכול להעיד על שאר המבנת.

עוד נוכחתל במספר נזקיס מקומיים לקירות גבס, אך כל בר דעת, יסיק כי אקן חמדובר בנוק ממשי (שעה שזתו טבעס של

קירות גבס). כמו כן, מספר דלתות ע\ בשטח המשרדים נעקרו ממוקמס. וכן נוכתתי כי מספר חלונות היה שבור, כמו גם

חיפוי מלזוג שהיה שבור במקומות מסוימים.

במקום אכן ישנה הזנחת ולכלוך (בעיקר לשלשלת יונים), אך לא שוכנעוני כי למבנת נגרס טוק ממשי ומהותי.

אציין בי בכתב הערר של העוררת צויין כי הנכס ייחינו ללא ריצוף (רצפת מבוטנת ותקרה מפורקת). (סעיף 34 לכתב הערר

לשנת 2015). עם כל הכבוד, לא ברור לי כיצד חיותן של הנכלו, מאז ומתמיד עט רצפה מבוטנת מתווח אירוע נזקי. כמו כן,

לא ראיתי במקוס תקרח מפורקת (כל אם באזוריס מסוימים כקוס? חיפוי מיזוג אזיר שבוריט או פתוחים).

לסיכוט ההתרשמותי מהביקור בנכס היתה כי תנכס אינו נכס הרוס, כי אס מוזנת בעל ליקוייס מקומיים שחינם תוצאת

של בלאל סביר ושל חילוף שוכריס. מסקנתי את נתמכת מתמונות הביקור שערכח הועדה בשנת 2015.

מבנה פלטךרומיקס

9

.1%8

9

0

11

2

5

.4

15

מבנה זח חיגו במצב תתזוקתי טוּב שותך מאשר מבכח למדע. הנכס חקי, ללא פסולת יוניס. לא נוכחתי בכל נוק מהותי

במבנה. אזוריס שלמיס כמבנה נותרו באות\ מצב אותו חשאירו השוכריס הקודמים (לרבות ציוד וריהוט משרד. נוכתתי

לראות מספר נזקיס מקזמיס לדוגמא אסלה שבורה אן כיזר מפורק. אך מבחן תשכל חישר מלמד כי אין בנוקים מקומיים

אלו כדי להשלוך על מבנח של כ-9,000 מייר.

אציין כי בכתב חטענות של העורר מיטען (ערר 12/15) כי נשברו בנכס פלטרוניקס ייקירות ותקרות, נהרטה הרצפה, נהרסו

תשתיות חשמל ומים, נשברו חלונותיי (סעיף 22). אני סבור כי סענותיה של העוררת בנוגע לנכס האמור הינן מופרוות

ומגזמות, לא הבחנתי בנכס כלל ברצפה הרוסה, או בקירות ותקרות שבורים (נתקלתי במספר קירות גבס שבורלם,

ובכיסוי מיזוג אויר שבור או פונוח בצורח מקומית). לא ראיתי כל חלונות שכורים במבנה הנייל ולעובדה במבנת הנייל לא

נמצאח כל לשלשלת יונים (בניגוד למבנף למדע -- בו אכן הצבעתי על מספר חלונות שבורים שדרכם ככל הכראה חדרו

יונים). הנה כי כן, טענותיה של חעוררת בכתב הטענות חן מופרזות בחלק ובהלקן לא מתילישבוו! עם המציאות.

מטקנתי ביחס למבנה זה חיא כי אין המדובר בנכס הרוס שאינו ראוי לשימוש.

לאחר שבחנתי בצורה בלתי אמצעית את חנכסיט, אפנה לחוות הדעת שהגלשה העוררת.

חנו ם

חוות הדעת הראשונה של העוררת

בעררים הוגשה הדעת ההנדסית של העוררת מיום מיוס 17.10.2014. בהתאכו חוות הדעת הראשונה של העוררת, נטען

'יכי הנכסים הוחזרו במצב בו התשוניה+ ממקוריות הושארו כאשר הן מפורקות ותלוטות ולא ניתן לעשות בהם שימוש

חוזריי. שאר חוות הדעוג עוסקת בכדאיות ההשכרה של הנכסים ובצלויות התאמתן לשימושים שונים, וחיא אינח

רלוונטית להחלטה, בין היתר לאזר פטיקת בית המשפט העליון בעניין המגרש המוצלת. לא ברור באיוה תשתיות מדובר

ומח הנזקים שבהם. חמז'ובר באמירות בעלמלא שלא הוכחו.

חוות הדעת לא הצביעה על כל נוּק קונסרוקטיבל לנכסיים. המהנדס בדיון טען כי יילא נגרס כל נזק קונסרוקטיבי." לשיטתו

ייהמבנה מסוכן אך כשיך. יש נוקיס של חשמל ומיזוג; נושוא חלפוי של הגגת לטיבות, שבירת קירות גבס, בזרות ברצפה:י

יצוי, כי בחוות הדעת המקורית, נטען רק לנוקים בגין ייפירוק כל תתשתיות הקיימות, ביצוע תיקונים בקלרות, רצפות,

וגגות והבאת הנכס למצב מעטפתיי. בחוות הדעת המקוריו: לא נטען בקשר לנזקי תשמל ומלווג. לא השתכנעתי מחוות

דעתו של של המהנדט, מעדותו ומחסיור בנכס, כי הנכס הינו הרוס עד כל לא ניתן לשבת בז.

המרחק שהביא למסקנת חוות מטקנה כל הנכסייט הנס בבנוינים שמיזוקו בצורה שאל אפשר לשבת בו, מחמציאות בשטח

חינו רב. מבחן השכל הישר מלמד כי תגקון קירות (בפרט קירות גבס), רצפות וגגות חלנס ענייניס שבתחזוקה שוטפת של

כל מבנה ומבנה, ובוודאי אינס מלמדיט על נוק מוחותי ומשמעותי. נראה כי תחשיבית העיקרייס של העוררת מדברים על

עלויות לצורך חתאמת המושכר לשימושיס אחריס (כגון אחסנה). אך אין חמדובר בנוק. צא ולמד, בעל צריף מעוניין

להמוך אותו לצימר על מנת למקטם את הכנסותיו, האס ניתן לומר כז עלולות חשיפוץ חן נוק שהתתזוח לצריףו באותה

מידה ניתן לתת דוגמא של בניין משרדים אשר בעליו מעוניין להפכו לבית מלון.

העוררת טוענת כי חוות הדעת הראשונה של המשיבה חינה לאקוגית. מנגד, חוות הדעות הראשונה שתציגח העוררת הינה

אף לאקונית בוחס לתיאור הנוקים, שוח הדגש שוועדת או בוחנת. כל תיאור הנוקים הרלוונטים לעניין בחוות הדעת

הראשונה של העוררת הטונכס בשתל שורות:

*יחמבנים הוחזרן במצב בו התשתיות המקוריות הושאדו כאשר הס מפורקות ותרוסות ולא ניתן לעשות בס שימוש חזזר

פרט לפרק ולבצע תשתיות חדשות לש\וכר חדש"... עלות פירוק התשתיות תקיימות, ביצוע תיקונים בקירווג, רצפות:

וגגות והבאת המבנה למצב מעטסת היא 14,5444 צ 150 ש'יח/ מ'/ר= 2,216,000

20

.6

7

18

9

.70

.1

2

.3

1%

.5

שאר חוות הדעת עסקה בנושאי התאמות לשימושים אחרים שאינס מעניינה של הוועדה כאמור.

כך מבקשת העוררת לאחוז במקל בשתל קצותיו, מצד לטעון כי חוות חדעת של המשיבה חינה לאקונית, ומנגד בעצמה

מצרפת חוות דעת לאקונית לנושא העיקרי שבמחלוקת. כאמור, לא הוכת לאיזה תשתיות נגזרס נוק ומח הנזקיים שבחס.

המדובר באמירות בעלמלא שלא הוכחו.

לא שוכנעתל כי חוות הדעת הראשונת של העוררת. הצביעה על נזק כמשמעו בסעיף 330 לפקודת העיריות. ומצאתי בח:

מספר כשלים אשר משקלס חמצבר לחד שכנע אות: כל אין לקבל את מסקנת חוות הדעת במאזן חסתברויות.

חוות הדעת הינה חוות דעת הינה לאקונית, ולא הצביעה באופן ספציפי על נזקים. מסקנתני או אף התחוקה לאור הסיור

שערכתי בנכס. נראח כי, תעוררת הצביעה על נוקים מקומיים ושכפלה את עלות תיקונם לכלל הבניין העצום על מנת

לתת תמונה של נזק מחותי. לטוגמי, יש בכך לערך את אמינות חוות הדעת שהציגה העוררת. כך לדוגמא נוכחתי כאמור

בחור של כ- 3 מטרים בלבד בקיר הלבנים במבנח למדע, ונוכחתר בנוק מקומי בלבד של מספר מטרים בודדיס ברצפת

חבטון במבנה למדע. מנגד הן בכתבי חערר של העוררת, בסיטומיה ובתוות חדעת נטען כל יש לבצע תיקון לקירות שנשברו.

אף אס ישנו אזור מקומי בו נשבר קיר המדובר בהפרזה בנטיבות הַעניין בד אנן דנים בנכס של כ- 14,000 מייר.

כאמור, אין הוועדה בוחנתת את עלויות שיפוש הנכס, אך העוררת בחרה להציגסו על מנת לחדגיט את הנוקים. משעח

שבחרה העוררת להציג תחשיב של חנזקים, בחרתל לתתייתט לעניין. שנית, חאופן בו נערך התחשיב לנזקיס נעשח בצורת.

גסה, ללא חתויתסות לנוקלס ספציפיים. כך, באנלוגיה תאס תקר בגלגל מחייב החלפת המכונית כולה? ובעניינו - האם

נזק מקומי לרצפת מחויכ החלפו כל הרצפות במבנח? האם נזילח מקומית מחייבת שיפוץ בכל הגגז

חוות הדעת השנייה של העוררת

בעת חדיון בעררים ביקשה העוררת להגישי חוות דעת מעודכנת. בהתלטת הוועדה מיום 16.1.2018 הותר לעוררת להגיש

חוות דעת מטעמה. על פי תקנה 2 לתקנות תקנות חרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת

ערר), תשלייז-1977 (להלן: ייתקנות הערריץ יבכתב הערר יצוללגו בין השאר תנימוקים עליתט מבסס העודר את עררוי.

בכתב הערר צורפה חוות הדעת המקזרית. לא למותר לציין, כל בחתאם לתקנה 17 לתקנות הערר ייבשמיעת הערר לא

תיוקק הועדת לכל נימוק שלא יצויין בבתב הערר אן בתשובח, אלא אס היא משוכנעת שתנימוק נשמט שלא באשמת

בעל הדין המבקש להזעזר בו, או ששמיעת הנומוק דרושת למען תצדקיי.

ברי, כי תוות הדעת המעודכנת משנת 2018 אינה נכללה בכתבי הטענות של העררים נשוא הדיון המאוחד, וכי הנימוקים

עליהס מתבססיט העררים כולליס את חוות הדעת המקורית בלבד משנת 2014 (ראח תקגה 2 לתקנות הערר). עוד יצויין,

כי השניס שבחלוקת הן משנת 2013 עד 7 ואלו חוות הדעת המעודכת חינה משנת 2015. וחד עם זאת, למעלח מן

הצורך, ולמרות שאי הגשת חוות דעת מעודכנת כל שזאת נדרשת לצורך הוכחת טענותיה בערריס, הותך לעוררת להגיש

חוות דעת מעודכנת מסעמה.

<חד עכו זאת, בהתירת להגיש חוות דעת מעודכנת, הוועדת לא נתנח דרור למקצת שיפורים ולהרחבת חוּית, כי אס למתן

הבהרות והדגשים ככל שאלה חיו נדרשיס על *די העוררת לחזות הדעת המקורית, זאת ותו לא.

כמו כן, משהוגשה חוות הדעת מעודכנת כחלוף חמש שניס משנת המס הראשונה שבערר, המשקל שינתן לח על ידי הועדת

הינו נמוך יחסית, ונדרשת מלדת רבת של שכנווג בתוות הדעת המעוזיכנת, על מנת לשנות את מסקנת חוות הדעת המקורית.

עוד ירשס כי לטענת המשיבה חוות הדעת תעדכנית, אינח יכולת להעיד על מצב הנכסייס בשנים נשוא העררים.

בעניין עתיימ 58992/15 פסגות ג[ בעיימ נ' מנהל הארנונה עיריית רמת גן נפטקן כל:

21

.6

.7

8

9

10

.1

12

.3

'יאון מנוס מבחינת חומר הדאיות שעומד לנגד עיני חמשיב במועדים הרלוונטילם, להבדיל מתקופות מאוחרות

יותר. ראיות ראיות אלה מתייחסות. לביקור במקום שערכו אנשי המשיב בתאריך 25.3.12 .. במטגרתו מציין

מפקח השומה כי: '/בוצעה ביקורת במקום. תנכס עומד ריק אך בשלימותרי . בכך ממצה המשיב את הבדיקה

לעניין חיות הנכס בר שימוש אס לאו. העותרת מצידה אינת סותרת קביעות אלח במועדים הרלוונטיים, אלא

בשלב מאוחר הרבה יותר... מכאן, שלאורך כשנת העובזיות, כפי הידועות למשיב לאחר בחזנת הנבט, חינן בי הנבס

תינו בר שימוש. מבאן, שגם מטעט זה של העדר ראי(ת מתאימות, מצד העותרת מחד, אך בקיוס ראית מצד

המשיב מאידך, ובמלוחד כך לאור תמונות שהוצגו במהלך הדיון מך הנכס.... שאינן מלמדות על נכט שאינו מיתן

לשימוש, כז אז לא מוכיחה העותרת בתקופה הדלוונטית לעתלרתה, כי הנכט אמנם איגו ראוי לשימוש."*.

'ימכאן שקיימת בעיה ראללונית מצז העותדות בהוכחות טענותיה (זאת עוד בטרם נכנסתי למבתני הפטיקה ביחלי

לנתון זח'י.

העוררת מבקשת להיבנות מחוות דעת משנת 2014, שלא התקבלה בשעתו על יז'י חמשיכה. העוררת לא הציגה חוות דעת

לכל אחת משנות השומת האחרות שבנדון ומשכך אף המשיבה לא יכלה לההליחס בשעת אמת-לטענות בדבר מצב הנכס

בקשר לכל אחת משנות השומת האחרות שבנדון.

אציין כ חוות הדעת השנייה של העוררות הוגשה על ידי אותז מהנדס שהגיש את חוות הדעות הראשננת.

אציין כי הצדזיים בהסכמה דיונית בחרו שלא לחקור חקיירה גדית אתד את השני ביחס לחוות הדעת וביקשו להעלות את

טענותיהם לענלין בהשלמת טיעון.

לדידי, חווות הדעת השנילה העוררת לא הוכיחו כנדרש את יסודות טעיף 330 לפקודת העיריות, אפרט להלן.

מכנה חברת למדע לשעבר:

במבנה זה נטען כי חדלרת מיס למבנה יצרה נוקים משמעותייט בקירות וברצפה. עוד נטען להעדר תשתיות חשמל וצורך

בתחזוקת מערכת כובוי האש (התלפת הצנרת והמתצים). לסיבוט נטען כי על המבנה לעבור שיקוס הכולל וניקוניס בגגו.

השלמת חלונות, התקנת מערכת חשמל, התקנת מערכת תאורה ואינסטלטציית חשמל, ביצוע מערכה מתזים, איטום,

עבודות שיקוס רצפות וקירות.

שאר חוות הדעת עוסקת בחלופות להשכרה ובעלויות להתאמת הנכטיס לשוכרים פוטנציאלים (בין היתר לאחסנה). תלק

ה אזנו רלוונטית להחלטה, בין חיתר לאור פסיקת בית המשפט העליון בענלין המגרש המוצלח. יצוין אן זה מעניינת

של ועדת הערר, מועד, אופן והיקף התיקונים בגכסיים וחשומוש שמתעדת העוררת לעשות בתם..

תמוה כיצד עלויות התיקונים להביא את חמבנה למצב מעטפת עלו מסכוט של 2:2 מילקון שיים בחוות הדעות הראשונה

של העוררת (שכללח את שני חלקי המבנה) לסך כולל של 10.5 מיליון שיית (הכוללת כאמור את שני חלק? חמבנה

והמשרדיס).

העוררת מציינת בהשלמת סיכומית כי שתי חוות הדעה מטעמה מפרטות את הליקויים הפוזייט המשמעותיים בנכסי

ומסקנת המהנדס זהה בשתיהן, קרי, שתי חוות הדעת קבעו כִי הנכס אינו ראוי לשימוש בגין אותם ליקויים. מנגד, אני

סבור כיי העוררת הוסיפח בחוות חדעת המעודכנות ראשי נזק שלא תופועו בחוות הדעת המקורית, מבלי שהצביעה על

אירוע אד אירועיס קונקטייס שגרמו להיווצרות נזק תוספתי בין שתי חוות הדעת (נזקי חשמל ותקשורת, כיבוי אש, שיפו\

משרדיס ועוד).

2

4

5

6

17

.8

9

100

1

12

טענתה המרכזית של העוררת חיתה כי תנזקיס נגרמו כתוצאח מחילופג שוכרים. משעה שהמבגה עומד ריק, חוות הדעת

השנייה לא מבטסת כל אירוע נוק נוסף, שיש בו לחטביר את הפעך העצוט בהערכת התיקונים. ראשל חנזק עליהן הצביעה

העוררת, אף אס הס קלימים, הינם בתחום של תחזוקה שוטפת נבלאי טבעי של נכסי.

נזקיס נוספים שתוארו בחוות הדעת המעודכנת חינס ביחט לקומת חמשרדים שם נטען בין היתר כי פורקו שטיחים,

חלונות, גופל

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]