החלטה ערר 8/16 מתאריך 08.03.18

אי

ב.

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית ערר 8/16

שליד עיריית ערד

בעניין שבין:

אברהס טאובר

מרח' בן 'א*ר 40/13 ערד

ייהעוררתיי

- נ ג ד.

מנהלת הארנונה בעיריית ערד

ייהמשיבהיי

החלטה

עוייד ורוייח ארז בוקאי - יוייר חועדם

רקע עובדת?

ערר לשנת השומה 2016.

במחצית הראשונה של שנת 2016 העורר תויב בתשלום ארנונה עסקית בטענח שמתזיק בדירת המגורים שלו

עסק של גן ילדים.

החיוב נעשה לכל שטת הדירה באופן ש-50% חויב לפי סיווג עסקיס ו-50% לפי סיווג מגורים.

במחצית השנייה שנת 2016 שונה חסיווג ל- 100% ארנונה למגורים, בהתאם לממצאים (בביקורת בתיאוס

מראש) לפיחס לא נמצא פעילות עסקית.

במחלך חדיון הוצג לוועדה תמונות של חנכס: בתמונה אתת חדר המגורים בו בצד אחד 5 כסאות קטניס צמודיס

למונון. בתמונח השניה 4 כסאות צמודים לקיר + 3 עגלות ילדים , ארג משתקיס/קופסה.

גודל הנכס 88 מייר, 4 חדרים : חדר מגורים, 3 חדרי שינה, מטבח חדר שירותים ומקלחת.

יצויקן כי לצדדים ניתנח האפשרות להגיש סיכומים, אך חם לא עשו זאת.

טענות העורר

לטענת בייכ העורר מדובר בשימוש בתוך סלון הבית ואין המדובר בשימוש עיקרי בבית אלא שימוש של כמה

שעות ביום, ולכן ליישם את עקרון הטפל הולך אתרי העלקר.

גם אס נקבל את הטענה שמדובר בסיווג מסחרי , מדובר על חדר אחד בתוך הבית שהוקצה לילדים

.10

ג.

11

.2

.3

4

ד

.5

.16

.7

בדיון העלה העורר על ידי בייכ ורב הקהילה טענות נוספות שלא הועלו בכתב הערר. כגון טענות אפליח, טענה כי

בשום מקוס אחר באר לא מחייבים בארנונח על שימוש לגן ולדים בבית פרטי וכן וזכאות לפטור לפי פקודת

מסי חעיריה ומסי חממשלח (פיטורין), 1938 להלן: ייפקודת הפיטורין".

טענות המשיבה

בהתאם למדינקות העירייה בכל מקום שיש שימוש מעורב במגוריס הסיווג יהיה מחצית מחנכס לשימוש מסחר

ומחצים סיווג מגוריס ביחס לכל חנכס.

לעניין הדרישח לפטור לפי פקודת חפיטורין חמשיבה טוענת כי במקרה דנן לא עומדיס בתנאי הפטור. כך לטענת

המשיבח, בפקודת חפיטורין יש סעיפים שניתן לפטור מעונות יים ובכלל זֶת גם יש משפחתונים שהעיריית

משתתפת במימון שלהס וחס ממומנים על יד משרד חתמיית ומשפחתונים אלח נותנים מענה לילדים בגיל

המדובר. במקרח דנן כאמור, לא עומדים בתנאי הפטור.

חולקת על טענות בייכ העורר לאפליה.

גם בהשגה ובהשלמת להשגח אין טענה שלא היה בנכס גן כתוב שם כל ייחאישה מטפלת בילדיס כדי להרוויח עוד

כמה שקלים'י

דיון

וועדת הערר אינה האכסנייה לחעלאת טענות בקשר לאפליה, כי אם העילות המנויות בחוק הערר בלבד. ראה

לעניין ּח רוסטוביצ ואחי ייארנונה עירוניתיי, מהדורה חמישית -ספר שני (2007), עמי 1370, שס סיכמו הכותבים

לעניין טענת אפליה פסולת :

'יסוגיה זו הינה סוגיה משפטית מובחקת, והדעת נותנת כ? ראוי שהיא תעלה בפני בית המשפט המחוזי

בעתירה מנהלית (ראו עמייג 106/06 עוי'ד כלוף ישראל ני עיריית תל אביביי

מעבר לצורך יצוין, טענות האפליה לא הועלו בכתב הערר ולא מטעם זח דינן לחידחות. לא כל שכן לא סופקה ולו

ראשית ראיה לאפלית. וראוי כי בייכ העורר היח מבסס את דבריו בקפידה בנושא. האי מיילים שהוצגו לגבי

מדיננות החיוב/ אי התיוב בארנונת בעיריות אחרות לגבי פעילות גני ילדים בבית פרטי ( עיריית בני ברק, עיריית

ביתר עילית, עיריית אשדוד) אינה מלמדת על אפליה, מדיניות חפיקות של עיריות אתרות או פרשנותן את חדין

אינה יכולה לחוות בטיס לטענת אפליה. זאת ועוד, מחפסיקה עולה כי מקרים של פעילות משפחתון/ צהרון בבית

פרטי הגיעה לפתתי ועדות הערר לענליני ארנונח (ראח למשל: עמייג 43643-05-16 אחרונסון ואתי ני מועצה

מקומית קרית טבעון (פורסם בנבו), ובמקרים מסוימים נעשח חיוב עסקי בגין פעילות זו, כך שאין כל ביסוס

לטענת האפליה, וכאמור אין הוועדח כלל נדרשת לנושא זח.

לעניין הטענות לפטור לפי פקודת הפיטורין, טענות אלו לא נזכרו בכתב חערר ולא רק מטעם זה דינן לחידחות.

מעבר לצורך, אני לא סבור כי העורר חוכלח כי הוא וכאי לפטור שכן טענות אלו נאמרו בעלמא. יצויין כי לצדדים

מלתנה האפשרות לחגיש סייכומלם, אך תס לא עשו ואת.

.8

.9

.20

1

2

3

4

ועדת הערר לענייני ארנונה אינה האכסנייה לתקיפת מדיניות העיריה. עמד על כך בית המשפט בעניין עתיימ

2 קרן קיימת לישראל ני עיריית נצרת :

יאין מקום לתרחיב את סמכות וועדת הערר ואין מקום להורות למלנהל הארנונה ולועדת הערר לדון גם

בשאלות של סבירות או חוקיות החלטות העירייה, גם מקוס שבהן מעורבות ושלובות שאלות עובדתיות אודות

הסמכות לדון בתם אין כל מחלוקת. ראוי להבחין בין שאלות עובדתיות, הצרלכות להתברר בפני מנהל הארנונה

וועדת הערר, לבין שאלות משפטיות אחרות, שלגביהן יבול שתתעורר שאלת של סמבות עניינית, בשל כך

שלעיתים כרוכות שאלות חוקיות אלה בשאלות של עובדה./

ראח לעניין זה רוסטוביץ ואתי ''ארנונה עירוניתי', מהדורה חמישית -ספר שני (2007), עמי 1371, שם סיכמו

הכותבים כי לעניין תקיפת מדיניות העירייח:

'יסוגיה זו חינה סוגיה משפטית מובתקת, והדעת נותנת כי ראוי שהיא תעלה בפני בית תמשפט המחול

בעתלרה מנהלית'י

אין מחלוקת עובדתית כי במקוס חתקיים משפתתון. לטענת העורר, אין חמדובר בעסק, בשל מספר הילדים

חנמוך. אני סבור, כי לא ניתן לראות בפעילות זו כשימוש טפל למגורים, כפי שטען העורר. לעניין זח יפים דברי

בית המשפט בעניין אחרונסון:

יי השימוש לצורך צהרון נעשת למטרה עסקית והוא אינו ייטפליי למגורים והזמן בו מופעל הצהרון אינו שולי,

מדובר בעסק פעיל במהלך מספר שעות שבועיות רב למדיי ולמספר רב של משתמשים."

יחד עם זאת, דומה כי במקרח דנן המדובר במתקן רב תכליתי שניתן לחפריד בין מתקניו חשונים, ולפיכך,

ייעשה הסיווג לפי השימוש וחתכלית של כל חלק בנפרד.

יש מקרים בחם סיווגו של נכס על-פִי מבחן השימוש בו בפועל הינו חד-משמעי כאשר חפרמטריס רובם ככולם

מעידים על שימוש מסוים. ואולם, יש מקרים, כמו בענייננו, שהשימוש בנכס אינו מוכחק ויש בנמצא ממצאים

לבאן ולכאן.

אני סבור, כי בנסיבות העניין השטח שעשוי להיות נשוא לארנונה חינו אך ורק השטת ייחציבורייי בדירת

המגורים, קרי סלון, מטבח, מבואות, שירותים וכוי. ברי כי אזוריס פרטיים (כגון חדרי שינה) אינם משמשי

כשטח משפתתון, ואף מהראויות לא חוצג שימוש שכזה בחדרי חשינח. במקרה דנן, לא נטען ולא הוכח כל

השטח הציבורי משמש אך ורק לצרכי המשפתתון. ברי כי השטח הציבורי משמש הן למגורים והן לפעילות

המשפחתון. במיליס אחרות, בדירה האמורה יש חלק שהנו במובחק תלק פרטי המשמש למגורים, ותחלק

ציבורי שמשמש לשימוש מעורב (משפחון ומגורים).

כך בעניין אחרונסון כאשר מדובר בימתקן רב-תכליתיי בעל שימושים מגווניס שניתן להפריד בין מתקניו

השונים, ייעשה חסיווג לפי השימוש וחתכלית של כל חלק בנפרד שם נכתב:

'"במקרה זה אין זיקה בין הצהרון לבין דירת המגורים, ילדי הצהרון מגיעים למקום העסק לשעות קצובות

תמורת תשלום, אין להם עניין בבית המגורים והס גם לא עושים שימוש בחלקים שאינם משמשים לצהרון.

העובדה כי במבנה מטבח אחד שמשרת גם את קומת המגורים וגם את באי הצהרון, אינה הופכת את התכליות

לקשורות ביניהן."

.5

.6

.7

.8

9

.0

.1

.2

.3

*יאין מחלוקת כי בנכס שני שימושים נפרדים ועצמאיים אשר אינס תלויים זת בזה, אין זיקה כל שחיא בין

הצחרון לבין בית המגורים, למעט העובדה כי דיירי בית המגורים הם בעלי העסק, זיקה שאינה מתחום דיני

הארנונת ואינה רלבנטית. אין מניעה לקיים את המגורים גם ללא הצהרון כפי שקורה למשל בימי שישי ושבת

והצהרון יכול לתתקיים במקום אחר ללא תלות בדירת המגורים הסמציפית. במקרה זה לא קיימת זיקה

תכליתית בין שת" תמעילויות. יי

אף אחד מחצדדים לא הציג תחשיב מדויק לגבי השטח הציבורי והשטת המשותף. יחד עם זאת, מבחן השכל

הישר מצביע כי בדירת מגריס סטנדרטית כמחצית מהשטת הינו ציבורי ומחציתו פרטי. בענייננו ניתן להניח כל

בדירת מגוריס של 4 חדריס (כולל חדר מגוריס), מחצית מהשטח הינו ציבורי ומחצית פרטית.

לאור האמור אציע כי חשימוש בנכס יבחן ביחס לשטת חציבורי בלבד, שכאמור השימוש בו מעורב.

יש מקרים בהס סיווגו של נכס על-פי מבחן חשימוש בו בפועל הינו חד-משמעי כאשר חפרמטריס רובם ככולם

מעידים על שימוש מסוים. ואולס, יש מקרים, כמו בענייננו, שהשימוש בנכס אינו מובהק ויש בנמצא ממצאים

לכאן ולכאן.

המשיבח טוענת כל כעניין של מדיניות, יש לסווג מחצית מהשטח כשטח מגורים ומתצית כשטח עסקי. כאמור,

וועדת הערר לענייני ארנונה אינתה האכסניה לתקיפת מדיניות העירייה, שיכול שמטעמיט של יעילות הגביה,

וצמצום מתלוקות קבעה כלל אצבע של היקף השימוש העסקי וחיקף השימוש הפרטי בדירת מגוריס המשמשת

גם לצורך עסקי (קרי שימוש מעורב). לפיכך, אצוע שלא לתתערב בכלל אצבע זה. יחד עם זאת, כמוסבר לעיל,

לדידי השטח עליו יש לוושם את כלל אצבע זה חינו השטת הציבורי בלבד, כלומר תשלוס ארנונח בתעריף עסקיי

בשיעור של 50% על השטת הציבורי בדירה בלבד.

לאור האמור, אציע לקבוע כי רק ביתס ל-25% משטת חדירה יוטל חיוב ארנונה בתעריף עסקי, בתקופת הנדונה.

אציין כי תוצאה זו היתה עשויה להגיע אף על דרך הפשרה, אך הצדדים בחרו מטעמיהם שלא לחסכיס לחגיע

לפשרה.

בשולי הדברים אציין, כי אמירות כבוד חרב ביאלוסטוצקי בדיון כפי שמשתקפות בפרוטקול לא היו ראויות,

ומוטב כי דברים אלו לא היו נאמרים.

אציין בשולי הדברים, כי המשיבה לא הציגה לוועדה כל מסמך מדיניות בנושא, או פרסוס שנעשה לציבור בנושא

מדיניות זו בשנת השומה שבמחלוקת. ראול בי המשיבה תפרסם כלליס ברורים לטובת הנישומים שיוכלו לתכנן

צעדיהם בהתאם. כאמור, אין הוועדה מוסמכת לדון בענייני מדיניות חמשיבה, וההערח האמורה חינה בגדר

אוביטר בלבד.

בנסיבות העניין אציע כי כל צד יישא בחוצאותיו.

מר אבהרם מלול, משפטן חבר ועדת

אני מסכים.

מר אריה קליין, חבר ועדה

אני מסכים.

התלט

1. לאור חאמור לעיל, הוחלט לקבל את הערר באופן חלקי, ולקבוע בי רק ביחס ל-25% משטח הדירה יוטל

חיוב ארנונה בתעריף עסקי, בתקופה הנדונת.

2. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.

החלטת הוועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים בבבאר שבע בתוך 45 ימים ממועד

המצאת ההחלטה לצדדים.

ההחלטה תפורסם באתר האינטרנט של עיריית ערד.

המזכירות תשלח העתק הההלטת לצדדים.

מיתן היום יח' באייר תשנ''ח, 3/5/2018

עוייד ורו''ח ארז בוקא? מר אריח קליין

רייר ועדת ערר חבר ועדת ערר

4 , 1% מ

4

מר אברתט מלול ,משפטן

חבר וועדת ערר