החלטה ערר 14/16 מתאריך 11.10.18

א.

ב.

ג.

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית ערד

בעניין שבין:

חיים דן איינפלד

רחוב שמעון 50/23 ערד

מנהלת הארנונה בעיריית ערד

החלטה

רקע עובדתי

ערר לשנת השומה 2016.

ערר 14/16

'יהעוררתיי

'יהמשיבהיי

העורר חוייב בתשלוס ארנונה עסקית בטענה שמחזיק בדירת המגוריס שלו עסק של מכירת מוצרי טסקסטיל.

דיון בעניינו של העורר התקייס ביוס 3.5.2018. במסגרת החלטת בינייס מיוס 26.7.2018 קבעה הוועדה דיון

השלמות שאמור היה להתקייס ביוס 11.10.2018. וימון לדיון נשלח כדין. למרות ואת, העורר ו/או בייכ לא

התייצבו לדיון בנושא ולא הודיעו למזכירות על כך מבעוד מועד.

טענות העורר

לטענת העורר בדיון: יי בחודש ה-6 בשנת 2016 היה ביקור של העירייה בנכס ברחוב שמעון 50/23 לנושא שימוש

הבית כעסק, לאחר הביקור קיבלתי חיוב שכל הדירה הינה עסק. הדירה בת שני חדרים בגודל של 88 מייר.

למרות שהשימוש היה רק בחלק מהדירה החיוב ניתן על כולה."

כמו כן נטען כי :יי העסק הינו מכירת מוצרי טקסטיל. היוס מקומו של העסק השתנה והוא נמצא בחנות

במרכט'י.

בסיכומיס מטען העורר נטען כי רק בחדר אחד מתקייס מסחר. וכי שאר הדירה הינה דירת מגוריס.

טענות המשיבה

הפיקוח בנכס תואס עס העורר ונציגי הקהילה (כבוד הרב ביאלסטוצק.

.10

1

.12

3

בביקור לא עולה שימוש למגורים. כך למשל, הציוד מאוחסן גס בשירותיס והדירה קטנה בכדי לעשות פיצול.

למשפחה קיימת עוד דירת מגוריס בערד.

דיו

אין מחלוקת עובדתית כי במקוס היתה חנות לטכסטיל, כך גס עולה מעדותו של העורר. אין מחלוקת גס כפי

שעולה מעדותו של העורר כי הוא ומשפחתו מתגורריס בדירה אחרת (רחוב שמעון 39 בערד) הרשוס גס במרשס

האוכלוסין. העורר מציין כי לא לן בדירה אך מציין כי היתה לו האפשרות ללון בדירה וכי ייהייתי שם בשעות

הלילה המאוחרות והכנתי לי את האופציהיי. וכי יי האישה והילדים לא (לנו - א.ב). לי הייתה האפשרות בגלל

שעות העבודה הארוכות, אך לא לנתי. הסיווג של הדירה הוא מגוריס השתמשתי רק בחלק מהדירה לעסק

ובשאר יכולתי להשתמש לצורך מגורים."

במקרה וה סיווגו של נכס על-פי מבחן השימוש בו בפועל הינו חד-משמעי וואת לאור העובדה כי הפרמטריס

כולס מעידים על שימוש מסוים, שימוש מסחרי. נראה כי העורר משליך יהבו על מבחן הפוטנציאל למגוריס. דא

עקא, לענייני ארנונה יש לבחון את השימוש בפועל. העורר לא הצליח להריס את נטל ההוכחה כי נעשה שימוש

למגוריס בנכס, אף לא בחלקו הקטן. לאור האמור, לא נדרש אפילו לדון אס המדובר במתקן רב תכליתי הניתן

להפריד בין חלקיו.

נראה כי המיטה (מיטת הסוכנות) שהוצבה בדירה אינה מלמדת על מגוריס בפועל, בטח לא לא של משפחה.

בתמונות ניתן לראות מקלחת המלאה בציוד.

הוועדה נדרשה לטענות העורר בסיכומיו ונתנה מענה להן כאמור בהחלטת הבינייס מיוס 26.7.2018. לעורר ניתן

יומו בפני וועדת הערר. ואף הוועדה הסכימה לקיים דיון השלמות נוסף בעניינו של העורר, אליו העורר לא הגיע

ואף לא יידע את המזכירות בנושא תוך כדי בובוז משאביס שיפוטייס ששוריינו לדיון בנושא.

יש לחייב את העורר בהוצאות בסך 3,000 שייח.

החלטת

יש לדחות את הערר.

העורר חוייב בהוצאות בסך 3,000 ש''ח.

החלטת הוועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים בבבאר שבע בתוך 45 ימים ממועד

המצאת ההחלטה לצדדים.

ההחלטה תפורסם באתר האינטרנט של עיריית ערד.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתן היוס בי חשוון תשעייט, 11/10/2018

מר אריה קליין 4 עוייד ורו'יח, ארו בוקאי משפטן, אברהס מלול