החלטות ערר 25/18 19/18 22/18 מתאריך 08.03.19

בפני ועדת הערר לענמינל ארנונה כללית שליד עיריית ערד

עררים מס 25/18, 23/18,22/18,19/18, 14/18, 08/18, 05/18, 04/18

בעניין שבין:

מנלה שלמת שמאל?

נוסבויס אפרים ובתיה

הידה יצחק שמעון ויפת

אשכנזי ישראל

לוינטל אברהס

וולף יהודה אירת

צשינסקי שמעון

רוזנבאום אביגדור

3 =

בן יאיר 53/54

בן יאיר 29/11

בן יאיר 59/11

בן יאיר 54/10

בן יאיר 10/37

ערבה 20/13

בן יאיר 65/11

צבר 9/13

גד

מנהלת הארנונה בעיריית ערד

עייי ב'יב עו'יד דור ילע

ייהעוררים'י

'יהמשיבת'י

א.

ב.

ג.

10

החלטת

עוייד ורויח ארו בוקאי - יוייר הועדת

ר ובדתי

ערריס מאוחדים לשנת חשומה 2018. בקשר עס תיוב לראשונח בגין שטחים משותפים.

הערריס אותדו משעה שהם מגלים שאלות עובדתיות ומשפטיות דומות, הודעה נמסרה לצדדים. הצדדים לא

חתנגדו לאמור.

לבקשת העורריס, לצדדים ניתנה אפשרות להגיש סיכומים עד לתאריך 14/2/2019. סיכומים התקבלו מהעורריס

ומחמשיבת.

טענות העוררים

יצוין תחילח, כי כתבי הטענות של העוררים חיו קשים להבנח. ?תד עם זאת, ובמשולב עם חנאמר בזייון עולה כל

העוררים מלינים על הגדלת שטת החיוב לצרכי ארנונח בגין שטתיס משותפים (כגון חדרי מדרגות ומקלט).

כמו כן, לטענת העוררים, החיוב בוצע שלא כדין שעח שחינו מנוגד ליידיני החקפאהיי. העוררים הרתיבו

בסיכומיהם לעניין זח. יצוין כי על חסיכומיס הוגשו על ידי כבוד הרב צבי ביאלוסטוצקי בהתאם לייפוי כות

שנמסר לוועדה במהלך חדיון. בייכ המשיבה חלין על ייצוג העוררים ידי הרב צבי ביאלוסטוצקי, שכן האחרון

אינו עורך דין. בהחלטת ביניים מיוס 20/1/2019 נקבע כי וועדת הערר אינה האינסטנציח לבירור משפטי וה.

עוד בדיון עלו מיני טענות חמכוונות לאפליח, לכאורית, של מגזר כזח או אחר בעיר ערד, בקשר עס התיוב

בארנונה ועם מדיניות העירייה.

טענות המשיבת

לטענת המשיבה, שינוי גודל הנכס בהתאס לסקר נכסים. לטענתה, ביצוע סקר נכסים הינו דרישה מחייבת של

משרד הפניס. בהתאם לממצאי הסקר יש לחליב בארנונה על פי צו הארנונה, כולל שטחיס משותפים, כפי שנעשה

לטענתה באופן גורף בכלל העיר חערד.

לשיטת חמשיבה לאחר ביצוע סקר הנכסים בשטחה, נודע למשיבה אודות השטחים חללו, וזו, למעשה, החלה

לתליבס כדין, במהלך התוסח תתת ההגדרה - ייהטלת ארנונה לראשונהיי.

לטענת המשיבה, השטח של הנכס העיקרי, קרי דירת המגורים, לא הוגדל ואין כל שינוי מלבד הוספת השטח

החמשותף היתסי של חבניין.

חמשיבה, טוענת כי סעיף גי לצו הארנונח בשנת השומה 2018 , סעיף חחגדרות, קובע מהו שטת בניין לצורך

חישוב ארנונה ומהווה את המקור החוקי להטלת ארנונה בדנן. כאשר לשיטת המשיבה יש לקרוא בצו הארנונה

את חדיבר ייכל שטת אתר חצמוז: לבנייןיי כשטתים משותפים, כמו כן בצו עצמו מפורש בסעיף ג' האמור את

החכללתט של מקלטים כברי חיוב בארנונה. לפיכך לטענת המשיבה, השטתים שבמתלוקת, אליבא דעוררים, בלל

אינס במחלוקת, בעוד חכ תוסיט תחת הגדרת שטת הבניין בר חתלוב כפי שמעוגן בצו הארנונה של המשיבה.

1

12

.3

4

.5

ד

.6

7

.8

9

לטענת המשיבח, צו הארנונה לא השתנה. בקשר לבנייה הרוויח בעיר - הבתים חישניס לא תויבו בהתאס לצו

הארנונה כברוטו ברוטו אך שחיו צריכיס לחיות מתוייבים כך. ואילו הבנייה הרוויה החדשה כן חויבה ברוטו

ברוטו. ובהתאם לסקר נכסים משנת 2016 יושר קו בין ישן לחדש. כיוס כל התושבים משלמים לפי צו הארנונת

ייברוטו ברוטויי.

עוד נטען על ידי חמשיבה, כי בנוגע לשטת הנכס הנמדד, הלה חובת ההוכתה על חנישום. וכי אין די באמירות

בעלמא כך לשיטת חמשיבה, כפי שעלו בדיון, כי חעורריס אינם מסכימים למדידת העירייה. על הנישום המעוניין

לסתור את מדידת העירייה לצרף שרטוט ממודד מוסמך. דבר וח לא נעשה, כך לשיטת המשיבה, בכל אחד

מחערריס הנדונים במאוחד.

המשיבה מדגישח בסיכומיה כי עסקינן בחיוב ארנונה תקין לחלוטין, אשר נעשה כדין לאחר ביצוע הכנה

מקדימה בדמות סקר נכסיס, בהתאס להוראות משרד חפנים, וכחלק ממהלך רתב של חמשיבה לגבות מס אמת

מדויק ככל חניתן ממתזיקי הנכסיס שבתתומח, הכל בצמידות ובכפיפות להוראות צו הארנונח, החוק, התקנות

והפסיקה.

בייכ המשיבח הפנה לפסיקה ענפת בעניין הן בדיון וחן בסייכומיו. כך למשל, בייכ חמשיבה הפנה לעמיימ 1721/10

גני תקווה נ' קופלביץ ואח'; עעיימ 11641/04 ברוך סלע נ' מועצה אזורית גדרות (פורסס בנבו, 17.7.2006) ועוד.

לשיטת המשיבה חמדובר בהטלת ארנונה לראשונת כנזכר בעניין סלע האמור.

עוד נטען כי אס היו תוספות לצו הרי מדובר בהבחרות, ובהתאם לעניין קופילביץ, הבחרות הינן מותרות. לפיכך

לשיטת חמשיבה, אם נחיל את מבחן ההתעלמות שפורט בעניין קופלביצ, נמצא כי בכל מקרת ניתן למסות בגין

חשטתים אותם ביקשה המשיבה למסות, שכן הם יינתפסיטיי בגדרה של ההגדרה הכללית, ולכן המדובר

בהבהרות שנוספו עס שנים, וחינן מותרות ותקפות

דיון

בקצרח יצוין, כי המחלוקת העיקרית בתיק נוגעת לתיוב העוררת בגין שטחיס משותפים. העוררים מלינים על

חתיוב לראשונה בגין שטחים משותפים.

צו הארנונח של עיריית ערד לשנת 2018 קובע כלהלן:

''שטח בנין לצורך חישוב ארנונה - כולל את כל שטח תבניין בכל המקומות (כולל קירות חוץ ופנים) וכן כל

שטח מקורת אחר הצמוד לבנין, או שאינו צמוד לו, לרבות מבני עזר, חדרי כניטה , חדרי מדרגות , פרוזדורים,

חדרי שירות, מחסנים, מקלטים, מרתפים, מעליות, מטבחים, הול, אמבטיות , חדרי מגורים, מרפסות,

לציעים וגלריות, בין שאלה מהווים מפלס אחד או מפלסים אחדים. 'י

בעניין תייצ 46540-02-16 ליטר נ' עיריית הוד השרון (פורסם בנבו, 22.8.2018), נדחתה בקשה לאישור תובענה

ללצוגית להשבת כספי ארנונה שנגבו ביחס לשטחים משותפים בבנייני מגוריס שאינס חדרי מדרגות, אשר אינם

צמודיס לדירה ואינס משמשים את מחזיקי חדירת. בעניין זה נקבע כי לשון צווי הארנונה של עיריית חוד חשרון

סובלת פרשנות לפיח שטחים משותפיס הס חלק משטת דירת מגורים. עוד נקבע, כי צווי הארנונה של חמשיבה

אינס מחריגים במפורש את השטחים המשותפים הנדוניס ולמעשה יכולים לכאורה לכלול בשטח המחויב

בארנונה גם שטחים אלו, מכאן נקבע על ידי בית המשפט המחוצי-מרכז (כבוד השופטת מיכל נדייב) שהתחלת

החיוב בארנונה בשנת 2010 בגין השטחיס המשותפיס אינה חורגת מחקיקת ההקפאה ונעשתה כדין.

בעניין זח, צו הארנונח של עיריית הוד השרון קבע כלהלן:

.20

.1

2

.3

.4

*2. הגדרת שטחים לצורך חלשוב האונונה:

א. שטח דירת מגורים- כולל כל השטח שבתוך הדירה (כולל קירות פנים וחוף), וכן כל שטח מקורה אחר

הצמוד לדירח או שאינו צמוד לה, אולם משמש את המחזיקים בדירה, לרבות מרפסות סגורות (עם גג ומעקת)

מרפסות גג מקורות ולמעט חניות ומרתפים.

לשטח כל דירה בבית משותף יתווסף החלק היחסי של הדירה בחדר תמדרגות'י.

ניסות צו הארנונה של עיריית הוד השרון דומה לניסוח צו הארנונה של עיריית ערד בכך שהוא כולל יי כל שטח

מקורה אחר הצמוד לבנין, או שאלנו צמוד לו'' בהתאס לתנאי הצוויס.

בעניין עעיימ 11641/04 ברוך סלע נ' מועצה אזורית גדרות (פורסס בנבו, 17.7.2006) התייחס בית המשפט העליון

לנושא חיוב לראשונה של נכסי:

'ילרשות המקומית יש סמכות וזכות לחטיל ארנונה כללית על כל סוג נכס בתחומה אשר משתייך לאחר

מי/אבות תחיוב בארנונה'י. אם החליטה הרשות המקומית שלא להטיל ארנונה כללית על סוג נכס מסוים

במהלך השנים, או שהעדר החיוב בארנונת נבע מטעות בשיקול דעתה של חרשות תמקומית, אין לבעלי נכסים

אלו, במקרה הרגיל, זכות מוקנית, שנכסיהם לא ימוסו בארנונה לעולם. כמו כן, בניגוד לשינוי סיווג אשר עלול

להשפ'ע על סוגי נכסים במספר שנים בהתאם להחלטות הרשות המקומית בצווי הארנונה, הטלת הארנונת

לראשונה תשנה את חיוב הנכס פעם אחת ויחיזיה- באותה שנה בה הוחלט לחייבו לראשונה בארנונה. החל

משנה זו יחית סוג תנכס מחויב בתעריף הארנונה שנקבע לו, תוך אפשרות לעדכון התעריף בהתאם לתקנות

ההסדרים של כל שנה. מובן שהתעריף שנקבע לראשונה עבור אותו נכס צריך לעמוד בטווחי הסכומים

המזעולים והמרביים שנקבעו בתקנות לאותו סיוג נכס. יי

כך גם בענייננו, כפי שעולה מהודעת המשיבח, אי התיוב בגין שטתים משותפים בחלק מן הבנייח הרוויה בערד

נבע מטעות. משעה שחטעות התגלתה, במסגרת אותו סקר נכסיט, העמידה הרשות את האזרתים על הטעות. כפי

שעולה מהחומר בערר, ומחדיון עולה שחמשיבה שלתח הודעה, וכי ההודעה כללה שרטוט. ההודעה שהוצגה בפני

הינה בשפה העברית והרוסית, ומפרטת את נושא/סיבה בגינח בוצע שינוי גודל הנכס כולל שרטוט קומה העורר

בעמוד הראשון. בעמוד השני של שרטוט של השטתיט חמשותפים. כאמור בעניין סלע, אין לבעלי נכסים אשר

בטעות לא חוייבו בארנונה זכות מוקנית, שנכסיחם לא ימוסו בארנונה לעולס. משעה שהתגלתה הטעות

ותוקשרת עם התושבים, אני לא מוצא סיבה חוקית שלא לתקן את הטעות מכאן ולחבא. אי תיקון אותח טעות

עשוי להביא למיסוי שונה של בניה רוויה ללא הצדקה וללא תכלית. חשוו עניין: עעיימ 7904/16 עיריית תל אביב

יפו נ' ענת הדחס (פורסם בנבו, 1.11.2018).

עוד אציין, כי העורריס לא סתרו את מדידת המשיבה, בכך שכלל לא הביאו כל מדידה מטעמם, לא כל שכן

מדידח מוסמכת.

ביחס לטענות חאפליה שהעלו חלק מהעורריס בדיון, אציין בקצרה כי וועדת הערר אינה האכסנייה להעלאת

טענות בקשר לאפליה, כי אם העילות המנויות בחוק חערר בלבד. ראח לעניין וה רוסטוביץ ואחי ייארגונה

עירוניתיי, מחדורה חמישית -ספר שני (2007), עמי 1370, שם סיכמו הכותבים לעניין טענת אפליה פסולה:

'יסוגיה זו הינה סוגיה משפטית מובהקת, והדעת נותנת כי ראוי שהיא תעלת בפני בית המשפט המחל

בעתירת מנהלית (ראו עמ''נ 106/04 עו'יד כלוף ישראל נ' עיריית תל אביביי

.5

.6

7

.8

.9

.0

.1

חיצמדות הוועדה לעילות המנויות בחוק חינה רוחבית ואין בידה לתרוג מסמכותיה לטובת מי מחצזדדים. כך,

כפי שדתתה הוועדה טענות שתעלתה חמשיבה במקרת זח ובמקריס אחרים, את מתוסר סמכות, כך גס במקרה

זה יישוס הדין והפסיקה מביא למסקנה כי אין הוועדח מוסמכת לדון בטענות אפליה, שס שהיא אינה מוסמכת

לדון בשאלות מתחוס ייחוד מקצוע עריכת חדין, תורה מהסכמי פשרה ועוד עילות אחרות שאינן תחת סמכות

הדיון של חוועדה.

למעלה מהצורך, אציין כי לפתות מהתיקיס שהגיעו לפתתי הוועדה עולה כי המשיבה, מיישמת מדיניות אתידה

בנושא חיוב לראשונה של שטתיס משותפים בבנייה רוויח בעיר ערד, כך שאף מטעס זּח לא ראיתי ולו ראשית

ראיה לאפליה. לעניין וה השוו החלטה שניתנה בוועדה זו בעניין ערר 22/15 ישרוטל ניהול מלונות בעי'מ מי

מנהלת הארנונה בעירלית ערד (2.12.2018 פורסם באתר האינטרנט של עיריית ערד) במסגרת החלטה אושר

הסכם פשרה, בגדרו חוייבו במלואם שטחים משותפים כאמור. החקלה היחידה שניתנה לעוררת במסגרת

הפשרה הינה אי חיוב בריבית והפרשי הצמדה. כמו כן חשוו ערר 11/17 סינלניקוב אלי ני נ' מנהלת האונונת

בעיריית ערד (14.02.2019 פורסם באתר האינטרנט של עיריית ערד), שם פסקנו באופן דומח לתיק זה.

יידיני ההקפאהיי

לעניין סעיף 2 לסיכומי חעוררים, אציין כי כפי שנמסר לי על ידי המוכירות, ובהתאס להתלטת? בהתלטת

הבינייס, צו הארנונה לשנת 1985 נשלת לעורריס (למספר הפקס של כבוד הרב) ביום 23/1/2019 ואישור שליתה

חוצג לי.

העוררים העלו טענה לפיח החיוב בוצע שלא כדין שעה שחינו מנוגד ליידיני חהקפאהיי. העוררים מיקדו

טענותיחס בסיכומים לעניין זה.

גם חמשיבה התייתסה בסיכומיח לדיני ההקפאה, וטענה בין חיתר, כי מדובר בחיוב לראשונה, כי ההסמכה

לחיוב שטחים משותפיס נובעת כבר מחצו המוקפא של שנת השומח 1985-1986, וככל שיש סטייה בין הצוויס

מדובר בהבהרה בלבד. לטענת חמשיבה פעולותיה אינן עומדות בניגוד להוראות דיני ההקפאה, שכן אין

המדובר בשינוי סיווג, שינוי שיטת מדידח או כל פעולח דראסטית אחרת אותה ביקשו החוק וחפסיקה להגביל.

חמדובר, למעשה, בהתאמה של תיוב הארנונה לשטתה האמיתי של הדירה (בכל אחד מהעררים), במהלך שהוא

בבחינת חטלת ארנונח לראשונה, אשר אינו טעון אישור חשרים, ונמצא בסמכותה של המשיבה.

לדידי, טענות אלו של הצדדים לעניין דיני ההקפאה חינן טענות משפטיות מובהקות. וועדת הערר אינה

האכסניה לבירור טענות אלו.

לעניין זה ראו: עמיינ 67598-10-13 מאה ארבעים ואחת ניהול בעיימ נ' עירית תל-אביב-*19 (פורסם בנבו,

4. בעניין זה בית חמשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לערעוריס מנהליים פסק כי וועדת

הערר לענייני ארנונה אינח מוסמכת לדון בטענות התוקפות את מדיניות העירייה בשאלת תוקיות החלת צו

חארנונה משנים עברו והפרשנות שיש ליתן לצווים אלו. לעניין אלו יפים דברי בית חמשפט לעניין סמכות

הוועדת:

ועדת הערר כשמת כן ה*א. תפקידה הוא לדון בהחלטות של מנהל הארנונה על פי סעיף 3 לחוק הערר, הקובע

את זכותו של הנישום להשיג על טעויות בהודעת החיוב בארנונה בפני המנהל בעילות שונות, כגון סוג הנכסי,

גודלו או השימוש בו. בנושאים אלה, אין הנישום רשאי לפנות ישירות לבית המשפט, אלא לאחר מיצוי חליבי

התשגה והערר.

.02

.3

לוועדת הערר 'וחדו סמכויות לדון בעניינים ספציפיים המנויים בסעיף 3(א) לחוק הערר, כחלק מהסמכות

המוגבלת שהוקנתה למנהל הארנונה לדון בהשגה בעניינים אלה (רע'/א 10643/02 חבס פיתוח (1993 בע'ימ בי

עירית הרצליה [פורסם בנבו]; עת'ימ (ת''א) 2782/05 בנק הפועלים נ' עירית ראשון לציון [פורסס בנבו]).

בפסיקה נקבע, כי כאשר הטענה אותה מבקש החייב לתעלות איננה נמנית עם הטענות המפורטות בסעיף 3()

לחוק הערר "...על החייב ללכת במטלול שונה. עליו להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים ובגדרה

לוכל הוא לתקוף את החיוב בארנונת בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3(א) לחוק הערר...'' (עעי'מ 5640/04

מקורות חברת המים בעיימ נ' מועצה אזורית לכיש [פורסט בנבו]).

במקוה דנן אינן מדובר בטעות שנפלה בהודעת החיוב, אלא בטענה, כי היה מקום להשית את החיוב על פי צו

הארנונה לשנת 2008 ולא על פי הצו לשנת 2012./

%%

ליודוק: המערערת לא טוענת כנגד אחת מעילות החיוב הקבועות בסעיף 3(א) לחוק הערר, אלא טוענת כי היא

זכאית להעלאה הדרגתית בחיוב בארנונה, מכוח צו הארנונה לשנת 2008.

מדובר בטענה משפטית מובחקת התוקפת את שיקול הדעת של המשיב מדעיקרא , ''בענין חמנוי בתוספת

הראשונה'י, כמשמעותם בסעיף 1(5) לחוק בתי המשפט לעניינים מנחליים, תש'יס - 2000 והתוספת

הראשונה. תקיפה זו, על פי לשון החוק, צריכה להיעשות בדרך של הגשת עתירת מנהלית, ולא בדרך של

ערעור מנחלי לבית המשפט בגלגול שלישי (אחר? השגה וערר). במלוחד נכוניס הדברים לאור העובדה שמדובר

בטענה שהועלתה בהשגה שהמערערת הגישה לראשונה בשנת 2012, ולא קודם לכן.

ראו גס עוייד טל קדש, יידיני ארנונה"י (2018), עמי 68:'*למעשה אפשר לתקוף את חוקיות צו הארנונה של

רשויות, בשל פגמים אשר נטמעו בהם בהליך של עתירה מינהלית ובהליך של בקשה לאישור תובענות

*ייצוגיות נגד חרשות.'י

העוררים חפנו בסיכומיחם לפסיקה ענפת. ברס, פסיקה זו הינה בתחוס המנהלי ולא בכדי. כך, עעיימ 867/11

עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקח בעיימ, הינו ערעור לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים בעניינים מינהליים בעניין עתירח מינהלית שחוגשה לבית חמשפט לעניינים מינחליים בתל אביב-יפו.

עעמ 8635/05 עיריית *בנה נ' רונית ארנפרוינד כחן, הינו ערעור לבית חמשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים בעניינים מינהליים בעניין עתירח מינחלית שהוגשה לבית המשפט המתוצי בתל אביב בשבתו כבית

משפט לעניינים מינהליים. העוררים לא הביאו כל פסיקח ממנה ניתן ללמוד כי נושא זח חינו בסמכות וועדת

חערר לענייני ארנונה, אף כי בדיון העליתי ספקות ביחס לסמכות הוועדה לדון בנושא וח.

ועדת הערר, על הרכבה הקבוע בתוק, לרבות חדרישות חמנויות שם, אינח יכולה לשמש כפרשן לתחולת צו

הארונה ופרשנותו. סמכותה העניינית של הוועדח הינה מוגבלת, והצדדיס אינח יכולים להרתיב את סמכותה

של הוועדה בהעלותם טענות משפטיות מובחקות, שהוועדה אינה רשאית ללבן, ואף אין ביכולתח המקצועית

לעשות כן. ראה למשל: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה 12, 2015), בעמוד 36 :

"על בית המשפט מוטלת החובה לבדוק את סמכותו העניינית לדון בתובענה שלפניו ולא להמתין ליוזמת בעלי

חדין. בית המשפט הוא שחייב בבדיקת העובדות המקנות לו את חסימכות, אפילו לא חלקו עליה בעלי הדין אין

בהסכמתם של בעלי הדין להתדיין לפני ערכאה שיפוטית אחת כדי להקנות לה סמכות עניינית בנושא שבו

המחוקק מסר את הסמכות לערכאה שיפוטלת אחרת. יי

.5

.6

.7

.8

9

+1

לאור האמור, עולה כי פרשנות חקיקת ההקפאה הינה נושא מנחלי מובחק ומן הדין ומן חראוי כי ככל שקיימת

מחלוקת בין הצדדים - נושא זה ידון במותבים שיועדו לעילות אלו. לפיכך, לוועדה אין סמכות לדון בשאלת

חוקיות צו הארנונח, או בשאלת יישום יידיני חהקפאהיי. עניין דומח כאמור נדון בעניין תייצ 46540-02-16 ליטר

נ' עיריית הוד השרון על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנחליים ולא על ידי

וועדת ערר. זאת ועוד, האופי חמעין *יציבורייי של תיק מאוחד זה, שאינו כולל ככלל סוגיות עובדתיות, אלא

מחלוקת משפטית, יידון לפני בית,משפט לעניין מנהליים, ככל שחצדדים ימצאו לנכון. יפים לעניין זח דברי עוייד

טל קדש בספרו יידיני ארנונחיי בעמי 272 :

''בסופו של *ום סמכות ועדת הערר תיגזר על פי אופיין של השאלות השנויות במחלוקת, אופן ניסוחן ותעמדתן

בתשגה או בכתב הערר על החלטת מנהל הארנונה.?

בעניינו כתבי הטענות של הצדזיים ובעיקר של העורריס מיקדו את טענותיחס בטענה משפטית מובהקת, תחולת

דיני חהקפאה. העוררים לא הביאו כל מדידה מוסמכת, כך שהמתלוקת הינה מחלוקת עקרונית משפטית ולא

מחלוקת עובדתית.

זאת ועוד, יצוין כי רק בעת מועד הגשת הסיכומים העורריס מיקדו את טענותיחט העובדוניות והמשפטיות, ככל

שחייתה סמכות למנהלת הארנונה לדון בטענות אלו חיה עליהן להתברר תחילה בהשגה ובערר מול מנחלת

הארנונה, ולאחר מכן, ככל הנדרש בפני הוועדה, ובטת שלא בשלב חסיכומים.

על פי התלטת ביניים של יוייר הוועדה הצדדים התבקשו להשמיע את טיעוניחס לענלין הסמכות העניינית של

הוועדה לדון בסוגיית יידיני ההקפאהיי עד לתאריך 27/3/2019 בצורח של סיכומים.

בייכ חמשיבה בסיכומים המשלימים מטעים כי לוועדת הערר אין סמכות עניינית בנושא דיני ההקפאה. בייכ

חמשיבה, הפנה לעניין בבריים 14/7511 מנהל הארנונח בעיריית ערד ני א.ק .יוניברס בעיימ:

ייעל פסק דין בערעור כאמור ניתן לבקש רשות לערער פעם נוספת לפני בית משפט זה, שתינתן רק במקרים

המתאימים. במסלול זה רשאי הטוען נגד חיובו בארנונה לחעלות רק טענות המנויות בסעיף 3(א) לחוק הערר.

כפי שצוין לא אחת בפסיקתנו, המסלול העררי - על שלביו השוניס - נועד לבירור טענות עובדתיות וטכניות

באופיין העשויות לתייב בתינה של מצב חדברים ייבשטתיי. לעומת זאת, דינן של טענות שאינן מנויות בסעיף 3(א)

לחוק הערר, לרבות כאלו הנוגעות לתוקיות צו הארנונה, להתברר לכתתילה במסלול שיפוטי.יי

לאור האמור, לא מצאתי לנכון לקבוע כל ממצא ביחס לדיני התקפאה, לרבות פרשנותו של צו הארנונה לשנת

6, ואופן שילוב הצו המוקפא בחקייקה מאוחרת *ותר. בפני הוועדה עומד צו הארנונה לשנת 2018, חא

ותו לא. כאמור, אין ספק כי צו זה מתיר את החלוב האמור ומכאן מסקנתי בתיק. תוצאה זו עומדת בקנה אחד

עם פסיקות אחרות וסודמות של הוועדה שנתקבלו פת אחד. לא מצאתי לנכון לסטות מדין אחיד זה.

ההפניה בטיכומי העוררים לדוייח משרד מבקר חמדינת לעניין השוני באופן שיטות חמדידח של הארונה בין

הרשויות השונות, על אף חשיבותו של חדוי'ח, אינו רלוונטי לתיק דנן. קביעת מדיניות הארנונה וחקיקתה הינה

למתוקק הראשי ולמחוקקי המשנח, ולא לוועדת הערר

12

.3

.5

אמנס הערריס המאוחדים נדחו. יחד עם זאת, העררים העלו שאלח עקרונית ומטעם זה אני סבור כי אין לחייב

בחוצאות. זאת ועוד, ובחתייחס לטענת המשיבה לפיה יש לתייב את העוררים בהוצאות בין חיתר לאור האופן

והצורה בה הוגשו העררים, אף כי אני סבור כי העררים חיו יכוליס להיות מוגשיס בצורה מסודרת וברורח יותר

ובכך לחקל חן על המשיבה וחן על חוועדה, אני סבור כי אין להטיל הוצאות בגין אופן הגשת העררים. זכות

הגישה לערכאות, ובתוכן לערכאה מעין שיפוטית, הינה זכות יסוד בשיטתנו, ואף כי לעיתים יש לבכר את

היעילות וחסדר, אני סבור כי בנסיבות מן חראוי היה ליתן לעוררים להשמיע את טיעוניהם ולדון בהם בכובד

ראש. גם אס טיעוניהס של העורריס בכתבי הטענות לא היו בורריס דייס חרי שמסגרת הדיון ובסיכומיס

חובהרה המחלוקת (שחלקה אינו בסמכות הוועדה). יש לזכור כי וועדת הערר אינה כפופה לדין הפרוצדוראלי,

וכי חהליכים בח מתנהלים בצורה גמישה יותר מאשר חחליכים המתנהלים בבית משפט (ראו טל קדש, שם

בעיימ 269). לאור האמור, אני לא סבור כי זה המקרה בו יש לחטיל הוצאות לדוגמא. כמו כן, וכפי שציינו נושא

זח נדון בעניין ערר 11/17 סינלניקוב אלי ני נ' מנהלת הארנונת בעיריית עדד (14.02.2019 פורסס באתר

חאינטרנט של עיריית ערד). חטלת ארנונה לראשונה, אף אס בדין יסודח, עשויה להביא את חנישומים לבקש

לבחון את הנושא. ועל הוועדה להתייתס לכך בכובד ראש. אציין כי אף בעניין סינלניקוב, שם נדחה הערר, לא

מצאנו לנכון לחייב את העורר בהוצאות. אני לא רואח סיבה לסטות מהקביעה שס בענייננו. כמו כן, הערר אותד

בחתאס לתקנות הערר, כך שלא מצאתי כי העלויות שהושקעו בו חיו יוצאות דופן, כי אם חושג תטכון בעלויות

דיון בכך שהדיון אוחד על פי החלטת הוועדה.

בהזמנות זו אני מוצא חובח נעימח להודות לחבר הוועדה מר אריח קליין, אשר סיים את כחונתו בוועדה, על

שירותו.

מר אבהרס מלול, משפטן חבר ועדת

אני מסכים.

אריה קליין, תבר ועדה

אני מסכים אס דברי חברי .בהזדמנות זו בו אני מסייס תפקידי בוועדה. אני מודה לחבריי ומאחל לכולס הצלחה

בהמשך הדרך

לאור האמור לעיל, הוחלט לדחות את העררים.

בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.

החלטת הוועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים בבבאר שבע בתוך 45 ימים ממועד

המצאת ההחלטה לצדדים.

ההחלטה תפורסם באתר האלנטרנט של עיריית ערד.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתן תיום א' אדר ב' תשעייט, 8.3.2019 בהעדר הצזידים.

אריח קליין אה)/כוקאי , עוייד ורויית אברהם מלול, משפטן

/ טאב

חבר וועדת ערר יוייר וועדת עקר חבר ועדת ערר