החלטת וועדת ערר יצחק עזרא

7

.

מוגו עדת עררלארנתת בללא 02277 00 ה תיק ערר

, ה: %

במני יר/ר - גב' רחל גדרון איקונומו, עה

תפר -- מר גיסים בנפשיאן

חצר - מר פולומבו אלזידור - 3

- ו

עיריית בת-י

העודר: יצחק עזרא, ת-ז, 0513197383 ועדת ערר לעניני ארנונה

ותקבל ביום

- 3"

11-02

חמשזב: מנחל הארנונת בעוריית בת - יס

גסם ותו עותייד רו כחן 7

בשט חמשיב: עוח'יזי יובל ברושי

1 - 8

מתח דבר

1. במני חועדת מונח ערר, שחוגש ביוס 6.5.09 על ידי העורר כנגד חמשיב, לאחר שהאתרון

דחח את השגתו של חראשון לעניין חיזבו האישי בארנונח שהושת עליו מכווז סעיף 5 (ג)

לחוק ההסדדיט במשק המדינה (תיקוני הקיקה להשגת עדי תקציב), התשנייג

(לחקן :'יהתוקי).

1 וואת יש לדעת, חוק זח מאפשר גחנקייט חתטזיס ובכפוף להתקלימות נסיבות מיזחדות,

חמנויות בסעיף 117 א (א) לפקודת מס הפנשה (לחקן: 'יהפקודחיי), לחשית חזבות ארנונה

של תברח על מי שחזוז בעל השליטה בח.

3 יחד עם ואת, הצדדיט חלוקיס בדעתט, מבוזעה מחותית, מחי נקודת המוצא לבחינת

החוקוז הקבועח בסעיף 117 א (א) (3) להוק.

6 כמו כן, עמדות הצדדים צחובות זו לזו לענלין חשיקוליס העומדים כבסיטו של החוק.

5 כל צד טוען כי לפתתו של האחר מונת הנל להמרכת התזקה.

6. לשיטת העורר, במועד פירוק התכרח ואו הנסקת בעילותת, לא חיו בהוקתה נכטים,

משכך אינה יכולח היותח לחבריח את מה שלכאורת אין לח. במצג דברים ות, סבור

העורר כי נטל ההוכחה להפרכת ההוקח מונח על כתפי חמשיב, על פי הכלל 'יהמוציא

מתברו עליו הראיויי.

7 מנגד, לשיטת תמשיגב, נקודת תמוצא בחוקה וו היא כי עצט העובדה כי תברח הפסיקת

את פעילותת, תחא חשיבה אשר תחא, מקימה ההוקה, לפיה ברשות החברח נכסים

ולפיכך על העורר לסתור את ההוקה, כך שיוכיח כי לא עברן אליז נכשיס ללאז תמורה או

לא יינעלמויי נכטי החברת.

8. אין מוזלוקת כי העורר היה בעל תשליטח חיתיד בחברה ייאורות מטבחיס בעיימיי, אשר

החויקה בנכט חמצוי ברחב וזפלדה, בת - ים (חשבון ארנונח 1086150, לחלן :'יהנכסיי).

9. פעילותת של חברת ייאורות מטבתים בעיימיי בין חשנים 2000-2007, כאשר במחלך חשנים

6 חתחתברוז החזיקה בנכס נשוא הערר.

\%07%%

\ . סנכיס כ|צ 1‏ 69ז.ן

5

0ג. לגרסת העורר, ניצני הקשיים תכלכליים במיחוק ותפעול החברת החלו לחופיע בשנת 2005.

איתרע מולו של העורר והקשיים הכלכליים חמשיכו וגברו, עד שבשלת? 1006 הפטיקת

הברח כליל את פעילותה.

1. להשלמת התמונה יצוון כי בנסיבות אלה, הותזרה אחריה תחברת תובות בבדיט, לרבות

חובות לעובדים וטפקים, וכן את חחזב נשוא חערר, שעניינו חוב בגין ארנונח ומיס

לעירוית בת - ים.

2. יודגש בי חזב הארנונת שהצטבר מתייחט לשגיטס 2000-1006. ברם ביוט 25.6.07, הגיעו

הצדדים להסדר דןני במסגרת דיון מקדמי בערר, לפיו חוב תארנונח טומן בחובו את

חתוב לשניס 2004-2006 (ואנו מתייחס לשנים 2000-2001), וזאת לאור מועד כניסתו של

חתיקון להוק החל משנת 2004 ואילך,

5 ואת ועוד, מכתבי תטעגות וחקירת העורר עולח כל בחתאם להשתלשלות העניינים, בשלחי

שנת 2004 ותחילת 2007, מכרח וברח את חציוד שיח בבעלותה לצדדוט שלישייס.

4. פרשנות לפעולות אלח של התכרת חיא חא גהא תליא לנקודת המוצא של מי מהצדדים

לגבי חחזקה הצומחת מסעיף ?11 א (א) (3) לתוק.

5. בעוד שחעורר טוען כי מכירת חציוד באה לעולם במטרה לאמצס את פעילותת של

חחברה, ותוך ניסיון למזער נוקים ותחזרת חובות שרבצו על כתפיח, חמשיב סבור כל

פעילות זו עולוז כד? הברחת נכסייט.

6. לא ון אף זו, העורר מוטיף ומדגיש כי חמדובר בניסיון לשקם את מצבת הכלכלי של

חחברה, ולו בלבד לאבשר את המשך פעילותח, עד הלוף ייועםיי ואילו חמשיב מחויס

בעמזיה כל עסקינן בצמצוס חנזק רק למראית עין, בין חיתר לצורך וזתתמקות מתשלוס

חוג הארנונה.

טענומ תעורר

7. נקודת המוצא תגורפת של המשיב, לפיןז כל עת שהברח החתפרקת או הפטיקח בעילותה -

אצי בהכרת בעלי חשליטה הבריחו נכטים, אינח סבירה וחותרת תחת כנפי ערכי חיסוד

שבדין, לרבות פגיעה בלתי מידתית בזכות חיסוד לקניין ומגמות כלליות חקשורות

למנגטון ייחרמת וזמטניי. \

8. לשיטת העורר, חמשיב עושח שימוש לא נכון במנגגון חמצוי בידיו על פל סעיף 119 א (א)

לפקדדת מס תכנסה. המדובר בשימוש לא ראוי ולא מודתל.

9. לשיטתו, בחינת חסוגיה על פי לשון חחוק וחפרשנות חראולה תכליתית, עשויה לחביא רק

לתוצאח אתת, וחיא תוצאת אשר תבטיח הגנה על עקרון האישיות המשפטית חנפרדת של

החברח ועקרון הגבלת האחתריות, ואילו הפרשנות שאותה מציע חמשייב מרוקנת עקרוטות

יסוד אלה מתוכן.

0. ואת ועוד, העורר טבור כי פרשנות וו תעניק לו, למשיב, יתרון משמעותי בגביית חובות,

כאילו מדובר ביימערכת גבייה אוטומטיתיי, ממקנה לו ערוץ תקשורת ישיר לשם גביות

חחובות, הגס שאינו מפרט מחן תעריפי הארנונה ותקופות החזב הנטענות.

1. מבלי לפגוע בטענוות אלח, טוען העורר כִי במקרה שלפנינו, הוכח למעלה מכל טפק סביר,

פוזיטיביות, שכלל לא טותרו לתברח נכסיט ובוודאי שחעורר לא קיבל ו/או לקח נכסים כל

שחם מקופת החברח לידיו, ללא תמורה.

2 יתרח מכך, חעורר פעל בתוט לב ועשה ככל שידו חליתת משגת, למנוע את קריסתת

הכלכלית של החברוז, בשים לב לתעצומות הנפש והחקרבת האישית מצידו, לבד ממון רב

שחהושיקע בתברה כחלוואת בעלים.

011 8 0. 8 ]

33

8

5

לתילופי חילופין, טוען חעורר כי סעיף 119 א (ג) לפקודת מס הכנסח, יוביל לאותה תוצאה

בדיוק.

העורר משביר טענח זו בדרך וו- לשון חסעיף מציין ברחל בונך הקטנח כי לא ניתן לגבות

ממי שקיבל את חנכטיס יזתר משווי הנכסים. חיות ותעורר ממשיך לחתזיק בגרסתו כי

לא קיבל ו/או לקה מאומה מהחברו: ללא תמורח - אוצי דרישת התשלוס מוגבלת לסך של

₪0

בסיכומיו מבטט העורר את עמדתו של ביות המשפט בת''א 5980/06 עיריית ראשון לציון

נגד טייפאני א*יועיט בעיימ, העוליט בקנה אחד עם טעוני תעורר.

טעגוג חמעייב

6

7

6

1

ג

2

1

לשיטת חמשיב, יש ליתן פרשנוות מרחיבה לסעיף 119 א' לפקודח, הרי בסופו של לום

מטרתו חיא לגבות חובות מגעלי עסקים, אשר ניצלו את עקרון יתאישיות חמשפטית

חנפרדתיי, השתמטו מהזבת תשלומם בארנונת והותירו את קופות חרשויות חמקומיות

ריקות.

חמשיב סבור כי מציאות בטתי נטבלת ועגומה וו לבטח עמדת לנגד עיניז של המחוקק,

והחוקה בסעיף 117 א לפקודוז, באוז לעולם בכדי להתמודד עימו.

עוד טוען חמשיב כי חרצזונאליים העומדים בבסיס עקרון האישיות המשפטית חנפרדת

וחעילות לחרמת מסך מכוח חוק החברות, אינס רלוונטיים לעניינו ומכל מקום נסוגים

מחתכליות שעמדו בפני המחוקק בבואז לחחיל או הפקודת לתזק.

יש לדחזת את טענת העורר, לפיח על המשיב מוטלת תובת ההוכחה כי ברשות תתברה חיו

גכסים במועד פירוקה. לשיטת חמשיב מדובר באינטרפרטציה קיצונית לפרשנות חתוק

ואינוז מבוססת.

= עוד מציין המשוב בי ישנה אסופות פסקי דין נכבדה, ובת נקבע כי לרשות מקומית אין את

חיכולת להקור ולדעת מת וזייתה מצבת הנכסיט של כל עטק ועסק,

לעומת זאת, פרשת טיפונני הגייל מחווה הריג לפסיקה, ומכל מקוס נטיבות המקרה דנן

שונות מפרשת טיפאגי ומשכך יש לדחות את הערר.

חמשיב מדגיש כי לאור פרשנות לשון הסעיף וחרקע לההלתו, יש לאמץ את גישתו

ופרשנותו לעניין ההזקה, כך שניתן יהיח לחרים את מסך ההתאגדות של החברה ולגבות

באופן ישיר מבעלי חשליטה בח לאחר שהתפרקוז.

לדידו של חמשיב, על חעורר חל הנטל לטתור את החזקח כי לא עברו לידיו נכסי התברח,

ללא תמורח או בתמורח חלקית, אשר אינח משקפת את עלותו חריאלית של חציוד שחיוז

לכאורח ברשות תתברח.

. ואת ועוד, העזרר, לשיטת חמשיב, לא עמד בנטל ות מכמח טעמים:

א. גרסתו של חעורר חייתח עדות בעל דין יחידת ותוא (מגע מהבאת ויאיות שיכול

יה להביאן. חלמנעות וו פועלת קרעתו.

ב העורר נמנע מהבאת ראיות, שלגביחן נקבע כי הן אקוטיות וקריטיות בסוגית

מע וו.

ג. | חוסר אמינותו של העורר אינו מוטל בספק. חעורר ניסת לנצל את הגתות המשיב

לטזבתו, כאשר נתנח לו האפשרות לחמציא מסמכיס חדשים ו/או לערוך ''מקצה

7

103 8

שופורומיי) בעדותו, ברם, לאחר מכן, חתברר כז לתברח שבבעלותו חיו נכסיס

נוספים, שזכרם לא בא לידי בלטזי בתצחיר חראשונל.

ד. אומנס חעורר צירף מעט ראיות שאינן מספקות, אך גם חומר וח עומד בסתירת

לעדותו.

ח. למעלה מן הצורך, מציין המשינ כי אומנס סוגות הרמת חמסך איגה כפופח

לשיקולו תזט לב, אך יש ליתנן את חזדעת לכך, בשים לב להתנחלות העורר עובר

למזרוק התברה וומן קצר מאזחר 'ותר, כאשר בתר העורר כנצד לצמצס חובותיו.

העורר העדיף לשלט חזבותיו לנושים אחריס, אך לא לעיריית בת -- ים. חוטר

תוס לב זח פועל כנגדו.

דיוו ומכרעה

5. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, בשים לב לאינטרטים המתנגשים במקרה דנן ועדותו

של תעזרר בפנינו, תנענו לסלל מסקנוז כי דין חערר להתקבל.

6. עוד בטרס נפרט עמדתנו ונכנט בעובי חקורה על בסיט תטעגות שהוצגו בפמנו באשר

7. סעיף 119 א (א) (כ) קזבע כחאי לישטל:

(תיקון מס' 154) ה0₪"ג-2008

(3) | "בל לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחמר כגי אדם חוב מס

סופי והוא חתפרק או חפסיק את פעילותו בלי ששילט את חוב וזמט האמוד,

יראן את תנכטים שהיד לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא

תמורה, תיתן לגבות מהם אח תוב המט, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת

דעתו של פקיד השומה* (חוחיגשות אינן במקזר).

לתוקת - את מי מחצדדים תיא משרתת ועל מי מוטל הנטל לטתור אותח, אגו סבוריס בי

בונחילה שיש לבחון פשיטא את לשון סעיף 119 א (א) (3) לפקודת מט הכנסה.

8. לדידנו, יש ליתן פרשנות דווקניו: ללשון חסעזף, ומשכך יש יילראותיי - פשוטו כמשמעו,

את אותס נכסים אשר לכאורוז יש בבעלות החברח ובכוונתת בעלי חשליטת לחברית.

9. ברוח זו, לטעמנו, יחיח וח נכון לבחון את סעיף 119 (א] לפקודת מט תכנסת בכללותו, חדן

בגביית מש בנסיבווג מיזחדות, וסביר לחניח כי תתי הסעיפים הכלולים בסעיף 119

מתמקזדיט באותו רציוגאל ולפיכך אף שואביט את כוחם על בסיס נסיבות ו/או מאפיינים

דומיס.

0. ואלו הס טעיפי חחוק:

9. (א) (1) היה לחבר-בני-אדט חוב מס ונחפרק אר חעביר את נכסיד ללא תמורה

- ₪

ו

(היקדן מט- )+

תפל"*ב-1992

(חיקון ושי 184) תפטרג-009?

[חיקון מפ' 135

תשט*2003.1

או בתמורזה חלקית בלי שנותרו לו אמצעיס בישראל לסילוק החוב האמור,

ניתן לגבוח אה חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיכל את הנכסים בנסיכות

באמוד.

(2) היה לחבר בגי אדם חוב מס טופי והוא העביר אח פעילותו לחבר מני

אדם אחך, שיש כו, במישרין או בעקיפין, אוהם בעלי שליטה או קרוביהם

(בפסקה זו - חחכר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקיח, בלי שנותרז לו

אמצעים בישראל לסילוק התוב האמור, ניתן לגבות את הוב המס שהחבר

חייב בו מהחבר האחר.

1. עיון בשני טעיפי חחזק, כמו גס בסעיף 119 א (א) (3), מעלת כי ישנו צורך ממשי ונוכתות

חפצית של הנכסיט בסוגיית הברחת הנכסום.

ו

₪188

1

.3

5

7

9

1

71

.3

5

בטעיף חראשון, ישכה העגרה ממשית של תנכטיט ופירעון התוב יתבצע ממי שהנכסים

עברו לודו וניר לבדוק ואת באופן ממשי ואובילקטיב). בסעיף השני, ישנה העגוית של

פעילות תחגלת וגט עובדח זו ניתן לבחזן באופן ממש?.

באופן דומה, אט סבוריט כי סעיף 117 א (א) (3) מצריך בחלנה ממשית של העברה נכסים

ולשס כך תחילה יש לראותס ברשות החברה, עובר להברחת הנטענת.

. אין טפק, אפוא, כי טעיפי תחחוק בעמינו, סעזף 8 (ג) לחוק הסדרים במשק תמדינה

(ת!קוני הקיקה לתשגת יעדי התקציב), התשנייג -- 1091 וסעיף ?11 לפקוזית מס הכנסת

באו לעולס בכדי לטיוע לרשויות מקומיות לחתמודד עם חובות ארנונה, שאלמלא התערב

המחוקק, סביר לחניה שחיו חופכיט הזבות אבודים.

ברי כי התערבות וו של המתוקק מכרסמת בעיקרון החאישיות חמשפטית חנפרדת ועקרון

חגבלת האחריות, אך בכל הכבוד חראו לא יעלח על הדעת שכוונת המחוקק ותה

לרזקן עקרונות אלה מתוכן.

. סעופי חחזק הנוכריס מתקיימים בצילם של עקרוטח צדק וחוקי יטוד, ויש לפרשם

לאורט.

ראשית, אנו סבורים שבנטיבות העניין, הגם שהמחוקק רצה לקדט ולעזור לרשויות

המקומיות בתחליכִי הגבייח, חרי שעקרון העל, המקובל במרבית חהודריסציפלינות

המשפטיות, ייהמוציא מחברו עליו תראיחזיי, נזקף לוכותו של העורר גם במקרח דנן

וחמשיב לא חצביע על טעט מיוחד לשלילתו של עקרון ות.

= מכאן נובע שבנוסף לאמור, יש לפרש את סלע המתלוקת לעניין החזקה, לטזבת העורר

ומשכך לחקויל את חובת טונירת ההזקה לפתהו של חמשיב.

בו בומן שטענתו של חהעורר מתיישבת, הן עט החיגיון וחשכל חישר וחן עט העיקרון

"המוציא מחברו עליו חראיח'י, חרי שעס טענתו של חמשיב יש כשל לוגי. נבחלר.

. בעטיח של טענח כי חוברחו נכסיט לידי בעל שליטה בחברוז שחתפרקה, נכון יותר' יחיח

לחוכיח תחילה כי בבעלות מתברח נותרו מספר נכסיט ואף לנטות לזעריך מח שוויים.

קרי כינוטש של נכסיס ומכורותס.

נזכיר כי על בטיס תליך כגון וה מתקלזמיס חליכי פשיכות רגל - איסוף וכינוס כל הרכוש

ו/או תזכויות של פושט חרגל ולאחר מכן תלוקתט בקרב חנושים, כאשר כמובן יש ליתן

את חדעת לנושוט בעלי זכוות קדימח (כדוגמת חוב ארנונה לרשות מקומית).

מנגד, תחת החנחוז כז יש ממש בסענת המשיב והחוקת חקמת על בסיט סעיף 119 מלמדת

כי בחכרח עברו נכסיט לידיו של חעורר, מח נפקא מינא אס העורר יוכיח כי לא קיבל

לידוו נכט מסזיט ואת הנכס חאחר דווקא כן.

ישנו קושי לוגי עם נישח זו. האם יעלה על חזשת כי העורר צריך לחוכיח מח לא קיבל ואו

לא לקח מחתברה, כאשר בכלל און מידע מחימן מו היו נכסי החברה במועד פירוקהו ברז

כי במצב דכריס וח גס לא מתנקבלת חתמונה המלאח והאמיתית של כלל חנכסים.

שנית, ישנו גט קושי מובנה עט גישתו של חמשיב בי בחכרת נשארו נכטים ברשות כל

\ תברח במועד פירוקה. קביעח זר כללית וגורפת ואינח מתליתשת לנטיבוות חספציפיות של

כל הברח ותגרח, מח גט שנראה כי קביעה ון לא עולה בקנה אחד עט המושג ייחברת

חדלת פירעון" ומח שהוא טומן בחזבו.

לעניין ווח נוסוף ונאמר כי אנו תמימי דעים באשר לאופן התנהלותו של העורר עת החלו

הקקשייט הכלבליים לחשפיע על תפקוד החברה.

01 8%

7

ך

/

1 8 0

4. געטיבות וזאעניין, העורר לא התנחל בצורה הריגה ולא ראויה, אלא מעל על פד שוקול דעת

סביד ואמות מלדוז מקזבלות וחדועות, כאשר בעלי עסקים נתונמס ללחציס כלבליים.

?. נראה היח כי העורר ניטן בכל מאודו לצפצס או פעילותה של חתבוח נוכח המצב

הכלכלי הקשה שפקקד אותה ובד בכז' למזער טוקיס על ידו מכורות ציוד לצד שלישי, בערכו

חריאלי.

א אס לא די הרי שהעורר הכניס לקופת ההברה הלוואת בעליט על טך 411,845 ₪,

ואת בגיסיון ל אותח ולהענוק לח אווור לנשימרי.

9. אנו מאמציס או דכריו של העורר בעוותו בפנינו, וסבוריס לי חחח דובר אמתל באשר

לטענתו שחלוואח וו נבלעח בובו ההגרה וירדה לטמיון. ערותו של העזרר הזיתה

אסנה מאוד על חכרי הוועדה ובכל עקרה לא נסתרה.

טוף דגב

0. חעולה פן הקזב, נה דעתנו כי לא בצדק ולא על 5 דין דתח חמשיב את השגת העורר על

חויובי הארונה כנין הנכס נוא הערד.

8. טסופו של יוס, חברי הועדח מוצאים לנבון לקבל אה הערר, ולטילך, אנן מודיט למשזב

לפטור את העורד מחוב מארנונח לעזרזית גת יט בנין תשמים משוא הערר,

1. בנטזבות העציין, אץ צו להוצאות.

<יחך חיר 10.1.1013, לי פשפט, תשעל, הצדדיט.

4

ו