החלטה וועדת ערר עליזה כהן

7 הרשיה

עיריית בת-יטס

ועדת ערר לעניני ארנונה

ותקבל ביו

3 -- או

העורוית: | הגב' עליוה כוץ ונ.ו. 062605052

גגד

המש"ב: | ממחל אדנונה בעיריית בת-ים

ועדת ערר לענייני אוינונד

בפני: גיל טשרה, עוייד יר'ר ועדת ערר, תכפ' פגרת שמיר מטיקח, עוייד חברת ועדת ערר, מר יוטי

מאיר, תבד ועדת העדל.

ל

החלטה

העודרת הגישה ערר בנוגע להיובי ארנונוז בגין ככסי המשימש כמספרת בשוח של 26 מיור, הנמצא

ברחוב יוספטל 23 בבת-יס (להלן -ייהנכסי). +

הצדדיס הלוקיס בשאלה חאם הסיווג תנכון לנכס חינו סקוג 4 "משרדיס שלרותים ומסתריי

המפורו בצו הארנזנה של עיריית בת-ים לשנת 2011 ו- שנת 2012 (להלן צו תארנונה) כפי שהעסק

חויים על ידי חמשיב, אז סיוונ 6 לצו תארנונה, ייתעשיה ומלאכחיי, כפי שטיוענת העוררת.

הערעור נוגע לשנים 2011-2012 בהן חייבח העורייה את כל ששח נכס המערערת בסיווג של

ישירותיס', כאשר לטענת העוררת היח על העירייה לחייב את הנכס בשניס 1011-12 לפי תעריף של

יתעשיה ומלאכהי וכמו כן, 8.5 מייר מהנכט לחדרי עזר. המשיבה דחתה את עמדית העוררת

בעניין זת וטענה כי חסייווג המתאים לנבט המערערות החז של ימשרדים שירותיס המסחרי.

שתי טענות עיקריות בפי העוררת: הופחת ,כיצד יש לסווג מספרות לעניין צו הארנוגה בת-*ם ;

ותאחרת קשורוז בעילת ההפליה. ביתר פירוט: נטען, כו בפרשת 'מרסייחי ( ברייע 4021/09 מנחל

תארנונה של עיריית תל אביב ני חברת מישל מרסייה (צורף נספה ב' לכתב הסכומים של העוררת) בית

חמשפט העליון דן בשאקת סחוג יימספרהיי וקבע כי יש לטווגה בסיווג של ייתעשייה ומלאכזז". עוד

נטען כי, למעשיה מדווה פסק חדין השלטמה לנפסק דין אחרים של בתי המשפט לענייניכו מנהליים, ובין

חשאר, פסק דין בעניין ימהגרי ( עמייג תא 242/01 מנחלת הארנונה של עירייוז רענננה ני מהגר).

מנגד טענה המשיבה בי, פסק הדין בעניין י"מרסייחיי שונה מהמקרו בעניין זה, שכן הוא דן בסיווג

מספרה על פי צו המיסים של עוריותי תל אביב הנעדר סיווג "טירווניםיי כפי שמופיע בצו תארנונת

בעידיית בתים. נטען כי, למעשה על רקע נסיבוחיו המיוחדות של המקרה בעובדה בהעדר קטגוריה של

יישירותיסי' באותו עניין העדיף בית חמשפטי הנכבד לסזוג תנכס בטיווג ספצופי יביות מלאכחזיי ולא

בסייווג שיורי.

לאחר שלמדנו את קענות הצדדים ובחנגו את חמצב המשפטי הרלוונטי נקדים ונומר, כי במקרח

שבמנינו נוטה הכף לעבר הכרעה לפיה יש לקבל את עמדת המשיצח ולסווג מטפרוה בהתאם לצו

הארנונה של עוריית בו-ים כטווג 4 'יםשרדיס שירותים ומסחוריי,

טענות המערערונ נשענות בעיקרן, על קביעות ביחמייש בפשק דין מישל ימורסיהי , אך אין באמור בפסיק

דיץ זה בכדי לסייע לה במקרח דון, שכן בפרשת מרטייה חסיווג של ישירותיטי' לא חפה קיים בצו

הארנונה ובית המשפט הנכבד נאלץ לכחור בין אפשרויות שאף אחת מחן לא הינח מתאימה. ‏ יפים

לעטיין וה דבריס שטאמרו מפי כב' חשופט אי רובינשטיין בפטק דין ימרשייחי ולפיהם:

ב הו

...אלא שסליווג שכזה אזנן קיים, כתמור, בו הארטנה על כן החמשיבה יינופלת

בין הפטאות'י של טיווג שיורי, בצוווצא הדא עט נכסים שאין לה עמ במשותף

ולא פלום. בנטיבות באלה, גכל טחלשון והתכלית של טיות טפציפי מאפשרים

זאת, עדיפה בעיניי הצרעה מרשנית המביאת את הנכס בגדרו של הספציפי -

הכל ,באמוד, בכפוף לכללי החפרשנות המקוצלת ולשיקולי השבל הישר. כפי

שנראה בתום המטע הפרטני, הסיווג של ''בית מלאבוזיי עונה לדעתי על כך, יותר

מאשר חסיווג השיורי,"

באותו עניין, בית חמשפט חנכבד ציין כדוגמא אוו פסק הדין בפרשת "סעדהיי (עמיינ (חיפה)

5 מלחלת הארנונח בעירית חדרה ני סעדה) לא פורסם)) אשר בו נקבע, כי על פיי מבחן מהות

העטק יש לסזוג מספרה בקטנוריה של "משרדים שירותים ומסחריי ולא בקטגוריה של בתי

מלאכה. ביה חמשפלו הדגיש את תעובדה כיי' בניגוד לצו האדנונה בתל-אביב, בצו הארנונת של

עירייה חדרת קיים סיווג קפציפי של "שירותים ,"ואין מדובר אימוא בתכרעח בין טיווג ספציפי

לסיזוג שיורי כבעניינטו.' , וזאוז בדומה למקרח המונח בפנינו.

במקרה זה, עידיית בת-ים, אשר האפשרות לקבוע את סיווגי חארנונת בידיה, יצרה קטגוריה

מתאימה לסיווג עסקה של העוררת ושל נכטים הדומיס לו, ולכן אין צורך לדון בטענת 'יחסיווב

השיורייי הנוגעת לסייווג נכס לצורך חיובו בארנונוז, אשר נטענה על ידי העוררת .

ברוח דומה קצעה השופפות יהזדית שטופמץ בענייץ ייבאומןיי (בעמנ(תיי) 6156-07-10 באומן בר

ריבטלי בעיימ ני עיריית רמת נן מיום 1/8/2011 , כי-

"... במסייהד מישל מרטייה, נקבע, בין היתד, כי נכסה של המשיבה בתל

אביכ, גו זיא מנחלת מספרה, יסווג כ'בית מלאכת'. לטעמי צודקת המשיבה

בטענתה כי לא מתן להקיש מפסייד מישל מרטיית לעניינמ. אוחי השיקוליט

שעמדו ביטוי החלטת בית המשפס העליון חייתה העוצדת פי לא תיח קיים בצוי

הארונה של עיריית תל אביב סיוג של 'שירותיטי אלא וק טיווג של עצתי

מלאכה לייצורי וסיווג שיורי. כל השומטיט שנדרשו לפרשת מיטייה (כב'

השופט רובינשטיין, כב' השופטת נאור וכב' השופט נ/בראן) הטכימו כי

הסיווג של 'שירותים' מתאיט יותר לעסיקה של מישל מרטייה מהסיות של

'מלאכה ותעשייה'. אולט לנוכח תהסדו הלשוני חטצוי בעו האוגונח של עיריית

תל אציב, ציינו השופטים כי אין ברירת אלא לטוות את עסקח של מישל

מרסיייח כבית מלאכה.

בענייננו, כאמור, בטובחן מוגו הארנונו? של עיריית תל אביב, אשד נידון בפטייד

מרטייה, קיים כצו הארונה של עיריית רמתגן סיוזג טפציפי של 'משרדיס

שירותיט ומסחר' אשר בעילותת של המערערת מתאימה למאפייניו כאמור, יי

*צויין כי, בקשת רשות ערעור על החלטה וו נדחתה תוך כדי כך שצבית המשפט העליון אישר את

האמור לעיל (ראה; ברמ 7183/11 באומן בר ריכנאי מ מנהלת הארנונה עירייות רמת גן (טרס

פורסט) התקבל ביום 22/11/11 .

זאת ועוד, בענייךיי אליהיי נדחונה הטענה, שמספרח היא בית מלאכה . בית המשפט חגיו למסקנה

זו לא רק על בסיס המבחנים לויתוי פעילות ייצורית, אלא אף על פי מבחן ייהשכל הישריי, אשר

גם לשיכותו מחזק את האמור. בהקשר זה מצאנו להביא או דבריה של שגנית חנשיא,כבוד

השזפט מיכל רובינשטייין, אשר מקובליט גס עלימ, לפיהסז

'יהמלאכה הנעשית במטפרה נושאת מאפיינים רבים 'ותר של שירות מאשד

של ייוגור, מעצב הטייער מעניק ללקות יחט אישי וכחירה בין שירותים שוניטי

הניתנים על ידו במספרה. פעמים רבות ניתנות במטפרת שלרותים נרחביט

מאותם שלרווניטם בסיטיים (בגון סלסול, צביעוז, גזידה \ציוייב) וחם יכוליט

לבוא לידי ביטוי במכירחט של חוטרי קוטמטיקה ושיער, במתן שירותי מניקור

ופדיקור ובשירותים נוספיס.

יפיט לענין זה דבריט שנאמרו בפטק דין טעדת ולפיתם: ' לעבודת הספר

במספרה גבו אופי מסחרי, באשר כל תספורה נעשית תמורת מחתלד, והמוצר

(התספורת) נמכרת בו במקוס למסתפו. לעבחית תספר מתלוזית גם מכירה של

מוצרי טטרות שונים, ומוי/יי.

סיכומו של דבר, התכרעת בין טיווגת של מספרה כבית מלאכת אז כעטק הנותןך

שירות אינה פשוטה, אולט אני סבורה כי על מי מבחן השכל הישד והמבחניט

הבסיסיים שהוארו לעיל, המסקנה בי מספרה אינה בית מלאכה הינח מסקנת

הגיונית ונכונה יוחר, המתאיפת לרוח התקזפה ולצביון השירותים המיוחזיים

חניתנים במ ספרה"

כדומה לפרשת אליה שלעיל בא כוח העוררת ביסס טענותיו אף על הפרשנות המללונית למונחים

*יספריי, '' אומזיי ויי מלאכחיי. על פי טענתו חקופר אינו עושטק במטהר, ממכר אן שירותים, אלא

בעממודו כפיים. מקובלים עלינו נימוקיחז של כבי השופטת רובינשטלין כבאותת זפרשה, ולפיכך אין

אנו סבורים כי טיעון זה יכזל לחיות למערערת לעזר.

במסגרת פרשוז י'איליתיי התיזחסה כבי השופטת רובנשטין לפרשנוו חמילוניות וציינה :

פרופ' אחרון ברק בספרו '' פרשנות במשבט - פרשנות תחקיקה (חלק שני,

3 בעמחרד 103 מציין כיו

' המילון הוא בלי תשוב לפדשן. הוא אינו קובע מחז הפירוש שצריך לנת

למלה, אלא מטייע בקביעתו של תפירוש שניתן לתת למלה. אכן 'הפרשן

אנ אך בלשך'. על תפרשן לקבוע את המשמעות המשפטית של דיבור. לש

כך המילון בלבד אינו מספיק. *מילותיו של החזק איגן מבצרים, שיש לכבשט

באמצעות מללוניט'י; "לא בבלטנות עוסק המשפטן אלא בפירוש הודאות

חזקיווניי ... .

ברוח דומח קבעח השופטת שטרסברג-כהן בעייא 7975/98 אחוזת ראשונים

רוביכשטין ני עירית דאשיון, תק-על 1(2003), 1878, כל:

'י חימוש במללונים לא יטיוע בידינן משוט שאל מכיליס הגדרות של /כית

אבותי , ואי .

מרשנות מילולית למיה /בית אבות' הוא בית מגורים של אוצלוטיה קשיישה,

עולת בקנה אחד עם מבחן השבל הישר וחהיגיון הברית וחצשוט של תח

המציאוו'' (עמ' 1462)(ההדגשה אינה במקור-מ.ר),

ברע''א 10643/02 חבס ח.4.פיתות (1993) בעיימ ואח' נ' עיריית תרצליה,

תק-על 2(2006), 1975, התעוררה שאלת פרשנותו הנכונה של יחניון" אף חיא

בהקשרי ארנונה, וכאמר, מפי כבוד השופטת עדנה ארבל:

''איני סבורה כל יט במקרה ות להיצמד להגדרה דווקנית של מילון כזה או

אחר (ועל כך ראו: א' ברק פרשנות גמשפט - פרשות תהקקיקה (חלק שני,

3), בעמי 102). הפתרון לטוגיה לא ימצא לדעתי במילונים, אלא דווקת

בבחינת הסוזגים חשונים של חניח הק'ימיס במצ'אות, תוך ניסיון למצוא

הנדדה האור שיחיה בחם לענות על חצודות תשונות, וע זאת המקובלות,

של חניח, יוער, כי דווקא במקרה שצפנינו אני סכודה כי כל אדס סביר שהית

מתבקש להגדיר את שטחי החנית השי'כים למבקשים היה מכנה אותםט

ייחניוך/(ענמי 1983].

עינינו הרואות- פירושו המילוני של מונח המופיעה בדבר חקיקה אינו עולח

תמיד בקנה אחד עט חפרשנות המשפטית של אותו המונח, אשר מתגבשת

מתוך עמידה על חקשרו של חחיקזק ותבליתן +

בחמשך לאמור לעיל, מצאגו לנכון לדחות אף את טענת האפליה שהעלונה המערערת. לדעתנו,

כאשר יש בצו תארנזנה, סיווג קונקרטי לנכס מטוג מספרח, אין הדבר מהזוה הפליה כלשהי שכן

:ס9- 19:34 13 שס-0 כא-13

-55 יש

סיזוג זה איגו יקחודי למספרת תעורדת בלבד אלה הל על כל בעלי העסקם שנונניםו יישירותינוי!

וככבלל זות מספרות בעזר בו-ים.

מקובלים עלינן טענות המושיבה כי, העוררת ונינה טועטת כל המשיב ספלון אותה לעומה מטפרהת

אחרות, אלא מול נכפיט אתחרים שסשוגם בסיווג שונח שוויך כל קשד כו לבץ מספות העזררת,

ולפוכך יש להחותה; בהסוזמך על תהלמה קיימ

בבונייכ 9530/03 ריצוע טהול ישראל בעייס ני עיריית עפולה (טרט פורט) הפל\ רובמשטיוך ונזיך

כי -- //נף אע ענת החפליה סהעלתון המערערת הושעוני שאין לקבל. שמזובר בטזנ גבסי

שונה, 6 תישמע כלל טענת הו - חדוק, היו לא נטענה כלטו של תמערערת לעומת

נבשי אריס שטחכו בשוג נבש יירשות שיזיקיי, אלא כלפי הטלייחו ונשי שטוונו בטהב

כאמזר, האמשדות לקנוע את טטוני הארונה ההא בידי העידייה, שריק רשוניות לייצרר

קטנוריה סווסטיטרו לטיזוג סקז של העוררת ושל נכסים הזומזם לן, כל עוד הדכר אן מוזגד

לדין. פרט לסה כללית וסתמוית בדבר האליה, הנפטרערו לוג הרואפתה כלשוזו שעמל בשייקדל

הדעוז של חמשידה בעת שהופעילה או הטמכדת העומודת לת

בוזינת השמכות המוהולות הנתוכה לעירייה בקציעת סיווגי הארנונח בהתרשב בפטייקות חי

המשפט כמקריים מסוג וה, אינה מעלה כל פגם, וחיא נמצאת לועחנור הטביחות הנתון

למשקטה. הלכו ידועה היא כי וועדת הערד איסז מחליחה את שייקול של המשינה ולא

תתערב בהתלסותה אלא רק כאשר זו הרגה ממתחס הסכירות

למעלח מן הצורך, בנעוד לטוענת המשיבה וכדושתמך ונל הדבריכו שטאומון בפרעית '<ורטייחי כי,

"יש מקוט לומד גי בחירי ה מקט המוקחלי סעבת הבליה חי ככלל שיש מהיזירש אליה

בסורוטיש שיפוט"יט ,בתיותת יווות לטורשים של עקדונחל יטחייי ( לפטיק חדין), אנו

בזעה כל וועדת דערר מוסמכת לדון נשענות התפליה, בכל שאו לחידרש במקערת טעטות

המועלו בערורי.

ווגגר דלולינו אאף לוכוענו כי ישו לזוג 6.9 מזיר פמשטח הנבש בסיזוג חדרי עזר. וב כאץ מקובליט עלעו

טעצוץ: המושדבה, שי טיזוג ודרי עור קשור לחשונו של מגנה מוגרר תעשוייה שולק קסך

תוסויגן מוצוכנו נעשוז בו שוטוש לצורך שירותים, הדרי הלבשו וכז'. ה לבץ' נועדה בצורך

להקל על מפעלים נעלי שטה בוול ולהם עובדים דביט. בנסיצות המקדוז בן מדובר בשטוח של 14

מייר, הרי בווראי אקן כל תניוך להנדיר 1/4 משטח הנכס בטיזוג מקל. הפסיקה הבירה בבך

כי בסיווג כבטי מתנלינו על 75 העיקרון =הטפל הולך אחרי העיקריי , וגם

לסטות סעיקרון אה ואאת לאזר גודלו של העבק ושיוונו התואם. כך

ותב 9 שוכנוי? 1701 בעיימ גנד נתחל הארטפה בקיריית תמיש (טר

בית המשפט את גודל הטבט ,וקבע כי לש פיצול נכס לצורכי החיוב עליו להיח? ''רתב

ממדיטויי. עוד [קבע כי, לא ניתן לשבל נכס שהחא 'יהומונני בעיקרריי, סהווג אחת "ו

קוטיונולך לצברכי קוידב ארקתה הינד מולאוכדותי בזנליל - 2

לעול, הערעור נהחה.

: ( 7 2 / לי 2

/ / \