החלטה וועדת ערר AM PM

העורר: | חבלת /%/;/4%

גמי

חמשיב: | מנחל הארנונת בעיריית בת-ים

ועדת ערד לענייגי ארנונו 1

בפני: גיל שמרה, עוייד ייר ועדת ערר, הגבי כנרת שמיר מטיקה, עוייד חברת ועדת ערר, מר יוסי

כטאלר, חבר ועזית תערר. :

[2/11/13)

העוררת חחציקה בנכס בשטח של 307 מייר הנמצא ברחי בלפור 112 בבת-יט עד ליום 31/8/09

(לחלן -ייחנכסי"). .

בשות 2009 רודיבה העירייה את כל שטת נכס העוררת בסיווג של ייעסקיסיי

הערר שלפנינו, עוסק בסיווג ששח נכס העודרת . ביטוד ערר זה עזמדת טענת העוררת לי החל

מיום 1/1/09 עומד הנכס ריק מכל תנץ ואדס ועל כן, ביקשה שיוענק לה פטור מארטטה לנכט ריס

בעד התקופה שהחציקח בנכס-1/1/09 -- 31/8/09, ולחילופין ביקשת כי הנכק יסווג בסיווג מופחת-

'ימחסניסיי. בנוסף, ההשגה ממתה באיתור של 20 יום מהמועד הקבוע בחוק למתן תשובה,

לטענוקה, ולפיכך יש לקבל את ההשגה "ככוענה וכלשונה/.

העידרייה דחתה את עמדת תעוררת בעניקן זה. העירייה טענח כי, כל עוד לא נתקכלה עמדת הבעלים

, כפי שפנתה וביקשה מהעוררת לעשות, הופך חדיון בשאלת זכאותה של תעוררת לפטור למלותר.

העירייח אישרח כי הודעוז על חיות הנכש ריכן התקבלה מהעורר ביום 16/4/09, אך דתתה בקשת

העוררת לההיל פטור לובסי ריק מחסייבת כי העוררו לא דיווחה על מצבו של הנכס בזמן אמת

ובכד מנעוז מהעירייה האפשרות לבצע בדיקזו הנכס במועד הנטען, ולפיכך יש לדהות בקשת

העוררת למכוור רטרואקטייבית ליום 1/1/09, תעלריידו הדסייפה וסיענה כי, ניתן ליהן פטור לנבס ריק

מיוט שבו חוכו כי הנכש אכן ריק ועד לתום 6 חודשיס מיוט זה ובתנאי כז הנכס עדיין ריק בונום

חתקופה. לטענתה הבדיקה כנכס בוצעה ביום 25/6/09 ונמצא כי אכן הנכס ריק, לפיכך, לכל

היותר יש לחיל אוג תקופת הפטור החל מלוס זה. ביחס לטענת העוררת כי יש לסווג את הנכס

בסיזוג יימווסניטויי, השיבה העירייח כי העכש מעולם לא שימש בפועל כמחסן ולא ניתן על בי דין

לתזייבן ככזף.

בכדי לבחון את השאלה חאם הנכס בעמינגו ראוי להיות מסווגת בסיווג של יימחטניט'י עלינו

לבהוך את המבוזניםו שנקבעו בפסיקה לעניין סיווג של נכס ריק. לצורך סיווג של נכט ריק בסיווג

חמופרות ביותר בצו המטיט נקבע כפסיקה כל יש חיניון רב לפזוג נכס ריק בסיווג מופתת מקוס בו

חדיץ מאפשר זאת.

בהמשוך לכך, המערערת ווענה כי יש לטווג את הנכס לפי הסיווג הנמוד ביותר האפשרי מבחינה

תכנונית -יימחסניסיי. בין חיתר היוג נסמכת בעניין וח על פטייד טולומון (בריים 5045/02 סולומון

ני מנהל הארנתה שליד עיריית חדרה ,פייד גז(פ) 302). פסייד סולומון עשיק במקרה בו השימוש

שנעשח בנכס חיה לא תוקי ובית המשפט קבע כי אין לתייב את המבקש בארטנה לפי השימוש

"ההיסוורייז שנעשה בקרקע - קרי, השימוש העסקי - כל עוד חוא עושה בקרקע שזמוש בניגוד

לייעתד התכנוני שלה.

כאמור, יש לקבל עקרונית את הטיעון החמשפטי שהועלה על ידי המערערת, אך לא את תפדשנות

המובילוז ליישומס של העקרוטות המשפסייט חנייל על וזמקרח דכן. על כן אענו סבוריט כי אין

בפסייד סוקומון כדי לסייע לעוררת דנא.

יש בדעתנו לקבל את עמדת המשיב במשא זה. מאו מתן פסק דין סולומון קבעו בת? המשפט,

במשכפר חזדמנויות, כי חסיווג צריך לוזיות על פי דין , קרי על פי ייעודו הזכנוני חוזוקי, בפי שנקבע

בפסק דין סולומון, אד לא רק, שעה שמדובר בנכס ריק הייעוד התכנוני מחווה שיקול משמעות?

אך לא הפרמטר היחיד. המונח שימוש המותר בנכס על פי דין מתייחט לכל מאפיין היכול להשפיע

על התאמתו של הנכש לאותו הסיווג, אחרת הדבר ;ביא לכך שסיווג של הנכטי יתיה וניאורטי

בלבד. כך למשל, העירזוח אינח חולקת על בך בי העניין ההכנוני הוא פרמטר חשוב, אך טוענת כי

פרמטר זה כלל אינו מתקייט במקרה זה שכן, רשיטמת השימושים המותריט הממורטת בתוּכנית

המתאר המקומית איגה מאפשרת שימוש למחטנים, על כן הסיווג המבוקש או תואם את

המאופשר בתכנית המתאר. פרט לטענה הכלליונ כי יש לסזוג את הנכס לפי הסיווג תאמשרי

מבתינת ייעודו התבגוני, המערערת לא הביאה בפנינו כל ראיח הסותרת טענת העירייה כי במקרה

זה תנכנית המוצאר מאפשרת שימוש בנכס באזור כו חוא נמצא גם כיימחסניטיי.

ואת ועוד, צו המיסים מגדיר י"מחסניטיי- יחלס ממבנה אשר משמש כמחטן או מרונף ואשר או

משמש למכירח במקום אלא לאחסנה בלבד תשאינו צמוד לעסק ואינו ממוקם באזור תעשקח...".

במקרח שבפנינו העורדת אנח טוענת כי הנכס משמש או שימש בעבר כמחסן, נהפוך חוא, איץ

מתלוקת כי בעבך הנכט שימש בייעודו או בשימושו בפועל למכירח במקום ושימוש זה נעשה בו

בעתיד. עם כל הרצון חקלים בהלכה הפטוקח ללכת לקראת מי? טאינו מפיק כירות מנכסיו, גט אנו

סבורים כל טיווג נכט לא יכול לתיעשות במנותק מתשימוש שמוג לעשות בו והשסביר שעשח בר

בעתיד, שאם לא כך, נבוא לכך שטיווגו של הנכס יהיח תיאורטי בלבד, דבר שאינו עולה בקנה אחד

אף עם עקרונות החידב בארנונת.

בשים לב לפסיקוז תאמוויה לעיל, נראת שהתלסת העירייה , לפיה ישי לסווג את שטח נכס תעוררת

כולו בסיווג של ייעסקיים", היא סבירה ואין להתערב בח.

יוצר על כן יש לקונל את עמדת העירייה גט לטענת נכלו ריק שבפי העוררת.

העוררת טענוז כי הס זכאית לפטור מתשלום ארנונה , לגבי הנכס תחל 1/1/00 ולחילוטין ממועד

משלוח הודעתה - 16/8/09 ,מן הטועם שמדזבר ביינבס ריקי', וזאת על בסיס הטיעון כי בתקופות

האמורות עמד הנכש כריק ופמוי מכל חפ ואדם.

במקדוי זה לא הונקיים התנאי של מטירז הודעה לעלרייה במלעד, כאשר המועד הרלוונטי חוא עחד

קחדס לתחילת חיותו של הנבט ריק, כבד בשלב בן פינתה המערערת את תכולתח מהנכס. במקרח

זה לא מסרח המערערת חודעה כנדרש במחלך פינוי תעסק או בסיום פינוי , מת שיכול הפ

לאפשר לעיריוה לבדוק את חיותו של הנכס ריק, ומן הטעם האמור דין הטענה לקבלת פטור החל

מיוס 1/1/09 לחידחות.

יחד עם ואת, אין מחלוקת כי תמערערת מסרת הודעה בדבר נכס ריק ביום 1/4/13 , כך שיש

לבדוק האם זכאית המערערת למתן הפטזר ממועד זה. אנחנן סצוריס כי התשזבה לשאלה זו היא

שלילית, מחנימוסיס שלוזלן,

קבלת פטור לנבט ריק ייקבע על פי צו הארנונה וההלכה הפשוקה המתנילחטי למרכיב וה. העזבדה

שהעזררת ה?א השוכרת של הצכס והמוזזיקת במועל בנכש אינה *כולה לפטור אותה מחדרישה

שהציבה הפטיקו; לקבל במקדה זה את אישור הנבעלים הרשום של הנכס, וזאונ מהסיבה כי צו

הארונה קזבע כי הפסזר ייטון רק פעם אחת בלבד כל עחד לא שונתה הבעלות בנכט. לכן, און

מקזט לקבל את טענת המערערוז כי השיקול בבקשת הפטור נתון לשיקולה הבלעדי של העוררח

השזכרת של הנכט .

כפי שפירטש ב" העירייהה בשיכזמיד (טעי 34) , ואין כל תכחשה לכך בסיכומי העודרת, כי העירית

באמצעותו פנתה לעוררת וידעה אותה על כך שיש צורך בקבלת חצחרת הבעליס על הסכמה למתן

הפטוור לעוררות, אך הצחרה זו לא נמסרה. משלא נתקבלה אצל העירייח עמדות הבעלים אנח

שבורים כי יש לדחדת טענת העוררת לזכאות לקבל פטור נכס ריק, וואת חיזת ואין העוררת עומדת

כדרישות שחציבח רופסיקה בענייץ זח,

טעיף 2013) לתקנות ההסדרים!חנחה מארנונה) קובע כי, הגחה לנכס ריק תינתן למתזיק, אולם

סעיפיס 013] ו/0 | קובעיס כי ההנחה תפתן פעם אחת לכל הקזפת בעלות.

אומנט לא נאמר באופן מפורש מ וכזי לקכל את ההנחה - המחזיק בהוזאם לטענת העוררת או

הבעליסו כפי שכווענת העירייה, בפרשת ולאל '* (10139/05 זיויאל נ' עירית ת"א-יפו) ית המשפט

הבריע כיצד שתי האפשרויות חלשניות חללו <ובילו לפרשנות המגשומחה את תכלית התקנה,

במיוחד לאחר תיקונה של התקנה , בו עבר הדנש על הבעלות בנכס. בית המשפט קבט כי הנחה

לוכס ריק תינתן לבעל הנכס ולא למחזיק וכי הכחירה לקבלת הנתה נמצאונ בידי בעל הנכש. בית

המשפט חיח בדעה כי , מצב חמאפשר לשוכר לפנות לעירייה לקבל הנחוז ללא ידיעת ואישור בעלי

הנכט, שלארור כך עשוי הבעלים לבקש לידונותת מההנחה האמודה, ועלה כ* הנחח זו כבר ניתנה

למחזיק בעבר וללא כל ידיעהנן, אינה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק.

בעניין 'יויויאליי הנייל בעלים של נכס ריק הגיש בקשה לקכצלת פטור לנכט ריק לתקופה של 6

הודשים. העירייה דחתה אוג הבקשה בנימוק שהפכווך נונבקש וניתן לשוכר שהחזיק במקוט, חרף

שחבקשה הוגשה ללא ידיעתז. הבעלים טען שוזזכוות לפטור הזיא שלו והעירייה פעלה באופן שגוי

כאשר העניקה את הפטור מבלי שדאעח לידע אוונו על כך. בית חמשפט היה בדעה כל-

"הסטקנה, איפוא, הינח לי אין כל מניעה עקדונית לכך ששוכר נבט

'וכל אף חוא ליהנות מן הפטור מאדנונה בהתאט לתקנה 15 לתקנות

ההסדרים ,ומשנהנתה השוכרת במקוה דנן מן הפטור לא חייתת

ושאית המבקשת למלו מע נוספת. עם זאוז, לאור העובדה כי

האפשרות לעשות שימוש בסטור בגין '/בנין ריק "חא חד מעמית

ושיטיש בפטור על ידי השוכר ממצה את הוכות ומונע מן הבעליט

להשונמש בה, מן החדאוי ליצור נוחל, כפי שתמליצה ועדת תערר, לפיו

מנהל הארנזנה בדרשוה המקומית 'קבל את עמזיה הבעליט למני מחן

תפסוד לשוכר."

בנצוד לעמדת העורדת אנו מאמצים את הקביעוו שנקבעה בולכה בעניין זה ואנו בדעה כ

העוררת הייחתה צריכה לקבל אה הסכמת הבעלים למתן הפטור וליידע את הבעלים על כך, כפי

שביקשה ממטוז העיריה לעשזת, ואין לעורוית אלא לחלין על עצמה משלא עשתה כך.

ייתכן בחרולט מצב בו העוררת לא חייתח צריכח לקבל את הסכמת הבעליט, אך זה רק במידה

והעוררת הייתחו פונו לעירייה לקבל בטור אישי בשל נסיבותיו האושת ואין במתן הפטור

המבוקש לפגוע מזכות הבעלים לקבל פטור, מה שלא מתקייס במקרה וה

לקראוג טיום לא נצא ידי חובתנו אס לא (תליחס לטענה העזררת כי משלא השיבה המשיבה

לתשגת העותרת תוך 69 יוט כנדרש בסעיף 4ב) לחוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארונה

כללית) חותשלייו - 1976 (להלן - חוק הערר), יש לתקן את שומת הארונה בהתאס לאמור בהשגח.

בסעי 7 לסבומים טוענת העוררת כי י'... ההשנח התקבלה במשרדי המשיב בידם 16/4/07 ... תענתה

על ידו רק ביום 5/7/09 ...י' בטעי ל לסכומים מוסיפה וטוענת העזררת כי יי יש להעניק לה מיים

9 חדילת החזקה 31/9/09 פטור מנכש ריק....'י מדבריה של העוררת עצמה לוצא איפוא כי

הנכס עמד ריק מתחילת השגת. העוררת לא מעלדו כל טענה אחרת.

לא ניתן לרואות בכול מייה למשיב 'יהשגוויי, כאשר ביקשה העוררו לחשיג על חיובה בתשלום

ארנונה, עליה לחבהיר בהשגת ובערר גם את הפרטים הנוגעיט למועד בו היא קיבלה את הויעת

תשלדם הארטונה, כדי שנוכל לברר האס ההשגוז הונשה במועד. העוררו דנן לא ציינה בטיכומיה

את המועד בו היא קבלה את הזדעת ההשלזם.

-0ף- 7ש:₪₪ 122ש-/ת 0-כ

אש לטענת העורת - סכתגדו מויוש 7/4/09 שנתקצל אצל המשע: בזום צ מחזוה השגה, כי

או כשלה העותרת בכך שלא הנישה את השצתוז תוך 90 לו כפל שנקטו (, אלא במועד מאוחר

לור ,תל זין, לא היז במכוג שתחיומר להיחת השנח כשונ השצה < במועד כזיין ,ולאור

זאו, לא היה באי מתן החלטה על ידי האשיב ביחט לאותו מבתב כזל לדאות את ההשטה

כאולו שנתקובלרו, כאמור בסעיף 234 לוק העדד.

מונסייקת כות המשפנו העליזן , כך למשל, בעניין המקוט של שטתוה

שמחה ל מצחל האוטוטה בועיררות: תל בוב *פו, ], גיקן סומר כר

באיתור, אין פגם בכך שתשובת העירייה עליה נותנה באאתור.

יכרא על מני הצדצרים, לפ שת של הריטל שבוינה

טועמל כי העישת הטוה, כי העזרייוו רקוזית היוה לו

ושקה תשגה פיחן שהותשה באיחור ולא טבה

הראשוגה לתשלהט ארכונת. כוכול קוקזטו, כני וט שודקל

שהדרישה שננגנדה היא שוענע אען היוה הדרישה הראשומת.

הלה פליה לתומוה זו המוי הנקות השטהה. נדופז פד

העניך לא גחל אלפוא פוט מא תיסכקהת הקירייה

למבקשת בתוך תמועד טל 0 ופיט"

וזיות ולועתנו, העוררת לא השינח על חיובה במועד שנקבע לבך. , לאדור שהווגשה השגה

באיחוד, לא היז הייב חמשיב להשיג לה בטוועד שנקבע לכך בחוק, שכן [די בכך שהחשנה הוגשות

באיחור כדי לקבוע כי אץ מדובר כלל ביהשנה", ולכן לוה הזמנים ההל לל תשובות להשגות אינמד

חל על המשייבה. היות הקכענו כי <א חיר על העיוייייה לחשייב להשנחי

הא איחרה הענדייוו בתשובתה, ואס כן -- מה המטמטות של איחזר חו.

לכן, ומבזל הוטעמיט שלעיל, אגחנו דזרוים את הערר..

אק צו להוצאות וכל צך ישו .

/

שת /

עזייד כנרת: ביל סמרה עוייד לוט טור

- שיר הועדה

כצי ואד - אוד קזדם ( שאזכא..התה: ראה דר ד .41 5 הרות ב