החלטה וועדת ערר הפועל מופת בת-ים

בפני וועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית בת -- ים

לפי חוק הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית ) תשליו -- 1977

העוררת: הפועל מופת בת - ים ע.ר. 58-031458-1 עיריזר) ג

ועדת וורר לצוין

*9ז-- ה

20 - 8% |

:== == אי אצ

המשיב : מנהל הארנונה בעיריית בת - ים

החלטה

עובדות

1. העוררת מחזיקה בשני נכסייס, האחד בו יושבת העוררת הינו בית הפועל המצוי ברחי דב

הוז 4 בת-ים והשני מצוי ברחי השלושה 9 בת-ים.

2 בישיבת וועדת הערר מיוס 20.5.2014 הוחלט כי הצדדים יגישו סיכומיהם המשפטייס

לעניין סעיף 5 לפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) בלבד בקשר עס סמכות

וועדת הערר לדון בטענת האפליה הנטענת עייי העוררת והוועדה תיתן את החלטתה

בעניין.

3 סיכומים הוגשו מטעס העוררת וסיכומי תשובה הוגשו מטעס המשיב ואף הוגשו סיכומי

תשובה מטעם העוררת.

טענות העוררת בשאלת סמכות ועדת הערר לדון בשאלת העדר שוויון ואפליה

4. העוררת טוענת כי הינה מופלית לעומת אגודות הספורט האחרות בבת - ים זאת בשל

העובדה כי בגין הנכס בו ממוקמת העוררת, שהינה עמותת מלכייר שעוסקת בספורטי

ובקיוס חוגי ספורט שוניס, מוטליסם חיובי ארנונה מופחתיס בשעה שנכסים אחרים

מאותו הסוג, זוכים לפטור מלא מארנונה.

5. העוררת טוענת כי לוועדת הערר קיימת הסמכות לדון בשאלת האפליה וזאת לאור סעיף 5

(ג) לפקודת הפיטורין.

6. העוררת אף מוסיפה, כי בעתירות מנהליות שאותן הגישה ציינה מפורשות כי הינה אגודת

הספורט היחידה בבת-יט שאין ביכולתה של העירייה להקצות לה אולס ספורט השייך

לעירייה והיא נאלצת להשתמש באולס הספורט שאינו שייך לעירייה ולפיכך נקבע

10

בעתירות אלה כי על העירייה לתמוך בעוררת באופן דומה ביתס לאתזקת האולמות

ומתקני הספורט בהס היא עושה שימוש, גם אם אלה אינס מתקניס של העירייה.

כמו כן, לטענת העוררת תכלית החקיקה נלמדת מלשון החוק והיא מיועדת ליישוס ערך

שוויוני-כשהמחוקק מבקש לאחד תחת קטגוריה אחת את הנכסיס המסווגים בשימוש

זהה על פי סוג הנכסים ובאין סיווג והה או דומה ביותר, אזי על פי הוראת סעיף 5 (ג)-

באין סיווג זהה או דומה תוטל ארנונה עפייי הסיווג הנמוך ביותר ברשות המקומית בשל

בניין או קרקע לפי העניין.

העוררת מוסיפה, כי וועדת הערר היא האמונה על יישומה של פקודת הפיטורין, על סיווג

נכסים, על הטלת ארנונות ועל הגשמת התכלית התקיקתית משל צווי הארנונה ופקודת

חפיטורין.

לסיכוס, טוענת העוררת כי לאור כל האמור לעיל יש לפטור את נכסי העוררת מתשלוסם

ארנונה.

העוררת תומכת את טיעוניה בפסיקה רלוונטית.

טענות החמשיב

1

.2

.3

המשיב טוען כי טענתה המרכזית והיחידה של העוררת בערריס אלה היא כי קביעת

הארנונה שרירותית ומפלח את העוררת במכוון ובאופן ייחודי ביחס לשאר אגודות

הספורט בעיר שכן בעוד ששאר אגודות הספורט נהנות מפטור מלא ונהנות מתמיכה

עקיפה של העירייה, העוררת מקופחת לחלוטין ולא ווכה ליהנות מהפטור המגיע לה עפייי

דין.

לטענת המשיב, יש לדחות את טענתה המרכצית הנייל של העוררת לעניין אפליה, היות וזו

אינה בסמכותה של וועדת הערר ובהתאם לדחות את הערריס על הסף.

המשיב מוסיף כי, העילות בגינן ניתן לפנות את וועדת הערר מוסדרות בסעיף 3 (א) לחוק

הערר וכי בפסיקה עקרונית ורבת שנים קבעו בתי המשפט כי בתקיפת חיובי ארנונה יש

לקבוע חלוקה דיכוטומית ולפיה בנושאיס עובדתיים טכניים-יש לפנות לוועדת הערר,

שעה שבתקיפת חוקיות צו המיסים, חוסר סבירות החלטת הרשות, אפליה וכיוייב, עילות

השייכות לתחוס המשפט המנהלי-יש לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים בדרך של

עתירה מנהלית ואין לוועדת הערר סמכות לדון בהן.

.-

4. כמו כן, העוררת מקבלת היוס את אחוז ההנחה המקסימלי לו חיא זכאית במסגרת

פקודת הפיטורין ואין למשיב, כמו גס לוועדת הערר, כל סמכות ליתן לעוררת כל פטור או

הנחה נוספת שלא במסגרת הדין.

5. המשיב מבקש להוטיף כי הנו מכחיש אפליה בין העוררת לאגודות ספורט אחרות חאו

גופים אחרים והוא אינו מעניק כל פטור של 100% מתשלום ארנונה לאגודות ספורט

אחרות ו/או גופיס אחריס מכח פקודת הפיטורין שכן הפקודה אינה מאפשרת לו ליתן

פטור בשיעור כוה כאמור לעיל.

6. לסיכום, טוען המשיב שבשל החעובדה כי טענתה המרכזית של העוררת היא אפליה וזוהי

טענה מנהלית בעלת היבט משפטי מובהק ואינה בסמכותה של וועדת הערר אלא

בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהלייס בדרך של עתירה, יש לדחות את הערר על

הסף וואת בשל היעדר סמכות הוועדה לדון בסוגיית האפליה הנטענת.

7. המשיב תומך את טיעוניו בפסיקה רלוונטית.

דיון ותכרעה

8. בפני הוועדה הונחו סיכומיס אשר הוגשו מטעס העוררת וטיכומי תשובה אשר הוגשו

מטעס המשיב ואף סיכומי תשובה מטעס העוררת.

9. קראנו היטב את הסיכומים אשר הוגשו עייי הצדדיס לרבות הפסיקה הרלוונטית אשר

צורפה עייי הצדדים לתמיכת טיעוניהס.

0. אנו סבורים כי צודק המשיב בטענותיו בדבר חוסר סמכותה של הוועדה לדון בטענות

העוררת והמסתכמות לכדי טענה אחת עיקרית והיא טענת האפליה.

1. סמכויותיה של וועדת הערר מוסדרות בחוק ואין לוועדה סמכות לדון בענייניס שאינס

מצוייס בהגדרת סמכויותיה בחוק.

2. אשר על כן, דוחה הוועדה את עררי הארנונה שהוגשו עייי העוררת כנגד מנהל הארנונה

בעיר בת-ים על שומת הארנונה בגין הנכסיס שברח' דב הוז 4 וברחי השלושה 9 בת-ים.

ניתנה היום, א' בסיון תשע''יה, 19.5.2015

זכות ער]נור בפני בית המשפט לעניינים

באזור תל-אביב בתוך 45 ימים. סל

:9 / ₪ 4

1

עו''ד כ יקת מר ניסים בנפשיאן

חבר הוועדה ויר הי חבר הוועדה