החלטת וועדת ערר תבליני הדור השלישי

בפני וועדת הערר לענייני ארנונה

שליד עיריית בת - ים

לפי חוק הרשויות המקומיות ( ערר על קביעת ארנונה כללית ) תשלייו - 1977

העוררת : חברת תבליני הדור השלישי בעיימ , ח.פ 512324401

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית בת - ים

החלטה

עובדות

1. הנכס נשוא הערר משמש את העוררת לפעילות תעשייתית ומצוי ברחי הרב ניסנבאוס 25 בת ים.

(להלן:''הנכסיי).

2 במסגרת בדיקה שערכה העירייה בנכסיס השוניס אשר בתחומה בשנת 2011, למדה העירייה כי הנכס

שבנדון אינו מחויב כדין. לאור ואת התאימה העירייה את חיוב הארנונה בגין שטח הנכס לממצאי

הבדיקה, ונשלחה לעוררת שומת ארנונה מעודכנת לשנים 2009-2011.

3 בחלוף השניס לאחר שהתקיים דיון בפני ועדת הערר הנכבדה וכן סיור בנכס, נערכה בדיקה נוספת בשטח

הנכס ונשלחה לעוררת הודעת תיקון שומה מתוקנת לשנת 2016 בהתאם למדידות העירייה.

טענות העוררת

4. העוררת תטען כי בעקבות סקר מדידות אשר ערכה העירייה, הושתה על העוררת שומת ארנונה חדשה

וגדולה באופן משמעותי, כאשר נפלו טעויות שונות באופן חיוב העוררת ובשטת שנמדד עייי העירייה.

5. עוד תטען העוררת, כי על העירייה מוטלת חובת תוס לב, הגינות ונאמנות מוגברת, לפיכך על העירייה, כמו

כל רשות אחרות, לפעול בצורה הוגנת וראויה תוך קבלת החלטות המתבססות על בחינה עובדתית, מקיפה

והולמת ותוך חתירה להליך מינהלי תקין ומיטבי.

6. לא יעלה על הדעת כי רשות על פי דין, תמשיך להשית חיוב ארנונה שגוי ומוטעה, לאחר שנמסרה לידיה

פנייה המתריעה בדבר טעויות שנפלו בחיוב הארנונה.

7 העוררת טוענת כי התנהלות העירייה, הינה התרשלות רבתי, ועשיית עושר ולא במשפט על גבה של העוררת

(רע''א 7669/96 עיריית נהריה נ' קזס פייד).

8 יתרה מכך, מן הראוי שרשות תשיב כספים אשר נגבו ביתר עקב טעות, מקל וחומר תערוך תיקוניס בשומה

שגויה שנמסרה על ידה ותחדל לגבות כספיס אשר אינם מגיעים לה עייפ דין (ע'/א (ת'/א) 3353\07 עיריית

גבעתיים נ' עוה''ד יצחק יהב).

.10

.1

.2

13

6

5

.6

17

.8

.9

.20

גם לאחר שביצעה העירייה מדידות חדשות מטעמה אשר הוכיחו כי אכן העוררת חויבה ביתר, השאירה

העירייה את דרישתה כפי שהיא, בחרה להתעלס כמעט כליל מטענות העוררת ונמנעה מכל פעולה

אופרטיבית לבחינת הטענות העוררת ותיקון טעויות אשר נפלו בחיוב הארנונה בנכס.

העוררת תטען, כי בעת האחרונה ניתנה פסיקתו של בית משפט המחוזי אשר עסק בסמכותה של ועדת

הערר הנכבדה, ובמסגרת זו נקבע כי יש להרחיב את הסמכויות הנתונות לועדת הערר, ככל שהן נוגעות

לבירור עובדתי, ובכלל זה בירור עובדתי אשר חל למפרע.

לועדת הערר סמכות לדון בטענות בגין חיוב רטרואקטיבי, כאשר עוסקים בטענות המצויות ברגיל בסמכות

הועדה הנכבדה דנן, לרבות סיווג ושטח (עמנ (י-ם) 22338-05-14 ישיבת אמרי דעת נ' מנהל הארנונה של

עיריית ירושלים).

בהתאם לפסיקת בית משפט העליון בעניין חברת החשמל, במקרה של חיוב רטרואקטיבי (אשר 'נחשב

מלכתחילה כחיוב 'יפסוליי), עובר נטל ההוכחה אל כתפיה של העירייה לטעון ולהראות כי חיוב הארנונה

הינו תקין ונעשה לאחר בחינה ראויה, עניינית סבירה ומידתית (עע''ם 4551/08 עלריית גבעת שמואל ואח/

נ' חברת החשמל לישראל והיוע\ המשפטי לממשלה).

בנוסף לעיל, תטען העוררת כי דרישת התשלוס הרטרואקטיבית פסולה מחמת העובדה שכלל לא החויקה

בנכס בחלק מהתקופה.

על כן, שגתה העירייה עת השיתה עליה חיוב רטרואקטיבי לשנת 2009. שכן העוררת שכרה את הנכס אך

בחודש אוקטובר 2010.

אשר על כן, מתבקשת בזה ועדת הערר הנכבדה להורות למנהל הארנונה על ביטול השומה הרטרואקטיבית

אשר הושתה על העוררת בשנת 2009, אף במובן זה שהעוררת כלל לא החזיקה בנכס.

על העירייה לחייב את הנכס בארנונה על פי ההסכמות שדווחו לעירייה ולועדת הערר הנכבדה דנן, בין

העוררת לבין בעלי הנכס.

בהמשך לדיון שנערך בוועדה, נמסרה לועדה הודעה משותפת בינה לבין בעלי הנכס, אשר מבהירה את אופן

חלוקת השטחיס לחיוב בנכס ולמעשה מבהירה כי הבעלים הוא זה שחב בארנונה.

העוררת תטען כי דבריס אלו נאמרו כאמור גם בדיון מיוס 22.3.16 שאליו הצטרף גס בעלי הנכס וכן

במסגרת הודעה מפורטת שצורפה להליך הזה.

העיריה מחויבת לפעול על פי הודעה מוסכמת שנמסרה לה כפי שקרה במקרה דנן (28859-12-13 עיריית

תל אביב (מנהל הארנונה) נ' קניון רמת אביב בעיימ).

העוררת תטען, כי שגתה העירייה עת השיתה עליה חיוב בגין מקלט בגודל 71 מייר. שכן שטח המקלט אינו

בר חיוב בארנונה. לא זו בלבד, עפייי דיני הארנונה הכלליים, נהוג שלא להשית חיוב בגין מקלט אשר

משמש בפועל כמקלט.

.1

.2

:.3

.4

5

.6

.7

.8

.9

.0

1

.2

עוד תטען העוררת כי יובהר שבשטח לא נעשה שימוש תעשייתי ו/או משרדי, אלא הוא משמש כמקלט

לצורכי ביטחון בלבד. כמו כן מקלט וה אף אינו מצוי בבעלותה, בהתחזקתה של העוררת ואף אינו כלול

בשטחים ששכרה עפייי ההסכם.

העוררת תטען כי שגתה העירייה עת השיתה עליה חיוב בגין בית כנסת בגודל 135 מייר, ככל ששטת זה

חויב. על פי דין לא ניתן לחייב שטח בית כנסת בארנונה - כפי שידוע היטב לעירייה וכפי שהדברים עלו

במסגרת הדיוניס בפני ועדת הערר הנכבדת.

העירייה שגתה עת העתיקה את מידות הקומה הראשונה והשנייה, ממידות רוחב קומת הקרקע, שכן שטת

הקומות האמורות אינו מגיע לכדי קצה המבנה ועל כן חויבה ביתר בשטח הגודל 258 מייר.

כידוע, החייב בתשלומי ארנונה לנכס הינו ייהמחזיקיי בנכס. כלומר, 'ימחזיקיי לעניין ארנונה הינו כוה שיש

לו את הזיקה הקרובה ביותר לנכס (עא 2987/91 מאירה ריינר נ' עיריית ירושלים).

העוררת תטען כי גם לאחר שהציגה את טענת ''אינני המחזיקיי לעירייה, זו בחרה להתעלס ולא לערוך

בדיקה עניינית בסוגייה זו. כך גס בתגובה לערר טוענת העירייה כי טענות העוררת לא נתמכו בייאישוריי או

ייתשריטיי. הטוענת תדגיש כי הבהירה לעירייה כי אינה מתחזיקה בשטחים נשוא הערר ואף ציינה בערר מי

הס הגורמים המחציקיס בשטח זה.

בנוסף, נקבע כי זו אינה חובתה לבחון את אופן חיוב השטחיס האמורים אלא מחובת העירייה לערוך

בעבורה את הבחינות העובדתיות לשס השתת שטחים שונים על נישוס פלוני (867/06 מנהלת הארנונה

בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה).

העוררת תטען כי סיווג הנכס מבוסס על השימוש אשר נערך בו בפועל וכי נפלו פגמיס באופן סיווג הנכס או

חלקים ממנו.

העוררת תטען כי על פי הלכת העיקר והטפל לא ניתן לפצל את הנכס באופן מלאכותי כפי שעשתה

העירייה ולא ניתן לקחת חלק קטן ושולי, אשר משמש את שטחי התעשייה באופן מלא ולסווגו בסיווג

נפרד של משרדים (בעא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עיריית ראשון לציון).

העוררת תטען כי שגתה העירייה עת שסיווגה שטח של 50 מייר לפי סיווג תעשייה. על פי הגדרות צו

הארנונה של עיריית בת-ים, לשטח עור קיים סיווג משלו ועל העירייה היה לחייב על פיו.

צו הארנונה קובע באופן חד משמעי, כי חדרי עזר ייחויבו באופן נפרד, ככל שהם נוגעיס לחיוב תעשייה/

מלאכה/ עסקים.

דברים אלה עוליס בצורה ברורה ומפורשת בצו הארנונה והעירייה לא נתנה עליהס את הדעת כלל.

במסגרת סיור בנכס וכן במסגרת המדידות המעודכנות שנערכו, נראה כי חלקים מהשטח משמשים

כמחסן.

.3

.4

.5

.6

.7

יש לחייב שטחים אשר משמשים לאחסנה בסיווג זה בלבד, כלומר יש לקבוע כי מחסניס אשר אין בהם

מכירה, ישלמו תעריף מופחת של 50%, שבפועל חייבה העירייה שטחי אחסנה בשטח של 372 מייר בסיווג

מסחרי ואת ללא כל הצדקה בדין.

לפיכך ולחילופין בלבד שגתה העירייה עת חייבה שטח בגודל של 372 מייר המצוי בחוית המבנה (לרבות

שטת המכולות) לפי סיווג מסחר, שכן שטח ה משמש בפועל כמחסן עזר למפעל אשר בו מאחסנת העוררת

חומרי גלס בלבד, שטחים אלו אינסם משרתים את שטחי המסחר, שכן אין מאוחסנים בשטחים אלו

מוצרים מוגמריס וקופסאות ריקות לאחסון.

לא וו בלבד שאין כל בסיס לטענות העירייה להטלת חיוב רטרואקטיבי מופרך, הרי שממילא אין כל בסיטי

ושחר לחיוב העוררת בריבית והצמדה בגין החיוב דנן ודינס של אלו להתבטל על אתר וכי הן מבחינת

התנהגות ראויה וחובת תוס הלב המוטלת על העירייה אין כל מקוס לחייב את העוררת בחיוב ריבית

פיגורים והצמדה בגין חיוב רטרואקטיבי שכזה.

ריבית ופיגורים מוטלת על המפגר בתשלום ארנונה, ואילו העוררת מעולס לא פיגרה בתשלומי הארנונת

שכן אלו המתליחסים לשניס עברו הושתו עליה רק במסגרת דרישת התשלום נשוא הליך זה.

אשר על כן, תתבקש ועדת הערר הנכבדה להורות למשיבה לערוך מחדש ולתקן את שומת הארנונה

בהתאם.

טענות המשיב

.8

9

.10

.1

12

המשיב יטען כי חלק ניכר מהטענות אשר הועלו עייי העוררת במסגרת הליכי הערר שבנדון, אינן מצויות

כלל בסמכות מנהל הארנונה, וכפועל יוצא, אינן מצויות במסגרת סמכותה העניינית של ועדת הערר

הנכבדה, לרבות טענות לחיוב רטרואקטיבי פסול, חיוב שלא כדין בהפרשי ריבית והצמדה, הפרת הבטחה

שלטונית, שינוי מדיניות/ שינוי שיטת חישוב וכדי.

כידוע, העילות בגינן ניתן לפנות באמצעות השגה אל מנהל הארנונה כנגד החיוב מנויות בסעיף 3(א) לחוק

הערר.

ועדת הערר הנכבדה נעדרת סמכות לדון בטענות כנגד חוקיות החיוב הרטרואקטיבי, היות ומדובר בסוגיה

משפטית מובהקת אשר אינה מצויה בגדר סמכותה של הוועדה הנכבדה, מה גם שטענות העוררת ביחסי

לחיוב רטרואקטיבי אינו מצוי בסמכות מנהל הארנונה ו/או וועדת הערר.

ויובהר, ככל והייתה בעבר מחלוקת בשאלת הסמכות לדון בתיוב רטרואקטיבי, הרי שבשניסם האחרונות

נקבע בשורה של פסקי דין, כי לוועדת הערר סמכות לדון בנושאים עובדתיים וטכניים בלבד, ולא בטענות

אי חוקיות כגון טענה כנגד חיוב רטרואקטיבי, אשר מקומן להתברר בבית המשפט לעניינים מנהליים.

כמו כן, לעירייה עומדת חזקת התקינות המנהלית וגס מכוח חזקה זו הנטל מונח על כתפי העוררת.

.3

44

5

.6

7

.8

.9

.0

.1

.2

:8

מבלי לגרוע מהאמור לעיל ולמען הסדר הטוב בלבד, יצוין, כי בהתאם לפסיקת בית המשפט כאשר הרשות

מתאימה את חיוב הארנונה למצב העובדתי והמשפטי הנכון בקשר לנכס, אין הדבר מהווה הטלת חיוב

רטרואקטיבי, אלא מעשה שהוא בגדר תיקון שומה.

בהתאם לפסיקת בתי המשפט תיקון השומה הינו חלק בלתי נפרד מחובתה של הרשות לפעול לחיובים

כדין של הנכסיס המצוליס בשטחה, בהתאס למצבם העובדתי והמשפטי.

ככל וקיים לעוררת אינטרס הסתמכות בענייננו, הרי אינטרס זה נסוג מפני האינטרס הציבורי אשר מחייב

גביית מס אמת מכל הנישומים המחזיקיס בנכסיס בתחומי העירייה ואין כל סיבה להפלות נישום אחד

לעומת רעהו. ויודגש, לעירייה אין סמכות לוותר על חוב שמגיע מנישוס לקופה הציבורית אשר היא

אחראית עליה (עע''מ 89/13 עיריית רמת גן ומנהלת הארנונה של עיריית רמת גן נ' אריה הראל).

אף חיוב העוררת בהפרשי הצמדה וריבית נעשה כדין, לאור סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות תשיים

0, הקובע כי המועד הינו זה שנקבע כדין לתשלום ולאו דווקא המועד הראשון אשר במקרה זה אף לא

שיקף את החיוב כדין.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל יטען המשיב כי יש לדחות מכל וכל את טענת העוררת לפיה שכרה את הנכס רק

בחודש אוקטובר 2010 בהתאס להסכם שכירות שצורף מטעמה.

בהתאם לרישומי העירייה העוררת מחציקה בנכסים בגינס חויבה החל מיוס 1.8.99, היינו משך למעלה מ-

8 שנה, כאשר עוד קודס רשוס מחזיק בנכסיס מר חייס פרג בעלי העוררת.

המשיב טוען כי ממילא סי 4.2 להסכם השכירות אותו צירפה העוררת, מציין מפורשות כי תחילת תקופת

השכירות הנוכחית הינה 1.10.09, בנסיבות אלה, יש לדחות מכל וכל את טענות העוררת לפיהן החלה

להחזיק בנכס רק בחודש אוקטובר 2010.

המשיב טוען כי החבות בתשלוס הארנונה נוצרת עם קביעת צו המיסים על ידי הרשות המקומית, ולא

בשליחות הודעת תיקון השומה. לפיכך המועד הקובע הוא המועד של צו המיסים (קרי 1 בינואר) ולא של

משלוח ההודעה הראשונה (ת'/א 4324 עיריית הרצלייה נ' קומט ד' טננבוים בעיימ).

בין היתר קבע בית המשפט כי אין לראות בתשלומי הפיגוריס בגדר עונש, אלא כפעולה הנועדה לשמור על

ערכו הריאלי של תשלוס הארנונה (47666/97 עיריית נתניה נ' פאר אלי תעשיות).

לאור האמור לעיל יש לראות בתשלוס הריבית והפיגוריס חלק אינטגראלי מהליך תיקון השומה ודין טענה

זו של העוררת להידחות מכל וכל.

המשיב יטען, כי בהמשך לטענת העוררת על חיובה באופן שגוי בגין שטחים משטחי הנכס, כקבוע בהודעת

תיקון השומה, כידוע הבסיס החוקי להטלת ארנונה והמבחנים לקביעת סוגי הנכסים השונים עליהס מוטל

חיוב הארנונה נקבעו באמצעות סעיף 8 (א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי

התקציב), התשני/ג 1993.

.6

.5

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

.64

העירייה, כפי שמחויבת היא עפייי דין, ביצעה סקר נכסים ברחבי העיר בכלל ובנכס שבנדון בפרט, בסקר

נכסים זה גילתה העירייה כי העוררת מחויקה שטחים גדולים מהשטחים בגינם מחויבת היא בארנונה

ו/או כי מחויבת היא בסיווגים שאינם משקפים את השימוש שעושה היא בנכס.

העירייה תבהיר כי מעת שהוציאה לעוררת את הודעת תיקון השומה עומדת לוּכותה חזקת תקינות

המעשה המנהלי. טענה זו מקבלת משנה תוקף מקוס בו העירייה צירפה להודעת תיקון השומה תשריטים

ומדידות מפורטים ועדכניים. ומנגד, העוררת לא צירפה לכתבי טענותיה תשריט מדידה ו/או אסמכתא

כלשהי לתמיכה בטענותיה, לרבות הסכס פשרה לכאורה שחל בינה לבין העירייה.

כבר מטעם וה לא ניתן לבחון את טענותיה של העוררת לפיהן שטח הנכס, כפי שחויב בהודעת תיקון

השומה, בהתאס למדידות עדכניות, חויב שלא כדין.

העוררת העלתה טענות בדבר גודל השטח המוחזק על ידה, מנגד, העוררת לא הרימה את נטל ההוכחה

המוטל על כתפיה לסתור את חוקת תקינות פעילות העירייה ולא הוכיחה טענותיה כנגד כשרות הטלת

המס (רע'/א 1436/90 גיורא ארד, חברה לניהול השקעות ושירותים בע''מ נ' מנהל מס ערך מוסף).

העירייה תחזור ותדגיש כי להודעת תיקון השומה צורפו תשריטי הנכס מהם עולה השטחים המוחזקים

והמשמשים את העוררת.

בנסיבות בהן העוררת מעלה טענות עובדתיות רבות ולא צירפה ולו בדל ראיה בדבר שטח הנכס, הרי שדין

טענותיה להידחות.

על פי טענת העוררת בינה לבין בעל הנכס הוסכם כי הודעת תיקון השומה תבוטל וכן סוכס המס לחיוב

נכס העוררת הארנונה, ועל כן העירייה מחויבת להסכמות אלה (למרות שאינה צד להן) ואף מנועה כעת

מלהתאים את שטח הנכס וסיווגו למצב העובדתי הקייס בפועל, כאמור בהודעת תיקון השומה.

דין הטענות להידחות מכל וכל, שכן אין בכוחה של הסכמה חוצית בין שוכר למשכיר בדין לגבור על דיני

הארנונה - לפיהם המחויק הינו החייב בתשלוס ארנונה אשר נקבע בהתאם לשימוש בנכס (3490\07

עיריית ראשון לציון נ' האחיס חממה ושות' בע''מ).

העוררת, היא המחויקה בפועל בשטח בגינו חויבה ובו היא פועלת במסגרת עסקיה, והעוררת אף אינה

חולקת על עובדה וו, ומכאן שחיובה נעשה כדין (בר''מ 5691\16 אברהם כהן ויצמן (1986) בע''מ ני עיריית

אשדוד).

ההסכמה בין העוררת לבין בעל הנכס לפיה הנכס יחויב בניגוד לשימוש הנעשה בו - הינה הסכמה המנוגדת

לדין, אשר העירייה אינה מחויבת לפעול לפיה, מקוס בו נמצא כי הסכם ו/או הסכמה מנוגדים באופן

מובהק לדין ולא יכולה להיות כל הסתמכות לגיטימית מצד העוררת על הסכמות בינה לבין בעל הנכס

בניגוד למצב בשטח.

העירייה ערכה מדידה ו/או בדיקה נוספת ועדכנית, ולפיה סך השטח הכולל הינו 1,140.89 מ'/ר - בנסיבות

אלה, על פני הדברים, נראה כי רוב רובן של טענות העוררת בערר זה מתייתרות לחלוטין, ובפרט טענות

העורר ביחס לגודל השטת בגינו חויבה.

.5

.6

.7

.8

.9

.0

1

2

.3

.4

5

מה גסם, שהעירייה צירפה תשריטי מדידה של הנכס במסגרתם צוינו השטחים המוחזקים והמשמשים את

העוררת.

העוררת כלל אינה מחויבת בגין שטחי המקלט להס היא טוענת ולפיכך, כלל לא ברורות טענותיה בעניין.

בהמשך לטענותיה של העוררת ביחס לשטחי בית הכנסת, הובהר לעוררת, מבדיקות חוורות שנערכו, כל

שטח בית הכנסת אינו נכלל במסגרת השטח לחיוב בהודעת תיקון השומה, וככל שכך הרי שאין כל מקוס

להפחית שטח זה פעם נוספת וכי טענותיה של העוררת בעניין וה חסרות כל יסוד ועל כן דינן להידחות.

בעניין 413 מייר המשמשים לשיטתה של העוררת כחנות נעלים, חנות חשמל ושטח מדרגות. העוררת כלל

אינה מחויבת בגין שטחים אלה במסגרת הודעת תיקון שומה, ומכאן שטענותיה מתייתרות.

המשיב יטען כי לטענת העוררת שיש לחייבה בגין שטח של 50 מייר עפייי הסייווג הקבוע לחדרי עזר. *ובהר

כי העוררת חויבה בגין שטח של 42.8 מייר בסיווג חדר עזר בהתאם לשימוש הנעשה בשטחים אלה, ומכאן

שטענות העוררת מתייתרות לחלוטין.

ממילא, העוררת לא הוכיחה את שנטען על ידה וממילא כלל לא פירטה היכן ממוקמים שטחי חדרי העור

אשר חויבו כתעשייה להם היא טוענת, לפיכך דין הטענה להידחות בהיעדר תשתית עובדתית מינימאלית

להוכחתה. כאשר, הנטל להוכיח את טענותיה מונח לפתחה של העוררת.

באשר לטענות לעניין סיווג שטחי החנות מממצאי העירייה ובדיקותיה עולה כי עסקינן בחנות המפעל של

העוררת אשר מבצעת מהשטח מכירה של מוצריה - ובכלל זה תבלינים, חליטות תה, שמן צית, מארזי של,

וכלובי, וכן מבצעת מכירות דרך אתר האינטרנט שלה, כאשר איסוף המוצרים בידי הרוכשים (איסוף עצמי)

מתבצע מהנכס.

באתר האינטרנט של העוררת עצמה מצוין כי קיימת חנות מפעל המצויה ברחוב ניסנבאוס מסי 25, בת ים-

היינו כתובת הנכס, הסכם השכירות אשר צירפה העוררת עצמה קובע מפורשות כי מטרת השכירות, בין

היתר, הפעלת חנות מפעל לתבלינים בנוסף לשילוט הקיים בכניסה לנכס לפיו קיימת ופועלת בנכס חנות

מפעל.

העוררת כלל לא הוכיחה את טענותיה לפיהן שטתי יימשרדים'י הקיימים בנכס, מהוויס חלק בלתי נפרד

מפעילות הייצור הנערכת במפעל, ולא פעילות מסחרית של הנהלה ראשית של העסק. שאינה עוסקת כלל

ועיקר בהליכי הייצור ווּיקתה להליכי הייצור נמוכה ביותר, ונוכיר כי בנסיבות העניין העוררת מפעילה

מהנכס את עסקיה בכל רחבי הארצ, ולה משווקים רביס בפריסה ארצית.

המשיב יטען כי אין לקבל אף את טענת העוררת לפיה יש לחייב שטחים משטחי הנכס בגודל 372 מייר

בסיווג 'ימחסןיי, שכן שטחים אלה משמשים לאחסנת תבלינים, וצמודיס אל חנות המפעל הפועל במקוס

אשר ממנה מתבצעת, בין היתר, מכירת תבלינים, ונזכיר כי לעוררת משווקים רבים של סחורה ברחבל

הארץ והיא נדרשת להעבירה אליהם, וכן מבצעת מכירה של מוצרים ומארוּים המבוצעת דרך אתר

האינטרנט של העוררת, כאשר האיסוף מתבצע מכתובת הנכס.

צו הארנונה קובע מפורשות כי לא יינתן סיווג מופחת למחסנים מקוס בו המחסן צמוד לעסק. ברי כי אין

זה המקרה בענייננו, שכן שטח המחסנים הנטען צמוד לחנות המפעל - היינו לעסק, ומשמש לאחסנת

תבלינים, כאשר בחנות המפעל נמכריס תבלינים, והנכס אף מצוי באזור תעשייה - ומכאן ברי כי העוררת

אינה עומדת בתנאים הקבועים בצו הארנונה לסיווג מחסנים ועל כן דין טענותיה להידחות.

6. לאור כל האמור לעיל, מתבקשת וועדת הערר הנכבדה לדחות את הערר על כל חלקיו ולחייב את העוררת

בהוצאות המשיב לרבות שכייט עוייד ומעיימ כחוק.

דיון והכרעה

1. בפני הוועדה הונחו סיכומיס אשר הוגשו מטעס העוררת וסיכומי תשובה אשר הוגשו מטעס המשיב.

2 קראנו היטב את הסיכומיס אשר הוגשו עייי הצדדים לרבות הפסיקה הרלוונטית אשר צורפה עייי

הצדדיס לתמיכת טיעוניהם.

3 וועדת הערר אף ערכה סיור בנכס שבנדון.

4. לעניין חיוב העוררת בהפרשי הצמדה וריבית ולאור סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית

והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תש''ם-1980, נראה כי חושב כדין המועד לתשלומם, שכן

המועד לתשלוס הינו וה שנקבע כדין ולאו דווקא המועד הראשון אשר במקרה זה אף לא שיקף את

החיוב כדין.

5. כידוע, החבות בתשלום הארנונה נוצרת עס קביעת צו המיסים על ידי הרשות המקומית, ולא

בשליחות הודעת תיקון השומה. לפיכך לענייננו המועד הקובע הוא המועד של צו המיסים (קרי 1

בינואר) ולא של משלוח ההודעה הראשונה (ת'/א 4324 עיריית הרצליה נ' קומט ד' טננבוים בע''מ).

6. הסכם הפשרה לו טוענת העוררת, גם אם ישנו הרי שמקום בו נמצא כי הסכם וואו הסכמה מנוגדים

באופן מובהק לדין, וישנו אינטרס ציבורי ברור להשתחרר ממנו, מחובת העירייה להשתחרר

מחוזה כאמור (בעע''מ 8183\03 חברת החשמל לישראל בע''מ נ' מועצה אזורית הגולן).

7. העירייה פעלה כדין כאשר תיקנה את שומת הארנונה של העוררת בגין הנכס, אף אילו היה קיים

בין הצדדיס הסכס.

8 מעת שהוציאה העירייה את הודעת תיקון השומה עומדת לזכותה חזקת תקינות המעשה המנהלי.

טענה זו מקבלת משנה תוקף מקוס בו העירייה צירפה להודעת תיקון השומה תשריטים ומדידות

מפורטים ועדכנייס.

9. מנגד, העוררת לא צירפה לכתבי טענותיה תשריט מדידה ו/או אסמכתא כלשהי לתמיכה

בטענותיה, ותחת ואת צירפה מסמכיס חלקיים וקטועים המכונים בפיה ייסקיצת מדידה'י משנת

2 שהינם בלתי מפורטים ואף אינם מצייניס את גודל השטח, אינס חתומים, אינס מציינים

.10

.1

.12

3

.4

5

.6

באם נערכו בהתאסם להוראות צו הארנונה של העירייה, ואף אינס מתייחסיס למדידת העירייה

שנערכה בשטח, על כן, די בכך כדי לדחותן על הסף.

העוררת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה לסתור את חזקת תקינות פעילות העירייה

ולא הוכיחח טענותיה כנגד כשרות הטלת המס (רַע'/א 0 גיורא ארד, חברה לניהול השקעות

ושירותים בע''מ נ' מנהל מס ערך מוסף).

לאחר בדיקה מעמיקה, נראח כי העירייה ערכה מדידה תקינה עפייי דין, לפיה סך השטח הכולל

המוחזק עייי העוררת הינו 1,140.89 מ'/ר -- בנסיבות אלה, נראה כי רוב רובן של טענות העוררת

בערר וה מתליתרות לחלוטין, בפרט טענות העוררת ביחס לגודל השטח בגינו חויבה.

כמו כן, אנו סבורים כי צודק המשיב בטענותיו בדבר חוסר סמכותה של הוועדה לדון ביחס לחיוב

רטרואקטיבי.

סמכויותיה של וועדת הערר מוסדרות בחוק ואין לוועדה סמכות לדון בענייניס שאינס מצוייס

בהגדרת סמכויותיה בחוק.

אשר על כן, דוחה הוועדה את טענות העוררת בטענה זו ומקבלת את טענת המשיב כי אין בסמכות

הוועדה לדון ביחס לתיוב רטרואקטיבי.

כמו כן, דוחח הוועדה את טענות העוררת באשר לחיוב ו\או סיווג שגוי בארנונה כלפיה וכן את

טענותיה בדבר חיוב בארנונה חלקיס בנכס אותם לא ניתן לחייב כגון מקלט ובית כנסת, כפי

שהתרשמה מטענות הצדדיס ומהביקור שנערך בנכס.

לאור כל האמור לעיל, דין הערר להידחות.

ניתנה היום, ו' בכסלו תשע''ז, 6.12.2016

זכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים באזור תל-אביב בתוך 45 ימיס.

3 .>

₪ על

= ₪ 7 /

מר איזידל פלגמבו עו"'ד בנקף/ע5 ,מסיקה מר ניסים בנפשיאן

חבר הוועדה - לור הוועצה. ) חבר הוועדה