פרוטוקול מס' 87.19 מישיבת מועצת עיר שהתקיימה ב- 6.12.2023

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

פרוטוקול מס' 87.19 מישיבת מועצת עיר שלא מן המניין

שהתקיימה ביום ד'י, ב''ג בכסלו תשפייד, 65.12.2023

בחדר הישיבות בבניין העירייה

נוכחיס חיית : צביקה ברוט, יהודה הרוש, טל אסייג, יצחק דריקס, אלי יריב,

ויקטור טל, אירנח גנין, ויקטור וולדושיק, אנסטסיה טהר -

שבצוק, אלי כחן, אילנה נגיר, קטי פיאסצקי, יורס חמי .

חסרים הייה : אושרת חבר אצולאי, יצחק אסקפה, שמעון כהן - סבן, לב טופור,

אורי בוסקילה, רפי ברנו, לאה בם, רתל איקונומו גדרון, אריה

זיידן, שמעון ועקנין, יבגני אייזנשטט.

מוכתיס חייה: דורית מוריה - מרכזת ישיבת המועצה.

סדר היוס:

1. ישיבת איכרון במלאת שנח לפטירתה של המשנה לרהייע אסתר פרון ז'יל.

2 קביעת הנצחתה של אסתר פרון ז'יל.

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

סעיף 1 - ישיבת.זיכרון במלאת שנה לפטירתה של המשנה לרה//ע אסתר פרון זיל

דורית מוריה:

צביקה ברוט:

1

שלום לכולם, ערב טוב. אני מתכבדת לפתות את

ישיבת מועצת עיר שלא מן 87.19, ישיבה לזכרה של

אסתר פרון. בבקשה, ראש העיר.

קודם כל ברוכה הבה משפתת פרון. אני תושב

שהמעמד הזה עבור כולנו גם מרגש מצד אחד, וגם

עדיין באיושהו מקוס מוזר מצד שני. כי אני חושב

שאסתר בחדר הוה, בעירייה הזו, בעיר הזו, הייתה

נוכחת כל כך לכל אחת ואחד. אני ווכר שתמיד הייתי

מדבר איתה על זה שכל מקום שאני מגיע אליו ברמת

גן, בקריית שמונה, באילת ומי שמדבר איתי על בת

ים, אז הוא איך שהוא מגיע לגב' פרון. ואני תחושב

שלכל אחת ואחד מהיושביס סביב השולתן פה, גם

מצד חברי המועצה וגם אורתים אתרים שנמצאים

פה, יש ודאי אין ספור סיפורים, לא רק על החברות

ועל האדם שהיא הייתה, אלא גם על אשת המקצוע,

ובעיקר על כל הטוב שהיא השפיעה סביבה. אני

חשבתי עליה גם בימים האתרונים מאז האזכרה ועד

היום. אגב עיקרון תינוכי מאוד-מאוד משמעותי

שתז"ל לומדים 'מפרשת השבוע שקראנו בפרשה

האתרונה. אנתנו לומדים שם, בעצס מדברים על

המפגש בין יעקב ועשו, תשש ממלחמה שנגמר בסוף

בחיבוק. ויעקב ועשו היו מאוד-מאוד שונים, אחד

איש תם יושב אוהלים, השני איש ציד איש שדה,

ובעצם הסי היו ניגודים הפכים מותלטים. ותז"ל

שואלים איך יכול להיות שילדים שבאו מאותו בית

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

גידול, מקבלים בסופו של דבר ערכים כל כך שונים,

ויוצאים לדרך שונה. המקבילה של זה היא ביצחק

וישמעאל. רק ששם חזייל עוד אומרים - חייתה אמא

שונה, אז אולי כתוצאח מזה התינוך היה שונה. פה

מדובר באותו אבא ואותו אמא, ועדיין הם יצאו

לדרך כל כך אחרת. והעיקרון שחזייל אומרים פה, זה

חנוך לנער על פי דרכו. כי דווקא בגלל שההורים

שלהם יצחק ורבקה נתנו להם בסופו של דבר בדיוק

את אותו החינוך, כנראח בסופו של דבר וה לא היהת

מותאם לכל אחד מהם. ליעקב זה התאים יותר, לעשו

זח התאים פחות, ולכן הוא יצא לדרך הרעה. ובסופו

של דבר, היכולת כן להתאים לכל אחד את התליפה

החינוכית, את הערכיםס שמתאימים לו ולתת לו

להתפתת כפי שהוא צריך להתפתה, מתוך סבלנות

ומתוך חכרה אמיתית באני העצמי שלו, זה מה

שבסופור של דבר מביא באמת תוצאות תינוכיות

טובות. אני חושב שאטסתר בכל חווייתה ייצגה את

הדבר הוה באמת, את היכולת להכיל את כולם,

להכיל גם דעות שונות, לחיות גשר בין קבוצות,

לפחות מבחינתנו פה ראינו את זה אין ספור פעמים,

לעשות את זה בנועם, לעשות את וה בצורה הכמח.

אני דיברתי מהחלוויה שלה ולאורך חשנה האתרונה

כמח פעמים על וה שהיא באמת הייתה לא רק

שותפה, לא היינו רק שותפים פוליטיים, היינו באמת

חברים, למרות פער הגילאים בינינו. וזה התחיל מזה

שהיא חייתח חלק מתבנית נוף ילדותי בעיר. אבל אני

חושב שאני כן למדתי ממנה הרבה בהלכות איש

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

ציבור. גם לקחת שורה של רגשות. אני חושב שכל

רגש אפשרי, בכי וצחוק וענווה ולפעמיס ההיפך

מענווה, ולבוא וללמוד הרבה מאוד חמלה. ואת כל

הרגשות האלה להכניס לתוך ההתנהלות שלנו

הּמאוד-מאוד צינית *ומיומית כאיש ציבור. ואני אגב

בתתילת דרכי בתפקיד הנוכתי לקהתי הרבה מאוד

מהדברים האלה. אני וזוכר שלפחות 2 מקריס שבהס

באמת בתחילת הקדנציה למדתי ממנה המון-המון

חמלה, ואיך לקחת ללב. אני בכוונה אומר כן לקחת

ללב מקרים של אנשים שאנתנו לא מכירים בכלל,

אבל בסופו של דבר וה האנשים שאנחנו צריכיס

לייצג. ודיברתס רבות על המפעל לפרוטקציות למי

שאין לו פרוטקציה, וזה בדיוק הדבר הוה. למדתי

ממנה אמרתי גם בכי, אני ווכר 2 מקריס, אחד מהם

קשור למשפחה, אבל השני היה קשור למישהי שהיא

מאוד אהבה, חברה שלה, שהיא התקשרה אליי לגבי

עוול שהעירייה עשתה לה, משהו מאוד-מאוד טכני,

אבל פגע לה בשכר. ואת מישהי שהיא מאוד-מאוד

אהבה. ובסוף השיחה, אחרי שהיא התרעמה על אותו

עוול, אמרתי לה שאני לא מכיר ואני אבדוק ואני

אדבר עס משאבי אנוש. אבל הייתי בנהיגה,

והדיבורית נשארה פתוחה. אז כדרכה הרבה פעמיס

היא לא ניתקה את הטלפון, ואז שמעתי ככה, הנה שי

ושירה מהנהנים. זה קרה יותר מפעס אתת, אבל

במקרה הזה פשוט שמעתי איך היא פורצת בבכי

וממש בוכה, ודיברה עס מישהי שהייתה לידה

ואומרת 'זה פשוט לא פייר, וה פשוט לא פייך..

ש

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

לקתה כל כַךָ ללב, עוול שנגרס למישהי אחרת. עד

כמה שאני ווכר, וה כנראה היה בתוס לב, על שעות

שהורידו לה. ואגב, וה גס לא היה מקרה רוותתי, זה

פשוט היה עוול רגיל לצורך העניין. והיא באמת

לקחה את זה ללב. אגב, המקרה השני שאמרתי שהיה

קשור למשפתה, היה כשנסענו לקנדה לנסיעה

השנתית:להביא את התרומות, ההשקעות מטורונטו,

זה היה שבוע אחרי שקמתם מהשבעה על אלברט, זה

היה שבוע מאוד-מאוד טעון ומורכב, וגם דיברנו על

זה שהייתי איתה המון סביב הסיפור הזה. ואני זוכר

באתחת הנסיעות מנקודה לנקודה, ישבתי מאתוריה

במיניבוס, וראיתי את ההשתקפות של הפנים שלה על

התלון מול השקיעה שככה הייתה מולנו, וראיתי

שהיא בוכה, מתוך געגוע, מתוך אותו געגוע. אז נתתי

לה ככה כמה דקות, ואז עברתי לשבת לידה והיא

דיברה המון עליו. וכל התכונות הטובות האלה של

חמלה ומשפתתיות ויכולת אהבה אין סופית, וגם

צחוקיס בשיתות הליליות שלנו, שתמיד היו איפה

שהוא באזור חצות, עס המון עוקצנות כלפי אנשים

ששנינו אהבנו ככה לעקוץ אותס שלא בפניהם, אני

תושב שלמדתי ממנה הרבה, אני חושב שכולס כאן

למדו ממנה הרבה. ובעיקר כשאני מסתכל על הדור

הבא, עליכס ועל' הנכדיט, ודאי גס על הנינים, אני

חושב שהתכונות האלה עברו הלאה, בוודאי עוד

ימשיפו'הלאה לאורך ימיס ושנים. אני רוצה לאתל

לכולנו, שגס אנתנו, גם כאישי הציבור פה, וגם כמי

שמייצגיסם 160,000 תושבים בעיר הזו שתייבים לה

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

הרבה, אא אני בטות שכולנו ניקת את וח כנר לרגלנו,"

גסם כאישי ציבור בשניס הבאות, וגם כאנשיס

פרטיים. א)ז אנתנןו נעשה איושהו סבב של התברי

ההנחלה שירצו ודאי, תברי המועצה שירצו להתייהס

וודאי לחצטרף לדברים, ונעבור אליכס בסוף. יהודח,

בבקשה.

**יימר אלי יריב נכנט לישיבתי''י

יהודה החרוש:

כמו שאמרתי במועצת העיר הראשונה, בשבעת

שעשינו או בתודש, אני אקת את התברות שלי עס

אסתר את הקשר שלי עס אסתר לפן היותר אישי.

כשאני הכרתי אותה, היא הייתה מתזיקת תיק

התינוך, וה בדיוק 30 שנה, ב-1993. היינו מדבריס

הרבה, הייתי לומד ממנה הרבה, ונוצרה לנו איזו

הסכמה בשתיקה שאני לא נכנס למריבות שלה

הפוליטיות, אני לא נכנס, היא לא נכנסת. כשהיא

כועסת, אני מנית או יוצא. כשאני כועס, היא מלטפת

ואוחבת. אבל התברות הואת יצרה מן מערכת

שחגעתי חמון לבלפור 93 נדמה לי, 97, אני ואלברטו,

עס אינתה עומרי, עס כוסית ויסקי, וידענו תמיד

לדבר, שאנתנו בצד פוליטי אתר והיא צד פוליטי

אחר. אז או שהייתי מדליק את הענייניס בינה לבין

אלברט ועושה גיציס, או שאלברט היה מדליק את

העניינים. יאז היתסים שלי עס אסתר היו בפן

האימהי כוה, המלטף. לפעמיס הייתי יוצא מדעתי

מהר, היא הייתה אישה שמרגישה אותי, האישה

התומכת בי. והדבר היפה ביותר שקרה לי, שעברו 30

שנה, ואני יו"ר ועדת שמות, וצביקה מבקש ממני.

עיריית בת-ים

האגף המוניצי

צביקה ברוט:

יהודה הרוש :

צביקה ברוט:

יחודה הרוש :

צביקה ברוט:

יהודה הרוש :

קטי פיאסצקי:

ואני כל כך, ואני מעביר את ועדת שמות, יש המון

בקשות, ואותות בי מן התרגשות כזו וצמרמורת,

שדרך אגב, ואת האישה, אני חושב היתידה בתפקידה

נפטרה. אני לא חושב שמישהו בעיר...

ב-30 השנים האחרונות ודאי. היה ראש עיר, מסיקה.

הוא לא היה בתפקידו.

הוא היה חבר מועצה.

הוא לא היה בתפקידו. ובוועדת השמות הצגתי את

העניין הזה של אסתר פרון, כולם השתתקו והרימו

באהבה, הצבעה של שמתה כזאת, שמנציתים אותה.

וכשדיברנו אנל ואתה צביקה האם וה יהיה ת:כון

שמאפיין אותה כמתזיקת התיק או זה, אני חושב

שזה בדיוק מה שמאפיין אותה, האמפי תיאטרון.

אהבת התיים; אהבת המוסיקה. לדעתי, וה אסתר

ואני מאוד שמח.

תרבות.

תרבות. זה התרבות. ואני מאוד שמת שקוראים את

האמפי תיאטרון שלנו על שמה, ומגיע לה הכבוד

הזה, והיא עשתה המון-המון למען העיר הזו. ועד

היום אנשים מגיעים אליי ללשכה למשרד ומדברים

איתי יאבל אסתר, אבל אסתרי. שיהיה זכרה ברוך.

(כולם יחד: אמן)

אמרתי את זה גם לפני שנה, כשנבתרתי פעם ראשונה

חייתי ממש צעירה, לא הזדקנתי מאז, חשוב לי לציין

את זה לפרוטוקול. ונכנסתי באמת למורכבות

פוליטית שהייתה כאן, ואסתר ואני לא היינו באותו

צד. אבל מהר מאוד התחברנו, והיא תמיד ידעה לתת

עיריית בת-ים = משה |

טוב קורה

האגף המוניציפאלי בבת-ים |

לי עצה טובה, גם כשהיינו יריבות פוליטיות. והדבר

שאני הכי מעריכה את אסתר עליו, וה שלא משנה

כמה חיו כאן ויכוחים סביב השולחן, אנחנו זוכרים

שהיו כאן הרבה ויכוחים סביב השולחן, כשהיה

מתקשר אליי תושב או מתקשרת אליי תושבת, והיו

צריכים עזארה במשחו, זה כאילו לא היה קיים יותר.

אסתר תמיד הייתה לי מקוםס מפלט מכל ה'סתלה!

הפוליטי. וכשהייתי צריכה באמת שהיא תעזור

במשהו ותפעיל את קסמיה ואת קשריה, אז הכל

נשכח באמת בצד, ותמיד היא ידעה למצוא פתרונות,

גם כשלא היו פתרונות מיידיים, הם היו יצירתיים.

והיא באמת השתמשה בהרבה תבונה ותן בכל פעם

שהיאי באמת עזרה כאן להרבה מאוד תושבים

ותושבות. אני מאוד מתגעגעת אליה. אני חושבת

עליה הרבה בשנה האחרונה, מה היא הייתה אומרת

ומה הייתה חושבת על הרבה דברים שקורים

במציאות שלנו בשנה ומשהו האתרונות. וחשוב לי

להגיד שבאמת הייתה שנה מורכבת, ואני חושבת

שאסתר הייתה שמחה לדעת שאנחנו שומרים פה על

שית נעים ולא נגררים למקומות לא נעימים. היא

תמיד הייתה אגמרת לי את זה אחרי ישיבות 'אבל

קטי, הגזמת היום, הגזמת'. אז אני מבטיחה לא

להגזים יותּר, להשתדל לפחות.

צביסה ברוט: נרשם לפרוטוקול. אילנה.

אילנה נגר : טוב, קודם כל, אין יוס שעובר ואני לא נגכרת

באסתר. אסתר, מעבר לזה שנכון שהיינו אופוזיציה-

קואליציה, אבל היינו חברות בלב ובנפש, ואצלה

8 א

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

צביקה ברוט:

פוליטיקה לא דיברה לעולם. היינו נפגשות אתת

לשבוע, אחתת לשבועיים, היינו מעין משולש, קראנו

לעצמנו האריות של בת ים. זו הייתה אסתר, זו

הייתה אורנה וזו הייתי אני. והדבר שאפיין אותה וה

הכוסית יין, לא היה ערב שהיינו יושבות ונפגשות,

ובאמת לא היינו שותים לתיים. אבל מעבר לזה, אני

רוצה לספר לכם קצת על הפן האתר שלה. מי שלא

יודע, אני יו"ר עמותת אקי"ם, ומה לעשות, אנתנו

מידי פעם עושים שנורר כי צריך להתקיים. ובמשך

שלושת משנים האחרונות אסתר גייסה כספים, והיא

תמכה בנגו והיא עורה לנו, ואנחנו בזכותה אני

הפעלתי קייטנות לאנשים של אקי"ם. שנה אתת

היינו כמעט 100 איש, ושנה אתת 70 ומשהו איש.

ובשנה האחרונה 60 ומשהו איש. והיא אף פעם לא

אמרה 'לא!. אני פשוט הייתי מסתכלת עליה, אומרת

לה יאסתר, מה!', או היא אומרת לי ימה את רוצה:

מה את רוצה!', אמרתי לה יאני רוצה קייטנהי, היא

אומרת לי יאת צריכה לבקש! את לא צריכה לבקש.

תעשי ותגידי לי מה את צריכה, אני נותנתי. והאמת

ככה וה היה. וייאמר לזכותה, בוא, אני רועדת כי

היא חסרה לי. חסרה לי לאורך כל הדרך. ויש ימיט

שאני אפילו מדברת איתה. קופצות לי התמונות

בפייסבוק ככה שאנחנו יושבות, שותות, ככה שאנחנו

צותקות: ואני לפעמים מדברת אליה, אין תשובה,

אבל כן, היא חסרה, חסרה מאוד. תסרה מאוד

לכולם. זוהי אסתר.

אלי.

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

אלי יריב :

נמצאת פה המשפתה, מה שעולה לי בתמונה, וה

ישיבת מועצת עיר כאן, שהחליפו ראש עירייה, ואני

ישבתי פה, כאן ממול, וכשעלה השם, את עמדת פה,

עלה השם של מי שרצו שיהיה ראש עירייה, ואני

קפצתי ואמרתי 'ומה עם אטתרזי והייתי בטות

שאסתר פרון תחליף את ראש העירייה שלומי לחיאני

בתקופה שהוא הושעה מתפקידו, כי אני חשבתי

שהיא מתאימה. וכשירדנו למטה, אני תחושב שגס

אירנה הייתה איתנו למטה בתצר, אמרתי לה יאם

היית מועמדת, אני הייתי תומך בך. אז היא לא

האמינה. כי בינינו עבר, היו ימיס טובים ... היו

ימים לא טובים. אבל אני חשבתי שבאותה הודמנות

שהתחתחלף ראש עירייה; היא הייתה המועמדת

המתאימה. גם אחרים חשבו כך. וחבל מאוד שקרה

מה שקרה. אבל החיים הובילו אותי, מי שלא יודע,

אני וזה שדחפתי אותה להיות חברת מועצת עירייה

כשהיא הגיעה לתחום הפוליטי, אני ... אותה מהרגע

שהיא הייתה י>ייר נעמיית בת ים... לא מנכיילית, היא

חייתה מנהלת בית טפר ביפו של מישלב. וחשבתי

שהיא אישה ראויה להיות ראשת עיר. ואז בזמנו

רציתי לדתוף אותה, יניסינו לדחוף אותה, זה לא

צלחת. אבל היא הצליחה להיכנס למועצת העיר נדמה

לי בסוף שנות ה-80, והיא הייתה תברת מועצת

עירייה טובה, אחר כך הייתה טגנית ראש עירייה.

בינינו היו עליות ומורדות, זה לא משנה, אבל תמיד

ידעתי להעריך. ואני חושב שבתוך תוכה היא ידעה

להעריך את מה שאני עושה, גם כשתיינו משני

10

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

אלי כהן:

הצדדיס של המתרס. ואני לא אומר את זה לא מתוך

ידיעה, אלא מתוך ידיעה. כי המסרים תמיד היו

עוברים עם איש כזה, עם אישה אחרת, תמיד מסרים

היו עוברים. אבל בסופו של יום אני חושב שאסתר

פרון נתנה את התיים שלחה לעיר הואת, באמת נתנה

את החיים שלה. אני זוכר שוויקטור טל בא אליי

ואמר לי יתגיד לי, מה קורח עס אטתר!', אמרתי לו

'מה קרה!', הוא אומר ‏ היא הגיעה, אני רואה עם

צמיד של בית חולים על חיד'י, מסתבר שהיא

השתחררה מבית חולים והגיעה לפה, לא הלכה

הביתה. ובאמת נתנה פה המון, יושבים פה מנחלי

בית הספר, נמצאת פה עליוה מנחלת אורט מילטון

שיודעת להעריך את השנים שאיתה ועוד מנהל בית

ספר, באמת הייתה התרומה שלה בתחום הפדגוגיה

בצורה מדהימה. ועד היום בת ים, מערכת התינוך

שלה היא מעולה, בזכות מה שנעשה בשנים עברו.

נכון שאנחנו מקדמים, אנחנו מוסיפים, אבל אנחנו

באנו על בסיס איתן. יחי אכרה ברוך.

(כולט יחד: אמן)

טוב, אני אתתיל מזה, אני אתחבר לדברים שאמר

ראש העיר, אמר שהיא תמיד אהבה לעזור. לא דווקא

לאלה שיש להם פרוטקציה. הזכירו פה שחיא הייתה

מנהלת מישלב, נתחיל מזה. נפגשתי עם מספר

תלמידים, שכשדיברתי איתם אמרו לי 'אתה יודע

איך אני סיימתי תיכון! רק בזכות אסתר פרון', ואני

את האיש לא כל כך מכיר, החוא מכיר אותי, אני לא

הכרתי אותו בכלל. וזה לא אחד, ולא שניים ולא

1

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

יחודה הרוש :

שלוש. אמרו לי יאם לא אסתר שחייתה מלווה אותי,

מלטפת אותי בבית הספר מישלב, אני חייתי תסר

השכלה חיוס'. והם הגיעו לדרגיס כאלה ורמות

כאלה, שבאָמת תבל שאטתר לא שומעת אותם ולא

רואה אותס, הייתה יכולה להתגאות בהם. לפעמיס

קשה לי לדבר על אסתר, על משהו שחיה בעבר, כי

אסתר אמרו פה שהיא חברה של כולם, זה נכנן.

הייתה חברה של לא משנה, קואליציה, אופוזיציה,

הייתה חברה של כולם. הייתה מייעצת לכולם. גם

בימיה האחרונים פגשה אותי פה למטה עם ראש

העיר, ולחשה לי באוון, חיבקה אותי ואמרה לי יאלי,

קח את התפקיד, אני מבקשת שתיקת את התפקידי.

כי היא חייתה מטבעה יועצת, לכל אחד. לא משנה

מה, לא משנה מי, חייתה :ועצת. אני באמת שמח

שוועדת שמות חנציחה את שמה, ומגיע לח בכבוד, כי

היא הייתה אישה ראויה בעיר בת יס, שמה את

החותם בכל פינה ופינה. אם וה בתינוך, אס זה

בעזרה לזולת. יהודה, אני רוצה להודות לך ולכל

חברי הוועדה.

כבוד גדול חיח לנו.

כבוד גדול באמת שבתרתם להנציח את וכרה, כי

באמת אני מאוד מתרגש. ועם אסתר היו לי שניס

ארוכות של פעילות, כבר מעל 30 שנה, עוד בתקופת

קינמון. בכל דבר הייתה מתייעצת איתי ואני הייתי

מתייעצ איתה. על פי רוב, אני הייתי מקבל את

העצות הטובות שלה. היא תסרה לי, תטרה לכולם

בטות. וכמובן למשפחה הנהדרת, לשי ולשירה ולחתן

12

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

יהודה חרוש;

צביקה ברוט;:

יצחק דריקס;

אירנה גנין:

הנחמד שלה. היא הייתה מאוד גאה במשפחה שלה.

ותמיד אמרתי לה יהתפוח לא נופל רחוק מהעצ'. היא

הסרה לנו ותתסר לנו באמת. אני בטות, מערכת

היחסיס הטובה שהייתה לה עם ראש העיר צביקה,

ונמשיך את דרכה, נמשיך את הדרך שהיא הלכה בה.

בעזרת השס.

יישר כות, תודה.

נבחרתי למועצת העיר בשנת 2003, אז קואליציה

אופוזיציה. אסתר ואני מ-2003 עד לפני שנפטרה,

תמיד ישבנו אחד ליד השני. צד ימין-שמאל, שמאל-

ימין. וכשהיינו באזכרה דיברנו על וה לדעתי. אבל

אני אגיד משפט אחד בסוף, אני לא אאריך יותר

מידיי. כשישבנו פה, אז היא הפנתה מבט לכיוון

ההוא ואמרה 'מה שרואיס משס, לא רואיםס מפה

וההיפך', והיא צדקה. היא חסרה לי באופן אישי,

כמובן אני גס לא ישבתי במקוס שלה כי היא ישבה

פה. המשכתי לשבת במקוס שלי, למרות שהייתי יכול

לשבת פה. אבל זה משהו שהוא בוער בי. לכן העדפתי

לשבת פה. דיברנו על וה בעבר. היא חסרה לכולם,

יחי זכרה ברוך.

(כולס יחד: אמן)

אני שמעתי את כל התבריס שלנו שהיו מספרים על

אסתר. ואני חושבת, ככה אצלי היה, כל אחד מספר

ואני מקבלת את זה כאילו אני רוצה להגיד את זה.

אז באמת 30 שנה אנחנו עבדנו ביחד, עוד בלשכה של

ראש העיר יהושע שגיא. כל הזמן היא חייתה בתינוך,

כמה היא הייתה עוזארת לאנשים. לא היה מקרה

33

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

שאנשים מבקשים עגרה להעביר מבית ספר לבית

ספר, מכיתה לכיתה - היא תמיד הייתה עוזרת. היא

לא הייתה אומרת שזה לא חוקי, או וה אסוך. לא.

משפחה רוצה, ילד רוצה, אז זה בשבילה היה הכל.

אני אומרת למה זה היה ככה! היא לא הייתה.

פוליטיקאית. היא הייפה בן אדם. בן אדם במקום.

כל אחד יכול להגיד יחסרי. היה לי מקרה אחד שאני

לא רציתי לספר את וה. היינו בתתונה של מישהו

שלנו, לא יודעת מהעירייה, כולם היו שם בבלאגייו.

ואני עזבתי לפני עם בעלי, אני לא שותה. ועצרה

אותי משטרה בפינה. רק אני פניתי שמאלה, עצרו.

זה היה המקום שלהם אחרי אירועים, היו עוצרים.

ואני התקשרתי לאלי, התקשרתי לאסתר, רציתי

להגיד שיש שם משטרה, שעוצרים, לא לפנות לשם.

אז היא אומרת 'אירנוצ'קה, הכל בסדר, אני כבר

עברתי. עצרו אותי, אבל זה היה תלמיד שליי או

אצל אסתר לא היה אחד, לא חשוב איפה היא חייתה,

היו תלמידים שלה. אני חייתי עוברת 10 מי בבת ים,

כולס אומרים לה ישלום, שלום, שלום!. היא אומרת

יעורתי לאישה הזאת, היא הייתה אצלי, איזה מקרה

היה לה עם הבן וזה'. היא הייתה מכירה את כולם,

היא הייתה עוזרת לכולם. אני לא מספרת על יוצאי

אתיופיה, על יוצאי אוקראינה, על הקורסים, על

המלגות. היא הייתה אמא של כולם. אני תמיד

אומרת, היא הייתה אתות הגדולה שלי. למה כל

בוקר אני הייתי מדברת איתה. אם אני לא ראיתי

אותה בעבודה, אני מתקשרת. באמת, היא הייתה

14 יק

עיריית בת-ים

לי

1

,

האגף המוניציפאק

מספרת על הילדים, על הנכדים. מתי שי פרון

בטלוויויה, היא הייתה מתקשרת ואומרת יאת עכשיו

רואה טלוויויהז את שמעתו'. למה אני גס מורה,

והיא מורה, ואנתחנו כל הומן היינו מדברות על

התינוך, וה היה בשבילי חשוב מאוד. ותיא אומרת

יהנה, ראית, הוא אומר בדיוק מה שאנחנו דיברנו

שלשוסי. ככה וח היה כל הומן. ועוד היה משחו, היא

הייתה עם שי, אולי עוד מישהו היה באוקראינה,

בעיר איפה היא נולדה, כל המשפתה הייתה. כמה

היא הייתה מבסוטה, כמה היא הייתה מספרת לי

שמה שהיא רצתה לעשות, היא כל הזמן הייתה

מספרת לי שהיא נולדה בצירנוציי באוקראינה, שהיא

הייתה בת 9 חודשים, ומשפתה עזבה וכל וה. היא

הייתה מספרת על וה ואתר כך כשהמשפתה תורה

מהביקור, היא הייתה מספרת כמה זה היה תשוב

בשבילה שהילדים ראו את המקום וכל וה. אישה

מיוחדת. אפשר לספר הרבה, לא מספיק שעות לספר,

כמה היא הייתה שמחה שהיא קיבלה כסף בשביל

המלגות. אני ווכרת שהיינו במסעדה סופר דוש

שהגיעו מקנדה, והיא ביקשה ממני, וה היה בשנת

5. ובדיוק ב-2014, באה העלייה הראשונה בגלל

המלחמה באוקראינה. אז אני הבאתי כמה משפחות

לספר להם איזה יש בעיות. אחרי כמה חודשים כבר

היו עושים קורסים בוולפסון, נתנו מלגות, הכל. כמה

אנשיסם אומרים תודה רבה, וה לא רק עורה מה

שאנחנו רוצים לעזור לאנשים, זה היא פתחה דלתות.

זה אנשיס שהגיעו בלי שקל, בלי שוס דבר, היא נתנה

0 \ 15

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

יהודה הרוש :

אירנה גנין:

צביסה ברוט:

ויסטור טל:

להם כלים. היא לא נתנה להם כסף, היא נתנה להם

אפשרות לעבוד. ועכשיו אני פגשתי את האנשים

בוולפסון, כולס עובדים שם, עדיין עובדים. כשאנחנו

מדברים, אומריס תודה רבה לאסתר פרון. כולס

זוכרים את וּה, וזה יהיה תמיד ככה. גם תודה רבה

יהודה שאישרו וכל זה, אני בטוחה שכן, מי יכול

לחיות נגד. אבל זח-

לא אמרתי שהיו נגד, כולס התרגשו להצביע.

לא, לא. אני לא אומרת שאתה אמרת, אני ממני

אומרת את זּה. אף אחד לא יכול לחיות נגד. אבל זת

ממש. קטן, מה שיש אצלנו בלב, זה השס של אסתר

פרון. ואנחנו מסתכלים על התמונח, ככה היא הייתת

תמיד יושבת, ככה זה הפוזה שלה, ככה היא הייתת

תמיד יושבת, וככה היא חייתה מקבלת קחהל. ותודת

רבה לאסתר פרון שחיא הייתה מורה שלנןו בחיים

שלנו.

תודה אירנה. אחרון הדוברים מהמועצה, יו"ר

המועצה ויקטור טל. ואז שי.

הכרתי את אסתר ב-1993, נבחרתי פעם ראשונה

למועצת העיר ביחד איתה עס מפלגת העבודה. מאוד-

מאוד התחברנו, וחיא עזרח לי מאוד, ידעם שהספורט

מאוד-מאוד יקר לי מאז, וכל המלחמות, תמיד

הראשונה שתמכה, הדלת הייתה פתוחה. כל השנים

מאוד-מאוד אהבתי אותה. אני ממש בהכחשה, וה

משחו מדהים, בהכהשה שהיא נפטרה, כל פעם

במועצה אני חושב צריכה להיכנס לשם לכסא הזה

שישבה. ממש בהכחשה שחיא הלכה. היא הלכה

16

ס

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

צביקה ברוט:

ויסטור טל:

צביקה ברוט:

שירה פרון:

צביקה ברוט:

שי פרון:

פתאוס תוך חודש-חודשיים ונעלמה לנו, כאילו נסעה

לאיוה טיול וצריכה לחזור. וחרעיון של האמפי מי

שחביא אותו, באמת כל הכבוד ראש העיר.

זה רעיון של המשפחה.

שהבאתס את הרעיון וה חיה מדהים. אני תושב

שהיא הכי ראויה, ובאמת שכל האירועים המדהימים

שם עושים, שעושים, שאנחתנו נזכר בה. יחי וכרה

בהוך.

אמן.

אני אגיד רק דבר אחד קצר, כי באמת ביקשתי ששי

ידבר. בדרך לכאן כתבתי לחברה שהיא תושבת העיר

כבר הרבה שנים, שאנתנו בדרך לישיבת מועצת העיר,

ועלתה האפשרות של האמפי כמקוס שינציחו את

אמא. ואז היא כתבה לי ככה יהאמפי וה לגמרי

אסתר, זה אירועי יוס העצמאות כל השנה, ומצעד

הדגלים של נשות התינוך, ומול הים, וליד הבית

שלח. רק צריך להוסיף טיפה צבע אדוס בתפאורח של

הבמה. תו מזה, וח עדיף על בית ספר, כי שום בית

טפר לא היה עומד בסטנדרטים שלה, והיא סתם

חייתה מתעצבנת'. אז תודה רבה לכולכם.

תודה רבה. שי.

אני אגיד באמת מילים קצרות, כי אני תושב

שאמרתם, חבל, כל המוטיף גורע. אני אגיד רק 3

משפטים. אני חושב שאמא שלי התייתסה למקום

שלי כמו בית, לא פחות ממה שהיא התייחטה לבית,

סך הכל וה למעלה מ-30 שנה, וה באמת היה הבית

שלה. כל מי שנמצא כאן יודע, שיש מעט מאוד אנשי

7

עיריית בת-ים משה |

טוב קורה |

האגף המוניציפאלי בבת-ים

ציבור באר>, שעבדו כל כך הרבה שנים, מתוך טסך

השנים מה שנקרא ללא שכר, אלא בהתנדבות,

והשקיעו כל כך הרבה שעות. תסתכלו בכל הערים

בארא, בכל הרשויות המקומיות, אפשר לספור על יד

אחת את כמות האנשים שבמשך כל כך הרבה שנים

התמסרו למשהו באמת לשסם הדבר, אחד. דבר שני

שאני רוצה לומר, זה שאמא שלי, דיברו כאן כל מיני

הגדרות איך להגדיר אותח. יש מושג שכבר נעלס מן

העולם, שנקרא !שלית ציבורי. אמא שלי חייתה

שליחת ציבור. לא יודע פוליטיקאית. אמא שלי

הייתה שליתת ציבור, וח מה שעניין אותה, הציבור.

היא הייתה איש שבא מתוך האנשים. וזו גסם הסיבה

שאתם יודעים, ה נורא נעים לי לשבת פה, כי את

רוב האנשים שיושבים פה אני מכיר בשם ולא בפנים,

כי כולם פה היו המשפתה שלנו, כי כל פעם שחיא

הגיעה, היא דיברה רק עליכם. אז כנראה שאתכם

חיא דיברח אלינו ואיתנו היא דיברה עליכם, עשתה

התלפות. אז בכל אופן, אני רוצח לומר שאמא גס לא

נכנסה הרבה פעמים לכל המתלוקות, כי היא באמת

הייתה שליחת ציבור, במובן הכי פשוט והכי רגיל של

המילה. והדבר חהשלישי, אמא לימדה את כולנו שאין

דבר כזה 'אי אפשרי, המילה אי אפשר לא רלוונטית.

אין דבר כזה אי אפשר. תפתת קצת את הראש,

תתחשוב קצת יצירתי, תשנה טיפה את הכללים. אין

דבר כוה אי אפשר, תפתת קצת את הראש, תתשוב

קצת יצירתי, תשנה טיפה את הכללים, תשנה טיפה

את המסגרת. אין דבר כוה אי אפשר. כשיש ילד

0 88

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

בחינוך מיותד, אין דבר כזה אי אפשר. כשיש ילד

מצטיין, אין דבר כזה אי אפשר. כשיש עולה

מאתיופיה או עולה והיא רוצה ללמוד אתיות ואין לה

בגרות, אין דבר כוה אי אפשר. כשיש ספורט, אין

דבר כזה אי אפשר. ואני חושב שהדבר הזח הוא הלך

עס כולנו בני המשפתה כדבר מאוד-מאוד מהותי

ומלווה את כולנו, את כל הילדים והנכדים, ניניס זה

עוְד מוקדס מידיי, שאין דבר כזה אי אפשר. זה קשה

יותר, זה ,קשה פחות. אבל אם אתה מאמין במשחהו,

אתה הולך איתו עד הסוף. ולקראת סיום אני אגיד

חוויה שהייתה לי היוס. היוס קיבלתי טלפון מאיזו

מישהי שביקשה איוושהי הרצאה באיזשהו מקום,

סתס שיחה. אני לא נפגש עס אמא כל יוס רק בגלל

שאני חושב עליה, כי כל פעס באינטראקציות שלי,

אין יוס שאין מישהו שאני פוגש אותו וזה. ואז

האישה אמרה לי, עכשויו צביקה ישלים אותי כי הוא

בענייני בת ים יותר תזק, שכתתי את השמות, היא

אמרה לי 'אני הבת שלי, אני לא זוכר את השם

הפרטי יגול -מהמועצה הדתית'.

צביסקה ברוט: אח, יוסי גול.

שי פרון: יאני הבת של יוסי גול מהמועצה הדתית'. למה וה

ריגש אותי נורא דווקא היום, כי ידעתי שאולי

הוועדה תאשר את האירוע הזח-

צביקה ברוט: רק להבין, הוא 30 שנה כבר לא במועצה הדתית,

זכרונו לברכה.

שי פרון : כי לפני 42 שנים, בתג הסוכות, הוא ביקש ממני, כל

שנה המועצה הדתית הייתה עושה בסוכות ובשבועות

/ /

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

איהועים באמפי. והיו לוקתחים ילד מבני עקיבא

שיקרא פסוקים מההפטרה. ולפני 42 שנה בתג

הסוכות קראתי באמפי את הפסוקים של ההפטרה

מתוך ההפטרה. ופתאום הבת של אותו יוסי גול

מתקשרת ואומרת לי !תשמעי. אני אומר לה

יתקשיבי, אני בדיוק היוס נוסע לבת ים, על חאמפי

הזח'. כאילו סיפרה לי יאבא שלי תמידי. אז אני אגיד

מילה, שאנחנו רואים התרגשות גדולה מאוד, ורוצים

להגיד תודה לסיפור של האמפי מ-2 סיבות שאני

חושב שהן מאוד מהותיות. 1 - אמא הייתה מקום של

חיבור, שבו לא מעניין אותה דתיים-תילוניים,

אשכנוים-ספרדים, שמאל-ימין, ובית ספר, אז רגע,

או בית ספר תילוני או בית ספר דתיו היא עזרה

לכולם. תינוך מיותד או רגיל! היא הייתה בכל

מקום.. אמפי זה המקום שכל הבת ימים מגיעים

לשם. ולכן בעצם תשבנו שהדבר הזה הוא מאוד-

מאוד נכון מבתינתנו. והדבר חשני, כי אני מבחינתי

היא עדיין תיה, ובטת מסתכלת מהמרפסת של הבית,

זה די קרוב, אז היא אפילו תוכל לראות מה קורה

שם. אז תודח רבה לכם.

צביקה ברוט: יישר כוח. תודה רבה.

סעיף 2 - קביעת הנצחתה של אסתר פרון ז''ל.

צביקה ברוט: אנחנו עוברים לסעיף השני והאתרון לסדר חיוס,

שוה בעצם אישור הנצתחתה של אסתר פרון בקריאת

האמפי תיאטרון העירוני על שמה. אין מה להאריך

0 | 20

עיריית בת-ים

האגף המוניציפאלי

דורית מוריה:

צביקה ברוט:

יצתק דריקס:

דורית מוביה :

יהודה הרוש:

צביקה ברוט:

פמובן. אני רק אגיד שבאמת ההצעה, התלבטנו

לאורך כל השנה, כיוון שהנוהג בעיר הוא תמיד

לקראת השנה לקבע את ההנצתה, והרעיון בא

מהמשפתה, וזה באמת כמו שאמרתם משהן שישלב

את הביתד ואת כולס ואת אהבת התרבות שלה, ויש

שם גם הרבה תינוך, גס שנעשה באמפי. ואני מקווה

שבאמת הוא ישא בגאון את שמה וימשיך להאיר את

תכונותיה הטובות הלאה. או הצעת ההתלטה דורית

תקרא ואנתנו נצביע.

הצעת התלטה: המועצה מאשרת את פרוטוקול ועדת

שמות 1/23 מיום ה-22.11.23, בו הותלט להנצית את

זכרה של הגב' אסתר פרון ז"ל, וקריאת שמ של

האמפייבבת יט על שמה.

מי בעד!

פה אחד.

פה אחד. תודה רבה לכולם.

פה אחד.

פה אחד. תודה רבה, יהי וכרה ברוך, הישיבה נעולה.

הצבעה: פ"א

פ''א: (צביקה ברוט, יהודה הרוש, טל אטייג, יצחק דריקס, אלי יריב,

ויקטור טל, אירנה גנין, ויקטור וולדושיק, אנסטסיה טהר - שבצוק,

אלי כהן, אילנה נג'ר, קטי פיאסצקי, יוְרֶם חמ*).

4

ראש העיר

צביקה ברוט

צ

מרכזת ישיבות המועצת

דורית מוריה

21