פרוטוקול מספר 32.20 מישיבת מועצת עיר

פרוטוקול מספר 32.20 מישיבת מועצת עיר שלא מן המניין

שהתקיימה ביום ג', ח' אייר התשפ״ה, 6/5/2025

בחדר הישיבות בבניין העירייה

נוכחים ה"ה:

צביקה ברוט, ויקטור טל, אנסטסיה סהר שבצוק, ורד דנינו, דוד פפיא, אלי

יריב, לאה בם, ילנה פינסקי, רפאל ברנז, שלמה פינטו חכם, אברהם חקק, קטי פיאסצקי, יסמין ולקומיר פרייסמן, שלומי לחיאני, אילנה נג'ר, אפרים מזרחי, אירנה גנין, ויקטור וולדשיק, פבל אסטחוב.

חסרים ה"ה:

ששון אליהו, יהודה הרוש, טל אסייג, יוסי היזמי, אורי בוסקילה, שמעון

כהן סבן.

מוזמנים ה"ה:

דורית מוריה- מרכזת ישיבות המועצה, עו"ד חנה כהן- יועצת משפטית,

מרדכי ברשישת – גזבר העירייה, נעמי נעים – מבקרת העירייה, ליה עובדיה

אגמי – מבקרת בכירה.

סדר יום:

סיכום דיוני הוועדה לענייני ביקורת - דוח מבקרת העירייה לשנת 2023.

סעיף 1 - הוועדה לענייני ביקורת - דו"ח מבקר העירייה לשנת 2023

צביקה ברוט:

אנחנו פותחים כרגע את הישיבה הבאה, ישיבה 32.20, בנושא סיכום דיוני הוועדה לענייני ביקורת, דו"ח מבקרת העירייה לשנת 2023. יו"ר הוועדה, שלומי יו"ר הוועדה או שהמבקרת תפתח?

שלומי לחיאני:

לא משנה, מה שהיא רוצה. איך היית רוצה, נעמי?

צביקה ברוט:

שלומי, כמה מילים, ואז תעביר לנעמי, או כמה שתרצה. בבקשה.

שלומי לחיאני:

טוב. קיבלנו את הדו"ח, אני חושב שכולם קיבלו את זה. אני הייתי מציע שאת תגידי כמה מילים ואני אסכם, יותר נחמד. בסך הכל, זו היא עשתה את העבודה, לא אנחנו, ברצינות.

צביקה ברוט:

בסדר גמור, נעמי בבקשה.

נעמי נעים:

אני אגיד בקצרה.

צביקה ברוט:

100%.

נעמי נעים:

אז הדוח השנתי לשנת 2023 עוסק בנושאים הבאים, השירות הווטרינרי העירוני, חיובי חשמל, חיובי מים, מרכז הרב נכויות, ביצוע הכנסות באגף הרווחה ואשכול הפיס. באופן כללי אני אומר, שכתוצאה מהביקורת וההמלצות שלה, ושיתופי הפעולה שהיו עם כל המנהלים המבוקרים, חלה התקדמות מאוד, מאוד יפה, היא באה לידי ביטוי פה גם בסיכומים. הם הגיעו לישיבות וועדת הביקורת, המנהלים המבוקרים, הסבירו ואמרו מה הם עשו, ואיך הם שיפרו. כמובן שיש כמה דברים שהם תהליכים, ואנחנו עוקבים אחרי זה גם בביקורות המעקב. הוועדה, במקומות המודגשים, מביאה לכאן את ההמלצות שלה בפניכם, ושלומי ישמיע את זה בפניכם. אבל בסך הכל, אני באמת רוצה להודות גם למנהלים המבוקרים, גם לחברי הוועדה, על דיונים ענייניים ומקצועיים, בקשב רב, ושיתופי פעולה חשובים בעת הביקורת, הדבר החשוב ביותר. יש פה נושאים מאוד מאוד מגוונים. וגם לצוות, נמצאת איתי עכשיו, נמצאת פה ליה מבקרת בכירה, ואורנה ומור שעובדות איתי, עושים עבודה טובה, אני חושבת שמצליחים לקדם.

***גב' ורד דנינו יצאה מהישיבה***

שלומי לחיאני:

ליה, את רוצה להגיד משהו?

ליה עובדיה אגמי:

לא, תודה.

צביקה ברוט:

רק נגיד, כן, באמת תודה רבה לצוות, למבקרת ולכל הצוות.

נעמי נעים:

תודה.

***מר שלמה חכם פינטו יצא מהישיבה***

שלומי לחיאני:

לא. מישהו, רק רגע, מישהו, רק רגע, מישהו מהביקורת, מישהו מהביקורת רוצה להגיד משהו חוץ מנעמי?

נעמי נעים:

רק ליה נמצאת פה.

צביקה ברוט:

שלומי בבקשה.

שלומי לחיאני:

טוב, אני אגיד לכם ככה, מה שנעמי אמרה זה אכן משקף. אני הייתי רוצה שאנחנו ניקח לתשומת ליבנו את העניין של המרכז רב נכויות. המרכז הרב נכויות, זה מקום שאני מודה ומתוודה שיש לי חיבור רגשי אליו, אני בניתי אותו, הובלתי אותו מ- 0 ועד היום, ויש שם מצוקה, צביקה, זה בשבילך. יש שם מצוקה אמיתית של גיוס כוח אדם. המספרים שמוקצים לטובת העניין לעו"סים, למטפלים, זה ברמה של שכר מינימום. ואמיתית, אין אפשרות למצוא אנשים. ועד שאתה מוצא גם משהו, וזה משהו שהוא חזר שמה כל הזמן, עד שאתה מוצא כבר מישהו שהוא מתחבר לאנשים, וגם זה אנשים שמאוד קשה להתחבר אליהם, וזו עבודה מאוד, מאוד קשה, בא השכר ומחזיר את כולם אחורה. יש שם תחלופה שהיא לא אפשרית, באמת שהיא לא אפשרית. עכשיו, זה נכון שיש שם עמותה שמנהלת, והכל נכון, והכל נכון, והכל נכון, אבל אני חושב, והגזבר צריך לשמוע אותי טוב, אנחנו חייבים להוסיף כסף, שיהיה אפשר לאייש את המשרות האלה, כי אנחנו היום, נמצאים היום בתת תקנים של 6-9 אנשים באופן קבוע. ותאמינו לי, זה האנשים הכי חלשים. זה האנשים שהכי צריכים אותנו, זה האנשים שבאמת לא הסתדרו, וזה האנשים ששמה, אנחנו חייבים למצוא פתרון לזה, חייבים. ואני מביא את זה לשולחן הזה, מביא אותו אליך, צביקה, מביא אותו אליך, אדוני הגזבר.

אילנה נג'ר:

שלומי, אני יכולה לתת דוגמה קטנה?

שלומי לחיאני:

בוודאי, בוודאי.

אלי יריב:

בטח, כן.

אילנה נג'ר:

אני הייתי רוצה לתת דוגמה קטנה, מאחר ואני, מי שלא יודע, יש לי ילדה סיעודית, והילדה שלי נמצאת במרכז רב נכויות. אני רוצה להגיד לכם, שאנחנו בשבוע שעבר היינו כמעט שבוע ימים בבית חולים מאושפזים מסיבה אחת פשוטה, שהילדה ישובה על כיסא גלגלים בצורה כזאת, ומה שקרה, הרגל, מאחר והיא כל היום ישובה, הרגל קיבלה סימן כזה, וקיבלה התכווצות של הגיד, והילדה צורחת בצעקות נוראיות, וזה כתוצאה מחוסר טיפול, שקוראים לו בעברית פשוטה פיזיותרפיה. עכשיו, גם בהתחלה כשהם קיבלו את המקום לרשותם, היה חסר פיזיותרפיה, כמעט 10 חודשים לא נתנו. כשצעקנו וצעקנו וצעקנו, כן נתנו. היום יש פיזיותרפיסט, אבל זה כאין וכאפס. מי מכם שיקום וילך ויבקר שם, ויראה איזה ילדים מורכבים יש שם, ואני מדברת כרגע על הכיתה הסיעודית, הטיפולית, תבינו שהטיפולים שם לוקים בחסר, זה נורא ואיום. צריך פשוט, לא יודעת, אני את דם ליבי נתתי פה ברגע שרצינו להפריט את המקום הזה. עד היום לא שמעתם ממני כלום, כי אמרתם, בואו ניתן שנה, בואו נראה איך המקום הזה. קומו ולכו לראות, זה הכל.

אירנה גנין:

גם אוכל שנותנים להם.

צביקה ברוט:

אלי, בבקשה.

אלי יריב:

תראו, חברים, אני, אני קצת מעורב שם מה שקורה.

שלומי לחיאני:

אני רק לא סיימתי, אבל אלי-

(מדברים ביחד)

שלומי לחיאני:

אני יכול לדבר אחרי אלי. הכל בסדר.

אלי יריב:

דבר, דבר, לא, בכבוד, בכבוד.

שלומי לחיאני:

אלי, הכל בסדר. נו, אלי, קדימה.

אלי יריב:

לא, לא.

צביקה ברוט:

שלומי, בבקשה.

שלומי לחיאני:

לא, אלי ידבר.

(מדברים ביחד)

אלי יריב:

לא, לא.

שלומי לחיאני:

תפסיק, אלי.

צביקה ברוט:

אני מנהל את הדיון, שלומי בבקשה.

שלומי לחיאני:

לא, אבל הוא יותר מבוגר ממני ביום. צביקה, בבקשה.

אלי יריב:

לא, לא.

צביקה ברוט:

אני לא אוותר לו על זכות הדיבור.

שלומי לחיאני:

תגיד צביקה, קדימה.

אלי יריב:

בסוף, בסוף.

שלומי לחיאני:

לא, אני גמרתי. אם אתה לא רוצה, אני גמרתי.

אלי יריב:

אהה, סיימת? טוב, תראו חברים.

שלומי לחיאני:

כן, יאללה. לא, אני לא סיימתי, כי יש לי עוד דברים, אבל על הקטע הזה סיימתי. אני אמרתי את מה שיש לי.

אלי יריב:

אוקי, לגבי רב נכויות, תראו.

שלומי לחיאני:

כן.

אלי יריב:

ההחלטה להתחיל את התהליך של ההפרטה לא התחילה בשולחן הזה, היא התחילה בקדנציות קודמות. כשאנחנו נכנסנו, כבר התהליך הזה היה בעיצומו, כבר היה מכרז ועוד מכרז ועוד מכרז. בסוף-

אילנה נג'ר:

סליחה, סליחה, זה לא נכון, לא נכון.

אלי יריב:

רגע, רגע, דקה.

אילנה נג'ר:

אלי, אלי, אתה אומר פה משהו לא נכון.

אלי יריב:

זה היה בבתי משפט.

אילנה נג'ר:

המכרז בוטל, נקודה.

אלי יריב:

בבתי משפט.

אילנה נג'ר:

ואני שאלתי, אם מתכוונים להפריט את זה שוב, ואמרו לי לא. ואז היה שקט, ואחרי חצי שנה, זה עלה מחדש. אז אל תגיד קדנציה קודמת, כי זה לא נכון.

אלי יריב:

טוב, בסדר. בסדר, תנו לי, עכשיו את יכולה לתת לי לדבר?

אילנה נג'ר:

כן.

אלי יריב:

הגיעה אליי זיו חורב, והגיעה לצביקה זיו חורב, והיא התלוננה יחד עם הרווחה, שהשירות שם שהחברה לתרבות נותנת, הוא לא טוב, והוא ירוד וכ', וכו', וכו'.

צביקה ברוט:

נכון.

אלי יריב:

אני לא רציתי להפריט, רצינו להשאיר את זה בחברה לתרבות. אבל הם באו כאנשי מקצוע והציגו לנו תמונה אחרת, וזה יצא למכרז, המכרז הזה התגלגל בכמה ידיים, התחיל מ- א' ונגמר ב- ב'. אבל מה ששלומי אומר פה כרגע, צריכים לבחון את זה, איך אנחנו באמת בודקים את העניין הזה בשירות.

אילנה נג'ר:

נכון.

אלי יריב:

מה הילדים מקבלים, מה, אבל אני אגיד לכם משהו אחר, המבנה הזה מאז, ששלומי אתה אומר שבניתם אותו, לא השקיעו בו-

שלומי לחיאני:

מה זה אומר, אני בניתי אותו.

אלי יריב:

אני יודע. לא השקיעו בו שקל. לקחתי את הגזבר, רגע, לקחתי את הגזבר, איפה הגזבר, פה.

שלומי לחיאני:

הנה הוא פה.

אלי יריב:

עשינו סיור במקום, המקום הזה עכשיו הולך, כשבע מיליון שקלים הולך-

מרדכי ברשישת:

וחצי.

אילנה נג'ר:

יפה מאוד.

שלומי לחיאני:

שבעה.

(מדברים ביחד)

דורית מוריה:

היום משרד הפנים, אגב אישר.

אלי יריב:

7.5 מלש"ח, הולכים לשפץ שם את המתקן.

אילנה נג'ר:

יפה מאוד.

אלי יריב:

הולכים לשפץ את התשתיות של המתקן. אין שם מיזוג אוויר. הכל שם נהרס, כל הציוד הלך שם.

(מדברים ביחד)

צביקה ברוט:

דרך אגב-

אילנה נג'ר:

אין שם מיזוג אוויר.

צביקה ברוט:

אילנה, אישרנו פה תב"ר על זה לפני כמה חודשים.

אלי יריב:

אישרנו תב"ר-

אילנה נג'ר:

אני יודעת. אני-

אלי יריב:

אנחנו נכנסים למה שקורה שם, אנחנו רוצים באמת שהמקום הזה יפעל, ייתן שירות טוב, ויהיה גם מקום נעים לעבוד בו, ולהיות בו.

(מדברים ביחד)

אילנה נג'ר:

כן, אבל לא דאגתם לכל המסביב.

אירנה גנין:

אבל אם לא יהיו משכורות לעובדים, אז איזה שירות טוב הם יכולים לתת?

קטי פיאסצקי:

אני רוצה בבקשה להגיד משהו.

צביקה ברוט:

כן.

קטי פיאסצקי:

שיפוץ זה חשוב, וגם ראש העיר מכיר את עמדתי בנוגע לסביבת עבודה וכמה זה חשוב. קשה מאוד לגייס, שלומי, זה בהמשך למה שדיברתי עליו קודם בישיבה הקודמת לגבי מורים, מורות, ובכלל עובדים במגזר הציבורי. עובדים סוציאליים, מרפאות בעיסוק, פיזיותרפיסטים, לא מגיעים לעבוד כי הם לא מקבלים כסף. עכשיו, אני רוצה להגיד משהו. המקום הזה, ואני הייתי שם בסיור, הייתי איתך בסיור, אילנה.

אילנה נג'ר:

היית איתי.

קטי פיאסצקי:

הייתי איתך.

אילנה נג'ר:

לא אמרתי כולם.

קטי פיאסצקי:

לא, לא, בסדר, רגע. המקום הזה, לא מנוהל. אני אפילו לא אומרת שהוא לא מנוהל כמו שצריך, הוא פשוט לא מנוהל. אני לא ישבתי בוועדת המכרזים שהכריעה מי יזכה ומי יפעיל. אני חושבת שהיו בעיות בוועדת המכרזים הזו. ואני חושבת שזו האחריות שלנו לתקן את הדבר הזה ולתת לילדים ולילדות האלה ולבני המשפחה שלהם נחת שהמקום הזה יעבוד לא כמו שצריך, שיהיה המקום שנותן את המענה הטוב ביותר בארץ, עבור באמת קבוצה באוכלוסייה שהיא מוחלשת ושקשה לה, גם ככה נתקלים בו בהרבה קשיים. אולי צריך להחליף את המפעיל? אולי זה הזמן-

ויקטור טל:

מי אמר לך שעמותה אחרת הייתה מפעילה יותר טוב, גב' קטי?

אילנה נג'ר:

אני חייבת לענות.

(מדברים ביחד)

ויקטור טל:

כי את הלכת עם איך קוראים לה, שהיא לא אובייקטיבית, מה לעשות, היא לא אובייקטיבית... אני אוהב אותה, היא לא אובייקטיבית בעניין של העמותות, עמותה של שקל, אז עזבי אותך, אז הכל בסדר.

קטי פיאסצקי:

סליחה, למה? כי אני קראתי, כי אני קראתי את הפרוטוקולים. אני קראתי את הפרוטוקולים של המכרז ונפל שם פגם חמור מאוד. נפל שם פגם במכרז. כל מי שישב בוועדת המכרזים הזאת, יודע שנפל פה פגם.

ויקטור טל:

לא נפל שום פגם, ראית את החלטת בית הדין? הייתה היועצת המשפטית במחלקה.

קטי פיאסצקי:

למה מי שזכה-

ויקטור טל:

רגע, אולי את מאשימה גם את היועצת המשפטית?

קטי פיאסצקי:

אתה רוצה שנפתח את זה כאן?

ויקטור טל:

היא הייתה במכרז אבל, לא?

אלי יריב:

כן, אבל זה לא הדיון כרגע.

(מדברים ביחד)

אפרים מזרחי:

מה זה קשור? ויקטור.

אילנה נג'ר:

ויקטור, אתה נכנס לנישה שלא היינו רוצים להיכנס אליה.

ויקטור טל:

אני לא נכנס.

צביקה ברוט:

חברים, שניה.

ויקטור טל:

העמותה הבת ימית היא עושה את הדבר הכי, הכי, המקסימום הכי טוב, כי היא בת ימית.

צביקה ברוט:

תודה.

אפרים מזרחי:

זה לא מספיק. זה לא מספיק.

אילנה נג'ר:

השאלה, מה זה המקסימום?

ויקטור טל:

אז זה לא מספיק, זה משהו אחר.

אילנה נג'ר:

תודה רבה.

אפרים מזרחי:

זה מה שאומרים, זה לא מספיק.

צביקה ברוט:

חברים, שניה. חברים, אבל סטינו מהנושא, דברים חשובים, נמשיך בבקשה.

אפרים מזרחי:

מה לעשות צריך להוסיף.

שלומי לחיאני:

רבותיי, ויקטור, אילנה ואפרים. הנקודה של הניהול, היא נקודה חשובה. אבל נקודה יותר חשובה היא, שאם אנחנו כרשות לא נקצה משאבים, לטובת קליטה של עובדים, שיוכלו לתת שירות, זה בכלל לא משנה מי ינהל את זה. זה כמו הבדיחה של הרשל'ה, שלימד את הסוס שלו לא לאכול, ובסוף הסוס מת. אנשים מתפרנסים ב- 7,000 שקל ברוטו לחודש. זה פחות או יותר מה שאנחנו משלמים. אין אפשרות, 7,000-8,000.

קטי פיאסצקי:

זה במשרה מלאה.

ויקטור טל:

בגלל חוסר משאבים, אז מנהלים פחות טוב. תביא להם משאבים, הם ינהלו את זה יותר טוב, יביאו אנשי מקצוע.

שלומי לחיאני:

שנייה, שנייה, שנייה. ויקטור, תקשיבו לי, תקשיבו לי.

צביקה ברוט:

רבותיי, זה לא הנושא, סטינו קצת מהנושא.

שלומי לחיאני:

ויקטור, ויקטור, שניה אחת, אני לא בוועדת מכרזים ואני לא נכנס מי מנהל את זה, אני בכלל לא שמה. אני כבר ברוך השם, במקום שאני יכול רק להגיד, מסתכל, אומר מה אני חושב, ובזה גמרתי את העבודה שלי. מישהו אחר צריך לעשות את העבודה. הנקודה היא פה, צביקה, וזו החלטה שלך צריכה להיות יחד עם השולחן הזה, כי כל השולחן הזה יתמוך. אם אנחנו לא נוסיף משאבים, לגייס כוח אדם, שבסוף היום הוא נותן שירות, לא אני, לא אתה, לא ויקטור, לא אילנה. הכוח האדם הוא נותן שירות. וכשאתה מגייס כוח אדם בשכר שהוא קרוב למינימום או טיפה מעל המינימום, אין היום באפשרות, אין היום במדינת ישראל אפשרות לגייס כוח אדם טוב.

אלי יריב:

כן, אבל יש לך הסכמי עבודה קיבוציים, על מה אתה מדבר בכלל? אתה לא יכול, אתה לא יכול. אני רוצה לתת יותר, אני לא יכול לתת. מאיפה תביא?

(מדברים ביחד)

שלומי לחיאני:

אני מדבר על זה, אלי, אני לא אומר, אז בוא אני אגיד לך משהו.

צביקה ברוט:

הוא אומר את דעתו. הוא אומר את דעתו. ברור שלא, אלי הוא אומר את דעתו.

(מדברים יחד)

אפרים מזרחי:

אפשר להוסיף כוח אדם.

אלי יריב:

לא, צריך שכר, מאיפה תביא את השכר? אני בעד להעלות שכר.

שלומי לחיאני:

אלי, תקשיב, אלי, אלי.

קטי פיאסצקי:

מנסים לעצור את זה.

אלי יריב:

לא, באמת, לא. תהיו קצת אנשים עם common sense. אפשר להגיד הכל, שלומי.

צביקה ברוט:

אלי, הם יודעים את זה. אבל כל אחד אומר את דעתו, זה בסדר.

שלומי לחיאני:

תקשיב, אלי תקשיב.

(מדברים ביחד)

אלי יריב:

אני מקשיב, אבל אפשר להגיד הכל, שלומי. אבל אי אפשר לבוא ולהגיד שרשות מקומית יכולה לשלם שכר בניגוד להסכמי עבודה קיבוציים. היא לא יכולה, זה חיוב אישי לראש העיריה, הגזבר-

צביקה ברוט:

חברים, למען הסר ספק, חברים, שניה, שקט. אלי.

אירנה גנין:

איך בעירייה אחד מקבל סכום אחד השני לוקח. אין הסכם קיבוצי?

קטי פיאסצקי:

בחולון אפשר, בראשון אפשר, ובת"א אפשר, יש שעות כוננות, יש הוצאות רכב, אחזקת רכב.

(מדברים יחד)

צביקה ברוט:

אבל, שניה, אלי צודק. אני רק אומר, כל אחד זכאי להגיד את דעתו, גם אם היא לא לשון החוק.

אירנה גנין:

גם אצלנו כל העובדים לא מקבלים אותה משכורת. אצל אחד יש שעות כוננות, אצל השני-

(מדברים יחד)

צביקה ברוט:

תנו לשלומי לסיים. אירנה, את מפריעה לשלומי.

שלומי לחיאני:

הכל בסדר.

אירנה גנין:

אני לא מפריעה לו.

שלומי לחיאני:

אף פעם.

אירנה גנין:

אף פעם, שמעת?

שלומי לחיאני:

תקשיבו רבותיי. אין פה מה להתחכם, וכולם מבינים שהעירייה חתומה על הסכמי עבודה והכול בסדר. מרגע שנתנו ניהול החוצה לעמותה, הרי העמותה לא חתומה על שום הסכם עבודה עם אף אחד, והעמותה יכולה למצוא כל דרך שהיא רוצה. והדרך הזאת שאנחנו-

אירנה גנין:

שעות נוספות.

שלומי לחיאני:

מה?

אירנה גנין:

שעות נוספות.

שלומי לחיאני:

לא משנה, אני לא נכנס לזה בכלל. והדרך הזאת שאנחנו מקצים את זה החוצה, זה בשביל לייצר גמישות תעסוקתית. והיכולת של העמותות לייצר גמישות תעסוקתית, היא לא היכולת שלנו. אתה צודק, אלי צודק, אנחנו חתומים על הסכם העבודה, ויש ויש, והכל בסדר. הם במקום אחר לגמרי. הם יכולים לתת משכורת 13, זה לא עניין של אף אחד. יש לך עמותות שנותנות משכורת 13. יש לך עמותות חברת קדישא שמצאו דרכים יצירתיות לתת לאנשים שלהם יותר שכר.

צביקה ברוט:

מקווה מאוד שחברת קדישא לא יתמודדו אצלנו במכרזים.

שלומי לחיאני:

עזוב, אפשר לעשות צחוק, ואפשר גם לקחת את זה בצורה רצינית. אני לא אומר את הדברים בשביל להגיד אותם מהפה לחוץ, זה מקום שהוא נוגע בליבי ואני אומר עוד הפעם, אם אנחנו-

צביקה ברוט:

זה ברור...

שלומי לחיאני:

אם אנחנו נדע לייצר אקסטרה תקציב לטובת הדבר הזה, ולכוון אותו לטובת, שהם ייקחו את זה לטובת כוח אדם, אני בטוח שגם חנה וגם האנשים שמבינים בכוח אדם, גזבר, לאוניד, אני לא יודע מי מתעסק בזה, ימצאו דרך שהכסף הזה יגיע לאנשים. עכשיו, המהות היא לא שהכסף יגיע לאנשים, המהות היא שנוכל לקלוט אנשים שיש להם יכולת אמיתית לטפל באנשים, ולא תמצאו אותם ב- 6,000 שקל.

(מדברים ביחד)

אלי יריב:

מה שאתה אומר, בסעיף התקציבי, יהיה לנו סעיף שאנחנו נותנים כסף לעמותה שתשלם שכר תוספתי לעובדים שלהם, נכון? משרד הפנים לא יאשר לך את זה. הגזבר גם לא יאשר לנו את זה.

שלומי לחיאני:

אלי, את הפתרון המשפטי, את הפתרון המשפטי חנה תמצא. הם ימצאו, לא אני. זה לא העניין שלי למצוא.

אלי יריב:

הם ימצאו, אין דבר כזה.

(מדברים ביחד)

צביקה ברוט:

אלי, בוא נתקדם. חברים, שנייה, התייחסויות נוספות, תודה רבה, רגע אלי, תודה לכולם, התייחסויות נוספות. אין.

שלומי לחיאני:

לא, זה 22', עכשיו צריך לדבר על 23'.

צביקה ברוט:

תודה רבה, ותודה שלומי לוועדה, ליו"ר הוועדה ולוועדה, תודה לנעמי. ולנעמי ולכל עובדי הביקורת, תודה רבה על העבודה החשובה והטובה. הישיבה נעולה.

_________________

________________________

ראש העיר

מרכזת ישיבות המועצה

צביקה ברוט

דורית מוריה