החלטה-ריטס

1

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה ערר מס' 82/2017

שליד עיריית באר-שבע

בענין: ריטס בע"מ

ע"י עו"ד אברהם בר דוד

רח' הנרייטה סאלד 8 ב

מגדל רסקו באר שבע

העוררת

נגד

מנהל הארנונה של עיריית באר שבע

ע"י ב"כ עו"ד יומי מיסטריאל ואח'

מגדל קונקורד (בניין C) דוד בן גוריון 13

בני ברק

המשיב

החלטה:

חברת ריטס בע"מ, להלן העוררת מחזיקה בשטח השיפוט של העירייה בנכס

שמספרו 925706 המצוי ברחוב הסדנא 8, להלן: "הנכס".

בבדיקה ומדידה שביצעה העירייה בנכס העלתה כי הנכס מושא הערר דנן משמש את

העוררת לשתי מטרות מרכזיות: מוסך ואולם מכירת רכבים, כך נמצא כי הנכס

מחויב בחסר משמעותי כאשר העוררת מחזיקה בשטחי החניון שלא חויבו קודם לכן

בארנונה כללית, וכי השטח הבנוי בנכס קטן ב- 17 מ"ר, וכי שטח הנכס המשמש את

העוררת לצורכי עסקים הינו גדול יותר מזה שחויב בפועל.

נוכח ממצאים אלה המציאה העירייה לעוררת הודעת שומה מתוקנת ביום

ה- 29.01.2017, על הודעת השומה המתוקנת הגישה העוררת השגה וערר אשר נדחו

על ידי העירייה.

עיקר המחלוקת מושא ערר זה הינו בשאלת אופן סיווג שטח הנכס לצורכי ארנונה.

במסגרת דיון מקדמי שהתקיים בפני הוועדה ביום ה- 11.09.2017 הסכימו הצדדים

על קיומו של סיור משותף בנכס. ביום ה- 04.12.2017 התקיים סיור משותף בנכס וכן

מדידה חוזרת באמצעות מודד מטעם העירייה. לאור הסיור המשותף שנערך בנכס

והמדידה החוזרת שבוצעה במסגרתו, תוקן חיוב הנכס בארנונה החל מיום

01.01.2017 .

2

לאחר תיקון החיוב השאלות שנותרו במחלוקת במסגרת הערר הנדון הינן כדלקמן:

א. שאלת סיווגו של שטח אולם התצוגה של הנכס בגודל 274.85 מ"ר, להלן: "אולם

התצוגה" שלשיטת העוררת צריך להיות מחויב בגין 200 מ"ר בסיווג עסקים, קוד

סיווג 302, ו- 138 מ"ר כתעשייה ומלאכה. ואילו לשיטת העירייה צריך לחייב את

כולו בסיווג עסקים.

ב. שאלת חיוב שטח משרד המצוי בקומת הגלריה בגודל 63 מ"ר, להלן: "המשרד"

אשר סווג על ידי העירייה בסיווג עסקים, ולטענת העוררת יש לסווגו כתעשייה

ומלאכה. העוררת טוענת כי גודל השטח בגינו מחויב הנכס בסיווג עסקים הינו

230 מ"ר לכל היותר. כמו כן, טענה העוררת כי שטח אולם תצוגת הרכבים צריך

להיות מחויב בתעריף נמוך ובכ – 35% מתעריף סיווג עסקים בצו הארנונה. גם

בכתב הערר טוענת העוררת כנגד גודל הנכס וסיווגו, ומבקשת להחזיר את ההשגה

לדיון חוזר של המשיב.

במסגרת סיכומיה הרחיבה העוררת את החזית והוסיפה נימוקים וטענות לכתבי

ההשגה והערר, וטוענת כי גודלו של שטח אולם התצוגה בסיווג עסקים הינו 200 מ"ר

בלבד, וכי יתרת שטחו בגודל 74.85 מ"ר שייך למוסך ויש לסווגו כתעשיית מלאכה

ושנית כי יש לסווג את שטח המשרד כתעשייה ומלאכה.

מנגד טען המשיב כי המדובר בהרחבת חזית וכי טענות ונימוקים אשר לא הועלו על ידי

העוררת בכתב ההשגה ואף לא בכתב הערר מהווים הרחבת חזית אסורה שלא ניתן

להסתמך על הטיעונים הנ"ל, והמשיב מסתמך על תקנה 17 – תקנות לרשויות

המקומיות, ערר על קביעת ארנונה כללית, סדרי דין בוועדת ערר תשל"ז-1977 שנוסחה

כדלקמן: "הגבלת הדיון לנימוקים בשמיעת הערר לא תזדקק הוועדה לכל נימוק שלא

יצוין בכתב הערר או בתשובה, אלא אם היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת

בעל דין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למען הצדק".

לדעתנו, העלאתן של טענות אלה על ידי העוררת לראשונה במסגרת של סיכומים

כאשר לא בא זכרן כלל במסגרת כתב ההשגה וכתב הערר מהווה הרחבת חזית אסורה.

ראה לעניין זה גורן סוגיות וסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית 2007, בעמוד 97. לא

אחת קבעו בתי משפט כי העלאת טענות חדשות כמו גם הצגת מסמכים חדשים מהווה

הרחבת חזית ודינן להידחות. ראה ע.מ.נ 4219-08-09 – תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ

נגד עיריית חיפה, שם נקבע כי הנישום מנוע מלהעלות בכתב הערר טענות בנושאים

אשר לא נכללו בהשגה שהוגשה על ידו. גם ב- ה.מ 820/95 – מנהל הארנונה בעיריית

3

חיפה נגד אליעזר ומרים שוורץ, קבע בית המשפט נישום מנוע מלהעלות בכתב הערר

טענות בנושאים אשר לא נכללו בהשגה שהוגשה על ידו. וכך פסקי דין רבים אחרים

כמו ע.ש (ת"א 1814/97) האחים עופר נגד עיריית הרצליה, וכן ע.מ.נ114/2002 –

מנהלת הארנונה בעיריית חולון נגדהידרה שירותי הנדסה בע"מ, ב.ר.מ 793/2008 –

ריבוע כחול ישראל בעמ הגד מנהל הארנונה בעיריית הרצליה. וכן ע.מ.נ 46324-10-12

שטראוס שיווק בע"מ נגד מנהל הארנונה בעיריית פתח תקווה.

מכל האמור לעיל, עולה כי העוררת אינה רשאית להעלות טענות עובדתיות ומשפטיות

ביחס לנכס בסיכומיה, ולכן מחליטה הוועדה לדחות טענותיה של העוררת אשר הועלו

על ידה לראשונה בכתב הסיכומים. לכן, לאור זאת הוועדה לא מבררת טענות אלה

לאחר שהיא דחתה את הטיעונים של העוררת אשר הועלו על ידה לראשונה בכתב

הסיכומים, והיא לא נכנסת לבררן בגופן.

העירייה ערכה שתי בדיקות ומדידות בנכס, צילמה את הנכס וכן הציגה תשריטי

מדידה ערוכים כדין בהתאם לשיטת המדידה הנהוגה בעירייה. ההלכה פסוקה וידועה

כי מי שמבקש להראות כי חיובו בארנונה איננו כדין – עליו הנטל להראות זאת, ראה

ר.ע.א 1436/90 – גיוראארד נגד מנהל מע"מ, פורסם בנבו ב- 24.09.1992, ושם נקבע כי

על צד המבקש להוכיח את טענתו, עליו לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני

יסודות- – נטל השכנוע וחובת הבאת הראיות, כאשר נטל השכנוע מבטא את החובה

העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה

הנדרשת, ואילו משמעות חובת הראיות היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת

לעמוד בנטל השכנוע, ראה ערעור אזרחי 78/04 – המגן חברה לביטוח בע"מ נגד שלום

גרשון הובלות בע"מ, פורסם בנבו ב- 05/10/2006. עוד ראה ב.ר.מ9205/2005 – עיריית

טבריה נגד היפרשוק 1991 בע"מ, פורסם בנבו. וכן ע.ש (ח.י417/95 – מפעל מתכת

חניתה בע"מ נגד מנהל הארנונה שלומי, ושם נקבע ובסדרת פסיקה נוספת אחרת כי

פעולתה של רשות מס המעוגנת בחוק מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין

בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו, לכן על הנישום רובץ

הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר

מצב מסוים שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי עליו נטל השכנוע,

זאת זולת אם קיימת הוראה מיוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע או נטל הבאת הראיות.

לעניות דעתנו, לא עמדה העוררת בנטל ההוכחה המוטל על כתפיה, או בהקשר זה כפי

שנקבע על ידי סדרת פסקי דין נתוני השומות של הארנונה שבספרי העירייה עומדת

4

להם חזקת התקינות, ולכן סעיף 318 לפקודת העיריות נוסח משולב קובע בזו הלשון–

"פנקסים הנחזים ככוללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפיה פקודה התקבלו

בלי כל ראיה אחרת כראיה, לכאורה, על קביעת ארנונה או על עשיית השומה ועל

תוקפן".

לעניין מבחן השימוש בנכס. נקודת המוצא היא כי הנכס מושא הערר הוא בבחינת נכס

רב תכליתי, דהיינו נכס שיש להפריד בין חלקיו השונים ולסווג כל אחד מהם בנפרד

בהתאם לשימוש שנעשה בכל אחד מהם בפועל, זאת הואיל והנכס משמש את העוררת

לצורך שני שימושים עיקריים, שירותי מוסך ושירותי מכירה של רכבים.

בענייננו יש ליישם את הלכת "אחוזת ראשונים" בו קבע בית המשפט העליון כי כאשר

מדובר בנכס רב תכליתי שניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה סיווג הנכס לצורכי

ארנונה לפי השימוש והתכלית של כל אחד בנפרד. בבג"צ 764/88 ,1437/90 ,1985 –

דשנים וחומרים כימיים בע"מ נגד עיריית קריית אתא, פ.ד.מ.ו1793 ו- 816) בית

המשפט העליון נדרש לעניין סיווגו של נכס רחב היקף ששימש את המחזיקה שם

לצורך שימושים שונים, בית במשפט העליון קבע כי השימוש בנכס הוא בבחינת

המבחן המרכזי לצורך סיווגו, ובהקשר זה קבע כי לצורכי ארנונה יש להפריד בין

השטחים השונים שם ולסווגם בנפרד. בית המשפט העליון קבע כי יש להפריד בין

השטחים הבאים: שטח ששימש כמשרד, שטח ששימש כמתקן תדלוק, שטח ששימש

כמאזני גשר, שטחים אשר היוו חלק מאותו נכס רב תכליתי כאשר כל חלק סווג

בנפרד. בענייננו, כל השימושים השונים שנעשים בנכס, המוסך מחד ואולם התצוגה

והמשרד מאידך מהווים שני חלקים שונים ונפרדים שבכל אחד מהם נעשה שימוש

שונה העומד בפני עצמו, לכן כלל השטחים המשמשים את המוסך בגודל 923 מ"ר

סווגו כתעשייה ומלאכה, ואילו שטחי המשרד ואולם התצוגה בגודל של 338 מ"ר סווגו

כעסקים לפי קוד 302, והם סווגו כדין

בנכס מושא הערר מפעילה העוררת בין היתר מרכז מכירה של רכבים, בהתאם

לממצאי הבדיקות של העירייה עולה כי שטח בגודל של 247.85 מ"ר משמש את

העוררת כאולם תצוגת רכבים, וכי שטח בגודל 63 מ"ר משמש את העוררת לצורכי

משרד, ולפיכך חויבה העוררת כדין בגין שטח בגודל 338 מ"ר בסיווג של עסקים, קוד

5

סיווג 302 בהתאם לשימוש שנעשה בו בפועל הפעילות העסקית והמשרדית המתבצעת

בנכס בשטח בגודל 338 מ"ר אינה פעילות נפרדת מפעילות המוסך (תעשייה ומלאכה)

שמתקיימת בנכס ואינה עונה על סיווג תעשייה ומלאכה, ולכן דין קביעותיה של

העירייה כדין.

לעניין שטח אולם התצוגה, אף הוא לעניות דעתנו סווג כדין, גם כאן לאחר שהעוררת

טענה כי יש לפצל חיוב שטח אולם התצוגה בגודל 274.85 מ"ר כך ששטח בגוגל 200

מ"ר יסווג כעסקים, ו- 74.85 מ"ר הנותרים כסיווג תעשייה ומלאכה. גם זו טענה

שמהווה הרחבת חזית וצודקת העירייה בטיעוניה בעניין זה. היות ודבר זה לא נטען

במפורש בכתבי ההשגה והערר, לכן הוועדה לא תיכנס ולא תיתן כל התייחסות לגופו

של עניין. הוועדה יצאה לשטח, היא התרשמה וראתה במו עיניה כי שטח אולם

התצוגה הינו אולם גדול אשר מוצבים בשטחו דלפקי מכירה ומכוניות חדשות למכירה,

וכל אשר ביקשה העוררת לבצע חלוקה רעיונית של שטח אולם התצוגה, זוהי חלוקה

שאינה קיימת פיזית בנכס. גם מתמונות שנלקחו במהלך הסיור המשותף עולה בבירור

כי שטח המוסך מתוחם ומופרד בין מין שטח אולם התצוגה באמצעות דלת, וכך גם

שטח מחסן החלפים ושטח משרד מנהל המוסך.

לעניין שטח המשרד ולטענה כי הוא לא סווג כדין, ולטענתה של העוררת כי שטח

המשרד משמש כמשרדו של מנהל המוסך, משרד הנהלת חשבונות של המוסך

ושירותים, גם טענה זו לא הועלתה על ידי העוררת במסגרת הליכי השגה וערר, והיא

לטענת העירייה בבחינת הרחבת חזית.

הוועדה כאמור יצאה לשטח, ביקרה בו והתכנסותם של הצדדים טרם היציאה לסיור

המשותף נעשתה בשטח המשרד, כך שהוועדה התרשמה כי הפעילות העסקית של

העוררת מתבצעת גם בשטחי משרד המשמשים אותה לפעילות אדמיניסטרטיבית, וכך

ראינו בעצמנו. אומנם התרשמה הוועדה בסיורה באופן בלתי אמצעי שכל החלקים

שמשמשים לעסק/משרד אינם חלק מהמוסך וכי מדובר בחלק עצמאי וראשי, ולכן

קובעת הוועדה כי לפי סעיף 23א. בצו הארנונה של העירייה הכולל בתוכו מלבד חיוב

בגין שטחי מסחר, גם חיוב בגין שטחי משרדים, וכך לשונו, סעיף 23 בעניינים אחרים

"סעיף א. מסחר (למעט בעסקים הטעונים רישוי) כמשמעותם בפריטים 19,20,39,61

או 103 לתוספת צו לרישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) התשל"ג-1973 משרדים

6

בקומת קרקע בהם מועסקים יותר משמונה עובדים(למעט מבנים למתן שירותים)

ומקומות שעשועים שלא פורטו בהחלטה זו".

על כן, מתוך זה עולה כי שטח המשרד חוסה תחת סיווג עסקים, קוד סיווג 302 לצו

הארנונה, בין אם תחת היותו משמש לצורכי מסחר כעסק המניב רווח כלכלי, או בין

אם תחת קיומה של פעילות משרדית. פעילות העוררת בשטח אולם התצוגה מהמשרד

אינה עולה כדי יצור שיש לסווגו כתעשייה ומלאכה. סיווג תעשייה ומלאכה, קוד 402

לצו הארנונה הינו כדלקמן: "בניינים המשמשים או מיועדים לשמש מפעלים, לרבות

מפעל עתיר ידע, מלאכה ומוסכים כולל סככות ומחסנים הצמודים אליהם", וכך

מוגדר בסעיף 1 לצו הארנונה של העירייה"מפעל תעשייה ומלאכה", הן בחוק והן

בפסיקה. לדוגמא ב- ע.ש (חיפה 180/96) מינקס סחר בע"מ נגד עיריית חיפה, פורסם

בנבו ביום ה- 26.08.98 , ושם נקבע כי השימוש במונח "תעשייה" לצורכי ארנונה

כללית מתייחס לפעילות ייצורית בלבד. כך גם ב- ע.ע.מ 2503/13 – אליהו זוהר נגד

עיריית ירושלים, פורסם בנבו.

כפי שכבר אמרנו לאור ביקורנו בנכס עולה כי בחלק אולם התצוגה הציבה העוררת

רכבים וכי ממוקמים בשטחו עמדות קבלה כדלפקים מטעם נציגי העוררת ועמדת

המתנה. כך שהפעילות שנעשית על ידי העוררת בשטח התצוגה וכן הפעילות המשרדית

האדמיניסטרטיבית בשטח המשרד אינם יכולים לחסות תחת תעשייה ומלאכה, שכן

עובדיה בשטחים האמורים אינם עוסקים בעבודת כפיים, אלא שתכלית עבודתם הינה

פקידותית, שיווקית וניהולית. שכן פעילותם של עובדי המוסך מתרכזת בשטח מחסן

החלפים, המשרד במחסן ובשטח המוסך עצמו המתוחמים בנפרד ומשוללים כל קשר

מן אולם התצוגה.

נוכח כל האמור לעיל, ונוכח כל אשר פורט לעיל על ידנו, הנימוקים, וכן לאור הסיור

שנעשה על ידי הוועדה במקום, הוועדה לא רואה כל מנוס אלא להתיר סיווג הנכס על

כנו כך שהחלק בנכס המשמש כמוסך יסווג תחת הסיווג מלאכה, ואילו החלק המשמש

כאולם תצוגה ומשרד יסווג כעסקים.

עו"ד אבי פרץ, יו"ר הועדה

ד"ר ספרינצין שמואל, חבר הועדה

שלום בראשי, חבר הועדה