ערר מבני תעשייה - החלטה

1

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה ערר מס' 133/2015

שליד עיריית באר-שבע

מבני תעשייה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד חגי בורשטיין (להלן: "העורר")

רח' היצירה 3, קומה 9 רמת גן

טלפון:03-6006406 פקס 03-6498864

העורר

נגד

מנהל הארנונה של עיריית באר שבע

באמצעות עו"ד אורן סרוסי ואח'- לשכה משפטית (להלן: "המשיב")

טלפון:08-6463619 פקס 08-6276636

המשיב

החלטת הוועדה:

המחלוקת העיקרית שנותרה בין הצדדים הינה בשאלה אחת ויחידה והיא – האם יש להעניק

לחלק מהנכסים פטור בהתאם לסעיף 330 לפקודת העירייה (נוסח חדש להלן: "הפקודה".

לאחר הגשת כל המסמכים לוועדה, ע"י הצדדים, התקיים דיון הוכחות ב- 18.12.2017 ונקבע

בתום הדיון כי הצדדים יגישו סיכומי טענותיהם בצירוף כל המסמכים שיחפצו בכך, כולל

פסיקה, וכך עשו הצדדים אשר הגישו את סיכומיהם לוועדה בצירוף תמונות ומסמכים. כבר

ניתן לומר מתוך עיון בחומר, כי לא הובאה כל חוות דעת הנדסית ביחס לנכסים 6-1, וכך גם

לא מצאנו בסיכומי העוררת כל התייחסות לנכסים האלה. גם חוות דעת העוררת הובאה בכל

הקשור לנכסים ברחוב החורש בקשר לנכסים 8 9 ,ו-11, להלן הנכסים ברחוב החורש. ביחס

לנכסים 12 ו- 13 התקבלה הטענה העיקרית שלהעוררת וניתן לה פטור מחיוב נכס לא ראוי.

החוק הרלוונטי למחלוקת דנן הינו כאמור סעיף 330 לפקודת העיריות, להלן גם סעיף

הפטור. הפסיקה בעניין זה וההלכה היא כי יש לפרש בצמצום הוראות חוק המעניקות פטור

מארנונה. בית המשפט העליון קבע ביחס לתשלומי הארנונה וזאת במסגרת ע.ע.מ 6269 –

עזבון המנוח ראובן דאום ז"ל נגד עיריית אור יהודהשם נקבע: "מדובר במיסים עירוניים

שקיים אינטרס ציבורי בגבייתם". בית המשפט העליון חזר על ההלכה הקובעת כי רשות

מקומית אינה יכולה להפחית ארנונה או להעניק הנחה שלא על פי הוראת דין מפורשת, ואף

2

אם ניתנה התחייבות מצדה בעניין זה - היא בטלה, ראה לצורך כך ר.ע.א 9813/2003 –

מדינת ישראל, משרד הבריאות נגד עיריית ראשון לציון ת"ק-ע.ל 2007 (11239 ,2007), ושם

נקבע: "מועצה לא תפחית תשלומי ארנונה כללית, אלא אם כן התקיימו במחזיק בנכס

התנאים שנקבעו בתקנות לפי סעיף זה, ובהתאם לכללים השיוריים שנקבעו". הדין וההלכה

לעניין פטור נכס לא ראוי לשימוש וכך נקבע בסעיף 330 לפקודת העיריות– "נהרס בניין

שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין

יושבים בו, ימסור מחזיק הנכס הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב

בשיעורי ארנונה נוספים. אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן

פירעונם לפני מסירת ההודעה". סעיף זה קובע כי הפטור יינתן בהתאם לשלושה תנאים

מצטברים: האחד – הנכס אינו שמיש ואינו ניתן לשימוש, השני – אין יושבים בנכס ואין

משתמשים בו, והשלישי – המחזיק מסר על כך הודעה כתובה לעירייה. במהלך השנים יצרו

בתי המשפט המחוזיים מספר מבחנים לבחינת אותם תנאים מצטברים אשר כללו בין השאר

את מבחן הכדאיות הכלכלית, מבחן החידלון, מבחן הנדסי וכד'. בית המשפט העליון הבחין

במבחנים השונים שנוצרו והחליט לקבוע פסק דין מחייב שהכריע בעניין זה, וזאת עשה

במסגרת פסק דין ב.ר.מ 5711/2006 – חברת"המגרש המוצלח" בע"מ נגד עיריית תל אביב –

יפו, מנהל הארנונה, להלן פסק דין "המגרש המוצלח" או הלכת "המגרש המוצלח", כפי

שהיא מכונה בידי משפטנים, ושם נקבעו הקריטריונים אשר איך בהתקיימם יהיה הנכס

זכאי לפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש. עיקרי הקביעות בפסק דין זה, כי על הנישום המבקש

פטור לפי סעיף 330 לפקודה, עליו להרים את הנטל ולהוכיח באופן פיזי– אובייקטיבי כי

מדובר בנזק משמעותי באופן בו ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקי לגבי

הבניין. לכן, לאור ריבוי המבחנים ואי אחידות בפסיקה כאמור, קבע בית המשפט העליון

בהלכת "המגרש המוצלח" מהם המבחנים למתן פטור לפי סעיף 330 ,המבחן הפיזי –

אובייקטיבי ומבחן השימוש החלופי, בהלכה זאת של "המגרש המוצלח" ביטל בית המשפט

העליון את שאר המבחנים שנקבעו בעבר על ידי בתי המשפט המחוזיים, והמבחנים שקבע

אותם בית המשפט העליון בהלכת "המגרש המוצלח" התוו את הדרך לבחינת מהו נכס

הזכאי לפטור לפי סעיף 330 לפקודה, אך לא הביאו לוודאות מהו נכס ראוי לשימוש, וכמובן

לא באו לפטור מידית כל נכס שנראה מוזנח או מטונף, או נכס ריק שבעליו מחזיקו

משיקולים כאלה או אחרים והחליט שלא להשמישו, ואף אינו ניזוק באופן משמעותי

כבענייננו. נטל הראייה מוטל אך ורק על מבקש הפטור, וזאת ההלכה כפי שנקבעה במס'

פסקי דין, ראה ב.ר.מ 5711/2006 , חברת"המגרש המוצלח" נגד עיריית תל אביב – יפו,

3

ו– ע.ע.מ 9130/11 – יורשיהמנוח יוסף סויסה נגד עיריית רחובות ופסקי דין אחרים.

וכאמור, נטל הראייה מוטל על מבקש הפטור וכך נקבע בבג"צ 4725/2007, מרכז משען בע"מ

נגד שר הפנים ואחרים, ת"ק ע"ל 2008 (3 ,2126). וכך גם ב- ע.מ.נ (ת"א 28710/10/11) דלק

חברת הדלק הישראלית בע"מ נגד מנהל הארנונה של עיריית תל אביב, שם נקבע חד

משמעית – הנטל להוכחת רכיביו של סעיף 330 לפקודת העיריות הוטל על הטוען לפטור

על פי הלכות של בית המשפט העליון והפסיקה בעניין זה נקבע כי יינתן פטור נכס לא ראוי

לשימוש לפי סעיף 330 לפקודה, על הנישום להוכיח כי הנכסניזוק באופן משמעותי וקיצוני,

ושם נקבע במספר הלכות ופסיקות שיצאו מלפניו, כמו גם "המגרש המוצלח" ואחרים, כי יש

להוכיח כי מדובר בנזק בנסיבות קיצוניות, נזק משמעותי. אין לומר כי כל בניין מוזנח ורעוע

הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש ונדרש כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא כאמור נזק

משמעותי אשר מביא נכס למצב קיצוני שאינו ראוי לכל שימוש. וכך מתוך פסיקת בית

המשפט העליון בהלכת "המגרש המוצלח" שם נקבעה כאמור ההלכה כי אין לומר כי כל

בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש. יש מקום גם לבחון שאלה נוספת והיא –

סיבת מצבו המוזנח של הנכס, ככלל המטרה היא להחזיר נכסים לשוק ההיצע ולכן המטרה

היא לעודד בין במישרין ובין בעקיפין שיפוץ בניינים על ידי הבעלים. מתן פטור לבעל נכס

מארנונה בשל העדר כדאיות סובייקטיבית להשקיע כספים – אינה יכולה לשמש נימוק

משכנע לראות את הבניין כנכס שאינו ראוי לשימוש. קבלת טענה כזו יהיה בה לא רק תמריץ

לבעלי נכסים להזניחם על מנת שלא לשלם ארנונה, אלא גם להשפיע באופן שלילי על השוק

הכלכלי לגבי הגדלת היצע הנכסים בשוק, וכך נקבע בסדרת פסקי דין ע.מ.נ.ח.י (341/2003 )

יוסף לוי נגד מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, ת"ק מ"ח2004 (31079) להלן פסק דין לוי.

בענייננו הוכח שמדובר בנכס מוזנח, אך מתברר כי ההזנחה מקורה בהזנחת הבעלים, במקרה

כזה אין לתת פרס שמובנו למעשה פטור או הנחה מתשלומי ארנונה ממי שמלכתחילה תכנן

להשיג מטרה זו ונמנע מתיקונו במטרה להשיג פטור או הנחה כאמור, כך נקבע בסדרת פסקי

הדין. עוד נקבע ב- ע.מ.נ (י.מ 41713-11-11) גור אייל נכסים והשקעות בע"מ נגד מנהל

הארנונה עיריית ירושלים. ועוד הוסיף בית המשפט וקבע כי לא כל בניין מוזנח הוא בניין

שאינו ראוי לשימוש, הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי ולפיכך כדי להכניס בגדר

הפטור שלפי סעיף 330 – הבניין צריך להיות ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו פסיקה

נוספת שבה נקבע כי כאשר אין הנזק מגיע עד כדי נזק משמעותי כבניין שניזוק במידה שאי

אפשר לשבת בו, הוא אינו מקנה לנכס פטור לפי סעיף 330, ראה ת"א96979-01 – עיריית

4

הרצליה נגד הדר אריה ואחרים. ב.ש.א592/2002 ב- ת"א 1422/2001 – אופיר כהן נגד

עיריית חולון, וכן ע.מ.נ (נ.צ 1002-55 )– אספן עידן בע"מ נגד מנהל הארנונה עיריית נצרת

עילית. ו- ע.מ.נ.י.מ (41713-11-11 )– גור אייל נכסים והשקעות בע"מ נגד מנהל הארנונה

עיריית ירושלים.

ולמקרה דנן, בו עסקינן בערר זה ולטענות המערערת.לעניין הרטיבות שנטענה על ידה, -

בפסיקה נקבע כי רטיבות בנכס איננה מביאה את הנכס לכדי מצב שיש להכיר בו ככזה,

ואשר יש ליתן לו פטור נכס לא ראוי. ראה ע.מ.נ 62275-07-14 – אעיד מסלמני נגד מנהל

הארנונה ועיריית ירושלים, שם נקבע כי קיים פער של ממש בין טענת הרטיבות ואף

לסדקים, לבין טענה שמדובר בנכס שאינו בר שימוש, ובית המשפט אישר את החלטת וועדת

הערר ואמר כי היא צדקה אפוא בעניין זה בלא שהתערב בהחלטתה. מפנה גם ל- ע.מ.נ (ח.י

23951-10-12) עו"ד אבנר כהן, כונס הנכסים, חברת מלונית פינת נהריה בע"מ נגד מנהלת

הארנונה בעיריית נהריה, שם נקבע כי ביחס לממצאים שנמצאו בנכס, גם בהם אין להפוך

את הנכס לבלתי ראוי לשימוש, שכן העולה מהמסמכים הינו בעיקר בעיות נזילות ורטיבות

שהתעוררו בנכס, ואין בהן כדי להוות נזק משמעותי שהופך את הנזק לכזה במצב קיצוני

שאינו ראוי לשימוש.

לשאר הטענות שנטענו על ידי העוררת לעניין טענת היעדר חיבור לחשמל, בפסיקה גם נקבע

במפורש כי העדר חיבור לחשמל – אין בו כדי לזכות נכס לקבלת פטור לפי סעיף 330 לפקודת

העיריות. במספר פסקי דין של בית המשפט המחוזי כגון ב- ע.ת.מ (ח.י 63024-06-16) חיה בן

חמו נגד עיריית חיפה אשר ניתן לפני מספר חודשים בלבד ביום ה- 26.07.2017 נקבע כי העדר

חיבור לחשמל אינו מהווה תנאי מספיק לקבלת הפטור. ניתוק נכס מחשמל או מים מעיד

אומנם כי לא נעשה בדירה שימוש, אולם ראינו כי העדר שימוש אינו תנאי מספיק לקבלת

הפטור. ב- ת"א (נ.צ 18020-01-09) אבי נימצוביץנגד החברה הכלכלית קריית שמונה בע"מ,

בהקשר זה נקבע כי עצם העובדה כי הנכס אינו פעיל מחמת שבעליו אינו משתמש בו, אין בה

כדי למלא את דרישת סעיף 330 לפקודה, או לפחות שתיים מדרישות אלו, א– העובדה

שהבניין ניזוק במידה שלא ניתן להשתמש בו, ב' – לשלוח הודעה בכתב על כך. וכן נקבע גם

ב- ע.מ.נ (י.מ 41713-11-11) גור אייל נכסים והשקעות בע"מ נגד מנהל הארנונה עיריית

ירושלים: "אכן, גם עצם עריכת השיפוצים ומשהם תלויים במידה רבה ברצונם של הבעלים,

אולם בשעת ביצועם אין הנכס בר שימוש מן הבחינה האובייקטיבית, ואילו בעניינינו המבנה

5

קיבל טופס 4 ותעודת גמר כך שלא הייתה כל מניעה מן הבחינה האובייקטיבית לחברו

למערכת החשמל, הבעלים נמנע מלעשות כך וטעמיו עמו ולהתאים את הבניין לרצונו של

השוכר העתידי, איני סבורה כי הנכס העומד להשכרה הינו נכס שאי אפשר לשבת בו עד

שיותאם לצורכי השוכר הספציפי. תקופת ההמתנה אשר במהלכה עומד על תילו מבנה

שמותקנים בו חלונות ודלתות ואשר יש לו טופס 4 ותעודת גמר המאפשרים התקנת מערכת

חשמל ומים כל אימת שיחפוץ בכך הבעלים, אינה יכולה להיחשב לתקופה בה הנכס אינו

ראוי לשימוש". וכך נקבע גם ב- ע.מ.נ 23047/03/14 – גבריאל בלמס נגד מנהל הארנונה של

עיריית תל אביב, פורסם בנבו, ושם נקבע – מאחר ולא הוכח כי אין אפשרות לעשות שימוש

בנכס כמחסן, אפילו כייעוד בתב"ע הינו כאמור למגורים, וכאשר ידוע באופן כללי כי גם

במקרקעין המשמשים למגורים נבנים מחסנים בעוד ששימוש כמאפייה חייב כאמור היתר

לשימוש חורג, כאשר המבנה אינו במצב ניזוק באופן שלא ניתן לישב בו כמחסן כהגדרת

סעיף 330 לפקודה כי אז לא מצאתי לקבל את הערעור ודינו להידחות". על כן, כדי להיכנס

בגדר פטור לפי 330 – הבניין צריך להיות ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקי

שהוא.

בית המשפט המחוזי מפי כבוד השופטת בן אור בפסק דין ב- ע.מ.נ 41713-11-11 – גור אייל

נכסים והשקעות בע"מ נגד מנהל הארנונה עיריית ירושלים חזר וקבע כי כדי להיכנס בגדרי

הפטור לפי סעיף 330 לפקודה, הבניין צריך להיות ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו ב- ע.מ.נ

10556-01-10 – עזרא בן דיין נגד מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, נקבע כי גם נכס שעמד

זמן רב בשיממונו תוך הזנחה מצד בעליו אינו נהפך ללא ראוי לשימוש, וקל וחומר שאינו

פוטר אותו מארנונה. בעניין של משחטה שהייתה מוזנחת נקבע ב- ע.ת.מ 2668/2008 – יוסף

סויסה ז"ל נגד עיריית רחובות, נדונה שאלת חיובה של אותה משחטה מוזנחת אשר אריחי

החרסינה בה היו שבורים, החצר מלאה עשבים, לא היה גידור ועוד, למשחטה הוצא צו

סגירה ובית המשפט קבע כי לא ניתן להסיק בהכרח מצו הסגירה כי הנכס ניזוק במידה שאי

אפשר לשבת בו. לאור הלכת "המגרש המוצלח" ניתן היה לעשות בנכס שימוש חוקי כלשהו

כגון אחסון ולכן נדחתה הטענה לפטור. ערעור לבית המשפט העליון בתיק זה נדחה גם הוא,

ומכאן חשיבותו הרבה של פסק דין זה אשר הלכה למעשה זאת אושרה על ידי בית המשפט

העליון.

6

לעניין הוצאת טופס 4 ומשקלו

לעניין משקלו של הוצאת טופס 4 לבניין, נקבע בסדרת פסקי דין רבים ומגוונים, ואחדים

מהם – ב.ר.מ 10194/2005 – יהלומית פרץ עבודות בניין ופיתוח בע"מ נגד עיריית אשדוד

ואחרים, פורסם בנבו בית המשפט העליון מפי כבוד השופטת כפי תוארה אז בייניש, פסק כי

מבחינת השאלה- האם בניין ראוי לשימוש יש להינתן משקל להוצאת טופס 4 ? שם נקבע כי

וודאי ובוודאי יש משקל לעובדה זו וכי אם אין מחלוקת שביחס לבניינים הרלוונטיים קיבלה

המערערת מפקחי העירייה טופס 4 אשר מצביע על קיומם של תשתיות חיבור לרשת החשמל

והמים. בערר זה הוגשו תמונות רבות שצורפו לחוות דעת של העוררת עצמה וכן לחוות

הדעת מצד המשיב, התמונות מראות כי מדובר בנכסים באולמות גדולים, סגורים, ריקים

ואפילו נקיים באופן יחסי אשר אומנם לא בשימוש ובשל כך ניתן להם פטור נכס ריק ואף

סווגו בתעריף מוזל בהתאם לייעוד התכנוני, אך לא יכול להיות ספק כי לא עומדים בתנאים

הקשיחים לפטור מלא מחיוב לנכסים כנכסים שנהרסו, שכן הנכסים הללו אינם הרוסים

כלל, וזאת ניתן לראות את זה בתמונות ולהתרשם בעצמנו.

לכן, לאור הלכת "המגרש המוצלח", אנחנו קובעים כי הנכסים לא ניזוקו ובוודאי כי לא

באופן משמעותי בנסיבות קיצוניות, ולכן אין באפשרות הוועדה להיעתר לבקשת העוררת

ולקבל את הערר, וגם זאת לאור טענותיה לעניין העדר חיבור חשמל ורטיבות, אין בהן,

לעניות דעתנו, כדי להצדיק מתן פטור.

טענה נוספת כי העוררת טרם מצאה שוכרים לנכסים לא אמורה לבוא בחשבון הציבור אשר

כאמור החלת הפטור לגוף כלשהו בענייננו, משמעותו הכבדת נטל המיסים על כלל התושבים.

יוזכר כפי שצוין לעיל הענקת פטור כי רק על פי חוק כאשר מכוח עיקרון השוויון יש לשקול

היטב ולבחון היטב כל מקרה ומקרה האם המבקש אכן זכאי לכך, ומכאן כי הוראות פטור

מסוג זה יש לפרש בצמצום. בחינת דברים אלה על ענייננו מעלה כי הנכסים אינם עומדים כפי

שהוזכר בפסיקה בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות, ובעקרונות שנקבעו בהלכת"המגרש

המוצלח", ועל כן יש להעדיף ולקבל את עמדת המשיב ולדחות את הערר על כל סעיפיו.

7

לעניין חוות דעת שהוגשה ע"י הצדדים

לפני כן, אנחנו מבקשים להתייחס גם לעניין חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים. בדיון עצמו

הופיעו שני המומחים להעיד ומתוך עדותם, מתוך התצהירים שהם צירפו לחוות דעתם

שהוגשו לוועדה אנחנו קובעים כי העוררת לא הצליחה לסתור את טענת המומחה של המשיב

כי מבדיקתו מדובר בנכסים ראויים לשימוש, וכך ציין בחוות דעתו וחזר והעיד עליה בין

השאר ואף נקב בסכום שיש להשקיע על מנת לשקם את הנכסים ולהביאם למצב פיזי

אופטימלי. וכך אמר מר יאיר אברהמי: "היות והמחלוקת פה נסובה סביב דברים במונחים

שאני כתבתי, אז אני מוצא לנכון להסביר שאני כתבתי להשמיש את הנכס זה לא להביא

אותו למצב של מאי כשירות למצב של כשירות. הנכס במצב טוב ותקין ולא ראיתי, ואני

חושב שגם כתבתי את זה, לא ראיתי שום בעיית יציבות בנכס, לא ראיתי שום בעיה

בטיחותית אחרת בנכס. העבודות שאני תיארתי הן מתחלקות בגדול לשתיים והעבודות

האלה להביא את הנכס למצב של נכס במצב אופטימלי שלו. מצבו של הנכס מעולה, נכס נקי

וטוב, מתאים לשוכר הפוטנציאלי שייכנס אליו". מר אברהמי טען: "ניתן לעשות שימוש

בעלויות מינימליות זניחות. ניתן לעשות שימוש בנכס. ניתן כבר להשתמש בו ובטח ובטח

לאחסנה", כך קבע, "ולא צריך שם חשמל והנכס יכול לשמש גם היום לאחסנה".

ממשיך מר יאיר אברהמי וטוען בעדותו: "אנחנו רואים פה את התמונות, אנחנו רואים פה

למעשה שמבחינת אור, יש פה חדירה של אור טבעי בעוצמה מאוד מאוד חזקה, מספיקה

להתמצאות, מספיקה לאחסנה, בטח ובטח המזרונים שנשים פה לא יפחדו בחושך בלילה,

אין בכלל צורך בזה. בקשר לסוגיות של תקשורת, לאחסנה אני לא חושב שצריך תקשורת

בלי קשר לגלאים וכל הזה, כבר לא צריכים תשתית של תקשורת או דברים כאלה, הכל

היום עובד על אלחוטי אבל אין צורך, המבנה לא "נולד" עם הדברים האלה. מדובר בעבודה

שאולי אולי עולה כמה מאות שקלים, להניח על צד ההפרזה, לקחת איזה עובד עם סיליקון

שיעשה סיבוב בכל החלונות, יאטום את חדירת הרטיבויות. בכל מקרה כשמאחסנים

דברים אז מאחסנים, אפשר לאחסן על משטחים לדוגמא, ככה אין טענה להצפה פה, יש

טענה לרטיבויות, זה הבדל שמים וארץ, אבל גם אם כן – מאחסנים את זה על משטחים ואז

עושים שימוש בזה בכל הנפח של הנכס, למעט 5 ס"מ תחתונים".

8

כך הסביר המומחה של המשיב בפרוטרוט וחוות דעתו זאת, לעניות דעתנו, לא נסתרה.

עוד המשיך המומחה אברהמי ואומר: "77 אלף זה לא להביא אותו, זה לא עכשיו אי אפשר

לשמש במבנה, היום אני מוכן אם המבנה לא כשיר, אני מוכן לקנות אותו. זה אחלה מבנה,

כבר היום אפשר להשתמש בו, תראה את התמונות ואם תעשה שם סיבוב חמש דקות –

תקבל את הדעה שלי. אין שום בעיה עם זה, בשביל להביא את המבנה למבנה שהוא

מתאים". ומר אברהמי המשיך בעדותו וכך מצוטט: "לא מצליחים להשכיר את הנכס

מסיבות עסקיות – מסחריות, לא בגלל שהנכס פגום, הנכס הוא לעילא ולעילא, ה- 70 אלף

₪ שאני מדבר עליהם זה לשקם אותו, לא לשקם אותו ולהביא אותו למצב שלא כשיר, לא

מתאים לזה לשקם אותו. לשקם אותו ולהביא אותו למצב של נכס מעולה". המערערת

משום מה לא ביקשה לחקור את מר אברהמי וויתרה על חקירתו, ובפסיקה נקבע, ב- ע.מ.נ

מרכז 64474-05-16 – מנהל הארנונה של עיריית פתח תקווה נגד אלפא מסופים ומדפסות

בע"מ כי עדותו של עד רלוונטי אשר יש בעדותו כדי לתרום לגילוי האמת יוצרת הנחה כי

דבריו היו עלולים לערער את גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן. ראה ערעור

אזרחי 293/90 – גרין הולץ ואחרים נגד מלמלשטיין, פורסם במאגרים 28/12/94. כך גם

נאמר בערעור אזרחי 465/88 – הבנק למימון וסחר בע"מ נגד מתתיהו ואחרים, פ.ד.מ.ה4651

בעמוד 658, ושם נקבע– אי הבאתו של עד הרלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש

דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו – חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד.

לאור כל האמור לעיל, ולסיכומו של דבר, נראה לנו כי בענייננו הנכסים עומדים בשיממונם,

הואיל והעוררת לא הצליחה להשכיר אותם אך בוודאי אינם מצויים במצב שיש בהם הרס

משמעותי מסיבות קיצוניות כפי שנקבע בפסיקה על מנת שיוכרו כלא ראויים לשימוש

ופטורים מחיוב ארנונה. על כן, לדעתנו, אין לקבל את הערר ולדחות אותו על כל טענותיו.

אנו חוזרים ומחדדים כי לדעתנו בנסיבות העניין אין לומר כי נגרם לנכס נזק כה משמעותי

ונרחב העונה על קריטריונים שנקובים בסעיף 330 לפקודה החלים על מקרים קיצוניים, עד

כדי עסקינן בנכס שחדל לחלוטין להיות בניין ולא הוכח שהנכס אינו ראוי לשימוש לכל סיווג

חוקי שהוא. כפי שציטטנו לעיל, וכפי שקבע בית המשפט העליון בהלכת "המגרש המוצלח"

וכפי שהוצג וצוטט לעיל על ידי פסיקות רבות ונוספות, כי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש

כלשהו אשר תואם את אחד השימושים החוקיים בו על מנת לקבוע כי הנכס אינו זכאי

לפטור על פי הסעיף החוקי.

9

בענייננו, רואיםכי ניתן על נקלה לעשות שימוש בנכס לאחסנה ולכן יש ליישם את הלכת בית

המשפט העליון בפרשת "המגרש המוצלח" לפיה די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש התואם

את אחד השימושים החוקיים בו על מנת לקבוע כי הנכס אינו זכאי לפטור לפי סעיף 330

לפקודה ובמיוחד לאור כך כי הנכס בבניין קיבל טופס 4 ויש לזה כאמור משקל רב לעובדת

קבלת טופס 4 שמהווה משקל רב ביחס לטענה כי הנכס ראוי לשימוש. ובעניין שבעובדה

הנכסים נשוא ערר זה קיבלו טופס 4 וצורפו לחוות דעת של המשיב ועל כן יש בכך כדי לחזק

את עמדת המשיב כי אין מדובר בנכסים שנהרסו הראויים לפטור מחיוב בארנונה.

כוחם של נימוקינו אלה כפי שהוועדה התרשמה הם גם יפים ביחס לנכסים הממוקמים גם

ברחוב יהושוע הצורף לגביהם לא הייתה התייחסות מצד העוררת בסיכומיה. מכל מקום,

העוררת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה כפי שהיא נדרשת וכפי שנקבע במסגרת

ע.מ.נ מרכז 644744/05/16 – מנהל הארנונה של עיריית פתח תקווה נגד אלפא מסופים

ומדפסות בע"מ. מכל מקום, אנחנו קובעים כי דין הערר להידחות וזאת ללא צו להוצאות.

עו"ד אבי פרץ, יו"ר הועדה

ד"ר ספרינצין שמואל, חבר הועדה

אריה רייטר, חבר הועדה