החלטה- יד שרה

1

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה ערר מס' 124/2017

שליד עירייתבאר-שבע

בעניין: יד שרה

ע"י עו"ד אשר אביטן ואח'

העוררת

נגד

מנהל הארנונה של עיריית באר שבע

ע"י ב"כ עו"ד אורן סרוסי ואחרים מהלשכה המשפטית המשיב

החלטה:

1 .העוררת מחזיקה בנכס מספר 2735002 להלן הנכס בתחום שיפוטה של העירייה.

2. העוררת הגישה השגה ביום ה- 26.02.2017 ובה טענה כי הינה זכאית לפטור מארנונה

בהתאם לסעיף 5ג (ה) 4 לפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורים) , להלן גם

סעיף הפטור בפקודת הפיטורים בהתאמה עבור שטח של 689 מ"ר לנכס שבנדון

המשמש לטענתה כמעון יום לנכים. נציין כבר כאן כי נכס זה קיבל פטור מחיוב

ארנונה בגובה 2/3 בהיות העוררת מוכרת כמוסד מתנדב בהתאם לסעיף 5י. לפקודת

מיסי העירייה ומיסי הממשלה, (פיטורים) 1938, להלן: "פקודת הפיטורים". ולמעשה

כל אשר נותר כמחלוקת בין הצדדים הוא על תשלום השליש הנוסף.

3. המשיב בכתב תשובתו להשגה דחה את טענות העוררת מן הטעם לפיו כי העוררת לא

המציאה אישור רישיון כלל וממילא בוודאי כי לא הציגה רישיון כדין ממשרד

העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, להלן בקצרה: "משרד העבודה", בהיותה

מעון יום כנדרש כאמור על פי הדין החל.

4. על תשובתו של המשיב מיום 30.04.2017 הגישה העוררת כתב ערר במסגרתו טענה כי

אין להתנות את מתן הפטור בהצגת רישיון ממשרד העבודה והרווחה. המשיב חזר על

טענתו לפיה הפטור המבוקש על ידי העוררת מותנה בקבלת רישיון כאמור בפסיקה

ובדין.

המחלוקת בין העוררת למשיב מסתכמת בשאלה אחת ויחידה שהינה, האם קבלת

פטור מלא מחיוב ארנונה מכוח המצוין בסעיף 5ג(ה) (4) לפקודת הפיטורים (מעון יום

מותנית או טעונה בקבלת רישיון ממשרד העבודה, או אישור ממשרד העבודה כמוסד

מפוקח כטענתו של המשיב, או שמא לא כטענת העוררת. המשיב טען כי לאחרונה

פורסם פסק דין אשר דן, ניתח והכריע בדיוק בסוגיה זו והוא כיום משמש כהלכה

2

למעשה בסוגיה זאת, והכוונה לפסק הדיןויצ"ו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד

בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, שניתן ב- 13.03.2018 , ואיזכורו ע.ת.מ

31099-10-16, ויצ"ו ההסתדרות העולמית לנשים ציוניות, ע"ר, נגד מנהל הארנונה של

עיריית רחובות ואח' בפני כבוד השופט מנחם פינקלשטיין, סגן נשיא, נגד מנהל

הארנונה של עיריית רחובות ואח'. בפסק דין זה אשר מצורף כחלק בלתי נפרד

מהחלטתנו זאת קבע בית המשפט הנכבד באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי על מנת

שיינתן פטור לנכס כמעון יום חובה עליו להיות מפוקח דהיינו, קבלת רישיון כדין. ואין

לנו אלא לאמץ את פסיקתו של בית משפט נכבד זה אשר ניתנה כאמור לאחרונה,

13.3.18, והיא מבחינת החלטה חלוטה ולא היה עליה כלבר"ע. אין מקום שהוועדה

תצטט את פסק הדין הזה והיא מצרפת אותו כאמור להחלטתה ופסק הדין מדבר בעד

בעצמו. ההכרעה בפסק דין זה, פסק דין ויצ"ו ברורה לחלוטין והסוגיה אשר עומדת

לפרק כאן בפנינו נדונה בהרחבה בפסק דין זה, וכאמור הביע בית המשפט הנכבד את

דעתו בצורה נחרצת ואין לנו אלא לאמצה.

יתרה מזאת, אם גם נלך לנקודת המוצא של לשון החוק, הרי, וכך גם מבחינת לשון

החוק חזקה היא שהמחוקק לא השחית מידותיו לריק ושעסקינן בסעיף קונקרטי

וברור בפקודת הפיטורים ובחוק הפיקוח, הרי שאין כל אפשרות לפרשנות מרחיבה כפי

שנטען על ידי העוררת. ההלכה היא כי יש לפרש בצמצום הוראות חוק המעניקות פטור

מארנונה, וכך נקבע בסדרת פסקי דין רבים. כך נקבע ב – ה.פ חיפה 30340/97 – בתי

זיקוק לנפט בע"מ נגד המועצה האזורית זבולון ת.ק.מ.ח 2001 (17679). ככלל דורש

עיקרון השוויון כי מי שמחזיק בנכסים טעוני ארנונה בתחומה של רשות מקומית,

יישא בנטל המס באופן שווה עם יתר בעלי הנכסים, הכל כמובן בכפיפות לקריטריונים

הכלליים שבצווי המיסים הרלוונטיים.

מתן פטור לאדם או לתאגיד פלוני מגדיל מניה וביה את נטל המס החל על יתר מחזיקי

הנכסים בתחום אותה רשות. מכאן נובעות שתי תוצאות, במישור המהותי יש לפרש

הוראות פטור על דרך הצמצום, במישור הראייתי מי שטוען לפטור עליו נטל השכנוע.

והאמור חל ביתר שאת על פטור שאינו נקבע בקריטריונים כלליים, אלא בנקיבת שמו

של מוטב מסוים, מוגדר וידוע מראש. האמור הענקת פטור לגוף כלשהו משמעה

הכבדת נטל המיסים על כלל התושבים ועל כן הענקה זו היא רק על פי החוק, כאשר

מכוח עיקרון השוויון יש לשקול היטב ולבחון היטב כל מקרה ומקרה אם המבקש אכן

3

זכאי לכך, ומכן כ.. פטור מסוג זה יש לפרש בצמצום, ראה בגצ 6741/99 - יקותיאלי

ואח' נגד שר הפנים, פ.ד.נ.ה 3.

וכןבבג"צ 4725 – מרכז משען בע"מ נגד שר הפנים ואח' בהם נקבע כי מתן פטור

מארנונה הינה החלטה מנהלית חריגה בשים לב לכך שפטור לאחד מביא בדרך הטבע

להכבדת נטל התשלום המוטל בסופו של דבר על כלל הציבור.

כאמור, בית המשפט העליון חזר על ההלכה הקובעת כי רשות מקומית אינה יכולה

להפחית ארנונה או להעניק הנחה שלא על פי הוראת דין מפורשת, ואף אם ניתנה

התחייבות מצדה בעניין היא בטלה, ראה ר.ע.א 9813/2003 – מדינת ישראל משרד

הבריאות נגד עיריית ראשון לציון, שם נקבע, המועצה לא תפחית תשלומי ארנונה

כללית, אלא אם כן התקיימו במחזיק בנכס התנאים שנקבעו בתקנות לפי סעיף זה,

ובהתאם לכללים ולשיעורים שנקבעו.

אנו לא מקילים ראש לפועלה המבורך של העוררת ומעשיה לגמילות החסד ולעזרה

לציבור, אולם כאמור הוועדה מחויבת לחוק ולפעול בהתאם לפסיקה, וידיה קצרו

מלהושיע את המערערת. דעתנו כי יש בפניה של העוררת אפשרויות רבות לפנות

בעתירות לבג"צ, שם תוכל לקבל סיוע מאשר בוועדה שבפנינו.

אנחנו מחליטים לדחות את הערר עם כל הצער שיש בזה, כי אין באפשרותנו להושיע

ולסייע בידי העוררת.

לאור כל האמור לעיל ובמיוחד לאור פסק הדין כפי שצוטט לעיל והנקרא – הלכת ויצ"ו

להסתדרות עולמית לנשים ציוניות שניתן ב- 13.3.18 ב- ע.ת.מ 31099-10-16 אשר

צוטט על ידנו ומהווה חלק בלתי נפרד בהחלטתנו זו.

הערר נדחה ללא צו להוצאות.

עו"ד אבי פרץ, יו"ר הועדה

שלום בראשי, חבר ועדה

אלי סחייק, חבר ועדה