ריימונד ראובן-החלטה

1

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה ערר מס' 252/2015

שליד עירייתבאר-שבע

בענין: ריימונד ראובן

ע"י עו"ד מישל דראי

העורר

נגד

מנהל הארנונה של עיריית באר שבע

ע"י ב"כ עו"ד אורן סרוסי מהלשכה המשפטית המשיב

החלטה:

1. העורר מחזיק בנכס מספר 4163011006, להלן : "הנכס", בתחום שיפוטה של

העירייה.

2. העורר טוען כי בשל היעדר תשובה להשגה שהוגשה ביום 10.8.2015, דין ההשגה

להתקבל. יתר טענותיו של העורר נסובו בעניין חיוב רטרואקטיבי, ולטענתו חיוב זה

בטל ומבוטל. טענותיו הנוספות של העורר כי מששולמו כל חיובי הארנונה מראש

לכל השנה, התשלום תקף חרף פטירת המחזיקה. בנוסף טוען העורר כי גודל הנכס

לחיוב הוא 158.82 מ"ר ולא 161.75 מ"ר כי שמחויב כיום.

3. הוועדה מצרה עלכך שבערר זה הרוחות התלהטו עד מאד ויצאו מכלל פרופורציות

ומה עוד כי גם העורר ייחס לנציגי העירייה מעשה כזב ותחבולה, טענות חמורות

ביותר וחבל כי העורר בחר בדרך זאת, בניסוחו ובהתנהלותו בערר זה.

4. בעניין טענת העורר כי בשל היעדר תגובה להשגה ולכן דינה להתקבל, טוענת העירייה

כי כלל אין מדובר בהשגה אלא "בתלונה" בלבד, והשגה עליה לעמוד בתנאים אשר

נקבעו בחוק ובפסיקה הן מהבחינה הפרוצדורלית והן מהבחינה המהותית. לטענת

העירייה הפנייה הופנתה לידי הגברת סיגלית אהרון, מנהלת מחלקת הארנונה

למגורים ולא לידיו של מנהל הארנונה וזאת בניגוד להלכה הפסוקה כפי שנקבע בין

היתר ב -עתמ (מחוזי חיפה) 4217/2007 האדם בטבע בע"מ נגד מנהל הארנונה

במועצה המקומית, פורסם בנבו ביום 21.10.2007 ."..מסירת השגה לגורם אחר

ברשות מקומית, גם אם גורם זה עוסק בגביית הארנונה, אינה בגדר של מסירת

ההשגה למנהל הארנונה), טענת העירייה שמכתבו של העורר אינו מהווה השגה.

וכל תוכנו תקיפת העורר את התנהלות העירייה אך לא את השומה. בפנייתו זאת

דרש העורר לקבל הסברים, ושלא 'לערבב' חשבונות של נכסים אחרים ורק בסוף

פנייתו טען העורר כי שטח הבית הוא פחות מ-155 מ"ר ולא טען מה לדעתו גודל

הנכס. העורר לא צירף לכך כל אסמכתא כלשהי. ולכן העירייה טענה כי לאור זאת

לא ניתן לראות בפנייתו של העורר כהשגה ומשכך אין היא כפופה לזמנים הקבועים

2

בחוק הרשויות המקומיות ערר על קביעת ארנונה כללית תשל"ו – 1976- להלן:

"חוק הערר ". הערר הוגש בחוסר סמכות, שכן לא קדמה לו השגה כדין. לטענת

העירייה ולמען הסדר הטוב , ממועד פנייתו של העורר ביום 10.8.2015 ועד מועד

המענה למכתב מיום 3.11.2015, נפגשו נציגי העירייה עם העורר, אכן קיימו עימו

שיחות טלפוניות, הכול על מנת לספק לו את מלוא ההסברים, לרבות את סיבת

ביטול ההנחה וממצאי החקירה לנסות להגיע אתו להסדר, אולם נתקלו בסירוב גורף

מטעם העורר.

5. לאור החומר שבפנינולמדים כי העורר הודיע לעירייה כי השכיר את הנכס נשוא

הערר לאמו, הגברת ריימונד סופי ז"ל – להלן: "השוכרת", לתקופה שבין 1.9.13 ועד

ה-31.8.18 בתמורה לדמי שכירות בסך של 1,500 ₪. ולכן ביקשה השוכרת וקיבלה

הנחה בחיובי ארנונה מפאת גילה.

6. עוד אנו למדים אנו כי העורר הודיע לעירייה כי הוא מתגורר בנכס ברחוב הסנהדרין

152/7.

7. בחקירה שערכה העירייה ובבדיקתה בנכס הנדון, נמצא כי השוכרת נפטרה ביום

30.1.15 וכי העורר מתגורר בנכס זה מזה שנים, אשר בבעלותו, ולא בנכס ברחוב

הסנהדרין. דו"ח החקירה צורף ל מסמכים מטעם העירייה. שוב ערכה העירייה

חקירה נוספת ביום 1.3.15. במהלך החקירה תושאלו שכנים בנכס ברחוב הסנהדרין

ואלו העידו כי הנכס אינו מאוכלס מזה מספר שנים. זאת בניגוד מוחלט לגרסת

העורר אשר טען כי התגורר שם עד למועד פטירת אמו. גם דו"ח החקירה השנייה

צורף לכתבי העירייה. לאור ממצאי החקירות, ביטלה העירייה את ההנחות שנתנו

לנכס שלא כדין והחזירה את הנכס על שם בעליו העורר החל מיום 1.9.13 .

8. כאמור ניתנו הצעות לעורר אשר נדחו כולן ולמרות שהעירייה באה לקראתו על מנת

לקבל הנחה על נכס ריק בגין הנכס ברחוב הסנהדרין וזאת לפנים משורת הדין על

אף שלא הוגשה בקשה במועד, אך העורר סירב להצעת העירייה וביקש להחיל נכס

ריק על הנכס נשוא הערר, דבר אשר סירבה העירייה לעשות היות ולטענתה כי הנכס

אינו ריק. העירייה טענה כי מאחר והעורר הוא בעל הנכס והוא התגורר בנכס יחד

עם אמו כשוכרת משנה, לא ניתן לראות באמו כמחזיקה בנכס. לאור זאת, לא ניתן

להעניק לה הנחות, גם אם הייתה זכאית, לו הייתה המחזיקה, כשאמו של העורר

קיבלה הנחה מתוקף סעיף 2(7)(ג) לתקנות ההסדרים. ולכן מפנה לסעיף 1, סעיף

ההגדרות לתקנות ההסדרים, בעניין המחזיק לסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות

(נוסח חדש) להלן פקודת העיריות ולאמור בו.

3

9. מכל האמור עולה כי שוכר המתגורר בנכס אחד עם בעל הנכס והיה משלם לו דמי

שכירות בגינו, עונה להגדרת דייר המשנה ולפיכך, אינו יכול להירשם כמחזיק לצורך

תשלומי ארנונה ולכן אינו זכאי להנחה המבוקשת.

10. לעניין טענות העורר בגין החיובהרטרואקטיבי ובגין תשלום ארנונה מראש, בפנייתו

של העורר מיום 10.8.15 לא נזכרו הטענות לעניין החיוב הרטרואקטיבי לעניין

תשלום ארנונה מראש בסעיפים ב' ו-ג' בערר, ולכן טענה העירייה ובצדק כי המדובר

בהרחבת חזית אסורה ולכן יש למחקן. יתרה מזאת, נושא חיוב רטרואקטיבי כלל

אינו מצוי בסמכותה של ועדת הערר שכן אינו מצוי ברשימת העילות הסגורה

המפורטת בסעיף 3 לחוק הערר. לעניין זה מפנה ל-עמנ (ת"א/114/2008) מרכז דיור

לקשיש נגד מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, פורסם בנבו 19.8.2009. שם נקבע

"אני מסכימה עם החלטתה של ועדת הערר כי נושא ז ה של החלת חיוב

רטרואקטיבית אינה מצויה בגדר סמכותה ומשכך אין היא מצויה גם בגדר סמכותו

של בית משפט זה במסגרת הערעור שהוגש".

11. העירייה ביצעה בדיקה מחודשת בנכס וגילתה כי חיוב הארנונה שהושת על הנכס

שגוי ולכן לא רק שהיא רשאית אלא אף מחויבת לשנות את החיוב בהתאם וזאת אף

אם משמעות השינוי הינו ביטול החלטה קודמת שניתנה לעניין. ובמיוחד אם הדבר

באשמתו של הנישום. ראה לעניין זה עתמ/55444-06-13 חברת חלקה 109 בגוש 7107

בע"מ נגד עיריית תל אביב יפו. פורסם בנבו ב -24.11.2014. מראה שחובתה של

הרשות לנהוג שוויון כלפי תושביה ואי גביית חוב ארנונה עלול להתפרש כמתן הנחה

אסורה. לכן , מחליטה הוועדה כי העירייה פעלה בדין כאשר חייבה את העורר

בביטול הנחה באופן רטרואקטיבי.

12. לעניין טענת העורר בגיןתשלום ארנונה מראש לעניין ביטול הנחות שהתקבלו שלא

כדין: לטענתו של העורר היות והתשלום ארנונה ביחס לשנת 2015 שולם מראש

ובמלואו, לא ניתן לבטל את ההנחה שניתנה לשנת 2015, אפילו אם הזכאות להנחה

בוטלה עקב פטירת השוכרת במהלך השנה. טענה זאת, עם כל הכבוד, אינה יכולה

להתקבל. הרי כל מחזיק בנכס יוכל לשלם מראש את תשלומי הארנונה ולאחר מכן

לעשות שינויים בנכס כרצונו. הוא יכול להעביר את הנכס למחזיק אחר אשר אינו

זכאי לאותן הנחות. הוא יוכל לשנות את השימוש בנכס לשימוש בתעריף גבוה יותר,

וכל זאת מבלי שלעירייה תהייה יכולת לעדכן את רישומיה בהתאם למצב הדברים

בפועל.

לכן, דין טענה זאת להידחות.

4

13. לעניין הטענה לגודל הנכס: העורר טוען כי גודל הנכס הוא 158.8 מ"ר שעה שמחויב

ב-160.75 מ"ר. לדעת העירייה, גם טענה זו מהווה הרחבת חזית שכן בהשגה טען

שגודל הנכס פחות מ-155 מטר וכעת בערר טוען 158.88 מ"ר. לטענת העירייה גם

העורר לא טרח להסביר על סמך מה קביעתו בעניין גודל הנכס הנטען על ידו. העורר

לא צירף שום אסמכתא. לעירייה עומדת חזקת התקינות המינהלית והטוען כי

הרשות לא פעלה כדין, עליו נטל ההוכחה. לנתוני שומת הארנונה שבספרי העירייה,

עומדת חזקת התקינות הקבועה בסעיף 318 לפקודת העיריות (נוסח חדש):

"פנקסים הנחזים ככ וללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה

יתקבלו בלי כל ראיה אחרת כראיה , לכאורה על קביעת ארנונה או על עשיית

השומה ועל תוקפן". ראה ברעא/1436/90 גיוראארד נגד מנהל מע"מ מו(5)107. שם

קבע בית המשפט העליון שנטל ההוכחה לסתור את חזקת התקינות רובצת על

הנישום וכך נקבע: "פעולתה של רשות המס המעוגנת בחוק מ וחזקת כפעולה

שנעשתה כדין והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער

עליו לכן על הנישום רובץ הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו

ולשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים שאת שינויו מבקש המערער ומי שמבקש

את השינוי עליו נטל השכנוע וזאת זולת אם קיימת הוראה מיוחדת בחוק לעניין

נטל השכנוע או נטל הראיות". ראה לעניין זה גם בעש(חי/ 417/95) מפעל מתכת

חניתה בע"מ נגד מנהל ארנונה שלומי, תקדין מחוזי 96(3) וב-עמנ (ת"א/143/2002 )

יעד פרזול 1984) בע"מ נגד מנהל הארנונה של עיריית תל אביב. פורסם בנבו.

לא ראינו כי המערער, הציג בפני הוועדה ראיות להוכחת טענותיו, חזקת התקינות

של שומת העירייה מתחזקת והעורר לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.

14. בתיק זה התקיים דיון הוכחות ביום 26.2.18 ומתוך הדיון שהתקייםעולים הדברים

כדלקמן:

15. עדות מר אבנר מיכאל אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר על תצהירו זה,

והשיב על כל השאלות בחקירה נגדית. העד הסביר ופירט את כל אשר עשה

בבדיקתו, ואף הסביר בפירוט את נוהלי עבודתו. אלה הם נהלי עבודתו וכך הוא

עובד, וכך העירייה מתנהלת עם חוקרים כדוגמתו של מר אבנר מיכאל. הוועדה

מקבלת את עדותו ומאמינה כי החוקר הוא עצמו היה במקום וביצע בעצמו את

הבדיקה. לכן, לאחר שהגענו למסקנה ומאמינים כי החוקר בעצמו היה במקום

וערך בדיקתו, ומעיד על כך ונתן תצהיר כפי שהוגש לוועדה, הרי המשיב ביסס את

5

ממצאיו על סמך חקירתו זו ובדיקתו זו של החוקר אבנר מיכאל. ולכן מקובלת

עלינו עדותו של מר אבנר מיכאל והיא נאמנה עלינו

16. לעניין החיוב הרטרואקטיבי, אכן יש צדק בדברי ב"כ המערער כי העירייה לא

עשתה כל הליך, לא ב- 2013 ולא ב- 2014 , היא הייתה צריכה לפחות להגיד

למערער שאינו זכאי לכל הנחה היות ומתגורר עם אמו, וחבל שכך. אולם, היות

ומדובר בחיוב רטרואקטיבי והדבר מהווה לב ליבו של הערר הזה, הוא לא בגדר

סמכויותיה של וועדת הערר, ראה פסק דין "מקורות" המפורסם של בית המשפט

העליון, וכן בעתירה מנהלית 1170/2006 – "דור אנרגיה" נגד עיריית כרמיאל, שם

אומר בית המשפט שמנהל הארנונה הוא אינסטנציה מנהלית וסמכותו מוגבלת

לנושאים עובדתיים בלבד.

17. ועדת הערר הינה אינסטנציה משפטית מובהקת המקבילה לבית משפט השלום.

יחד עם זאת ועדת הערר מהווה ערכאת ערעור על החלטת מנהל הארנונה, ולפיכך

סמכויותיה הן באותם עניינים המוקנים למנהל הארנונה, ולכן הוועדה שואבת את

כוחה מסמכותו של מנהל הארנונה, ועל כך ישנה פסיקה רחבה ביותר, כי חיוב

רטרואקטיבי הוא לא בגדר סמכויותיה של ועדת הערר. בפסק דין "מקורות"

המפורסם והידוע אומר בית המשפט גם בעתירה 1170/2006 , גם ב"דור אנרגיה"

בע"מ נגד עיריית כרמיאל: "לכן, היה מקום כאן להפנות את הערר או את

התביעה לבית משפט לעתירה מנהלית. מכאן שסמכותו של מנהל הארנונה

מצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים – טכניים ברורים בלבד. וכך אומר

בית המשפט: מכאן למדנו כי סמכותו של מנהל הארנונה מצומצמת לנושאים

עובדתיים בלבד, בעוד שהנושאים האחרים כגון הקריטריונים שנקבעו לאופן

הטלת הארנונה, סבירותה, גובה הארנונה או עצם חוקיותה וכן על שאלת

חוקיותה של הוצאת שומה רטרואקטיבית אינם בסמכותה". אין זה אפשרי

להתעלם מסעיף 3 לחוק הערר המגביל את סמכותן של וועדות לעילות המנויות בו,

ומוציא מסמכותן את כל השאלות בדבר חוקיות הטלת השומה הרטרואקטיבית,

וכל טענות בדבר חוקיות תמיכה לצמצום סמכותה של ועדת הערר מצויה בדברים

שנאמרו גם מפי כבוד השופט גרוניס, לימים נשיא בית המשפט העליון, בערעור

בעניין עתירת "מקורות חברת מים" נגד המועצה האזורית לכיש, שם בית המשפט

הנכבד, כבוד השופט גרוניס תומך בצמצום שמצמצמת את סמכותה של ועדת

6

הערר לענייני ארנונה. אומר בית המשפט: לאחר עיון מעמיק בסקירת הפסיקה

הרלוונטית, לטעמי יש מקום לאמץ את הפסיקה הקוראת, וכל עוד המצב החוקי

לא שונה, הרי שאין מקום להרחיב את סמכות וועדת הערר ואין מקום להורות

למנהל הארנונה ולוועדת הערר לדון גם בשאלות של סבירות או חוקיות החלטות

העירייה. ממשיך בית המשפט ואומר: בשל אי חוקיות הטלת חיובי ארנונה

רטרואקטיביים, הרי שלאור הצמצום בסמכות מנהל הארנונה, והעובדה כי סוגיה

משפטית זאת אינה בגדר סעיף 3(א) הרי הסמכות בשאלה זו מסורה לבית

המשפט המנהלי בלבד.

18. כך גם לגופו של עניין משנמצא שהדירה בסנהדרין ריקה ולא מאוכלסת שנים

חובת העירייה לערוך שינוי בשומה וזוהי חובתה. אנחנו מקבלים את עדותו של

החוקר, שהעיד מפורשות בפנינו כי הוא היה במקום ואמר בעדותו כי הוא חותם

על כל מילה ומילה שהוא אמר. הוועדה, במהלך הדיון, ביקשה מב"כ העורר

להתייחס לטענת חוסר סמכותה של הוועדה לדון בעניין החיוב הרטרואקטיבי,

אולם לא התקבלה על ידו תשובה עניינית, ראה עמוד 74 לפרוטוקול בדיון

שהתקיים ביום 26.02.18 .

19. מכל מקום אנחנו קובעים, כי מטרת העירייה לשום שומת אמת, וחובתה, לא רק

זכותה, לתקן שומה אף אם היא טעתה, וכך עשתה כאן העירייה עם קבלת דו"ח

החוקר.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל מחליטה הוועדה לדחות את הערר ללא צו

להוצאות.

עו"ד אבי פרץ – יו"ר הועדה

שלום בראשי- חבר הועדה

אריה רייטר – חבר הועדה