החלטה - אלביט מערכות

1

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה ערר מס' 87/2018

שליד עירייתבאר-שבע

בענין: אלביט מערכות סיגמאביט בע"מ

ע"י עו"ד אסף גורה או עו"ד שלמה גולן- ממשרד דויטש- עורכי דין

רח' מעלה השחרור 7, חיפה

טל: 04-8626783 פקס 04-8626096

העוררת

נגד

מנהל הארנונה של עיריית באר שבע

באמצעות עו"ד אורן סרוסי/ עו"ד עביר והבי אבו חיה – לשכה משפטית

מהלשכה משפטית בעיריית באר שבע.

טל' 6463718/619-08 פקס 6276636-08

המשיב

החלטה:

החלטת הוועדה בעניין בקשה לסילוק על הסף שהוגשה ע"י המשיב בערר זה.

1. בפנינו בקשה לסילוק על הסף שהוגשה ע"י המשיב בערר זה. העוררת מחזיקה בנכס

שמספרו לצורכי ארנונה – 92829 , וכתובתו– חלקיקי האור 16 , להלן: "הנכס" המצוי

בתחום שיפוטה המוניציפלי של עיריית באר שבע, להלן: "העירייה".

2. העוררת טענה בהשגתה בין השאר כי מדובר בנכס שטרם הושלמה בנייתו ולכן יש לבטל

את החיוב בשטח של 655.2 מ"ר עד לסיום השמשתו

3. לחילופין טוענת העוררת כי בשל מצבו של הנכס העומד לטענתה במצב הרוס, יש להחיל

על הנכס את הפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות, נכס לא ראוי.

4. במענה להשגה טען המשיב כי בבדיקת שטח שנעשתה בנכס נמצא כי הנכס ראוי

לשימוש, עוד טען המשיב כי בעניין הנדון הוגש ערר אשר נדחה בסופו של דבר ע"י ועדת

הערר מאחר ובסיור שנעשה ע"י הוועדה בנכס נמצא שהנכס ראוי לשימוש.

5. עוד טען המשיב כי הנכס אינו עומד בתנאי החוק והפסיקה לצורך קבלת פטור לפי סעיף

330 לפקודת העיריות.

6. על תשובתו זאת של מנהל הארנונה על ההשגה הגישה העוררת את הערר נשוא תיק זה.

7. האמת היא שעברנו על הערר שהוגש ע"י המערערת וכותרתו– ערר לשנת 2018 ואכן ניתן

לומר כי הוא תואם כמעט למעט שינויים קטנים ביותר לאותם סיכומים של העוררת

אשר הוגשו לוועדה בהליך שהוגש בשנת 2017 ובמסגרתו נדחה הערר לאחר סיור בנכס

כאמור.

2

8. טענת המשיב היא כי יש לסלק על הסף את הערר דנן וזאת לנוכח מעשה בית דין הכל

כפי שפורט בבקשתו לסילוק על הסף, וזאת היות וב- 01.05.2018 ניתנה החלטה ע"י

ועדת ערר בראשותו של עורך דין אבי פרץ, ההחלטה הקודמת מצורפת להחלטה זאת,

וזאת ביחס לתיק ערר 154/17 הערר הקודם, ובמסגרת החלטה זו נדחו אחת לאחת כל

טענותיה של העוררת בהחלטה מפורטת ומנומקת .

9. חרף החלטה קודמת זאת הועלו פעם נוספת אותן הטענות בערר זה. ניתן לומר גם כי

החלטת הוועדה בתיק הערר 154/17 מיום 01.05.2018 ניתנה לאחר שהוועדה קיימה

סיור בנכס. על החלטת ועדה זאת מה – 01.05.2018 בתיק ערר 154/17 לא הוגש ערעור

מנהלי ולכן החלטה זו הינה החלטה חלוטה.

10. ביום 14.06.2018 התקבל אצל המשיב הערר דנןוהמשיב מבקש לסלק על הסף הערר דנן

שלטענתו הוא כמעט שכפול של הסיכומים שהוגשו ע"י העוררת בתיק הערר הקודם.

היות ומדובר בערר שנדון והוכרע אך לאחרונה, הרי שמתקיימים בענייננו "מעשה בית

דין מובהק". גם נפסק רבות כי החלטה בהליך ערר מהווה השתק ומעשה בית דין ככל

ואין שינוי בנסיבות העובדתיות ובצד המשפטי, ומשכך מושתקת העוררת מלהעלות

אפוא את טענותיה ולהגיש כתב ערר נוסף באותן הטענות בדיוק, וזאת כחודש ומחצה

לערך בלבד לאחר שניתנה החלטת וועדה באותן טענות שהעלתה העוררת בערר מטעמה

קודם לכן.

11. כך נקבע ב- ע.ת.מ (ח.י 12900-03-09) סקילו ומוצרי תרופה בע"מ נגד מועצה אזורית

מטה אשר, וכך נפסק: "חילוטו של החריג לכלל מעשה בית דין בעניינים פיסיקליים,

מוגבל הוא רק למקרים בהם חל שינוי נסיבות בין ההתדיינות הראשונה לבין

ההתדיינות השנייה, בין אם שינוי במסכת העובדתית, בין אם שונתה בינתיים

ההלכה, שאז בהתקיים שינוי זה תהיה תכולה לחריג האמור. לעומת זאת במקרים

בהם המסכת העובדתית עליה נסמכות הטענות לא השתנתה, כמו גם האקלים

המשפטי, כי אז לא יחול החריג וממילא יתקיים הכלל של מעשה בית דין. וכן נקבע גם

שאם הפלוגתא נוגעת למסכת עובדתית קבועה כמו שטח פיזי של הנכס לצורך קביעת

שיעור ארנונה החלה על הנכס, הרי ההכרעה בשאלה זו אינה תלויה בנתונים

המשתנים מדי שנה, במקרים כאלה לא מתקיים החריג האמור החל על כלל השתק

הפלוגתא".

12. ב- ב.ר.מ 7298/2006 – קדושה נכפי מוסא נגד מנהל הארנונה של עיריית רחובות, סעיף 6

לפסק הדין שניתן ביום ה- 28.09.2006 קבעה כבוד השופטת נאור כי ניתן להשאיר

בצריך עיון השאלה אם במידה והנתונים העובדתיים לא היו משתנים כלל, היה אכן

3

ראוי וצודק להטיל על ועדת הערר לשנות החלטתה מאחר ולא שונה דבר במסגרת

המשפטית הרלוונטית. ראה ע.פ 447/88 – לבנטל נגד מדינת ישראל, פ.ד.י מ"ד2 . וכן

ראה ע.מ.נ (ת"א 268/2008) קרן ביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ (קנט נגד עיריית תל

אביב – יפו) "החלטת ועדת הערר משנת 1992 היא מנומקת ומדברת בעד עצמה, ואם

ביקשה הרשות לשנותה היה עליה להוכיח כי חל שינוי בנסיבות בחוק, בהלכה או כל

נימוק אחר המצדיק את שינוי ההחלטה. הטענה הנכונה לפיה כל שנת מס עומדת בפני

עצמה אינה מהווה נימוק עצמאי לשינוי החלטתה המנומקת של ועדת הערר משנת

1992 ללא כל נימוק נוסף

13. כאן בעיון בערר שהוגש כאמור (הערר החדש) כל אשר נאמר בסעיף 41 ע"י העוררת הוא

כי השטח מושא הערר אינו שטח ראוי לשימוש, והוא נראה כאתר בנייה שבו מפוזרים

חומרי בניה שונים שהותיר אחריו הקבלן בטרם הגיע לפנות אותם על אף בקשות

העוררת.

14. עוד הוסיפה העוררת בסעיף 42 וטוענת כי כשם שאתר בניה אינו מחויב בארנונה עד

לסיום הבניה, כך גם לא ראוי לחייב את השטח מושא הערר בארנונה, שכן מצבו הוא

מצב של אתר בניה לכל דבר ועניין, טענות שכבר נטענו בערר הקודם ועל כך הוועדה

נתנה את החלטתה המפורטת כפי שמצורפת להחלטתנו זאת.

15. ניתן לומר עוד כי לנוכח העובדה כי בענייננו לא נטען כל שינוי נסיבות עובדתי בתיק דנן

מאלה שנטענו בערר הקודם, ולנוכח העובדה כי לא חל שינוי באקלים המשפטי ביחס

לטענת פטור נכס לא ראוי בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות, הרי שהוקם במקרה זה

מעשה בית דין מובהק והחלטתה של הוועדה בתיק הקודם מהווה השתק פלוגתא

ומעשה בית דין והעוררת מושתקת להעלות שוב את טענתה ולהתעלם לחלוטין מהחלטת

ועדת הערר בתיק הקודם, החלטה כאמור שלא הוגש עליה ערר והיא מבחינת החלטה

חלוטה.

16. ברצוננו שוב לציין את הערכתנו לעוררת ולמעשיה כפי שהדבר נטעןבאריכות כבר

בהחלטתנו הקודמת וכן בסיורנו במקום ולהתרשמותנו הרבה מפועלה של העוררת.

אולם כפי שהוסבר על ידנו בהחלטה מנומקת בת 11 עמודים בה פירטנואחת לאחת את

כל הטענות המשפטיות והעובדתיות.

17. לדעתנו העירייה הוכיחה את היותו של הנכס בר חיוב בארנונה והחלטתה לחייבו נבעה

משיקולים של עובדות כגון: ביקורת בנכס, דו"ח של פקח מטעם העירייה, הוצאת טופס

4 לנכס, מצבו הפיזי של הנכס, השימוש שנעשה בו בפועל בנכס. מכלול של עובדות אלה

4

ואחרות הביאו למסקנת העירייה כי אכן מדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש ובר חיוב

בארנונה, והמשיב עמד בהוכחת טענה זאת.

18. כפי שקבענו בהחלטתנו הקודמת הוכח שמדובר בנכס מוזנח וזאת ראינו בסיור שערכנו

במקום. ועל כך לא ניתן לתת פטור או הנחה בתשלום ארנונה אם משיקוליה של העוררת

אינה מצליחה ואינה רוצה להשמישו לשימושה, או לעשות כל פעולה על מנת לפנות את

פסולת הבניה מהמקום.

19. העוררת טוענת שמדובר למעשה באתר בניה שבו מפוזרים חומרי בניה שונים שהותיר

אחריו הקבלן וטרם הגיע לפנות אותם על אף בקשות העוררת. טענה מוזרה ביותר שלא

ניתן לקבלה.

20. כבר כשהיינו בשטח אמרנו לעוררתכי באפשרותה דרכים רבות לבצע או לגרום לכך כי

אותו קבלן יפנה את כל חפציו מהאתר, ועל כך קיימות ערכאות שיטפלו בכך, או על

העוררת היה לפנות מיוזמתה היא את כל אתר הבניה במקום, לנקותו ולחייב את אותו

קבלן בכל ההוצאות שנגרמו לה, וכמובן להשמיש את המקום ולהפוך אותו לשטח הראוי

לשימוש אולם משיקוליה היא, העוררת לא עושה דבר.

21. הוועדה חוזרת על כל אותם הנימוקים כפי שפורטו בהחלטתה הקודמת בערר מס

154/2017 כפי שנתנה באותו עניין והנימוקים בהחלטתה הקודמת מהווים חלק בלתי

נפרד מהחלטתנו זאת.

22. אשר על כן, מחליטה הוועדה לקבל את הבקשה לסילוק על הסף ומחליטה לסלק על הסף

את הערר מבלי להצריך כל תשובה או המשך דיון בערר זה.

23. למרות שהיה מקום לחייב את העוררת בהוצאות, אין צו להוצאות מפאת ההערכה

הרבה לפועלה של העוררת בעיר באר שבע.

עו"ד אבי פרץ, יו"ר הועדה

שלום בראשי, חבר הועדה

אריה רייטר, חבר הועדה

לוט כחלק בלתי נפרד החלטת הוועדה בערר מס' 154/2017 .