החלטה- יאן זילברמן

1

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה ערר מס' 119/2018

שליד עירייתבאר-שבע

בענין: יאן זילברמן סוכנות הפצה בע"מ

ע"י עו"ד חיים יוספי

ת.ד 51, באר-שבע.

טל: 050-5297482 פקס 077-5448904

העוררת

נגד

מנהל הארנונה של עיריית באר שבע

באמצעות עו"ד אורן סרוסי/ עו"ד עביר והבי אבו חיה

ו/ או עו"ד אלמוג חזות ואח' – לשכה משפטית בעיריית באר שבע.

טל' 6463718/619-08 פקס 6276636-08

המשיב

החלטה:

החלטת הוועדה בעניין בקשת המשיב לסילוק על הסף.

בתיק זה הוגשה על ידי המשיב בקשה לסלק על הסף את הערר שבכותרת ולא לדון בו וזאת

מהנימוקים כפי שפורטו בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי המשיב. המשיב טוען כי

היות ומדובר בהשגה שהוגשה באיחור ניכר, כך שהשומה לשנת 2018 הפכה לחלוטה וסופית

לטענת העירייה במקרה שלפני נו פנייתו של העורר התקבלה במשרדו של המשיב ביום

24.6.2018, וזאת בזמן שהודעת השומה נשלחה לעורר בתחילת שנת 2018. כלומר באיחור

ניכר של כ-6 חודשים מהמועד הקבוע בחוק כאמור. סעיף 3(א) לחוק הערר קובע כאמור

"מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלתהודעת התשלום להשיג

עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענת מטענות אלו" ולא אצטט את הסעיפים כפי שהם

מצוינים בסעיף 3(א). חוק הערר מאפשר למי שחויב בתשלום ארנונה לפנות בהשגה תוך 90

יום מיום קבלת הודעת התשלום וממילא לאחר מכן בערר בטענות כנגד שומת הארנונה

שנקבעה לו. על פי חוק זה רואים אנו כמי שפונה במועד מאוחר יותר אינו רשאי לפנות

בהשגה ובערר כמשמעות ם בחוק זה. כך גם העורר שבענייננו, איחר איחור ניכר בהגשת

השגה על פי הקבוע בחוק הערר ועל כן לא ניתן לראות בפנייתו זאת השגה. ההשגה התקבלה

כאמור רק ב-24.6.2018 בזמן שהודעת השומה נשלחה לעורר כבר בתחילת שנת 2018, כך

לטענת המשיב ולפי רישומיו וכך נקבע במסגרת עמ"נ (ת"א 2494-12-13 מ-י.א.ד. בע"מ נגד

עיריית תל אביב יפו). "זכות הפנייה לוועדת ערר הולכת על זכות ההשגה ומי שאינו רשאי

להשיג על חוב ארנונה, גם אינו קונה את הזכות ל ערור בפני וע דת הערר ". הלכות בית

המשפט בנושא זה ברורות מאוד והרציו שבהן הוא כי השגה שהוגשה באיחור איננה השגה

וממילא אין לדון בה בערר שבא לאחריה. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בערעור

2

אזרחי 714/68 יהודה זיס נגד עיריית אשדוד נקבע כי "מדובר במועדים קשיחים כך

שאיחור בהגשת השגה לאחר 90 יום, אפילו איחור של יום אחד יהפוך את השומה לחלוטה

וסופית לגבי אותה שנת מס ובכך עלול איחור שכזה לסתום את הגולל על היכולת להפחית

שומה מופרזת, שגויה או בלתי חוקית: "על כורחך אתה אומר שגם מעשה המנהל, השומה

עצמה אם לא הגיבו עליה תוך המועד הקבוע בפני בית הדין היא סופית ואין לאחריה

כלום". בהילכת בית המשפט העליון ב-בר"מ/9179/2005 המקום של ש. שמחה בע"מ נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו נקבע כי "העירייה הייתה רשאית שלא לראות בפנייה

כהשגה מכיוון שהוגשה באיחור. "וכך נאמר שם: "נראה על פני הדברים, לפי טבעה של

הדרישה, שבגינה המבקשת טוענת הגישה השגה, כי העירייה רשאית הייתה שלא לראות

בפניית ההשגה כיוון שהוגשה באיחור ולא בתגובה לדרישה הראשונה לתשלום ארנונה. מכל

מקום, גם אם צודקת המבקשת שהדרישה שכנגדה אכן הייתה דרישה ראשונה, הרי היה

עליה להוכיח זאת במועד הגשת השגתה. ורק בנסיבות העניין לא נפל פגם בעצם הימנעות

העירייה מלהשיב למבקשת בתוך המועד של 60 ימים, וכן במסגרת ברמ 5412/15 רומי טריג

נגד מנהל הארנונה בעיריית תל אביב אושררה קביעת בית המשפט המחוזי תל אביב אשר

קבע כי פנייתו של המבקש לא יכולה להיחשב כהשגה מאחר שהוגשה תוך 90 ימים מן היום

שבו התקבלו אצלו הודעות התשלום כפי שמורה" חוק הערר". בפסיקות רבות נקבע כי ככל

שההשגה לא הוגשה במועד דינה להידחות על הסף. וכך נקבע ב-בר"מ/6333/2009 רם חן

חניונים בע"מ נגד מנהל הארנונה של עיריית תל אביב או בסדרה של פסקי דין אחרים

דומים. בתי המשפט המחוזיים בשבתם כבתי משפט לעניינים מנהליים הכריעו איפוא

פעמים רבות בשאלה המשפטית הנוגעת באיחור בהגשת ההשגה. הלכה עוברת כחוט השני

בכל פסקי הדין ובהחלטות כי לאחר שחלף המועד לה גשת השגה הנישום אינו זכאי עוד

להגיש השגה והחיוב הופך לחיוב חלוט שלא ניתן עוד לערער עליו. כך בפסק הדין

עש/חיפה/57/95 הד הקריות בע"מ נגד מנהל הארנונה של עיריית חיפה. שם קובע כבוד

השופט ביין: "קביעת מועד לערעור וחיקוק כמוהו כקביעת תקופת התיישנות. יש בו להגן

על הציפיות של הצד שזכה בהחלטה שיפוטית או מינהלית או מתן החלטה מינהלית כי

עם חלוף מועד הערעור חוסנה זכותו ואינה צפויה עוד לתקיפה לביטול או לשינוי". כך גם

ב-עמ"נ (ת"א) 170/2004 ויתקין מרקט בע"מ נגד מנהל הארנונה של עיריית תל אביב קבעה

כבוד השופטת לסטל כי: "זכותו של האזרח לערור על חיובו במס הוגבלה על ידי המחוקק

בזמן או מכלל הן אתה שומע לאו שאחרי עבור הזמן הקבוע לכך בחוק שוב אי אתה יכול

להישמע בערר על חיובך במס". כך גם נקבע בהלכה דומה רב חן חניונים, עמ"נ/241/2008

או ב-ר"מ/63333/2009, כבוד השופטת רות קינן שקבעה כי: "לגישת בית המשפט העליון

משחלף המועד להגשת השגה הופך החיוב לחלוט ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר לאור

גישה זאת במקרה הדומה יותר להתיישנות מהותית בה הזכות של הנישום לחלוק על חיובי

3

הארנונה שלו, מתבטלת עם חלוף המועד להגשת השגה ולכן אם העירייה איננה מגיבה

לטענות הנישום במועד וגם אם בתשובתה הראשונה היא אינה מעלה את טענת האיחור,

אין בכך כדי להחיות את הזכות". עד כאן לעניין איחור בהגשת הערר.

לעניין סופיות השומה . נקבע בתיק תא/ 583/2008, מלון ענבר בע"מ נגד עיריית ערד, כי:

"נישום אשר לא השיג ולא ערר על השומה שנקבעה לו במועדים אשר נקבע לכך בחוק, לא

יוכל עוד להעלות טענות נגד אותה שומה והיא הופכת סופית וחלוטה". הכלל המנחה בדיני

ארנונה הוא עיקרון סופיות השומה לפיו מקום שלא הוגשה השגה או ערר במועדה, השומה

שהוצאה לנישום הפכה לחלוטה וסופית. ההלכה בעניין זה ברורה ולפיה הכלל המנחה הוא

עיקרון סופיות השומה, כך שמקום בו הנישום נמנע מלהגיש השגה לערר במועד למנהל

הארנונה, כאשר הייתה בפניו אפשרות לעשות כן, הרי שהשומה הפכה לסופית ואין לנישום

על מי להלין אלא על עצמו, שכן הלכה למעשה הימנעותו זו מהווה הסכמה עם נכונות החיוב

והודעה בחבות לשלמו. על פי הלכות הפסוקות שומת ארנונה שלא הוגש עליה ערר מהווה

שומה חלוטה וסופית. ראה בעניין זה ערעור אזרחי 9168/2006 יודי נגד פקיד שומה 3

ירושלים. פורסם בנבו ב -19.1.2010 ו-עמ"נ (ח"י) 3586-12-11 א.א. שירותים, ש.א 2007

בע"מ נגד מנהלת הארנונה בעיריית חיפה. פורסם בנבו ב-8.8.12. כוונת המחוקק בקביעת

המועדים להגשת השגה וערר ברורה לחלוטין. היא באה ליצור ודאות תקציבית ושליטה על

מסגרת תקציב ידועה בכל הנוגע להכנסותיה של הרשות המקומית ומניעת התדיינויות אין

סופיות בעניין. לעניין זה ראה בג"צ 170/87 אסולין נגד ראש עיריית קריית גת. מ"ב1 (678 )

בבגצ 718/84 קנפיש נגד המועצה המקומית סביון , ל"ט (2110). כאמור הרציונל העומד

מאחורי כלל זה הינו הגנה על האינטרס הציבורי ושמירה על יציבות הקופה הציבורית

והעדפתו בנסיבות אלה על האינטרס הפרטי של המבקש להביא עד אין קץ את משך הזמן

להשגות ולמחלוקות על תשלומי החובה לה ן זכאית הרשות. כאמור , עיקרון זה נקבע

בפסיקות רבות של בתי משפט, של בית המשפט העליון לרבות פסק דינו של כבוד השופט

לנדאו בערעור אזרחי 415/59 יהודה דווידוב נגד עיריית תל אביב יפו, פד"י ט"ו 1649. ושם

נקבע: "לגורם הזמן שעבר בין התשלום לבין דרישת ההשבה נודעת לדעתי חשיבות רבה

כי במרוצת הזמן עשויה להיווצר מעין מניעות נגד האזרח. ענייניה הכספיים של רשות

ציבורית מתחילים בדרך כלל במסגרת קבועה של תקציבים ומאזנים והיא רשאית להניח

שהאזרח לא יבוא נגדה אחרי עבור זמן ניכר בדרישה להשבת הכסף שנכנס לקופתה והוצא

בינתיים לשם סיפוק צורכי ציבור". רק מפני שעתה כעבור 20 חודש התעורר לו יועצו

המשפטי של המשלם ומצא עילה חדשה להתקיף בה את חוקיות התשלום. טובת הציבור

דורשת בנסיבות כאלו שלא להתערב בעסקאות שהושלמו , ויפים דבריו של בית המשפט

העליון בערעור אזרחי 33/72 פרומיל בע"מ נגד מנהל המכס, פד"י כ"ח2 (459) ושם גם נקבע

כי ההלכה הפסוקה היא כי שומה שנעשתה סופית אין אחריה ולא כלום. חוב המס מובלע

4

בשומה כזאת ואין לערער אחרי החוקכשלעצמו בכל דיון אחר. כך גם בבג"צ 417/84 טולי

קלפיש נגד המועצה המקומית סביון. פד"י ל"ט (2 )110. עת"מ תל אביב יפו 2178/2004 רוזי

לינדה אינטרנשיונל נגד עיריית תל אביב. וכן מצטט את הנאמר בבית המשפט המחוזי

במסגרת עמ"נ (ת"א/2419-12-13) מ.י.א.ד. בע"מ נגד עיריית תל אביב"זכות הפנייה

לוועדת ערר הולכת אחרי זכות ההשגה ומי שאינו רשאי להשיג על חוב הארנונה, גם אינו

קונה את הזכות לערור בפני ועדת ערר".

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, ולאור האיחור הניכר בהגשת הערר מבלי לקבל כל בקשה

להארכת המועד או לקבל נימוק מתקבל על הדעת בגין איחור בהגשת השגה ולאור כל

הפסיקה כפי שצוטטה לעיל, מחליטה הוועדה לקבל את בקשתו של המשיב לסילוק על הסף

ובכך לקבוע כי הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה מטעם המשיב הוגשה כדין ולכן יש לסלק

על הסף את הערר. אין צו להוצאות.

עו"ד אבי פרץ, יו"ר הועדה

שלום בראשי, חבר ועדה

אריה רייטר, חבר ועדה