פרוטוקול ועדת ערר מס' 0

תיק ערר 9/17

בפני ועדת ערר

לקביעת ארנונה כללית

ליד המועצה אזורית באר טוביה

העוררת : ליציק השקעות בעיימ

באמצעות בייכ עוייד אורי דויטש

מדרך מנחם בגין 52 תל אביב

טלי: 03-6372500 ; פקס: 03-63725203

בגד

המשיבה: מנהלת הארנונה של המועצה האזורית באר טוביה

באמצעות ב''כ עוהייד שגית אביב גליקסמן ואח!

דרך בן גוריון 34, בית הלפיד, רמת גן, 52573

טלי: 03-6121190; פקס : 03-7510490

החלטת

העוררת הינה המחציקה בנכס המצוי בתחוס שיפוט מועצה אזורית באר טוביה הידוע

בספרי המועצה כנכס מס' 4002900 (להלן: ''הנכסיי).

טענות הצדדים הינם בדלקמן:

2

.10

1

לעוררת עומדות טענות בגין חיובי הארנונה על הנכס כדלהלן :

א. | סיוג נכס שגוי, לטענת העוררת יש לסווג את הנכס כבית אבות כך שייווצר חיוב

של מגורים ולא כבית חולים.

ב החיוב השגוי גורר חיוב לא נכון בגין קרקע תפוסה ככל ותתקבל טענתם כי

מדובר בסיווג כבית אבות/מגוריס אין מקוס לחייבס בגין קרקע תפוסה.

ג. = תחילת מועד חיוב ארנונה בבניין שלב בי.

העוררת טוענת כי מדובר בבית אבות המחולק לשלוש מחלקות :

א. מחלקת תשושי נפש

ב. שתי מחלקות סיעודיות (קומות שניה ושלישית).

טענת העוררת הינה כי מאחר ויש לסווג את הנכס כייבית אבותי' אוי יש לתקן את תעריף

החיוב וכן אין לחייבה בגין קרקע תפוסה מקוס בו הנכס משמש ליימגורים'י.

לעניין מועד חיוב ארנונה בנכס שאוכלס בשלב בי, גורסת העוררת כי אין להטיל חיוב

ארנונה על בניין וה טרס נתקבל היתר אכלוס, טופס 4, המהווה תנאי הכרחי לתחילת

ביצוע החיוב.

המשיבה טוענת כי מדובר בנכס המסווג כייבית חוליסיי על פּי כל הפרמטרים ולכן חלה

החובה לחייבו גם בגין קרקע תפוסה.

לעניין מועד חיוב ארנונה בבניין שלב בי, גורסת המשיבה כי המבחן לקביעת המועד

לתחילת חיוב נכסים בארנונה הוא המבחן הפונקציונלי, החל מיוס היותו בגדר ייבניין",

קרי, מצב הנכס באופן פיזּי בפועל ולא השימוש בו או היקפו.

בהמשך מונה העוררת את כל הפונקציות אשר לטענתה מוכיחות את טענותיה בדבר היות

הנכס ייבית אבות'י ולא ייבית חוליסיי לרבות קיומס של מטבח, שירותיס ומקלחות.

כמו כן מעלה את האבחנה בין בית אבות ייחדשיי, בית אבות ייישןיי ובית אבות שהינו

למעשה בית חולים כאשר במקרה של הנכס דנן מדובר, לטענתה, בבית אבות מסוג 'יישןיי.

כנגזרת לטענותיה בקשר לסיווג הנכס, טוענת העוררת כי גס חיוביה בקשר לקרקע תפוסה

אינו נכון שכן נכס המשמש ליימגוריס" אינו חייב בארנונה בגין קרקע תפוסה.

חשוב להדגיש כי בסיכומי המשיבה עולה טענה בדבר מועדי החיוב בגין מועדי האכלוס

שלב ב' כהרחבת חזית מאחר וטענה זו לא נטענה בערריס שהוגשו וכן בעניין הסיכומים

המשלימים טענת ביצוע ''מקצה שיפוריסיי בעצס צירוף ראיות לסיכומיס משלימים אשר

לא צורפו במועד הנדרש לכך וכן לא קיבלו את הסכמת ועדת הערר לכך כעת.

2. לאור הנטען בדיון מיוס 10/05/2017 ובהתאס להסכמת הצדדים אוחדו כל העררים

והחלטה זו תחייב החל משנת הערר הראשון ועד לשנת 2017 כולל.

3. כמו כן בעת הדיון נתקבלה החלטה על הגשת סיכומים משלימים בקשר עם הטענות בדבר

מועד החיוב בבניין בי, כאשר בקשת העוררת הייתה להעלאת טענות טכניות בעניין זה

ללא הרחבת חזית מה שקיבל את הסכמת המשיבה.

4. נוכח משך הומן שחלף, הסכמות הצדדיס בדיון שהתקיים והחלטת הוועדה, והשלב בו

מצוי ההליך יחד עם הרצון למצות את טענות העוררת, מחליטה הוועדה כי טענות

המשיבה בדבר הרחבת החזית וצירוף ראיות שלא כדין, יילקחו בחשבון בעת מתן החלטה

בתיק ולאחר עיון ושיקול דעת.

דיון והחלטה:

5. הוועדה התלבטה רבות בהקשר השימוש האמיתי והנכון של הנכס.

6. הוועדה הילכה על חבל דק בשאלות המאפייניס של בתי אבות ובתי חולים.

7. הוועדה שקלה בכובד ראש את טענות הצדדים בעניין המאפייניסם בפועל והשפעתם על

הסיווג.

8. סיווג נכס אס כבית אבות או אס כבית חוליס הינה סוגיה אשר ההכרעה בה הינה תלוית

נסיבות.

9. עפייי כללי ונוהלי משרד הבריאות הגדרת נכס כבית חוליס טעונה רישוי ובקרה קבועה על

פעילות הנכס.

0. משרד הבריאות פרסס באופן ברור ומובהק כי המרכז הגריאטרי באחווה מחזיק ברישיון

לבית חוליס גריאטרי.

1. יתרה מכך משרד הבריאות פרסם דוייח בקרה מעשי לגבי הפעילויות של העוררת

ומהדו'יח ומשאר הפרסומים עולה כי מדובר בבית חוליס ממש.

2. אין ספק כי בכל הקשור לחיובים בגין הארנונה יש ליתן משקל עודף למבחן השימוש

בפועל ולאו דווקא ההגדרה הפורמאלית הנקובה ברישיון העסק.

3. העוררת לא שללה את הסטאטוס המוגדר עייי משרד הבריאות ולא הוכיחה שהפעילות

המעשית הינה אך ורק של בית אבות ותו לא ולו אף בחלק מהנכס.

4. העוררת לא הצליחה להוכית שבנכס מקיימים הדיירים אורת התנהלות עצמאי

בדירותיהס במתכונת המתוארת בפסק דין אחוזת ראשוניס. יתר על כן, המשיבה מציינת

מידע שנתקבל הן מאיסוף והן מסיור בנכס אשר תאר את המתרחש בנכס.

5. מדובר במאושפוים שמצב בריאותס ותפקודס ירוד והס סובליס מבעיות רפואיות

הדורשות מעקב רפואי מיומן לתקופה ממושכת. אכלוס החדר נקבע על ידי העוררת עצמה

ושמורה לה הזכות לרהט אותו כרצונה.

6. עוד עולה כי לרוב המאושפזים אין מפתח לחדרס ולא עומדת להס האפשרות לבשל

בחדרם, ברי כי המאושפזים אינס מתגורריס באופן עצמאי ביחידותיהס.

7 בנכס שוהה רופאה קבועה וכן צוות של אחים ואחיות. בדוייח הבקרה האחרון מיום

17 נקבע כי בנכס עובד מנהל רפואי, גריאטר. עוד עובדת בו מיוס פתיחתו רופאה

ותיקה וכן עובדת בו רופאה נוספת בעלת ניסיון רב בגריאטריה.

8. אף צוין כי למוסד בנכס קיים אישור לטיפול תוך ורידי ומפורטים הטיפולים הקיימים

במוסד. כמו כן מצוין כי כל מטופל שעווב את המחלקה משוחרר עס סיכום רפואי של

האשפוז לרבות מכתב שחרור.

9. בנכס היו נכון ליוס הביקורת, 26/6/2017, 1264 מטופליס במימון משרד הבריאות וואת

בניגוד לטענות העוררת בדבר אי השתתפות המדינה בעלויות.

0. זה המקום לציין כי טענות הסתירה של העוררת לא עלו כדי סתירת הראיות בדבר היותו

בית חולים לרבות טענת מסירת מפתח לכ-10% מהחדריס, הימצאות שירותיס ומקלחות

שכן גם בבתי חוליס ישנס חדרים פרטיים ו/או חדריס המאפשרים כמעט ייעצמאותיי

מוחלטת של המטופל בחדרו שלו אך ברור כי הינו מאושפז עד למתן מכתב השחרור.

%

41

5

.4

.5

.6

.7

.8

ל

0

.1

.2

.3

4

העוררת לא הציגה ראיות משכנעות בדבר חייס רגילים לפי טעמס של המאושפוים. לא

הציגה ראיות המוכיחות כי הס מרהטים את דירותיהס, מאבזריס אותם, מכניסים לתוכן

את ציודס האישי, מנהלים בתוכם חייס עצמאייס המאפשר הכנת אוכל בדירות, כביסה,

הזמנת אורחים, יציאה חופשית לכל מקוס ובכל עת.

. יוצא איפה כי העוררת לא הרימה את נטל הראיה ולא סתרה את טענות המשיבה לרבות

בדבר סיור הפיקוח בנכס.

העוררת תולה את עררה בעייש 117/00 בית פנחס בעיימ ני מנהל הארנונה עיריית נס ציונה

אשר קבע כי מדובר בבית אבות סיעודי ולא בבית חוליס. עוד הדגישה העוררת כי במקרה

דנן לא ניתניס שירותיס רפואיים כלל ועל אחת כמה וכמה אין המדינה משתתפת במימון

חלק מהשירותיס הרפואיים.

כפי שנקבע ברייס 4297/10 נאות לה גרדיה בעיימ ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב

פסק הדין בעניין בית פנחס לא קבע כלל גורף לעניין סיווגם של מוסדות סיעודיים

וההכרעה בשאלה שכזו הינה תלוית נסיבות.

מכל העולה בבחינת החומר שבפנינו ומבחינת הנכס עולה כי העוררת לא הצליחה להריס

את נטל הראיה ולהוכיח טענותיה לרבות בדבר העדר מתן שירותיס רפואיים ובמימון

השירותים על ידי המדינה.

לאור האמור לעיל מחליטה הוועדה כי הנכס יסווג כבית חולים.

לאור ההחלטה לעיל רשאית המועצה לחייב את הנכס גם בגין קרקע מוחזקת.

לעניין מועדי חיוב, עמדה בפני העוררת היכולת לבקש פטור בגין נכס ריק לתקופה שבין

היות הנכס ראוי לשימוש לבין תחילת השימוש בפועל, אך העוררת לא פעלה כך.

בסיכומיה של עוררת הוזכרה טענת הפטור בגין נכס ריק (הנחה לבניין חדש) לראשונה

וכפי שטענה המשיבה בסיכומיה מדובר בטענות חדשות אשר לא הוזכרו בהשגות ו/או

בערריס שהוגשו לפיכך מדובר בהרחבת חזית.

על אף האמור לעיל, הוועדה ממליצה למועצה לשקול ולתקן את מועדי התיוב, לפניס

משורת הדין, בהתאם למועדים שמבקשת העוררת או להתאימס כך שיחוייבו החל

ממועד סיוסם מתן הפטור לנכס ריק לו היה ניתן.

לפיכך אנו מחליטים לדחות את הערר.

בנסיבות העניין ולאור תפקודה של העוררת בטיפוליה התיונייס באזרחיס חולים הועדה

מחליטה שלא להטיל הוצאות על העוררת וכל צד יישא בהוצאותיו.

החלטה וו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהלייס בבאר שבע בתוך 45 ימיס

מיוס המצאת ההחלטה.

לפי הוראות תקנה 20 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי

הדין בועדת ערר) תשלייו - 1977 ניתן לפרסס החלטה זו באתר האינטרנט של המועצה

האזורית באר טוביה.

ניתנה ביוס 13/09/2017

מר אשר גולדמן גב' ליאורה אוריאל

חבר הועדה חברת הועדה