פרוטוקול ועדת ערר מס' 0

בפני ועדת ערר תיק ערר 32/17

לקביעת ארנונה כללית

ליד המועצה אזורית באר טוביה

העוררת : תמר פישר

ממשק מסי 55 במושב ערוגות

5 0

המשיבה: מנהלת הארנונה של המועצה האזורית באר טוביה

באמצעות בייכ עוהייד שגית אביב גליקסמן ואח'

דרך בן גוריון 4, בית הלפיד, רמת גן, 52573

טלי; 03-6121190; פקס : 0

החלטה

1. העוררת הינה מחזיקה במבנה ששימש בעבר כבית איה עד ה-01/01/2015 והחל ממועד

וה שימש כמגורים, מספר נכס 41607303 (להלן: ''הנכס'י), בתחוס שיפוטה של המועצה

האזורית באר טוביה.

עסקינן בערר שהוגש על סיווג המבנה כמגוריס עד וס הגשת הערר, לטענת העוררת חור

להיות בית אריוה החל מיום 01/07/2016.

ערר הוגש ביוס 07/01/2018 לאחר שהשגתו נדחתה ביוס 12/12/2016.

4. טענת העוררת הייתה כנגד חיובי יתר של המשיבה וזאת כנגזרת מאי התאמה לטענתו

בסיווג הנכס החל מיוס 01/07/2016.

העוררת הגישה השגה בגין הודעת המשיבה אולס השגתו נדחתה ומכאן הערר בתיק זה.

יצוין כי התקיימו שני דיונים בערר זה וואת מאחר שהעוררת אינה מיוצגת והועדה

אפשרה לה להשליס ראלות על מנת שהדיון יחיה ענייני על בסיס עובדות שיוגשו על ידי

העוררת.

העוררת העבירה למשיבה מסמכים משלימים ביום 8 אשר הציגו היתר בניה,

הוראות משרד החקלאות, מכתב עס רשות מקרקעי ישראל, תצהיריס וחשבוניות.

₪5

ש

הא

₪

9 במהלך הדיוניס התברר כי נעשו ביקוריס בשטח הן של הפיקוח והן של חבר ועדה, מר

אשר גולדמן, ומכל הדיווחיס שנתקבלו עלה כי לא מוהים פעילות של בית אריוה וכן לא

מזחים פעילות של מגוריס אבל המבנה עדיין נשאר ראוי למגוריס.

0. לגופו של עניין, הועדה שמעה את טיעוני העוררת ואת טיעוני המשיבה ובא כוחה

ומסתמכת על החומר כפי שהונח בפניה.

דיון:

1. השאלה העומדת בפני ועדת הערר האס יש לחייב ארנונה על נכס שמיועד לחקלאות ובוצע

מו שימוש חורג למגוריס, על בסיל שימוש חורג בפועל או על בסיס פוטנציאל השימוש של

המבנה ליעוד למגורים.

2

43

.4

5

.6

7

.8

.9

ביהמייש המחוזי בתייא עייא 739/89 מיכאשוילי ני עיריית תל אביב פדייי מייה (3) 769,

6, מתייחס לשאלה של חיוב ארנונה שלא נעשה בו כל שימוש בפועל והאם ניתן

להתייחס לפוטנציאל הניצול ומחליט להעדיף את החיוב לפי פוטנציאל הניצול.

ביחמייש המחוזי בחיפה, עייש 5906/98 יכין ואחי ני עיריית חדרה, קובע כי במקרה שהנכט

שימש כבית מלאכה עד תאריך מסויס ומאו לא נעשה בו שימוש בכלל והשאלה שעלתה

כיצד לקבוע את הסיווג, האם הולכים לסיווג לפי השימוש האחרון או להעדיף את היעוד

התכנוני. גס בתיק וּה ביהמייש הכריע וקבע כי יש להתחשב בפוטנציאל הניצול ולחייב לפי

הפוטנציאל.

ביהמייש העליון קבע בבקשת רשות ערעור מנהלי 5045/02 מלק סלומון נגד מנהל

הארנונה שליד עיריית חדרה פדייי נז' (5) עמ' 302.

שם היה המערער בעלים של מבנים שעמדו על קרקע חקלאית ושימשו בעבר למלאכה

ותעשיה ועירה ולאחר מכן נותרו ריקיס כמה שנים. מנהל הארנונה חייב את המערער לפי

שימוש של מלאכה ותעשיה ועירה ואילו המערער סבר שיש לחייבו בארנונה עפייי יעודה

של הקרקע.

במקרה דנן ביהמייש קיבל את הערעור וקבע שבמועד הרלוונטי לא שימשו הנכסיס

למטרה כלשהי לקביעת סיווגם ולא ניתן לחייב על פי הפוטנציאל הגלום בנכסיס אלה

בעתיד מאחר ואין הוא עושה שימוש כזה שניס לא מעטות וכן הינס ראוייס לייעודם

המקורי.

'יהמסקנה המתבקשת היא כי אין להמשיך ולחייב את המערער בשיעורי ארנונה כאילו

הוא עדיין עושה שימוש במקרקעין שלא בהתאם לייעודם התכנוני. וראו להדגיש שאין

מדובר במבנים אשר מעצם מהותם יכולים לשמש אך ורק לצרכים הנוגדים את היעוד

התכנוני -- חוקי של המקרקעין, אלא במבנים שבעיקרון ניתן לעשות בהם שימוש לפי

היעוד התכנוני חוקי זאת ועוד היה ובעתיד יתרחש שינוי כלשהו במצבם של הנכסים או

במצב השימוש בהם אין כל מניעה שבעקבות שינוי כזה ישונה בהתאם, גם סלווגם

לצרבי ארנונה'!

אין מחלוקת עס המשיבה כי החיוב אמור להיות על השימוש בפועל בנכס או לפי

פוטנציאל הניצול ללא קשר ליעוד.

קשה כיוס להביא אסמכתאות לשימושים שנעשו בין 6 עד מועד הגשת הערר

מה עוד שדוייחות הפיקות שנעשו החל מיוס הגשת הערר ובמהלך הדיונים אינס מצביעים

על מגורים פוזיטיבייס בנכס אלא על פוטנציאל למגוריס.

על פי הודעת העוררת היא נמצאת בהליך של הסדרת התשלום לשימוש חורג מול רשות

מקרקעי ישראל, ולפי הכללים ההסדרה אמורה להיות מובאת לאישור הועדה המקומית

באר טוביה.

במסגרת הסדרה זו חייביס להגדיר את תקופת השימוש החורג האמורה להיות מבוססת

על תצהיריס שנותן המבקש לרשות מקרקעי ישראל, לכן נראה לוועדה כי אין מנוס

מלהמתין עוד מספר חודשים עד לקבלת ההיתר לשימוש חורג על ידי הועדה המקומית

לתכנון ובניה באר טוביה בה יוגדרו מועדי השימוש לשימוש חורג ועל המשיבה יהיה

להתאיס את חיוביה להחלטות הועדה המקומית באר טוביה.

הוחלט כי,

.20

1

.2

3

וועדת הערר אמורה להכריע בעניין תקופת השימוש החורג.

לוועדה אין כלים להוכיח עובדות הנעשות בשטח והיא אמורה להסתמך על בקרה של

ועדה מקומית לתכנון ובניה ו/או המועצה האזורית ו/או העוררת.

במקרה דנן לא הוצגו הוכחות פוזיטיביות על ידי המועצה האזורית לשימוש בפועל

והאסמכתאות לשימוש בפועל עשויות להיות פועל יוצא מהחלטת הועדה המקומית

מחליטה לדחות את הערר.

.4

5

.6

7

.8

9

יחד עם ואת הועדה ממליצה לעוררת לפעול להסרת ספקות ולפרק מהמבנה את כל

הסממנים של מגוריס וממועד גמר הפירוק תשוב המשיבה ותחייב את העוררת לפי היעוד.

ככל והועדה המקומית לא תיתן את ההיתר בתוך שלושה חודשיס מהיוס הערר ידחה.

לפיכך אנו מחליטים לדחות את הערר.

על בסיס מדיניות המועצה האוורית לא לחייב תושבים בהוצאות הועדה מחליטה שלא

לחייב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בתוך 45 ימים

מיוס המצאת ההחלטה.

לפי הוראות תקנה 20 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי

הדין בועדת ערר) תשלייו -- 1977 ניתן לפרסס החלטה זו באתר האינטרנט של המועצה

האזורית באר טוביה.

ניתנה ביוס 21/06/2018.

ירייר/קועדה

/ נש !ו

ה 0 5

מר אשל גולדמן גב' ליאורה אוריאל

חבר הועדה חברת הועדה