פרוטוקול ועדת ערר מס' 0
בפני ועדת ערר תיק ערר 13/18
לקביעת ארנונה כללית
ליד המועצה אזורית באר טובית
בין: מיכאל אברהם בן דיין, ת.1 56205933
עייי עוהייד שי וייסבוך ו/או אהרון אהרוני
רחי המעלין 2, מודיעין
טלי: 077-3458545; פקס: 08-9458590
(להלן: ''הנישום'')
נגד
לבין: מועצה אזורית באר טוביה
באמצעות מנהלת הארנונה של המועצה
הגבי מירי טל
(להלן: ''המועצת"י)
החלטה
1. ועדת הערר נותנת תוקף של החלטה להסכס הפשרה שנחתם בין הצדדיס ביוס
9 (להלן: ''הסכם פשרה/).
2 ועדת הערר מברכת את הצדדים על הגעתס להסדר בדרך של פשרה ביחס לחיובים על פי
המועדים, הסיווגיס, השטחים והסכומיס המפורטיס בהסכס הפשרה.
3 בנסיבות העניין מחליטה ועדת הערר שלא לחייב בהוצאות מי מהצדדיס.
4. החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בתוך 45 ימיס
מיוס המצאת ההחלטה.
5. לפי הוראות תקנה 20 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי
הדין בועדת ערר) תשלייו - 1977 ניתן לפרסס החלטה וו באתר האינטרנט של המועצה
האזורית באר טוביה.
ניתנה ביוס 30/03/2020.
-
4 0 / /
\ 2
ב
יר, עוייד מר אשר גולדמן גב' ליאורה אוריאל
יו'ייה הועדה חבר הועדה חברת הועדה
בפני ועדת ערר תיק ערר 2019/ >
לקביעת ארנונה כללית
ליד המועצה אזורית באר טוביה
העורר: ישרקו בעיימ
עייי בייכ עוייד ישראל ארוגטי
מרתי הדרור 10/54 הוד השרון
טלי: 054-7878669 פקס: 03-5670101
נגד
המשיבה: מנהלת הארנונה של המועצה האזורית באר טוביה
באמצעות בייכ עוהייד שגית אביב גליקסמן ואת!
דרך בן גוריון 34, בית הלפיד, רמת גן, 52573
טלי: 03-6121190; פקס : 03-7510490
החלטה
1. ועדת הערר נותנת תוקף של החלטה לבקשת העורר, בהסכמת המשיבה, למחיקת הערר
ביחס לחיוביס הנובעיס משומה שנת 2019.
2. בנסיבות העניין מחליטה ועדת הערר שלא לחייב בהוצאות מי מהצדדים.
3 החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהלייס בבאר שבע בתוך 45 ימיס
מיוס המצאת ההחלטה.
4 לפי הוראות תקנה 0 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי
הדין בוועדת ערר) תשלייו - 1977 ניתן לפרסס החלטה זו באתר האינטרנט של המועצה
האזורית באר טוביה.
ניתנה ביוס 30/03/2020.
%/ \ 5
יר, עו''ד מר אשראולדמן גב' ליאורה אוריאל
יוייר|הועדה חבר הועדה חברת הועדה
בפני ועדת ערר תיק ערר 17/18
לקביעת ארנונה כללית
ליד המועצה אזורית באר טובית
בין: יותם גרוס, ת.ז. 204671002 (''חומוס אליהו'')
מרח' שבעת המינים 17, מרכז שפירא
טלי: 052-3115978
(להלן: ''הנישום'')
נגד
לבין: מועצה אזורית באר טוביה
באמצעות מנהלת הארנונה של המועצה
הגבי מירי טל
(להלן : ''המועצה'')
החלטה
1. ועדת הערר נותנת תוקף של החלטה להסכס הפשרה שנחתס בין הצדדים ביוס
9 (להלן: ''הסכם פשרה'/).
2 ועדת הערר מברכת את הצדדים על הגעתס להסדר בדרך של פשרה ביחס לתיובים על פי
המועדים, הסיווגיס, השטחיס והסכומיס המפורטיס בהסכס הפשרה.
3 בנסיבות העניין מחליטה ועדת הערר שלא לחייב בהוצאות מי מהצדדיס.
החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהלייס בבאר שבע בתוך 45 ימיס
מיוס המצאת ההחלטה.
5 לפי הוראות תקנה 20 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי
הדין בוועדת ערר) תשלייו - 1977 ניתן לפרסס החלטה זו באתר האינטרנט של המועצה
האזורית באר טוביה.
ניתנה ביוס 30/03/2020.
מר אשר גולדמן גב' ליאורה אוריאל
חבר הועדה חברת הועדה
בפני ועדת ערר תיק ערר 7/18
לקביעת ארנונה בללית
ליד המועצה אזורית באר טובית
העורר: נירי יצחק
משק 86 מושב ערוגות
נגד
המשיבה: מנהלת הארנונה של המועצה האזורית באר טוביה
באמצעות בייכ עוהייד גיא ממן ו/או שגית אביבי- גליקסמן ו/או אח'
דרך בן גוריון 34, בית הלפיד, רמת גן, 52573
טלי; 03-6121190 ; פקס : 03-7510490
החלטה
1. העורר הינו בעל וכויות של בר רשות במשק מס' 86 במושב ערוגות המצוי בתחוס שיפוט
המשיבה ומחזיק בנכסיס הידועיס בספריה כנכסים מס' 41605201, 41605202, 41605203
ו- 41605205.
2 ביוס 28/08/2017 השיג העורר על שומות הארנונה כפי שקבעה המשיבה.
3 ביום 09/01/2018, לאחר בדיקות מחלקת הפיקוח, נשלחה לעורר שומת ארנונה מעודכנת
לשנים 2012-2018.
4 ביוס 01/03/2018 פנה העורר למשיבה בכתב והאחרונה התייחסה לזאת כהשגה ודחתה
את טענותיו.
5 לעורר ניתנה במקביל הודמנות לשטוח טענותיו בהסתמך על אסמכתאות בהן תשריט
מדידה ערוך כדין על ידי מודד מוסמך.
6. לאחר הגשת השגה נוספת ביוס 04/04/2018, העברת אסמכתאות וביקורת נוספת של
מחלקת. הפיקות ביוס 11/06/2018 נקבעה לעורר שומת ארנונה מתוקנת לשנים
8 כך שהחיובים המעודכניס הושתו החל משנת 2012.
7 על כך הגיש העורר את הערר בתיק שבכותרת.
8 בתיק ה התקיים דיון ביום 29/05/2019, בנוכחות המשיבה והעורר בעצמו.
9 לאחר שמיעת הצדדיס נתקבלה החלטת בינייס אשר קבעה כי:
א. בתוך 30 ימים, יעביר העורר אסמכתאות ו/או תצהיריס חתומים ומאומתים
כדין בכל הקשור להוכחת הבניה ו/או הקמת התשתיות לרבות חשמל,
אינסטלציה וכדו' בכל הקשור לקומה העליונה.
ב. | העורר יפנה למשיבה וישלם את תשלומי הארנונה בכל הקשור לסכומים ו/או
שטחים שאינס במחלוקת כתנאי להסרת העיקול.
ג. יתרת השטחים ו/או הסכומים שיש לגביהס מחלוקות בגין השטח ו/או הסיווג 7
התשלוס יידחה עד לקבלת החלטה סופית אצל ועדת הערר אס באמצעות הסדר
פשרה שיקבל תוקף ואס באמצעות פסק דין.
ד לאחר קבלת המסמכים האמוריס בסעיף 1 לעיל ובתוך 45 ימיס מהיוס, יעבירו
הצדדיס הודעתם באם רצונס לקייס דיון הוכחות או הסכמתסם כי הוועדה תיתן
את החלטתה בהסתמך על החומר המונח בפניה ללא קיומו של דיון הוכחות ו/או
אחר.
0. בהתאס להחלטת הביניים ולאחר העברת מסמכים מטעם העורר, הודיעו הצדדיס הן
העורר והן המשיבה כי אין צורך בקיוס הליך הוכחות וכי הוועדה תיתן את החלטתה
בהסתמך על החומר המונח בפניה.
הנכסים ותמצית המחלוקות בעניינס:
1 נכס מס' 41605202 - המסומן. בספרי המשיבה כבית מגורים בשטח של 221 מ'יר:
בין הצדדים קיימת הסכמה בעניין שטח הנכס המחולק באופן בו קומת הקרקע הינה
בשטח של 116 מייר והקומה הנוספת הינה בשטח של 105 מייר. הצדדים חלוקיס על מועד
תחילת החיוב בגין הקומה הנוספת בשטת של 105 מייר, כאשר לטענת העורר הסתיימה
בנייתה רק בסוף שנת 2015 ומשכך יש לקבוע את מועד תחילת החיוב ליוס 01/12/2015.
עמדת המשיבה הינה כי בנייתה נסתיימה בשנת 2011 ולכן יש לחייבה החל מאותה שנה.
2 נכטי מס' 41605203 -- המסומן בספרי המשיבה כבית מגורים 65 מ'יר:
הצדדיס חלוקיס הן על שטח החיוב והן על סיווגו. על פי טענת העורר מדובר בנכס בשטת
של 40 מייר בלבד (מבנה יביל) שאינו בשימוש ועל כן אין לחייבו בגינו או לחילופין יש
לסווגו כמחסן חקלאי החל מיוס 01/07/2018 ושלא לחייב את השטח של 25 מייר
הנוספיס אשר הינן סככות הצללה מחוררת בלבד כהגדרתו. עמדת המשיבה הינה כי
מדובר בנכס אשר יש לסווגו כמגוריס (נכון לתקופת הערר) בשטח כולל של 65 מייר.
3 נכס מס' 41605205 - המסומן. בספרי המשיבה כבית מגורים בשטח של 347 מ'י/ר:
הצדדיס חלוקיס הן על שטח החיוב והן על סיווגו. על פי טענת העורר מדובר בנכס בשטת
של 273 מייר בלבד מחסן חקלאי בתוכו יחידות דיור שאינן בשימוש מכוח צו הפסקת
שימוש ואשר נמצא בעבודות שיפוציס להסבה לטובת הפיכתו למחסן חקלאי ומשכך אין
לחייבו כלל מכוח סעיף 0 לפקודת העיריות. עוד טוען העורר כי אין לחייבו בשטח נוסף
של כ-74 מייר אשר הינן סככות הצללה מחוררת בלבד כהגדרתו. עמדת המשיבה הינה כל
מדובר בנכס אשר יש לסווגו כמגורים (נכון לתקופת הערר) בשטת כולל של 347 מייר.
דיון ותהחלטות:
טענת הסף:
4. ראשית תדון הועדה בטענת הסף שעלתה על ידי המשיבה בגין הרחבות חזית אסורות
שביצע העורר בערר ובסיכומיו.
5. סעיף 6א' לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשלייו - 1976 קובע:
''הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יוס מיוס
שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת הערר"'.
על פי ההלכה שנקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין, ועדת הערר היא ערכאת ערעור על
החלטות מנהלת הארנונה ואין לה סמכות לדון בטענות שלא נטענו בפניה. בערר אין
הנישוס רשאי להוסיף טענות שלא נטענו בהשגה ומנהלת הארנונה לא יכולה הייתה
להתייחס אליהן. ועדת הערר מוסמכת לדון ולהתייחס לשאלות שעמדו לנגד עיניה של
מנהלת הארנונה, בעת מתן התשובה להשגה. על כן טענות שלא נטענו לראשונה בהשגה
מהוות הרחבת חזית אסורה.
.6
.7
.8
.9
.20
.1
.2
+3
.4
.5
.6
סעיף 2 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת
ערר) תשלייז- 1977, קובע כי נדרש העורר לפרט בהשגה את העובדות הרלבנטיות לנכס
נשוא הערר ואת יסודות השומה שמחלוקת.
בטענות העורר עצמו לא מצאנו נימוק ולו אחד הסותר את טענות המשיבה בעניין העלאת
טענות המהוות הרחבת חזית אסורה הן בערר והן בסיכומיו.
בהתאס לטענות המשיבה אף אנו סבורים כי הערר הינו הליך מנהלי המוגש על החלטתה
של מנהלת הארנונה שניתנה בהתייחס להשגת הנישום, העורר. הערר וסיכומי העורר
אינס יכוליס להוות מקצה שיפורים להוספת טענות שלמשיבה לא הייתה כל אפשרות
להתייחס אליהן ולבדוק אותן עס הגשת ההשגה.
לאור רצונה של הועדה לאפשר שיח חופשי ושטיחת מלוא הטענות בפניה העלה העורר את
מלוא טיעוניו הן בדיון שהתקייס והן בסיכומיו. מנגד שבה וחורה המשיבה על טענתה
והתנגדותה לביצוע הרחבות חזית התנגדות לה הובהר כי תיתן הועדה את התייחסותה
בעת קבלת החלטה בעררו של הנישוס.
חרף האמור לעיל ועדת הערר מוסמכת לדון בטענה שלא נכללה בכתב הטענות, וואת
בהתאס להוראות סעיף 17 לתקנות הערר:
'יבשמיעת הערר לא תיזקק הוועדה לכל נימוק שלא יצוין בכתב הערר או בתשובה אלא
אם היא משוכנעת שהנימוק נשמט שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או
ששמיעת הנימוק דרושה למען הצדק''.
סעיף אה מבטא את תפקידה של ועדת הערר, אשר נועד לאזן בין סדרי הדין התקיניס
המחייביס את פריסת מכלול העמדות הנטענות כבר בשלב הראשון של הגשת כתבי
הטענות, לבין השאיפה להשית שומת אמת על הנישומים.
במקרה הנדון כאמור, סבורה הוועדה כי נוספו על ידי העורר בערר ובסיכומיו עילות
השגה חדשות המהוות הרחבת חזית. מרבית טענות אלה לא רק שלא עלו בכתב הערר,
אלא שגס לא עלו במסגרת הדיון שהתקייס בתיק הנדון, ולמעשה הועלו לראשונה על ידי
העורר רק במסגרת כתב סיכומיו, ולכן המשיבה לא התייחסה אליהס בכתבי הטענות
ובדיון בפני הוועדה, ולוועדה לא ניתנה האפשרות לבחון אותס מהותית ועובדתית, לאור
מועד העלאתן בפניה.
לאור האמור לעיל נדרשה הועדה לבחינת הטענות המהוות הרחבת חזית תוך הבחנה
ברורה בין טענות אשר נטענו לראשונה בסיכומי העורר מבלי שניתנה למשיבה ו/או
לוועדה היכולת לדון ו/או לבדוק אודותן ו/או מתוך הבנה כי נימוק וה נשמט שלא
באשמת הנישוס או באס הדבר דרוש למען הצדק.
הנישוס בחר, והדבר אכן מתאפשר לו, להגיש את השגתו, את כתב הערר, להגיע לדיון
ולהגיש את סיכומיו מבלי להיות מיוצג על ידי מייצג המתמחה בתחום זה.
העורר הראה הן בדיון שהתקיים והן בכתבי הטענות עקביות בעניין טענותיו אך נתן להן
סיבות רבות ומגוונות שהשתנו לאורך ההליך.
ביחסי לנכס פיזי מס' 41605205: טענתו כי מדובר בנכס אשר מבוצעות בו עבודות הסבה
אשר מצדיקה מתן פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש וכן כי שטח של 159 מייר היה בשימוש
חורג עד וני 2017 ומאז הוא ריק ומצוי בהליך הכנה לשימוש כצימרים שהיתרה עודנה
מחסן חקלאי לפיכך יש לוכותו עקב חיוב ביתר בין השנים 2010-2017 הינן טענות אשר
הועלו לראשונה הן בפני המשיבה והן בפני הוועדה אך ורק בסיכומיו של העורר ומשכך
לא ניתנה לוועדה ו/או למשיבה ההודמנות לבחון ו/או לתקור ו/או לבדוק אודות טענות
אלו וליתן להן מענה.
7. ביחס לנכסים פיזיים מס' 41605205 ו-41605203: טענותיו כי מדובר ברשתות צל
מחוררת אשר אין לחייבן אכן לא עלתה במועד הגשת ההשגה ו/או כתב הערר באופן
מפורש והן עלו לראשונה בפני הועדה והמשיבה במועד הדיון שהתקיים ובסיכומי העורר.
8. ביחס לטענה בעניין נכס מס' 41605203 כי מדובר במחסן חקלאי אכן טענה זו לא עלתה
באופן מפורש במועד הגשת ההשגה ו/או כתב הערר והיא עלתה לראשונה בפני הועדה
וחמשיבה במועד הדיון שהתקייס ובסיכומי העורר.
החלטה בטענות הסף:
9. לאור האמור לעיל ובהתאם לפקודה ולתקנות ביחס לנכס פיזי מס' 41605205 קובעת
ועדת הערר לקבל את טענת הסף של המשיבה בגין הרחבת חזית אסורה ואין אנו נדרש
לדון בהן ומשכך היא נדחית על הסף למעט בעניין חיוב שטח המרפסות כפי שיובהר
להלן.
0. עם זאת, ביחסי לנכסים מס' 41605205, שטח המרפסות, ו-41605203 קובעת הועדה
לדחות את טענות הסף של המשיבה ולדון בהן כחלק מטענות העורר וזאת הן משיקולי
הצדק והן מן ההבנה כי נימוק זה נשמט שלא באשמת הנישום מאחר וטענות אלו נגזרות
בהכללה מהטענה הראשית בגין השטח לו מסכים העורר. וביחוד לאור זאת כי טענות
אלו לרבות טענת השימוש בנכס מס' 41605203 כמחסן חקלאי עלו בפני המשיבה כבר
במעמד הדיון, היא נתנה דעתה לטענות אלו ויכלה לבחור בקיומו של הליך הוכחות על
מנת לסתור טענות אלו אך בחרה שלא לעשות כן.
נכס פיזי מס' 41605202:
1. המחלוקת בנכס הינה מועד תחילת החיוב של הקומה הנוספת בנכס, בסך של 105 מייך.
2. לטענת העורר סיוס בנייתו של חלק וה מהנכס והתחלת השימוש בו הינס רק בדצמבר
5 בניגוד לעמדת המשיבה אשר קבעה את מועד החיוב לשנת 2011.
3. העורר טען בדיון שהתקיים כי נוכח נזּילות של מיס מהגג לתוך ביתו שיפץ ובנה גג אשר
רק לאחר 3 או 4 שניס סגר אותו לכדי מגוריס, החל מסוף שנת 2015.
4. לטענת העורר קיימות לביצוע הגג תכניות מה מספר שנים והמהנדס שהיה אחראי על כך
החל בעריכה לטובת ביצוע ההגשה בשנת 2017 אך רק במהלך השנה האחרונה הגיש אותן
למועצה.
5. לטענת המשיבה מדובר בבניה בלתי חוקית שהתבצעה כבר בשנת 2011 ונחזית זהה גס
בשנת 2015 מועד החיוב המוסכס על העורר. לטענת המשיבה נוכח קיומה של בניה בלתי
חוקית נטל הראיה הינו מוטל על כתפי העורר להוכיח כי בנה מגוריס כבר רק בשנת 2015.
6. במהלך הדיון עומת העורר עס דוייח חריגות וצילומיס משניס מוקדמות לשנת 2015 אשר
קבעו כי אכן ישנה קומה שניה חורגת והוא בחר להתגונן בטענה כי הקומה לא אוכלסה,
לא היה שירותים ולא ריצוף או חלונות.
7. על פי הודאת הנישוס עת עומת עס תצייא מהשניס 2011, 2013 ו- 2015 ועס דוייח חריגות
משנת 2013 עולה כי הקומה אכן נבנתה זה מכבר אך לא שימשה או יכלה לשמש
למגוריס.
8. העורר נושא באשס תורס למצבו בכך שלא בנה בדרך חוקית ולא פנה לדווח למשיבה
אודות הקומה הנוספת מיד עס בנייתה כך שלא ידעה בומן אמת אודות קיומה ולא יכלה
הייתה לבחון ולקבוע את סיווגה בהתאס למצבה.
.9
.10
1
.2
.3
44
.5
.6
7
.8
.9
מאידך, בהסתמך על אסמכתאות אלו שהציגה המשיבה עצמה עולה כי גם לה אשס תורס
בכך שהחל משנת 2011 יכלה לוהות בתצלומי האוויר את בנייתה של הקומה הנוספת
באין מדובר בשינוי מוסתר ו/או כזּה שלא ניתן להבחין בו.
במעמד הדיון הציגו הצדדיס טענותיהס האחד כלפי השנייה והעורר התחייב כי יספק
תצהיריס ואסמכתאות מאומתיסם כדין לטובת הבהרת מועד ביצוע העבודות להכשרת
הקומה למגוריס.
האסמכתאות עליהס נשען העורר הינס שני תצהיריס כתמיכה לחשבונית והצעת מחיר
שצורפו ועניינן יצור חלונות ורשתות והרכבתן וכן ריצוף, הנמכת תקרה והרכבת מטבח.
האסמכתאות הינן משנת 2018, האסמכתא שכותרתה 'יתצהיריי אלוס קריסטל ניתן
בשנת 2018 על מנת לספק מענה למשיבה בטרס הוגש הערר כך גם הצעת המחיר מטעס
ייאלדד צבעיס חדשיסיי אשר הינה הצעת מחיר אשר ניתנה לכאורה בשנת 2018 לטובת
ביצוע עבודה אשר יש לסיימה עד ליוס 03/12/2015.
אסמכתאות אלו גובו בתצהיר, כאמור, ויכלה המשיבה לקיים דיון הוכחות ולעמת
מצהירים אל עס השאלות שעלו, אך נמנעה מלעשות כן ותצחירי העורר ישמשו לטובת
קבלת החלטה בעניינו כאשר לאסמכתאות ולתצהירים ולשאלות העולות בעניינס ניתן
משקל בהחלטת ועדת הערר.
אכן, עולה הקושי כיום להוכיח את עובדת היות הקומה הנוספת כברת שימוש למגוריס
החל משנת 2011 אך בחירתו של העורר לפעול בדרך של בניה לא חוקית איננה יכולה
לשרת אותו מבלי שהריס את נטל הראיה החל עליו כדי הצורך.
נכס פיזי מס' 2 מוחדחווה "יחידת שומה'י אחת, המוגדרת בצו הארנונה כנכס
העיקרי לרבות מעבריס מקוריס, אחסנה, כניסות חדר מדרגות ועוד.
בהגדרת המשנה ליייחידת השומהיי נקבע כי יישטח מקורה'י יחשב כשטח אשר יש לו
תקרה מכל חומר שהוא, והוא אינו נכלל באחת ההגדרות המפורטות.
לכן ברור גס מעדותו של העורר עצמו ומאסמכתאות של המשיבה כי יחידת השומח כללה
את הקומה הנוספת אם למגוריס ואס לאחסנה ו/או לשטח מקורה כבר החל משנת 2011.
העורר מודה בדיון שהתקיים, עמי 21 שורה 22, כי הקירות של הקומה הנוספת היו ועניין
המחלוקת הינו בגין מועד תחילת השימוש כמגוריס.
לאחר שקלול הראיות והעדויות שהונחו בפני הועדה ברור כי מדובר בנכס אשר הסתיימת
בנייתו כבר בשנת 2011 ועל כן הינו חייב בארנונה על פי כל דין כבר משנת 2011 גס
בהיותו יישטח מקורה'י בלבד כהגדרתו בצו הארנונה.
מכל האמור לעיל דין טענות העורר ביחס לנכס פיזי מס' 41605202 להידחות. יש לחייבו
בארנונה החל משנת 2011 כמבנה בהיותו ''שטח מקורה'' אשר מהווה בפועל חלק בלתי
נפרד מיחידת השומה.
נכס פיזּי מס' 41605203:
.0
4
.2
המחלוקת בנכס הינה הן על שטחו והן על סיווגו.
לטענת העורר מדובר במבנה יביל אותו יש לחייב החל מיוס 01/07/2018 בשטח של 40
מייר בלבד ובסיווג של יימחסן חקלאייי וזאת מבלי לחייב כלל את הציליה בשטח של 25
מייר.
לנכס זה נתנה המשיבה פטור נכס ריק לתקופה המקסימאלית האפשרית בגין התקופה
שבין ינואר 2018 ליוני 2018.
.3
.6
6
.6
7
.8
.9
.0
.1
.2
.3
64
העורר בדיון שהתקייס בפנינו העלה טענה חזור ושנה כי ''אני לא צריך לשלס לכס מיסיס
על משהו שאני לא משתמש בויי (לדוג' דף 3 שורות 13-12 לפרוטוקול הדיון מיוס
9. העורר הביע באופן קבוע הסתייגות מתשלוס מס בגין מבניס אשר אינס
בשימוש.
צו הארנונה אינו קובע במפורש את הצורך בשימוש דה פקטו בנכס לצורך חיובו בארנונה
ובהתאס לכך שורה של פסקי דין אשר קבעו כי מוטלת חובת ארנונה על נכס גס בהעדר
שימוש בפועל.
העורר צירף לכתבי טענותיו מדידה מטעס מודד מוסמך, מר חגי כספי. המדידות שבוצעו
אינס הוגדרו כמדידות לצרכי ארנונה ומשכך לא ניתן להתייחס למדידת המבנה כְכזו
אשר חולקת על דעת המשיבה בעוד גם האחרונה מסכימה כי שטחו של המבנה היביל
בפני עצמו הינו 40 מייר. בנוסף העביר העורר חוות דעת שמאי מטעסם ר.מ.י שנקבע
במסגרת הליך אזרחי בין העורר לר.מ.י ובחוות דעת זו מיוס 10.4.19 קובע המודך כי
שטח נכס זה הוא 80 מייר.
העורר בסיכומיו מבקש לסווג את המבנה כמחסן חקלאי תוך שהוא מתעלס מהעובדה
הפשוטה שמדובר במבנה ששימש למגורים לכל תקופת פעילותו וכן לא נעשה כל שינוי
במראהו החיצוני ו/או הפנימי אשר יכול להתיישר עס הקביעה בדבר היותו מחסן חקלאי.
גם בעת בה עומת באמצעות חבר ועדה עס הצורך בהוצאת המטבתח ו/או השירותיס,
התשתיות המעידות על פעילות של מגורים, סרב בתוקף לעשות כן מטעמיס שאינס
רלוונטייס להוכחת היות הנכס כמחסן חקלאי.
העורר לא הראה שיתוף פעולה אך הראה תקיפות בהעדר הצורך לשלם בגין נכס שאינו
בשימוש כיום, לטענתו.
התיק המשפטי בגינו הומצא לעורר צו הפסקת שימוש במבנה וה הינו הראיה כי שימש
למגוריס בתקופת השומה.
בהתייחס לשטח המבנה הוצגו בפני הועדה דו'ייחות הפיקוח וכן תמונות מהן אשר מעידות
על כל כי מדובר במבנה יביל בשטח של 40 מייר ושטח מקורה המחובר לו בשטח של 25
מייר.
העורר מנגד לא הוכיח ולו בראשיתה של ראיה כי מדובר בצליה מחוררת כהגדרתו ולא
צירף ולו ראשיתה של ראיה כדי לסתור את ראיות המשיבה.
בהעדר ראיה התומכת בטענתו ובהינתן ומדובר בסככה, גגון מקורה, נזכיר שוב כי יחידת
השומה כוללת בתוכה את אותה סככה ועל כן יש לחייבה כיחידת שומה אחת ובכל מקרה
גם לשיטת העורר וככל ומדובר בסככה המכוסה בהצללה מחוררת אין הדבר סותר את
הצורך בביצוע החיוב בהיותו חלק מיחידת שומה. העורר לא הוכיח כי מדובר בחלק אשר
אינו מחובר למבנה והינו עצמאי ו/או ארעי.
לאחר שקלול הראיות והעדויות שהונחו בפני הועדה נקבע כי מדובר בנכס אשר שימש
ומשמש נכון לתקופת השומה בה אנו דניס כמגוריס ובשטח כולל של 40 מייר. ככל ובחר
או יבחר העורר להתנהל על פי המלצת חברי הועדה ישוב ויעלה טענותיו בפני המשיבה
לעניין אופי החיוב ושטחו.
מכל האמור לעיל דין טענות העורר ביחס לנכס פיזי מס' 41605203 להתקבל בחלקן. יש
לחייבו בארנונה בסיווג של מגורים ובשטח של 40 מייר.
נכס פיזי מס' 41605205:
5
.6
.7
688
.9
.0
.1
72
3
.4
-
.6
77
. המחלוקת בנכס הינה הן על שטחו והן על סיווגו.
העורר מבקש לתקן את החיוב כך שיסווג כמחסן חקלאי בשטח של 273 מייר בלבד.
מדובר בנכס אשר שימש ברבות השניס כיחידות דיור לצרכי מגוריס בלא שיש בידו
האישוריס הנדרשים על פי חוק. מתוקף כך הוגש כנגד העורר כתב אישוס במסגרתו ניתן
גזר הדין המורה על הפסקת השימוש למגורים.
בעקבות צו הפסקת השימוש סומך על כך העורר ומבקש פטור מביצוע תשלומי הארנונה
מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות.
דא עקא, התיקון לסעיף 330 לפקודה, שנועד להגביל משמעותית את הפטור מתשלוס
ארנונה על מבניס שאינס ראויים לשימוש, לא הוחל על המועצות המקומיות ועל
המועצות האזוריות.
סעיף 162 לצו המועצות המקומיות (א) התשיייא-1950, וסעיף 74 לצו המועצות
המקומיות (מועצות אזוריות), התשיייח-1958, קובעיס :
ייבנין שחלות עליו ארנונות לפי צו זה והוא נהרס או ניזווק במידה שאינו ראוי
שימוש, ואין משתמשים בו, ונמסרה למועצה הודעה בכתב על כך, לא יהיו
הבעל והמחזיק אחראיס לתשלום כל שיעור משיעורי הארנונות על הבניין
שפרעונו חל אחרי מסירת ההודעה".
עד ינואר 2013 קבע סעיף 330 לפקודת העיריות הוראות דומות, שמשמעותן פטור
מתשלומי ארנונה ללא הגבלת זמן למבנה שנהרס או ניזוק ולכן אין משתמשים בו.
בינואר 2013 נכנס לתוקפו תיקון לסעיף 330 לפקודת העיריות שמטרתו הייתה להגביל
את תקופת הפטור.
אך תיקון זה לא הוחל בפועל על המועצות המקומיות או האזוריות.
במשרד הפנים נתקבלה החלטה עקרונית כי יש להחיל את תיקון החקיקה לסעיף 330 גם
על מועצות מקומיות ומועצות אזוריות אך הדבר טרס בוצע על פי הוראות החוק.
יובהר, כי ככל ויימצאו מועצות אזוריות ו/או מקומיות אשר פוטרות מחזיקיס מחובת
תשלוס ארנונה מכוח סעיף 330 לפקודה, פעילות וו אינה חוקית ועל כך העיר מבקר
המדינה לרשויות שעושות כן.
גם בחינת הקבוע בסעיף 330 לפקודה מוסב על מצבו הפיזי של הנכס ולא על מניעות
אחרת שאינה מאפשרת שימוש בו.
בית המשפט העליון הוסיף ואמר, כי הנוק בו מדובר צריך להיות יינזק משמעותייי. יינוק
משמעותייי אינו מתפרש, על פי לשונו, על מניעה משפטית תכנונית, כי אס ברוב במקריס
על נזק פיזי.
אשר על כן מחליטה הועדה לדחות את טענות העורר להסתמך על סעיף 330 בפקודה
ולפטור אותו מתשלום ארנונה עבור הנכס.
לא ואת אף זאת, הוכח שחלק מהנכס, בגודל מצטבר של 119 מייר, ולא נסתר כי הנכס
בתצורתו הנוכחית נותר כשהיה עת שימש למגוריס תוך שהעורר מתנגד לשינוי מצבו כך
שישמש לצרכים אחריס כגון מחסן חקלאי.
.8
.9
.00
.1
.2
.3
.4
.5
.6
.7
.8
.9
.0
יתרה מכך, העורר אף מצהיר בפני הועדה כי הגיש בקשה לאישור 4 צימריס במתחס וה
כך שיכשירם ומכאן העדר הרצון לפרקם ו/או הרצון האמתי להפסקת השימוש.
בהתחשב בנסיבות ובהעדר כל ראיה המוכיחה את שינוי מצבו הפיוי של הנכס אין בצו
הפסקת השימוש כדי להפסיק את חיובו בארנונה.
בהתחשב בהעדר שיתוף פעולה מצד העורר כלפי המשיבה בהוכחת הנכס כמחסן חקלאי
ובהתחשב בכך כי טרס הפסקת השימוש שימש כמגורים, נכון לחיוס יכול לשמש למגורים
ובעתיד כוונת העורר להשתמש בחלקו למגוריס אין כל ספק בעניין סיווגו של הנכס
כמגורים.
בצו הארנונה ישנה הגדרה לבניין המשמש למטרה שאינה מנויה לעיל וחיובה הינו כפול
מחיוב מגורים.
ככל וטוען העורר כי אין מדובר במגורים ומנגד אינו מוכיח לרבות במעשים בפועל כי
מדובר במחסן חקלאי וכל רצונו אחד הוא להעמידו עד להשמשתו חורה למגוריס יכול
היה להיחשב כבניין המשמש למטרה שאינה מנויה לעיל ולחייבו בהתאס.
רצונה של כל רשות היא להשמיש נכסיס ולהפעילס ללא השארתם עזובים ו/או מסוכניס
ומכאן רצון המחוקק להגבלת פטור הנכס הריק והגברת הרצון להשמשת הנכס.
ככל ובחר העורר להמתין עד לאישור הנכס כמגורים יישא בעלויות המתאימות לכך ככל
והיה בוחר לחדול מן השימוש על דרך האמת ולהחל שימוש כמחסן חקלאי היה עושה כן
ומוכיח טענותיו בנקל.
אשר על כן מחליטה הועדה לסווג את הנכס בחלקו כמגוריס ובחלקו כמחסן חקלאי.
וזאת בהתאס לחוות דעת שמאי מטעסם ר.מ.י, שנקבע במסגרת הליך אזרתחי בין העורר
לר.מ.י אותה הביא העורר, ובחוות דעת זו מיוס 10.4.19 קובע המודד כי שטח נכס
למגוריס עומד על 119 מייר.
כאמור לעיל, העורר צירף לכתבי טענותיו מדידה מטעס מודד מוסמך, מר חגי כספי.
המדידות שבוצעו אינס הוגדרו כמדידות לצרכי ארנונה ומשכך לא ניתן להתייחס למדידת
המבנה ככזו אשר חולקת על דעת המשיבה, בהעדר התייחסות במדידה לשתי הטככות
המקורות המצויות בשטחה אך יחד עס ואת קיימת חוות דעת מודד מטעס ר.מ.י הקובעת
כי היקף נכס וה למגוריס הינו במצטבר 119 מייר.
בהתייחס לשטח המבנה הוצגו בפני הועדה דוייחות הפיקות וכן תמונות הסותרות את
טענת העורר.
העורר מנגד לא הוכיח ולו בראשיתה של ראיה כי מדובר בצליות מחוררות כהגדרתו ולא
צירף ולו ראשיתה של ראיה כדי לסתור את ראיות המשיבה.
בהעדר ראיה התומכת בטענתו ובהינתן ומדובר בסככות, גגון מקורה, נזכיר שוב כי יחידת
השומה כוללת בתוכה את אותה סככה ועל כן יש לחייבה כיחידת שומה אחת ובכל מקרה
גם לשיטת העורר וככל ומדובר בסככה המכוסה בהצללה מחוררת אין הדבר סותר את
הצורך בביצוע החיוב בהיותו חלק מיחידת שומה. העורר לא הוכיח כי מדובר בחלק אשר
אינו מחובר למבנה וחינו עצמאי ו/או ארעי.
לאחר שקלול הראיות והעדויות שהונחו בפני הועדה נקבע כי מדובר בנכס אשר שימש
ומשמש נכון לתקופת השומה בה אנו דניס כמגוריס בשטח של 119 מייר ובשטת כולל של
7 מייר. ככל ובחר או יבחר העורר להתנהל על פי המלצת חברי הועדה ישוב ויעלה
טענותיו בפני המשיבה לעניין אופי החיוב ושטחו.
.1
מכל האמור לעיל דין טענות העורר ביחס לנכס פיזי מס' 41605205 להידחות. יש לחייבו
בארנונה בסיווג של מגורים 119 מ'/ר ויתרת השטח עד 347 מ''ר כמחסן חקלאי.
תמצית החלטות הועדה:
.2
.33
.94
.-
.6
.7
8
טענות הסף:
ביחס לנכס פיי מס' 41605205 קובעת ועדת הערר לקבל את טענת הסף של המשיבה בגין
הרחבת חוית אסורה ואין אנו נדרש לדון בהן ומשכך היא נדחית על הסף למעט בעניין
חיוב שטח המרפסות.
ביחס לנכסיס מס' 41605205, שטח המרפסות, ו-41605203 קובעת הועדה לדחות את
טענות הסף של המשיבה ולדון בהן כחלק מטענות העורר וזאת הן משיקולי הצדק והן מן
ההבנה כי נימוק וה נשמט שלא באשמת הנישוס מאחר וטענות אלו נגזרות בהכללה
מהטענה הראשית בגין השטח לו מסכים העורר. וביחוד לאור זאת כי טענות אלו לרבות
טענת השימוש בנכסי מסי 41605203 כמחסן חקלאי עלו בפני המשיבה כבר במעמד הדיון,
היא נתנה דעתה לטענות אלו ויכלה לבחור בקיומו של הליך הוכחות על מנת לסתור
טענות אלו אך בחרה שלא לעשות כן.
בעניין נכס פיזּי מס' 41605202:
דין טענות העורר ביחס לנכסי פיזי מס' 41605202 להידחות. יש לחייבו בארנונה החל
משנת 2011 כמבנה בהיותו ''שטח מקורה'' אשר מהווה בפועל חלק בלתי נפרד מיחידת
השומה.
בעניין נכס פיזי מס' 41605203:
דין טענות העורר ביחסי לנכס פיזי מס' 41605203 להידחות. יש לחייבו בארנונה בסיווג
של מגורים ובשטח של 40 מ''ר וזאת מכוח חוות דעת המודד מטעם ר.מ.י כפי שנמסרה
בהליך המשפטי שהתנהל בין העורר לבין ר.מ.י.
בעניין נכס פיזי מס' 41605205:
דין טענות העורר ביחס לנכס פיזי מס' 41605205 להתקבל בחלקן לפיכך, יש לחייבו
בארנונה בסיווג של מגורים ובשטח של 119 מ''ר למגורים ויתרת הסככה לחיוב מבנה
חקלאי. וזאת מכוח חוות דעת המודד מטעם ר.מ.י כפי שנמסרה בהליך המשפטי
שהתנהל בין העורר לבין ר.מ.י.
על בסיס מדיניות המועצה האזורית לא לחייב תושבים בהוצאות מחליטה הועדה שלא
לחייב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
החלטה זו נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע בתוך 45 ימיס
מיוס המצאת ההחלטה.
לפי הוראות תקנה 20 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי
הדין בוועדת ערר) תשלייז - 1977 ניתן לפרסס החלטה זו באתר האינטרנט של המועצה
האזורית באר טוביה.
ניתנה ביוס 31.03.2020
ל
בעז עְמִיר, עו'יד מר אשר גולדמן גב' ליאורה אוריאל
הְועדה חבר הועדה חברת הועדה
9