ההחלטה שנתנה הועדה לאחרונה בתיק ערר 6 18 בנק דיסקונט לישראל
3 7 :וי 0 87-06-0819
בסייד
בפני ועדת ערר תיק ערר 6/18
לקביעת אונונה כללית
ליד עיריית בני ברק
העורר: בנק דיסקונט לישראל בע'ימ
ע'יי ב''כ עוה'/ד ר. פלג ואח/
מדרך מנחט בגין 52 תל אביב
טל. 03-6372500 פקס. 03-6372520
נגד
המשיב: מנחל הארנונה, עיריית בני ברק
ע''י ב''כ עוה''ד ד. ליבוביץ ואח/
מרח' בן גוריון 13 בני ברק
טל. 03-6081757 פקס. 03-6081758
החלטה
1 העורר מחזיק בנכס שברחי בן גוריון 13 בני ברק ומשתמש בו לפעילות בנקאית.
2 העורר מלין על כי עד יוס 1.11.2017 חוייב בארנונה כללית לפי סיווגיס של: בנקים ועסקיס
אזור בי. ממועד זה ואילך חוייב עייי המשיב לפי סיווגים: בנקיס ו-בנקיט-משותף.
סיווג 'יבנקיס- משותף" מתייתס לשטח של 86.24 מייר, אשר נקבע לפי חלקו היחסי של העורר
בכלל השטחיט המשותפיס שבבנין ותוייב בארנונה לפי סיווג: בנקיט, הוהה לסיווג השטח
העיקרי, לצרכי ארנונה.
3 העורר טוען כי השטח המשותף אינו משמש אותו כלל הואיל והכניסה לנכס בו מחזיק העורר
היא בקומת קרקע נפרדת מן הכניסה הראשית לבניין.
עוד נטען כי העורר אינו עושה שימוש ייבנקאייי בשטח המשותף. נטען כי יילכל היותריי העורר בר
רשות להשתמש בשטח המשותף ככל דייר אחר או עובר אורח.
4 הואיל ולטענת העורר אין גישה מן הנכס אל השטח המשותף והוא אינו מחזיק בו ואף אינו
עושה בו כל שימוש, הרי אין מקוס לחייב העורר בתלקו היחסי בשטח המשותף בארנונה
ולחילופין אין לחייבו לפי סיווג ייבנקיסיי אלא לפי סיווג ייעסקיטיי או יימעברים בקניון".
5 עוד נטען עייי העורר כי חברת הניהול של הבניין, היא זו שעושה שימוש כלשהו בשטח המשותף
ולכן חוא מופטר מתשלום ארנונה לגביו. |
3 7 3 019ם-8\מ-₪7
7%
6. בתשובתו, טוען חמשיב טענה מקדמית כי הערר חוגש באיחור בן 21 יוס לעומת המועד שנקבע
לכך בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשלייו-1976 (להלן: התוק).
לפיכך נטען כי דין הערר להדחות על הסף. |
7 עוד טען חמשיב כל חיובו של העורר בגין חלקה היחסי בשטח המשותף ובסיווג בנקיס, נעשה
כדין.
[|
8 הצדדיס הגישו, כל צד, תצהיר עדות ראשית מטעמו. המצהיריט נחקרו בפנינו והוגשו כתבי
סיכומים. הנה כי כן, הכרעתנו בערר.
9 אשר לטענה המקדמית שהעלה המשיב בהרחבה בכתב התשובה כי העורר איחר בהגשת הערר
איחור בן 21 יוס. טענה זו כלל לא זכתה להתייחסות במסמכיס שהגיש העורר אלא באמירת
אגב, בסיוס סיכומלו.
0. בתצהיר מנהלת הכנסות העיריה שהוגש מטעס המשיב אין זכר לטענה עובדתית זו בדבר איחור
בהגשת הערר. משמע, טענה וו נזנחה עייי המשיב ולא הוכתה בפנינו. לפיכך תמהנו מה מקוס
מצא המשיב לחזור על טענה זו בהרחבה, בסיכומיו.
מכל מקוס, בנסיבות הענין טענה מקדמית זו של המשיב, נדתית על ידינו.
1. בהשגה שהגיש העורר, בערר, בישיבת קדס משפט שהתקיימה בפני הועדה ואף בתצהיר שהגיש
סגן מנהל סניף העורר המתנהל בנכס, טען העורר באופן ברור וחד משמעי שאינו עושה כל
שימוש בשטח המשותף נשוא חיוב הארנונה, הן עובדיו והן לקותותיו.
2. בחקירה הנגדית שנתקיימה למר יצחק עובדיה, המצהיר מטעס העורר, התבררו עובדות אתחרות
לגמרי.
נמצא בין היתר כי חעורר עושח שימוש מלא בכל תשתיות הבניין כגון חשמל, מיס וביוב. יביאת
החרוס וממייד המשמש את עובדי ולקוחות העורר מצוי בבניין, בקומה שמעל הנכט.
לעורר לקוחות המגיעים מן הבניין שמעל הנכס. מנהל וסגן מנהל סניף העורר, משתמשיס
בחניית רכבים שמתחת לנכס ועוברים דרך הבניין כדי להגיע לנכס. כך גם דינו של לקות
המחנה מכוניתו בשטח החניה שמתחת לבניין. מערכת החיווט הטלפוני מגיעה מהבניין. כמו כן
הוגש לנו הסכס שכירות לפיו משלס העורר דמי שכירות, מסיט והיטלים גס חלקו בשטחים
משותפים. משמע הודאה מפורשת של העורר כי הוא אכן משתמש בשטשחיס משותפיס.
3. הנח כי כן הובהר כי העורר עושה שימוש ממשי בתלקיס נרחבים של השטת המשותף ויש לו
ויקח בלתי ניתנת לניתוק לכל תשתיות הבניין. בכך הופרכה טענתו המרכזית בערר וה.
64. טענת המצהירה מטעס המשיב בדבר אופן חישוב החלק היחסי של העורר בשטח המשותף
והשימוש שהעורר עושה בו, לא נסתרו.
5. לפי הוראת סעיף 4.1 לצו הארנונה של עירית בני ברק שטח נכס'שלא למגורים, המשמש את
המחזיק בנכס, גם אם אינו משמש אך ורק אותו, אין מניעה לחייב משתמש זה בגין חלקו
היתסי בנכס בו נעשה שימוש גם משתמשים אחרים.
3 7 ו 3 019ם-87-0\8
.6
7
.8
97
.0
3
עמדתנו זו נקבעה בשורה של החלטות חלוטות שניתנו על ידי ועדח צו. שתי החלטות שלנו בעניין
זה עמדו לבחינת בית המשפט חמחוזי בתל אביב- יפו בשבתו כבית משפט מנהלי בתיק עמיינ
8 מטאור מ.צ.א. נכסים בעיימ נ. עירית בייב ובתיק עמ"נ 69255-03-17 גיא אופיר נ.
עירית בני ברק, ואושרו.
החלטות אלו ניתנו על ידינו בהתבסס על פסקי דין של בית המשפט העליון והמחוצי שדנו
בסוגיה זו ובין היתר מאז עייא 8838/02 אבי גולהמר ושות' נגד מנהל הארנונה בעירית חיפה ועד
עמיינ 1716-11-15 צמיגי אסחאק נ. מנהל הארנונה בעירית חיפה.
לא למותר להזכיר את תוכן ההחלטה שניתנה בתיק עמיינ 25769-11-14 בנק הפועלים בעיימ נ.
מנהל הארנונה עירית טירת הכרמל בו הנסיבות דומות למקרה דנן.
בהחלטה זו אף נקבע כי סיווג חלקו של העורר בשטת המשותף נקבע לפי סיווג השטח העיקרי בו
הוא עושה שימוש. כך גם נקבע בברייס 4991/04 מנהל הארנונה בעירית חיפה נ.שילוח חברה
לביטוח בעיימ וכן בעמ'ינ 52784-03-17 נובה מכשירי מדידה בעיימ נ. עירית נס ציונה.
הטענה כאילו העורר עושה שימוש בשטח משותף בשיעור 5.87 מייר בלבד (ולא- 86.24 מייר) לא
נטענה בתצהיר שהוגש מטעם העורר וממילא לא הוכחה כלל. יתר על כן. טענה זו, אף כטענה
חילופית, אינה עולה בקנה אחד עם טענת העורר כי אין לו כל שימוש ברכוש המשותף. ראה
תקנה 72 (ב) לתקנות סדר הדין האזרתי.
אשר לטענת העורר בדבר תעריף מוזל בו יש לחייב בארנונה בגין השטת המשותף, כנהוג בעיריות
אחרות, הרי לועדה אין סמכות עניינית לדון בכך, בשיס לב להוראת סעיף 3 לחוק.
לאור המקובצ לעיל אנו דוחיס את הערר ומחייבים העוררת לשלס למשיב הוצאות ושכייט עוייד
בסכוס כולל של 5,000 ₪.
ניתן בהעדר הצדדיס ובאי כוחם, ביוס 7.8.19
א. 1%
1 %
י. מצגלית, 19 א: פאלוך, עוייד
ייר הועדה חבר הועדה חבר הועדה
20