החלטת ועדת הערר תיק מ 2019

ועדת ערר לעניין קביעת ארנונה כללית ערר _/2019

שליד המועצה המקומית אבן יהודה

העוררת: ויולט בן ששון

רח' ההדרים ,69 אבן יהודה

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה של המועצה המקומית אבן יהודה

באמצעות ב"כ עוה"ד קרן קדמי ואח'

ממשרד בראש-סומך, עורכי דין

רחוב שמירה אימבר גדיש 9 (בניין ,)B קריית אונו

טל': 03.6938266; פקס': 03.6938268

החלטת ועדת הערר

רקע כללי

.1 עניינו של ערר זה בחיובי ארנונה לשנת 2019 ביחס לנכס שמספרו בספרי המועצה ,20710000

שמצוי ברחוב ההדרים 69 אבן יהודה וידוע כחלקה 197 בגוש 8024 (להלן - הנכס).

.2 הערר הוגש במקורו ביחס לסדרה של נושאים. חלקם הוסדר בעקבות ביקור של מנהל מחלקת

הגבייה של המועצה המקומית אבן יהודה (להלן - המועצה) בנכס וחלקם נמחק ביוזמת

העוררת עצמה. הסוגייה שנותרה להכרעה היא חיוב העוררת בארנונה בגין שטח חניה מקורה.

תמצית טענות הצדדים

.3 לשיטת העוררת, היא פטורה מחיוב בארנונה בגין שטח חניה זה. טעמיה בתמצית הם

כדלקמן:

.3.1 הפן העובדתי:

.3.1.1 העוררת הציגה צילומים המצביעים לשיטתה על כך שתקרת החניה לא

צמודה לבית המגורים (להלן - הבית) ואינה נושקת לאף קיר אחד של הבית.

מצילומים אלה עולה, לפי טענת העוררת, כי גג החניה לא הגיע לקיר הימני

(המזרחי) של הבית וההשקה היא אל קיר המעבר מהחניה לשביל שבין

הגבול המערבי של הנכס לבין הבית שרוחבו 3 מ'; וזאת, בהתאם לתב"ע

והיתר הבניה המתירה בניה של פרגולת פינת ייבוש הכביסה.

.3.1.2 החלק שאינו מקורה אינו חלק מהחניה, כולל ארון גדול שחלקו העליון עשוי

מלוחות PVC ושעליו הונח לוח שאינו מהווה חלק מהחניה. השטח עליו

עומד הארון אינו חלק מהחניה שכן הארון עומד עליו ועל כן, רצפת החניה

אינה משיקה לאף חלק של הבית.

.3.1.3 הקירוי של החניה הוסר בסוף שנת .2019

.3.1.4 המשיב לא ביקר בנכס והצילומים שצירף לתצהירו לא צולמו על ידו ולכן,

לתצהירו אין כל ערך ראייתי בהיותו עדות שמועה בלבד.

.3.2 הפן המשפטי:

.3.2.1 לפי הגדרת 'שטח דירה' בצו הארנונה של המועצה לשנת 2019 (להלן - צו

הארנונה או הצו), תנאי הכרחי לחיוב שטח של מוסך לחניה הוא ששטח זה

מקורה.

אבן יהודה/ועדת ערר/בן ששון/החלטת ועדת הערר - חתום - 1

- 2 -

.3.2.2 תנאי נוסף הוא ששטח החניה צמוד לבית. אין הכוונה לצמידות רשומה אלא

להצמדה פיזית של ממש של משטח החניה המקורה לאחד מקירות הבית. אם

גג החניה אינו צמוד הצמדה פיזית לבית אין לחייב את המוסך (החניה)

בארנונה... (ס' 4 לסיכומי העוררת). ההצמדה מתייחסת לתקרה ולא לרצפה

(ס' 5 לסיכומי העוררת).

.3.2.3 הזכות לתכנון מס מוכרת בדין והעוררת רשאית הייתה לבצע תכנון מס ע"י

התאמת המבנה להוראות הפטור, כפי שעשתה בפועל.

.4 לשיטת המשיב, העוררת חייבת בארנונה בגין שטח החניה ויש לדחות את הערר. טעמיו

בתמצית הם כדלקמן:

.4.1 שטח החניה מושא הערר:

.4.1.1 ע"פ מדידה שבוצעה על ידי המועצה, שטח החניה המקורה מושא הערר הוא

24.83 מ"ר ועל פי תעריף הארנונה הרלוונטי (64.26 ש"ח/מ"ר), על העוררת

היה לשלם ארנונה בסך של 1,595.58 ש"ח בגין שטח החניה.

.4.1.2 אלא שב"כ העוררת אישר בשלב ההוכחות ששטח החניה המקורה הוא

29.31 מ"ר ועל כן יש לחייב את העוררת בארנונה שתחושב לפי שטח של

29.31 מ"ר, היינו, על העוררת היה לשלם ארנונה בסך של 1,883.46 ש"ח בגין

שטח החניה.

.4.2 לטענת העוררת ביחס למעמד הראייתי של תצהיר המשיב:

.4.2.1 ועדת הערר היא טריבונל מעין שיפוטי שאינו כבול בדיני הראיות ובסדרי

הדין ועל כן אין מניעה שוועדת הערר תקבל את תצהיר המשיב כראיה.

.4.2.2 תצהיר המשיב ניתן בתוקף תפקידו כמנהל הארנונה של המועצה המסמכים,

המדידות והצילומים שצורפו לתצהירו ושעליהם הסתמך המשיב, מהווים

ראיה בפני ועדת הערר לכל דבר ועניין.

.4.2.3 הטענה גם מיותרת לגופה שכן אין מחלוקת עובדתית ביחס לקיומו של שטח

החניה וביחס לשטחו, דווקא העוררת טוענת לשטח גדול יותר מהשטח

הנטען על ידי המשיב.

.4.3 הפן המשפטי:

.4.3.1 לפי הגדרת 'שטח דירה' בצו הארנונה, ברירת המחדל היא שכל שטח מקורה

המשמש את המחזיק בבית מגורים חייב בארנונה, למעט שני חריגים שאחד

מהם הוא מוסכים לא צמודים.

.4.3.2 כדי ששטח חניה יהיה פטור מחיוב בארנונה חייבים להתקיים שלושה

תנאים מצטברים: מדובר בשטח חניה, מקורה ו-'לא צמוד' לבית.

.4.3.3 ביחס לתנאי לפיו מדובר בשטח חניה:

על השטח לשמש בפועל כשטח חניה, שכן החיוב בארנונה נקבע בהתאם

לשימוש בפועל בשטח מושא החיוב בארנונה. העוררת טענה כי שטח החניה

לא שימש בפועל לצורך חניה ועל כן תנאי זה לא מתקיים בעניין השטח מושא

הערר. מכאן שיש לדחות את הערר כבר מטעם זה.

.4.3.4 ביחס לתנאי לפיו מדובר שטח חניה מקורה:

אין מחלוקת עובדתית ששטח החניה היה מקורה במהלך שנת .2019 העוררת

לא הציגה ראיה לפיה היא הסירה את גג החניה לפני תום שנת 2019 ועל כן

חייבת בארנונה בגין שטח החניה בכל שנת .2019

אבן יהודה/ועדת ערר/בן ששון/החלטת ועדת הערר - חתום - 1

- 3 -

.4.3.5 ביחס לתנאי לפיו מדובר בשטח חניה 'לא צמוד' לבית:

אין לקבל את טענת העוררת ששטח החניה 'לא צמוד' לבית, משום שגג

החניה לא צמוד לבית מהטעמים הבאים:

.4.3.5.1 את המלים מוסכים לא צמודים יש לפרש באופן מצומצם כי תכלית

הצו היא לחייב בארנונה והלכה היא שפטור מחיוב במס יש לפרש

בצמצום.

.4.3.5.2 צו הארנונה אינו מפרט כיצד יש לקבוע אם המוסך 'צמוד' לבית או

לא, אך דומה שמחוקק הצו ביקש לפטור מארנונה רק חניה מקורה

המרוחקת מהבית עצמו, כנראה מתוך הנחה שהנאת המחזיק

בחניה שמרוחקת מהבית פחותה מחניה שממש צמודה לבית.

רצפת החניה צמודה לקיר הבית לכל הפחות לאורך 1.8 מ', כפי

שהוצג במדידות המועצה כמו גם במדידות העוררת עצמה.

הצמידות הזו נראית גם בצילומים שהוגשו על ידי המשיב והעוררת.

.4.3.5.3 במטרה לחמוק מתשלום הארנונה בגין שטח החניה, העוררת

נתמכת בפרשנותה השגויה של המונח 'צמוד' - לפיו המבחן הקובע

מתייחס רק לקירוי - בעודה נסמכת על פתח צר שיצרה מעל הארון

שהוצב בשטח החניה כשבפועל, כל יתר שטח החניה היה מקורה.

מדובר בפרשנות מצמצמת שנוגדת את תכלית החקיקה.

.4.4 כיוון שלא מתקיימים התנאים של שימוש בפועל בשטח החניה לצורך כך ושל שטח

'לא צמוד', לא מתקיימים התנאים למתן הפטור בגין שטח החניה ויש לדחות את

הערר.

דיון והכרעה

.5 סעיף 1 לצו הארנונה מגדיר שטח דירה באופן הבא:

.6 כדי ששטח חניה יהיה פטור מחיוב בארנונה חייבים להתקיים שלושה תנאים מצטברים:

.6.1 מדובר בשטח חניה;

.6.2 על שטח החניה להיות מקורה;

.6.3 ועל שטח החניה להיות 'לא צמוד' לבית.

רק אם שלושת התנאים המצטברים הללו מתקיימים, יהיה שטח החניה פטור מחיוב

בארנונה. עלינו לבחון אפוא את התקיימות כל אחד מהתנאים הללו בעניין דנן.

.7 האם מדובר בענייננו בשטח חניה?

.7.1 אכן, על שטח החניה מושא הפטור המבוקש, לשמש בפועל כשטח חניה; כך, משום

שהחיוב בארנונה נקבע בהתאם לשימוש בפועל בשטח מושא החיוב בארנונה.

.7.2 העוררת טענה כי שטח החניה לא שימש בפועל לצורך חניה ועל כן תנאי זה לא

מתקיים בענייננו. איננו מקבלים טענה זו.

אבן יהודה/ועדת ערר/בן ששון/החלטת ועדת הערר - חתום - 1

- 4 -

ראשית, משום שהצילומים שהוצגו לנו במהלך בירור הערר מלמדים על שימוש

בשטח החניה לצורך חניה, בין של מכונית נוסעים ובין של קלנועית. שנית, אפילו

הייתה העוררת בוחרת שלא להחנות את רכבה בשטח זה ולהותיר אותו פנוי מטעמיה

שלה, עדיין לא היה בכך כדי להוציא שטח זה מגדר 'שטח חניה', כל עוד היה בידי

העוררת לעשות שימוש בשטח זה, בכל עת, כשטח חניה.

.7.3 אנו קובעים על כן שתנאי זה מתקיים בענייננו.

.8 האם מדובר בענייננו התנאי בדבר חניה מקורה?

.8.1 על פי הצילומים שהוגשו על ידי העוררת ועל ידי המשיב, עולה בבירור ששטח החניה

היה מקורה. כפי שצוין כבר לעיל, העוררת עצמה אישרה כי שטח החניה היה מקורה

עד לסוף חודש .2019 כך שלמעשה, אין מחלוקת עובדתית ששטח החניה היה מקורה

במהלך שנת .2019

.8.2 להשלמת התמונה נציין כי מהצילומים שביצע פקח המועצה ביום 11.1.22 והוגשו

לוועדת הערר עולה, ששטח החניה אינו מקורה עוד. לטענת העוררת, גג החניה הוסר

(מטעמי רישוי) במהלך 2019; אך גם ב"כ העוררת לא ידע לציין מהו המועד המדויק

שבו הוסר הקירוי. כך גם לא סופקה כל עדות משלימה לטענת העוררת שגג החניה

הוסר במהלך שנת .2019 מאידך - מתצהירו של המשיב עולה שהעוררת הודיעה

למועצה על הסרת גג החניה רק ביום 8.12.21 ושבעקבות הודעה זו הופחת שטח

החניה משטח הנכס לצורך חיוב בארנונה.

.8.3 אנו קובעים על כן שגם תנאי זה מתקיים בענייננו ביחס לכל שנת .2019

.9 האם מדובר בענייננו בחניה מקורה 'לא צמודה'?

.9.1 בטרם ניכנס לטרקלין הדיון בשאלה זו, מבקשת ועדת הערר לציין כי אופן ניסוח

הפטור הנוגע למוסכים לא צמודים, הוא בחזקת שימת 'מכשול בפני עיוור'. העדר

הגדרה ברורה ומפורשת ביחס לפטור זה, מאפשר מגוון אפשרויות פרשנות וחמור

מכך: ניסוח סתום זה פותח פתח לאי הבנות, מקום שנדרשים בו דווקא מידה רבה

של דיוק ובהירות. זאת, על מנת שהציבור יוכל לכלכל את צעדיו בצורה נכונה, לרבות

על מנת לזכות בפטור חוקי מתשלום ארנונה בגין שטח מקורה. הערר דנן לא היה

נולד אלמלא אי בהירות זו.

ועדת הערר ממליצה אפוא למועצה לנקוט בכל הצעדים הנדרשים על מנת להגדיר

את הפטור בגין חניות מקורות שאינן צמודות למבנה הבית (מוסכים לא צמודים),

בצורה ברורה ובהירה.

.9.2 בין אם ישונה נוסח הפטור ובין אם לאו, על מנת להכריע בערר זה ונוכח הנטען בו,

נדרשת ועדת הערר לפרש את התיבה מוסכים לא צמודים.

.9.3 לעניין זה אנו מקבלים את הניתוח המשפטי המפורט והמבוסס של ב"כ המשיב

שקיבל ביטוי תמציתי בסעיף 4.3.5 להחלטה זו לעיל.

.9.4 על ניתוח זה נוסיף כי אפשר לבחון את שאלת 'הצמידות' גם על פי מספר קריטריונים

נוספים:

.9.4.1 קרבה פיזית - האם החניה המקורה נמצאת בסמיכות לבית.

.9.4.1.1 בתי המשפט נוטים לפרש את המושג "צמוד" באופן מרחיב, כך שגם

חניה שאינה צמודה פיזית לדירה - אך משמשת אותה באופן בלעדי

ויש לה זיקה ברורה אליה, עשויה להיחשב כ"צמוד" לצורך חיוב

בארנונה.

בעמנ (ירושלים) 2962-01-16 החברה לשיקום ולפיתוח הרובע

היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית

ירושלים, נדונה שאלת הצמידות על רקע טענה לפיה, הוכחת

הצמידות מזכה בפטור מארנונה (כלומר מצב הפוך מאשר בענייננו).

באותו עניין קבע בית המשפט כך:

אבן יהודה/ועדת ערר/בן ששון/החלטת ועדת הערר - חתום - 1

- 5 -

לשון הסייג (הפטור) שבסעיף .14 א היא של צמידות לבניין מגורים

ושירות לדירות מגורים. לשון זו יכולה לכאורה לסבול הן פרשנות

של הצמדה פיזית; הן פרשנות של הצמדה משפטית; ואולי אף פרשנות

רחבה יותר שלפיה גם אם לא מדובר בחניה שצמודה פיזית ואף לא

משפטית לנכס מסוים - הרי שככל שהשימוש הוא ייעודי לבניין

מגורים מסוים ומשרת אותו - ובמיוחד אם אין לו חניה משלו הצמודה

פיזית או משפטית ואף לא יכולה להיות כזו - מדובר עדיין בחניה

"צמודה" הפטורה מארנונה [ההדגשה אינה במקור - ר"ג].

.9.4.1.2 איננו מקבלים את הפרשנות המוצעת על ידי העוררת, לפיה מבחן

הקרבה הפיזית נוגע אך ורק לקיומו של חיבור בין גג החניה לבין

קיר הבית. מן הראוי שהגדרת 'צמידות' לא תהיה עניין התלוי

במידת קרבתו הפיזית של גג החניה בלבד למבנה הבית.

.9.4.1.3 אנו סבורים שאת שאלת 'הצמידות' יש לבחון על פי בחינה משולבת

של 'תקרה-קיר-רצפה', היינו, בחינה משולבת של מידת צמידות גג

החניה, מידת צמידות הרצפה ומידת צמידות התקרה, למבנה הבית

- וקביעה מושכלת של 'מידת הצמידות' הכוללת על פי שלושת

הפרמטרים הללו.

תימוכין לכך ניתן למצוא בכך שההגדרה של שטח מקורה אחר

בהגדרה של 'שטח דירה' (בסעיף 1 לצו הארנונה), היא כללית ואינה

עוסקת ספציפית בחלל השטח המקורה או בתקרת השטח המקורה

או ברצפתו.

.9.4.2 זיקה שימושית - האם החניה המקורה משמשת באופן בלעדי את דרי הבית

בלבד.

בענייננו, אין חולק שזה המצב ביחס לחניה המקורה מושא הערר.

.9.5 נבחן אפוא את העובדות שהוכחו בפנינו על רקע המפורט לעיל:

מבחן הקרבה הפיזית

.9.5.1 על פי המדידות שהציגו שני הצדדים, קיים קיר משותף לבית ולחניה באורך

1.82 מ'. מכאן שאין חולק שרצפת החניה משיקה עם קיר הבית, לפחות

בחלק זה של הבית.

.9.5.2 במספר תמונות נראה כי לקטע קיר זה הוצמד ארון (מתחת למזגן שמשמש

את הבית). הארון הוצב בתוך מה שנראה כחלק משטח החניה.

.9.5.3 העוררת שמה את יהבה על כך שהארון הפריד בין גג החניה ובין קיר הבית

שכן לפי פרשנותה, את ההצמדה יש לבחון לפי התקרה ולא לפי הרצפה. כבר

הראינו שפרשנות זו אינה עומדת במבחן, אך גם מבחינה עובדתית אין

במבחן זה כדי לסייע לעוררת:

.9.5.3.1 הארון עצמו מוקם כאמור בשטח החניה. ניתן לראות זאת בבירור

בצילומים שהוצגו בפני ועדת הערר. העובדה שעל שטח חניה זו

הוצב הארון, לא מוציאה את השטח שמתחת לארון מיניה וביה

מתחום שטח החניה. אחרת - היה זה דווקא טעם להשתת חיוב

בדמי ארנונה בגין שטח זה.

.9.5.3.2 בצילומים שהוגשו על ידי העוררת נראה שהקירוי מעל הארון מוסר

ומקופל, אך לא ברור מה היה מצבו עובר לצילום. ניתן גם להניח

שאם לא היה קירוי מעל הארון, הוא היה סופג רטיבות מגשם וטל

לאורך שנים, דבר שהיה ניכר בצילומים - אך אלה לא הצביעו על

נזק כזה לארון.

מכאן ניתן להסיק כי גם הארון היה מקורה, אף אם בנפרד מהקירוי של יתר

שטח החניה - למרות שקיומה של הפרדה כזו אינה ברורה כלל וכלל

אבן יהודה/ועדת ערר/בן ששון/החלטת ועדת הערר - חתום - 1

- 6 -

מהצילומים שצורפו לערר - והשטח עליו ניצב מהווה חלק משטח החניה,

שטח רצפה זה שאין חולק שהוא צמוד לקיר הבית.

.9.5.4 בצילומים שהוגשו על ידי העוררת ועל ידי המשיב נראה כי תקרת החניה

נשענה על קיר שהפריד בין שטח החניה לבין יתרת שטח הנכס, ממוקם

בניצב לקיר הבית. לטענת העוררת (ס' 7 לסיכומיה), מדובר בקיר שנועד

לחסום את המעבר מהחניה לחצר האחורית של הנכס והוא אינו מהווה קיר

של הבית.

מהצילומים עולה שקיר הפרדה זה מחובר במישרין לקיר הבית ונשען עליו.

כלומר, תקרת החניה נשענה על קיר הפרדה שהוא עצמו מחובר לבית, הכל

ברצף אחד. מכאן שתקרת החניה עצמה הייתה מחוברת לקיר הבית, אם לא

במישרין, אז לפחות בעקיפין. הפרדה מלאה בין קיר הבית ובין תקרת החניה

לא הייתה כאן.

.9.5.5 מדובר על כן בשטח חניה הצמוד פיזית לבית לפחות בנקודה אחת (מאחורי

הארון) אם לא בשתיים (באמצעות קיר ההפרדה הפנימי). בנוסף, טענת

העוררת כי גג החניה לא משיק לקיר הבית, לא הוכחה במלואה.

מבחן הזיקה השימושית

.9.5.6 נדמה שאין חולק שבעניינו מדובר בחניה מקורה אשר בתקופה הרלוונטית

לערר שימשה באופן בלעדי את דרי הבית בלבד.

.9.6 בנסיבות אלה, מכלול אמות המידה ושקלולם, מוליך לקביעה ברורה לפיה לא מדובר

בענייננו בחניה מקורה 'לא צמודה'. הדבר עולה בקנה אחד גם עם הפרשנות

התכליתית של צו הארנונה. המסקנה היא שהעוררת לא זכאית לפטור מתשלום

ארנונה בגין שטח החניה.

.10 מהו שטח החניה המקורה לחיוב?

.10.1 כאמור בס' 4.1 להחלטה זו לעיל, בעוד המשיב טען ששטח החניה המקורה הוא 24.83

מ"ר, דווקא העוררת טענה כי שטח החניה המקורה הוא 29.31 מ"ר.

.10.2 כיוון שהחיוב בגינו הוגש ערר זה חושב לפי שטח של 24.83 מ"ר בלבד (ראו תשריט

שצורף להודעת השומה מיום 11.2.2019 שצורפה כנספח לכתב הערר), אנו סבורים

שאין מקום לטענת המשיב לפיה יש לחייב את העוררות לפי שטח של 29.31 מ"ר רק

משום שזו סברה שזהו שטח החניה.

.10.3 הננו קובעים על כן ששטח החניה לצורך חישוב הארנונה יהיה 24.83 מ"ר בלבד.

.11 לטענת העוררת ביחס למעמד הראייתי של תצהיר המשיב:

.11.1 בדין טענה ב"כ המשיב, כי ועדת הערר היא טריבונל מעין שיפוטי שאינו כבול בדיני

הראיות ובסדרי הדין.

.11.2 כך גם מקובלת עלינו טענת ב"כ המשיב, לפיה תצהיר המשיב ניתן בתוקף תפקידו

כמנהל הארנונה של המועצה ועל כן תצהירו, כמו גם כל המסמכים, המדידות

והצילומים שצורפו לתצהירו ושעליהם הסתמך המשיב, מהווים ראיה בפני ועדת

הערר לכל דבר ועניין.

.11.3 בפועל, המחלוקת בין הצדדים לא הייתה בעיקרה עובדתית (למעט סוגיית הקירוי

מעל הארון). לא הייתה מחלוקת ביחס לתשריטים שהוצגו בפני ועדת הערר ו/או

ביחס לצילומים שהציגו המשיב והעוררת בפני ועדת הערר.

.11.4 לפיכך אנו קובעים שאין כל מניעה שוועדת הערר תקבל כראיה את תצהיר המשיב,

על נספחיו.

אבן יהודה/ועדת ערר/בן ששון/החלטת ועדת הערר - חתום - 1

- 7 -

כללם של דברים

.12 לאור כל המפורט לעיל ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים ביחס לחיוב או אי-חיוב שטח

החניה המקורה בארנונה, הגענו לכלל דעה כי הצדק עם המשיב ביחס לחיוב שטח החניה

כחניה צמודה שאינה פטורה מחיוב בארנונה ודין הערר להידחות.

כן מצאנו שהחיוב ייעשה לפי שטח החניה של 24.83 מ"ר בלבד.

.13 אשר להוצאות:

.13.1 לוועדת הערר יש סמכות לפסוק הוצאות מכוח סעיף (39א) לחוק בתי דין מנהליים,

על פי שיקול דעתה ותחושת הצדק שלה בדונה בערר, כולל השיקול שלא להרתיע

נישומים מהגשת עררים, מקום שהם סבורים שמגיע להם יומם בפני ועדת הערר.

.13.2 ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות לטובת הצד הזוכה כדי שלא ייגרם לו חסרון

כיס, אך יש חריגים לכלל זה.

.13.3 לצורך כך, מן הראוי לשקול את התנהלות הצדדים, את מורכבות ההליך והאם היה

צורך אמיתי בניהולו. כך למשל, במקרים בהם מדובר במחלוקת לגיטימית המצריכה

בירור מעמיק, עשויה ועדת הערר להימנע מפסיקת הוצאות או לפסוק הוצאות

מופחתות, גם אם הערר נדחה.

.13.4 בבואנו לשקול פסיקת הוצאות במקרה דנן אנו נדרשים לאזן בין השיקולים הבאים:

.13.4.1 אי הבהירות בנוסח צו הארנונה בכל הנוגע למשמעות התיבה מוסכים לא

צמודים אשר ביססה מחלוקת לגיטימית המצריכה בירור מעמיק.

.13.4.2 צמצום גדר המחלוקות שנכללו בכתב הערר המקורי ע"י העוררת, שבדרך זו

חסכה לכל הצדדים המעורבים זמן ועלויות.

.13.4.3 עיכוב רב בבירור הערר, בחלקו שלא באשמת העוררת.

.13.4.4 תוצאת הערר לפיה אומצה בסופו של דבר עמדת המשיב לפיה יש לשלם

ארנונה גם בגין שטח החניה המקורה ודחיית הערר.

בנסיבות העניין, לאחר שקלול כל השיקולים הללו ובשים לב לתוצאה אליה הגענו,

הננו פוסקים הוצאות מופחתות ושכ"ט עו"ד לחובת העוררת ולזכות המשיב, בסך

כולל של 1,500 ש"ח בלבד. העוררת תשלם למועצה המקומית אבן יהודה הוצאות

אלה בתוך 30 ימים ממועד קבלת החלטה זו בידי העוררת.

.14 הננו מורים למנהלת מחלקת הגבייה לדאוג להעברת החלטת ועדת הערר זו אל העוררת, אל

המועצה ואל ב"כ המועצה, באמצעות הדואר, באמצעות הדוא"ל (ככל שיש בידיה כתובות

דוא"ל) ו/או באמצעות פקסימיליה.

.15 החלטת ועדת הערר תהיה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים שבאזור שיפוטו

מצוי מקום מושבה של המועצה, בתוך 45 ימים ממועד המצאת החלטה זו של ועדת הערר

לצדדים.

ניתן היום, 23.12.2024 בהעדר הצדדים.

ב/ ב/

_____________________ _____________________ ___________________

ד"ר ליאמא דוידוביץ, חברה עו"ד ראובן גוברין, יו"ר מר צחי פרישברג, חבר

אבן יהודה/ועדת ערר/בן ששון/החלטת ועדת הערר - חתום - 1