פרוטוקול ועדת ערר לארנונה הכללית מס' 0

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

טלפון - 04-6628204 פקס - 04-6769272

מייל - ו815698₪091].60ו809%/

בפני ועדת ערר לענייני ארנונה כללית עררים - 2/13 +3/13

שליד מועצה אזורית הגליל התחתון

החברה לטיפול במי קולחין בע''מ

עוייד דייר הנריק רוסטוביצי ושות!

רחי יגאל אלון 92, תל אביב 67897

טל: 03-6954111 ; פקס: 03-6954112

העוררת

- נגד -

מנהל הארנונה - מועצה אזורית הגליל התחתון

עייי בייכ עוהייד: אבי שמואלי ו/או אליהו שמואלי

ו/או שגיא רובינסקי ו/או אופירה אשל ו/או דותן לופט

מרת' שמריהו לוין 24, ת.ד. 4758, חיפה 31047

טלי: 04-8674875 ; פקס: 04-8674450

דוא'יל: |ו.60.ש3|-ץ|006ח1866605ס

המשיב

בללי:

1. בפנינו עררים שהוגשו ע"י החברה לטיפול במי קולחין הגליל התחתון

בע"מ [להלן: העוררת] כנגד מנהל הארנונה של המועצה האזורית

גליל תחתון [להלן: המשיב].

2 העררים הנם:

ערר מס' 2/13- מתייחס לערר על השגה לשומת ארנונה לשנת

12.

ערר מס' 3/13- מתייחס לערר על השגה לשומת ארנונה לשנת

3.

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

. בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים ובאי כוחם ביום 12/9/13 הוחלט

על איחוד הדיון בעררים, וכן הוסכם מפי עו"ד רוסטוביץ- ב"כ

העוררים-

ייהחריני מסכים כי כל החלטה שתתקבל ביחס לערר של 2012 תהיה רלבנטית לגבי

הערר של 2013, והכל בכפוף להחלטת בית המשפט לענייניס מנהליים בנצרת. ביחס

לשומת 7/13 [שומת 7/13 הנה שומה חדשה שהוצאה עייי המועצה המבטלת את

שומת 1/13],[עוייד שמואלי- בייכ המשיב- הסכים].

. בדיון זה אף הוסכם על המסגרת בה תינתנה החלטות הועדה באשר

למספר טענות שהעלתה העוררת, כאשר ההתמקדות היתה, כפי

העולה מפרוטוקול הדיון, שהועדה תחליט בשאלת מי "המחזיק"

וטענות אחרות שהעלתה העוררת, למעט החלטה בענין "תקיפת

השומה בנושא סיווג השטחים". שכן נושא זה ידון בשלב מאוחר

יותר, לאחר מתן החלטה בסוגיות הנ"ל. [ראה פרוטוקול הדיון סיפא].

> בהחלטה נפרדת שנשלחה לצדדים, ניתנו הוראות באשר לסיכומים.

העוררת ויתרה על הגשת סיכומי תשובה חרף המתנת הועדה

לסיכומיה אלה ופניות טלפוניות למשרדו של ב"כ העוררת.

. משכך, על בסיס האמור בעררים, בתשובות המשיב ובסיכומי

הצדדים ניתנת החלטה זו, כאשר היא מסויגת ומוגבלת להסכמת

הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בדיון מיום 12/9/13.

טענות העוררת לגבי שומת 2012

. נוכח היות המסכת העובדתית מורכבת מעט, מובאים טענות העוררת

כלשונם, המתייחסות לתהליך המשפטי של בניית זהות העוררת.

. החברה אינה הנישום הנכון בארנונה.

ביוס 14/5/1993 נחתס הסכס בין: המועצה המקומית כפר כנא, המועצה המקומית

משהד והמועצה האזורית גליל תחתון [להלן: ייהמועצהיי] מצד אחד לבין: מי -גת

אגודה חקלאית שיתופית למיס בגליל התחתון בעיימ מצד שני [להלן: מי-גתי].

בהסכס וה חברו שלוש הרשויות המקומיות לשס הקמת מערכת משותפת לסילוק

וטיחור מי שופכין [להלן: מערכת הביוב המשותפתיי]. בהסכם נקבע, כי מי-גת תשמש

כמנהלת של מערכת הביוב המשותפת וכמפקחת על הקמתה, וכן לטפל באחוקתה

והפעלתה השוטפת לאחר הקמתה [להלן: הסכס המייסדיםיץ].

מספר חודשים לאחר מכן נחתם הסכם בין: הצדדים להסכם המייסדים לבין:

המועצה המקומית כפר כמא והמועצה המקומית טורען, ובו הצטרפו שתי הרשויות

המקומיות הנייל להסכס המייסדים [להלן: הסכם ההצטרפות'"].

ביוס 28/10/1993 נחתס הסכם בין: הצדדיס להסכס המייסדיס לרבות

הסכס ההצטרפות לבין: קיבוץ בית קשת, ובו החכיר הקיבוץ למייסדיס קרקע

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

לשם הקמת מתקנים של מערכת הביוב המשותפת. המייסדים הקימו חלק ממתקני

מערכת הביוב המשותפת על הקרקע הנייל בתחוס השיפוט של המועצה האזורית

גליל תחתון.

ביוס 29/9/1997 נוסדה התחברה. בעלי המניות בחברה הס: יהמועצה",

המועצה המקומית כפר כנא, המועצה המקומית טורען, המועצה המקומית משהד,

המועצה המקומית כפר כמא, המועצה המקומית דבוריה והמועצה המקומית

שבלי. החברה מטפלת באינטרסיס של הרשויות המקומיות בהטכס המייסדים

ובהסכםס ההצטרפות וכן של בעלי המניות בתחברה בטיפול במערכת הביוב

המשותפת באמצעות החברה המנהלת מי-גת.

ביום 10/1/2007 נתחתס הסכס אתזקה ותפעול של מערכת הביוב בין

החברה לבין מי-גת.

ביוס 25/3/2008 חברו מועצה מקומית בועיינה נוגיידאת, מועצה מקומית

טורען, מועצה מקומית כפר כנא, מועצה מקומית משהד, מועצה מקומית דבוריה

ומועצה מקומית שיבלי אוס אל גנס, ומכוחו של חוק תאגידי מים וביוב תשטי/א-

1, ייסדו את תאגיד כפרי גליל תחתון בעיימ [להלן: ''התאגידיץ. ביום

8 העבירו המייסדים של התאגיד בייסוד את מניותיהס בחברה ואת

זכויותיהס במערכת הביוב המשותפת [להלן: ''הסכמי המייסדים של התאגיד'"/].

החברה אינה המתציקה בנכסים נשוא שומת הארנונה, והנישומה הנכונה

היא מי-גת. המועצה היא אחת המייסדות בהסכס היסוד, היא אחת השותפות

בבניית הנכסים של מערכת הביוב המשותפת, היא אחת מבעלי חמניות בחברה

לרבות מניית הנהלה, וכל העובדות הנייל גלויות מלפניה.

בהחלטת מנהל הארנונח נאמר כי מי-גת מעניקה שירותי תחווקה שוטפת,

אולס הוא שכח לציין, כי היא מפעילה את המטייש באמצעות עובדיס שכירים שלה.

מנהל הארנונה ציין כי שירותי התחזוקה הן של חלק מהנכסים, אולס לא ציין איוה

חלק.

כן מבקשת העוררת ליתן החלטות כנגד המשיב, כפי המצוטט:

[סע' 11-14 לערר].

1. מנהל הארנונה נתבקש להמציא את תשריט המדידה שמוזכר בשומה מיוס

0,. מנהל הארנונה לא עשה כן. ועדת הערר הנכבדה מתבקשת לפני הדיון

הראשון לצוות על מנהל הארנונה לעשות מה שנתבקש.

2. מנהל הארנונה נתבקש להמציא את אישור שר הפניס ושר האוצר לשינוי חרלג

בתעריפי הארנונה לכל השנים מאו 1986, באותם שניס שהיה אישור כוה. מנחל

הארנונה לא עשה כן. ועדת הערר הנכבדה מתבקשת לפני הדיון הראשון לצוות על

מנהל הארנונה לעשות מה שנתבקש.

3 מנהל הארנונה התבקש לערוך ביקור בנכס ביחד עס החתוס מטה. מנהל

הארנונה לא עשה כן. ועדת הערר הנכבדה תתבקש בשלב השני [לאחר המצאת

המסמכיסם הנייל] לצאת לביקור במטייש.

4. מנהל הארנונה התבקש לומן את החיימ לדיון בהשגה. מנהל הארנונה לא עשה

כן. בהשגה נאמר, כי אם מנהל הארנונה לא ימציא את המסמכים, לא יערוך

ביקור בנכס, או לא י\מן את החיימ לדיון בהשגה, וידחה את ההשגה ללא כל

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

ו

אלה, יטען החיימ כי מנחל הארנונה לא ביסס את החלטתו על העובדות, לא נתן

לחיימ הודמנות להשמיע את טענותיו, וכי פעל בחריגה מסמכותו.

טענות המשיב לגבי שומת 2012.

9 טענות המשיב ביחס לזהות המחזיק מצוטטות אף הן נוכח חשיבותן.

1. הטענה בנוגע לוהות המחציק.

א. טענת העוררת כי היא אינה היימתויקהיי של הנכסים הצריכים לענין, וממילא

הטענה כי אגודת מי-גת הינה הי'מחויקהיי של אותם נכסי, נדחתה בדין.

בב הנכסים נשוא ערר וה נכלליס כולס במתתם אזורי לטיהור שופכין שהוקס,

במשותף במושב שדה אילן, עייי מספר רשויות מקומיות, ומועצה אצורית

הגליל התחתון בכללן [להלן בהתאמה: '*מט'"ש שדה אלל" ו'הנכסים").

ג לעניננו חשוב כי עס יסודה של העוררת, בשנת 1997, הרשויות המקומיות

שייסדו אותה [ושעמדו מאחורי הקמת מטייש שדה אילן] העתיקו אליה את

וכויותיהס המשותפות במטייש שדה אילן, ואת האחריות עליו, על כל

המשתמע מכך. מאותה עת, איפוא, העוררת הינה בעלת הציקה הקרובה ביותר

לנכסים שנכללים במטייש שדה אילן, ממילא ייהמחויקהיי בהם.

ד. לא למותר לציין כי העוררת הודתה, לאורך כל השנים, כי היא ייהמחזיקה"

בנכסים שנכללים במטייש שדה אילן, וכי היא שחייבת לשלם בגינס ארנונה.

ויודגש: מנכלייה הקודס, כמו גם באי הכוח הקודמים שייצגו אותה, לא העלו

משך כל השנים כל טענה אחרת בענין וה. טענת העוררת שלפיה אין היא

ייהמחציקה'י של הנכסים הועלתה לראשונה רק בעקבות תביעה כספית

לתשלוס ארנונה אותח הגישה נגדה המועצה האאורית הגליל התחתון בשנת

1.

ה. העובדה שאגודת מי גת מעניקה, כקבלן, ומכוח חוזה, שירותי תתווקה שוטפת

של איה ממתקני הביוב הרלבנטיים [ולמעלה מהנדרש וער כי אותס מתקנים

מהוויס רק חלק מהנכסים הצריכים לענין] אינה הופכת אותה לי'מתציקהיי של

אותס נכסים. מאליו מובן כי אין וה משנה אס אגודת מי גת מעניקה שירות

ה באמצעות עובדים שכיריס, או באמצעות קבלני משנה.

ו. למעלה מן הנדרש, יש להוסיף ולהעיר כי בניגוד לנטען בסעיף 5 לערר, המועצה

האזורית הגליל התחתון לא העבירה את וכויותיה במטייש שדה אילן [אותן

וכויות שלהן היא וכאית באמצעות מניותיה בעוררת] לתאגיד שנוכר בסעיף 5

לערר. אף העוררת לא העבירה [ולא יכולה היתה להעביר] את וכויותיה

במטייש הנייל לאותו תאגיד, ולו מאחר שאין והות בין הרשויות המקומיות

שנמנות על בעליו של אותו תאגיד לבין אלו שנמנות על בעליה של העוררת.

0 באשר ליתר טענות העוררת טוען המשיב כמפורט [סע' 6

לתשובה]:

א עניננו כאמור בערר במתייחס לשנת 2012. דרישתה של העוררת כי יומצאו לה

אישורי שרי הפנים והאוצר לשינוי חריג בתעריפי הארנונה של העוררת

משנת 1986 והלאה [לא פחות], הינה דרישה בלתי מידתית, בלתי סבירה,

שיש בה משוס נסיון פסול ליימסע דיגיי.

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

מבלי לגרוע מהאמור יש להעיר כי וכותה של העוררת לפנות בענין וה לשרל

הפניס והאוצר ולקבל מהם כל מידע רלבנטי, וכי מחדלה מלעשות כן מונע

ממנה כל טענה.

ב. עפייי דין הליך מתן תשובה להשגה אינו מחייב את מנהל הארנונה לּמן את מגיש

ההשגה להופיע בפניו. היפוכס של דבריס מהוראות החוק עולה כי טענות

ההשגה מועברות למנהל הארנונה בכתב, וכי האחרון צריך להתייחס אליהן

בתשובה בכתב מטעמו. דרישתה של העוררת כי יינתן לה מעמד שונח מכל

נישוס ארנונה אחר שמגיש השגה, וכי יתאפשר לה לשטוח טענות בעייפ טרס

שתינתן בענינה תשובה להשגה, הינה טענה חסרת ביסוס שאינה במקומה.

ג. יש לדחות כל טענה אחרת שמופיעה בערר.

טענות העוררת לגבי שומת 2013.

1. בערר זה נטענו באופן זהה הטענות מהערר הקודם לשנת 2012

[סע' 5] כאשר סע' 6 בערר זה זהה לסע' 7 בערר הקודם. [יודגש

כי בערר הקודם הדרישה היתה קטגורית וחד משמעית להכריז על

"מי-גת" כמחזיק לצרכי ארנונה. יחד עם זאת סע' 7 לערר זה הנו

שונה ומפאת חשיבותו מובא כלשונו:

7 המועצה היא אחת המייסדות בהסכס היסוד, היא אחת השותפות בבניית

הנכסים של מערכת הביוב המשותפת, היא אחת מבעלי המניות בחברה לרבות

מניית הנהלה, וכל העובדות הנייל גלויות מלפניה. מכל האמור לעיל עולה כי

החברה אינה המתזיקה בנכסיס נשוא שומת הארנונה, והמתציקה היא מי-גת.

ועדת הערר הנכבדה מתבקשת לקבוע, כי מי-גת היא המחזיקה במט"ש.

לחילופין, אם ועדת הערר הנכבדה תדחה טענה זו, או אז היא מתבקשת לקבוע,

כי בעלת המט'יש אינה החברה אלא התאגיד, ולכן החברה אינה המחזיקה

במט'יש.

2. כן מבקשת העוררת לקבל את הערר על-פי הטענות כפי המופיעות

בערר הקודם - אי המצאת תשריט מדידה [סע' 15 לערר זה] אי

המצאת אישור משרד הפנים והאוצר לכל השנים מאז שנת 1986

[סע' 6 לערר זה], אי קיום ביקור בנכס [סע' 17 לערר זה], אי קיום

דיון בהשגה [סע' 18 לערר זה].

טענות המשיב לגבי שומת 2013

3. המשיב, אף הוא חוזר באופן זהה על טענותיו בתשובתו לערר זה,

למעט תוספת בסע'1 -

יילמען הוהירות, והגם שטענה כאמור לא נטענה מלכתחילה בהשגה, יש להוסיף

ולדחות את טענתה החלופית של העוררת, לפיה תאגיד כפרי גליל תחתון בעיימ הוא

'יהמחציקיי של הנכסים נשוא השומהי".

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

.4

5

.6

.7

.8

כן שב המשיב וחוזר על טענותיו כנגד בקשות העוררת ומבקש

לדחותן. [טענות באשר להמצאת תשריט מדידה, המצאת אישורי

משרד הפנים והאוצר, אי-קיום ביקור, אי-קיום דיון בהשגה].

דיון ומסקנות.

כזכור, הן בדיון בפני ועדת הערר והן בהחלטה שנשלחה לצדדים

נקבע כי אין מקום לדון בשלב זה בשאלת סיווג הנכסים. משכך

החלטה זו לא תתייחס כלל לנושא סיווג הנכסים- כפי המבוקש

בסיכומי העוררת- סעיפים 8-10, ואך מפליא הוא כי העוררת העלתה

נושאים אלה עתה.

כמו-כן יודגש כי הצדדים ויתרו על הגשת תצהירי עדות ראשית

וחקירה על המצהירים והסכימו להגיש סיכומים בכתב בלבד, וכי על

פיהם תינתן ההחלטה.

לסיכומי העוררת לא צורפו מסמכים כלשהם, ולסיכומי המשיבה

צורפו:

א. מכתב העוררת מיום 17/8/2005 למר מוטי דותן-ראש המועצה,

חתום ע"י מר חוסיין סולימאן-מנכ"ל. [השגה לשנים 2002-5].

ב. מכתב העוררת מיום 30/1/2006, למר מוטי דותן-ראש המועצה

ומר רפי קליידרמן [מנהל הארנונה] חתום ע"י מר חוסיין סולימאן-

מנכ"ל [השגה לשנת 2006].

ג. מכתב העוררת מיום 25/1/2007 למר מוטי דותן [ראש המועצה]

מר שמואל איזנברג [גזבר המועצה] מר רפי קליידרמן [מנהל

הארנונה] חתום ע"י מר חוסיין סולימאן-מנכ"ל [ השגה לשנת

7]..

ד. מכתב העוררת מיום 14/2/2009- למועצה האזורית גליל תחתון,

חתום ע"י מר חוסיין סולימאן-מנכ"ל [השגה לשנת 2009].

ה. הסכם מיום 10/1/2007 בין העוררת לבין "מי-גת", בענין אחזקה

ותפעול של מערכת הביוב האזורית.

ו תמצית דו"ח רשם החברות אודות בעלי המניות בעוררת

ובתאגיד.

באשר לטענות העוררת בדבר התנהלות מנהל הארנונה כלפיה וא'

קיום בקשותיה- המצאת תשריט מדידה, המצאת אישורי שר הפנים

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

והאוצר לשינוי חריג בתעריפי הארנונה לכל השנים מאז שנת 1986,

עריכת ביקור בנכס ביחד עם ב"כ העוררת, ניהול דיון בהשגה

בנוכחות ב"כ העוררת-כמדומני שב"כ העוררת נתפס לכלל טעות בכל

הקשור לכוחותיה וסמכויותיה של ועדת הערר.

1. ועדת הערר יונקת סמכותה מכוח חוק הרשויות המקומיות

[ערר על קביעת ארנונה כללית] תשל"ו-1976. [להלן:" חוק

הערר"].

2. חוק זה קובע באופן מפורש ומדויק את סמכויות ועדת הערר-

בסע' 3 לחוק זה - כפי המפורט להלן:

3. תשגה (תיקון: תשמייב, תשמייז, תשנייג, תשנייד, תשסייד)

(א) מי שחוייב בתשלוס ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימיס מיוס קבלת

הודעת התשלוס להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות

אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלוס אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת

התשלוס;

(2) נפלה בהודעת התשלוס שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או

השימוש בו;

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו269- לפקודת העיריות ;

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדריס התשנייג - שהוא

אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי

המחזיק בנכס.

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר

לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת

הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות

(1) עד (3) של סעיף קטן (א).

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מיי שחויב בתשלוס ארנונה

כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3),

רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי

שחיה רשאי להעלותה אילולא חוק גה.

3. ב"כ העוררת לא הפנה את הועדה להלכות משפטיות באשר

למקור הסמכות החוקית לדון בטענותיו אלה. בוודאי שלא

ניתן לשאוב מכוח סע' 3 הנ"ל את הסמכות לקבל את הערר

מכוח טענות אלה.

4. מאידך, ב"כ המשיבה בסיכומיו מפנה להלכה הידועה

"כחזקת התקינות המינהלית", ולשורה של פסקי דין מהם

ניתן ללמוד על היות הנטל לסתור את חזקת התקינות

המינהלית על המבקש לעשות זאת, וכן כי רשויות המינהל

אינן צריכות בענין שבשגרה, להתמודד עם טענות שיחייבו

אותן כל פעם מחדש ומהתחלה, כי ההחלטות שהתקבלו בהן

ומשמשות בסיס לפעולותיהן, אכן התקבלו כדין.

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

.5

בקשת העוררת לקבל העתק מכל אישור חריג שניתן על-ידי

שרי הפנים והאוצר, משנת 1986 ואילך (!), אף היא דינה

להידחות הן מהעדר סמכות ועדת הערר והן נוכח החזקה

בדבר התקינות המינהלית, כפי העולה מבג"ץ 4146/95

עיזבון המנוחה לילי דנקר נ' מנהל הרשות, פ"ד נב' (4),

4-

'יהחלטות מנהליות מוגנות, בדרך כלל, על ידי החוקיות. התוקה היא

שההחלטה ניתנה כדין. לפיכך מי שטוען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין עליו

הראיה. ואת ועוד. חוקת התוקיות עשויה להוסיף משקל עס הומן. לאחר

שניס רבות יהיה לה משקל רב. אכן, עדיין היא רק חזקה, ולכן עדיין היא

ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הזמן יקשה יותר ויותר לסתור אותה''.

כן יש לקבל את טענת המשיבה לפיה בקשות מעין אלה יש

בהן להשית עליה נטל בלתי מידתי וכבד מאוד, הגם שעל

העוררת היה להניח תשתית ראויה ומתאימה שתצדיק

טענתה זו. חיזוק לחזקת התקינות העומדת למועצה, ניתן

לראות גם בפסק דין שניתן לפני מספר חודשים [ ביום

3 בעת"מ 16369-08-11 חברת החשמל

לישראל בע"מ נ' עירית חדרה, מפי כב' השופטת וילנר

אשר קבעה בסעיף 32 ואילך לפסק דינה כמצוטט:

ייטענה מקדמית בעניין חוקת התקינות של העותרת הנה כי מעשיה של

העירייה אינס צריכיס להבחן לאור חוקת התקינות, שכן מדובר במעשה

תחיקה של רשות ולא פעולה של רשות כגוף מבצע. דין הטענה להידחות.

לאורך כל שניס ב, פסיקה עניפה של בית המשפט העליון והערכאות

הדיוניות, נבחנו פעולותיה של הרשות בתחיקת צווי הארנונה על פי חוקת

התקינות. ברי כי הטלת צווי ארנונה מהווה ללא ספק פעולה של רשות

מינחלית הנהנית מחזקת התקינות (ראו לעניין וה לדוגמא את עניין מילגד,

תא [חיי] 813/04 מילגד בעיימ ני מועצה אוצורית מטה אשר (28.4.08 , ) פסי

1 30 ועת'יימ [חיי] 3032/06 מפעלי סאיקלון בעיימ ני מועצה האזורית מטה

אשר (ש29.8.06 (להלן - ייעניין סאיקלון").

לעצם העניין - ההלכה הפסוקה היא כי החלטות הרשויות נהנות מחזקת

התקינות או חוקת החוקיות, לפיהן קיימת ההנחה כי הרשות פעלה כדין

ועל הטוען אחרת חובת ההוכחה. מובן, שתזקה זה ניתנת לסתירה, אך על

מי שמבקש לסתור את החוקה הנטל להביא הוכחות של ממש לצורך

סתירת החזקה. ראו לעניין וה א דבריו של כבי השופט (בדימ ' 6 ' מל :

ייפועלת כאן חוקת התקינות, דהיינו תוקה שכל פעולה מינהלית

נעשתה כדין. ווהי כמובן הנחה הניתנת לסתירה (6001%80!6ז

הסוזס ו ט65 זס), אך על מי שמבקש לסתור מוטל הנטל לטעון

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

ולהוכיח, כי במקרה הנדון החוקה נסתרת על-ידי עובדות. לא

נטענה הטענה או נטענה ולא הוכחה - נשארת חזקת התקינות

בעינה. יי ( רייע פ 1088/86 סברי ני הוועדה המקומית לתכנון

ובניה,

פדייי מייד [2] 417, 419).

ויודגש, תוקת התקינות אינה מוחלטת ועוצמתה נקבעת בהתאס לנסיבות.

כך, נקבע כי חוקת התקינות אשר פוגעת בזכות יסוד נחלשת מאוד במיוחד

במקריס בהס הנסיבות והנתוניס בדבר חוקיות ההחלטה מצוליס בידיעת

הרשות המנהלית (ראו בגייץ 4146/95 עיובון המנוחה לילי דנקנר גייל ואח

י ני מנהל רשות העתיקות ואחי פדייי נייב [4] 774, (להלן - ייעניין דנקנר , *)

3 ,ועניין סאיקלון, פסי 7].

לענייננו -- הנטל לסתור את חזקת תקינות פעולותיה של העירייה, הן

בהתייחס לצו משנת 1987 והן בהת*יחס לאיחוד הסיווג בשנת 1989, מוטל

על העותרת. שוכנעתי כי העותרת לא עמדה בנטל וּה, שכן לא עלה בידה

להוכיח כי העירייה פעלה בעת הטלת צווי הארנונה בשניס 1986-1987

ללא קבלת אישור השרים. על פי חוקת התקינות, ההנחה היא כי קדמתה

להעלאת התעריף השנייה ולשינוי הסיווגים לסיווג המאוחד, פניה

לקבלת אישור השרים וכי אישור זה התקבל, שכן חזקה על העירייה בי

פעלה בהתאם להוראות הדין. [ההדגשה הנה שלי - ג.נ].

6. לפיכך, בהעדר ראיה כלשהי לסתור את חזקת התקינות

העומדת למשיבה, יש לדחות את טענת העוררת באשר לאי-

קיום בקשתה זו.

7. בקשת העוררת לזמן את בא-כוחה לביקור משותף בנכסים

ואף לזמנו לדיון בפניה בטרם מתן החלטה בהשגה- בקשות

אלה אינן מעוגנות בחוק הערר, ואינן מעוגנות בתקנות

הרשויות המקומיות [ערר על קביעת ארנונה כללית] [סדרי

דין בועדת ערר] תשל"ז 1977.

סע' 4 (1) לחוק הערר קובע:

יימנהל הארנונה ישיב למשיב תוך ששים יוס מיוס קבלת ההשגהיי.

ולפיכך אין כל מקום להטיל על המשיב חובה לקיים ישיבה

בנוכחות העוררת או בא כוחה בשלב ההשגה ו/או לקיים סיור

עם העוררת או בא כוחה.

אין בכוחה ובסמכויותיה החוקיות של ועדת ערר זה להטיל

על המשיבה חובה שכזו, ובוודאי שאין בסמכותה לבטל את

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

החלטת המשיב נוכח "הפרת חובת הנאמנות המוגברת

שחלה עליו כגוף שלטוני", שכן אין עליו חובה שכזו.

רצונו של ב"כ המערערת להעניק לועדת ערר זו סמכויות

משפטיות, שאינן מעוגנות בחוק ו/או בתקנות - אין לו על מה

לסמוך, ולפיכך אף בקשתו זו דינה להידחות.

מן הטעמים האלה של העדר סמכות ועדת ערר , אף בקשתו

של ב"כ העוררת לקבל תשריט מדידה משנת 2010 -

להידחות.

לענין זהות המחזיק.

9. לטענת העוררת אין היא המחזיקה במתקן טיהור שפכים [מט"ש]

בשדה אילן, לצרכי ארנונה.

.1

.2

.3

.4

.5

.6

בערר לשנת 2012 בקשה העוררת להכריז על "מי-גת"

כמחזיקה לצרכי ארנונה.

בערר לשנת 2013 בקשה העוררת להכריז על "תאגיד כפרי

גליל תחתון בע"מ" [להלן: התאגיד]- כמחזיק לצרכי ארנונה.

העוררת לא צרפה לסיכומיה מסמכים כלשהם לשם ביסוס

טענותיה. לא הוצגו המסמכים המכונים בסיכומים -"הסכם

המייסדים", "הסכם ההצטרפות", מסמכי התאגדות העוררת,

מסמכי התאגדות של התאגיד, הסכם ההעברה מהעוררת

לתאגיד. המשיבה צרפה את שפורט בראשית החלטה זו,

הגם שבשל טעות משרדית של ב"כ המשיבה צורפו

לסיכומים פרטי תדפיס שעבודים בלי תדפיס פרטי בעלי

מניות, אך לאחר פניית מזכירת הועדה לב"כ המשיב-

הומצאו המסמכים המתאימים. [ראה סעיפים 17 ו- 18

לתקנות הערר].

מקריאת סיכומי הצדדים ומהמסמכים שצורפו, בנוגע ל"זהות

המחזיק" עולה התמונה כמפורט להלן.

פרוט ההשתלשלות העניינית בהקמת העוררת מתואר

ברישת החלטה זו. [טענות העוררת].

לפיכך העוררת היא זו המחזיקה משנת 1997 במט"ש.

10

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

7. מסקריאת ההשגה שהגישה העוררת לשנים 2002-2005- אין

כלל הכחשה בדבר היותה המחזיקה במט"ש. ההשגה היתה

על שטחים וסיווג המבנים.

8. גם בהשגה לשנת 2006 אין הכחשה בדבר היות העוררת

מחזיקה במט"ש, ההשגה היתה בדבר סיווג מבנים.

9. גם בהשגה לשנת 2007 אין הכחשה בדבר היות העוררת

מחזיקה במט"ש. שוב- ההשגה נגעה לסיווג מבנים.

0. גם בהשגה לשנת 2009 אין הכחשה בדבר היות העוררת

מחזיקה במט"ש. ההשגה נגעה שוב לסיווג מבנים.

1. ההסכם מיום 10/1/2007 שבין העוררת לבין מי-גת הנו

לשם אחזקה ותפעול של מערכת הביוב האזורית. בהסכם

זה אין כל העברה של זזכויות החזקה [זכות עפ"י חוק

המקרקעין] במט"ש למי-גת. כל פעילותה של מי-גת במט"ש

הנה פעולת תחזוקה ופיקוח שכל מערכות הביוב תפעלנה.

סע' 8 להסכם מטיל על החברה [העוררת] את החובה לשלם

עבור המשאבות, החלפים הציוד והחלקים כמו גם על

התיקונים ושיפוצם של כלים אלו, והכל לאחר אישור בכתב

ממנכ"ל החברה [העוררת].

כמו-כן עפ"י סע' 9 להסכם, החברה [העוררת] היא זו

הנושאת בתשלומי החשמל הנוגעים להפעלת מתקני

"ו

המט"ש.

וסע' 10 להסכם קובע כי האגודה [מי-גת] תפעל בהתאם

להוראות שתקבל ממנכ"ל החברה [העוררת] או נציג מטעמו.

כן יודגש כי תוקפו של הסכם זה הנו מיום חתימתו

[10/1/2007] למשך 60 חודשים דהינו עד יום 31/12/11.

הטענות המופיעות בסע' 4 לסיכומי העוררת, כמו-גם האמור

בסע' 5 לסיכומיה- אין להם בסיס משפטי ועובדתי כלשהו.

דין טענות אלה להידחות שכן ניתוח ההסכם שבין החברה

[העוררת] לבין מי-גת מעלה באופן חד משמעי, ושאינו נתון

לפרשנות כלשהי- שהחזקה המשפטית לא הועברה למי-גת

מעולם.

מי-גת מעולם לא היתה המחזיקה מהבחינה המשפטית

כמט"ש- מהבחינה הקניינית, כל עיסוקה היה כקבלן חיצוני

11

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

הנותן שירותי תחזוקה ותיקונים למט"ש. הענקת זכויות

חזקה [במובן חוק המקרקעין] למי-גת הנה פרשנות מרחיקת

לכת המנותקת מהמציאות העובדתית. הסכם המאריך את

תוקף ההתקשרות עם מי-גת- מעבר לשנת 2011- לא צורף,

מאידך ניתן להבין מדברי ב"כ העוררת בדיון בפני הועדה וכן

מסע' 6 לסיכומיו- כי מי-גת המשיכה במתן שירותי תחזוקה.

בהעדר הסכם המעביר את זכויות החזקה המשפטית

במט"ש למי-גת - אין ולא יכולה להישמע טענה בעלמא על

העברת זכויות מהעוררת למי-גת.

לפיכך דין הטענה על העברת זכויות חזקה במט"ש למי-גת,

בשלב כלשהו בהתקשרות שבין העוררת למי-גת- להידחות.

2. באשר להעברת הזכויות במט"ש לתאגיד שהקימו השותפים

שבעוררת למעט המועצה האזורית גליל תחתון- בשנת

8. לא צורפו לסיכומי הצדדים מסמך כלשהו המעיד על

העברת זכויות החזקה במט"ש מהעוררת לתאגיד. לא הוצג

בפנינו אף לא מסמך אחד אודות "התאגיד" שהוקם. לא

הוצגו כאמור מסמכי התאגדות, לא הוצגו פרוטוקולים של

החלטות התאגיד, לא הוצגו הסכמים כלשהם שבין התאגיד

לבין העוררת או למי-גת, לא הוצגו הודעות שנשלחו למועצה

אודות חילופי מחזיקים בנכס.

פקודת העיריות [נוסח חדש] קובעת באופן חד משמעי, בסע'

5, 326 את הפרוצדורה שיש לקיים בעת חילופי

מחזיקים/בעלים. לא הוצגו בפנינו ולא נחשפנו להודעות

שהועברו מהעוררת ו/או מהתאגיד על חילופי מחזיקים

במט"ש.

המשיבה צרפה תדפיס פרטים מרשם החברות ממנו עלה כי

המועצה האזורית גליל תחתון הנה בעלת מניות בעוררת, אך

אינה בעלת מניות בתאגיד. נבצר מאיתנו להבין כיצד

הועברה החזקה המשפטית במט"ש לתאגיד, בה בשעה

שהמ.א. גליל תחתון שהנה [כדברי ב"כ העוררת בסע' 6

לסיכומיו] ייאחת המייסדות בהסכס היסוד, היא אחת השותפות בבניית

הנכסיס של מערכת הביוב המשותפת, היא אחת מבעלי המניות בחברה,

לרבות יימניית הנהלה..יי- לא היתה ואיננה שותפה למהלך שכזה.

הסתירה הפנימית בטענות העוררת ביחס לזהות המחזיק-

בין אם מי-גת ובין אם התאגיד- שכן לטענתה היא זו

12

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

ועוד:

שהעבירה את החזקה במט"ש לגופים אלה- מוטב שלא היו

נטענות כלל.

לענין שאלת המחזיק במקרקעין לצרכי ארנונה, ראו עע"מ

8 שחאול בנימין נ' עירית תל אביב, פסק דינו של

כב' השופט רובינשטיין אשר דחה את טענת המערער כי

אינו המחזיק בנכס לצרכי ארנונה, והשופטים ארבל וריבלין

הצטרפו לחוות דעתו. פסק הדין ניתן ביום 5/5/2010.

לנוחיות הצדדים מצוטט סעיף כ"ד לחוות דעתו אשר למעשה

מתאר את המצב המשפטי הנוהג, כפי הנדרש מהוראות

פקודת העיריות.

כד. | לטענת המערער היה על המשיבה לבדוק נוכח פנייתו, מיהו

המחזיק בנכס. אין בידינו לקבל טענה זו. סעיף 325 לפקודת

העיריות מטיל על הבעלים או על המחויק למסור הודעה לעיריה

בדבר חילופי החוקה ובעלות, ומשניתנה הודעה זו יילא יהיה חייב

בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי

הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעהיי. על תכלית ההסדר עמד

בית משפט זה:

*יהנה, מטרתם של סעיפים 325 |-326 לפקודת

העיריות, להקל את הנטל המוטל על העיריה

לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של

בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחזיק בכל

נכס ונכס, הינה גזירה שהרשויות המקומיות לא

תוכלנה לעמוד בה'יי (בריימ 867/06 מנהלת הארנונה

בעיריית חיפה ני דור אנרגיה (1988) בעיימ (לא

פורסם) (השופט דנציגר), וראו גס חוות דעתה של

השופטת פרוקצ'ייה (להלן פרשת. דור אנרגית -

חיפה)).

'יהעיקרון הבסיסי של חיוב הארנונה הוא שהתיוב

יושת על המחויק בנכס (ס' 8 לחוק ההסדרים).

תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה

להעביר את נטל ההודעה על שינוי תזקה אל

המחזיק העוזב. הוראה זו נועדה להקל על הרשות

לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב

בעצמה אתר השנויים | בתזקה..." (בר"מ

6 כהן ני מנהלת הארנונה בעיריית חיפה (לא

פורסם) (השופטת נאור)).

3

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

3. לפיכך, דין כל טענות העוררת בדבר אי היותה המחזיקה

במט"ש להידחות. העוררת לא הוכיחה כלל, ואף לא בבדל

של ראיה אודות העברת החזקה המשפטית ל"מי-גת" או

ל"תאגיד",[תאגיד כפרי גליל תחתון בע"מ], ולכן יש לראותה

כמחזיקה של המט"ש.

0. שאלת החיוב בהוצאות תיבחן בסוף ההליך.

1. על המזכירות להמציא החלטת ביניים זו לצדדים, וכן לתאם מועד

לשם שמיעת המשך הערר בכל הנוגע לסיווג הנכסים.

/

גבי ברכת נודלר- > , עוייד גד נחוס מר ואב אלמן -

חברת ועדה ייר ועדה \ : תבר ועדה

\

|

14