פרוטוקול ועדת ערר לארנונה הכללית מס' 0

טלפון - 04-6628204 פקס - 04-6769272

מילל - הוסס.!ו3 קל 6ש1 קז 1ה ה

כייב שבט תשעייה

7 פברואר 2015

ערר 11/14

בפני ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד מועצה אזורית הגליל התחתון

העוררים:

ליברמן מיבאל

מצפה נטופה

- גד -

מנהל הארנונה - מועצה אזורית הגליל התחתון

עייי בייכ עוהייד: אבי שמואלי ו/או אליהו שמואלי

ו/או שגיא רובינסקי ו/או אופירה אשל ו/או דותן לופט

מרחי שמריהו לוין 24, ת.ד. 4758, חיפה 31047

טלי: 04-8674875 ; פקס: 04-8674450

דוא'יל: |[.60. ש8!- 10656

החלטה

רקע וטענות הצדדים:

41

2

4

הערר המונת לפנינו הינו לשנת 2013.

על פי הערר- חויבו העורריס לשלס תוספת ארנונה בגין 34 מייר , וואת

החל מיוס 1.1.2014 הגס כאמור שהערר הינו לשנת 2013.

העורריס מסרביס להשלים עם רוע גצירה צו, לאחר שגס השגה שהגישו

נדחתה.

לגרסתס אין לחייבס בגין שטת וה נוכח הנימוקיס הבאים :

א. מדובר בחלל שנבנה יחד עס הקמת בית המגוריס מראשיתו .

ב. הבניה בוצעה לאור הבטחתו המפורשת של מנהל הארנונה דאו, מר

קליידרמן- | שחלל וה לא יחויב בארנונה.

ג. החלל נוצר כדי לשמש כחדר מכונות [לשאב - רב ולהסקה].

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

ד. הרצפה אינה מרוצפת אלא מכוסה בטון .

ה.הקירות בחלל אינס מטויחים ומבוטנים בלבד.

5. לטענת המשיב עמדת העורריס בטעות יסודה לאור הנימוקים הבאים :

א. המחדל לאורך שניס בחיוב העורריס הגס שהוא רוב לפתחה של

המועצה - | העורריס נהנו מהמחדל , וזה מאז בניית דירתס.

ב. אין ולא היה בסיס לפטור מארנונה בגין חלל וה - התלל הנו מתסן

לכל דבר ועניין ונעשה בו שימוש.

ג. גס הפטור שניתן להס עייי מר קליידרמן - מנהל הארנונה, בשנת

1 - אינו לעולמיס ונוכת מחדל המועצה כאמור - לא תויבו בגין

ארנונה כנדרש וכדין , עד לתיוב וּת.

דיון והכרעה:

6. חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב),

התשני'/ג-1992, קובע בסעיף 8 כדלקמן:

8. (א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה

שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס,

לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס.

7 יחד עס ואת ובנוסף , קובע צו הארנונה של המועצה האצורית גליל

תחתון, לשנת 2013 בסעיף 3 שבו :

3 שטח בניין המשמש למגורים

1 יכלול את כל השטח שבתוך הבנין ו/או שאינו צמוד לו לרבות חדרי שירותים, חדרי

כביסה, חדרי אשפה, יציע עליית גג,חניה מקורה, פרוודורים, מרתף, מחסן, מבני עזר

בין שאלה מהוויסם מפלס אחד ובין מפלסיס אחדיס (חדר כביסה, הסקה, חשמל,

מכונות, גז וכו'), מקלט, מבנה בטתון, פיר מעלית, מרפטות סגורות וכיוייב.

8 שילובם של 2 הוראות חיקוק אלה מובילות למסקנה כי התלל הוא

יי שטח בניין המשמש למגוריסיי .

9. הוראות צו הארנונה חנייל אינן מתייחסות להיות החלל מבוטן ולא

מרוצף כגורמיס המונעים חיוב בארנונח - משכך אין בסיס משפטי

לטענות העורריס בנקודה זו.

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

0. כמו כן אין לקשור בין אתוצי בנייח מותרים - ויהיה שמו של השטת

בתוך בית המגוריס אשר יהיה -

"... מרתף,מחסן מבנה עזר... מקלט ,...*י לבין החיוב בארנונה.

כאמור החיוב בארנונה הינו בגין השימוש בפועל באותו שטת .

1. על פי המסמכים שהוגשו לוועדה עולה כי העורריס עושים שימוש של

ממש בתוך התלל כולו ,בין אס לצורך המתקניס השוניס , או בין אם

לצורך אכלוס החלל בחפצים ביתיים שונים, ותוא למעשה מהווה מחסן

לכל דבר וענייך .

2. ניסיונס של העורריס להיבנות מדבריו ו/או ויתורו של מר קליידרמן

מחיובס בארנונה- אין לו על מה לסמוך. הפטור לו ייצכויי העוררים

לאורך השנים הינו שגוי ביסודו מן הטעס המשפטי הטהור,מאחר ואין

פטור שכוּה המוכר בדין. | אין תלילה בדברים אלה ליחס לעוררים

התנהלות לא תקינה,שכן יכול שהסתמכותס על דברי קליידרמן נטעה

בהס תחושה שאלה הס פני הדבריס לעולם- ולא היא!!!

המועצה אמונה על גבייה שיוויונית של ארנונה מתושביה לשס רווחת

הכלל,ורק פטור המוכר בדין מקטין את התבות בארנונה, ועל פי הראיות

והנטען-אין תלקס של העורריס עם הזכאים לפטור ו/או הנחה בגין חלל

זה.

עם גילוי י*פטוריי זה היה על המשיב לנהוג באחריות ולפעול להשבת

המצב החוקי על כנו- וכך נהג, והוא כאמור נהג בטלחנות עס העורריס

שעה שהחיוב חנו מיוס 1/1/14 ולא החל משנת המס 2013.

3. בייכ המשיב הפליג למתוזות שעניינס חיוב בארנונה בנכסיס לא ראוייס

למגורים [ סעי 330 לפקודת העיריות ]. מטעם היות הסוגיה חשובה מן

הראוי הוא להביא את סקירת נושא וה, כפי המפורט להלן :

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

פטור בגין נכס שנהרס או שניזוק נידון אף הוא על ידי ועדת הערר.

סעיף 330 לפקודת העיריות" קובע (בנוסחו הקודם):

"בניין שנהרס או שניזוק

נהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק

במידה שאי-אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין

לעירייה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב

בשיעורי ארנוגה נוספים..."

סעיף 330 לפקודה מקנה שני סוגי פטורים: האחד לבניין אשר נהרס באופן מוחלט,

והשני - לבניין שניזק באופן משמעותי. ההיגיון העומד בבסיס מתן הפטור הוא, שארנונה

מוטלת בשל הנאתו של המשתמש בנכס משירותים ציבוריים המסופקים לו על ידי

הרשות המקומית. כאשר בניין נהרס או ניזק במידה שאי-אפשר לשבת בו, ואין יושבים

בו, לא נהנים המחזיק בפועל משירותי הרשות הסקומית, ועל כן אין הצדקה שנכס זה

יחויב בתשלומי ארנונה.*'

מטרת הטלת הארנונה היא לממן את השירותים, שהרשות המקומית חייבת לספק

לתושביה.* אמנם ההלכה היא, כי גם מחזיק בנכס שאיננו משתמש בו חייב בתשלום

ארנונה," אך כאשר ברור שלא זו בלבד שאין משתמשים בנכס, אלא גם לא ניתן

להשתמש בו בשל מצבו - אין הצדקה לגביית ארנונה.?

על נישום המבקש לקבל פטור מתשלום ארנונה מוטל נטל ההוכתה להראות, כי

התקיימו כל התנאים לקבלת הפטור, אלא אם כן נקבע בדין אחרת. כך נפסק באופן

ייחודי לגבי סעיף 330 לפקודת העיריות.5

לשם קבלת הפטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודה יש להוכיח שלושה תנאים

מצטברים:

**י פקודת העיריות [נוסח חדש], פורססה בדיני מדינת ישראל מס' 8 ויום 9.8.1964 עם' 197.

*" ר' עס"נ (חי') 410/04 סיולומון מאלק נ' מנהל הארנונה של עיריית חדרה.

* ראה: בג"צ 674199 ארנן יקותיאלי נ' שר הפגים, פ"ד מה(3) 763

ראה: ע"א 739/89 מויכקשוילי ג' עיריית תל אביב, פ"ד מה(3) 769.

> ראה נם: ת.א. (ראשל"צ) 4006/01 עיריית חולון ג' קאשי.

** ת.א. (ת"א) 25885/95 עיריית תל אביב-יפו נ' קידר, רוסטוביץ - פסקי דין, כרך ד, תש"ס, בעמ' 578, 584;

ת"א (ח") 62131/96 עיריית חיפה נ' גטאס פדול, רוסטוביץ - פסקי דין, כרך ג, תש"ס, בעט' 684, 686; עמ"נ

(חי') 341/03 יוסף לוי נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה.

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

א. הבניין נהרס, או שהוא ניזוק במידה שאי- אפשר לשבת בו;

ב. אין יושבים בבניין בפועל;

ג. מסירת הודעה בכתב על קיומם של תנאים אלה.

שאלת פרשנותו של סעיף 330 לפקודה, ובתוך כך פרשנותו של התנאי "ניזק במידה

שאי-אפשר לשבת בו", התעוררה בפסיקות של בתי המשפט השלום ובית המשפט

המחוזי. הפסיקה פיתחה מבחנים שונים לקביעת התקיימותו של התנאי האמור, באופן

שלא ניתן להצביע על מבחן מכריע אחד, שיתאים לכל המקרים; יש לבחון כל מקרה

לגופו.

בה"פ (ת"א) 5047/87 עיזבון ראובן חסון ז"ל נ' עיריית תל-אביב-יפו (ארנונה עירונית

- פסקי דין [כרך א, ה' רוסטוביץ, פ' גלדקוב, ס' וקנין, ג' לב - עורכים, תשנ"ט] להלן:

רוסטוביץ - פסקי דין, בעס' 648), פסק בית משפט השלום:

"השיקול שצריך להדריך את בית המשפט, בבואו לקבוע מהו מבנה

'שניזק בנוידה שאי-אפשר לשבת בו', כלשון סעיף 330 לפקודת העיריות,

חייב להיות שיקול אובייקטיבי, משסע, כיצד יראה אדם סביר את מצבו

של המבנה הנדון, ולאו דווקא כיצד מתייחס לכך בעל המבנה או המחזיק

בו" (עס' 649).

בנוסף לכך, הציע בית המשפט הנכבד את "המבחן הכלכלי", לפיו הקביעה האם מדובר

במבנה "שניזק במידה שאי-אפשר לשבת בו" תוכרע גם על פי הכדאיות הכלכלית

של שיפוץ הסבנה. כך, במקרה שבו ניתן בהשקעה סבירה להביא את המבנה למצב

שיהיה ראוי לשימוש, אך בעל המבנה או המחזיק בו מסרב לשפצו, אין מקום להענקת

הפטור לפי סעיף 330 לפקודה. לעומת זאת, במידה שההשקעה הנדרשת לשם הבאת

הסבגה למצב ראוי לשימוש היא רבה מאוד ובלתי סבירה מבחינה כלכלית (למשל אם

אחרי השיפוץ ניתן להשיג דמי שכירות הנמוכים בהרבה מגובה תשלום הארנונה), הרי

שיש מקום למתן הפטור.

גם בעס"נ (ח") 341/03 יוסף לוי נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה (מאגר נבו), (להלן:

"פס"ד יוסף לוי") גילה בית המשפט נכונות ליישם את המבחן הכלכלי, אם כי לא באופן

גורף, כדבריו. מבחן זה הוחל באותו מקרה לגבי בניינים המיועדים לשימור, שבהם

קיים אינטרס ציבורי, שלא ליתן תמריץ להזנחתם כדי להימנע מתשלום ארנונה. הדבר

החשוב יותר לענייננו - כב' השופטת גילאור פסקה, כי המבחן לבחינת השאלה האם

נכס "ניזק במידה שאי-אפשר לשבת בו" הוא מבחן אובייקטיבי, וכי יש צורך בקיומן של

נסיבות קיצוניות ואין די בכך שהנכס נטוש, רעוע או מוזנח, או אף אם הוכרז כמסוכן

על ידי העירייה. באשר למבחנים לבחינת התקיימות תנאי זה, ציין בית המשפט, כי

במהלך השנים התפתחו סבחנים שונים מבלי שנקבע סבחן אחיד. בתוך כך, מפנה

בית המשפט לסבחנים השונים שהתפתחו: (1) מצבו ההנדסי של הבניין; (2) המבחן

הכלכלי; (3) האם ישנה אפשרות או כוונה לייעד את הבניין לשיפוש כלשהו.

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

הפסיקה הדגישה, כי "המבחן הכלכלי" הוא אך ורק מבחן אחד מבין כמה מבחנים

אפשריים. לא זו בלבד, אלא שבעבר אף התגלעו בפסיקה חילוקי דעות של מפש לגבי

תחולתו של מבחן זה.*

והנה, בשנת 2009, ניתנה הכרעה של בית המשפט העליון בנושא. בפרשת "המגרש

המוצלח""* תירץ בית המשפט קושיות ובעיות, פתר את המחלוקת ונתן תשובה סופית,

נכון לעכשיו, בשאלת חלות סעיף 330.

בהחלטה ארוכה, סנומקת ומפורטת, קבע בית המשפט העליון, כי "המבחן הכלכני"

נדחה ואין לפעול על פיו בבחינת התקיימותו של תנאי סעיף 330. כמו כן, נדחתה עמדת

העירייה לפיה יש להגביל את הפטור בזסן. בית המשפט העליון פסק, כי כל עוד הבניין

נמצא במצב שהוא אינו ראוי לשימוש ("ניזק במידה שאי-אפשר לשבת בו") אין לשלול

את הפטור, יהא משכו אשר יהא.

מן הראוי להביא לעניין זה את דברי בית המשפט העליון (פיסקה 22 לפסה"ד):

"משהגענו למסקנה, כי אין לבחון עלות שיפוץ 'סבירה' או 'כדאיות כלכלית'

במסגרת השאלה האם בניין 'ניזק במידה שאי-אפשר לשבת בו', עדיין יש

לבחון כיצד בסופו של דבר בכל זאת תוכרע השאלה. לדעתי, מדובר בשאלה

עובדתית והטבחן שיש לקבוע הוא מבחן פיסי אובייקטיבי בעיני האדם

הסביר. ואכן, כפי שנקבע בעניין אחר 'קרקע יש לשום בהתאם לתנאים

אובייקטיביים'... השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי

הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא, כי הבניין ניזיק במידה

שאי-אפשר לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לוטר כי

הבניין 'ניזק במידה שאי-אפשר לשבת בו'. אכן, ייתכנו מקרים 'אפורים' וגם

אם לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכירנו'... עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה

לפי מבחן השכל הישר.."

ולאחר פסק הדין בפרשת "המגרש המוצלת", תוקן הסעיף הרלוונטי לחוק. להלן נוסח

החוק הרלוונטי, החל מיום 1.1.2013, כדלקסן[%*

"נהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי-

יאפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב,

וועם מסירת ההודעה בכתב, יחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או

וניזוק -

יא. עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד

מסירת ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונה).

.ב. חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השנים

שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו- 9 לחוק

הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"נ-1992,

הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בסעיף

זה - תקופת התשלום).

וג. חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק, כאמור, יססור

מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב בשיעור ארנונה נוספים.

יד התקופות כאמור בפסקאות ז ו- 2 ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר.

יה. אין האמור גורע מחובתו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע הזמן לפירעונם לפני

מסירת ההודעה".

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

1 ראה-פרסום משרד הפנים-מפע'ים-מהדורה רביעית, 9/2013- ועדת ערר על קביעת

ארנונה]

4. מכל האמור לעיל , לאור התיקון לתוק ולאור הלכת ייהמגרש המוצלתיי ,

לא עלה בידי העוררים כדי לבסס טענה שהנכס המחויב פטור, נוכת כך

שאין חס עומדיס בתנאיס המפורטים לעיל וכן כי לאור מצבו חפיוי כפי

הנחזה בתמונות שהוגשו לוועדה - הרי שהס עושים בו שימוש של ממש.

התנהלות העוררים :

5. יודגש כי העורריס נשמעו בדיון שהתקייס בפני ועדת הערר ביוס

64 כאשר מטעמס הגיע מר ליברמן מיכאל - מיחידי העוררים.

6. בישיבה גו הוסבר לעורר כי דרך הפשרה לפיה ייתיבדק אפשרות לפיה

משפחת העורר תאטוס חלק מהחלל תוך השארת חלק מסוים לשימוש

המשפחה הן כמחסן וחן כחדר מכונות 'י. היא הדרך הנכונה.

7. לעורריס ניתנה שהות ארוכה כדי לצעוד בדרך פשרה וו שהוצעה

בהגינותו של בייכ המשיב .

8. אפשרות וו של פעולה בדרך הפשרה לפי הצעת בייכ המשיב - התמשכה

כאמור עד מועד כתיבת שורות אלה בדרך של דואר אלקטרוני שבין

העורר - מזכירות הוועדה - בייכ המשיב ,וחכל כדי לבוא לקראת

העורריס מבלי ליתן החלטה אשר מהווה בתזקת יייקוב הדין את ההריי

9 ביוס 2/2/2015 השיב העורר במייל למזכירות הועדה:

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתו

כתארד 2 ב5 הדאר 2015 ב שצה 1 מוה מל באל ליבר מץ <ממסס. 1 8 1 1 סעבצטיד:

עב פדב

וי תרדהר כה על הראכה דהא פתיות

ע"קר טע פקי שפע מות דעתיכך הצד< הצברשי מחיק [ ראדל* לא החדק הרבש ] +

כ מלא צם הנ

ההתרב: על ידי מה רם המוח ה שה שטה המדובר פס ממסים

כל ה שב 113 היה באישדר 1

בתיק הבצוה שלצד "₪ %₪ד

קה הפ שרה

לפממדד אמתגר

אדתנו על שטסה מהסן ממדצפ שלא ערלה על 16 מ"ר דעל שאר השטסה

כפד כה

יבאל ל שר מ

שרקה: העדות שרה גל הל תחותחדה

9 שרה ל שחר

, גב אליך, ב

אך כמוב 1 ₪ מתך

"ות אמיעל

מוכ ירוע הירצדה.

0. ולהצעתו וו של העורר, השיב בייכ המשיב כהאי לישנא :

איילת שלם ,

גם אכי מיעריךר בנא וד" או האכפתניות: שלך הלואי ובל פסדות המדינה ובכל הרשיות היו יתר

טובדים כ מור.

לופו של עניין. עם כל ההבנה לטעפתיו של מר ליברמן אצי יסול להמליץיע ל פשרה כזו. מדובר

בנשטרו של כ- 40 נל שמשמש בפועל, כמעט 20 שנה, כמחסן לכל דבר וביין. הצעתי לבצע אטימ ה

חלקית של שטח ה מרתּף (לפי מה שדרושי לו), הבט חתי לא לה תעקש יתר על המידה על חומרי בניה

לצורכיא טימה ( ובלבד גשלא יהיה גבס), ביקשתי משניר לסייע בתכפן הא טימה, דיברתי על מתן זמן

סביר לביצוע 5 העבודות והתאמות - הכל בהחה ע"י מר ליברמן

ההצע ה שלו , לפיה הווא ימשיך להנשו מש ב מחסן נשל כ- 40 מ ויחויב רק על 16 מ' אינה מקובלת

אני מבקשי להכריע בער . אפ מסכים להכרעה בערר על סמך החומר הקיים בתיק

אבקקש למסור את השובתני לחברי ועדר ת הערר.

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

1. בנסיבות הללו, נוכח התנהלות העורריס ובקשתס לדרך פשרה שאינה

עולה בקנה אחד עס ההלכה הפסוקה ועס המצב האמיתי בשטח, ותרף

רצון ב'יכ המשיב לצעוד לטובתס כברת דרך - הרי שאין מנוס מלדחות

את ערעורס ,דהלינו - יש לקבל את מדידת חמשיב לתיוב העוררים וכפי

שהודע לעוררים - ראשית החיוב חנו מיוס 1.1.2014. [263 מייר לפי

סיווג מגוריס (203)]. יודגש כי העורריס לא הגישו מטעמם כל אטסמכתא

ו/או מפת מדידה אשר תסתור את מדידת המשיב , ואשר לגביו [חמשיב]

עומדת לו תזקת התקינות בכל הקשור במדידות שביצע ואשר לגביהן

החליט את שהחליט.

2. באשר להארכת המועד שנתבקשת ע''יי ב''כ המשיב -

בייכ המשיב הגיש בקשה לשס הארכת מועד להגשת תשובה לערר וואת

מהנימוקים המפורטים בבקשתו . נוכח האמור בבקשה , ועל פי ההלכה

המפורטת בבד''מ 901/14 עבוד ויקטור ואח' נגד עיריית חיפה ואח?

פסק דינה של כבוד השופטת דפנה ברק ארצ מיוס 6/7/14 :

" הסוגיה של הארכת מועד להגשת ערר זכתה לדיון בבר"ם 2340/02

הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת השרון נ' וכט, פ"ד נז(3) 385, 398-397,

3 (2003) (להלן: עניין וכט), שבו נקבע כי הסמכות להארכת מועד

להגשת ערר היא סמכות טבועה של ועדת הערר (בנסיבות אותו עניין, בהתייחס

לוועדת הערר הפועלת לפי סעיף 12א לחוק התכנון ובנייה, התשכ"ה-1965)

ולמצער סמכות עזר הנתונה לה, שתופעל במקרים חריגים ומתאימים (ראו גם:

רע"א 1015/01 בן ארצי נ' מדינת ישראל ועדת הזכאות, בפסקאות 58-52

(11.05.2011) (להלן: עניין בן ארצי)). על דרך היקש ועל בסיס אותן הנמקות

ניתן לומר כי אף לוועדת הערר לענייני ארנונה סמכות להארכת מועד להגשת

ערר. מסקנה זו מתיישבת עם חיזוק הגישה לצדק, בכלל, ולמערכות המקצועיות

והשיפוטיות, בפרט (עניין וכט, בעמ' 403), לאורה של זכות הגישה לערכאות

(ראו למשל: ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד

נא(3) 577, 593-590 (1997); בג"ץ 2171/06 כהן נ' כנסת ישראל, בפסקה 19

(29.8.2011)). ואכן, ניתן להצביע על דוגמאות לכך שוועדות ערר לענייני

ארנונה אף דנו בעבר בבקשות להארכת מועדים להגשת עררים במקרים

מתאימים (ראו למשל: בר"ם 6966/12 נצב"א אחזקות 1995 בע"מ נ' מנהל

האדנונה בעיריית טידת הכרמל, בפסקאות 4-3 (20.1.2013); בג"ץ 8636/03

התעשייה הצבאית לישראל בע"ם נ' ועדת הערר לארנונה שליד המועצה האיזורית

חבל יבנה, בפסקה 3 (22.10.2003)). להשלמת התמונה ייאמר, למען הסר ספק,

9

ועדת ערר לארנונה הכללית

מועצה אזורית הגליל התחתון

כי ועדת הערר לענייני ארנונה אינה כפופה לתחולתם של חוק בתי דין

מינהליים, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק בתי דין מינהליים) ושל תקנות בתי דין

מינהליים (סדרי דין), התשנ"ב-1992 (שכן היא אינה מנויה בתוספת לחוק זה)

הכוללים הסדרה מפורשת של הסוגיה של הארכת מועד (בסעיף 22(ב) לחוק

ובסעיף 28 לתקנות). זוהי הזדמנות נוספת להפנות את תשומת הלב החקיקתית

לכך שחוק בתי דין מינהליים שנחקק על מנת לשמש כ"חוק המסגרת"

לפעילותם של הטריבונלים המינהליים טרם מימש את הפוטנציאל הטמון בו,

בשל כך שהיקף תחולתו מוגבל לגופים המנויים בתוספת לו, אשר אמורה

להיות מורחבת, מעת לעת, על טריבונלים נוספים (ראו סעיף 4(ב) לחוק בתי

דין מינהליים)."

לאור האמור לעיל , הבקשה להארכת המועד -- מתקבלת.

3 סיכום:

בהחלטה זו פורט חיטב עניינס של העוררים משתי בתינות שעמדו על הפרק .

האחת - עניין היות החלל נשוא הערר בשימושס של העוררים, ובכך הקריטריוניס

הקבועיס בתוק ובצו הארנונה מתקיימים, ומכאן שיש לתייבס בארנונה בגין חלל וח .

השנייה - החלל אינו מקייס את התנאיס המפורטים והנדרשים לצורך הכרתו

כמבנה שאינו ראוי לשימוש , הכל כפי שפורט בהרחבה לעיל .

באשר להטלת הוצאות בגין התנהלות העורריס , אך מתמת התחשבות במצבס אין אנו

מטיליס עליהס הוצאות.

לאור כל האמור לעיל דין הערר להדחות .

מר זאב ₪

חבר הוועדה

עוייד גד נחוס

יוייר הוועד

גבי ברכה נ

חברת הוועדה

10