פרוטוקול החלטות ערר לענייני ארנונה עירונית מס' 0
ועדת הערר לעו ערר מס' 001-2019
העוררים: סיגלית בת שלמה (במסגרת ערר מספר 01-2019)
זיו חזיז (במסגרת ערר מספר 02-2019)
ע"י ב"כ עו"ד א. גונן ואח'
מקיבוץ בית קמה ד"נ הנגב 8532400
טלפון: 08-6288700, פקס: 08-6288009
' ו -
- נגד -
המשיבה מנהלת הארנונה של המועצה המקומית גני תקווה
רחוב הגליל 48
גני תקווה 55900
ע"י ב"כ עו"ד רונית עובדיה או אושרת מצליח או איתי גורן
ממשרד עו"ד הררי - טויסטר ושות'
מדרך בן גוריון 2
רמת גן 52573
טלפון: 03-7553800, פקס: 03-7553801
[ו. 08.00 פס
החלטה
רקע והליכים קודמים
1. בפתח הדברים נציין, כי החלטה זו ניתנה במשותף לגבי שני העררים שבכותרת, לאחר
שהדיון בהם אוחד בהסכמת הצדדים ולאור זהות המחלוקות העומדות בבסיסם, הכל
בהתאם לסמכותנו מכח תקנה 19 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה
כללית) (סדרי דין בוועדת הערר), התשליז - 1977 (להלן: תקנות הערר).
2. העוררת בערר מסי 01-2019 (להלן: "העוררת'") מחזיקה בבית המשמש למגורים, המצוי
בסמטת כנרת 19, גני תקווה (להלן: יינכס העוררת") ומחויבת בגין ארנונה כללית בגין נכס
זה בהתאם לתשריט המדידה מיום 26-06-2016
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 1
0356 הזוע 60 הח 508
3 העורר בערר מסי 02-2019 (להלן: "העורר"), מחזיק בבית המשמש למגורים, המצוי
ברחוב הנגב 45, גני תקווה (להלן: "נכס העורר"), ומחויב בגין ארנונה כללית בגין נכס זה
בהתאם לשומה מתוקנת מיום 14-07-2019.
4. ביום 13-02-2019, התקבלה השגת העוררת (הנושאת תאריך 05-02-2019) על שומה זו
לפי הוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976,
בה העלתה טענות בנוגע לחיובה בארנונה בגין שטח של 28.30 מ"ר במפלס הקרקע
המסווג תחת "שטח בנוי", המסומן כ"פרגולה" בתשריט המדידה (להלן: "שטחי פרגולות
בנכס העוררת") וכן בנוגע להגדרת שטח של 64.55 כיישטח גג" וחיובו בתשלום ארנונה
בגין מחציתו (32.28 מ"ר לחיוב) (להי
: "שטח הגג בנכס העוררת"). ביום 08-04-2019
נדחו טענות העוררת במסגרת ההשגה.
5. ביום 14-02-2019 התקבלה השגת העורר בערר 02-2019 על שומה מיום 02-07-2019
ושומה מתוקנת מיום 14-07-2019, לפי הוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת
ארנונה כללית), התשל"ו - 1976, בה העלה טענות בנוגע לחיובו בארנונה בגין שטח של
3 מ"ר, תחת הסיווג "שטח בנוי" המסומן כ"פרגולה" בתשריט המדידה (להלן: "שטח
פרגולה בנכס העורר"), וכן בנוגע לחיובו בארנונה בגין שטח של 1.08 מ"ר, המצי תחת
הסיווג "שטח גג" (להלן: "שטח גג בנכס העורר"). ביום 20-03-2019 נדחו טענות העורר
על ידי המשיבה.
6. ביום 02-05-2019 הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת שני העררים. בו ביום, ניתנה
החלטה לאשר את בקשתם ולהאריך המועד להגשת הערר עד ליום 29-05-2019.
7 ביום 29-05-2019 התקבל במזכירות וועדת הערר כתב הערר מס' 01-2019 וביום
9 התקבל ערר מס' 02-2019.
8. טענות העוררים עוסקות בחיוב ארנונה כללית המבוצע שלא כדין בגין שטחי "פרגולות" וכן
בגין שטחי "גג". העוררים מעלים טענות משפטיות בדבר אי חוקיות החלטות המשיבה,
אשר שינתה למן 2016 את מדיניותה ביחס לשטחי "גג" והפסיקה לסווג אותם כשטחי
"מרפסת פתוחה" הפטורים מארנונה בניגוד לדיני ההקפאה. לטענת העוררים, המשיבה
מפרשת בצורה דווקנית, מעוותת ומאולצת את צו הארנונה במטרה לחייב את העוררים בגין
שטחים שאינן ברי חיוב בארנונה. לטענתם, יש לסווג שטחים אלו תחת סיווג "מרפסת
פתוחה", שכן הם משמשים את העוררים כי"מרפסת" ולא כ"גג". לפיכך, על פי צו המיסים
התקף לשנת 2019, פטורים הם פטור מלא מארנונה בגין שטחים אלו.
לעניין שטחי הפרגולות, טוענים העורררים כי המשיבה אינה רשאית להטיל ארנונה בגין
שטחי "פרגולות" בשל היעדר מקור חוקי לחיובן וכן לאור תיקון מסי 17 לחוק ההסדרים
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 2
0356 הזוע 60 הח 508
7
לחוק ההסדרים") הַפּוטֶר לטענתם שטחי "פרגולות" מחבות בארנונה כללית. לדידם, אין
כל רלוונטיות למיקומן של הפרגולות לצורך חישוב ארנונה וכי המשיבה מבחינה ללא
במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנייג - 1992 (להלן: "תיקו
סמכות ושלא כדין בין פרגולות המצויות על הקרקע - עליהן היא מטילה ארנונה כללית -
לבין פרגולות המצויות בקומות או בג - אותן היא פוטרת מארנונה.
9. ביום 30-05-2019 ניתנה החלטה על העברת כתבי הערר למשיבה לשם הגשת כתב
תשובה במועדים המנויים בחוק.
0. ביום 30-06-2019 התקבלה במזכירות וועדת הערר בקשה להארכת מועד להגשת כתבי
תשובה מטעם המשיבה. בו ביום ניתנה החלטה לאשר את הארכת המועד עד ליום
89,
1. ביום 14-07-2019 התקבלה במזכירות וועדת הערר בקשה מוסכמת מטעם הצדדים
להארכת מועד נוספת להגשת כתב תשובה לעררים. ביום 15-07-2019 ניתנה החלטה כי
המשיבה תגיש כתב תשובה בשני העררים עד 22-07-2019.
2. ביום 22-07-2019 התקבלו מטעם המשיבה כתבי תשובה לשני העררים במסגרתם נדחו
טענות העוררים על כל חלקיהם. המשיבה פרשה את הבסיס לחיוב העוררים בגין שטחי
"גג" בכך שמדובר בשטחים המצויים בחלקו העליון של נכסי העוררים, תחת כיפת השמיים
כך שבקו אופקי אין מעליהם שטח בנוי אחר. לשיטתה, נוכח ההגדרה הספציפית בצו
הארנונה שטחים אלו מהווים שטחי "גג" על פי הצו והינם מחויבים כדין לפי מחצית
משטחם.
לעניין ה"פרגולות", טוענת המשיבה כי חיוב הארנונה בגין שטחי הפרגולות בנכסי העוררים
הוצא כדין שכן אין הצו מחריג או פוטר "פרגולות" וכי בנסיבות העניין הספציפיות שלפנינו,
אין כל רלוונטיות לשאלת קירוי הפרגולה לצורך השתת חיוב הארנונה בגינן. הובאה פסיקה
בתמיכה לטענות המשפטיות, נערכה אבחנה ביחס לפסיקה אליה הפנו העוררים וכן נטען כי
אין בסמכות הועדה לדון בטענות אי חוקיות לאור תיקון 17 לחוק ההסדרים.
ביחס לעוררת טוענת המשיבה בנוסף כי טענותיה המפורטות בערר זה, זהות לטענותיה
אשר נדונו ונדחו במסגרת החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בערר 02-2017.
3. ביום 22-07-2019 ניתנה החלטה להעביר את כתבי התשובה לעוררים וניתנה להם
האפשרות להגיב עד ליום 22-08-2019.
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 3
0356 הזוע 60 הח 508
4. ביום 22-08-2019 התקבלו במזכירות וועדת הערר כתבי תגובה מטעם העוררים לכתבי
התשובה מטעם המשיבה בשני העררים. בו ביום ניתנה החלטה להעביר למשיבה את כתבי
התגובה מטעם העוררים ולאפשר לה להגיש תגובתה עד ליום 22-09-2019.
5
. ביום 22-09-2019 התקבלה במזכירות הוועדה בקשה בהסכמת הצדדים להארכת המועד
להגשת תגובתם. בו ביום ניתנה החלטה המאשרת את בקשתם להארכת המועד עד ליום
89.
6. ביום 06-10-2019 התקבלה במזכירות הוועדה בקשה נוספת בהסכמת הצדדים להארכת.
המועד להגשת תגובת המשיבה. בו ביום ניתנה החלטה לאשר את בקשתם עד ליום
9
7. ביום 04-11-2019 התקבלה במזכירות הוועדה תגובת המשיבה לתגובת העוררים לכתבי
התשובה בשני העררים.
8. כאמור לעיל, מפאת זהות באי כוח הצדדים בעררים נשוא ההחלטה, ומפאת העובדה
שהסוגיות אשר נטענו בשני העררים דומות, הציעה הוועדה לצדדים לאחד את הדיון בהם.
9. ביום 12-11-2019 התקבלה במזכירות הוועדה הודעת הצדדים על הסכמתם לאיחוד הדיון
בשני התיקים.
0. ביום 13-11-2019 ניתנה החלטה על המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים
והצדדים זומנו לדיון הוכחות ביום 12-02-2010.
1. ביום 18-11-2019 ניתנה החלטה לדחות את מועד הדיון ליום 02-03-2020.
2. ביום 30-01-2020 ולאור סיום כהונתו של עוי"ד רז לבנת כיו"ר הוועדה, שונה הרכב הוועדה
והחלטה על כך נשלחה לצדדים.
3. ביום 12-02-2020 ולאור בקשה מוסכמת מטעם הצדדים קיבלנו החלטה לדחות את מועדד
הדיון ליום 05-03-2020.
4. ביום 09-03-2020 ולאחר שמטעם העוררים הוגשו מסמכים הנושאים כותרת "תצהיר" אך
אינם מאומתים כלל ואינם עומדים בדרישות הדין, קיבלנו החלטה למתן ארכה להגשת
תצהירים כדין.
5. ביום 05-03-2019 ולאחר חלוף המועד הנקבע, הוגשה מטעם העוררים בקשה לאישור
ה"תצהירים" על אף שאינם מאומתים. לטענת העוררים, עקב שהייתו של העורר בערר
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 4
0356 הזוע 60 הח 508
6. ביום 07-02-2021 ולאור בקשה נוספת אשר הוגשה בהסכמת הצדדים, קיבלנו החלטה על
מתן ארכה להגשת הסיכומים מטעם המשיבה עד ליום 11-02-2021.
7. ביום 14-02-2021 ולאחר שחלף המועד להגשת הסיכומים, התקבלה במזכירות הועדה,
ובפעם השלישית, בקשה מוסכמת מטעם הצדדים למתן ארכה להגשת סיכומים מטעם
המשיבה. על אף שראינו בחומרה הגשת בקשות ארכה חוזרות, לאור הנסיבות המפורטות
בבקשה ולאור היותה של הבקשה מוסכמת על הצדדים, קיבלנו החלטה ליתן ארכה נוספת
עד ליום 18-02-2021.
8. סיכומי המשיבה הוגשו ביום 18-02-2019.
דיון והכרעם
9. בראשית דברינו נדגיש כי הסוגיות הנדונות במסגרת העררים הינן סוגיות מעניינות
ועקרוניות, אשר הוצגו באופן מקצועי ומעורר הערכה על ידי באי כוח הצדדים, אותן חקרנו
ושקלנו בכובד ראש ובשים לב למגבלות נוסחו התקף של צו הארנונה של המועצה
המקומית גני תקווה לשנת 2019 (להלן: "צו הארנונו
"), חוק ההסדרים במשק המדינה
(תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנייג - 1992 (להלן "חוק ההסדרים"), תקנות
הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז - 2007 (להלן:
""תקנות ההסדרים") והפסיקה הרלוונטית.
0. העררים מושא הדיון מתמקדים בשלוש מחלוקות עיקריות כדלקמן:
האחת, מחלוקת לעניין חוקיות צו הארנונה.
השנייה, מחלוקת בשאלת הסיווג המתאים לשטח בלתי מקורה המסווג כ"גג" לצורך הטלת.
ארנונה כללית על פי צו הארנונה.
השלישית, מחלוקת בשאלת חיוב בגין קונסטרוקציות המכונות "פרגולות'" בכתבי העוררים
והמסווגות כי"שטח בנוי" לצורך חישוב ארנונה.
1. להלן נדון בטענות העוררים הנוגעות לסיווג שטחי "הגג" שברשותם לצרכי תשלום ארנונה,
לאחר מכן נדון בטענות העוררים הנוגעות לשטחי ה"פרגולות".
אולם בטרם נפנה לכך, נעמוד בקצרה על המסגרת הנורמטיבית לדיוננו וטענות העוררים
לעניין "אי חוקיות" הצו.
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 6
0356 הזוע 60 הח 508
9 בבידוד והמרחק הפיזי בין ב"כ העוררים לבין מקום מגוריהם של המצהירים
נבצר מהם לאמתם.
6. ביום 15-03-2020, ולאור הנסיבות החריגות אשר אפיינו את התקופה, קיבלנו החלטה
לאשר לעורר בערר מס" 02-2019 להגיש תצהירים עד ליום 22-03-2020 בכפוף להגשת
אישור שהייה בבידוד, כנדרש מתוקף צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש 2019)
(בידוד בית), התש"ף- 2020 וכן אישרנו לעוררת בערר מסי 01-2019 להגיש את
התצהירים עד מועד זה בכפוף לתשלום הוצאות בסך 1,500 ש"ח.
7. עקב התפשטות מחלת הקורונה והשפעתה על סדר החיים השגרתי במדינה, בהתחשב
בהנחיות העדכניות באותה העת של שר המשפטים על עבודת מערכת המשפט במתכונת
חירום למן יום 15.3.2020, ובעקבות ההכרזה מיום 16.3.2020 על מעבר לעבודה
במתכונת מצומצמת, קיבלנו החלטה ליתן ארכה גורפת לכל הנושאים הדיוניים השוטפים
אשר נקבעו בחיקוק או על ידי ועדת הערר, באופן שהימים החל מיום 16.3.2020 ועד
לאחר פגרת הפסח לא יובאו במניין הימים. לפיכך, הדיון אשר נקבע ליום 03-05-2020
בוטל.
8. ביום 29-03-2020 ולאור הודעה משותפת מטעם הצדדים ובקשה להסדר דיוני המבטלת
את תשלום ההוצאות על ידי העוררים, קיבלנו החלטה לאשר את ההסדר.
9. ביום 09-09-2020 קיבלנו החלטה לזמן את הצדדים לדיון ביום 15-12-2020 בשעה
0
0. ביום 11-10-2020 ולאור בקשה מוסכמת מטעם הצדדים קיבלנו החלטה על מתן ארכה
להגשת תצהירים מטעם המשיבה עד ליום 15-10-2020.
1. ביום 29-10-2020 אישרנו את הגשת תצהירי המשיבה בעררים והצדדים זומנו לדיון
הוכחות ביום 22-12-2020 בשעה 17:00.
2. ביום 22-12-2020 התקיים דיון בפני הרכב הועדה ונוכחות הצדדים. פרוטוקול הדיון
הועבר לצדדים ביום 29-12-2019
3. במסגרת ישיבת ההוכחות החלטנו לאפשר לצדדים לסכם בכתב. ביום 29-12-2020 קיבלנו
החלטה אודות המועדים להגשת סיכומי הצדדים בעררים.
4. ביום 12-01-2019 ובמועד הוגשו סיכומים מטעם העוררים.
5. ביום 26-01-2021 ולאור בקשה מוסכמת מטעם הצדדים למתן ארכה להגשת סיכומים
מטעם המשיבה, קיבלנו החלטה על מתן ארכה עד ליום 04-02-2021.
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 5
0356 הזוע 60 הח 508
המסגרת הנורמטיבית
2. המשיבה מוסמכת להטיל תשלומי חובה שונים ותשלומי הארנונה ביניהם, ואלו משמשים
את הרשות המקומית במימון פעולותיה לרווחת הציבור. ההצדקה להטלת הארנונה נובעת
מההנאה ומהתועלת שמפיקים הנישומים מהשירותים העירוניים אותם הם מקבלים
מהרשות (ראו: ע"א. מליסרון ני עירית קרית ביאליק פ"ד נה(1) 156, 164).
3. סמכותה של מועצה מקומית להטיל ארנונה על נכסים שבתחומה מעוגנת בסעיף 8 (א) חוק
ההסדרים. בהתאם לסעיף זה, תחושב הארנונה לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס,
לשימושו ולמקומו. חוק ההסדרים אף מסמיך את המועצות הנבחרות של הרשויות
המקומיות להוציא צווי הטלת ארנונה מדי שנה (ראו גם: הנריק רוסטוביץ, פנחס גלעד,
משה ועקנין ונורית לב, ארנונה עירונית (מהדורה חמישית, 2001 התשס"א) 65.
היות וכל שנת מס עומדת בפני עצמה נתייחס במסגרת העררים שבפנינו לשנת 2019
בלבד (ראו: ע"א 14/73 שדה נחמניה (חוליות) קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית
בעיימ ני עיריית ת'יא פ"מ כז(2) 578, 581 (1973); בג"צ 764/88 דשנים וחומרים
כימיים בע"מ ני (עיריית קרית אתא פ"ד מו(1) 783; ע"א 490/13 פלומין נ' פקיש שומה
חיפה (24.12.2014) ע"א 8150/11 חב' ש.י סימון אחזקות בעי"מ נ' אגף המכס
והמע'ימ אשדוד).
4. קביעת תעריפי הארנונה על ידי הרשות המקומית מוגבלות על ידי הוראות דין שזכו לכינוי
"דיני ההקפאה" ואשר נחקקו מאז אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, עת היה
המשק הישראלי נתון באינפלציה גבוהה ומאופיין בחוסר יציבות כלכלית מתוך כוונה להגביל
את שיקול דעתן של הרשויות המקומיות למנוע הטלת ארנונה גבוהה מחד גסא, ומתן
"הנחות" ו"פטורים"" ללא אמות מידה ברורות, מאידך גיסא (להרחבה ראו: ע"א 8588/000
עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בעיימ, פ"ד נז(3) 337, 346-342
(2003); רעי"א 3784/00 שקם בעיימ ני מועצת עיריית חיפה, נז(2) 481, 494-488
(2003)).
5. דיני ההקפאה קובעים אמנם "גבולות גזרה" אך יחד עם זאת, מתחם שיקול הדעת של
הרשות המקומית בקביעת שיעורי הארנונה רחב הוא (בג"צ 764/88 דשנים וחומרים
כימיים נ' עירית קרית אתא פ"ד מו (1) 793, 803; עע"מ 3874/02 עירית חדרה ואח' נ"
חברת שיקרצ'י תעשיות (1995) בע"מ (ניתן ביום 17.6.04). חזקה על הרשות המקומית.
המיטיבה לדעת מהם צרכי העיר, מהו היקף השירותים שעליה לספק לתושבים וכיצד לחלק
את נטל הארנונה בין החייבים בארנונה (בג"צ 345/78 ירדניה חברה לביטוח בע"מ ואח"
נ' עירית תל-אביב - יפו פ"ד לג (1) 113, 121) ונתון לה שיקול הדעת ""להפיח רוח חי
בקריטריונים ובסיווגים השונים לצורך קביעת הארנונה, מעבר למשמעותם הלשונית הצרה
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 7
0356 הזוע 60 הח 508
(בר"מ 3058/16 מנהל הארנונה במועצה מקומית בנימינה - גבעת עדה נ' אפרת
שותפות ליצור ושיווק אפרוחי פיטום (ניתן ביום 28-03-2017).
חוקיות. (רנונה
6. טוענים העוררים כי חיוב המשיבה בגין שטחי "הגג" וכן "שטחי הפרגולות" מהווה שינוי
מדיניות המשיבה, סותר את דיני ההקפאה, אינו נתמך באסמכתאות או נימוקים ולכן אינו
חוקי.
לטענתם, החיוב הוטל רק למן 2016, עם ביצוע סקר הנכסים מטעם המשיבה, אז שוּנה
ואילו "שטחי הפרגולות" סווגו כ"שטח בנוי
הסיווג ביחס לשטחי "מרפסת גג" לסיווג "גג'
בקומת קרקע". עד אז, היו העוררים פטורים מתשלום ארנונה כללית בגין שטחים אלו.
7. לטענת המשיבה איו מדובר בשינוי מדיניות שכן גם עובר 2016 שטחים מסוימים סווגו על
ידה כ"שטחי גג" וכ"שטח בנוי", ובכל אופן טוענת המשיבה כי דין טענות העוררים בנוגע
לחריגה מדיני ההקפאה ושינוי מדיניות להידחות על הסף, בשל היעדר סמכות הוועדה.
8. נפסק אמנם בעע"מ 10864/07 גלבר הלן ואח' ני עיריית אשדוד (פורסם בנבו) (מיום
1) כי מקום בו צו הארנונה של רשות מקומית מחריג שטח במפורש מסך
השטחים לחיוב, הרי שביטול ההחרגה מהווה שינוי שיטה האסור על פי דיני ההקפאה,
אולם אין כך הדבר בענייננו. אי גבייתה של הארנונה מהעוררים קודם לביצוע סקר הנכסים,
ביחס לשטחי "הגג'י ושטחי "הפרגולות" מקורה בטעות של המשיבה ולא בשינוי מדיניות
מכוונת. העוררים לא נדרשו לתשלום למפרע (בגין שנים שקדמו לביצוע סקר הנכסים)
וההחלטה לתקן את הטעות התקבלה רק מאותה השנה ואילך.
9. השאלה - האם הסיווג ששונה הוא הסיווג הנכון, היא שאלה נפרדת שאליה נדרש במסגרת.
העררים, אולם עצם שינוי הסיווג והוצאת שומות מתוקנות, תוך יישום נכון של צו הארנונה
והתאמתו, אינה סותרת את "דיני ההקפאה". וכדברי השופט גרוניס בעעיים 7518/09
משואה למלונאות ונופש בעיימ נ' עיריית ירושלים, פסקה 7 (טרם פורסם, 20.11.2011)
*יברור שאם שומות הארנונה שהוציאה העירייה לא תאמו לי
הארנונה, רשאית היא היתה לתקן את הטעות. חקיקת ההקפאה
אין מטרתה יילהקפיא טי
דיני ההקפאה אינם מונעים מהרשות מקומית (בתפקידה כרשות מבצעת) לשנות סיווג של
נכס ספציפי מסיווג אחד לסיווג אחר הקיים בצו הארנונה. קביעת סיווגו של נכס אך ורק לפי
הסיווג שניתן לו בעבר, גם אם הסיווג שניתן לו בעבר אינו תואם את צו הארנונה, היא
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 8
0356 הזוע 60 הח 508
שאסורה ופוגעת בעקרון השיווין (עע"ם 4068/10 עיריית חולון ני קר פרי בעיימ ואחי
(ניתן ביום 20.12.2011) ואין יסוד לקבוע כי המשיבה כבולה בטעותה.
0. כמו כן, העוררים מעלים טענות משפטיות בדבר אי חוקיות צו המיסים בעניין הטלת ארנונה
כללית בגין שטחים שאינם מקורים, עקב שינוי הגדרת "שטח בנוי", שכן שינוי ההגדרה
והפרשנות אשר אומצה על ידי המשיבה לעניין זה, לטענת העוררים, אינם תואמים את הצו
"המוקפא" משנת 1986 המשמש כנקודת מוצא לבחינת חוקיות צווי הארנונה בגני תקווה.
1. נקודת המוצא היא כי ועדת הערר מוסמכת לעסוק בשאלות פרשניות הנוגעות לצו הארנונה,
וזאת כאשר השאלות הפרשניות מחייבות הכרעה לצורך בירור סוגיה של סיווג נכס לצרכי
ארנונה על פי סמכות המוקנית לה בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת
ארנונה כללית, תשלייו - 1976, (להלן: "חוק הערר") הקובע כהאי לישנא:
סעיף 3 (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת
הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:
(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;
(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;
(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג - שהוא אינו בעל
שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.
(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או
להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או
בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף
קטן (א)-
2. הלכה שנקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין היא כי סמכותה של ועדת ערר מצומצמת היא
לדון בנושאים עובדתיים וטכניים בלבד, ואינה כוללת את הסמכות לדון בשאלות משפטיות
מובהקות. כך לדוגמא כדברי כבוד השופט גרוניס בעעיימ 5640/04 מקורות חברת המים
בע"ימ נגד מועצה אזורית לכיש ואח", דינים עליון, כרך עד, 436:
"מה הדין כאשר הטענה אותה מבקש החייב בארנונה להעלות איננה
נמנית עם הטענות המפורטות בסעיף 3(א) לחוק הערר? במקרים אלה על
החייב ללכת במסלול שונה. עליו להגיש עתירה לבית המשפט לענינים
מינהליים ובגדרה יוכל הוא לתקוף את החיוב בארנונה בכל נימוק שאינו
ממין אלה שבסעיף 3(א) לחוק הערר... ".
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 9
0356 הזוע 60 הח 508
3. לאחר שוועדת הערר עיינה בטענות הצדדים ובפסיקה הרלונטית, הגענו למסקנה כי טענות
העוררים בכל האמור לחוקיות או אי חוקיות צו הארנונה של גני תקווה לשנת 2019 עקב
שינוי מדיניות לאור דיני ההקפאה, אינן נמנות עם הנושאים המסורים להכרעת וועדת הערר
בהליך ההשגה המנהלית לפי סעיף 3(א) לחוק הערר.
4. היות ואין לועדת הערר סמכות לדון בסוגית אי חוקיות הצו, וזאת מבלי לקבוע מסמרות לגבי
חוקיות החיוב, המסלול הנכון והפתוח בפני העוררים הוא לפנות לבית המשפט לעניינים
מנהליים בסוגיה זו.
שטחי ה"גג'
5. בהתאם למצב התכנוני ועל פי תשריט המדידה מטעם המועצה מיום 26-06-2016, נכס
העוררת הינו בית צמוד קרקע בעל שתי קומות המשמש את העוררת למגורים ושטחו הכולל
לחישוב ארנונה כללית הינו 229.31 מ"ר. קומת הקרקע הינה קומת המגורים, מעליה בנויה
קומה נוספת הכוללת שטח מקורה של 40.73 מ"ר, ממנו קיימת יציאה ישירה לשתי
"מרפסות גג'" אשר אינן מקורות בשטח כולל של 64.55 מ''יר (להלן: י"מרפסות/שטח גג
העוררת'"י).
6. בהתאם למצב התכנוני ועל פי תשריט המדידה מטעם המועצה מיום 19-06-2019, נכס
העורר הינו בית צמוד קרקע בעל שלוש קומות המשמש את העורר למגורים ושטחו הכולל
לחישוב ארנונה כללית הינו 267.53 מ"ר. הנכס כולל קומת מרתף, קומת קרקע ומעליה
בנויה קומה נוספת הכוללת שטח מקורה של 85.60 מ"ר, ממנו קיימת יציאה ישירה
ליימרפסת גג" בשטח כולל של 5.09 מייר (2.16 מ"ר מתוכם שאינם מקורים) (להלן:
"מרפסת/שטח גג העורר"). נוסיף כי בשטח קומת המרתף בנכסו של העורר מצויה
"מרפסת אנגלית" נוספת בשטח של 6.45 מ"ר, אשר אינה מקורה ואינה מחויבת בארנונה.
7. הסוגיה העומדת להכרעתנו היא האם לצורך סיווג וחישוב ארנונה כללית, יש לראות בשטחי
"מרפסות הגג" של העוררים כשטחים המהווים "גג" - ולחייבם בתשלום ארנונה בגין
מחצית משטחם - או שמא יש לראות בהם שטחי "מרפסת לא מקורה" - שאז פטורים הם
מתשלום ארנונה.
8. מבקשים מאיתנו העוררים לקרוא לשטח מושא המחלוקת "מרפסת בלתי מקורה" אשר
מוחרגת מהשטחים לצרכי חיוב ארנונה בסעיף 1.3 לצו, ולאבחנו מהביטוי "שטח גג"
9. העוררים מבססים את טיעוניהם על סמך הגדרה מילונית של המושג "גג" או "מרפסת גג
בויקיפדיה ובחוק התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתוכניות
קיתרים) תשנ"ב
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 10
0356 הזוע 60 הח 508
- 1992, וכן תוך התיחסות לאופן השימוש בשטח בפועל. לתמיכת עמדתם הפנו אותנו
העוררים גם לפסיקה אשר עסקה לשיטתם בעניין הדומה במידה רבה לעניינינו.
0. טוענת ב"כ המשיבה מנגד, כי שטחי מרפסות הגג של העוררים אכן אינם נכנסים אמנם
תחת הגדרת "שטח בנוי" על פי סעיף 3 לצו, אך מסווגים כ"גג" ותואמים להגדרה מפורשת
וספציפית, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 1.4 לצו (סעיף הגג). לפיכך, לטענתה חיוב
הארנונה שהושת על ידה בגין מחצית משטחי ה"גג" נעשה כדין.
1. בפנותנו אל מלאכת הסיווג לפי צו הארנונה, עלינו להגשים את שיקול הדעת שנמסר
למועצה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בצו הארנונה שהתקינה - ומרחב הגמישות בהתאמת
תעריפי הארנונה למציאות המתחדשת והמשתנה מחד גיסא, תוך שמירה על הקריטריונים
שהותוו בחקיקה הנוגעת להטלת ארנונה, מאידך גיסא (ברי"מ 3058/16 מנהל הארנונה
במועצה מקומית בנימינה - גבעת עדה ני אפרת שותפות ליצור ושיווק אפרוחי פיטום
(ניתן ביום 28-03-2017)).
לפיכך, עלינו לשאוף לפרשנות הראויה של הצו וסיווג השטחים בהתאם | למאפיינים
הייחודיים של הנכסים הספציפיים בגדרו
2. כידוע, צו ארנונה יש לפרש ככל חיקוק אחר, בהתאם לתורת הפרשנות התכליתית (עע"מ
1 עיריית יהוד מונוסון נ' אורגל א.ל.פ סחר בע"מ (3.4.13)). בעע"מ 9597/11
הנ"ל הפנה בית המשפט לרע"א 85865/10 עמאש ני הוועדה לתכנון ובניה שומרון
(27.9.12) שם דן בית המשפט בפרשנות חוקי המס. יפים לענייננו דבריו של השופט ברק
(כתוארו אז) בפרשת קיבוץ חצור (ע'יא 165/82 קיבוץ חצור ני פקיד שומה רחובות, פ"ד
לט(2) 70, 75 (1985)
"כללים אלה, המשמשים לפירוש חוקים בדרך כלל, משמשים גם
לפירושם של חוו
המס. אין להם לחוקי המסים כללי פרשנות משלהם..."
"פרשנות תכליתית של חקיקה מתבצעת בשלושה שלבים.
בשלב ראשון נבחנת לשון החוק. במסגרת זו אין לתת לחוק משמעות
שלשונו אינה מסוגלת לסבול. בשלב השני נבחנת תכלית החוק ועל
הפרשן לבחור מבין מתחם האפשרויות הפרשניות את אותה אפשרות
המגשימה את תכלית החוק. בשלב השלישי, אם מתקיימות מספר
תכליות לחוק, יופעל שיקול דעת שיפוטי לבחירת התכלית הראויה מבין
התכליות השונותי" (אהרון ברק פרשנות במשפט כרך שני - פרשנות
החקיקה 81 (1993); בג"ץ 6247/04 גורודצקי ני שר הפנים, פסי 19,
(מיום 11.03.2009),*
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 11
0356 הזוע 60 הח 508
3. תכלית מרכזית המונחת בבסיס דיני המס היא השאיפה לגבות "מס אמת" המבוסס על
נתונים אמיתיים ומדויקים ככל הניתן לגבי הנכס הנישום. תכלית זו משלבת בין אינטרס
הציבור בזמינותם של כספים הדרושים למימון שירותים ציבוריים שונים, לבין זכותו של
הפרט כי המס שישולם לא יחרוג מן המידה הראויה, וייגבה בדרך שיוויונית ורציונאלית
(ראו, בין היתר, ע"א 10800/06 סלמן ני פקיד שומה טבריה (פורסם בנבו 13-07-2011)
בפסקה 19; עי'א 3721/12 תופאפ תעשיות נ' פקיד שומה, פורסם בנבו 27-04-2014).
4. לפיכך, בבואנו לבחון מהו הסיווג הנכון לשטח שבמחלוקת על פי צו הארנונה שבתוקף
לשנת 2019, נפתח בבחינת לשון הצו. מלשון הצו עולה כי שטחים בני חיוב בארנונה הם -
גם שטחים העונים על ההגדרה של "שטח בנוי" (סעיף 1.3 לצו) וגם שטחי "גג" (סעיף 1.4
לצו) - אם יש עליו שטח בנוי כלשהו - שאז יחוייב הגג במחצית משטחו, ואם הוא מקורה -
יחוייב במלוא שטחו.
5. סעיף 1.3 לצו מגדיר מהו "שטח בנוי" לצרכי חיוב ארנונה. ההגדרה הרחבה קובעת -
"שטח בו קיים או עליו בנוי מבנה מאיזה סוג שהוא".
ההגדרה ממשיכה וקובעת איך מחשבים את השטח הבנוי - "חישוב השטח הינו שטח
המ"ר של המבנה במדידה חיצונית של המבנה, כולל השטח שמתחת לקירות
החיצוניים והקירות הפנימיים".
ובהמשך מתייחסת לעוד פרטים שייכללו בחישוב השטח "וכולל חדרי כניסה, מדרגות,
מעברים, שטחי מרפסות מקורות, שטחי חניה מקורה, שטחי מקלט, מחסן, מרתף,
חדרי הסקה, יציעים ומבני עזר בין אם הם בנויים במפלס אחד או במפלסים אחדים,
בין אם רשומים כיחידת רישום אחת או כמס' יחידות רישום בכל שימוש שהוא".
6. אין מחלוקת בין הצדדים, ואין אנו מתעלמים מכך כי שטח "מרפסת פתוחה" מוחרג מסעיף
3 לצו כאמור. אך השאלה הרלוונטית לענייננו היא האם שטחי המחלוקת (שטחי הגג) אכן
מהווים "מרפסת פתוחה" או שעומדים הם בהגדרת "גג" כמפורט בסעיף 1.4 לצו.
7. הצו אמנם אינו מגדיר מהי "מרפסת" או מהי "מרפסת גג", אך ברור כי העדר הגדרה אין
בהכרח משמעה כי השטח אינו חייב בארנונה. משמעה כי יש לפרש את המונחים באמצעים
אחרים המצויים בארגז הכלים של הפרשן (ראו: עת"מ (מרכז) 22010-07-20 יצחקי נ'
עירית הוד השרון ואח' (פורסם בנבו) (מיום 01-12-2020)).
8. העובדה כי הגדרת "שטח בנוי" בצו הארנונה מוציאה "מרפסת פתוחה" מגדר חיוב
בארנונה על פי סעיף 3 לצו, אינה בהכרח משמעה כי גם שטחי "מרפסת גג" אינם נכללים
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 12
0356 הזוע 60 הח 508
בהגדרת סעיף ה"גג" (סעיף 1.4 לצו) אלא שכוונת מתקין הצו היתה לא לחייב שטחי
מרפסת פתוחה באופן זהה לדירות מגורים (או למרפסת מקורה).
9. במילים אחרות, העובדה כי הגדרת ""שטח בנוי" בסעיף 1.3 ממעטת "מרפסת פתוחה", אין
בהכרח פירושה כי גם "מרפסת גג" פטורה כלל וכלל מארנונה, אלא שהיא לא נכללת
בשטח הדירה לצורך חיוב בארנונה על פי סעיף זה..
זאת ותו לא! שכן לשטחי "גג" נקבע בצו הארנונה של מועצה מקומית גני תקווה סעיף אחר,
מיוחד וספציפי (סעיף 1.4 כפי שיבחן להלן), תוך שהצו מבחין במפורש בין שלוש אופציות
שונות לסיווגו. הרי אין כל מניעה לפצל את החיוב בארנונה באותו הנכס לפי סיווגים שונים
(ראה: עת"מ (מרכז) 22010-07-20 דוד יצחקי נ' עירית הוד השרון (טרם פורסם) (ניתן
ביום 01.12.2020).
0. נבחן להלן את לשונו של סעיף ה"גג".
סעיף 1.4 לצו קובע הגדרה ל"שטח גג" - כשטח של גג בנוי לצורך חיוב ארנונה ומפרט
קריטריונים ברורים לשטחים שיש לסווג תחת קטגוריה של "גג", תוך שהוא מבחין
באמצעות שלושה סעיפי משנה בין הסיווגים השונים של "גג", ועל כל אחד מהם מטיל
חישוב שונה של חיוב ארנונה.
1. סעיף 1.4 "שטח גג'" של צו הארנונה של גני תקווה לשנת 2019 קובע כהאי לישנא:
"שטח של גג בנוי
יחושב לצורך היטל זה באופן שיפורט לה
ג" משמעו - כל שטח מעל שטח בנוי שאין עליו שטח בנוי נוסף.
א. אם על שטח הגג אין שטח בנוי כלשהו מחומרים כלשהם ולא בנוי קירוי, למעט קירו
למיגון חלונות בפני שמש או גשם, לא יחויב שטח בהיטל כלשהו.
ב. אם על שטח הגג יש שטח בנוי כלשהו מחומרים כלשהם, (למעט סוכה בתקופת חג
הסוכות ויציאה מחדר מדרגות שמגיע לגג), יוטל היטל על מחצית שטח הגג, כולל
השטח שעליו בנוים, מעקות או כל קיר אחר.
ג. אם שטח הגג מקורה באיזה אופן שהוא בקירוי קבע או זמני מכל סוג שהוא, למעט
קירוי המיגון הנזכר בפסקה א', ואו סוכה ומבנה חדר המדרגות הנזכר בפסקה ב',
יחושב המס על הגג כשטח בנוי
2. בדקנו את ההתייחסות המילונית למילה "גג", אף כי לטעמנו די בצו הארנונה כדי לספק
הגדרה מספקת ומקיפה למילה. במילון החדש, אברהם אבן שושן, הוצאת קרית ספר
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 13
0356 הזוע 60 הח 508
בע"מ, 1981, ע' 306 נכתב: "גג 1, המכסה העליון בבנין...". אותה הגדרה בדיוק מצאנו
במילון ספיר, הד ארצי הוצאה לאור ואיתאב בית הוצאה לאור, 1997 ע' 113".
כלומר למתבונן מן השמים מעל, ממעוף הציפור, "גג" הוא כל מה שהוא רואה כמכסה את
הבנין, ובמקרה שלפנינו כל מה שמעליו אויר. ייאמר מיד כי טענת העוררים, אף כי היא
נשמעת לכאורה נכונה, היא שגויה ומטעה, שכן אין הכוונה למישורים שכנים או סמוכים
אלא למישור האנכי שמעל לגג.
3. הגדרות מילוניות ה| אמצעי מקובל להתחקות אחר משמעות רגילה של ביטוי אך במקרה
דנן אין ליצוק לסעיף 1.4 לצו, את ההגדרה המילונית ולפיה "גג" הוא רק המפלס עליון
ביותר של הבניין, שכן ברי שלא לכך התכוון המחוקק.
4. אין חולק על כך שהמבחן, האם הנכס הוא בגדר "גג", או אם לאו - איננו מבחן מילולי בלבד,
כפי שמבקשים העוררים לייחס למונח "גג", אלא פונקציונאלי, נגזר גם משאלת השימוש בו
וכי יש לפרשו בדרך של פרשנות תכליתית (בעמ"נ (ת"א) יפו 217/04 חיימסון השקעות
2 בע'ימ ני מנהל הארנונה עיריית תיא (פורסם בנבו 08-15-2005), ציינה כבי
השופטת קובו בסעיף 9:
. על מנת לקבוע, האם שטח הגג הינו מרפסת, גג או כל צורת בנייה
אחרת וכיוצא בזה האם כלול הוא בשטח המחויב בארנונה, אם לאו, יש
לבחון את הנתונים העובדתיים המתייחסים לשטח הגג... מה הופך שטח
ל"מרפסת" במובחן מ"גג"?... כי יש לבחון בין היתר את "אופי השימוש
בשטח הגג לצורך סיווגו!
5. לפיכך, אין מדובר רק במשמעות המילולית של המושג "גג'י או "מרפסת". נדרשת בחינה
מעמיקה, בכל מקרה לגופו, של יעוד השטח, יכולת השימוש והפקת הנאה מהנכס. הרציונל
הוא להימנע מהטלת ארנונה כל זמן שמדובר בשטח גג המשמש לצורך העמדת מתקנים
החיוניים לקיומם של דיירי הבניין כולו וליכולת לדור בו מצד אחד, אך מנגד, הטלת ארנונה
עירונית בכל מקרה שהמחזיק בנכס יכול להשתמש במרפסת גג להנאתו. הבסיס להבדל
הוא מידת השימוש הפונקציונאלי בשטח לצרכי מגורים וזהו הרציונל שעמד לנגד עיני מתקין
הצו (ראו גם: עמ'"נ 14574-05-20 נחום ואח' נ' מנהל הארנונה של עיריית גבעתיים
(מיום 14.09.2020),
6. נקודת המוצא בבחינת החלופות הפרשניות העולות מלשון הוראה המטילה מס, היא לבחור
את האפשרות המתיישבת עם לשון ההוראה והמגשימה את תכליתה. (ראו למשל, עמ"נ
0 אופן גלרי שיווק (1991) ני מנהלת הארנונה של עיריית ראשל"צ
1 פסקה 15; ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פ"ש רחובות, פ"ד לט(2) 70, 77-75
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 14
0356 הזוע 60 הח 508
(1985); ע"א 8569/06 מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נ' פוליטי, פ"ד סב(4) 280, 303-302
(השופטת מ' נאור (כתארה אז - ר"ל)) (2008); אהרון ברק "פרשנות דיני המסים"
משפטים כח 425, 438-434 (תשנ"ז)).
7 אמנם לשונו של הסעיף (סעיף "הגג" 1.4) אינה מוצלחת במיוחד, ומקורו של הקושי
הפרשני טמון בכך שהצו אינו מגדיר "מרפסת" או "מרפסת גג", אולם עלינו לבחון את
התכלית של לשון כל אחת מהוראות תתי סעיף 1.4 לצו.
8. תכליתו של סעיף 1.4 לצו הארנונה ברורה, והיא למסות את שטחי גגות הבתים ברחבי
המועצה המקומית בהתאם לסעיפי המשנה שלו. כידוע, אחד מכללי הפרשנות של דברי
חקיקה הוא כי יש לפרש את דבר חקיקה מתוך שמירה על הרמוניה בין סעיפיו (ראו רע"א
6 קרית בית הכרם נ' הועדה המקומית, פ"ד נב(2) 494, בעמ' 508).
9. קיומו של סעיף 1.4 (סעיף הגג) בצו הארנונה מלמד דווקא כי מחוקק המשנה רצה להבחין
בין גגות הבתים על בסיס פוטנציאל השימוש האפשרי ממנו, תוך שהוא משית ארנונת
מלאה כשפוטנציאל השימוש הוא מירבי, פוטר כלל מארנונה כשמדובר בשטחי גגות
המשמשים להעמדת מתקני עזר החיוניים לדיירי הבניין (כלומר פוטנציאל השיוש הוא
אפסי), ומטיל חבות בארנונה רק על מחצית מהשטח כשמדובר במרפסת גג שאינה מקורה.
0. ברי כי פוטנציאל השימוש במרפסת רגילה בדירה בגודל סטנדרטי, אינו דומה לזה של
מרפסת המצויה בגג, בין אם לאור שטחה ובין אם לאור העובדה שחלקים נרחבים ממנה
אינם בעלי פוטנציאל שימוש למגורים ומכאן גם ההבדל במיסוי.
1. לטעמנו, המקרה הראשון של "שטח הגג" בסעיף 1.4 (א) עונה על ההגדרה הלשונית
הבסיסית של "יגג", שהינו שטח המהווה כיסוי עליון לבית ואין עליו ריצוף, קירוי או מבנים,
למעט מערכות שירות לבית כדוגמת דודי שמש, משאבות, אנטנות ומנועי מיזוג אוויר. ועל
כן, קובע הצו פטור מחיוב ארנונה בשטח זה.
2. סעיף 1.4(ג) מתייחס מפורשות לקירוי מרפסת הגג - אשר מוסיף מטבע הדברים על
השימוש במרפסת הגג למגורים, ומכאן גם נובעת התוספת לחיוב מלא בארנונה (בדיוק כפי
שנדרשים לשלם גם בעלי מרפסת מקורה בדירה סטנדרטית).
פרשנות זו של סעיף ה""גג'" אף תואמת ומביאה להרמוניה חקיקתית, שכן כפי שי"מרפסת
מקורה" נחשבת כשטח מהדירה ומחויבת ב-100% משטחה על פי סעיף 1.3, כך גם
"מרפסת גג מקורה"' תחויב ב-100% משטחה על פי סעיף 1.4(ג).
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 15
0356 הזוע 60 הח 508
3. זאת ועוד, ככל שלא הייתה זו כוונתו וקביעתו של מתקין הצו, ואם, כשיטתם של העוררים,
המשיבה רואה בשטחי מרפסות הגג כי"מרפסת" - הרי שלא היה מציין כלל את הגדרת
"שטח גג" בנפרד, שכן, אותן "מרפסות גג מקורות"י היו פשוט נכללות כבר בהגדרת שטח
בנוי (סעיף 1.3) מהיותן מרפסות מקורות.
4. דרישת העוררים לפטור את מרפסות הגג (שהן בעלות פוטנציאל לשימוש למגורים ועיקרן
בְּעָלות שטחים נרחבים) על פי הצו של גני תקווה, בלתי סבירה ובלתי צודקת אשר אינה
מתיישבת עם התכלית של דיני הארנונה וצו הארנונה.
קשה להלום מצב שבו דירות או בתים עם מרפסות גג, שלהן יתרונות מובהקים והשווי
הנדלני שלהם גבוה יותר, תזכנה לחיוב מוקטן בארנונה עבור מרפסת הגג רק משום שהיא
עליונה.
5. אנו יוצאים מנקודת הנחה שמתקין הצו אינו משחית את מילותיו לריק, וכי לו רצה לפטור
שטחים כדוגמת "מרפסת הגג" מתשלום ארנונה, היה מבהיר במפורש את כוונתו ובוודאי
לא היה מבחין בין שלוש אפשרויות שונות לסיווג שטחי הגג ואופן חישוב הארנונה לגבי כל
אחד מהם כפי שעשה בסעיפי המשנה לסעיף 1.4 שבצו.
6. כמו כן, ישנו הבדל בין התבססות על נתון פוזיטיבי (קיומו של סעיף ""גג'י) לבין התבססות
על נתון שלילי (היעדר הגדרה לי"מרפסת גג") כאשר קיים קושי בדרך כלל לקבוע מסמרות
מאי הגדרה להבדיל מהגדרה (ראו: עמ"נ 14574---5-20 נחום ואח' ני מנהל הארנונה של
עיריית גבעתיים (מיום 14-09-2021).
7. במישור המעשי, עסקינן בשטחים הצמודים לשטח עיקרי של נכסי העוררים, המצוים באופן
מלא מעל שטח בנוי עליון - (כלומר מהווים "גג" לשטח הבית שמתחתיו) ואין עליהם שטח
נוסף - קרי - מעל המרפסות בקו ורטיקלי אין בנוי דבר. אי אפשר להתעלם מכך כי השטח
עונה על הגדרה המילולית שבסעיף 1.4 לצו - "כל שטח מעל שטח בנוי שאין עליו שטח
בנוי נוסף".
8. משהחלטנו שהשטחים מושא העררים תואמים את ההגדרה של "גג" בסעיף 1.4 לצו (ואין
הגדרה אחרת מתאימה שכן אין הגדרה ל"מרפסת שאינה מקורה"), נדרש לבחון איזה,
מבין שלושת הסיווגים השונים המפורטים בסעיפי המשנה, משקף את המצב לענייננו.
9. שטחי הגג בשני העררים שלפנינו מהווים שטח אינטגרלי מביתם של העוררים, מצויים
במישור אחד עם שטח המשמש את העוררים למגורים ויש ממנו גישה ישירה ורציפה,
מתוחמים במעקה הבנוי סביבם והם עונים על הגדרת סעיף 1.4 (ב) שכן יש עליהם "שטח
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 16
0356 הזוע 60 הח 508
בנוי נוסף". לפיכך, שטחים אלו ברי חיוב בגין מחצית משטחם שכן אין מדובר בגג המהווה
"קיר חוץ'" של הבניין, ואין מותקנים עליהם מתקנים חיוניים כגון מזגנים, דודים או אנטנות.
0. טוענים העוררים (בסעיף 10.11 לנימוקי ערר מסי 02-2019 ובסעיף 9.11 לנימוקי הערר
מס' 01-2019) | כי פרשנות כזו של המשיבה, הרואה בשטח הנגלה ממעוף הציפור
כי"מכסה עליון של הבניין", מביאה למצב אבסורדי, לפיו לא תמצא כלל וכלל מרפסת בלתי
מקורה בשטח גני תקווה אשר תהיה פטורה מארנונה.
1. ב"כ המשיבה התמודדה היטב עם טענו זו בסעיף 45 לכתב תשובה בערר 02-2019 וכן
בסעיף 43 לכתב תשובה בערר 01/2019, עת הסבירה כי מרפסת בלתי מקורה תיחשב
"גג" אך ורק במצב שבנוסף להיותה "המכסה העליון של המבנה", היא גם תהווה קירוי
(כלומר "גג") של שטח בנוי מתחתיה.
זאת ועוד, ב"כ המשיבה תיארה והדגימה שני מצבים שונים בהם, על אף שהמרפסות אינן
מקורות, הן אינן מהוות "גג" ולכן פטורות הן מארנונה. בדוגמא ראשונה תיארה ב"כ
המשיבה מצב בו מרפסת "תלויה" החיצונית לשטח הבניין, מתחתיה לא קיים שטח בנוי
והיא אינה משמשת כקירוי למרפסת אחרת. דוגמא נוספת מתייחסת למצב שבו מרפסת
אשר אינה מקורה נמצאת אמנם מעל מרפסת אחרת, אך בהפרש של למעלה מקומה אחת
ביניהן, ולכן היא אינה מהווה "גג".
2. טענתם של העוררים לפיה מוצדק שלא לחייב אותם בשטח מרפסת הגג כלל וכלל
מתבססת על היעדר הגדרה של "מרפסת" בצו הארנונה של גני תקווה. לעומתם, מתבססת
המשיבה על הגדרה פוזיטיבית הקיימת בצו הארנונה לגבי "שטח גג". קבלת הפרשנות
אותה מציעים העוררים אינה מגשימה את לשון הצו או תכליתו ומעקרת מכל תוכן את
סעיפים 1.4(ב) ו-(ג). לפיכך, סבורים אנו כי הפרשנות בה נקטנו בהחלטה זו, מעבר
להיותה מעוגנת היטב בלשון הצו, גם מגשימה את מטרתו ותכליתו.
3. זאת ועוד, כבר נפסק לא פעם כי יש להעדיף פרשנות שתוצאתה היא הטלת חיוב בארנונה
על נכס שבעליו נהנה ממנו ומשתמש בו - (ואין חולק כי כך הם פני הדברים ביחס לשטחי
מרפסות הגג בנכסי העוררים) - על פני פרשנות אחרת, שתוצאתה היא כי הנכס יהיה פטור
מארנונה (ראו: ע"א 10977/03 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' עיריית בני ברק (פורסם
בנבו 30.8.2006))
4. בבר"מ 3058/16 מנהל הארנונה במועצה מקומית בנימינה - גבעת עדה נ' אפרת
שותפות ליצור ושיווק אפרוחי פיטום, (ניתן ביום 28-03-2017), בוטלה פסיקת בית
המשפט המחוזי שקבעה כי בהעדר סיווג מתאים לצו הארנונה לא ניתן לחייב בארנונה.
יפים במיוחד לענייננו דברי כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין בע' 16 לפסה"ד:
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 17
0356 הזוע 60 הח 508
"אין נכס ללא ארנונה, כמובן בכפוף לפטורים שקבע המחוקק שלא זה
המקום להידרש אליהם; "אין חיה כזאת", כל נכס חייב בארנונה, בחינת
פרשנות תכליתית של שכל ישר. ההגינות הנדרשת היא כלפי כולי עלמא;
לא רק הגינות הרשות כלפי הנישום, שראויה להקפדה הואיל ורשות ציבורית
חייבת לנהוג בהגינות, שאם לא כן אין לה קיום במדינת חוק (ע"א 7726/10
מדינת ישראל נ' מחל"ב, [פורסם בנבו] פסקאות ב', ו' (2012)), ולא להיות
להוטת-יתר לגביה עד כדי הפרזה. אך הגינות נדרשת גם מן הנישום (ראו
ע"א 9767/11 גוטקס מותגים נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] פסקה י"ד
(2013); ובחוות דעתי בע"א 9056/12 קינג נ' פקיד שומה ירושלים [פורסם
בנבו] (2014)), ואי אפשר שייפטר מתשלום ארנונה, מקום שהוא נהנה תדיר
וככלל משירותי הרשות המקומית. "אין ארוחות חינם", ולא יתכן כי ייהנה
בעל הנכס מן ההפקר. אלה צריכים להיות לעיני בתי המשפט בבואם לבחון
ענייני ארנונה, שאני בוש לחזור ולהזכיר את אי הסדר, ולעתים אי הצדק,
שבמארג בהם בארצנו" (ההדגשות אינן במקור).
5. כידוע, לא רק השימוש בפועל מביא לחיוב בארנונה. "גם מקרים בהם לא מתקיים שימושי
בנכס, עדיין קיימת חובת תשלום ארנונה, שכן החובה נובעת מהחזקה בנכס ולא מעצם
השימוש בו. הרציונל העומד מאחורי החיוב מבוסס על ההבנה שגם בתקופה בה הנכס
עומד ריק ואין משתמשים בו, הרשות המקומית ממשיכה לספק שירותים בגינו כגון -
שירותי תברואה, ביוב וכו'. שימוש בנכס מתבטא בפעולה חיצונית, המעידה על ניצול
כלשהו לצורך מסוים ויסוד כזה אינו דרוש לצורך החזקה" עמ"נ 246/06 גרף עסקי
תעשיות תוכנה בע'ימ נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב (ניתן ביום 16-090-2007)
לפיכך, היות ואין מחלוקת כי העוררים הם המחזיקים בנכסיהם, המבחן הוא יכולת השימוש
בנכס (אף אם היכולת אינה מנוצלת) (ראו פסקה 7 לבר"מ 7095/11 טוניק ני מנהל
הארנונה בעיריית תל אביב (ניתן ביום 09-11-2011), עת"מ (ת"א) 32754-10-11
מרכוס נ' מנהל הארנונה בתל אביב (ניתן ביום 15-12-2011). אף העוררים מפנים אותנו
בכתבי הערר לעמי""נ 56524-02-14 מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' אינסטגרמא
נכסים 1961 בע"מ (ניתן ביום 10-12-2014)
השימוש בפועל שנעשה במרפסת הגג, אלא גם מבחן יכולת השימוש בה, קרי: אם
"... על פי הפסיקה, המבחן אינו רק מבחן
ניתן לעשות בה שימוש - תחוב חובת תשלום ארנונה בגין שטח המרפסת.
- אין
להבנתנו מחלוקת כי שטחי "מרפסות הגג" יכולים לשמש את העוררים למגורים שכן
הגישה אל השטחים המצויים במפלס אחד עם שטחי המגורים הינה ישירה, רציפה, קלה
ונוחה.
6. הנסיון לחייב בארנונה שטח "גג" רק כאשר נעשה בו שימוש, אינו מעוגן בצו הארנונה וגם
לא בפסיקה. הדרך ה
וידה לחייב שטח ארנונה רק כאשר נעשה בו שימוש בפועל היא
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 18
0356 הזוע 60 הח 508
לציין זאת במפורש בצו הארנונה (ראה ר"ע 422/84 חברת בתי גן להשכרה בע""מ נ"
עיריית תל אביב יפו, פ"ד לט(3) 341, רע"א 2987/91 מאירה ריינר נ' עיריית ירושלים,
פיד מו(3), 661).
7 בנוסף, ב"כ העוררים מפנה אותנו לפסיקה רחבה העוסקת בפרשנות צווי ארנונה שונים
התקפים בערים אחרות והמציפים בעייתיות דומה לשלנו, על אף שמגדירים אחרת את
אופן הסיווג ואת סעיפי החיוב של השטח מושא המחלוקת (ראו: עמיינ 25351-12-15
מיכאל גולן נ'י מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (ניתן ביום 17-03-2017); עת"מ
5 שמואל כהן, עו"ד נ'י מנהל הארנונה של עיריית תיא (ניתן ביום
6); עת"מ 32754-10-11 אמנון מרכוס, עו"ד נ' מנהל ארנונה בעיריית תל
אביב, (פורסם בנבו 15-12-2011) ע"א 620/82 מועצת עיריית הרצלחה ני שמחו
רשף פ"ד לז(4) 57 ).
רדה
8. נדגיש כי וועדת הערר לענייני ארנונה פועלת על פי צו הארנונה שבתוקף של מועצה
מקומית גני תקווה ואיננה מחויבת בצווי ארנונה של רשויות מקומיות אחרות. על כן, אף אם
בצווי הארנונה של רשויות מקומיות אחרות קיים סיוג מתאים יותר, אין מסמכותנו לפעול
על פיו.
בהפנייתם לפסיקה זו, מבקשים העוררים שניישם את הפרשנות המילולית שניתנה
למושגים "גג" או "מרפסת" על פי הצו הספציפי של עיריית תל אביב (אשר כלל אינו דומה
לזה של המועצה המקומית גני תקווה), אך הם מתעלמים מן הפרשנות התכליתית.
המפורטת בפסקי דין אלו. מעבר לעובדה כי אותה פסיקה מתבססת על לשון הפוכה בצווי
הארנונה, הרי שמעניין לציין כי בכל אחד מהמקרים המוזכרים לעיל הגיעו בתי המשפט
באמצעות ניתוח דומה למסקנה זהה (גם אם הפוכה בשימושי ההגדרות) לפיה נדחו
העתירות ובעלי הנכסים חויבו בסופו של יום בתשלום ארנונה בגין שטח דומה (בין אם
נקרא לו "מרפסת", "מרפסת גג", או "גג").
9 לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי פסיקה זו מחזקת ביתר שאת דווקא את התוצאה אליה
הגענו. סיוג שטחי הגג על פי סעיף ה"גג" הספציפי בצו הארנונה של גני תקווה (סעיף
4), מתחייב לשיטתנו מנוסחו של הצו ומהנתונים אשר הוצגו בגדרם של הליכי הערר
בפנינו.
0. מסקנתנו זו מתיישבת היטב גם עם הפרשנות העקבית בה נקטה ועדת הערר לאורך
השנים בשאלות דומות לעניין סיווג שטחי "גג" אשר הגיעו לפתחה.
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 19
0356 הזוע 60 הח 508
1. אשר על כן ולאור האמור לעיל, סבורנו כי פרשנותנו זו המטילה חיוב על גגות המשמשים
את העוררים, עולה בקנה אחד הן עם לשונו והן עם תכליתו של הצו וכי דין טענתם של
העוררים לעניין זה להידחות.
2. בהתאם למצב התכנוני ועל פי תשריט המדידה מטעם המועצה מיום 26-06-2016,
העוררת מחויבת בגין שתי קונסטרוקציות המכונות "פרגולות" בשטח כולל של 28.30 מ"ר
תחת הסיווג "שטח בנוי" (להלן: "פרגולות העוררת").
* פרגולה אחת בשטח של 6.11 מייר מצויה בכניסה לבית מעל דלת הכניסה, תלויה
באוויר, עשויה מאלומיניום ואינה נתמכת על עמודים.
* פרגולה שניה בשטח של 22.19 מ'יר נמצאת בחצר הבית מעל שטח מרוצף עליו מונח
ריהוט חוץ, בנויה מפסי אלומיניום ונתמכת בין שתי קירות הבית
3. בהתאם למצב התכנוני ועל פי תשריט המדידה מטעם המועצה מיום 19-06-2019, העורר
מחויב בגין שלוש קונסטרוקציות הבנויות בחצרו בשטח של 38.43 מייר (להלן: "פרגולות
העורר") בני
שבין הקורות. מהתשריט והתמונות עולה כי שלושת
הקונסטרוקציות בנויות מקורות בטון אשר מהוות המשכו הישיר של הבית ונבנו כחלק
אינטגרלי הימנו.
. קונסטרוקצית בטון המסומנת כ"פרגולה אחורית" בהשגת העורר, בנויה מעל שטח
מרוצף עליו מונחים שולחן, כסאות, תקן צליה ועליה מותקנת תאורת חוץ.
. קונסטרוקצית בטון המסומנת כ"פרגולת כניסה" בהשגת העורר, תוחמת את השטח
מעל דלת הכניסה.
. קונסטרוקצית בטון המסומנת כי"מרפסת קומה אי" בהשגת העורר, בנויה גם היא
מבטון כפס עילי התוחם את שטח מרפסת הגג בחלקה החיצוני.
4. העוררים טוענים כי החיוב בגין שטחי "הפרגולות" תחת הסיווג "שטח בנוי" אינו כדין, שכן
בהיותן לא מקורות ובהיעדר הגדרה מפורשת ל"פרגולה" בצו וסווג ספציפי מתאים, לא ניתן
להטיל בגינן ארנונה כלל - אף לא בגין חלקי הקונסטרוקציות המקורות. כמו כן, לטענתם,
המילה "פרגולה" שגורה בשפה היומיומית ולכן על המשיבה להתאים את התיחסותה
לפירוש המילה בלשון פשוטה הנהוגה בין הבריות. עוד טוענים העוררים כי תיקון 17 לחוק
ההסדרים, אשר תכליתו לפטור מחיוב ארנונה שטחי פרגולות, מונע מהמשיבה לגבות
ארנונה בגין שטחים אלו. לטענתם, אין כל רלוונטיות למיקומן של הפרגולות לצורך חישוב
ארנונה וכי המשיבה מבחינה ללא סמכות ושלא כדין בין פרגולות המצויות על הקרקע -
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 20
0356 הזוע 60 הח 508
עליהן היא מטילה ארנונה כללית - לבין פרגולות המצויות בקומות או בגג - אותן היא
פוטרת מארנונה.
5. מנגד טוענת המשיבה, כי חיוב העוררים בגין שטחי "הפרגולות" נעשה כדין ובהתאם לצו
המסים, בין אם בשל העובדה כי אינן מהוות "מצללה/פרגולה" על פי הגדרה משפטית, והן
בשל היותן "מבנה" המחויב בתשלום ארנונה כללית ללא קשר לעצם קירויין.
ה"קירוי", לטענת המשיבה, רלוונית רק אם מדובר בקירוי המוצב על גג או מרפסת פתוחה,
וזה לא המקרה שלפנינו. כמו כן, לטענת המשיבה גם תיקון 17 לחוק ההסדרים אינו מונע
להמשיך ולגבות ארנונה על נכסים אשר הוטלה עליהם ארנונה עובר חקיקתו של התיקון,
שאלת
בלי קשר לשאלת קיומו או אי קיומו של קירוי פלסטי.
6. כפי שקבע בית המשפט העליון הנכבד, שבחן את צו הארנונה הספציפי של המועצה
במסגרת הדיון בעע"מ 1721/10 מועצה מקומית גני תקוה נ' קופלביץ ו-70 אח', (פורסם
בנבו) (מיום 09.08.2012): '"בחינת לשון הגדרת השטח לחישוב בצווי הארנונה השונים
של המועצה מעלה כי היא בנויה מהגדרה כללית ומרשימת דוגמאות בלתי ממצה."
לפיכך, אין בידנו לקבל את טענת העוררים לפיה מאחר וצו הארנונה לא מתייחס מפורשות.
לאפשרות חיוב "פרגולות", אין לחייבן. (טענה דומה נדחתה על ידי בית המשפט העליון
הנכבד בעניין עע"מ 9597/11 עיריית יהוד מונוסון נ' אורגל א.ל.פ סחר בע"מ, (פורסם
בנבו) (מיום 03.04.2013)).
7. כפי שנקבע בעניין בריים 5299/05 עיריית רמת גן נ' אורי חן, פורסם בנבו (מיום
6).
קביעת המשמעות המשפטית של חוק המס, מבין מגוון המשמעויות הלשוניות שלו,
תיעשה על פי התכלית המונחת ביסוד חקיקתו"" (ראו: ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד
"ד ל"ט (2) 70, בעמ' 75;(להלן - עניין חצור); בע"א 11490/03 פקיד
שומה ירושלים נ' מרדכי ועקנין, (ניתן ביום 19.12.05, בפיסקה 13).
נקודת המוצא בפרשנותו של חוק מס, ככל חוק אחר, תימצא בלשונו.
8. כאשר בוחנים כיצד לסווג שטח מסוים לצרכי ארנונה יש להביא בחשבון, בין השאר, את
יעוד השטח והשימוש בו תוך בחינת הנתונים העובדתיים המתייחסים לאותו שטח. יפים
לעניין זה דברים המובאים בעמ"נ 217/04 חיימסון השקעות 1992 בע"מ נ' מנהל
הארנונה של עיריית ת"א (8.12.05):
הוראות הדין השונות, לרבות חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני
חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנייג - 1992 (להלן: "חוק ההסדרים"),
צו הארנונה הכללית הבא מכוחו וכן היתר הבניה והתוכניות החלות על
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 21
0356 הזוע 60 הח 508
הבניין וצו רישום הבתים המשותפים, שאת כל אלו יש ליישם על העובדות
שלפנייי. (ההדגשות אינן במקור)
9. כמו כן, עקרון ההרמוניה החקיקתית קובע כי הפירוש שניתן להוראה פלונית צריך להשתלב
בפירוש שניתן לשאר הוראות החקיקה, וכי יש למנוע התנגשות פנימית בין דברי חקיקה
שו
0. צו הארנונה של מועצה מקומית גני תקווה אינו קובע כאמור הגדרה ספציפית לי"פרגולה" או
"מצללה" והסעיף המהווה את הבסיס החקיקתי להטלת ארנונה על בניית
"קונסטרוקציות/פרגולות" בנסיבות העו
|, הינו סעיף 1.3 לצו, המגדיר מהו "שטח בנוי"
המחויב בארנונה.
הגדרת "שטח בנוי" (סעיף 1.3 לצו) בצו הארנונה הינה הגדרה רחבה, הכוללת את כל
שטח הרצפה הבנוי בכל הקומות וקובע כך:
"1.3. שטח בנוי
שטח בו קיים או עליו בנוי מבנה מאיזה סוג שהוא.
חישוב השטח הינו שטח המייר של המבנה במדידה חיצונית של המבנה, כולל השטח
שמתחת לקירות החיצוניים
וקירות הפנימיים, וכולל חדרי כניסה מדרגות, מעברים,
שטחי מרפסות מקורות, שטחי חניה מקורה, שטחי מקלט, מחסן, מרתף, חדרי הסקה,
יציעים ומבני עזר בין אם הם בנויים במפלס אחד או במפלסים אחדים, בין אם רשומים
כיחידת רישום אחת או כמס' יחידות רישום בכל שימוש שהוא".
1. נבחן תחילה האם "הפרגולות" של העוררים מהוות "מבנה".
2. צו המועצות המקומיות, תשי"א-1950 קובע הגדרה ל"בנין" הזהה להגדרת
הקבועה בסעיף 269 לפקודת העיריות. בהתאם לצו המועצות המקומיות, "בנין" הינו "כל
מבנה בתחום המועצה או חלק ממנו" ובהתאם לצו הארנונה, "שטח בנוי" הינו "כל שטח
בו קיים או עליו בנוי מבנה, מאיזה סוג שהוא"", שאז יהא שטח זה בר-חיוב בארנונה.
מדובר כאמור בהגדרה רחבה ביותר, הכוללת כל מבנה שהוא מכל סוג שהוא, המצוי
בתחום שיפוט המועצה, אשר לפיה, לכאורה, כל מבנה או מתקן בנוי הינם בני חיוב
בארנונה.
3. בעניין עעיימ 11641/04 ברוך סלע נ' מועצה אזורית גדרות (פורסם בנבו), נקבעה למונח
"בניין" הגדרה רחבה ביותר, תוך שנקבע כי המונח "בניין" כולל בעיקרון גם מרתפים
ומחסנים.
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 22
0356 הזוע 60 הח 508
בעניין אחר פירש השופט ויתקון את המונח "בניין" כ"בנינים שבני אדם עשויים להימצא
בהם, אם למגורים ואם לשימוש אחר, תהא אשר תהיה צורת מבנם" (בג"ץ 162/69 פז
חברת הנפט בע"מ נ' עירית הרצליה, פ"ד כג(2) 444, 446 (1969)). בפסק דין מאוחר
יותר הוחל המונח "בניין" גם על דיר לגידול חזירים (עע"ם 11137/04 יעקובוביץ נ' מועצה
מקומית אעבלין, תק-על 4(2005), 2160 (2005))".
4. עם זאת, נקבע שלא כל מבנה הינו בר חיוב בארנונה. כך למשל נקבע שאין לראות במיכלי
דלק תת קרקעיים כבניין לצורך חיובם בארנונה (עת"מ 104/09 עמיינ (ת"א) 2338-12-09
דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ ואחי ני עיריית תל אביב (ניתן ביום 3-06-2011)),
וכך גם ביחס למתקני הרמה לחניית מכוניות (ר' עש (ת"א) 2531/96 חניוני נחום (94)
בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית תל אביב, (ניתן ביום 20-07-1079)).
5. לאור האמור לעיל מקובלת עלינו פרשנותה של המשיבה לפיה "פרגולה" מהווה "מבנה".
אך בבחינת ההגדרה הלשונית למונח "מבנה" אין די בענייננו לצורך הכרעה האם "פרגולה"
היא בת חיוב בארנונה. חוקים שונים מגדירים מונחים באופן עצמאי ונפרד ובהתאם
לתכלית חקיקה שבצדם ויש לפרשם בהקשרם החקיקתי. (ראו: רע"א 4066/00 דומיץ נגדד
עיריית הרצליה פ"ד נו (3) 577; עע"מ 8600-15
אתא נ' פז גז בע"מ (מיום 16-08-2017).
וועדה המקומית לתכנון ובניה קרית
6. הגדרה מותאמת לדבר חקיקה בנושא ארנונה למושג "פרגולה/מצללה" נוכל למצוא
בהוראות חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון
7, התשע"ח - 2018 (להלן: "תיקון 17 לחוק ההסדרים"), שתחילתו ביום
89.
סעיף 8(ד)(1) | מגדיר -"מצללה"" - מבנה בלא קירות, שתקרתו משטח
הצללה מישורי ואינו משופע או נטוי, הנסמך על עמודים ובלבד
שהמרווחים בין החלקים האטומים של משטח ההצללה מחולקים באופן
שווה ומהווים 40% לפחות ממנו"" (להלן: '"מצללה'
7. נבחן להלן האם קונסטרוקציות העוררים המכונות "פרגולות" עונות על הגדרת "מצללה"
שבתיקון 17 לחוק ההסדרים.
על אף שמדובר בעררים מאוחדים המעלים טענות דומות כנגד חיובם בארנונה, לאור ההבדלים
בין סוגי הקונסטרוקציות השונות, נבחן ונתייחס לכל אחד מהעררים בנפרד.
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 23
0356 הזוע 60 הח 508
₪ קונסטרוקציות בטון המכונות ייפרגולות"י העורר
8. כעולה מהתמונות אשר צורפו לכתב הערר 02-2019, העורר מבקש לקרוא לקורות בטון
אשר נבנו כחלק בלתי נפרד ממבנה הבית עצמו - "פרגולות". = מדובר בקורות בטון
אופקיות ואנכיות ולא מתוספת הבנויה מייחומרים קלים", המהוות חלק אינטגרלי והמשכו
הישיר של מבנה הבית. קורות הבטון משולבות בגאומטריית המבנה ויוצרות מעין סימטריה
חזיתית.
קורות הבטון שבחצר האחורית של הבית, תוחמות את המתחם המרוצף בשטח הגינה
עליהן תלויה תאורת חוץ, הן יוצרות צל חלקי על השטח המרוצף שתחתיו - עליו מצויים בין
היתר פינת ישיבה, שולחן עם כסאות ומתקן צליה (מנגל), המשמשים את העוררים
למגורים. קורות הבטון אמנם בנויות עם מרווחים גדולים אך אלו וודאי לא יהפכו את
המבנה ל"פרגולה הבנויה מחומרים קלי
גם המבנה המצוי בכניסה לבית והמכונה על ידי העורר "פרגולת כניסה", בנוי מבטון,
כהמשכו הישיר של הבית ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו, בנוי ללא מרווחים ואף הוא אינו
עונה על ההגדרה של "מצללה".
מבנה "פרגולת מרפסת גג" כפי שמכונה בכתב הערר, הבנוי מעל "מרפסת הגג של
העורר", בעל מאפיינים זהים, בנוי מבטון, מהווה חלק בלתי נפרד ממבנה הבית עצמו,
מקיף את שטח המרפסת כ"טבעת" היקפית ובנוי ללא מרווחים. משכך, גם מבנה זה אים
עונה על הגדרת "מצללה".
9. בנסיבות אלה, נחה דעתנו כי קורות הבטון של העורר בערר 02-2019 מהוות חלק
אינטגרלי ממבנה הבית עצמו לכל דבר ועניין, ונכללות בשל כך תחת סיווג "שטח בנוי"
שבצו המיסים של המועצה בגינו נדרש העורר לשלם ארנונה כללית.
0. נדגיש כי העורר מחויב אך ורק בגין שטחי קורות הבטון (בקיזוז שטחי ה'"חללים") ולא בגין
הקונטור של המבנה בחישוב ברוטו.
1. כעולה מהתמונות שצורפו על ידי העוררת, מבני "הפרגולות" של העוררת עונים על הגדרת
"מצללה" שבתיקון 17 לחוק ההסדרים שכן בנויים הם מאלומיניום (המהווה "חומר קל")
ובעלי מרווחים המחולקים באופן שווה. הצדדים לא התייחסו לשאלה האם המרווחים בין
קורות האלומיניום ביחס לשני מבני הפרגולות של העוררת מהווים לפחות 40% משטח
המבנה.
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 24
0356 הזוע 60 הח 508
2. אך האם העובדה כי הקונסטרוקציות עונות על הגדרת "מצללה", יש בכך כדי לפטור את
העוררת מתשלום ארנונה כללית בגין שטחים אלו?
3. טוענת העוררת כי שוגה המשיבה כשהיא מבחינה בין "פרגולות" במפלס הקרקע לבין
פרגולות המצויות במפלסים אחרים, שכן בהגדרת "מצללה/פרגולה" בחוק התכנון והבניה
ובחוק ההסדרים אין כלל הבחנה כזו.
4. צודקים בעינינו העוררים בכך כי המחוקק אינו מבחין בהגדרתו של המונח "מצללה" בסעיף
8 (ד) לחוק ההסדרים בין פרגולות הבנויות על גג המבנה, על מרפסת או בחצר.
אולם, על אף שאינו מבחין בין מיקום הפרגולות במפלסים השונים כאמור, מבחין הוא
באופן מפורש בין הרשויות המקומיות אשר הטילו ארנונה כללית בגין מבני
ה"פרגולות'" גם ללא קיומו של כיסוי פלסטי עובר חקיקתו של התיקון, לבין רשויות
מקומיות אשר נמנעו מכך על פי צו הארנונה הספציפי שלהן.
5. מדברי ההסבר של תיקון 17 לחוק ההסדרים אשר נכנס לתוקפו כאמור ביום
9, עולה כי תכלית החקיקה היא להשוות את אופן חישוב שטחי הפרגולות
לשם הטלת ארנונה, בשל העובדה כי רשויות מקומיות שונות מחשבות ומתייחסות
לשטחי הפרגולות באופן שונה. לפיכך, התיקון קובע כי רשות מקומית לא תהיה רשאית
לכלול את שטח המצללה בחישוב שטח הנכס לצורך הטלת ארנונה רק משום שהוא מכוסה
ירוי י. ובלבד ששטח המצללה יוגבל לשימושים שניתן לעשותם בחצר, בגג או
במרפסת של בית המגורים.
יחד עם זאת, עוד עולה מדברי ההסבר, כי ההסדר המוצע כאמור אינו משנה את המצב
המשפטי הנוהג ברשויות מקומיות המטילות ארנונה בעד שטחי המצללה על פי צו
הארנונה שלהן. ללא קשר לקיומו של קירוי פלסטי. וכך אכן נקבע בסעיף 8 (ד) (2) לחוק
ההסדרים:
"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, לגבי רשות מקומית שערב
פרסומו של חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)
(תיקון מס' 17), התשע"ח-2018, לא נכלל לפי החלטתה בדבר הארנונה
הכללית לפי סעיף קטן (א) שטח מצללה הצמודה לנכס המשמש למגורים
בחישוב שטחו של אותו נכס לשם הטלת הארנונה, לא ייכלל שטח המצללה
האמור בחישוב שטח הנכס לשם הטלת הארנונה אך ורק משום שהמצללה
האמורה כוסתה בכיסוי שקוף מחומר פלסטי, ובלבד שהשימוש שייעשה בשטח
של המצללה הוא שימוש שניתן לעשות בחצר, בגג או במרפסת של בית
המגורים שעליו הוקמה המצללה, למעט שימוש לצורכי חניה או אחסנה."
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 25
0356 הזוע 60 הח 508
6. במילים אחרות, לא נעלם מעינינו רצונו של המחוקק ליצור הגדרה ברורה ומפורטת
לקביעת קריטריונים לסיווג הארנונה בגין פרגולות, אולם לא נוכל להתעלם מכך כי המחוקק
מסייג מתחולתו של הפטור, רשויות המקומיות אשר נהגו להטיל ארנונה בעד שטחי
המצללה על פי צו הארנונה הספציפי שלהן.
7. לפיכך, היות ועל פי ההגדרה הלשונית החד משמעית והפונקציונלית, "פרגולה"/"מצללה"
מהווה "מבנה", והיות ולאורך השנים שקדמו לחקיקתו של תיקון 17 לחוק ההסדרים סווגו
שטחי הפרגולות של העוררת כ''מבנה" על פי סעיף 1.3 לצו, וחויבו בארונה כללית, הרי
שרשאית המשיבה להמשיך ולגבות ארנונה בגין שטחים אלו, וחקיקתו של התיקון אינו חל
עליה בהקשר זה.
8. לסיכום, בשני המקרים נראה כי לעוררים צומחת תועלת כלכלית מקיומם של מבנים אלו,
המאפשרים שימוש פרקטי יותר בנכסיהם ולאור האמור לעיל סבורה הוועדה כי חיובם
בארנונה בוצע כדין.
9. נדגיש כי סוגיית הטלת ארנונה כללית בגין "פרגולות" ברשות מקומית גני תקווה נידונה על
י ועדת הערר לא פעם, ובכולם לאורך השנים נשמר קו קונסיסטנטי זהה לפיו הוטלה
ארנונה בגין שטחי פרגולות על פי סיווג ישטח בנוי" כאמור.
0. מעבר לנדרש, על אף שאין בנסיבות המקרה שלפנינו פרגולה המוצבת על מרפסת, לשם
השלמת התמונה נפרט מדוע, על פי הצו הספציפי של גני תקווה, נדרשת אבחנה בין מבנה
פרגולה המצוי במרפסת לבין פרגולה המצויה בחצר.
1. צו הארנונה של המועצה מטיל חיוב בארנונה כללית על מרפסת מקורה ולכן, הצבת פרגולה
(כלומר קירוי) על מרפסת שהיא כבר מקורה - וודאי אינה משנה לעניין החיוב.
לעומת זאת, צו הארנונה מחריג כאמור באופן משתמע מחיוב ארנונה שטחי "מרפסת
פתוחה". כלומר, על אף שמרפסת אשר אינה מקורה - מהווה היא "שטח בנוי"י, וככזו, בת
חיוב בארנונה, כל עוד אינה מקורה - תהיה המרפסת פטורה מארנונה. במילים אחרות, על
פי הצו הספיציפי של גני תקווה, שאלת קירוי (באמצעות פרגולה) תהיה רלוונטית ככל
שמדובר בהצבת פרגולה על מרפסת פתוחה (או על גג), שכן אך ורק עם ביצוע הקירוי,
ישתנה חיוב הארנונה.
לפיכך, לאור תיקון 17 כאמור, הפוטר מארנונה בגין שטחי מצללה (ככל שהמבנה עונה על
יסודות ההגדרה), ינתן פטור מארנונה על מרפסת פתוחה גם אם יוצב עליה מבנה העונה
על הגדרת "מצללה" וי
ה קירוי של המרפסת בכיסוי פלסטי שקוף,
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 26
0356 הזוע 60 הח 508
2
כך גם הודיעה המשיבה לתושבי גני תקווה בפנייתה מיום 15-01-2019, ולפיה "פרגולות
המצויות במרפסות ובגגות של בתי מגורים ביישוב לא יחוייבו בתשלום ארנונה כללית,
אם החיוב האמור נובע מכך שהפרגולה כוסתה בכיסוי שקוף מחומר פלסטי, ואם
השימוש שנעשה בשטח הפרגולה הוא שימוש שניתן לעשות בחצר, בגג או במרפסת
של בית מגורים".
סוף דבב
4
.4
5
6
7
8
סיכומם של דברים, לאור טענות הצדדים והנתונים אשר הובאו בפנינו במסגרת כתבי
הטענות ובמסגרת הדיון, סבורנו כי דין העררים להידחות.
בנסיבות העניין, בשים לב להימשכות ההליכים וחקיקתו של תיקון 17 לחוק ההסדרים
הנכנס לתוקפו בשנת 2019 ואשר מטבע הדברים עורר מחדש את סוגיית חיוב שטחי
העוררים בארנונה, לא ראינו לנכון לעשות צו להוצאות.
זכות ערעור עומדת לצדדים לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז תוך 45 יום
ממועד המצאת ההחלטה, בהתאם להוראות סעיף 6(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר
על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976 ובהתאם להוראות סעיף 3(ב) לתקנות בתי
המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000.
ניתן בהיעדר הצדדים ביום 29-09-2021.
מזכירות הועדה תמציא החלטה זו לצדדים ותוודא קבלתה.
החלטתנו זו תפורסם באתר האינטרנט של המועצה המקומית גני תקווה, בהתאם להוראות
סעיף 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה. כללית) (סדרי דין
ערר), התשל"ז - 1977.
גליה קליג 0ן/עו"ר = אלה כץ שיו 1%
חברת ועדה חברת ועדה
ערר 01-2019, ערר 02-2019 החלטה מיום 29-09-2021
עמוד 27
0356 הזוע 60 הח 508