פרוטוקול ועדת ערר מס' 1

1

בפני ועדת הערר– עיריית גבעתיים ערר 1/23

לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו– 1977

העוררים: 1. אבי ענתבי ת.ז027852060

2. מאיה ענתבי ת.ז027109503

מרח רביבים 12 גבעתיים

על ידי ב"כ עו"ד אבי ענתבי

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית גבעתיים

על -ידי ב"כ עוה"ד יונתן מוטעי ואח'

החלטה

העובדות:

1. העוררים הי נם הבעלים, של הנכס ברח וב רביבים 12 בגבעתיים, הידוע גם כגוש 6164 חלקה 171 תת

חלקה 1 ,שהינו בית צמוד קרקע (דו משפחתי) בן 3 קומות, כאשר גג הקומה השלישית משמש כמרפסת

(להלן: "הבית").

2. הבית רשום בפנקסי המשיב, כנכס מספר 490802000, ומסווג בסיווג א' בצו הארנונה

3. העוררים חויבו בארנונה, בגין שטח המרפסת בקומת הגג בשטח של 62.80 מ"ר, לפי סיווג של "מרפסת"

ולא של "מרפסת גג" (להלן: "שטח המרפסת")

4. עניינו של עררזה, מתייחס לשאלת אופן סיווג שטח המרפסת, ואופן חישוב החיוב בגי נו.

5. ביום 21.11.22 הגישו העוררים השגה, בין היתר, ביחס לחיוב שטח המרפסת, כאשר לטענתם יש לסווג

שטח זה "כמרפסת גג" ולא כמרפסת רגילה, כך שהחיוב בגין הארנונה, אמור להיות לטענתם, רק בגין

25% משטח המרפסת

6. בתאריך 26.12.22 דחה המשיב את השגת העוררים, והעוררים הגישו ערר מושא החלטה זו.

7. בתאריך 11.05.23 התקיים דיון קדם משפט. הצדדים ויתרו על זכותם לקיים ישיבת הוכחות ולהביא

ראיות, והו חלט על הגשת סיכומים.

טענות העוררים:

8. העוררים חויבו בארנונה בגין שטח המרפסת, כשטח בניין מגורים.

9. לטענת העוררים יש לסווג את שטח המרפסת, לפי ההגדרה של "מרפסת גג" בצו הארנונה של הרשות,

ולחייבם בהתאם להגדרה זו, בארנונה בגין 25% בלבד משטחהמרפסת.

2

10. עוד טענו העוררים, כי הבית הינו בית דו משפחתי, הרשום כבית משותף בלשכת רישום המקרקעין,

ולהוכחת טענה זו צירפו לסיכומיהם, נסח טאבו המעיד על כך.

11. לנוכח האמור, מבקשים העוררים לבטל את הסיווג של שטח המרפסת כמרפסת, ולסווג אותו כ"מרפסת

גג", כאשר החיוב בארנונה יהיה בגין 25% בלבד משטח המרפסת.

טענות המשיב:

12. המשיבטען כי שטח המרפסת, מהווה המשך ישיר, לבינוי מקורה הבנוי בקומה זו.

13. לטענת המשיב, טענת העוררים שגויה וחוטאת להגדרות בצו הארנונה , על פיהן , מרפסת תחשב

כ"מרפסת גג ", בשני מצבים בלבד:

א. חלק ממישור גג שטחי הצמוד לדירת גג (פנטהא וז) – בעוד שלטענת המשיב, הבית של העוררים,

הוא בית צמוד קרקע.

ב. חלק ממישור גג הצמוד ... לחדר יציאה לגג של דירה בקומה העליונה של הבניין. לשיטתו מדובר

בבית צמוד קרקע, ולא במבנה המכיל מס' דירות, כך שיש דירה בקומה אחת ודירה בקומה

העליונה.

14. לטענת המשיב, החלוקה בנוסח, נעשתה לנוכח ההבדל ב ין הדירות בקומות העליונות של בניינים: דירות

פנטהאוז אשר מרפסת הגג מהווה שטח ישיר הממשיך את רצפת הדירה, ודירות שאינן פנטהאוז אולם

קיימת להם חדר יציאה לגג הבניין.

15. לטענתהמשיב, כך או כך, כדי להיכנס למסגרת הגדרה זו, יש צורך כי הדירה תהא חלק ממבנה המכיל

יותר מדירה אחת, כאשר הדירה הרלוונטית לסיווג מרפסת הגג , תהא פנטהאוז או הדירה בקומה

העליונה בבניין.

16. עוד טוען המשיב, הגדרת מרפסת גג אינה מפנה להגדרת "שטח בניין למגורים" אלא לדירה בקומה

העליונה של הבניין. "בניין" איננו מוגדר בצו הארנונה והסיבה לכך פשוטה, לא כל מילה ו/או מונח חייב

הגדרה בצו הארנונה ובפרט כאשר מדובר במונח המקובל על הבריות. אין כל ספק שאין חולק בהגדרה

מהו בניין. כשלהגדרה זו יש תנאי כי דירה בקומה העליונה שלו, רק היא תזכה לסיווג מרפסת גג, הרי

שלא נותר ספק כי ההגדרה מתייחסת למבנה בעל יותר מדירה אחת.

17. לאור האמור לעיל, טען המשיב כי שטח המרפסת הצמוד לדירת העוררים, ה ינו מרפסת רגילה ודינו

כשטח בני ין לחיוב, קרי כדין שטח שאר הדירה, ועל כן ביקש, לדחות את הערר ולחייב את העוררים

בהוצאות.

דיון והכרעה:

18. כבר בפתח הדברים נציין כי דין הערר להתקבל

19. בעת"מ32754-10-11 מרכוס נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, נקבע על ידי כב' ביהמ"ש המחוזי

בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, כדלהלן:

"ההלכה הפסוקה תומכת באופן עקבי ורציף בדרך הפרשנות של המשיב... כאשר בוחנים, כיצד לסווג

שטח מסוים לצרכי ארנונה, יש להביא בחשבון גם את יעוד השטח והשימוש בו. אין מדובר רק

3

במשמעות המילולית שמבקש המערער ליתן למונח "גג– כל שטח בבנין שאינו מקורה, והוא נמצא

מעל הקומה שמתחתיו."

20. בענייננ ו, אין מחלוקת לגבי השימוש בשטח המרפסת. המחלוקת העיקרית, נסובה על פרשנות צו

הארנונה של עיריית גבעתיים ( השונה מצו הארנונה של עיריית תל אביב, שנ ידון בפסק הדין שלעיל).

21. על כן נפנה להגדרות הרלוונטיות לענייננו, מתוך צו הארנונה של עיריית גבעתיים ( 2023):

"מרפסת - חלק חיצון של בנין אשר (1) רצפתו קשורה לרצפת פנים הבנין ודלת מעבר ביניהם 2) יותר

משלושת רבעי היקף רצפתו מוקפים קירות 3) לאורך יתר שוליו ניצב מעקה שגבהו אינו עולה על 1.10

מטר מהמפלס של דירתו;

"מרפסות גג" - חלק ממישור גג שטוח הצמוד לדירת גג (פנטהאוז) או לחדר יציאה לגג של דירה בקומה

העליונה של הבנין, ואשר מופרד באמצעות קיר משאר הגג והמוקף מעקה אשר רצפתו מחוברת לרצפת

דירת הפנטהאוז או חדר היציאה לגג ודלת מעבר ביניהם.

"בנין למגורים" - בנין, המיועד לשמש למגורים, למעט בנין המיועד לשמש למגורים אך משמש בפועל

לעסק, בין שגרים בו ובין שלא גרים בו, בין שהינו בית פרטי ובין שהינו בית משותף, ולרבות בתי אבות,

כל עוד הוראות כל דין שלא ניתן להתנות עליהן קובעות כי מבני מגורים כוללים בתי אבות. משרדים

ושטחים בבית אבות שאינם משמשים למגורים או שאינם משמשים את כלל דיירי בית האבות, יסווגו

לפי המטרה אותה הם משמשים.

22. וכך מוגדר "בניןבסעיף 269 לפקודת העיריות (נוסח חדש

"בנין" – כל מבנה שבתחום העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה

כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה למעט

קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקו;

23. אין מחלוקת בין הצדדים, כי שטח המרפסת, אינו עונה על החלק הראשון ב הגדרת "מרפסת גג" שה ינה

"חלק ממישור גג שטוח הצמוד לדירת גג (פנטהאוז)", כיוון שאין המדובר בדירת גג (פנטהאוז).

לכן משה חלק הראשון בהגדרה אינו רלוונטי לעניינ נו, נותר לנו לבחון, האם שטח המרפסת עונה על

החלק השני של ההגדרה שה ינה "חלק ממישור גג שטוח הצמוד ... לחדר יציאה לגג של דירה בקומה

העליונה של הבנין."

24. בהתאם לפרשנות שניתנה ע"י ב"כ המשיב לחלק השני של ההגדרה "מרפסת גג", המרפסת של העוררים

אינה עונה על תנאי ההגדרה , שכן, כפי שציין בתשובתו לערר: "מדובר בבית צמוד קרקע, ולא במבנה

המכיל מס' דירות , כך שיש דירה בקומה אחת ודירה בקומה העליונה . בסיכומים מטעמו, הורחבה

פרשנותו וכך צויין: "הגדרה זו מחייבת כי המרפסת תהיה צמודה לגג בקומה העליונה של הבניין. קרי

בהתאם להגדרה זו חייב שבבניין מסוג זה יהיו יותר מדירה אחת, כאשר האחת ממוקמת מתחת/מעל

השנייה . הנכס מושא ההליך זה הינו בית צמוד קרקע, ולא במבנה המכיל מס' דירות כך שיש דירה

בקומה אחת ודירה בקומה העליונה."

4

25. העורריםדוחים פרשנות זו, וטוענים כי מדובר בבית משותף, של מבנה דו משפחתי, הכולל 2 דירות. וכך

הם מציינים בסיכומי התשובה מטעמם בהתייחס לפרשנות הנטענת על ישי המשיב: "מה ?? איפה זה

כתוב מהיכן הוא לקח את המבנה הציורי הזה? למשיב הפתרונים. "

26. בעע"מ 867/11 עיריית תל אביב יפו נ' אי.בי. סי ניהול ואחזקה בע"מ ואח [(להלןפרשת

אי.בי. סי. ניהול ואחזקה") נקבעו כללי הפרשנות כדלקמן:

"פרשנות תכליתית נסמכת על שלושה מרכיבים: לשון, תכלית ושיקול דעת. נקודת המוצא היא לשון

החוק – על פיה ייקבע מתחם האפשרויות הלשוניות. מבין אפשרויות אלו תיבחר המשמעות

המשפטית. משמעות זו מתגבשת נוכח תכלית החקיקה – התכלית הסובייקטיבית, היא "כוונת

המחוקק", משמע המטרה שביקש להגשים באמצעות חקיקת החוק, והתכלית האובייקטיבית, היא

"מטרת החקיקה", הטומנת בחובה את המטרות והמדיניות, הערכים והעקרונות שאותן נועד להגשים

דבר חקיקה בחברה דמוקרטית מודרנית" (ראו גם: רע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ

(10.10.2010".])

27. פרשנות ההגדרה, תבחן על ידינו, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפרשת אי.בי. סי. ניהול ואחזקה, ובהתאם

לפסקי דין שניתנו בתיקים אחרים.

28. בעמ"נ 14574-05-20 נחום ואח' נ' מנהל הארנונה של עיריית גבעתיים( פורסם בנבו ) (להלן:" פרשת

נחום" ) נדון בין היתר, סיווג של מרפסות המערערים, שהיו חלק משטח גג נמוך יותר שקיים במבנה.

כב' בית המשפט הכיר בדירתם של המערערים כ-"דירת גג", והורה כי יש להגדיר את השטח שבמחלוקת

כ - "מרפסת גג".

במקרה האמור דובר על : "....דירת מגורים ברחוב ריינס 1 בגבעתיים בקומה ראשונה של בניין מגורים

בן 12 קומות שהוא חלק ממבנה/פרויקט בנייה הידוע בשם "מתחם גבע". בפרויקט זה שני בנייני מגורים

סמוכים בני 12 כל אחד שנבנו על מסד קומת מסחר גבוהה שהיקפה רחב בהרבה מהם. דירת המערערים

שנמצאת כאמור בקומה הראשונה של אחד ממגדל המגורים, נמצאת על גג קומת המסחר הנ"ל באופן

שרצפתה היא במפלס גג קומת המסחר, באותו מישור.

לדירת המערערים (ששטחה כ -144 מ"ר) צמוד שטח פתוח (לא מקורה) בגודל כולל של 119.51 מ"ר

שהוא חלק מהגג של קומת המסחר ובמישור רצפת הדירה. שטח פתוח זה מקיף את הדירה מכל צדדיה

ואגב כך נוצרות שתי מרפסות רחבות ידיים משני צידי הדירה ..... ".

29. ב"כ המשיבבערר שבפנינו, ייצג את המשיב גם בפרשת נחום, ובמסגרת טענות יו שם העלה טענות דומות

עד מאוד לאלו שהעלה בעניי ננו. לפיכך נזדקק בהחלטתנו , בעיקר לקביעות ביהמ"ש בפרשה זו.

30. בפרשת נחום, נקבע בין היתר:

"כאמור, בהגדרה של "מרפסת גג" בצו הארנונה קיים הדבק בין "מרפסת גג" ל-"דירת גג" באופן

שמרפסת גג משויכת בהכרח לדירת גג. דא עקא, שבצו הארנונה אין הגדרה ל"דירת גג".

אומנם בלשון המקובלת נהוג לכנות כ-"דירת גג" או פנטהאוז את הדירה שממוקמת בקומה העליונה

של הבניין, שהרי בדרך כלל, בבנייה שגרתית, גג של בניין הוא המכסה העליון של המבנה - ואולם,

כאמור, הגדרה משפטית מחייבת לא קיימת.

בד בבד, אנו עדים בימינו, שלא כמו בעבר, לבנייתם של מבני מגורים לא שגרתיים שבהם מסחר

ומגורים שוכנים יחד. הדבר מחייב לא אחת תכנון אדריכלי שונה מהמקובל כדי לתת מענה לצרכים

השונים. כך, במקרה שלנו שבו תוכננו מגורים ומסחר באותו מתחם, נבנו שני מגדלי מגורים צרים מעל

5

קומת מסחר רחבת ידיים. כתוצאה מכך נוצרו במבנה, הלכה למעשה, יותר מגג אחד. פרט לגגות

העליונים של כל אחד ממגדלי המגורים קיים גם גג נמוך יותר המהווה מכסה עליון של קומת המסחר.

מאחר שצו הארנונה מגדיר "מרפסת גג" ככזו ששייכת ל - "דירת גג" אך יחד עם זאת אינו מגדיר "דירת

גג", שומה עלינו להפעיל כללים של פרשנות תכליתית בגדרה ייבחן סיווג השטח שבמחלוקת על רקע

המבנה המסוים, תכליתו של צו הארנונה, הרציונאל הנוגע למיסוי מרפסת גג כמו גם ההגיון הכלכלי

והשכל הישר. בהקשר זה, אין לקבל את עמדת ב"כ המשיב שלפיה אין מקום לנסות ולהתחקות אחר

כוונת מתקין צו הארנונה, מעשה שאותו הגדיר "חפירה ארכאולוגית". גישה זו אינה מתיישבת עם

מושכלות יסוד בפרשנות משפטית/שיפוטית.... ".

31. בקביעה הנ"ל בפרשת נחום, התייחס כב' ביהמ"ש לדירת העוררים כ"דירת גג", אף שלמעשה היא היתה

ממוקמת בקומה הראשונה של הבניין. אף אנו, ננסה לפרש את צו הארנונה בעניי ננו, לפי העקרון שנקבע

בפרשת נחום, לפיו כאשר קיימת אי בהירות בניסוח או בהגדרות של צו הארנונה: "שומה עלינו להפעיל

כללים של פרשנות תכליתית בגדרה ייבחן סיווג השטח שבמחלוקת על רקע המבנה המסוים, תכליתו

של צו הארנונה, הרציונאל הנוגע למיסוי מרפסת גג כמו גם ההגיון הכלכלי והשכל הישר".

32. כן נקבעבפרשת נחום: "הבסיס להבדל הוא מידת השימוש הפוטנציאלי במרפסת לעומת מרפסת גג.

השימוש במרפסת רגילה בגודל סטנדרטי, אינו דומה לזה של מרפסת גג גדולה שחלקים נרחבים

ממנה אינם בעלי פוטנציאל שימוש למגורים."

אף בעניינ נו נטען כי שטח המרפסת הנו 62.80 מ"ר, כך שאינה בגודל סטנדרטי ו ניתן להניח שחלק גדול

ממנה אינו בעל פוטנציאל למגורים.

בהקשר זה ניתן להביא את קביעת ביהמ"ש שם , שיפה גם לעניי ננו "החלטת המשיב לחייב את כל

השטח הנ"ל בתעריף מלא למגורים, מביא לתוצאה בלתי סבירה ובלתי צודקת, אשר אינה מתיישבת

עם התכלית של דיני הארנונה וצו הארנונה. קשה להלום מצב שבו דירת הגג העליונה בבניין, דירה

שלה יתרונות מובהקים על פני דירת המערערים (ושוויה הנדלני בהתאם), תזכה לחיוב מוקטן בארנונה

עבור מרפסת הגג, רק משום שהיא עליונה, בעוד שלא כך ייעשה עם המערערים שלהם הוצמד הגג

הנמוך של קומת המסחר, תוך חיובם בארנונה בסכום שהוא גבוה מדירת הגג העליונה. "

33. כאן המקום לציין, כי למרות שבפרשת נחום, מדובר בנכס שונה מהבית מושא ערר זה, הרי שהניתוח,

השאלות והמחלוקת שהתעוררו באותו מקרה, זהות לענייננו, והעקרונות שנקבעו שם, יפים גם לענ ייננו.

34. בהתאם לעקרונות שנקבעובפרשת אי.בי. סי. ניהול ואחזקה, לגבי כללי ה פרשנות של חקיקה, אף אנו

סבורים בדומה לעוררים, כי אין לקבל את פרשנות ב"כ המשיב, אשר אינה מתיישבת עם תכלית הצו,

וכי אין לקבל את עמדתו, כי "חייב שבבניין יהיו יותר מדירה אחת, כאשר האחת ממוקמת מתחת/מעל

השנייה".

35. נראה לנו, כי הכוונה של מתקין הצו, שניסוחו אינו כולל "פסיקים" היתה, כי "החלק ממישור גג שטוח

הצמוד ... לחדר יציאה לגג של דירה" יהא "בקומה העליונה של הבנין." כאשר אמור להיות פסיק לפני

המילה "בקומה העליונה של הבניין", כך שהבחנה זו מכניסה את שטח המרפסת ב בית הדו משפחתי

של העוררים, אשר רשום כבית משותף בלשכת רישום המקרקעין, לגדר ההגדרה של "מרפסת גג" .

6

36. בפרשת נחוםמעיר כב' ביהמ"ש: "לשאלת בית המשפט התקשה ב"כ המשיב להשיב מהו, לגישתו,

הרציונאל שעומד מאחורי התעריף המופחת שזוכה לו מרפסת גג על פי צו הארנונה. הסברה שאותה

העלה ב"כ המשיב שלפיה הסיבה נעוצה ברצון להקל עם דירת הגג משום שהיא מחוייבת בתעריף

גבוה יותר לכל מ"ר –אינה משכנעת בלשון המעטה. היא אינה מתיישבת לא עם תכלית דיני הארנונה

שהבסיס להם, כאמור, הינו השימוש בנכס, ולא עם היגיון כלכלי סביר."

37. אף אנו, לא מצאנו כל רציונל להבחנה, בין מרפסת בפנטהאוז שמסווגת כמרפסת גג, לבין המרפסת בבית

העוררים.

38. ב"כ המשיב, הפנה בתמיכה ל טיעוניו לעמ"ן 25351-12-15 מיכאל גולן נגד מנהל הארנונה של עירית תל

אביב[ ,, אולםגם בקשר לכך , אין לנו אלא להתבסס על הדברים הנכוחים שקבע כב'

ביהמ"ש בפרשת נחום, שיפים גם לעניי ננו: "באותו מקרה בית המשפט בחן את השימוש שנעשה בנכס

שבמחלוקת וקיבל את עמדת מנהל הארנונה כי המרפסת הצמודה למפלס השני של הבית (מתוך

שלושה מפלסים), איננה "גג" ועל כן אינה יכולה להיחשב מרפסת גג. מדובר היה שם בדירה אחת

אשר בנויה על שלושה מפלסים (להבדיל מבניין) על המפלס העליון הייתה ממוקמת בריכה, במפלס

האמצעי היה סלון שאותו הקיף השטח שבמחלוקת וכן קיים מפלס תחתון. כאמור, מדובר בנכס שונה

בתכלית כאשר הסיטואציה העובדתית/תכנונית שונה מהמקרה שלנו. בנוסף, בית המשפט לקח בגדר

שיקוליו את העובדה שבעל הדירה הוא שביצע את עבודות הבניה והשינויים בדירתו והיה ברור לו

שישלם ארנונה על החלקים שהוספו לדירה. לטעמי, בניגוד לעמדת המשיב, פסק דין זה אינו יכול

להוות אסמכתא מספקת כדי לקבוע שקומה שניה במבנה אינה יכולה להיות "מרפסת גג". מיותר

לומר שגם בפסק דין זה הדגיש בית המשפט את הכלל שהמבחן לצורכי סיווג הוא ייעוד השטח

והשימוש בו וכי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. כך יש לומר גם על פסקי הדין הנוספים שאליהם הפנה

ב"כ המשיב בערעור זה, כפי שפורט קודם. לא זו בלבד שגם הם מתייחסים לצו הארנונה של תל אביב

שהגדרותיו שונות, אלא שהסיטואציה שם אינה דומה למקרה שלנו."

39. לנוכח האמור הגענו למסקנה, כי יש לקבל את הערר, ולסווג את שטח המרפסת כ"מרפסת גג", כאשר

החיוב בגינו יהא 25% מהחיוב בגין שטח בניין למגורים

40. לסיום ברצוננ ו לציין, כי קיומה של אי בהירות בנוסח צו הארנונה, אינה משרתת את עמדת המשיב,

שהרי גם במקרה כזה היה עלינו לנקוט בפרשנות, באופן שנקבע בפרשת נחום במילים הבאות: " מעבר

לנדרש אני רואה מקום לציין: מקובלים עלי דברי המערערים כי בדיני המס, מקום שבו אין תשובה

ברורה גם לאחר שננקטת פרשנות תכליתית, יש לפרש את הוראת המס לטובת הנישום." וכפי שנקבע

בעע"ם 7749/09 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים

[30.11.11) " ... רק בסוף תהליך פרשני זה, כאשר מוצו כל האמצעים לגיבוש תכלית

החקיקה, ונותר ספק לגבי התכלית הסופית – "ככלל של ברירת דין מתירים את הספק לטובת

הנישום".

7

מסקנות וסיכום

41. לסיכום החלטה זו אנו קובעים כדלקמן

א. אנו מקבלים את הערר, וקובעים כי יש לסווג את שטח המרפסת שבמחלוקת כ"מרפסת גג", כך

שהחיוב בארנונה, יהיה רק בגין 25% משטח המרפסת

ב. המשיב ישא בהוצאות העורר ים בסך של 3,000 ₪ , אשרישולם ל הם בתוך 30 יום מהיום, שאם

לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.

ג. החלטת הוועדה נתונה לערעור בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, בתוך 45 ימים

ממועד המצאת ההחלטה לצדדים.

ד. ההחלטה תפורסם באתר האינטרנט של הרשות המקומית.

ה. ההחלטה תשלח לצדדים בדואר רשום.

512937 ניתן היום 24 ביולי 2023, בהעדר הצדדים

_________________ __________________ ______________ _

אהרן כהן, עו"ד בבת דמ ארי, עו"ד איתי נאור צברי, עו"ד

חבר ועדה יו"ר הועדה חבר ועדה