החלטת ועדת ערר- עינת ניב

ועדת הערר לענייני ארנונה

שליד מ.מ. כוכב יאיך - צור עאל

העוררת: עינת ניב ת-ז. 38617767

עייי בייכ עוייד יבחק פרידמן ואח!

רחי זיבוטינסקי 33, רמת גן

-נגדד

המשיבת: | מנהלת הארנונה, מועצה מקומית כוכב יאיר -- צור יגאל

החלטה

עניינו של הערר נשוא החלטה זו, בטענת העוררת ולפיה הנכס המצוי ברחוב בית אל 97

כוכב יאיר (מט: נכש 31800000), אשר היה בומנים הרלוונטים לערר זה רשום עייש

העוררת, אינו בר חיוב.

רקע עובדתי

41 עניינו של הערר בחיובי ארנונה כללית, דמי שמירת, דמי אכיפת וחיטלי צריכה

אשר הוטלו על העוררת על ידי המשיבה בין התקופה שבין יוני 2007 ואוקטובר

0 (להלן: ייתקופת החיוביי)..

2 ב- 22.4.2014 הגישה העוררת השגה בגין חיובי הארנונה בנכס בתקופת החיוב.

3 ב- 4.7.2014 השיבה מנהלת הארנונה להשגה. מנהלת הארנונה דחתה את ההשגה

על הסף בשל איחור בהגשת ההשגה ובהתאס לאמור בסעיף 3 לחוק הרשויות

המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו-1976 (להלן; ייטענת הסף").

מנהלת הארנונה השיבה "למען הזהירות ולחלופין בלבדיי גם לגופם של דברים.

לטענת מנהלת הארנונה נעשה שימוש בנכס בתקופה שבין 15.9.2006 ועד 6.6.2007

לצרכי מגוריס של העוררונ ובני משפחתה, חרף העובדה שבאותה העת לא היה

לנכס אישור איכלוס.

4

5

41

12

כנגד דחיית ההשגה הגישה העוררת ביום 31.07.2014 הערר נשוא החלטה זו.

בקשר לטענת הטף נטען בערר כל:

העוררת פנתה פעמים רבות משך 7 השנים האחרונות אל נציגי המועצה

השונים ובכללם ראש המועצה, הלוע המשפטי ומנהלת הארנונה ודרשה את

ביטןל חיובי הארנונה.

העוררת לא יכלה להגיש השגה מאחר ובמשך שנים רבות לא קייבלה-לידה כל

דרישה לתשלוס.

מנהלת הארנונה חשיבה לערר ביום 26.8.14. במסגרף התשובה לערר עמדה מנהלת

הארנונה על טענת הסף של איחור בהגשת ההשגח ועמדה על טענתה בדבר מגורי

העוררת בנכס במשך כשנה שלמה כמ 0 גם היות הנכס יראוי לשימושיי.

העוררת לא ביקשה להופיע בפני הועדה בהתאם לתקנה 5(2) לתקנות הרשויות

המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר, תשלייז-1977

(להלן: +התקנותיי). לפיכך, התקיימו דיונים בערר בין חברות. ועדת הערר ב-

6 וב- 18.05.16, אשך כללן עיון מעמיק במסמכים שהוצגו בפני הועדה

ומענה לדרישת הועדה לקבל מסמכים נוספים ותשובות השלמה לצורך בתינת

הערר.

ענת סף -- אי וגת

כאמור, מנחלת הארנונה טוענת, כי ההשגה לגבי החיוב מחודש וני 2007 ועד

לחודש אוקטובר 2010, אשר התקבלה בחודש אפריל 2014, התקבלה באיחור.

כמפורט בסעיף 4 לעיל, העוררת העלתה מספר טענות כנגד טענת סף זו.

סמכותה של ועדת הערר נגזרת מסמכותו של מנהל הארנונה, לפי סעיף 3 לחוק

הרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשלייר-1976 (לחלן: *חוק

העררי).

.10

.1

2

על פי הוראות חוק הערר, מי שחויב בתשלוס ארנונה כללית רשאי תוך 90 יוס

מיום קבלת הודעת התשלום, להשיג עלית בפני מנהל הארנונה. על תשובת מנהל

הארנונה ניתן לערור בפני ועדת הערר.

קרי, תוק הערר קובע את המועד שבו על הנישוט להגיש את השגתו.

כפי שנקבע במספר החלטות בעבר, סבורהּ ועדת הערר, שההלכה השלטת חיא, כל

אלחור ברור בהגשת השגה אינו בבחינת פגם פורמאלי אשר ועדת הערר לענייני

ארנונה רשאת להתעלם ממנו. קרי, עת מנהל הארנונה עומד על טענת האיחור אקן

ועדת הערר מוטמכת לדון בערר (ראה: ברייס 9179/05 המקום של ש. שמחה ני

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, עמיינ 241/08 רם חן חניונים נ' מנהל הארנונה

של עיריית תל אביב, עייש 1644/95 שקד סוכנות לביטוח נ' מנהל הארנונה,

עיריית ת'/א, עייש 547/95 חברת יצרני הבגנות נ' מנהל הארנונה בעיריית תל

אביב, עייש 548/95 חברת ציון לאון בעיימ ג' מנחל האדנונה בעידיית תל אביב),

כמפורט להלן, סבורה ועדת הערר כי במקרה דנן, שבו ההשגה לגבי תקופת החיוב

(ויווכר, שהמדובר בתקופה שבין וני 2007 ואוקטובר 2010) הוגשה רק בתאריך

64 ואין חולק שחלפו למעלה מ- 90 יום ממועד קבלת שומת הארנונה

השנתית, מדובר במקרה ברור של איחור בהגשת ההשגה, ואין אנו מקבלות את

נימוקי העוררת לדחיית טענת הסף:

1 מנהלת הארנונה דחה את ההשגה על הסף.

2 עצם העובדה שמנהלת הארנונה הוסיפה ופרטה גם מדוע אין לקבל את

ההשגה לגופה, אינה גורעת מטענת הסף. קל וחומר, עת מנהלת הארנונה

הדגישה בתשובתה, כי ההתליחסות לגוף הטענות היא למען הזהירות.

3 העוררת טוענת, כי כל הודעות התשלום הדו-חודשיות לא נמסרו לידיה. אנו

סבורות, כי בטענה וו אין ממש. הודעת תשלום ארנונה הינה ההודעה

במסגרתה מחויבת הארנונה עבור כל שנת מס ונשלחת לכתובת הנכס בעת

.3

14

.5

.6

7

8

9

20

החיוב הדו - חודשי (ראה: סעיף 274 די לפקודת העיריות [נוסח חדשן (לחלן:

'יפקודת העיריותי)).

4 אף לטענת העוררת, היא ביצעה בשניס אשר קדמו להגשת הערר מספר פניות

ודרשה את ביטול חיובי הארנונה (רי סעיף 4 לערר) תוך התעלמות מהמועדים

הקבועיס בסעיף 3 לחוק הערר.

נקדים ונכתוב כי החלטנו לדחות פה אחד את הערר על הסף ולגופר כאחד.

העוררת טוענת כי התגוררה בנכס זמן מועט בעודו בבניה וי רק בתאריך

7 ניתן לעוררת היתר בניה להכשרת הנכס למגורים ובאוקטובר 2010

לערך ניתן טופס 4 ואישור למגורים בנכס.

אין חולק כי בעת מגורי העוררת בנכט, בנייתו של הנכס טרס הסתיימה וכל לא

נתקבל בתקופה וו טופס 4 המאשר שלום חבניה ומגוריס בנכסי.

מחראיות אשר הוצגו בפני הועדה וטענות. הצדדיס עולה כי העוררת התגוררה

בפועל בנכט החל מלום 15.9.06 ועד ליום 6.6.07. קרי, במשך כ- ל חודשלס.

בנוסף, עולה כי הסיבה היחידה בגינה לא המשיכה העוררת להתגורר בנכס הינה

טיום בניית דירתה החלופית ומעבר אליה.

מכאן עולה, כי למרות טענתה של העוררת, כי הנכס לא היה ראוי למגורים וכי

הנכס הינו מטוכן למגורִים, בחרה העוררת להתגורר בנכט במשך כמעט שנה ללא

כל חשש.

בנוסף עולה, כּי הטיבה בגינה לא ניתן טופט 4 לנכס הייתה סירובה של העוררת

להוסיף גדר חיצונית למבעה, ותו לא.

כמר כן, לא נמצאו כל טימוכין לטענתה של העוררת, כי קיבלה הוראה לפינו? הנכס

מטעם מפקח הנועדה לתכנון ובנייה, טענה אשר הועלתה לראשונה על ידי העוררת

בכתב הערר. יש להזגיש, כל בפועל העוררת התגוררה בנכט כשנה ונסיבות אי

קבלת טופס 4 חין תלויוות בעוררת בלבד.

.1

2

.3

התנאיס אשר הוגדרו בפסייד עתמ (י-ם) 21623-02-11 דודה זילברמן נ? המועצה

האיזורית מטה יהודה חלים במקרה וה, שכן הנכס היה ראוי למגורים היות

והעוררת עצמה מצאה אותו ראוי למגורים והתגוררה בו כשנה ובנייתו הסתיימה,

למעט גדר אשר נסיבות אי הקמתה הין תלויות בעוררת בלבד.

לגבי התאריך הנקוב ברישומיי המשיבה והנטען על ידי העוררת, כי הינו מהווה את

מועד האיכלוס - נחה דעתנן כי תאריך זה מציין את מועד השכרת הנכס ואינו

מעיד על תאריך קבלת טופס 4 ואיכלוס הנפס.

לאור כל האמור לעיל, איננו מקבלות את עמדת העוררת כי הנכס לא היה בר חיוב.

טוף דבר

24

5

.6

.7

.8

אשר על כן, לאור המפורט לעלל, החליטה הועדה פה אחד לדחות את הערר.

העוררת תשלם את חובה למשיבה במלואו. בכפוף לסעיף 26 להלן, ועל מנת לשמור

על ערכן הריאלי של חיוב הארנונה המקורי, תשלס העוררת את חובה למשיבה

בצירוף ריבית והצמדה, עד וכולל יום התשלוס בפועל, בהתאם לקבוע בחוק

הרשויות: המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), תשיים 1980 באשר

לתשלומי פיגורים.

בשים לב לכך, שועדת הערר כונסה לראשונה לדיון בערר זה בחודש אפריל 2016,

לא תחויב העוררת בתשלומי ריבית והצמדה בעבור התקופה שמיום 1/3/2015

(המועד הכללי הסביר שבו היתה אמורה להתכנט ועדת ערר לדיון בערר שהוגש

ביום 31.7.14) ועד ליוס כינוסה של הועדה בפועל ביוט 13.4.16.

בנסיבות המקרה, ועדת הערר מצאה לנכון לחייב את העוררת בהוצאות המשיבת

בטכוס של 2,500 ₪.

בהתאס לסעיף 5 (2) לחוק בי משפט לענייני מנחליים, התשייס -- 2000 ותקנה"23

(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (טדרי די), תשסייא - 2000, לרשות

הצזידיס קיימת זכות ערעור לפני בי המשפט לעניינים מנחליים וואת בתוך 45

לוס מיוס קבלת ההחלטה.

29. בהתאם לתקנה- 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית). .

(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייד -- 1977 תפורס החלטה זו באר האלנטרנט של |

-> = חבר: עןייד גליה אוו -. חי 1 גל

נלנן ונתונם ביום 20.6.16