החלטה ועדת ערר - עינת ניב

ועדת הערר לענייני ארנונת ערר 001/2016

שליד מ.מ. בוכב יאיר - צור יגאל

בעניין שבין:

עינת ניב לוי, ת.ז. 38617767

עייי ב'יכ עוהייד עמית יודפת ואח!

מרח' הגביש 3 כפר סבא

טל: 09-7973888; פקט : 09-7658160 לתלן: ''העוררת''

-נגד-

מנהלת הארנונה - מועצה מקומית כוכב יאיר- צור יגאל

עייי בייכ עוה'יד עודד מהצרי ו/או אורן אביטל

מרחי שדרות מנחם בגין 5, בית דגן

טל: 03-7164945 ; פקסי: 03-7164806 להלן: ''המשיבת'י

החלטה

מוגשת בזאת החלטה שנייה בעניין ערר העוררת בנוגע לתשלומי הארנונה בהס תויבה העוררת בגין

התקופה שבין יוני 2007 ואוקטובר 2010 (להלן: ''תקופת החיוב'י) בנכס ברתוב בית אל 97 כוכב יאיר,

שמטפרו 31800000 (להלן: ''תנכסיי) בתחום שיפוטה של המשיבה.

רקע עובדתי

1 עינינו של הערר בתיובי ארנונה כללית, דמי שמירה, דמי אכיפה והיטלי צריכה אשר הוטלו על

העוררת על ידי המשיבה בתקופת החיוב. לטענתה של העוררת, הנכס אינו בר תיוב משוס היותו

"יאינו ראוי לשימושיי בתקופת החיוב.

ג ב- 22.4.2014 הגישה העוררת השגה בגין חיובי הארנונה בנכס בתקופת התיוב (להלן: ההשגת').

3 ב- 4.7.2014 השיבה מנהלת הארנונה להשגה. מנהלת הארנונה דחתה את ההשגה על הסף בשל

איחור בהגשת ההשגה ובהתאם לאמור בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה

כללית) התשלייו-1976 (להלן: 'יטענת הסףיי). מנהלת הארנונה השיבה 'ילמען הזהירות ולתלופין

בלבדיי גס לגופם של דברים. לטענת מנהלת הארנונה נעשה שימוש בנכס בתקופה שבין 15.9.2006

ועד 6.6.2007 לצרכי מגורים של העוררת ובני משפחתה, חרף העובדה שבאותה העת לא היה לנכסי

אישור אכלוס (י'טופס 6'י).

נטען בערר כל:

ביוס 31.07.2014 העוררת הגישה ערר כנגד דחיית ההשגה (להלן: 'יהערריי). בקשר לטענת הסף

10

11

.12

.3

1241

142

העוררת פנתה פעמים רבוות משך 7 השנים האחרונות אל נציגי המועצה השוניס ובכללס ראש

המועצה, היועץ המשפטי ומנהלת הארנונה ודרשה את ביטול חיובי הארנונה.

העוררת לא יכולה חיתה להגיש השגה מאחר ובמשך שנים רבות לא קיבלה לידה כל דרישה

לתשלום.

מנהלת הארנונה השיבה לערר ביוס 26.8.14. במסגרת התשובה לערר עמדה מנהלת הארנונה על

טענת הסף של איחור בהגשת ההשגה ועמדה על טענתה בדבר מגורי העוררת בנכס במשך כשנה

שלמה כמו גס היות הנכס ייראוי לשימושיי.

בהיעדר בקשת העוררת להופיע בפני ועדת הערר לענייני ארנונה של המועצה (להלן: '"הועדהי)

בהתאס לתקנה 5(2) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת ערר, תשלייו-1977 (להלן: 'יהתקנות'י), קיימה הועדה דיונים בערר. ב- 13.04.16 וב-

6, אשר כללו עיון מעמיק במסמכיס שהוצגו בפני הועדה, ושנדרשו על ידה לצורך השלמת

בחינת הערר.

ביוס 20.06.2016 דחתה ועדת הערר את הערר וקבעה כי על העוררת לשלס את חובה למשיבה

במלואו.

ביום 14.09.2016 נתקבלה הודעה במשרדי המשיבה מאת בא כוחה של העוררת בדבר הגשת ערעור

ארנונה - עונת ניב לוי נגד מנהלת הארנונה במועצה המקומית כוכב יאיר ואח', עמיינ 31449-09-16

בבית המשפט לעניינים מנהליים, מתוז מרכז-לוד (י'הערעוריי).

ביוס 01.12.2016 ניתנה החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לקבל את הסכמת הצדדים

למחיקת הערעור והחזרת הדיון לוועדת הערר.

בהתאם להחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, ביוס 25.12.2016 קבעה ועדת הערר דיון ליוס

7, לשמיעת טענות הצדדים בערר.

ביום 04.01.2017 נתקבלה בקשה במשרדי המועצה המקומית מאת אביה של העוררת, מר מאיר

ניב, לדחיית מועד הדיון, שנקבע כאמור ליוס 24.01.2017, בשבועיים. ועדת הערר דחתה את

הבקשה.

ביום 15.01.2017 הגיש בא כוחה של העוררת בקשה לדחיית מועד הדיון בפני הועדה (מטעמי

אילוצי עבודה במשרדו) (ייבקשת הדחיית''). הבקשה כללה גס לראשונה דרישה לאפשר לעוררת

להגיש תצהיריס מטעמה עד ליוס 01.03.2017, ובהתאם לדחות את מועד הדיון למהלך חודש מר\

7

ביום 18.01.2017 נתנה ועדת הערר את החלטתה לדחות את בקשת הדתייה. בהתאם, התקיים

הדיון במועד שנקבע, 24.01.2017.

4 ביום 27.02.2017 מסרה הועדה את פרוטוקול הדיון מיום 24.01.2017, בצירוף תמלול חדיון, וכן

את החלטת הועדה לאשר את בקשת העוררת להמציא תצחירי עדים מטעמח. כמו כן, בהסכמת

הצדדים, צורפו לתיק הערר המסמכיס אשר צורפו על ידי העוררת במסגרת הערעור.

5. ביום 22.03.2013 נתקבלה במשרדי המועצה המקומית הודעת העוררת בדבר הגשת תצחירי עדות

ראשית (ארבעה תצהירים). כמו כן העוררת ביקשה מהועדה להורות על זימונו של עד נוטף מטעמה

לדיון התוכחות שייקבע, ללא הגשת תצהיר מטעמו, עקב דרישתו של העד להעיד בעל פה בלבד

במעמד הדיון.

6. ביוס 06.04.2017 הגישה המשיבה תצהיר מטעמח.

17. ביוס 18.04.2017 נתקבלה הודעת המשיבה על כוונתה לחקור את כל מוסרי התצהירים מטעם

העוררת. ביוס 20.04.2017 נתקבלה הודעת העוררת על כוונתה לחתקור את המצהירה מטעם

המשיבה.

8. ביום 23.04.2017 קבעה ועדת הערר את מועד הדיון ליום 17.05.2017 וכן, מסרה החלטתה לאשר

זימונו של העד מטעט העוררת, להעיד ללא תצהיר.

9 ביום 17.05.2017 התקיים הדיון ונחקרו+ עדי הצדדים.

20. ביום 25.05.2017 מסרה ועדת הערר לצדדיס את תמלול הדיון מיוס 17.05.2017 וכן את החלטתה

לעניין המועדיס למסירת סיכומיס מטעם הצדדים.

1. ביום 25.06.2017 הגישה העוררת סיכומים מטעמה.

2. ביוס 25.07.2017 הגישה המשיבה סיכומים מטעמח.

3. ביוס 02.08.2017 הגישה העוררת סיכומי תשובה לטיכומים מטעם המשיבה.

דיון והחלטת

8 לעניין איחור בתגשת ההשגה ו/או הערר

. כאמור בהחלטת הועדה מיום 20.06.2016, סמכותה של ועדת הערר נגזרת מסמכותו של מנהל

הארנונה, לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשלייו-1976

(לחלן: י'חוק הערריי). על פי הוראות חוק הערר, מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90

יוס מיוס קבלת הודעת התשלום, להשיג עליה בפני מנהל הארנונה. על תשובת מנהל הארנונה ניתן

לערור בפני ועדת הערר. השגה במקרה זה הוגשה רק בתאריך 22.4.2014, והערר בעקבות תשובת

מנהלת הארנונה הוגש רק בתאריך 31.07.2014 ומאחר וטענות העוררת מתייחסות לתיוביס

בתקופה שבין יוני 2007 ואוקטובר 2010, הרי שאין חולק שתלפו למעלה מ- 90 יום ממועד קבלת

שומת הארנונה השנתית, ומדובר במקרה ברור של איחור בהגשת ההשגה. בנסיבות אלה, עת מנהל

הארנונה עומד על טענת האיחור אין ועדת הערר מוסמכת לדון בערר.

לאתר עיון נוסף בכל המסמכים, שהוצגו בפני הועדה, השתכנענו, כי כפי שמציינת מנהלת הארנונה

בסעיף 31 לתצהירה מיוס 05.04.2017, העוררת ישבה בחיבוק ידייס ובמשך שנים נמנעה מפנייה

בהתאם למועדים הקבועיס בחוק לשם מיצוי זכויותיה, וזאת למרות ידיעה ברורה ומוכחת על

קיומו של חוב ארנונה כמו גם לגבי עמדתה העקבית של מנהלת הארנונה לגבי תקפות החיובים.

הועדה מבקשת להדגיש כי בבואה לדון בערר שהגישה העוררת ביוס 31.07.2014, לא הליתח בפנל

הועדה כל בקשה מטעם העוררת לקיים דיון בפני הועדה על מנת להשמיע טענותיה. בערר שהגישה

העוררת כאמור, לא נכללה בקשה כזו ולפיכך, בהתאם לטעיף ל(א) לתקנות הרשויות המקומיות

(ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), תשלייו-1977, דנה הועדה בערר והחליטה

בו על יסוד התומר בכתב שהובא לפניה ובהעדרה של העוררת. רק לימים, ולאחר שניתנה כבר

החלטת הועדה מיוס 20.06.2016, התברר לוועדה, כי ביוס 05.02.2015, למעלה מחצי שנה לאחר

הגשת הערר, פנה בא כוחה של העוררת דאז ודרש, בשמה של העוררת, לקבל זימון להופיע בפני

הועדה. הועדה מונתה לראשונה בחודש אפריל 2016, וכאמור, בקשה זו של העוררת (הגם שהוגשה

באיחור) לא הוצגה בפני הועדה, ולפיכך קיימה הועדה דיונים בערר ב- 13.04.16 וב- 18.05.16,

שלא בנוכחות העוררת, ונתנה את התלטתה בערר ביוס 20.06.2016.

יחד עס כל האמור לעיל, כפי שעולה מהודעת מנהלת הארנונה והמועצה המקומית כוכב-יאיר צור-

יגאל (להלן: ''המשיבות בערעוריי), שהוגשה לבית המשפט המחוי מרכז (עמיינ 31449-09-16), פנה

בא כוח המשיבות בערעור לבא כוח המערערת וביקש להגיע להסדר דיוני ולפיו יוחזר חדיון לוועדת

על מנת שהצדדים, ובכלל זה המערערת, ישמיעו עמדתס בפני הועדה טרם קבלת החלטה בערר

(ראה סעיף 3 להודעה ובקשה למחיקת ההליך). בא כוח המשיבות ציין בהודעתו כי בנסיבות

העניין נכון לזמן את הצדדיס לדיון בפני ועדת הערר, בטרם מתן הכרעה במחלוקת ולא ליתן

החלטה אך על סמך החומר הכתוב שהוגש לוועדה מטעס הצדדים (ראה סעיף 1 להודעה ובקשה

למחיקת ההליך). בהתלטתו מיוס 01.12.2016, אישר בית המשפט את הסכמת הצדדיס למחוק את

הערעור (תוך שמירת וכויות המערערת) ולהתזיר את הדיון במחלוקת שבין הצדדיס לוועדת הערר.

לאור האמור לעיל, הועדה סבורה, כי כוונת הצדדים, כפי שהוצגה בבית המשפט בתיק עמיינ -3144

6, והאישור שניתן על ידי בית המשפט בעקבות הסכמת הצדדיס להחזיר את הדיון לוועדה,

מכשירה את עצם הכשל הפרוצדורלי של האיחור בהגשת ההשגה, ובהתאס גס בעניין חערר.

הסכמת הצדדים, ואישורה של ידי בית המשפט מסמיכות את ידי הוועדה לדון דיון ענייניי לצורך

הכרעה במתלוקת וליתן התלטה לאחר שמיעת עמדות הצדדים בפניה.

.5

בחתאם, ‏ קובעת הועדה, שטענת מנהלת הארנונה כי יש לדחות על הסף את ההשגה, ובהתאם גם

את הערר, מחמת איחור בהגשתח - אינה עומדת עוד כבסיס להכרעת הועדה במחלוקת שבין

הצדדים וזאת לאור הסכמת הצדדים, ואישור בית המשפט את ההסכמה, כאמור לעיל.

לעניין היותו של הנכס ''אינו ראוי לשימוש"י

העוררת הציגה טיעוניס ועדויות מטעמה על מנת לבסס, שהמדובר בנכס אשר ייאינו ראוי לשימושיי

ולכן אינו בר חיוב ומשכך - מבקשת העוררת לפטור אותה מכל חיוב שהוטל עליה בגין החוקתה

בנכס בתקופת התיוב.

טענת העוררת היא, כי מאחר שקיימת מניעה משפטית ותכנונית לעשות שימוש בנכס, יש להחיל

עליו את הוראת סעיף 330 לפקודת העיריות. על פניו, מלשון הסעיף נראה כי עניינו במבניס

שמצבם הפיני, להבדיל ממניעה משפטית ותכנונית - אינו מאפשר לעשות בהם שימוש, שהרי

הסעיף מדבר על בניין יישנהרסיי או יישניזוקיי. ביטויים אלה, כפשוטט, עוסקים במצבו הפי של

הבניין, ובהשלכה למקרה דנן, במצבו הפיוי של הבית, ולא על מניעה אחרת מלשבת בו.

הצדדיס לערר מפניס שניהם לפסק הדין בבריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלת בעיימ ני עיריית

תל אביב - יפו מנהל הארנונה (מיוס 30.12.09). באותה פרשה דחה בית המשפט העליון את המבחן

המתבסס על הכדאיות הכלכלית שבשיפוץ הבניין כמבחן לקביעה האס מדובר בבניין שנהרס או

שניווק במידה שלא ניתן לשבת בו, וקבע כי המבתן הראוי הוא '"מבחן פיסי אובייקטיבי בעיני

האדס הסביריי. משמע, כאמור מעלה, שהמבחן עוסק במצבו חפיוּי של הנכס ולא במניעות אתרת

שאינה מאפשרת שימוש בו. בית המשפט העליון מוסיף ואומר, כי הנזק בו מדובר צריך להיות

ינזק משמעותייי. ''נזק משמעותי'' אינו מתפרש, על פי לשונו, על מניעה משפטית תכנונית, בי

אם על נזק פיזי.

לאחר עיון במסמכים שהוצגו בפני הועדה, שמיעת טענות הצדדיס והעדים שהובאו מטעמם,

הועדה סבורה כי הוראת סעיף 330 לפקודת העיריות אינה חלה בענייננו, שכן אין המדובר בנכס

שאינו ראוי לשימוש מן הבתינה הפיוית.

כפי שעולה מסיכומי העוררת עצמה, העוררת מסכימה, כי שאלת קיומו או העדרו של טופס 4 אינה

קונקלוסיבית, שכן יתכנו מקרים, כמו במקרה שלפנינו (בתקופות מסוימות), בהס גס בהיעדרו של

הטופט ייעשה שימוש בנכס, דהיינו, היעדרו של טופס 4 אינו מיתרגם אוטומטית למשמעות של

נכט שייאינו ראול לשימושיי.

זאת ועוד, מתצחירה של העוררת, וכן מעדויות העדים שהביאה מטעמה, עולה, כי המגרש שעליו

מצוי הנכס וסביבתו - הס היו מקור הבעיה , ולא הנכס עצמו. כך למשל, בסעיף 19 לתצהירה של

העוררת.

9. ואולם, בספטמבר שנת 2006, כאשר הנכס היה עדיין בתחליכי בנייה (השלד הפנימי הושלם אך

התהוס השמוך לנכס טרם מולאה בעפר ועבודות הפיתות של הקרקע טרס הושלמו), ובטרם ניתנו

לנכס תעודת גמר וטופס 4, עברת? בלית ברירה, להתגורר בנכס הרשום על שמי, באופן זמני בלבד,

וזאת עקב מצוקת מגוריס חמורה אליה נקלעתי.

גם לעניין הנזק, שנגרס לדברי העוררת בעקבות מזג האוויר בחורף שנת 2007, מעידה העוררת כי

הנזק העיקרי היה בשטח חבית בו התגוררה ולא בבית עצמו. העוררת מעידה בתצהירה כי, המפקת

שהגיע למקוס בעקבות הצפה (בשל מוג האוויר) המליץ לה לעבור מהנכס בהקדם האפשרי, בשל

הסכנה האורבת לבנה התינוק מקרבתו של הנכס לתהום שהייתה פעורה עדיין בקרבת הנכס.

המפקח חמדובר, מר אבי אמסטרדמסקי, העיד מטעם העוררת (ללא תצהיר), כי שימש כמפקת

מטעם הועדה לרישוי ובנייה בתקופה הרלוונטית. מר אמסטרדמסקי התקשה לוכור מה בדיוק

ראה במהלך הביקור, אך אישר שהנכס היה מטוית, היה לו גג, מטבחון, שירותים. לשאלת בא כות

המשיבה, ענה מר אמסטרדמסקי כי המליצ לדיירת בנכס לעזוב את הנכס והדגיש שהייתה זו

ייהמלצה של אורח, ולא כמפקחיי. לשאלתו המפורשת של בא כות המשיבה, השיב מר

אמסטרדמסקי שהוא אינו מוסמך לקבוע שנכס חוא מסוכן, ושלצורך כך צריך היה להומין מומחה

שיקבע שהנכס מסוכן. עוד העיד מר אמסטרדמסקי, שחזר לביקור נוסף בנכס רק על פי בקשה של

אביה של העוררת. על פי עדותו, לא רשס דין וחשבון של רשמיו מהביקור במקוס משוס שהתרשם

שלבעלי הנכס (התכוון לאביה של העוררת, שעמד עימו כאמור בקשר) יייש גישה חיובית ורצון

לטפל בבעיות'' והדבר הניח את דעתו. בהמשך העיד מר אמסטרדמסקי כי חשב שהנכס יילא ראול

למגורים, אסור לגור שס. קודס כל העובדה שאין טופט 4 זה מספיק לייי (פרוטוקול הדיון מיוס

6, עמוד 26, שורה 10) וכן '' אתה לא יכול לגור בבית שאין בו טופס 4 יי (פרוטוקול הדיון

מיום 17.05.2016, עמוד 28, שורה 11). כמו כן, העיד מר אמסטרדמסקי כי בתלוף שנה מביקורו

'יהכל כבר הסתדריי.

. העוררת בתרה, בתירה חופשית, לחישאר בנכס. יתרה מזאת, העוררת עצמה מעלה כי ניתוק

השימוש בתצר הנכט אפשרה את השימוש בנכס עצמו. כך בסעיף 35 לתצחירח:

5. בעקבות השיתה עט המפקח לקחתי לתשומת ליבי את הדברים שנאמרו בפני, ידעתי כי בקרוב

אוכל לעבור לביתי בהוד השרון, וכי במספר החודשיס הספורים שנותרו עד למסירת החזקה יהיה

לי קשה למצוא חוזה שכירות לזמן קצר, ולכן דאגתי שלא לצאת לחצר ואף מנעתי מבני התינוק

כל גישה לשטחים החיצוניים (באותה העת הוא טרס החל לזחול ולכן היה קל להשגיח עליו

ולדאוג להגנתו).

7

. עוד הצהירה העוררת, כי בחודש יוני 2007, מייד כשהודיע לה הקבלן על מסירת החוקה בדירת

שרכשה בחוד השרון, היא עובה את הנכס ועברה להתגורר בנכס האחר שרכשה.

לאור כל האמור לעיל, הועדה טבורה כי במקרה זה יש לדחות את הטענה שהנכס אינו בר חיוב

בתשלומי ארנונה בשל היעדרו של טופס 4. יתרה מזאת, העוררת עצמה מנועה מלטעון שאין לחייב

את הנכס בתשלומי ארנונה בשל היעדרו של טופס 4, שכן היא בחרה כאמור לגור בנכס, מתוך

שיקולי מאזן נוחות שלה עצמה, ואף שילמה את תשלומי הארנונה בגין התקופה שבה התגוררה

בנכט, כשהיה במצב שהיא מתארת שהוא ייאינו ראוי לשימוש'י. במבחן המעשי, העוררת מצאה

את הנכס ראוי לשימוש, משוס שהשתמשה בו בפועל (ראה לעניין זה את המבחניס שאווכרו בספרו

של עוייד חנריק רוסטוביצי ייארנונה עירוניתיי הוצאת אוריאן מהדורה חמישית, עמי 322), ועצם

עויבתה את הנכס - רק כשהדירה האחרת שלה הייתה מוכנה למסירה - לא הפכה את הנכס להיות

'יאינו ראוי לשימושיי. כשהתגוררה בנכס וכשעזּבה אותו, משיקוליה שלה וכשחתאים לה - נשאר

הנכס באותו מצב. יש להדגיש כי בפועל העוררת התגוררה בנכס כשנה ונסיבות אי קבלת טופס 4

היו תלויות בעוררת בלבד.

הועדה מתקשה להתרשם שחייתה סכנה של ממש בנכס. הדעת נותנת כי, אילו סבר המפקח, מר

אמסטרדמסקי, כי קיימת טכנה של ממש בעצס הישארותה של העוררת בנכס הרי שהיה נוקט

צעדים למניעת הסיכון, ולכל הפחות מזמן מומחה שיקבע שהשהות בנכס אסורה. הועדה

מתרשמת כי, נחה דעתו של המפקח, כמו גם של העוררת, שמטפיקה ההפרדה בין השימוש בנכס

עצמו למגרש, על מנת שיתאפשרו המגורים בנכס וכאמור בחירתה של העוררת לצאת מהנכט

אירעה רק כשדירתה האחרת הייתה מוכנה לאכלוס.

סוף דבר

הועדה התליטה פה אחד לדחות את הערר בשנית, ותחת אותם נימוקים בהתלטתה מיוס

6,.,. |

העוררת תשלם את חובה למשיבה במלואו. כאמור בהחלטה מיום 20.06.2016, תשלם העוררת את

חובח למשיבה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, עד וכולל לוס התשלום בפועל, בהתאס לקבוע בחוק

הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), תש''ס-1980 באשר לתשלומי פיגורים.

כאמור בהחלטת הועדה מיום 20.06.2016, בשים לב לכך, שוועדת הערר כונסה לראשונה לדיון

בערר זה בחודש אפריל 2016, לא תחויב העוררת בתשלומי ריבית והצמדה בעבור התקופה שמיוט

5 (,המועד הכללי הסביר שבו חייתה אמורה להתכנס ועדת ערר לדיון בערר שהוגש ביוס

4) ועד ליום כינוסה של הועדה בפועל ביוס 13.4.16. ובכל מקרח, העוררת תוכל לפנות

למשובח, בתוך 30 יום למן חיום בר תומצא לה החלטה זו, בבקשה בה תפרט את נלמוקיה למתך

פטור מריבית ומקנטות בגין חוב האוונה בו עליה לשאת כאמור.

הנעדה מתרשמת: שהעוררת. גרח רגליון בכל הקשוך בטימול סביר וממצה כחובווניה. העוררת

ידעה חיטב על קיומו של הוב, אלא שלאהר שחוסר העוקול שהוטל על תשבונת בעקבות מחום,

והודגש -- שהעלקול הוקר רק בעקבות פנייתו האישות של אביח של העוררת לראש המועצה דאה

ועל סמל היכרות האישית, ולא משום שמנהלו הארונה הסירה או חזרה בה מדרישת החוב.

העוררת בחרה להנקת שהחהב יימגלטו מעצמףי ובנטיבות המקרה, ועדת הערר מצאה לנכוך לתיים

את העורה בהובאות חמשייבת בסכום של 5,000 שיות.

בחתאם לסעיף 5 (2) לתו בתר משפט לעניוני מנחליים, התשייס - 2000 ותקנת 23 (ב) לתקנות בוני

משפט לעניינום מנהליים (סדרי דין), תשסייא - 2000, לרשות תצדדים קיימת זכוֶת ערעור לפנו בות

המשפט לעניעים מנהליים וזאת בתוך 45 יו מיוס קבלת ההחלטה.

בהתאבו לתקנת 20 (0. לתקנות תרשויות. המקומיות (ערר על קביעת אדנונה כללית) (סדרי דוך

גותןונחתם ביוט 27.09.2017