פרוטוקול מליאה מס' ח' שלא מן המניין לשנת 2021
י"ז בטבת תשפ"ב
21 בדצמבר 2021
מספרנו מה/5796
סווג:
בלתי מסווג/פנימי/רגיש/מסווג
פרוטוקול
ישיבת מליאת המועצה ח' שלא מן המניין לשנת 2021
מיום שני, ב' בטבת תשפ"ב, 06.12.2021
- הופק ע"י: בונוס פרוטוקולים בע"מ, טלפון: 03-5373237 -
1
משתתפים:
חברים: מר יוסף ניסן - ראש המועצה
גב' ברוריה אליעז - חברת מועצה וסגנית ראש המועצה
מר שלומי שטרית - חבר מועצה וסגן ראש המועצה
גב' רונית דמרי עייאש - חברת מועצה
גב' עדי זנד - חברת מועצה
פרופ' מתי ליפשיץ - חבר מועצה
חסרים: עו"ד קובי נודלמן - חבר מועצה וסגן ראש המועצה
פרופ' עפר לוי - חבר מועצה
מר כפיר מימון - חבר מועצה
סגל: עו"ד יגאל ברק -עופר - יועץ משפטי
מר שמואל לביא - מבקר המועצה
גב' עדנה זטלאוי - מזכירת המועצה
מר אלעד ארזי - מהנדס המועצה
מוזמנים: פרופ' אבי גרוס - נציג המועצה בתהליך
ד"ר אמיר קמינצקי, עו"ד - מייצג המועצה בערר
מר יואל חסון - ח.ב. הקבינט ישראל בע"מ
מר צח בורוביץ' - ח.ב. הקבינט ישראל בע"מ
מר מיכאל זיו - פז כלכלה והנדסה 1996 בע"מ
גב' עידית פתאל הגלילי - פז כלכלה והנדסה 1996 בע"מ
מר יעקב שצ'ופק - נתן תומר הנדסה – אן טי אי בע"מ
על סדר היום: ערר שכונת שרונים
2
מר יוסף ניסן: חברים ערב טוב, אני אפתח בכמה דקות סקירה על היום. היום
ביוזמה שלי ושל ראש עיריית באר שבע אירחנו את ראש הממשלה, המון שרים הגיעו
ייאמר לזכותם, שר המשפטים, השר לביטחון פנים, שרת הפנים, מפכ"ל המשטרה
והרבה ראשי רשויות פה מהאזור בנושא של הפשיעה בדרום. זו באמת הייתה פגישה
מאוד טובה. ראשי הרשויות הביעו את מצוקתם הגדולה של תושבים, בעיקר מה שקורה
בערד, דימונה, בבאר שבע.
אנחנו יחסית עוד לא חווים את מה שקורה שם, עם היריות ברחובות. אבל אם לא נעשה
את הפעולה שנדרשת כרגע, גם אנחנו נחווה את הדבר הזה כאן, ויפה שעה אחת קודם.
דיברנו על חקיקה, ודיברנו על תקציבים. ובהחלט יש רצון טוב, שעת כושר טובה גם של
הממשלה. ואני דווקא מאמין שכן דברים יזוזו בכיוון החיובי, וככה יצאנו אופטימיים
מהישיבה הזו.
אחרי זה התראיינתי בערוץ 14 גם בנושא הזה. וגם שם הבעתי את המשמעות של לחיות
בדרום, מה זה אומר מבחינת האווירה והתנאים שאנחנו חיים בהם, ובאמת אני חושב
שבסך הכול היה יום חיובי, ואנחנו עם הפנים קדימה. מחר תתארח פה שרת הפנים גם
בעידן הנגב, וזה נודע לי רק בערב, אז אני אהיה נוכח, אני שיניתי את הלו"ז בשביל זה,
נוכל לארח אותה. אנחנו נמצאים כרגע בדיון בנושא תגובת המועצה לערר של רמ"י על
שכונת שרונים.
כידוע לכם לקחנו גם יועצים שהם לוביסטיים, גם יועצים כלכליים, גם יועצים
תחבורתיים, יועץ תחבורה, גם אבי. אני רוצה להודות בהזדמנות הזאתי גם לאבי וגם
לאמיר, שעשו עבודתם בהתנדבות ראויה לציון. באמת אמיר לא מובן מאליו בכלל.
עבודה מדהימה של שעות על גבי שעות, שישבת והשקעת, זה ראוי לציון. אז כמו
שאמרתי לא חסכנו בכלום, על מנת להיות הכי חזקים בערר שהגישו רמ"י, כדי
להמחיש להם שהיישוב לא בנוי כרגע להגדלה נוספת של שכונה. בוודאי לא בשוק
החופשי, כמו שחווינו בשכונת שרונית. וזה דבר שאני כראש רשות התחייבתי אליו, ואני
גם אעמוד עליו,
כי אני חושב שזה גם האמינות שלי, וגם האמירה של המועצה. זה שהמועצה פה אחד
דחתה את התוכנית, כי אני חושב שזה גם כן אמירה חשובה. אני אזכיר לכם בזמנו
כשדחינו את התוכנית, כאן בוועדה לא עמד לפנינו מסמך מ-8200 שאומר מה הכוונות
שלהם ומה הכיוונים שלהם. כרגע יש לנו מסמך, ואנחנו צריכים לנצל כל דבר שעומד
לרשותנו, על מנת לדחות את הערר הזה.
3
גם הנושא הכלכלי שהוא בוודאי משמעותי ליישוב. היישוב לא יכול לגדול בלי מקורות
הכנסה. אנחנו כבר מרגישים את זה. ואני לא סתם אומר שמרגישים את זה, כי ראש
המועצה הקודם החליט לשווק עוד שכונה, הוא לא החליט את זה סתם. הוא החליט את
זה כי הוא הבין שבלי שכונה חדשה, היישוב לא יכול להתקיים כלכלית. ואנחנו עצרנו
את זה, ואנחנו בונים את עצמנו, ולא העלינו ארנונה. והמצב במועצה הוא קשה, אתם
צריכים להבין את זה, ראוי שתדעו את זה, גם שהתושבים שהגיעו ראוי שיידעו את זה.
כי המצב במועצה הוא לא פשוט בכלל מבחינה כלכלית, כי ההכנסות שלנו מארנונה לא
יכולות להחזיק את היישוב.
ולכן אנחנו מאוד מתקשים בלפתח דברים, ויש המון נושאים שאני רוצה לפתח, ואנחנו
לא יכולים כי אין כסף. ואנחנו מועצה איתנה, כמו שאתם יודעים, ואנחנו לא יכולים
להיות בחריגה, וגם זאת משימה בפני עצמה. אנחנו גומרים כל שנה על הגחון, מסיימים
את השנה על הגחון, כי אנחנו רוצים לשמור על איזון תקציבי, ויש לזה השלכות.
המחירים עולים, השכר במועצה עולה, הקבלנים, הכול עולה. ואנחנו צריכים להבין את
זה, אנחנו לא נמצאים פה באיזה שהיא בועה. ולכן אנחנו צריכים לנהוג באחריות, כדי
להבטיח את עתיד היישוב גם מבחינה כלכלית, בטח מבחינה תחבורתית. ואנחנו
צריכים לעשות את מה שנכון וצודק וראוי ליישוב. יש לנו אחריות.
ואני שומע כל מיני קולות כאלה ואחרים, ואני יודע מה הכיוונים שלהם. הכיוונים
שלהם לאו דווקא טובת היישוב, אלא איך פוגעים ביוסי, ואיך עושים פה מהפכה
במועצה. לי זה ברור, אני חושב שלכולם זה ברור בסופו של דבר, כולם יודעים הכול
כמו שאתם יודעים, אבל בסדר, זה חלק מהחיים של איש פוליטי, ובטח ביישוב כזה
קטן.
ולכן אני, כתבתי את זה גם אתמול לחברי המועצה, שאני לא מתרגש מזה, אני מבין את
המקום שלי, אני מבין את הרצונות של האנשים. אני מבין מה עומד מאחורי כל דבר
שכל אחד פה אומר, וכל תגובה שהיא בפייסבוק, וכל דבר שאני קורא, אני מבין אותו
מהר מאוד, וגם התושבים אני חושב שבסופו של דבר מבינים וגם יבינו מה עומד
מאחורי הדברים.
דובר מהקהל: יוסי, סליחה שאני מפריע, לא מבינים. איך הגדלת -...800
מר יוסף ניסן: אבל אתה מפריע לי.
דובר מהקהל: אני יודע שאני מפריע לך.
4
מר יוסף ניסן: אז תן לי, תן לי לסיים.
דובר מהקהל: כי היישוב הזה יקר לי. ולא בא לי למכור את הבית שלי.
מר יוסף ניסן: רמי, לי הוא יקר לא פחות ממך.
דובר מהקהל: לא, לא נראה לי.
מר יוסף ניסן: לא נראה לך? רמי, רמי-
דובר מהקהל: סליחה, הגדלת היישוב-
מר יוסף ניסן: רמי, זה לא הנושא לוויכוח, אתה רוצה תקבע איתי פגישה, אני
אשמח לבוא ולהסביר לך.
דובר מהקהל: לא קובע פגישה, אתה מדבר לא לעניין.
מר יוסף ניסן: אז בסדר, מה לעשות קורה, קורה שאתה לא מסכים עם ראש
המועצה, מה לעשות. הכול בסדר.
פרופ' מתי ליפשיץ: רמי, אבל איך אתה יכול להיכנס באמצע הדברים שמישהו מדבר?
דובר מהקהל: אני יכול.
פרופ' מתי ליפשיץ: מדוע?
מר יוסף ניסן: אתה לא יכול. לא, אתה לא יכול.
דובר מהקהל: אני יכול.
מר יוסף ניסן: לא, אתה לא יכול.
פרופ' מתי ליפשיץ: הרי בכבוד רב נשמע אותך-
5
מר יוסף ניסן: אתה לא יכול.
פרופ' מתי ליפשיץ: בזמן שתוכל לדבר, אבל איך אפשר לקטוע ולהגיד? הרי האנטי
שלך הוא יחסי לבירור. אז בוא תחכה בסבלנות.
דובר מהקהל: לא אנטי אישי נגדו, אנטי כנגד המעשה.
פרופ' מתי ליפשיץ: רמי בוא תחכה לתור שלך.
דובר מהקהל: אני מקבל, אני מצטער.
מר יוסף ניסן: ולכן אני באמת קורא גם לכולם, לנהוג באחריות, להסתכל על
המציאות בעיניים כפי שהיא. ולנהוג באחריות עוד הפעם ועוד פעם אחריות. בסופו של
דבר ציבור שלם בחר בכולנו, ולכולנו יש אחריות משותפת. זה לא אני פה לבד, עם כל
היכולות שלי ועם כל הרצון שלי, אני לא יכול פה לבד. ואני מרגיש כל הזמן מקלות
בגלגלים, ומידעים שיוצאים ומסולפים וכו' וכו'.
אבל כמו שאמרתי כנראה שזה חלק מהעניין. אנחנו נמצאים כאן גם עם יואל חסון,
שאני רוצה שהוא יאמר את דברו. יואל חסון היה בעבר מזכיר הממשלה. בחור שגילה
רצינות מאוד גדולה, התרשמתי מאוד מהחברה שהוא מנהל, ומהאסטרטגיה. המכתב
אגב שיצא ושהתקבל גם מ-8200 וגם שיצא לשר אלקין, נכתב גם בידיעתו, בהובלתו,
כולנו פה ביחד בעניין הזה. כדי באמת להוציא את המקסימום שאפשר בסיטואציה
הנידונה כרגע, שאנחנו נמצאים בה כרגע. אז יואל בבקשה.
מר יואל חסון: תודה רבה, קודם כל אנחנו מחברת הקבינט, נמצא איתי פה גם
צח בורוביץ' השותף שלי. אנחנו חברה... ייעוץ אסטרטגי הרבה מאוד שנים, החברות
המובילות בשוק, ואנחנו גם מנוסים מאוד במאבקים ציבוריים. עבדנו עם מועצות
מקומיות ועיריות, עד היום עובדים עם ראשי רשויות ורשויות מקומיות בכל מיני
פרויקטים. לפרויקט הזה גויסנו על ידי ראש המועצה והמועצה לטובת דבר אחד, לקדם
את האינטרס של תושבי להבים בהקשר של ההתפתחות של היישוב.
וזה משהו שאני חייב להגיד שמהשיחה הראשונה שהייתה לנו עם ראש המועצה, הובהר
לנו בצורה ברורה, שהאינטרס עמדתו שלו והעמדה של המועצה, שהתוכנית כפי שהיא,
שעליה רמ"י רוצה להיאבק כרגע היא תכנית שצריך לסכל אותה, כי היא לא מתאימה
6
לעתיד היישוב, היא לא מתאימה כפי שהיא, ואי אפשר לקדם אותה, וצריך לעצור
אותה. ובאמת אתם בחלקים שלכם הצעתם לעצור אותה, אבל אז יש את הערר באמת...
שמולו אנחנו מתמודדים. צריך להגיד שאנחנו בעצם עומדים מול 2 דברים שאחד מהם
עוזר לנו, אחד מהם קצת מקשה עלינו. קודם כל אתם יודעים המדיניות של הממשלה
הזאת כרגע, היא לבנות כמה שיותר. לא רק בנגב, בכלל. יש מדיניות כזאת, לשחרר,
לשחרר, לאפשר בנייה, וכמה שיותר בנייה. מתוך איזה שהיא אמונה שזה יוריד את
יוקר המחייה ואת ההתייקרות של הדיור בישראל.
זאת מדיניות הממשלה. אוהבים, לא אוהבים, זאת המדיניות. זה דבר אחד שאנחנו
צריכים להתמודד איתו. זה גם בא לידי ביטוי ברצון לקדם תכניות בנגב כמובן. אבל
מצד שני יש את הפרויקט הגדול הלאומי המשמעותי של העברת צה"ל לנגב, שזה משהו
שכמה ממשלות, בעצם זה עובר מממשלה לממשלה שמקדמות ומאמינות מאוד בדבר
הזה. ובזה יש באמת רצון עז של כל הצדדים בממשלה, וגם בצבא להצליח עם הדבר
הזה. ואנחנו חושבים שהדבר הנכון כדי בין השאר לשכנע את הממשלה, שצריך לגרום
לרמ"י למשוך את הערר הזה, זה באמת להביא למצב שאנחנו נכנסים לתוך הפרויקט
הגדול הזה של העברת צה"ל לנגב, ובעצם נכנסים כחלק מהתוכנית בתוכנית עתידית
שתהיה, אם תהיה, ותהיה ממוקדת ותהיה עד כמה שניתן כחלק מהפרויקט של העברת
צה"ל לנגב.
וזה בעצם האסטרטגיה שלנו קודם כל לאפשר את הדבר הזה, והדרך לאפשר את זה,
התחנה הראשונה היא לגרום לערר הזה להיות מוסר, שהממשלה תורה לרמ"י בעצם
למשוך את הערר הזה, ולהחזיר את התוכניות פנימה. ואז לקדם אותה בתנאים שלנו,
וראש המועצה הגדיר בצורה ברורה שזאת המטרה. למשוך את הערר הזה, כדי למנוע
את המשך הדבר הזה. אני רוצה בשלב הזה כאן להעביר לצח, שצח ימשיך אותי בנקודה
הזאת. תודה רבה.
מר צח בורוביץ': אוקיי, ערב טוב. אני אתן איזה שהיא סקירה מאוד מאוד קצרה
ותמציתית על בעצם איפה אנחנו עומדים היום מהבחינה הזו. וגם מה... האפשריים
להמשך. אז קודם כל אנחנו זיקקנו בעצם את הבעיות שלנו עם התוכנית הקיימת, וכולל
האופן שבו, איך התפיסה של המועצה רואה את ההשתלבות של הרחבת היישוב עם
התוכנית הלאומית בעצם להורדת קהיליית המודיעין לנגב. ואני אומר שבעצם ניתן לנו
המכתב של ,8200 ההצהרה המאוד מאוד ברורה הזו, זה נתן לנו בעצם כוח מאוד
משמעותי מול הערר של רמ"י.
למעשה נאמר את זה בצורה שהיא בין השורות, במסרים שלנו בשיח שלנו עם הממשלה,
וגם מה שראש המועצה בעצם אמר בצורה מאוד ברורה, לגורמי משרד השיכון מטעם
7
שר השיכון שבעצם קיימנו איתו פגישה בשבוע שעבר, זה שיש בעצם 2 אפשרויות. או
שהולכים יחד עם איזה שהיא תכנית שיש לה לוגיקה מבחינת העתיד של להבים,
המאפיינים של היישוב, הצביון של היישוב וכן הלאה וכן הלאה, אם אפשר ללכת יחד
או אפשר ללכת עכשיו לתהליך משפטי ארוך בעייתי, ולמעשה אם אנחנו נלך במאבק
מול משרד השיכון עם הערר שלו מול רמ"י והערר שלהם, ואחר כך לתהליכים של שנים
על גבי שנים בתביעות וצווי מניעה בבתי משפט, גם המדינה תפסיד מזה, המדינה
כמובילת מדיניות כמובן, וגם היישוב להבים יפסיד מזה.
ולכן אנחנו רוצים ללכת למהלך שמאפשר ליישוב ללכת בעצם עם חזרה לשולחן
השרטוט, ולגבש את התוכנית להרחבת היישוב להרחבת השכונה החדשה, באופן שהוא
מתאים ללהבים, באופן שהוא מתגבר על כל החסמים והכשלים שעלו במסגרת מסמך
ההתנגדות. בין אם זה בהיבטים כלכליים, בין אם זה מבחינת שירותים ציבוריים
שניתנים, בין אם זה בהיבטים התחבורתיים וכן הלאה וכן הלאה. לתת בעצם את
האפשרות לבוא ולבנות תכנית שהיא מקובלת שאפשר לקדם אותה יד ביד. ושוב חשוב
לומר, כמו שיואל אמר, זו תכנית שהיא מתיישבת עם החזון הלאומי של להביא את
צה"ל לנגב, בדגש אגב על אגף המודיעין, שהמעבר של אגף המודיעין לנגב, המשמעות
שלו מבחינת השבחת האזור, היא כמובן משמעות אדירה הרבה יותר ממה שקרה עם
עיר הבה"דים וחילות ויחידות כאלה ואחרות.
אז כמו שאמרתי בפתח הדברים, אנחנו נמצאים באיזה שהוא תהליך ישיר מול לשכת
שר השיכון. וכרגע הדברים נמצאים בבחינה על ידי לשכת שר השיכון מול רשות
מקרקעי ישראל. במידה ואנחנו נראה שהכיוון הזה הוא כיוון שהוא לא מתקדם או לא
מתקדם לכיוון שאנחנו רוצים, או לא מתקדם בקצב שאנחנו רוצים, אנחנו נדע להביא
את הנושא הזה גם בעצם למעורבות של הכנסת.
ובמקרה כזה שאנחנו מעבירים את זה בעצם לזירה שהיא יותר פוליטית ורואה את
האינטרס הציבורי הרחב הרבה מעבר לצורך שרק לבנות עוד ועוד ועוד ועוד, שם אנחנו
יכולים למצוא את עצמנו במשחק אחר לגמרי. אבל חשוב לומר לפני שאנחנו מסלימים
ועובדים לזירה הזו של כנסת וזירות ציבוריות יותר, אנחנו חייבים למצות את התהליך
המאוד מאוד ישיר שאנחנו מנהלים כרגע מול שר השיכון ורשות מקרקעי ישראל.
גב' רונית ד. עייאש: אני רוצה להתייחס.
מר יוסף ניסן: סיימת צח?
מר צח בורוביץ': אני סיימתי כן.
8
מר יוסף ניסן: יש עוד מישהו יואל?
מר יואל חסון: אני בינתיים סיימתי.
גב' רונית ד. עייאש: טוב, אני רוצה להתייחס. השילוב הזה, אתם יודעים מה אני
אתחיל דווקא בעניין הטכני. שאנחנו חברי המועצה מבקשים לקבל את המסמכים,
וקיבלנו פה מסמכים עבי קרס. עם נימוקים לעילא ולעילא. אבל את המסמך עב הקרס
של ד"ר אמיר קמינסקי, לקבל אותו היום בשעה ,13:00 ,12:00 15:00 בצהריים.
30 עמודים פעם ראשונה, לא ראוי. לא יכול להיות כשאתה אומר אנחנו מייצגים את
התושבים כולם, לא יכול להיות שהמידע נמנע מאיתנו, אנחנו חברי מועצה. לקבל את
הסט הקודם אתמול בשעה 16:00 אחרי צהריים, לא ראוי. אנחנו שותפים לקבלת
ההחלטות של המועצה הזאת. קח את זה בחשבון ראש מועצה. ולא יכול להיות שמידע
כזה מוסתר מאיתנו, אז זה דבר אחד לכללי התנהגות לחברי המועצה שלך.
מר יוסף ניסן: מה זו המילה הזו מוסתר? לא הבנתי מוסתר.
גב' רונית ד. עייאש: מוסתר, כי עצם העובדה שהוא לא מגיע בזמן-
מר יוסף ניסן: את קיבלת את זה יחד איתי.
גב' רונית ד. עייאש: רגע, עכשיו תורי.
מר יוסף ניסן: אז מה מוסתר בזה.
גב' רונית ד. עייאש: עכשיו תורי. אתה אמרת, בסדר, עכשיו תורי, אחד. שתיים, מכתב
לשר השיכון שאומר אני רוצה את השכונה, בתנאי שזה יהיה זה, ונימוק של 40 או 100
עמודים, שאומר לא. לא הולכים ביחד. זה או שכן או שלא. זה לא יכול להיות החבירה
הזאת.
מר יוסף ניסן: את לא מבינה.
גב' רונית ד. עייאש: אני לא מבינה.
9
מר יוסף ניסן: לא.
גב' רונית ד. עייאש: אתה בתורך תסביר. עכשיו זה הבנת המשורר.
מר יוסף ניסן: טוב.
גב' רונית ד. עייאש: כשאתה אומר אני רוצה אבל אני רוצה רק את זה, אז אתה רוצה
קודם כל. אתה לא יכול להגיד אתה רוצה אבל רק את זה. אתה רוצה. ישבה פה מועצה
שאמרה לא. כל חברי המועצה, פה אחד. ששיקפה את דעת התושבים, אמרה לא. תשקף
את דעת התושבים, ולא להוציא מסמך ב-,30.11.21 שזה לפני 5 ימים. זאת אומרת היה
לך 5 ימים לשתף אותנו במכתב הזה. לא ראית לנכון. הוא שותף ברגע האחרון, שאומר
אני כן אבל בתנאי. אבל אמרת כן. וזה פער בין 100 עמודים שאמרו לא. way the By
למסמך בעמוד 5 כתוב פה, "כמו כן עמדו חברי הוועדה על העובדה, כי צה"ל אינו
מעונין לשכן את יחידת העילית 8200 בשכונת שרונים." כתוב במסמך עב הכרס הזה,
מישהו קרא אותו. עדי ואני הקדשנו הרבה זמן לשבת לקרוא את כל החומרים, למרות
שהם נשלחו ברגע האחרון, תודה רבה, יש פה נימוקים מטורפים, נהנינו. אבל כתוב פה,
זאת אומרת זה מנוגד למסמך הזה שכתוב פה, אני רוצה. כתוב בפירוש מסמך נוסף ל-
8200 שפורסם היום על ידי מנהל ,8200 ששמו מחוק-
גב' עדי זנד: מפקד.
גב' רונית ד. עייאש: מפקד .8200 תקשיבו, מכתב מאוד יפה, אנחנו הולכים לנגב
באהבה, כתוב. מה כתוב במשפט? באמצע המשפט. רגע, אני אסובב שאני גם אוכל
לראות עם המולטיפוקל. "למעלה מ-%70 מהמשרתים ביחידה הינם בשירות סדיר
מתחת לגיל .23" זה של המפקד, לא שלי. פורסם בכל הרשתות. "בהליך ארוך הדרגתי
ומתמשך של עשרות שנים גם אנשי קבע רבים יבחרו לבנות את ביתם." עשרות שנים.
זאת אומרת שבינתיים אנחנו נהיה טרייד, כי הם %70 משרתים ביחידה בשירות סדיר
מתחת לגיל .23 זה הבן שלי, הוא השתחרר מהצבא בשבוע שעבר, זה הילדים. שאנחנו
בונים ובונים בשבילם שכונה מלאה, נקודה נוספת. הלאה. כשאתה אומר אינטרס של
תושבי, אתם יודעים מה אני אעצור בזה, ניתן לאחרים להגיב ובהמשך.
מר יואל חסון: אני רוצה ברשות ראש המועצה להתייחס רגע למה שאמרה כאן
10
חברת המועצה בעניין העובדתי, בסדר?
מר יוסף ניסן: כן יואל.
מר יואל חסון: אפשר?
גב' רונית ד. עייאש: בטח.
מר יואל חסון: צריך להגיד משהו באופן ברור, אם המועצה וראש המועצה וכל
הגורמים המקצועיים שמעורבים לא היינו עושים שום דבר, סביר להניח שהערר
יתקבל, צריך לדעת את זה. הערר מתקבל. העניין צריך כרגע לעשות פעולות כדי
שיכניסו את הממשלה לאירוע הזה, מאירוע שהוא אירוע של רמ"י, שעשתה אותו על
דעתה, תקראו לזה בצד המקצועי ענייני שלהם מטעמם. שהממשלה לא חלק מהאירוע,
כולל הפרקליטות ולא אף אחד, אף אחד לא חלק מהאירוע. בעצם מה שנעשה בשבועות
האחרונים בשבועיים שלושה האחרונים, זה בעצם לקחת את האירוע הזה ולהעלות
אותו למעלה, להעלות אותו למעלה לממשלה. כדי לגרום שהוא יהיה בממשלה צריך
לבוא עם טיעונים.
עכשיו אני מציע ואני קצת מכיר את האירוע של ,8200 ואני מכיר בכלל את הנושא של
התוכנית של העברת צה"ל לנגב. בגלל שהנושא הזה הוא מפורק לחלקים, כל ההעברה
הזאת של צה"ל לנגב מפורקת לחלקים, כל פעם יש איזה חלק אחד שדנים בו. חלק כבר
עבר חלק עוד יעבור, חלק עוד יעבור עוד 20 שנה, יש כל דבר בנגב קשורים אגב לענייני
נדל"ן במרכז הארץ, בינוי נדל"ן במרכז הארץ. לכן העיתוי עכשיו הוא העיתוי המדויק
ביותר, והייתי מציע לא לזלזל במכתב של ,8200 ובאמירה של .8200 וגם לא להתייחס
לעניין של הגילאים, כי כשמדברים על 8200 אז אולי, דיברת על הרבה סדירים וזה נכון,
אבל-
גב' רונית ד. עייאש: אני לא דיברתי, אני ציטטתי. אני לא דיברתי, אני לא מכירה את
.8200
פרופ' אבי גרוס: תקשיבי, תקשיבי.
גב' רונית ד. עייאש: תן לי לענות למה שזה, בסדר? תן לי, אבי תן לי לענות.
11
מר שלומי שטרית: אבי תרגיע, לא לזה יחלנו.
מר יואל חסון: ... אני כאיש מקצוע...
מר שלומי שטרית: מכרו לנו לוקש.
גב' ברוריה אליעז: תיתנו לשמוע, זה לא מכובד.
גב' רונית ד. עייאש: מקשיבים, מקשיבים.
גב' ברוריה אליעז: לא מכובד.
מר יוסף ניסן: כן יואל.
מר יואל חסון: אני אומר כאיש מקצוע, יש חשיבות רבה מאד לקו אחד אחיד
ומגובש של מועצה מקומית להבים על גורמיה המקצועיים ועל גורמי הנבחרים, שבאים
ואומרים אמירה מאוד ברורה, הערר הזה צריך להימשך, אנחנו לא מעוניינים שידונו
בו, אנחנו רוצים להחזיר את התוכניות קדימה, ואנחנו רוצים בחזרה לשלוט בתהליך.
זה בעצם מה שאנחנו מבקשים. אנחנו מבקשים להחזיר את השליטה בתהליך, אנחנו לא
יודעים באמת מי יבוא בכלל, ולא יודעים בכלל אם תהיה שכונה אם התהליך יחזור.
יכול להיות שבסוף גם לא תהיה, וזה ייקח שנים להסכים על תכניות חדשות.
אבל כרגע המטרה היא לבוא ולמשוך את הערר הזה, ולשכנע את הממשלה, שהיא בכלל
בגישה של לבנות ולבנות ולבנות. לשכנע את הממשלה, למה דווקא בלהבים ובמקום
הזה נקודה היא לא תבנה, היא תעשה את ההיפך מלבנות, והיא תמשוך ותגרום לרמ"י
למשוך את הערר. זאת המטרה, להחזיר את המושכות לידינו, וזה חייב להיות קו,
הדרישה הזאת מול הממשלה חייבת להיות לדעתי קו אחיד, שאני הבנתי לפחות
כשהתחלנו עם ראש המועצה והגורמים המקצועיים, הבנו שזה קו אחיד וראש המועצה
הגדיר שזה מה שהוא רוצה. חשוב שגם המועצה תגיד את זה, שאנחנו דורשים
מהממשלה לפעול מול רמ"י למשוך את הערר הזה. ברגע שיימשך הערר והתוכניות
יחזרו לשולחן, יהיה מספיק זמן לדון, מה יש שם, אם בכלל תהיה תכנית, אם בכלל
תהיה שכונה. אבל מה שחשוב כרגע זה למשוך את הערר.
גב' רונית ד. עייאש: סליחה, רק לענות לתשובה הזאת, סליחה רגע. ד"ר אמיר
12
קמינסקי כתב פה.
ד"ר עו"ד אמיר קמינצקי: קמינצקי.
גב' רונית ד. עייאש: קמינצקי סליחה.
ד"ר עו"ד אמיר קמינצקי: אנחנו שבויים בעוולות ההורים.
גב' רונית ד. עייאש: סליחה, סליחה. קמינצקי כותב פה בפירוש שעצם הגשת הערר
היא לא חוקית. לא היה בו מעורבות של יועץ משפטי לממשלה. יש פה המון המון
סיבות, שקראנו אחת אחת למה עצם הגשת הערר אינה חוקית. תקן אותי אם אני
טועה, כי זה היה כתוב פה, וקראנו את זה שחור על גבי לבן. אז עצם העובדה-
מר צח בורוביץ': אבל חברת המועצה, אני אגיד לכם דבר אחד-
גב' רונית ד. עייאש: רונית, רונית.
מר צח בורוביץ': כשמציגים בפני המדינה, כשמציגים בפני המדינה כשלים טכניים,
המדינה יודעת לתקן את הכשלים...
גב' רונית ד. עייאש: לא, אבל זה לא עניין של כשל טכני.
מר צח בורוביץ': רגע, לא, שנייה. אומרים הערר הוא לא חוקי, כי הוא לא עבר יועץ
משפטי לממשלה. אז יגידו אין בעיה, נמשוך את זה ובעוד 14 יום יגישו את זה שוב
פעם, אחרי שזה עבר את היועץ המשפטי לממשלה. המדינה יודעת להתגבר על קשיים
טכניים. מה שיואל אמר, ואני חייב לחזור על זה, כי אנחנו עומדים על זה וגם היו לנו
הרבה מאוד שיחות עם ראש המועצה, שזה שהמדינה חייבת להבין שאנחנו רציניים
בכוונותינו. והמדינה חייבת להבין שאנחנו לא משחקים איתם עכשיו איזה שהוא
משחק... בשביל למשוך זמן. והדרך היחידה להביא, אנחנו רוצים שההחלטה בסופו של
דבר למשוך את הערר תהיה מתוך הבנה שזה הדבר הנכון, גם עבור המדינה אם היא
רוצה להקים עוד יחידות דיור. ואם היא רוצה להצליח עם מעבר צה"ל לנגב.
גב' רונית ד. עייאש: אבל יש פה עשרות סיבות. יש פה עשרות סיבות למה הערר לא
13
תקין. עשרות סיבות שנכתבו על ידי-
מר יוסף ניסן: דקה, דקה-
גב' ברוריה אליעז: אני רוצה לומר רק משפט אחד ברשותכם. אני לא רוצה להתווכח.
פרופ' מתי ליפשיץ: ביקשתי להגיד משהו, ביקשתי להגיד משהו.
גב' ברוריה אליעז: אפשר לומר משפט אחד מתי?
פרופ' מתי ליפשיץ: אחד?
גב' ברוריה אליעז: כן, אחד. ואחר כך אני... מקווה.
פרופ' מתי ליפשיץ: אז משפט אחד, כי אני מבקש-
גב' ברוריה אליעז: אני רק אחד. אני מתרשמת לעת עתה מדברי-
מר יוסף ניסן: היועץ הלוביסט.
גב' ברוריה אליעז: היועץ הלוביסט מול הקריאה שקראה חברת המועצה והשקיעה
וראתה את הכתובים, שדומני שאנחנו צריכים להבדיל בין להיות צודקים הפעם לבין
להיות חכמים.
מר יוסף ניסן: מצוין.
פרופ' מתי ליפשיץ: אני ברשותכם, אני קמתי כדי לראות את כולם, לא כדי להיות על
במה. אני רוצה להתייחס. אני חושב שהישיבה מכובדת. שצריך ללמוד ממנה להרבה
מאוד ישיבות מועצה. אני רוצה לברך על היועצים המקצועיים שנלקחו פה. אי אפשר
שלא לדבר עליהם. מיטב היועצים המקצועיים עו"ד קמינצקי שהתנדב, וגם אם הוא לא
היה מתנדב אפשר... על הפעולות שלו. אבי-
מר יוסף ניסן: פרופ' אבי גרוס.
14
פרופ' מתי ליפשיץ: ... ועושה את מלאכתו בצורה מאוד מאוד משכנעת. אני רוצה
להגיד משהו. אני תומך ואני אסביר את עצמי, בכל מה שקשור ל-8200 על תנאי. וכל מי
שדיבר פה דיבר פה על תנאי, זה מה שאני הבנתי פה. אם להבים לוקחת את עצמה
ומשתתפת בפרויקט לאומי, להעביר את 8200 דרומה, הרי זה כבר מעשה לאומי
שלהבים עשתה. אבל להבים לא רק פטריוטית בפני עצמה, להבים בראש ובראשונה
דואגת לעצמה עם הפטריוטיזם. וזאת תהיה דאגה לעצמה עם 8200 בתנאים מאוד
מאוד מגבילים מי יבוא לגור פה. אני לא צריך לציין את מה שכולכם יודעים למשך כמה
זמן הם יבואו לגור פה, להיכנס למשא ומתן בפרטים הקטנים, זה אחרי שלוקחים את
העיקרון של .8200
והעיקרון של 8200 לדעתי יכול להיות כדור אנטי או בעיטה אנטי כנגד כל מה שקורה
כרגע, שרוצים לקחת לנו ולבנות את שרונים. אז זה לא להכניס את 8200 אוטומטית
לשרונים על כל ה-800 שיהיו שם, אלא זה התנאים של האם אנחנו נרד ברמה
מיקרוסקופית ממש, נרד ברמה מיקרוסקופית לפני שנחליט אם 8200 עובר לפה. אבל
למה לא למנף את 8200 כרגע, כדי לדחות את ההצעות האחרות, ולמה לא למנף את
,8200 כדי באמת להביא אותם דרומה מבחינה מדינית לנגב, אבל כל זה כמובן על תנאי.
וכפי שאני שמעתי פה מהיועצים, וגם מה שקראתי, ואני קראתי לפרטי פרטים גם אם
זה הגיע מאוחר, אני עזבתי את כל הדברים האחרים-
גב' רונית ד. עייאש: אבל אתה בפנסיה, אנחנו לא.
פרופ' מתי ליפשיץ: אני בפנסיה, אני עושה יותר ממך בפנסיה.
מר יוסף ניסן: הוא עובד, הוא עובד.
גב' רונית ד. עייאש: אין בעיה, אבל עדיין יש לנו-
פרופ' מתי ליפשיץ: אני רק מבקש דבר אחד, שלא ניקח את ישיבת שרונים ונמנף את
זה לטובת בחירות, אני מבקש את זה, ואל תענו לי על זה. לא שיוסי ימנף את זה
לבחירות, ולא שרונית תמנף את זה לבחירות. שנהיה לגופו של עניין, אני גם דורש את
זה מיוסי.
מר יוסף ניסן: %.100
15
פרופ' מתי ליפשיץ: ולכן אני רוצה שנשאר בטוהר מידות, בכל מה שקשור לשרונים.
ולכן אני עושה יותר ממך רונית ביום יום. אז אל תגידי לי שאני בפנסיה.
גב' רונית ד. עייאש: זה לא קשור, אנחנו בעניין של-
פרופ' מתי ליפשיץ: אל תגידי לי פנסיה ואני לא אגיד לך כמה כוסות תה את שותה
במשרד.
גב' רונית ד. עייאש: זה לא קשור לעניין הזמן. מה זה? זה לא אומר שלהגיע-
פרופ' מתי ליפשיץ: אז אל תגידי לי שאני בפנסיה.
(מדברים יחד)
פרופ' מתי ליפשיץ: רונית אני לא מוכן לקבל הערות שלך, כי הם לא לעניין.
גב' רונית ד. עייאש: לא חייבים להעיר על כל דבר, בדיוק אותו דבר.
פרופ' מתי ליפשיץ: אני לא רוצה הערות שלך אליי, שהם לא לעניין. אני מבקש את
זה-
גב' רונית ד. עייאש: אני מתנצלת אם ההערה לא הייתה, אבל הזמן-
פרופ' מתי ליפשיץ: אני רוצה שנהיה בטוהר מידות.
גב' רונית ד. עייאש: הזמן שזה מגיע זה לא ראוי.
פרופ' מתי ליפשיץ: יש לי כבוד כלפיך, אני קראתי מילה במילה, למרות שזה הגיע
מאוחר, כי זה היה חשוב לי.
גב' רונית ד. עייאש: גם לי זה היה חשוב, ויחד עם העומס...
פרופ' מתי ליפשיץ: ... כדי לקרוא את זה.
16
גב' רונית ד. עייאש: ועדיין מצאתי לנכון להעיר מתי.
פרופ' מתי ליפשיץ: אל תעני לי, אני לא רוצה להתווכח.
גב' רונית ד. עייאש: אני גם לא רוצה להתווכח איתך.
פרופ' מתי ליפשיץ: לא קוראים לי אף אחד בשם אחר, קוראים לי מתי, ואל תעני לי
בבקשה, לא רוצה. את מלכתחילה לוקחת את כל הפגישה הזו כמנוף פוליטי.
גב' רונית ד. עייאש: ממש לא.
פרופ' מתי ליפשיץ: אוקיי, אז היה לי חשוב...
גב' רונית ד. עייאש: המועצה אמרה לא מתי.
פרופ' מתי ליפשיץ: חשוב לפרוטוקול לרשום את זה.
גב' רונית ד. עייאש: יופי.
פרופ' מתי ליפשיץ: ואני לא מהאוהדים של יוסי.
גב' רונית ד. עייאש: מעולה, אז גם אני לא מהאוהדים של יוסי-
פרופ' מתי ליפשיץ: אני לא מהאוהדים של יוסי.
גב' רונית ד. עייאש: אני רק אומרת-
גב' ברוריה אליעז: יופי, תכריזו עכשיו את מסע הבחירות.
פרופ' מתי ליפשיץ: רק רגע, לגופו של עניין ההמלצה שלי, זה למנץ את 8200 אבל על
תנאי, ובדברים המיקרוסקופיים כמו שאני קורא לזה, לרדת במשא ומתן.
17
מר יוסף ניסן: %100 תודה. עוד מילה לאבי, ואנחנו נעבור ליועצים המקצועיים.
פרופ' אבי גרוס: 2 נקודות ספציפיות, אני לא חושב שאני יכול להוסיף הרבה על
מה שנאמר כאן, יכול להיות אבל שלא הבינו עד הסוף מה שנאמר עלי ידי יואל וצח.
קודם כל אני רוצה לפשר משהו ביניכם בעניין אם אפשר. תראי, דו"חות היועצים
בסופו של דבר, הגרסאות האחרונות ניתנו לנו בסוף השבוע. היו כמה גרסאות, רק בסוף
השבוע קיבלנו אותם. אז באמת יכול להיות שאני הייתי ממהר יותר מיוסי, הייתי כבר
ביום חמישי שם את זה, זאת אומרת מעביר את זה אליכם, זה היה מאוחר-
מר יוסף ניסן: לא, רק אתמול אמיר העביר את הדו"ח שלו.
פרופ' אבי גרוס: שנייה, לא דיברתי על הדו"ח שלו.
מר יוסף ניסן: לא, על זה היא דיברה.
פרופ' אבי גרוס: הדו"ח של אמיר-
מר יוסף ניסן: אנחנו העברנו, את הדו"חות האחרים העברנו ביום חמישי.
פרופ' אבי גרוס: הא אוקיי. הדו"ח של אמיר נכתב אתמול, נגמר ב-2:45 בבוקר, אז
את יכולה להאשים אותו. אבל במקרה הזה אני לא חושב שהוא היה צריך להעביר את
זה בצהריים, לפי דעתי. אני העברתי את זה ב-10:00 בבוקר-
גב' רונית ד. עייאש: טיוטות אפשר לקבל קודם.
פרופ' אבי גרוס: רק שנייה-
גב' רונית ד. עייאש: זה לא חייב להיות סופי.
פרופ' אבי גרוס: בבקשה אל תקבלי את מה שאני אומר, בסדר? רק אמרתי אני
רוצה להסביר שלא מדובר פה בשבועות, אפילו לא בימים, בסדר? עד כאן, מדובר
בשעות, בסדר? ויוסי, תמיד לא בסדר, זה בסדר. 2 נקודות אחרות, אחת-
(מדברים יחד)
18
גב' ברוריה אליעז: חבר'ה, אבל הוא לא סיים, רגע.
פרופ' אבי גרוס: רונית, אני הייתי יותר מתייחס למכתב ש-8200 כתבו למעננו,
למרות שאנחנו לא ממוענים שם. לא מעניין מה שקרה בגאון ובתפארת וכן הלאה-
גב' רונית ד. עייאש: אני השלמתי את התמונה, כי זה פורסם ברבים.
פרופ' אבי גרוס: כן, המכתב המעניין הוא המכתב שנכתב לנו, הוא בנימה אחרת,
ומקבלים מספרים וכן הלאה, הוא מכתב מאוד מאוד פונקציונלי לצרכינו. אז זה הדבר
השני. הדבר הנוסף שאולי צריך להסביר אולי לא צריך להסביר, הוא הדבר הבא: יש פה
2 הליכים, הליך אחד שאמיר קמינצקי-
גב' עדי זנד: אני יושבת ממול אני יכולה לעזור לכם, אני מתאמנת עד שיגיע
התור שלי.
פרופ' אבי גרוס: מייצג והוא שהשכונה הזאת "לא מיועדת, לא יכולה להיות
מיועדת למגורים", השוק החופשי ו-8200 לייק. זאת אומרת זה לא בגלל, אבל בגלל כל
הבעיות הלוגיסטיות וכן הלאה. עם זאת הנתיב השני שיואל וצח מייצגים, שמנסה
למנוע את הרע מלכתחילה שלא נגיע בכלל לבאר שבע, לזום סליחה באותו יום, אומר
את הדבר הבא: גם כן בדיוק אותו דבר. יש וזה נדמה לי בחלק הראשון של המכתב
שנכתב לשר השיכון. השכונה הזאת היא לא יכולה לקום.
יחד עם זאת, יש דרך להתגבר על כל הבעיות הלוגיסטיות והאחרות, אבל זה בתנאי ,1
,2 .3 1 זה 8200 ושהממשלה, משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, שר הכלכלה, כל
אלה ייכנסו כדי לפתור את כל הבעיות, אבל זה באמת יכול להיות רק עם יחידה כמו
8200 תגיע לכאן. אז שוב-
גב' רונית ד. עייאש: אז מה דעתה של מועצת להבים, מסמכו של אמיר קמינצקי-
מר יוסף ניסן: רגע אבל הוא לא סיים.
גב' רונית ד. עייאש: או מסמכו, לא, אני שואלת-
19
מר יוסף ניסן: אבל הוא לא סיים.
פרופ' אבי גרוס: אבל אני מסביר.
מר יוסף ניסן: הוא לא סיים.
גב' רונית ד. עייאש: מה דעתה של מועצת להבים?
מר יוסף ניסן: תני לי להסביר ולסיים.
גב' רונית ד. עייאש: בואו תגידו לי.
גב' ברוריה אליעז: וגם התעלמת מהמשפט-
פרופ' אבי גרוס: כנראה שאת לא מבינה שזה לא סותר אחד את השני.
גב' עדי זנד: זה לא הגיוני.
פרופ' אבי גרוס: לא, את לא מבינה, את לא מבינה. אז אני אומר את זה עוד פעם,
ואם לא-
גב' רונית ד. עייאש: אתה מבין שאני הבנתי, נכון?
פרופ' אבי גרוס: אז בסדר.
גב' רונית ד. עייאש: לא, אתה מבין, אני עדיין שואלת מה עמדתה הרשמית של מועצת
להבים, האם-
פרופ' אבי גרוס: אז יואל הסביר. עמדתה הרשמית-
גב' רונית ד. עייאש: כן.
פרופ' אבי גרוס: אני מקווה שתסכימי, שאנחנו לא רוצים את הערר, זה הכול. לא
20
מדברים על 8200 בכלל.
גב' רונית ד. עייאש: הא אז אנחנו רוצים את ה-
מר שלומי שטרית: לא מדברים על 8200?
פרופ' אבי גרוס: אנחנו לא-
גב' רונית ד. עייאש: רגע, אז אנחנו רוצים את השכונה?
פרופ' אבי גרוס: את שואלת שאלה לא נכונה בזמן הלא נכון.
גב' רונית ד. עייאש: אל תגיד לי מה לשאול. היישוב רוצה את השכונה או לא רוצה את
הערר? תהיה מדויק-
פרופ' אבי גרוס: היישוב-
גב' רונית ד. עייאש: זו תשובה, אנחנו אמרנו לא לשכונה. לא אמרנו לא לערר. אמרנו
לא לשכונה במדויק, פה אחד פורום מלא.
מר שלומי שטרית: זה לא בתנאי-
גב' רונית ד. עייאש: לא קשור לערר.
מר שלומי שטרית: לא בתנאי ,8200 אנחנו לא רוצים בנייה פה. לא תהיה בנייה.
מר יוסף ניסן: סיימת?
מר שלומי שטרית: לא רוצים בנייה, יש לנו את שכונת שרונית קודם כל לסיים את
השכונה הזאת.
פרופ' אבי גרוס: רק משפט אחרון, משפט אחרון-
21
מר שלומי שטרית: ולא רוצים 8200 ולא רוצים, שיבינו כולם שם, לא -8200
מר יוסף ניסן: שלומי, אתה רק טובת היישוב נו.
מר שלומי שטרית: אנחנו לא רוצים שכונה. לטובת היישוב.
פרופ' אבי גרוס: משפט אחרון שלי, לפרוטוקול-
מר יוסף ניסן: אתה מאמין למה שאתה אומר?
מר שלומי שטרית: אני מאמין למה שאני אומר-
גב' רונית ד. עייאש: הכול לפרוטוקול.
מר שלומי שטרית: ואנחנו נדחה את זה בעוד שנתיים. אני לא אתמודד לרשות
המועצה-
מר יוסף ניסן: אבי סיימת?
פרופ' אבי גרוס: לא.
מר שלומי שטרית: וגם אתה לא יוסי.
מר יוסף ניסן: עוד משפט, כן אבי.
מר שלומי שטרית: אם אתה תמשיך כך. אף אחד לא רוצה את .8200
גב' ברוריה אליעז: בלי איומים, בלי איומים.
מר יוסף ניסן: אתם יכולים בבקשה לתת לאבי לסיים?
פרופ' אבי גרוס: אמרתי אני נכנע, זה המשפט האחרון.
22
גב' ברוריה אליעז: מה זה? מה זה סגנון האיום?
פרופ' אבי גרוס: אני רואה שאנשים מנסים לא להבין.
גב' ברוריה אליעז: להפסיק!
מר יוסף ניסן: אוקיי חברים רגע, בואו נסיים עם 2 היועצים, גם היועץ הכלכלי
וגם היועץ-
גב' עדנה זטלאוי: מיכאל זיו.
גב' ברוריה אליעז: אבל אני רוצה להגיד משהו.
מר יוסף ניסן: סליחה?
גב' עדנה זטלאוי: מיכאל זיו היועץ הכלכלי.
מר יוסף ניסן: מיכאל זיו. רגע, אבל הם מחכים סתם.
גב' ברוריה אליעז: כיוון שהם מחכים-
מר יוסף ניסן: אנחנו לא עוזבים, אנחנו לא עוזבים את המקום.
גב' ברוריה אליעז: אני רוצה להתייחס למה שהם אמרו.
גב' עדנה זטלאוי: וגם אני ביקשתי רשות.
גב' ברוריה אליעז: עכשיו להתייחס למה שהם אומרים בעוד 2 משפטים.
מר יוסף ניסן: אין בעיה, אז אפשר אחרי שנשמע את 2 היועצים האחרים?
גב' עדנה זטלאוי: אחרי זה יהיה דיון.
23
גב' ברוריה אליעז: בסדר.
מר יוסף ניסן: אנחנו אחרי זה נפתח דיון.
גב' ברוריה אליעז: בסדר.
מר יוסף ניסן: כן. עם מי אנחנו עם מיכאל זיו?
מר מיכאל זיו: כן, היי שלום ערב טוב. אני אציג אותנו בקצרה, אני מיכאל ופה
עידית. אנחנו מחברת פז כלכלה והנדסה. חברה שמעניקה שירותי ייעוץ ומחקר
בתחומים שונים של עולם הנדל"ן. אני יכול לשתף מסך? יש אפשרות להראות מצגת
שלנו?
מר יוסף ניסן: אפשר כן.
מר מיכאל זיו: כרגע הזום לא מאפשר לי לשתף מסך.
גב' עדנה זטלאוי: אז יש לנו אותה את המצגת, יש לנו אותה, חבל. יש לנו אותה.
מר מיכאל זיו: יש לכם אותה מולכם?
גב' עדנה זטלאוי: נכון כן.
מר מיכאל זיו: אז אני מתלבט אתם רוצים שנעשה קריאה מודרכת? איך הייתם
רוצים לגשת לזה או שאתם רוצים-
גב' עדי זנד: רגע, מה הבעיה לעשות לו שיתוף מסך?
מר מיכאל זיו: אתם צריכים לאפשר לי לשתף מסך...
מר יוסף ניסן: כן, אני חושב שתדבר באופן כללי.
פרופ' מתי ליפשיץ: לקבל היי לייט, לא צריך לעבור-
24
מר מיכאל זיו: אין שום בעיה.
פרופ' מתי ליפשיץ: תמונה תמונה.
גב' עדנה זטלאוי: כן, לא לעבור ממש דף דף, כן.
מר מיכאל זיו: בסדר, אז אפשר לקפוץ ישר למסקנות. אתם יודעים מה בואו נלך
לשקף אחד לפני האחרון, מצב... מסקנות, עמוד .28 בגדול ראש המועצה כבר אמר את
המילה האחרונה, שאנחנו בעצם בחוות הדעת שאנחנו מציגים, חוות דעת שהיא בעיקר
עוסקת במשמעות של תוספת יחידות דיור, כאשר לא מוסיפים שטחי ארנונה... כפי
שאני מניח שאתם יודעים, תושב הוא למעשה גירעוני. זאת אומרת כאשר מוסיפים
תושבים לרשות מקומית, בעצם תקציב המועצה צריך לקחת, הוא צריך לשאת בעלויות
התושב, והארנונה לא מחזירה את העלויות של התושב. ולכן על כל תושב שנוסף
ליישוב, יש צורך בתוספת של מקורות הכנסה נוספים, על מנת לאזן בעצם את ההוצאה
שהיא התושב.
נכון להיום מניתוח של מצב מוצע, אנחנו רואים שהמועצה כבר היום מתקשה לאזן את
עצמה, והיום בעצם המועצה נעזרת בקרן פיתוח, על מנת להצליח לאזן את התקציב
הנוכחי שלה. מחישוב שאנחנו עשינו על מנת לשמור על איזון תקציבי עתידי, המועצה
תצטרך לייצר הכנסות נוספות שאנחנו הערכנו אותם בערך חצי מיליון ₪ בשנה, שזאת
הערכה שהיא הערכה שמרנית למדיי. הדרך לייצר הכנסות נוספות היא מגוונת. אפשר
להשתמש בעצם בארנונה, שתעריפי מסחר ותעסוקה. פה אפשר למשל כמו... בסעיף
מספר ,3 לשנות אולי את השותפות של להבים בפארק התעשייה, על מנת להכניס קצת
יותר כסף מפארק התעשייה, אפילו שאנחנו כולנו מודעים להיתכנות הפוליטית
הבעייתית של המהלך הזה.
אבל בכל אופן התכנון שנמצא היום בשכונת שרונים, שזה תכנון שמדבר רק על הוספה
של יחידות דיור, והוא לא כולל שימושים מניבים, ארנונה עסקית למשל משרדים,
מסחר, תעשייה. בעצם התכנון הזה מוריד את יחס... מניב ארנונה עסקית לתושב,
כלומר כמה ארנונה עסקית נכנסת לכל תושב. עכשיו היחס הזה הוא יחס שמשמש
כצורה כללית, על מנת להאריך את הצו של הרשות, את כל היכולת שלה, ובעצם להבין
את היקף ההכנסות שלה מארנונה. המצב היום בלהבים הוא לא טוב בהיבט הזה,
ושכונה שמוסיפה יחידות דיור ולא מוסיפה מטראז' של ארנונה עסקית, בעצם רק
תגרום ליחס הזה להיות פחות טוב.
25
ועל כן אנחנו חושבים בהתאם לחישובים שאנחנו ערכנו, שכל פיתוח של שכונת מגורים
נוספת ללא פיתוח מקביל של אזורי תעשייה ומסחר, ובהתאם לזה כמובן תשתיות,
בעצם יגרמו נזק כלכלי ליישוב, ועל כן אנחנו ממליצים לבצע תכנון שכולל אפשרויות
להכנסה נוספת ליישוב, זו בעצם תמצית חוות הדעת. מאחר ואתם אומרים שחוות
הדעת מונחת לפניכם, אז אני מניח שאתם יכולים לראות את הניתוחים שנעשו, על מנת
להגיע למסקנות שעכשיו דיברנו. אני אשמח לענות על שאלות.
מר יוסף ניסן: למישהו יש שאלות?
גב' רונית ד. עייאש: כן, לי יש. רק לעניין הערכה של גירעון עתידי של 570,000 ₪, לא,
500,000 ₪ ומשהו.
מר יוסף ניסן: 570,000 ₪.
גב' רונית ד. עייאש: זאת אומרת אתה בא ואומר האם לקחתם בחשבון, כי אני חושבת
שזה גירעון בקטנה. אני חושבת שהגירעון העתידי יהיה הרבה יותר גדול, מכיוון
שבשכונת עתידית לא חייב יהיה להיבנות בית ספר נוסף, ובית ספר זה מערך גירעוני,
אשכול גנים נוסף, ואשכול גנים זה מערך גירעוני, כי משרד החינוך לא מממן לך %100
מההוצאות-
גב' ברוריה אליעז: נשים את הילדים בחוץ.
גב' רונית ד. עייאש: האם-
גב' עדי זנד: למה היא אמרה את זה?
גב' רונית ד. עייאש: האם הגירעון לא אמור להיות הרבה יותר גדול, על בסיס
התשתיות הקיימות? כאילו כשלקחתם בחשבון רק את התשתיות הקיימות.
גב' עידית: אני אענה.
גב' רונית ד. עייאש: תודה.
26
גב' עידית: ערב טוב.
גב' רונית ד. עייאש: לא שמענו מה שמך?
גב' עידית: שמי עידית. הבחינה שערכנו מתייחסת לתקציב השוטף ולא
לעלויות הקמה. ההנחה היא הפיתוח של שכונת המגורים יוקצו במלואם לתקציב
שייגבה לעת השיווק עבור עבודות הפיתוח. ולעניין מוסדות החינוך ושירותי הציבור,
הוא ימומן, הבנייה תמומן על ידי משרד החינוך...
(מדברים יחד)
גב' רונית ד. עייאש: עניין ההשקעה צודקת, לא צריכים לקחת אותה, כי זה השקעה,
וזה חד פעמי אין בעיה. אבל גם ההוצאות השוטפות, כמו שכולנו יודעים אינם ממומנות
ב-%100 על ידי משרד החינוך, ולפיכך הוצאה נוספת של בית ספר אשכול גנים, כל דבר
נוסף, יש לך מן הסתם תוספת שוטפת, לא השקעות-
גב' עידית: נכון, זה החלק השני של התשובה שלי. לגבי התקציב השוטף,
ההנחה היא שאם היום עלות של תושב עומדת על מספר מסוים, זה יהיה כך גם בעתיד.
ככה הגענו בעצם למשמעות של אותו 500,000 ₪. חשוב לי בעניין הזה, לעיתים ככול
שהיישוב גדל, אז יש איזה שהוא יתרון כלכלי לגודל, והעלות הממוצעת לתושב היא
יורדת.
גב' עדי זנד: זה במקרה שיש תשתיות.
גב' עידית: נקודה נוספת שגם כן צריך להתייחס אליה, כל הניתוח שערכנו
מתייחס היום להוצאה לתושב בלהבים. יתכן שההוצאה לתושב בלהבים היא גם
פונקציה של ההכנסות של היישוב. במידה וההכנסות היו גבוהות יותר, יכול להיות-
גב' עדנה זטלאוי: ההוצאה... יותר, נכון.
גב' עידית: מוציאים יותר מהתושב. זה במידה רבה ניהול אחראי מה שקורה
כרגע. למרות שיש שימוש בקרן. אבל עדיין זה מנוהל בצורה ששומרת על איזון, ולא
נכנסת חלילה לגירעון. הדבר הזה הוא עניין שהוא לא בהכרח מוחלט. תמיד אני
משתמשת בדוגמא, אולי קצת יוצאת דופן ברמת השרון במשך שנים פעלה מכבסה
27
לחיילים. כחלק מהתקציב השוטף של המועצה. כי זה היה שירות שחשבו שנכון לתת
אותו. זו הוצאה שחשבו שחשוב לתת אותה.
בערים שבהן יש הכנסות גבוהות מארנונה מניבה, יכול להיות שאפשר לתת שירותים
נוספים לתושבים. זו נקודה למחשבה. אבל אנחנו כמו שאמרנו, לא ביקשנו לנסות
ולייצר פה איזה שהיא אמירה דמגוגית ולא להגזים. ולכן אמרנו מה שמוציאים היום
לתושב, זה גם מה שבממוצע, זה גם מה שיצטרכו בעתיד. אני מניחה שגם היום אתם
מוציאים לגני ילדים ולשירותים נוספים, ולכן עשינו גזירה שווה לעתיד.
גב' רונית ד. עייאש: ההערה שלי פשוט שאני חושבת שזה באמת על הצד השמרני, זאת
הנקודה. בסדר תודה.
גב' עדי זנד: אפשר לשאול שאלה?
מר יוסף ניסן: תודה. כן.
גב' עדי זנד: עידית, מתוך מה שאת אומרת אני מבינה, תתקני אותי אם אני
טועה, שלמעשה להבים זקוקה להכנסות מעסקים ולא ליותר בתים למגורים. זאת
אומרת הדבר המרכזי שאנחנו צריכים זה פיתוח עסקי. אם אנחנו ניקח את שאריות
השטחים שיש לנו, זה השטח האחרון שיש בלהבים.
גב' עדנה זטלאוי: חוץ מהמשולש.
גב' עדי זנד: זה חוץ מהמשולש, אז אנחנו בעצם שורפים את הסיכוי שלנו
להכנסות עתידיות מעסקים.
גב' עידית: זה לא בהכרח נכון, כי כפי שמיכאל ציין, חלוקת ההכנסות מאזור
התעשייה זה משהו שאפשר גם לדון עליו. להקים אזור מניב... בלהבים זאת לגמרי
אחת האפשרויות. אנחנו גם צריכים להיות כנים עם עצמנו ולשאול את עצמנו עד כמה
דבר כזה יש לו סיכויים להצליח. לא בכל מקום-
גב' עדי זנד: כשמעבר לכביש יש לנו את עידן הנגב שרק הולך וגדל.
גב' עדנה זטלאוי: רהט הולכת וגדלה.
28
גב' עדי זנד: ורהט הולכת וגדלה. זאת אומרת-
גב' עדנה זטלאוי: ברגע שיפתחו ללהבים יפתחו גם לרהט.
גב' עדי זנד: הסיכוי שלנו להתחרות במה שיש כאן באזור מבחינה עסקית הוא
די נמוך. ובעצם אנחנו כורים לעצמנו סוג של בור, בזה שאנחנו את השטחים שלנו
נותנים לטובת מגורים. כי זה אומר-
מר שלומי שטרית: ... שאת אומרת.
גב' עדי זנד: שההוצאה פר תושב תרד, ואני מזכירה אסור להגיד את זה אולי,
אבל אנחנו יישוב שרוצה למתג את עצמו כשירות גבוה לאזרח לתושב שלו. לא כמי
שנותן את המינימום.
גב' עדנה זטלאוי: זה הדיסוננס.
גב' עידית: המסקנה שהגעת אליה-
גב' עדי זנד: מה?
גב' עדנה זטלאוי: זה הדיסוננס.
גב' עידית: המסקנה שכיום בצורת שיטת גביית הארנונה, זאת המסקנה, זה
מה שקורה. תוספת של יחידות דיור היא לא משהו שמשפר את המאזן המוניציפאלי של
רשויות מקומיות, ועדיין אנחנו צריכים לבנות יחידות דיור, כדי שנוכל... ואז בעצם
עולם התכנון מקים אזורי תעסוקה, בין אזורי תעסוקה, חלקם בתוך היישובים חלקם
מחוץ ליישובים, ופועלים לחלוקת הכנסות. תשמעי, אם עברתם על שקופית .14 שקופית
14 מראה באיזה אופן בני שמעון, שהיא מועצה אזורית עם מעט תושבים יחסית, נהנית
ממ"ר של מעל 36 מ"ר לנפש. כאשר להבים עומד על 1.5 מ"ר לנפש, אוקיי? אז אולי
חלוקת ההכנסות לא צריכה להיות בעידן הנגב, אולי חלוקת ההכנסות צריכה להיות עם
מועצה אזורית בני שמעון, אני לא יודעת, יכולים להיות עוד. על צדק חלוקתי-
29
פרופ' מתי ליפשיץ: לפנות למשרד הפנים.
גב' עדנה זטלאוי: סליחה פנינו.
גב' עידית: ... אבל יש חלופות. זה לא משהו... מיחידות דיור. זה רק אומר
שמישהו צריך לדאוג לזה שיהיו הכנסות שיוכלו לאפשר את תוספת יחידות הדיור
האלה בהתאם.
מר יוסף ניסן: אגב אנחנו מדברים גם על המשולש הצפוני כאופציה כלכלית, זה
בדיוק העניין.
גב' עדי זנד: אנחנו מדברים על אימות מצב-
מר יוסף ניסן: זה לא נכון שאנחנו מוותרים על עתודת הקרקע האחרונה שלנו
למגורים, זה לא נכון, האמירה הזאתי לא נכונה.
גב' עדי זנד: אנחנו מדברים על מצב אוטופי. אבל מול מצב אוטופי יש גם
מצבים ריאליים, ואנחנו חיים בתוך המרחב הזה מספיק שנים בשביל לדעת שאזור
תעשייה צפוני של להבים יצטרך להתמודד עם תחרות מאוד מאוד מאוד קשה, שכבר
היום קיימת.
גב' עדנה זטלאוי: אוקיי.
גב' עדי זנד: לא, זה לא אוקיי, זה אומר שאם אנחנו עכשיו מוסיפים עוד
תושבים ללהבים, עוד בתי אב ללהבים, זה אומר שהמעמסה על המועצה הופכת להיות
קשה יותר, וזה אומר, אני אגיד את זה במילים הכי פשוטות, שגם הארנונה תעלה, כי
בסופו של דבר אין לנו מקורות אחרים לממן את ההישרדות שלנו.
מר שלומי שטרית: בדיוק.
גב' עדי זנד: זה מה שזה אומר. דיברנו עכשיו רק על הכלכלי. יש לי משהו
להתייחס לחלק הקודם-
30
מר יוסף ניסן: אבל מה שאומרים, אם בד בבד עם גידול באוכלוסייה ויחידות
דיור, נוכל לפתח גם את המשולש הצפוני לתעשייה. אגב אני יו"ר עידן הנגב כמו שאת
יודעת-
גב' עדי זנד: ידוע לי.
מר יוסף ניסן: יש 60 מפעלים שממתינים לקרקעות בעידן הנגב.
גב' עדי זנד: ועכשיו מפתחים את האונה הדרומית, אני גם יודעת את כל
המרכז לחדשנות.
מר יוסף ניסן: נכון, נכון.
גב' עדי זנד: אז אנחנו מתמודדים, אתה יודע כמו שאני יודעת אני משכירה
שם.
מר יוסף ניסן: נכון. אז יש פה ביקוש מאוד מאוד מאוד גבוה לקרקעות, ואין לי
ספק שזה יהיה מוצלח, בתחרות הזאתי אנחנו גם ננצח.
גב' עדי זנד: ועדיין אנחנו מדברים על טווח 5 עד 10 שנים, ובינתיים רק
הגירעון הולך וגדל.
גב' ברוריה אליעז: אני רוצה שוב-
מר יוסף ניסן: כן ברוריה.
גב' ברוריה אליעז: אני רוצה שוב לחזור למשפט הקודם שאמרתי אותו, שראיתי
שמתי כן לקח איזה שהוא כיוון שם. אבל אחר כך הכיוון שהוא סטה אחורנית. אני
אמרתי משפט אחד קודם, שעכשיו בנסיבות שנוצרו, אחרי ששמענו את חבר הכנסת
לשעבר-
מר יוסף ניסן: יואל חסון.
31
גב' ברוריה אליעז: חסון, יואל שמו, יואל חסון. ושזה דברים שהם נוצרו עכשיו
בתהליך תוך כדי התארגנות נוספת של נימוקים נוספים. צריכים עדיין ללכת ולהיות
חכמים ולא רק צודקים. משום שצריך לראות ולחזות את העתיד. מה תעשה המדינה
כאשר יש לה שטחים שהיא רוצה לעוט עליהם, והיא תיקח אותם בסיכומו של דבר.
ומה נעשה-
מר יוסף ניסן: זאת שאלה, זו שאלה אם...
גב' ברוריה אליעז: היא תיקח אותם לבנייה, ובלי לשאול הרבה. ומה נעשה אנחנו כדי
שאנחנו נוכל לכוון את הערוץ הרצוי לנו בחוכמה. ולא להיכנס עכשיו לדיון כן קיבלתי
את זה בזמן, לא קיבלתי את זה בזמן. כיוון שזה היה בשישי בצהריים, יש לי מה להגיד
נגד. בואו נגיד מה יעזור לנו. ומה שאני הבינותי, שמה שיעזור לנו, זה שאי אפשר לאכול
את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה. זה המסקנות שלי עכשיו מתוך ההיבט הקצר הזה
שגם שמעתי כאן את החברה. איך קוראים לה?
מר יוסף ניסן: פז כלכלה.
גב' ברוריה אליעז: כן. וגם יואל חסון ומשרדו. יואל חסון ומשרדו דיבר על זה בואו
חבר'ה אל תשמטו מידיכם מה שיכול עדיין להציל אתכם-
מר יוסף ניסן: לסייע כן.
גב' ברוריה אליעז: וללכת לכיוון שעדיין אתם תאחזו בצד המוביל עניינים. והעניינים
גם יתפתחו לכאן ולכאן יכול להיות. אבל לפחות תהיו בצד שמוביל אותם-
גב' עדנה זטלאוי: השולט.
גב' ברוריה אליעז: כי עלול להיות שאם תהיו רק צודקים, זה יישמט מידיכם, ולא
תוכלו להוביל שום דבר, זה דבר אחד. ודבר שני שאני הבינותי מהחברה-
גב' עדנה זטלאוי: הכלכלית.
גב' ברוריה אליעז: האחרונה שדיברה.
32
גב' עדי זנד: פז.
גב' ברוריה אליעז: ששוב, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הרי את
הילדים שלנו שצריכים בתי ספר וצריכים גנים, ואינשאללה צריכים תיכון, כי לא נוביל
לעולם למעלה מ-1,000 תלמידים אוטוטו על פני הכבישים, אז אנחנו צריכים כמובן
לחשוב על זה, שהיישוב הזה משקיע בדברים החשובים שלו. חינוך הוא בוודאי הדברים
החשובים שלו, על זה הייתה המלחמה הרי בהחלפת השלטון. ועם הדגל הזה שאנחנו
צריכים את החינוך, אז אנחנו צריכים לדאוג, אני נותנת דוגמא של החינוך, כי כולם
דיברו על זה, כי כאן דיברו על בתי ספר וגנים וכו', לא דיברו על דוגמאות אחרות. אז
לכן גם אני הולכת עם הדוגמא הזאת. אז אנחנו צריכים למצוא כן את הפתרון. כבר
היה לנו ויכוח כשרצינו להעלות את הארנונה ב-30 ₪, וחצי מהמועצה קראה חמס על
כך שמשפחה שלמה תצטרך לשלם לשנה על חצי פלאפל ובקבוקון שתייה. ואם אני
חוזרת לדוגמא בעניין של העוגה שאוכלים אותה ורוצים להשאיר אותה שלמה. אם
אנחנו צריכים לדאוג כי העניינים בינתיים העסקיים עוד לא יצאו לפועל, אני מאוד
מקווה שכן המשולש יגרום לנו איזו שהיא נחת, וכן נוכל ממנו לקצור איזה שהם פירות
לטובת המאזן התקציבי, זה עוד לא אלמן ישראל, עדיין יש תחרויות נכון, אבל יש לנו
גם שטח, יש לנו מה להציע. אז אני שמה את זה בסוגריים, כי משם עדיין יכולה לבוא
איזה שהיא עזרה ולא רק מעט. אני עדיין אומרת שכשנגיע ונדרש לעניין הארנונה,
בשביל שכן נקים חינוך, וכן נקים את המוסדות לילדים, וכן נחלק כיתות של כמעט 40
ילדים וכו' וכו'. אז אנחנו-
מר יוסף ניסן: וגני ילדים.
גב' ברוריה אליעז: וגני ילדים שעומדים בפתח, היישוב גדל. צריך לשים את הילדים
איפה שהוא. עשינו חשבון רק לפני שבועיים שאנחנו עומדים להיות תוך 3 שנים כ-
1,000 ילדים ביישוב. אז אם נדרש כשיגיע למשל, דוגמא אחת, יום הארנונה ונצטרך
להצביע גם אם נוסיף 30 ₪ למשפחה לשנה, אני בטוחה שתושבי להבים יעמדו בזה. אז
בבקשה, בואו נחשוב איך אנחנו צועדים קדימה, ולא רק איך אנחנו יכולים לשים את
המהמורות בדרך, כדי ששום דבר שצריך לא יזוז. ושוב פעם, קצת לתת שיקול דעת
לתבונה ולא רק להיאחזות ב-"אני צודק, אני צודק". אז אני גם צודק ולא תמיד הצדק
יכול לצאת ב-%100 לאור. כי יש תהליכים שאתה צריך להתחשב בהם.
33
פרופ' מתי ליפשיץ: יוסי, אין בעצם חילוקי דעות פה, יש רק איזה שהיא דעה אחת
שהיא מתפצלת פה הרי. כל המועצה הצביעה פה אחד כנגד שרונים. אין חילוקי דעות
בין אף אחד מהחבר'ה שיושבים פה ואלה שלא הגיעו.
גב' עדי זנד: נכון.
פרופ' מתי ליפשיץ: כולם הצביעו נגד. הנקודה היחידה שהיא פה חלוקה, זה האם כן
או לא... את 8200 לדרישות שלנו לצרכים שלנו ולצריכה הלאומית. פה מתחלקים, הרי
לכולנו ברור שאין שרונים מבחינתנו, אולי יהיה שרונים ולא נזכה, אבל אין מבחינתנו.
אז הדבר היחידי שפה עומד על הפרק זה אלה שחושבים שצריך למנף את ,8200 הן
מבחינת טובת להבים, הן מבחינת טובת המדינה. ולרדת כמו שאמרתי לפרטים הקטנים
על כל הסכם, ולנצל את 8200 להשיג דברים לטובת להבים. פה יש חילוקי דעות. אלה
שבעד ואלה שנגד. ולכל אחד יש את הנימוק מעצמו.
מר יוסף ניסן: אני רוצה לומר משהו, קודם כל כבר התקציב לשנה הבאה, בגלל
שזה המצב של היישוב בגביית מיסים שלו נוצר גירעון, היום הגזברית דיברה איתי על
גירעון שבין 2 ל-3 מיליון ₪, בתקציב השוטף לשנה הבאה.
פרופ' מתי ליפשיץ: ל-.2022
מר יוסף ניסן: ל-2022 כבר כן. ואת זה צריך לקחת בחשבון. דבר נוסף, בסקר
שערכנו לתושבים היה רוב גדול של התושבים בעד שכונת .8200 זאת אומרת שאנחנו לא
עושים משהו בניגוד לדעת רוב התושבים, זה לא משהו שעכשיו-
מר שלומי שטרית: אני חולק עליך, אני חולק עליך.
מר יוסף ניסן: רגע, רגע, אבל אתה לא תדבר עכשיו.
מר שלומי שטרית: אוקיי.
מר יוסף ניסן: ... אני אתן לך לדבר.
מר שלומי שטרית: ... אין לי בעיה.
34
מר יוסף ניסן: אני אתן לך לדבר, אבל אל תתפרץ לדברים. לכן אנחנו צריכים
לעבוד בשום שכל, גם ברוריה דיברה על זה וגם מתי דיבר על זה, כי אני חושב שלא
לקחת בחשבון את ,8200 זה לא לחשוב על עתיד ביישוב. זה... אלה הדברים בסופו של
דבר.
פרופ' מתי ליפשיץ: ... לקחת את ,8200 צריך לקחת אותם נכון.
מר יוסף ניסן: בהחלט.
פרופ' מתי ליפשיץ: לא להתפתות.
מר יוסף ניסן: בהחלט.
פרופ' מתי ליפשיץ: לא להתפתות ל-IQ של .8200
מר יוסף ניסן: בהחלט.
פרופ' מתי ליפשיץ: ... להתפתות ל-IQ של להבים.
מר יוסף ניסן: מתי בשביל זה לקחנו את היועצים, ובשביל זה אנחנו מסיקים את
המסקנות הנדרשות, אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים מהמדינה, כדי, לאפשר את הדבר
הזה. אני לא רוצה להביא את היישוב הזה לפשיטת רגל, שלא יהיה לנו מקורות הכנסה,
זה ברור. וזה חלק מהעניין. כן עפר.
פרופ' עפר לוי: אוקיי, אז קודם כל אני רוצה להודות מאוד לפרופ' אבי גרוס-
מר יוסף ניסן: כן לגמרי.
גב' ברוריה אליעז: ואני שכחתי להודות.
פרופ' עפר לוי: ולד"ר אמיר קמינצקי, אז באמת לא מובן מאליו בכלל התרומה
35
שלכם, ההשקעה של הזמן המאמצים. תודה רבה.
מר יוסף ניסן: אגב ראוי לציין במעמד הזה שפרופ' אבי גרוס הומלץ על ידי
שלמה שטרית.
מר שלומי שטרית: לא ב-.8200 לא ב-.8200 הכנסתם לנו את זה מאחורה. לא על
.8200
מר יוסף ניסן: זה לא קשור.
מר שלומי שטרית: לא הייתה בנייה...
(מדברים יחד)
מר שלומי שטרית: נכון המלצתי עליו, אבל לא על .8200
מר יוסף ניסן: עפר דבר.
מר שלומי שטרית: לא על .8200 8200 עמד פה בדלת לא כשרה. לא כשרה בעליל. אני
לא רוצה לומר דברים, אבל ב-...8200
מר יוסף ניסן: שלומי, שלומי-
מר שלומי שטרית: בצורה לא הוגנת...
מר יוסף ניסן: תן לעפר לסיים, תן לעפר לסיים רגע.
פרופ' אבי גרוס: כמו שאתה יודע גם עכשיו יש ,8200 כי הסברתי לך את זה 3
פעמים, אמרת שאתה מבין, בפעם השנייה שאמרת מבין, בפעם השלישית שאמרת
שאתה מבין, והיום אתה עדיין לא מבין מה שאני אומר, זה הכול.
מר שלומי שטרית: בתנאי-
מר יוסף ניסן: תודה.
36
מר שלומי שטרית: לא תנאי.
מר יוסף ניסן: כן עפר.
פרופ' עפר לוי: מה שהתחדד אצלי מאוד לאורך ה-
(מדברים יחד)
גב' ברוריה אליעז: רגע חבר'ה אבל אי אפשר, קטעתם אותו, עכשיו הוא לא מדבר.
מר יוסף ניסן: תנו לעפר לסיים.
מר שלומי שטרית: יש פה דברים לא כשרים.
פרופ' אבי גרוס: מה את יודעת על מה שעבר ביני לבינו?
גב' רונית ד. עייאש: לא ביניכם.
מר יוסף ניסן: אבי-
גב' רונית ד. עייאש: אמרת לי 'את לא מבינה', 3 פעמים אמרת לי 'את לא מבינה'.
פרופ' אבי גרוס: יכול להיות.
גב' רונית ד. עייאש: אז אני-
מר יוסף ניסן: חברים עפר מדבר, רונית.
גב' רונית ד. עייאש: אז אתה טועה.
מר יוסף ניסן: רונית, עפר מדבר.
פרופ' אבי גרוס: ... שאת לא מבינה.
37
פרופ' עפר לוי: אז מה שהתחדד אצלי מאוד לאורך השנים והתחזק-
גב' רונית ד. עייאש: קצת מתנשא.
פרופ' עפר לוי: זה ש-
פרופ' אבי גרוס: מה לעשות.
גב' רונית ד. עייאש: שחזור מקרה שרונית, שמה לעשות כרגע זה מצב נתון, צריך
לפתור אותו הכי טוב שאפשר, אבל כמובן שזה יצר הרבה בעיות. ושחזור והעצמה של
הבעיות שיש כרגע בשכונת שרונים שיווק לשוק החופשי, זה יהיה אסון, ובעיניי צריך
להימנע ממנו בכל צורה. אפילו אם שי ,8200 זה רק ,8200 רק בנים ממשיכים. ליצור
בכל דרך שיווק לשוק החופשי, עשינו מזה יותר מידי. ועדיין ייקח שנים להתמודד עם
זה. עכשיו, אני חושב שיש פה מצב שלהגיד לא בכל מחיר וכל מיני סיסמאות ולא נבנה
ולא משנה מה, אז יכול להיות שאפשר גם להגיד את הדברים האלה. אבל נכון לחשוב
מה קורה אם כן, מה קורה אם לא. זה לא נמצאים פה באיזה וואקום. ואנחנו יכולים
להחליט לא בונים, לא מעניין אותנו כלום, לא רמ"י, לא משרד השיכון, לא הפיתוח של
המשולש הצפוני לא כלום. אז יש השלכות, לכל החלטה יש השלכות. כמובן, ואפשר
להביא טיעונים לכאן ולכאן. אבל זה לא שאנחנו יכולים להחליט וזהו, ולא מעניין
אותנו מה יהיה, כי זה אחריות שלנו לחשוב מה יהיו ההשלכות.
מר יוסף ניסן: לגמרי.
מר שלומי שטרית: טוב, אני אעשה-
פרופ' עפר לוי: רגע עוד לא סיימתי שלומי.
מר שלומי שטרית: סליחה.
פרופ' עפר לוי: לא להיכנס לדברים שלי, תן לי לדבר. אז נמצאים פה במצב שמצד
אחד דובר פה למה לא לעשות קודם את הפיתוח של המשולש הצפוני, כי אי אפשר
לעשות את זה, כי רמ"י עכשיו בגלל גם המחלוקת עם רמ"י, הם מקפיאים את הכול
38
הבנתי, לא עושים כלום עד ,2030 כל עוד יש את המחלוקת הזאת על שרונים. אני חושב
שנעשתה פה עבודה מצוינת גם של הצוות גם של הלוביסטים. ולראות איך אפשר לפרק
קודם כל את המוקש. זה לא שעכשיו מחליטים ,8200 מחר מתחילים עם .8200 יש פה
מטרה שנראה שמה שיכול לשרת אותנו, למנוע גם לבטל את הערר, ולעשות איפוס
לתהליך ולתכנן מחדש בתנאים שהם יותר טובים לנו, זה כרגע להשתמש בכל הכלים
שיש לנו, כנראה באמת שזה הכלי הכי משמעותי, עם החשיבות גם ברמה הלאומית. זה
לא אומר שזה מחר יוצא לפועל. אנחנו עדיין נצטרך להחליט באיזה תנאים כמו שמתי
אמר, לחשוב על פרטי פרטים איך אנחנו עושים את זה בצורה שהיא הכי בטוחה והכי
נכונה ובתזמון ובקצב והכול. אבל אסטרטגיה גם בעיניי שכרגע להשתמש במה שיש,
ואני לא יודע מה יש לנו חוץ מזה שיכול לפתור גם כרגע את המצוקה, שגם אנחנו
נמצאים בה של כל הפיתוח וההתקדמות של היישוב. אז אני אמרתי בעד שיווק חופשי,
אני לגמרי נגד. כרגע להתקדם ולראות איך אפשר לעשות את, אם מביאים את 8200
בתנאים שהכי מתאימים לנו, לא להתפשר על שום דבר, לא למהר עם שום דבר, אבל כן
לחשוב איך אנחנו כן יכולים להתקדם, לקדם את היישוב שיש עוד דברים גם שכרוכים
בזה בקשרים מול רמ"י ובפיתוח של המשולש הצפוני של היישוב.
מר יוסף ניסן: %.100
גב' עדנה זטלאוי: יוסי, יוסי שנייה.
מר יוסף ניסן: רגע בואו נסיים-
גב' עדנה זטלאוי: אם יש עוד שאלות לגבי היועץ הכלכלי בסדר. יועץ תחבורה כבר
ממתין.
מר יוסף ניסן: אז היועץ הכלכלי יכול לרדת, נכון?
מר יואל חסון: אפשר לשחרר אותנו?
גב' עדי זנד: לא, לא, אתכם לא.
מר יואל חסון: אותנו לא.
39
גב' עדנה זטלאוי: ראה זאת כמחמאה. אז ליועצים הכלכליים אין יותר שאלות?
מר יוסף ניסן: היועץ הכלכלי יכול לרדת.
גב' רונית ד. עייאש: תודה.
גב' עדנה זטלאוי: תודה.
פרופ' עפר לוי: יוסי רק עוד משפט אחד-
גב' עדנה זטלאוי: ויש לנו את חורחה שצ'ופק נכון?
דובר: זה יעקב.
פרופ' עפר לוי: אם אפשר-
מר יוסף ניסן: רק דקה, עפר יסיים.
פרופ' עפר לוי: משפט אחד אחרון, כמובן שאין ביטוח ב-%100 שיישארו פה 8200
ל-40 שנה ודורות המשך. אבל יש גם חשיבות מאוד גדולה, לאור הפיתוח שנסחב במשך
הרבה מאוד שנים, בעשור ויותר יכול להיות, שחיים בתוך אתר בנייה בשכונות. אם יש
התחייבות להקים את השכונה, להתחיל אותה ולסיים אותה בטווח מוגדר של 3-4
שנים, זה כבר יהיה סיפור אחר לגמרי ממה שאנחנו חווים היום משרונית. ולכן גם זאת
בעיניי נקודת זכות של בניית שכונה צבאית-
גב' עדנה זטלאוי: אם יהיה מספר קטן, אם יהיה מספר קטן, זה יתחיל וייגמר
בצורה מרוכזת תוך זמן קצר. ואם זה יתרחב ל-680 מגרשים, אז אתה רואה באיזו
מציאות אנחנו.
מר שלומי שטרית: טוב, אני עכשיו אדבר.
מר יוסף ניסן: כן שלומי.
40
מר שלומי שטרית: ראשית אני חושב שבאמת-
מר יוסף ניסן: רגע דקה, דקה, אולי נשמע את היועץ התחבורתי?
גב' עדנה זטלאוי: אני גם חושבת, אחר כך נקיים את הדיון.
מר שלומי שטרית: אין בעיה, נשמע...
מר יוסף ניסן: יועץ התחבורה, חורחה נמצא איתנו?
גב' עדנה זטלאוי: יעקב? יעקב?
מר יעקב שצ'ופק: ערב טוב. אני אתחיל-
גב' עדנה זטלאוי: הוא בנהיגה.
מר יעקב שצ'ופק: אני מתנצל על... אני פשוט בנסיעה...
גב' עדנה זטלאוי: נסיעה טובה.
מר יעקב שצ'ופק: אנחנו ניתחנו את הפרויקט של שרונים ביחד עם המצב הקיים
והצפוי של היישוב עם הפרויקט הזה. כדי לסכם את זה ולעשות את זה קצר, בעצם
אנחנו הבחנו שצפוי כשל משמעותי באזור של מחלף המפרידן של להבים וכל
הקומפלקס יחד עם הכיכר והכניסה של הצומת עם שדרות תמר ורימון. אומנם
מבחינתכם זה לא חדשות, כי זה מה שאתם חווים כל יום-
גב' עדנה זטלאוי: שנים.
מר יעקב שצ'ופק: אבל מה שכן צריך לקחת בחשבון, שכיום מתבצע מחלף על כביש
,40 שלמעשה היום אתם סובלים, קשה לכם לצאת ולהיכנס ליישוב, בגלל הבעיות של
הצומת ההוא על כביש .40 ברגע שהמחלף יושלם, למעשה הבעיות האלה שאתם חווים
ביום יום ייעלמו. אנחנו גם יודעים שהכול טוב ויפה, אבל ברגע שהשכונה גם שרונית
וגם שרונים אם תאושר ויתחילו להתאכלס, למעשה הבעיה תהיה שהמחלף, הצומת
41
הצפונית של המחלף, הוא לא יכול המחלפון אני מדבר על המפרידן ביציאה מהיישוב.
הוא לא יכול לשאת את ההיקפים הגדולים של תנועה שייווצרו בתוך היישוב. היישוב
הזה הוא למעשה איזה מן אזור ללא מוצא אפשר לקרוא לזה, שהגישה העיקרית היא
דרך אותו מפרידן. כל התנועה ברגע שהיא תתחיל לצאת, בגלל התוספת של התנועה,
בגלל התנאים הגיאומטריים הנחותים של הפתרון שנעשה צריך להגיד שהדבר הזה
נעשה בזמנו עבור יישוב יחסית קטן, ולא לקחו בחשבון את הפיתוח שהולך להיות. ואז
התנאים הפיזיים גיאומטריים של אותו מפרידן לא מאפשרים גידול משמעותי בנפח
התנועה שצריך לעבור גם פה. בעיקר כל מה שקשור למעבר מתחת לכביש ,31 ששמה
הוא מאוד צר. אפשר להגיד זה לא דברים שבסופו של דבר לא ניתנים לפתרון, אולי...
צריך לעשות מחלף חדש וכן הלאה-
גב' עדי זנד: אין לנו את זה, נעשה אחד חדש.
מר יעקב שצ'ופק: אבל מעבר... השכונה, המינימום שצריך לבקש זה שכל הפתרון
התחבורתי יהיה חלק, שליישוב עצמו יהיה חלק מהפתרון של השכונה עצמה. דבר נוסף
שמחריף עוד יותר את העניין, זה הנושא של אזור תחנת הרכבת. באזור תחנת הרכבת...
נסלל מקום לתחבורה ציבורית, שהוא מאוד גדול, הרבה מעבר לצרכים של היישוב
עצמו. המשמעות של מה שאני, המסקנה שלי מכל המסוף הזה, הוא שלמעשה המסוף
הזה אמור להיות גם כן אחד מהעורקים התחבורתיים של כל אזור התעסקה של עידן
הנגב. האזור הזה זה אומר שכמות מאוד גדולה של אוטובוסים וכמובן... ויעמדו שמה
בתוך האזור הזה... זה רק יוסיף ויחריף את הבעיה... מהיישוב.
מר יוסף ניסן: טוב.
פרופ' מתי ליפשיץ: אפשר לשאול שאלה?
מר יוסף ניסן: כן.
גב' רונית ד. עייאש: כן, לי יש שאלה.
פרופ' מתי ליפשיץ: רציתי לשאול אותך, אתה שומע אותי?
מר יעקב שצ'ופק: בהקשר הזה-
42
גב' עדנה זטלאוי: הוא לא סיים.
מר יוסף ניסן: יעקב אתה שומע?
מר יעקב שצ'ופק: אני שומע, אני שומע.
פרופ' מתי ליפשיץ: יעקב יש לי שאלה, אמרת שבמצב הנוכחי המחלף יפתור את
הבעיה שקיימת עכשיו, האם הבנתי נכון?
גב' עדנה זטלאוי: כן, זה יפתור את הבעיה...
מר יעקב שצ'ופק: נכון.
פרופ' מתי ליפשיץ: האם ששרונית תתמלא, עכשיו היא בשליש בערך. האם רק אם
שרונית גם המחלף יפתור את הבעיה?
מר יעקב שצ'ופק: כן. צריך להבין ברגע שכביש 40 התנועה תזרום, וכל מה שיישאר,
והתנועה שנוצרת ממזרח למערב היא למעשה תוסדר לא בצומת אחת אלא ב-2
צמתים... גם באופן מדורג, כשאחד מהכיוונים, מי שבא מכיוון להבים ורוצה, עד כמה
שאני זוכר נוסע לכיוון באר שבע, יש אפילו לולאה.
מר יוסף ניסן: נכון.
מר יעקב שצ'ופק: אז למעשה הקיבולת של אותו צומת, של אותה נקודה... באופן
משמעותי עד כדי פתרון למעשה של כל הבעיה, לפחות בעתיד הנראה לעין, גם אם
יכפילו את היישוב בלהבים. למעשה הוא... היחידי יחד עם... מכיוון מזרח ליישובים
רהט...
גב' רונית ד. עייאש: רק שאלה קטנה לקהל, יותר מאשר אליך. אם 8200 יגיעו הם
ירחפו מעל הצומת? כאילו לא הבנתי, הם יגיעו לבאר שבע בלי לעבור את הצומת הזו?
פרופ' מתי ליפשיץ: לא, התנאי, את צודקת-
43
גב' רונית ד. עייאש: אתה מבין? מה זה משנה, 8200 הם יהיו בחלליות.
פרופ' אבי גרוס: זה בדיוק מה שניסיתי להסביר לך.
פרופ' מתי ליפשיץ: אבי רק לענות לרונית-
מר יואל חסון: חבר'ה 8200 לא צריכים כבישים, הם חוזרים בזמן, זה הכול
בסייבר.
גב' רונית ד. עייאש: זהו, זה מה שרציתי להבין.
פרופ' מתי ליפשיץ: אז רונית-
גב' רונית ד. עייאש: תודה על התשובה, מעולה.
פרופ' מתי ליפשיץ: אני אתייחס למה שאמרת.
גב' רונית ד. עייאש: מיציתי עד הסוף, כן נלך על זה.
פרופ' מתי ליפשיץ: אני אתייחס למה שאמרת.
(מדברים יחד)
מר יוסף ניסן: חברים רגע, רגע.
פרופ' מתי ליפשיץ: אני רוצה להתייחס לרונית. השאלה במקומה.
מר יעקב שצ'ופק: משהו לגבי 8200 שדיברתם. בעצם 8200 בעיקרון הוא לא רלוונטי.
ברגע שיש עוד 800 נגיד יחידות דיור, הן מתאכלסות על ידי אנשים עם משפחות וכך
הלאה, וזה הצרכים שלהם. היישוב להבים גם אם יכפילו פי ,3 עדיין הוא לא יכול
להצדיק כשלעצמו מערכת של תחבורה ציבורית-
גב' עדנה זטלאוי: ברור.
44
מר יעקב שצ'ופק: שיכולה לשרת אותה באופן סביר... לא משנה איפה בן אדם עובד
או איפה המשפחה הזאת, מאיפה המשפחה הזאת מתפרנסת ומכניסה את הכסף...
להתקיים. הסוגיה... 8200 כן או לא היא לא רלוונטית. מה שחשוב זה אנשים שיבואו
לגור שמה. והם-
גב' רונית ד. עייאש: ברור.
מר יעקב שצ'ופק: אלה שבסופו של דבר יזדקקו-
גב' רונית ד. עייאש: לא חשבתי לרגע, הם מרחפים.
מר יעקב שצ'ופק: הם יהיו...
מר צח בורוביץ': אני אסביר לכם את הרלוונטיות כאן של .8200 אני מזכיר לכם
מה דיברנו בתחילת הדרך... למהלך הזה... המטרה היא להתגבר גם על הכשלים האלה,
על הכשלים התחבורתיים. זה הקשר ל-.8200
פרופ' מתי ליפשיץ: אז חבר'ה אני רוצה לענות לרונית לעצם השאלה. תנאי קרדינלי,
תנאי ראשון ל-8200 לכל ההסכם הזה, זה-
גב' עדי זנד: תשתיות.
פרופ' מתי ליפשיץ: תחבורה, זה יציאה דרומית לכביש .40 בלי זה אין 8200 רבותיי.
גב' עדנה זטלאוי: היה לנו-
גב' רונית ד. עייאש: משרד התחבורה מתנגד.
פרופ' מתי ליפשיץ: זה תנאי קרדינלי.
גב' רונית ד. עייאש: כתב לנו מכתב שהוא מתנגד.
45
מר שלומי שטרית: משרד התחבורה שלח לי 2 מכתבים כאלה...
פרופ' מתי ליפשיץ: אז זהו פותחים משחק חדש.
מר שלומי שטרית: אבל למה לא הביאו אישור שכן...
פרופ' מתי ליפשיץ: אם הם לא יסכימו שלומי-
פרופ' אבי גרוס: משרד הביטחון ירצה אז משרד הביטחון-
(מדברים יחד)
גב' רונית ד. עייאש: -8200
פרופ' מתי ליפשיץ: אבי, שאלה אחרונה. רונית שאלה אחרונה.
מר שלומי שטרית: אנחנו לא רוצים את .8200
פרופ' מתי ליפשיץ: שלומי, שאלה אחרונה. אם כולנו פה היינו יודעים שפותחים את
כביש 40 לשכונה הדרומית, האם הייתם מצביעים בעד ,8200 אם היה את הכביש הזה?
גב' רונית ד. עייאש: מתי-
מר שלומי שטרית: ... לא.
פרופ' מתי ליפשיץ: זאת השאלה.
מר יוסף ניסן: גם זה לא, גם זה לא, הבנת?
גב' רונית ד. עייאש: אני אסביר לך-
פרופ' מתי ליפשיץ: זכותך הלגיטימית, אבל-
גב' רונית ד. עייאש: אני אסביר משפט אחד, ואני אתן את רשות הדיבור.
46
מר יוסף ניסן: רגע, רגע דקה, יש שאלות? יש שאלות למיכאל?
גב' עדנה זטלאוי: ליעקב, ליעקב.
מר שלומי שטרית: עכשיו תורי לדבר, אני חושב שהגיע הזמן שאני אדבר.
מר יוסף ניסן: רגע דקה, דקה, בוא נשחרר אותו. יש שאלות ליעקב?
גב' עדי זנד: כן, לי יש.
מר יוסף ניסן: כן עדי.
גב' עדי זנד: איפה הוא? יעקב? הוא הלך.
מר יעקב שצ'ופק: אני שומע.
גב' עדי זנד: יעקב, האם יש השפעה לתחשיבים שעשיתם, לזה שאנחנו יישוב
שהוא הרבה יותר מבוגר, הגיל היחסי שלנו מבוגר ביחס ליישובים אחרים במדינת
ישראל. אחת הטבלאות ששמת, אני לא זוכרת כי כרגע-
גב' רונית ד. עייאש: ... החברה הכלכלית.
גב' עדי זנד: לא, לא, לא, לא.
גב' רונית ד. עייאש: כן, כן.
מר יעקב שצ'ופק: לא, לא.
גב' עדי זנד: רגע, הא סליחה. אחת הטבלאות שהייתה מהחברה שעשתה לנו
את הייעוץ הכלכלי, היה שהגיל הממוצע בלהבים הוא ב-%16 אזרחים ותיקים, סליחה
%13.8 אזרחים ותיקים שהממוצע הארצי הוא %,9 %.9.45 האם המשמעות הזאת שיש
לנו, אנחנו יישוב שמבוגר יותר, הם יש לו השפעה גם מבחינת התחבורה וגם מבחינת
47
הנושא של עומס תעבורתי בתוך היישוב שלנו.
מר יעקב שצ'ופק: מבחינת הרכב האוכלוסייה, כמה שאני זוכר, אין לי את הנתונים
מול העיניים, אבל בערך איזה %60 מהאוכלוסייה היא בגיל מה שנקרא גיל עבודה, בין
20 ל-.65
פרופ' מתי ליפשיץ: גם בפנסיה עובדים רונית.
גב' עדי זנד: לא, לא, אנחנו-
מר יעקב שצ'ופק: ... דבר שני היקף התנועה-
גב' רונית ד. עייאש: אני מתנצלת מתי, אני מתנצלת מתי. אמיתי, אני מתנצלת על
ההערה.
פרופ' מתי ליפשיץ: אני מבין שזו הייתה הארה ב-א'.
גב' עדנה זטלאוי: כן יעקב.
גב' רונית ד. עייאש: לא, לא, הערה ב-ע'.
מר יעקב שצ'ופק: מבחינה זו היישוב הוא לא שונה באופן מהותי, לפחות לא בשלב
הזה מיישובים אחרים מבחינת היקף האוכלוסייה וגיל העבודה מסך הכול
האוכלוסייה. זאת אומרת יכול להיות שביישובים אחרים יש... הגילאים הצעירים
יותר, הם יותר משמעותיים. אבל בכל מקרה זה עדיין אותו סדר גודל. ואני... שעם
הזמן תהיה פה איזה שהיא תחלופה, כך... זה פחות או יותר יישמר. ובסופו של דבר...
מבחינה זו סך הכול כמות התנועה, זאת אומרת יש מקדמים מקובלים לניתוח, זה
מקובלים על משרד התחבורה, זה אותם המקדמים שאנחנו התחשבנו בהם, כדי לחשב
את העומס הצפוי. ולא מתייחסים בעניין הזה על ההבדל של האוכלוסייה.
גב' עדי זנד: אני מבינה את התשובה שלך, תודה עליה. אני כן חושבת דרך אגב
גם לפי הנתונים, אנחנו חריגים גם בנושא של ילדים. יש לנו %27 עד גילאי 17 בעוד
שבשאר האוכלוסייה זה %30 ומשהו עד גילאי .17 זאת אומרת אנחנו יישוב מבוגר. מה
48
עוד שאנחנו יישוב מבוגר ומבוסס. ילדים בני ,18 ,19 20 שגרים פה בבתים של ההורים
שלהם, מחזיקים רכבים. אני יכולה לפחות להעיד בבית שלי, אנחנו 3 נפשות עם 3
מכוניות. אז אני רק רוצה להגיד שיש אצלנו אנומליה ביחס לכלל האוכלוסייה, וזה
אומר שיש פה איזה שהוא מצב שהוא לא מתאים למספרים המוחלטים של משרד
התחבורה, אלא צריך לקחת אותם בחשבון, כי אנחנו לא נורמליים ביחס לממוצע
באוכלוסייה.
מר יוסף ניסן: אבל דווקא ברגע שיש יותר מבוגרים, שהם לא עובדים, לא בגיל
העבודה-
גב' עדי זנד: הם גם יש להם מכוניות.
מר יוסף ניסן: אבל זוג פנסיונרים מסתדר עם רכב אחד, זה בדיוק העניין.
(מדברים יחד)
מר שלומי שטרית: אני רוצה לדבר עכשיו, חברים אני רוצה לדבר ואני רוצה להתחיל
קודם-
מר יוסף ניסן: רגע, רגע-
מר שלומי שטרית: אני רוצה לדבר עכשיו.
מר יוסף ניסן: אפשר לשחרר את יעקב?
מר שלומי שטרית: כן, אתה יכול לשחרר.
גב' עדנה זטלאוי: זהו, אם אין יותר שאלות.
גב' רונית ד. עייאש: תודה רבה.
מר יוסף ניסן: יעקב תודה. יעקב תודה.
מר שלומי שטרית: אני רוצה להתחיל ולענות דווקא לאיש שאני באמת מעריך פה,
49
וזה למתי. מתי אתה יודע למה אמרתי לך שגם אם תהיה נוספת אני גם אתנגד? כי
יציאה נוספת שהבטיחו לנו, כמו שהבטיחו לנו לפני 20 שנה את הפקק פה. רק עוד 20
שנה יהיה לך פה יציאה. לכן אני לא מוכן לקחת את האחריות הזאתי. אבל עניתי לך
בכנות, זו הסיבה. אני רוצה לפרק את הערר הזה קודם כל. אני אמתין עד שתהיה
תשובה לערר, לאחר מכן אנחנו נקבל את ההחלטות האחרות. אבל אני רוצה להגיד
לכם-
מר יוסף ניסן: מי זה אנחנו? מי זה אנחנו?
מר שלומי שטרית: אני והחברים שלי שיושבים פה.
מר יוסף ניסן: כולם פה חברים שלך?
מר שלומי שטרית: שמתנגדים לכל בנייה לכל בית פה-
מר יוסף ניסן: כולם פה חברים שלך שלומי?
גב' עדי זנד: כן.
מר שלומי שטרית: מכיוון שכל מה ששמעתי הערב שכנעתם אותי. אתם באתם
ואמרתם לי שזה מכביד, הארנונה מכבידה, ואין פקקים, שכנעתם אותי שאנחנו לא
צריכים יותר שכונות פה. אתם אומרים את זה פה. אז למה אנחנו צריכים. אני מצפה
ממך יוסי להיות גבר, לקום להגיד אני הבעל הבית, בעל הבית השתגע, לא רוצה לבנות
פה. כשאני אסיים את שכונת שרונית, מתוך 700 בתים בנו שם רק 200 בתים. עוד 500
בתים זה ייקח עוד 15 שנה. אז נחליט לבנות עוד שכונה. מי יכול לכפות עליך? פיני בדש
כפו עליו?
מר יוסף ניסן: עוד פעם אתה לא מכיר את הנתונים.
מר שלומי שטרית: על פיני בדש כופים?
מר יוסף ניסן: אתה לא מכיר את הנתונים בכלל.
50
מר שלומי שטרית: על רוביק דנילוביץ' כופים?
מר יוסף ניסן: אתה לא מכיר את הנתונים.
מר שלומי שטרית: לא כופים על אף אחד, גם אתה צריך להגיד להם לא. אבל אתה
רוצה את השכונה. אתה רצית מלכתחילה, אתה ניסית לשכנע את כולנו לגבי השכונה
הזאת. ודחפתם לנו אותה פה מלמטה. ואנחנו נשתוק עכשיו, כי אנחנו נמתין לערר. אבל
שתדע לך יוסי, זה לא יעבור.
מר יוסף ניסן: בסדר.
מר שלומי שטרית: התושבים לא מטומטמים, הם לא רוצים בנייה פה, הם מבינים
שזה גם ערך הבתים שלהם, הם מבינים שזה גם ביטחון-
מר יוסף ניסן: מה זה קשור לערך הבתים בכלל?
מר שלומי שטרית: מה זה קשור? מה זה קשור לערך הבתים?
מר יוסף ניסן: מה זה קשור לערך הבתים? ההיפך, זה להעלות את ערך הבתים.
מר שלומי שטרית: לא, לא, היצע-
מר יוסף ניסן: זה להעלות את ערך הבתים.
מר שלומי שטרית: אני ראיתי-
מר יוסף ניסן: אתה אפילו לא מבין...
מר שלומי שטרית: אני רואה כמה עולה בית בלהבים היום, 2 מיליון ₪ בישנה,
מסכנים הפנסיונרים שלנו. 2 מיליון ₪ נשאר להם.
גב' ברוריה אליעז: אני קונה ב-2 מיליון ₪.
51
מר שלומי שטרית: לאן אנחנו רוצים להגיע?
מר יוסף ניסן: ...
מר שלומי שטרית: אל תגיד לי לא יוסי.
מר יוסף ניסן: היום נמכר מגרש ב-2,300,000 ₪ ואתה יודע את זה. אז איך אתה
אומר 2 מיליון ₪ על בית?
מר שלומי שטרית: תסתכל על עצמך במראה, תסתכל על עצמך במראה ותאמר את
האמת. היוזמה הזאת של שכונת שרונים-
גב' רונית ד. עייאש: יוסי, תן לו לדבר.
מר שלומי שטרית: הייתה של אלי לוי בכלל. אלי לוי המציא את השכונה הזאת. אלי
לוי הביא אותה בתנאים יותר טובים ממך, עם פארק הייטק במשולש שמה. כן, אלי לוי
הביא. המועצה הקודמת הביאה את השכונה הזאת.
מר יוסף ניסן: פארק הייטק?
מר שלומי שטרית: נכון. ואנחנו ביחד דחינו-
גב' רונית ד. עייאש: בוודאי.
מר שלומי שטרית: אותו 7 שנים.
גב' רונית ד. עייאש: בוודאי.
מר שלומי שטרית: 7 שנים דחינו את השכונה.
גב' עדנה זטלאוי: והמחלף הדרומי.
מר שלומי שטרית: אתה איתי ביחד היית איתי ודחינו את השכונה. מה קרה? אתה
52
מוכר את היישוב בשביל כסף? אתה לא ראוי להיות ראש מועצה. אתה לא ראוי להיות
ראש מועצה שאתה מוכר את היישוב בכסף. ואני אצביע לך נגד התקציב, ואני קורא
לכולם פה להצביע נגד התקציב, כי אנחנו לא נהרוס את היישוב שלנו. לא בנויים יותר.
אתה לא רואה מה קורה מבחינה בטיחותית פה? אין ביטחון, אין תחושת ביטחון זה
כבר, ואנחנו כאלה קטנים-
גב' ברוריה אליעז: אתה-
מר שלומי שטרית: אני מדבר-
גב' ברוריה אליעז: אתה לא מפחיד-
מר שלומי שטרית: אני לא הפרעתי לך.
גב' ברוריה אליעז: אתה לא מפחיד-
מר שלומי שטרית: אני לא הפרעתי לך.
גב' ברוריה אליעז: אבל אתה-
מר שלומי שטרית: אני לא הפרעתי לך.
מר יוסף ניסן: אל תצעק עליה.
מר שלומי שטרית: לא הפרעתי לך.
גב' ברוריה אליעז: אבל אני-
מר שלומי שטרית: לא הפרעתי לך.
גב' ברוריה אליעז: אני-
מר שלומי שטרית: אני לא הפרעתי לך.
53
גב' ברוריה אליעז: אני לא...
מר יוסף ניסן: אל תצעק עליה.
מר שלומי שטרית: לא הפרעתי לך. אתם 12 מגרשים-
גב' ברוריה אליעז: אתה מקלל, תתבייש לך.
מר שלומי שטרית: 12 מגרשים מכרת...
גב' ברוריה אליעז: תתבייש, מי הצביע אם לא אתה-
גב' עדנה זטלאוי: ברוריה.
גב' ברוריה אליעז: תתבייש.
מר שלומי שטרית: את תתביישי לך.
גב' ברוריה אליעז: אל תקלל את ראש המועצה.
מר שלומי שטרית: 12 מגרשים, 12 מגרשים... לך.
גב' ברוריה אליעז: איפה אתה מגיע לביטחון עכשיו?
מר שלומי שטרית: הכסף שחסר לנו כרגע פה ביישוב.
גב' ברוריה אליעז: אתה זה שמצביע-
מר שלומי שטרית: אני מצביע-
גב' ברוריה אליעז: ואחר כך עובר את הגדר.
54
מר שלומי שטרית: שמכרתם אותנו.
גב' ברוריה אליעז: ואחר כך עובר את הגדר. תתבייש.
מר שלומי שטרית: את תתביישי לך.
גב' ברוריה אליעז: תתבייש.
מר שלומי שטרית: תתביישי לך. איך 12 מגרשים?
גב' ברוריה אליעז: תת רמה.
מר יוסף ניסן: ברוריה.
פרופ' מתי ליפשיץ: ברוריה.
גב' ברוריה אליעז: תת רמה.
גב' עדנה זטלאוי: ברוריה ושלומי-
גב' ברוריה אליעז: תת רמה.
פרופ' מתי ליפשיץ: שלומי, לא מי שאומר את המילה האחרונה הוא הצודק.
גב' ברוריה אליעז: נכון, תת רמה.
מר יוסף ניסן: ברוריה, אל תרדי אבל.
גב' ברוריה אליעז: מה הוא מקלל עכשיו?
מר שלומי שטרית: לא הפרעתי לך.
מר יוסף ניסן: ברוריה-
55
גב' ברוריה אליעז: הוא במערכת בחירות עכשיו. איפה הביטחון עכשיו?
מר שלומי שטרית: אני אומר מדם ליבי, אני אומר את האמת.
גב' ברוריה אליעז: מה המגרשים עכשיו-
מר שלומי שטרית: את האמת אני אומר-
גב' ברוריה אליעז: כל שיחה-
מר שלומי שטרית: לא בחירות, לא מעניינת אותי פוליטיקה... ביישוב הזה.
גב' ברוריה אליעז: כל שיחה שלו-
מר שלומי שטרית: לא מעניין אותי פוליטיקה.
גב' ברוריה אליעז: ... בבחירות-
מר יוסף ניסן: אתה לא מאמין למילה...
מר שלומי שטרית: אני אומר לך, לא מעניין אותי פוליטיקה.
מר יוסף ניסן: מילה שאתה אומר-
גב' ברוריה אליעז: כל שיחה מועד הבחירות קרב.
מר יוסף ניסן: ברוריה.
גב' ברוריה אליעז: אי אפשר ככה.
מר יוסף ניסן: ברוריה, ברוריה.
56
גב' ברוריה אליעז: כולנו דיברנו כבני אדם.
מר יוסף ניסן: ברוריה-
גב' ברוריה אליעז: הוא מתחיל, אין בן אדם כבר.
מר יוסף ניסן: ברוריה.
פרופ' מתי ליפשיץ: בואו נירגע.
מר יוסף ניסן: ברוריה, תירגעי.
פרופ' מתי ליפשיץ: חבר'ה אנחנו לא במגרש של ביתר ירושלים.
גב' ברוריה אליעז: אי אפשר ככה, את לא רואה. אתה לא רואה את הרמה.
מר יוסף ניסן: ברוריה, ברוריה-
גב' ברוריה אליעז: את לא רואה את הרמה-
מר יוסף ניסן: אז אל תרדי לרמה.
גב' ברוריה אליעז: אוקיי. אני לא יורדת לרמה.
מר יוסף ניסן: אל תרדי לרמה הזאתי. כן.
גב' רונית ד. עייאש: טוב אני-
מר יוסף ניסן: סיימת שלומי?
מר שלומי שטרית: כן סיימתי.
מר יוסף ניסן: מצוין.
57
גב' רונית ד. עייאש: יופי, עכשיו אני.
גב' ברוריה אליעז: אז הוא צעק עליי אבל תני לי לדבר, אבל הוא סיים.
גב' עדנה זטלאוי: מה עם עדי, היא ביקשה ממזמן רשות דיבור.
גב' ברוריה אליעז: אבל העיקר שהוא צעק עליי. כי אין לו מה לדבר.
מר יוסף ניסן: נכון.
גב' ברוריה אליעז: אבל הוא היה מוכרח לצעוק.
מר שלומי שטרית: את רוצה להמשיך.
גב' ברוריה אליעז: הוא היה מוכרח לצעוק.
מר שלומי שטרית: מה עם ה-12 מגרשים ליד הבית שלך?
גב' ברוריה אליעז: מי הצביע-
מר שלומי שטרית: את.
מר יוסף ניסן: אתה. אתה, אתה.
מר שלומי שטרית: אני...
מר יוסף ניסן: אתה הצבעת.
(מדברים יחד)
מר יוסף ניסן: ברוריה, לא לרדת. ברוריה, לא לרדת.
גב' ברוריה אליעז: אני רוצה לדבר.
58
מר יוסף ניסן: אל תרדי.
גב' ברוריה אליעז: אני רוצה לענות.
מר יוסף ניסן: אל תרדי לרמה הזאת.
גב' ברוריה אליעז: כרגיל-
פרופ' מתי ליפשיץ: ברוריה-
גב' ברוריה אליעז: אבל אני רוצה להגיד משפט.
פרופ' מתי ליפשיץ: אבל ברוריה, לא ניקח את הדיון עכשיו-
גב' ברוריה אליעז: לא, אני רוצה להגיד משפט שכרגיל-
פרופ' אבי גרוס: רק שנייה-
גב' ברוריה אליעז: רגע, אבי רגע, שכרגיל, אבי כמו שהוא כותב בדברים שאני לא
עונה לו, שהנתונים שקריים, הנתונים שקריים, גם עכשיו עם נתונים שקריים. עם
שקרים לא מביאים אמת.
גב' עדי זנד: אבל רגע אני רוצה לשאול שאלה.
מר יוסף ניסן: כן.
גב' עדי זנד: מהבוקר שאלה אחת.
גב' ברוריה אליעז: ותתבייש.
גב' עדנה זטלאוי: היא רצתה לשאול שאלה.
59
גב' עדי זנד: הייתה לי שאלה מהתחלה. לא נתתם לי לשאול.
(מדברים יחד)
גב' ברוריה אליעז: אתה לא מבין מה שאתה מדבר, כי אתה אומר דבר והיפוכו.
גב' עדי זנד: יואל חכה רגע, אל תלך שנייה.
גב' ברוריה אליעז: אבל כבר התרגלתי לזה.
מר יוסף ניסן: אז ברוריה די.
גב' ברוריה אליעז: אבל אי אפשר כשכל-
מר יוסף ניסן: אז למה את מתרגזת?
גב' ברוריה אליעז: כי אי אפשר.
מר יוסף ניסן: אבל למה את מתרגזת? עזבי את זה. ברוריה.
(מדברים יחד)
מר יוסף ניסן: תדברי נו.
גב' עדי זנד: אבל אני לא יכולה-
מר יוסף ניסן: ברוריה, ברוריה-
(מדברים יחד)
גב' ברוריה אליעז: כי אתה לא בן אדם הגון. ואני לא אגיד לך מה אתה כן. אני לא
אגיד לך מה אתה כן.
מר יוסף ניסן: ברוריה, ברוריה.
גב' ברוריה אליעז: איך יתכן שהוא כל כך לא הגון? ואתה לא אומר לו את האמת.
60