פרוטוקול ישיבת מועצה ה-4 במניין לשנת 2022
כ"ז בסיון תשפ"ב
26 ביוני 2022
מספרנו מה/5873
סווג: בלתי מסווג/פנימי/רגיש/מסווג
מועצה מקומית להבים, תא דואר ,1 להבים מיקוד: .8533800 טלפון: .089554777 פקס: 089554774 אתר המועצה:
www.lehavim.muni.il אימייל: lehavim.muni.il@Lc
פרוטוקול
ישיבת מליאת המועצה ה- 4 במניין לשנת 2022
מיום שלישי, ח' בסיוון תשפ"ב, 07.06.2022
- הופק ע"י: בונוס פרוטוקולים בע"מ, טלפון: 03-5373237 –
1
משתתפים:
חברי מועצה:
מר יוסף ניסן - ראש המועצה
גב' ברוריה אליעז - חברת מועצה וסגנית ראש המועצה
עו"ד קובי נודלמן - חבר מועצה וסגן ראש המועצה
גב' רונית דמרי עייאש - חברת מועצה
גב' עדי זנד - חברת מועצה
פרופ' עפר לוי - חבר מועצה
פרופ' מתי ליפשיץ - חבר מועצה
חסרים: מר כפיר מימון - חבר מועצה
מר שלומי שטרית - חבר מועצה וסגן ראש המועצה
סגל: עו"ד דוד יבורסקי - יועץ משפטי
מר שמואל לביא - מבקר המועצה
גב' עדנה זטלאוי - מזכיר המועצה
גב' חגית מימון מגירה - גזברית המועצה
אינג' אלעד ארזי - מהנדס המועצה
גב' זהבה הראל - מנהלת מחלקת חינוך
מר דני ביטון - קב"ט המועצה
מוזמנת: גב' שרה מיכל אדרי - תושבת
2
על סדר היום:
.1 אישור פרוטוקול ישיבה .3/22
.2 דיווח ראש מועצה (כולל עבירות פע"ר ).
.3 מינוי חבר לוועדת ערר.
.4 הסמכת עובד המועצה אילן בן צבי ת.ז. 25216805 לפקח עבירות קנס וחנייה.
.5 הארכת שירות לעובדות המועצה.
.6 רענון חברים בוועדות שונות.
.7 מצגת ביטחון.
.8 אישורי תב"רים:
8.1 תב"ר 407 – הרחבת בית עלמין, הגדלה מ - 100,000 שח ל- 250,000 ₪ במימון
הקרן לעבודות פיתוח
8.2 תב"ר 417 – שיפוץ, חידוש והצללה גני משחק ציבוריים ע"ס 250,000 ₪ במימון
הקרן לעבודות פיתוח
8.3 תב"ר 418 – שיפוץ מקווה תפארת להבים ע"ס 99,500 במימו המשרד לשירותי דת.
8.4 תב"ר 419 – רכישת בובקט בסך 200,000 ₪ במימון הקרן לעבודות פיתוח.
8.5 תב"ר 420 – שיפוצי קיץ לשנת 2022 בסך 300,000 ₪ במימון הקרן לעבודות פיתוח.
8.6 תב"ר 421 – רכישת אוהל אבלים בסך 20,000 ₪ במימון הקרן לעבודות פיתוח.
8.7 תב"ר 422 – התאמת מועדון טבלן לגן חב"ד על סך 100,000 ₪ מהקרן לעבודות
פיתוח.
.9 דיון בדו"ח ממונה תלונות הציבור לשנת .2021
.10 אישור המועצה להתקשרות המועצה עם בתי השקעות "פעילים" ו"פסגות".
3
מר יוסף ניסן: ערב טוב, אפשר להתחיל? טוב חברים, ערב טוב לכולם. קודם כל,
אני חוזר מלוויה של מאיר בביוף, זיכרו לברכה. היה מזכיר מועצת הפועלים, עבד עם
אבא שלי המון שנים והיינו בקשר טוב. הבן שלו גר ביישוב.
פרופ' מתי ליפשיץ: באיזה גיל הוא נפטר?
מר יוסף ניסן: .70/72 בגיל שבעים כבר חלה...
גב' רונית ד. עייאש: הייתי בטוחה שהוא הרבה יותר מבוגר.
מר יוסף ניסן: הוא היה בחצי שנה האחרונה בסורוקה, מאושפז עם קורונה.
במחלקת קורונה.
גב' רונית ד. עייאש: כן, הוא היה במצב קשה. זה היה ברור שהוא...
מר יוסף ניסן: זה הלך למקום לא טוב, הוא לא הרגיש טוב בכלל, והשנים
האחרונות לא היטיבו עמו. והלך לעולמו היום. הוא היה מזכיר ההסתדרות, ורוביק
דנילוביץ'.
עו"ד קובי נודלמן: נכון, הוא היה העוזר שלו.
מר יוסף ניסן: כן. זה היה עצוב מאוד.
לסעיף 2 - דיווח ראש מועצה (כולל עבירות פע"ר).
מר יוסף ניסן: טוב, קודם כל אני שמח לבשר שהייתה ועדה לחלוקת הכנסות,
שדנה בנושא של עידן הנגב ואנחנו, כראשי הרשויות, הבנו שזה הולך למקום לא טוב, אני
לפחות, וחתמנו על הסכם שמאשרר את ההסכם הקודם, שאושר. למעשה, זה הסכם
המייסדים של המקום.
קיבלנו %,17 רהט עם %44 ו-33 אחוז לבני שמעון, וחתמנו על הסכם מחודש, ושלחנו את
זה לחברי הוועדה של משרד הפנים. בסופו של דבר, הם קיבלו החלטה, למרות המכתב,
4
קיבלו החלטה לשנות לנו את האחוזים, ולהוריד לנו שבעה אחוז, מהאחוזים שלנו, של
להבים.
ובסוף, שרת הפנים קיבלה את העמדה של ראשי הרשויות, והשאירה את המצב על כנו.
זאת אומרת, שאם לא היינו חותמים על ההסכם הזה בינינו, ראשי הרשויות, היו מורידים
לנו, וגם לבני שמעון, ומעבירים לרהט.
אז היו פה כל מיני מניפולציות, וכל מיני רעשי רקע ששמעתי, שאני ויתרתי על אחוזים
שם, שאין לזה פשוט שחר.
גב' רונית ד. עייאש: אתה מכין את התירוצים לבחירות, אני מבינה.
מר יוסף ניסן: לא קשור.
גב' רונית ד. עייאש: זה ממש התירוץ לבחירות.
מר יוסף ניסן: וזו האמת. אז זה באמת מה שקרה.
פרופ' עפר לוי: לכמה שנים ההסכם?
גב' רונית ד. עייאש: שיהיה לפרוטוקול.
מר יוסף ניסן: לא, עכשיו שנים קדימה, עד שיפתחו את זה שוב בעוד עשר שנים.
לא פחות, לדעתי. כי משרד הפנים לא פותח הסכמים ודברים קיימים חדשות לבקרים.
זה קורה פעם בהמון שנים. אז זה דבר ראשון.
תמכנו בקבוצה של הילדים שסיימו מקום ראשון בארץ במרוצי שדה של תושבי היישוב.
רובם נסעו גם לסלובקיה, השתתפות מכובדת. המועצה גם כן תרמה סטים של... עשינו
%50 עם אשל הנשיא על התלבושות, ובאמת זה דבר מבורך. והם חזרו מרוצים, עם
חוויות. גם פרסמנו שלט, גם בשמכם כשהם הגיעו. אז זה דבר שראוי לציון.
בנושא גידור וניקוי מגרשים, הדבקנו שלטים, מודעות על כל המגרשים בשרונית שלא
בונים בהם, בבקשה לנקות אותם ולגדר אותם, ואם לא – אנחנו נעשה את זה עבורם,
ובאמת יש כבר תושבים שהתחילו כבר להתאגד ביניהם, והתחילו כבר לגדר ולנקות, וזו
גם כן בשורה חיובית.
צריך להגיד תודה לאנסטסיה, שהיא תושבת היישוב בשרונית, והיא גם חברה בוועדת
ההיגוי, וזה היה נושא מאוד חשוב לה, והיא קידמה אותו ואני רוצה גם להודות לה.
5
אנסטסיה: (מחוץ למיקרופון) תודה לכם... אני גם חושבת ש... לעשות קצת רענון
של ההנחיה לעשות את זה. יש כאלה שבאמת קיבלו את ההודעה, והתחילו בהתארגנות,
ויש כאלה שעושים...
מר יוסף ניסן: כן, כן, מאה אחוז.
אנסטסיה: ואנחנו כבר בשלב של מסיימים את ה-30 ימי עבודה.
מר יוסף ניסן: מאה אחוז. אין לי מה להכחיש, ברגע שהם לא יעשו את זה, אנחנו נעשה
את זה. אני מקבל המון טלפונים בעניין הזה. המון.
אנסטסיה: אז שיעשו.
גב' רונית ד. עייאש: ומאיזה תקציב זה יצא? גזברית?
מר יוסף ניסן: זה יצא מהמועצה, ואנחנו נגבה את זה חזרה.
גב' רונית ד. עייאש: לא, יש פער. אתה יודע שזה לא בהכרח שיגיע הכסף. זאת אומרת, לגזברית
שעובדת על בסיס תזרים מזומן, שככה עובדת המועצה, ככה עובדת המועצה, על בסיס מזומן,
יהיה לה מחסור, כי היא תוציא את הכסף, ואלוהים יודע מתי היא תיפגש איתו.
גב' חגית מימון מ.: אז קודם כל אנחנו עובדים בצעדים קטנים, ולא...
גב' רונית ד. עייאש: מה זה צעדים קטנים? תהיו ספציפיים. מה זאת אומרת המילה 'צעדים
קטנים'. תפני בכף קטנה ותלכי? מה זה אומר צעדים קטנים?
מר יוסף ניסן: לא, אנחנו נעשה עשרים מגרשים, נפנה לאנשים,
גב' חגית מימון מ.: בדיוק, אנחנו לא נעשה את זה ברמה...
פרופ' מתי ליפשיץ: תגידו, מחובתם לעשות את זה? או זה רצון טוב?
6
מר יוסף ניסן: כן,
פרופ' מתי ליפשיץ: מחובתם?
מר יוסף ניסן: כן, חובתם.
גב' רונית ד. עייאש: מחובתם.
פרופ' מתי ליפשיץ: למה שלא תשלחו למי שלא עושה, למה לא לשלוח מכתב אישי,
גב' רונית ד. עייאש: בדיוק.
מר יוסף ניסן: כתבנו.
פרופ' מתי ליפשיץ: לא אולי תעשה, אולי לא תעשה.
מר יוסף ניסן: לא, כתבנו – אם אתה לא תעשה, אנחנו נעשה.
גב' חגית מימון מ.: נשלחו מכתבים.
פרופ' מתי ליפשיץ: לא. לא 'אם אתה לא תעשה, אנחנו נעשה', למה לא,
גב' רונית ד. עייאש: בדיוק.
פרופ' מתי ליפשיץ: אם זה מחובתם, וזה לא עניין של רצון טוב, זה כמו מישהו ששופך
זבל... מה זה אנחנו נעשה? למה לא להוציא לכל אחד, מאלה שלא עושה, מכתב מאיים,
שחובתו לעשות את זה, ויותר מזה...
גב' רונית ד. עייאש: ואם לא,
מר יוסף ניסן: כתבנו, כתבנו,
פרופ' מתי ליפשיץ: רגע, לא,
7
מר יוסף ניסן: יש ציטוט של החוק.
פרופ' מתי ליפשיץ: לא, אתה אומר 'אנחנו נעשה'.
גב' רונית ד. עייאש: לא, שנייה, זה הנדסה.
פרופ' מתי ליפשיץ: רגע, תנו לי לגמור.
גב' רונית ד. עייאש: סליחה.
פרופ' מתי ליפשיץ: חבר'ה, תנו לי לגמור את דבריי. אנשים, אפשר לגמור את הדברים
יוסי? אפשר? איך מרגילים אתכם לשמוע בן אדם עד הסוף, יוסי? איך אני מרגיל אותך?
בשיעורים פרטיים? איך?
מר יוסף ניסן: צריך פשוט לדבר.
פרופ' מתי ליפשיץ: בשיעורים של אחרי הצהריים.
מר יוסף ניסן: אני בשקט.
פרופ' מתי ליפשיץ: לא, באמת אני אומר. מה זה 'אנחנו נעשה'? מי ישלם לך אחר כך?
מי שלא עשה בזמן, גם לא ישלם לך אחר כך.
למה לא להוציא מכתב מאיים, אם זה חובה, שהם חייבים לעשות את זה, כל מי שלא
עושה, ואפילו יותר מזה, לתת לו זמן עד... לא 'תעשה'. אלא לתת לו זמן, ולעשות ביקורת,
שיהיה תוקף לזה.
גב' ברוריה אליעז: כך כתבתם?
פרופ' מתי ליפשיץ: למה לא ככה?
מר יוסף ניסן: זה בדיוק מה שעשינו.
8
גב' חגית מימון מ.: 45 יום.
מר יוסף ניסן: כתבנו מכתב,
פרופ' מתי ליפשיץ: אמרת לפני שנייה שאתה,
מר יוסף ניסן: רגע, תן לי, תן לי.
פרופ' מתי ליפשיץ: אתה צריך להחליט מה אתה אומר, כי אתה אמרת לפני שנייה
שאנחנו נעשה.
מר יוסף ניסן: תן לי רגע לענות. כתבנו לו שיש לו 45 יום לעשות את זה באופן
עצמאי. ציטטנו לו מהחוק, מה החובה שלו, ואמרנו – שאם אתה לא תעשה, אנחנו נעשה
ונגבה.
פרופ' מתי ליפשיץ: למה שאנחנו נעשה?
מר יוסף ניסן: אז מה אתה רוצה שנעשה?
פרופ' מתי ליפשיץ: שהוא יעשה. ואם לא, נעמיד אותו לדין על זה.
גב' רונית ד. עייאש: בדיוק. אני מבקשת אכיפה בהנדסה, שאוכפת.
מר יוסף ניסן: אבל מה המטרה? מה המטרה?
פרופ' מתי ליפשיץ: מה אתה מפחד? מה אתה מפחד? שאם תאכוף אותם, הם לא יצביעו
בעדך?
מר יוסף ניסן: לא.
גב' רונית ד. עייאש: בדיוק.
פרופ' מתי ליפשיץ: כן. מזה אתה מפחד.
9
מר יוסף ניסן: אבל אם תעמיד אותו לדין, אז השטח לא יהיה נקי.
פרופ' מתי ליפשיץ: אין דבר כזה, זה כמו שאני לוקח את הזבל שלי מהבית, ושופך על
הכביש ברחוב מורן ,11 מה תעשה עם זה? תגיד לי – אתה תאסוף? בבקשה.
מר יוסף ניסן: אגב, אני מעדיף שאני אעשה, מאשר שהתושב, אני אגיד לך למה...
פרופ' מתי ליפשיץ: אז זו חולשה.
מר יוסף ניסן: כי העבודה שלנו תהיה יותר מקצועית,
פרופ' מתי ליפשיץ: בשיא חולשתך, ממש.
מר יוסף ניסן: אגב, יש איזה אחד, אחד ראיתי שהוא גידר, והוא לא ניקה את
המגרש.
פרופ' מתי ליפשיץ: יוסי, אתה ראש המועצה, תעשה מה שאתה רוצה. אני רוצה לראות
כמה אנשים יחזירו לך את הכסף.
מר יוסף ניסן: מאה אחוז, אוקיי, בסדר. אני אדווח על זה גם, אני מתחייב.
פרופ' מתי ליפשיץ: אתה תדווח על זה.
מר יוסף ניסן: מתחייב.
פרופ' מתי ליפשיץ: איזה כיף, משהו שאפשר בעתיד להגיד שנעשה אותו.
גב' רונית ד. עייאש: בדיוק.
פרופ' מתי ליפשיץ: אני אדווח עוד שנה, עוד שנתיים.
גב' רונית ד. עייאש: לא, מה זה עוד שנה וחצי, כי זה יהיה אחרי הבחירות, ואז יהיה
10
הדיווח. זה בדיוק...
פרופ' מתי ליפשיץ: רבותיי, אכיפה זו אכיפה, מה? זה צריך להיות...
גב' רונית ד. עייאש: למה אתה עושה כשמישהו עובר על החוק?
מר יוסף ניסן: אני לטובת התושבים, רונית. את נגד, אני בעד.
גב' רונית ד. עייאש: אתה מבזבז את הכסף של התושבים.
מר יוסף ניסן: אני בעד התושבים.
גב' רונית ד. עייאש: אתה מבזבז את הכסף, זאת הבעיה שלך.
מר יוסף ניסן: טוב, בסדר.
גב' רונית ד. עייאש: לוקח, תיכף נגיע לפאנץ' ליין.
מר יוסף ניסן: את מדברת פה כאילו כולם מטומטמים, זה בסדר.
גב' רונית ד. עייאש: לא יודעת, אבל אם אתה אומר, אז אולי אתה. אני לא יודעת מה
אתה אומר, הלו?
גב' חגית מימון מ.: כל מה שקשור לכסף היה פה...
גב' רונית ד. עייאש: מה?
גב' חגית מימון מ.: ניהול תקין לחלוטין.
גב' רונית ד. עייאש: מתי יגיע הכסף הזה, חגית? נו?
גב' חגית מימון מ.: את לא נותנת להסביר, מה?
11
פרופ' עפר לוי: יש על זה תקדימים ביישובים אחרים?
גב' חגית מימון מ.: כן.
פרופ' עפר לוי: של גידור וחיוב?
מר יוסף ניסן: כן.
גב' חגית מימון מ.: כן, במיתר.
מר יוסף ניסן: מיתר, כן.
פרופ' מתי ליפשיץ: זה מחויב בחוק, נו מה? אני לא מבין אתכם בכלל.
מר יוסף ניסן: אותו הדבר במיתר, המועצה עושה ומחייבת...
פרופ' מתי ליפשיץ: אנחנו מדינת חוק.
גב' חגית מימון מ.: אבל גם במיתר עושים...
גב' רונית ד. עייאש: לקחתם את אותו יועץ, אז בגלל זה אצל מיתר. יש לכם עוד יישוב
חוץ ממיתר שעושה את זה?
מר יוסף ניסן: אני נסעתי למיתר, זה מה שמיתר עושים, הם גובים תשלום חודשי
קבוע מבעל המגרש, ומנקים ומסדרים לו את המגרש.
גב' רונית ד. עייאש: עוד ישוב חוץ ממיתר?
גב' חגית מימון מ.: זה רשום בחוק עזר, אני לא מבינה.
מר יוסף ניסן: כן, פשוט.
פרופ' מתי ליפשיץ: מה, תגדיל לו את הארנונה? מה?
12
מר יוסף ניסן: לא, הוא ישלם תשלום עבור הניקוי של המגרש.
פרופ' מתי ליפשיץ: איך הוא ישלם תשלום?
מר יוסף ניסן: מה זאת אומרת?
גב' חגית מימון מ.: אני אחייב אותו בתלוש של הארנונה, מה? למה לא?
מר יוסף ניסן: אני אחייב אותו.
פרופ' מתי ליפשיץ: זה מה שאני שאלתי, אמרת לי לא.
מר יוסף ניסן: לא, הוא לא משלם ארנונה,
פרופ' מתי ליפשיץ: אתם תעלו לו את הארנונה?
מר יוסף ניסן: הוא לא משלם ארנונה.
גב' חגית מימון מ.: אני אוציא לו תלוש רק על זה. אני אוציא לו רק על זה.
פרופ' מתי ליפשיץ: את מוציאה לו תלוש רק על זה?
מר יוסף ניסן: כן.
גב' חגית מימון מ.: כן, אין שום בעיה.
פרופ' מתי ליפשיץ: בהוראות קבע של הארנונה,
גב' חגית מימון מ.: לא אמרתי הוראת קבע, אמרתי שאני מוציאה לו חיוב,
מר יוסף ניסן: אם יש לו הוראת קבע, אז כן. אם יש לו הוראת קבע, אז כן.
13
גב' חגית מימון מ.: בדיוק כמו ששילמו לי על גזם. למה שילמו לי על גזם? למה שילמו
לי על גזם? זה בדיוק אותו הדבר, אני הוצאתי דו"ח, אני אוציא גם פה.
(מדברים ביחד)
עו"ד קובי נודלמן: אבל האכיפה, על פי חוק, זה קודם כל להודיע לו, לתת לו התראה.
אם אתה נותן לו התראה והוא לא מבצע את זה, אתה מבצע את זה, ואז אתה מוציא...
גב' רונית ד. עייאש: למה? למה? למה קובי? כי במיתר עשו אותו הדבר?
עו"ד קובי נודלמן: לא, לא, גם בבאר שבע עושים אותו הדבר.
גב' רונית ד. עייאש: מה זאת אומרת? לא, בבאר שבע לא עשו דבר כזה.
גב' חגית מימון מ.: גם באופקים עשו אותו הדבר.
גב' רונית ד. עייאש: ממש לא.
עו"ד קובי נודלמן: בסוף הרי אתה רוצה לחנך אותו.
פרופ' עפר לוי: בקיצור, זה חלק מחוק עזר עירוני, שמיושם בהרבה ערים אחרות,
גב' רונית ד. עייאש: זה לא, עופר,
פרופ' עפר לוי: מיתר, באר שבע.
מר יוסף ניסן: נכון.
פרופ' עפר לוי: זה לא משהו שהמצאנו כאן, כמו שמתייחסים לזה.
גב' רונית ד. עייאש: זה לא, זה לא.
מר יוסף ניסן: נכון. טוב, חברים,
14
גב' עדי זנד: יש לי שאלה עקרונית,
מר יוסף ניסן: כן?
גב' עדי זנד: לנושא הזה. עד כמה אנחנו מממשים אכיפה? הרי היה לנו סיפור
של קנסות בימי קורונה, היו לנו עניינים,
גב' חגית מימון מ.: אנחנו מממשים,
גב' עדי זנד: רגע.
גב' חגית מימון מ.: אוקיי.
גב' עדי זנד: אני אגמור את השאלה, בסדר?
גב' חגית מימון מ.: אין בעיה.
גב' עדי זנד: כמה אחוזים מתוך הקנסות שניתנו על קורונה, על חניה, על כל מיני
דברים אחרים – הרי הבאנו פקח מיוחד שייתן קנסות, עם תוכנה מיוחדת שתרשום, וכן
הלאה. כמה אחוזים אנחנו באמת מממשים את האכיפה שאנחנו מצהירים עליה?
מר יוסף ניסן: אגב, בנושא הזה, הפקח עוד לא אושר, הוא יאושר היום ואז הוא
יוכל לתת דו"חות.
גב' עדי זנד: אז עד עכשיו?
מר יוסף ניסן: עד עכשיו הוא היה בקורס, הוא לא נתן דו"חות.
גב' עדי זנד: אבל את התוכנה קנינו אז, נכון?
מר יוסף ניסן: נכון, נכון.
15
גב' עדי זנד: כן.
מר יוסף ניסן: הוא גם עשה הדרכה עליה.
פרופ' מתי ליפשיץ: אם הוא יאושר היום, בפגישה הבאה אתה תדווח לנו כמה דו"חות
הוא נתן?
מר יוסף ניסן: כן.
גב' עדי זנד: כמה דו"חות, לא רק, מתי זה לא...
מר יוסף ניסן: אני מתבייש ממישהו? נעשה עבודה ונביא את זה לפה.
גב' עדי זנד: מתי, זה לא כמה דו"חות הוא נתן, זה כמה גבייה הוא עשה בפועל.
גב' חגית מימון מ.: בדיוק, יש גבייה.
גב' רונית ד. עייאש: אבל מוטי,
גב' חגית מימון מ.: ומי שלא שילם, ה... שלו עלה בחמישים אחוז.
גב' עדי זנד: אני אשמח לקבל את הנתון.
גב' חגית מימון מ.: אין שום בעיה.
גב' רונית ד. עייאש: סליחה, מוטי היה יכול לתת, עשה קורס, עשה תוכנה, עשה זה, כמה
דו"חות נתן עד עכשיו?
גב' חגית מימון מ.: בגזם?
גב' רונית ד. עייאש: בכלל, לא שאלתי בגזם.
16
גב' חגית מימון מ.: משהו כמו .17
גב' רונית ד. עייאש: שאלתי בגזם?
גב' חגית מימון מ.: אז אני אומרת,
גב' רונית ד. עייאש: שאלתי בכלל.
גב' עדי זנד: ובוטלו, ובוטלו.
גב' חגית מימון מ.: מה בוטלו?
גב' עדי זנד: בוטלו.
גב' חגית מימון מ.: בוטלו שניים – שלושה.
גב' עדי זנד: בוטלו. אני מכירה את אלה שבוטלו.
גב' חגית מימון מ.: אין שום בעיה, אבל מה הבעיה בזה? אם בן אדם, יש יועץ משפטי,
ואם הוא הגיע למסקנה שהדו"ח, יש אפשרות לבטל אותו וזה מוצדק, למה יש פה בעיה?
גב' עדי זנד: זאת אומרת שאנחנו לא עושים, אנחנו סתם מפריחים מילים
באוויר.
גב' חגית מימון מ.: אבל זה לא נכון. זה לא נכון.
גב' עדי זנד: זה כן נכון.
גב' חגית מימון מ.: כי יש מערכת, וברגע שהקנס עלה,
גב' רונית ד. עייאש: אל תגני על מה שלא עובד נכון, חבל, באמת.
17
גב' חגית מימון מ.: אתן אומרות, ואתן לא נותנות להגיב. את שאלת אותי שאלה, נכון?
גב' עדי זנד: כן.
גב' חגית מימון מ.: אז תכבדו. נותנים דו"חות. ברגע ששולחים את הדו"ח, ברגע שבן
אדם שילם – הוא מזוכה. ברגע שהוא לא משלם, אחרי תשעים יום יוצא לו חיוב גדול
בחמישים אחוז. יש עורכת דין שמטפלת בזה, למה להגיד שזה לא עובד?
גב' רונית ד. עייאש: כמה מתוך ה-17 הגיעו לידי תהליך כזה? כמה? חוץ משניים כאלה
ששילמו?
גב' חגית מימון מ.: .15
גב' רונית ד. עייאש: לא הבנתי, כמה?
גב' ברוריה אליעז: .15
גב' חגית מימון מ.: יש 15 שמטופלים, חלק שולמו, וחלק קיבלו הודעה שזה גדל להם
ב-%,50 מה לא בסדר בזה? בדיוק כמו שעכשיו היית חוטפת דו"ח בכביש, ואחרי 90 יום
היית מקבלת תוספת.
גב' רונית ד. עייאש: ברור לגמרי. אבל מה? מוטי היה יכול לתת, 17 מאז שהתחלנו לפני
שנה ומשהו? באמת.
גב' חגית מימון מ.: הוא עושה סיבובים,
מר יוסף ניסן: אגב, הוא נותן הרבה התראות. אני חייב לומר, הוא נותן עשרות
התראות,
גב' רונית ד. עייאש: אתם מבינים?
18
מר יוסף ניסן: עשרות התראות. ואם תוך 48 שעות לא מתקנים, הוא נותן דו"ח.
זאת אומרת, שאנשים מקבלים את ההתראה הזאת, והם מגיבים בהתאם. תראו, המטרה
שלנו זה לא לתת דו"חות, המטרה שלנו היא לעשות סדר. המטרה של רונית, היא שאני
אתן דו"חות, כדי שאנשים יכעסו עליי, זה...
גב' רונית ד. עייאש: ממש לא.
מר יוסף ניסן: זה רונית, אבל זה לא המצב כרגע, וזה הסיפור, בסדר? זאת האמת,
נו די.
גב' רונית ד. עייאש: אתה מרכז מאמצים לא לכיוון הנכון, חבל.
מר יוסף ניסן: בואו נעשה... בואו נעבור לנושא הבא, דני,
גב' חגית מימון מ.: רגע, עוד משהו. הגידור, כל הנושא הזה?
גב' רונית ד. עייאש: כן?
גב' חגית מימון מ.: הוא היה בסדר גמור, עלה לוועדת רכש, הכול מצוין. אין פה שום
בעיית תזרים, ושום בעיה של רכש.
גב' עדי זנד: לא, למה אני שואלת את השאלה הזאת? מכיוון שניקוי וגידור על
ידי המועצה, זה עלות הרבה יותר גדולה מאשר לעשות קנס על אכיפה על גזם. ואז
ההוצאה היא גדולה יותר. זאת אומרת, אני לא יודעת כמה יעלה לפנות,
מר יוסף ניסן: את גם מוסיפה, לדעתי גם אפשר להוסיף תקורה.
גב' עדי זנד: אז אני אומרת, זה עלויות גבוהות יותר. זאת אומרת, עשרה כאלה,
זה לא עשרה כאלה. ואז, השאלה היא, עד שייגבה הכסף, מה יקרה? איפה ילך הכסף?
גב' חגית מימון מ.: שקלנו את זה, וזה עלה לוועדת רכש, ולקחנו מחיר לגידור, ומחיר
לפינוי, ואמרנו – נתקדם כל פעם, הפקח ילך, יעשה סיבוב. הנושא כן מסודר.
19
גב' עדי זנד: אוקיי, בסדר.
מר יוסף ניסן: דני.
מר דני ביטון: טוב חברים, שלום. אני רוצה, לפני שאני אצלול לתוך ה...
גב' רונית ד. עייאש: רגע סליחה, לפני זה, בדיווח של ראש המועצה, כי אנחנו עדיין שם,
מה עם החניה? הזזת? הצרת?
מר יוסף ניסן: איזה, ברכבת?
גב' רונית ד. עייאש: חצי פתוח, חצי סגור? אני כל יום אוספת,
גב' ברוריה אליעז: תני לו לדבר, נו באמת.
גב' רונית ד. עייאש: ברוריה, את לא נוסעת ברכבת, זה לא מעניין אותך. אני כל יום שם,
זה מעניין אותי.
גב' ברוריה אליעז: אני יודעת.
גב' רונית ד. עייאש: יופי, אז,
גב' ברוריה אליעז: זה מעניין לא רק אותך.
מר יוסף ניסן: טוב, שנייה אני אענה לה.
גב' ברוריה אליעז: יש איזה, אדם התחיל לדבר, אחר כך.
גב' רונית ד. עייאש: לא, אי אפשר אחר כך, זה נושא אחר.
גב' ברוריה אליעז: אבל למה להפסיק בן אדם באמצע דיבורו?
20
מר יוסף ניסן: אחרי דני. אחרי שדני ילך, אני אענה לך.
גב' רונית ד. עייאש: מצוין.
מר יוסף ניסן: אחרי דני.
מר דני ביטון: אז אמרתי, לפני שאני אגע בנתונים, עברנו איזשהו חודש וחצי כזה
דחוס של אירועים, וצלחנו אותם, סך הכול, בצורה חיובית. שנה שעברה, אירועי שבועות
והאירועים הנלווים להם, היו קצת נוקשים. הייתה קצת אווירה של אלימות ואווירה של
ונדליזם, שהצטרכה מעורבות של ביטחון, של משטרה.
אז לפני כל זה עשינו תהליך סדור, בין כל המחלקות, יחד עם המשטרה, ולמעשה יצרנו
מנגנון של הסברה בעיקר, בקרב בני נוער, בקרב בתי ספר, הגענו עד הכיתות, עשינו סוג
של הסברה, ובעצם מנענו מצב של ונדליזם, מצב של אלימות, של זריקות ביצים, מים
וכדומה, ואת כל שרשרת האירועים של מיום הזיכרון, שואה, עצמאות וכו', שבועות,
עברנו סך הכול בצורה שקטה.
פרופ' מתי ליפשיץ: זה לא אופייני דווקא לשבועות, נכון?
מר דני ביטון: סליחה?
פרופ' מתי ליפשיץ: זה לא אופייני רק לשבועות, זה היה לפני שנה בשבועות, זה לא שזה
שבועות, כל חופש.
מר דני ביטון: אני חושב שדווקא בשבועות היה... הם פשוט...
פרופ' מתי ליפשיץ: אבל מה, חג הביכורים הופך אותם לאלימים? לא.
גב' רונית ד. עייאש: המים.
מר דני ביטון: זה נתן לגיטימציה,
גב' רונית ד. עייאש: המים, המים.
21
גב' עדי זנד: אגב, גם השנה, דני, זרקו ביצים. ליד השער המזרחי, למחרת
בבוקר, מלא ביצים.
פרופ' עפר לוי: הם מגיעים גם מחוץ ליישוב, מאשל הנשיא... תמיד המשטרה... זה
מועד לפורענות.
פרופ' מתי ליפשיץ: דווקא בשבועות.
פרופ' עפר לוי: דווקא שבועות.
גב' עדי זנד: הם פשוט עברו מעבר לגדר, זה הכול.
פרופ' מתי ליפשיץ: לא בפורים ולא ב...
פרופ' עפר לוי: לא, ספציפית זה מסורת שמגיעה למקומות לא טובים.
מר דני ביטון: היו שני אירועים של ניסיון של אלימות, אנחנו טיפלנו בהם על ידי
המשטרה, עם אפס סובלנות, וזה חלחל ועשה את המסר, וסך הכול... זה קרה בשבוע של
שבועות. קצת מים, קצת ביצים, קצת גז מדמיע, עצרנו את זה ועברנו את זה.
טוב, מבחינת נתונים הפשיעה, אז אנחנו מדברים, אני מדבר על שנה מול שנה, עד היום,
עד 6 לחודש, אנחנו מדברים על ירידה של %55 בסל העבירות הנמדדות.
סך הכול, אחרי חמישה חודשים, אפשר להצביע על מגמה, אז המגמה, באמת, היא מגמה
חיובית של ירידה בפשיעה, כאשר העבירה הדומיננטית ביותר, היא עבירת גניבת הרכב.
היא מאפיינת את כל מרחב נגב, ואצלנו היא בירידה מאוד משמעותית של עשרות אחוזים.
אני יכול לומר, לא כדי לקנא, שיקנאו בנו, אבל בישובים דומים לנו, המצב הוא קשה
יותר. עומר, מיתר, סופגים עליות, אנחנו סופגים ירידה. העליות שלהם, הם לא הירידה
שלנו, הם בערך הירידה שלנו. זאת אומרת, זה משהו שקשה להסביר אותו, מבחינתם,
ואנחנו יכולים רק להודות על זה. יש פה עבודה יסודית, מסודרת,
פרופ' עפר לוי: גם מבחינת המספרים, אנחנו יותר נמוכים. גם מבחינת מגמה, וגם
מבחינת מספרים.
22
מר דני ביטון: בהחלט, אנחנו במגמה של ירידה מתמדת, אין באמצע פיק.
פרופ' עפר לוי: אם הם עלו מחמש לעשר, ואנחנו ירדנו ממאה לחמישים, אז...
פרופ' מתי ליפשיץ: איך הם היו בחמישה חודשים האלה במספרים?
מר דני ביטון: בגניבות רכב, בחמישה חודשים האלו, היו עשר גניבות, מול...
פרופ' מתי ליפשיץ: וכמה פריצות לבתים?
מר דני ביטון: ,9 מול 38 בשנה שעברה שני הערכים האלה. אז יש לנו ירידה וירידה
יפה. עד כאן...
פרופ' מתי ליפשיץ: מה השעות של הגניבת רכב?
מר דני ביטון: שעון החיים שלנו מדבר על %67 בלילה, ו-%33 ביום. תחילת השנה,
האמת שהמגמה הזאת התהפכה, וזיהינו שתוקפים אותנו ביום. האמת, ששינינו גם את
מערך האבטחה בהתאם להתנהגות הזאת, אבל זה מיד התהפך וחזר לשגרה. הלילה
מהווה בערך, שנה שעברה התנהג ככה, השנה עוד לא פילחתי את זה.
פרופ' עפר לוי: מה זה לילה, מבחינתך?
מר דני ביטון: לילה זה משמונה בערב. רוב העבירות זה...
פרופ' עפר לוי: שעות החשיכה, הכוונה?
מר דני ביטון: כן. רוב העבירות, אנחנו מדברים על עשר בלילה, עד ארבע בבוקר.
פרופ' עפר לוי: אוקיי.
מר דני ביטון: רוב העבירות.
פרופ' עפר לוי: אוקיי. שני שליש, שם.
23
מר דני ביטון: כן. זהו, עד כאן חברים.
מר יוסף ניסן: תודה רבה.
פרופ' עפר לוי: תודה רבה וישר כוח, באמת. על העשייה, ההובלה של כל מה
שקשור פה בביטחון...
מר יוסף ניסן: קודם כל, אני ודני קבענו פגישה קבועה עם מפקד תחנת רהט,
ואנחנו הולכים אליו לרהט, או שהוא בא אלינו פעם בחודש. באמת, זה שיתוף פעולה
מדהים, דני, יאמר לזכותו, הוא אישיות גם במשטרה, וזה חשוב. הם מעריכים אותו, אין
דבר שהוא מבקש והם לא נותנים לו, גם בשעות הכי קשות של רהט, אם הוא מבקש
ניידת, ניידת מגיעה לפה, זה לא דבר מובן מאליו בכלל.
ואתה רואה את היחס של מפקד התחנה, של השוטרים, של הקצינים, זה משהו אחר
לגמרי, זה לא היה לנו. לא היה לנו דבר כזה מאז שאני כאן, ובאמת לזכותו. הוא יודע
לפתוח דלתות, הוא יודע לדבר בשפה שלהם, וזה חשוב. וגם, חברת השמירה שלנו עושה
עבודה, ומרגישים את זה.
זמן התגובה הוא מינימאלי, יש לנו קבוצת ווטסאפ של דיווחים בזמן אמת, ומי שירצה,
נצרף אותו. תוך דקה הסייר מגיע, מישהו מדווח על משהו חשוד? תוך דקה הסייר מגיע,
מיד זה נענה, וגם המסר הזה, כנראה, עובר לשטח.
פרופ' מתי ליפשיץ: תן לנו תמונת מצב, מבחינת הסיור – מה בבוקר, מה אחרי
הצהריים, מה בלילה?
מר דני ביטון: אז אני אגיד בקצרה, כי יש האמת שיש לי מצגת, אם יהיה זמן...
רציתי פורום מלא. אבל בגדול, שעון החיים שלנו, הוא מחולק בבוקר, יש לנו שלושה
מאבטחים, כאשר שניים נמצאים במוסדות החינוך, בשער העליון ובשער התחתון של בית
הספר, ועוד סייר אחד, שהוא סייר נייד, שנע בין חמישה גנים – רימון, יערה, אודן, חצב,
טבלן ונחליאלי. הוא בעצם נותן מענה ממונע לחמשת הגנים האלו, זה למעשה קורה ביום,
עד לשעה חמש.
בלילה אנחנו משנים פאזה ויש לנו, אנחנו מתגברים בעוד סייר, אוקיי? ויש לנו עוד שני
שומרים בשערים, שבעצם מבצעים סינון ובידוק, ועוד סייר שמצטרף לסייר הקבוע,
שהוא נותן מענה עד הבוקר.
24
זאת אומרת, בלילה, בגלל השעון חיים של הפשיעה, אנחנו נותנים חיזוק נוסף, ולמעשה
אתה מקבל בלילה שני סיירים, עם עוד שני מאבטחים בשערים. השערים, יש פה תפיסה,
יש פה תורת הפעלה שפיתחנו, ייחודית לנו,
פרופ' מתי ליפשיץ: זה מאיזה שעה?
מר דני ביטון: משמונה, עד שש בבוקר.
פרופ' מתי ליפשיץ: משמונה עד שש.
מר דני ביטון: כן. למדנו, בעצם, כל פעם שינינו את השעות, בהתאם לפשיעה.
ראינו איפה אנחנו מוכים, איפה תוקפים אותנו, וככה הסטנו את הפעילות.
פרופ' עפר לוי: זו משמרת של עשר שעות, זה קרה כשזה התחיל לפני, משש,
והסתיים...
מר דני ביטון: זה קרה כשזה התחיל לפני, במקרה באמת, בהוגנות אני אומר,
במקרה ביום ששלומי העיר לי למה בשעה X לא היה, אז אמרתי לו – הזזתי את השעות.
אבל לא משנה, נחזור לשאלה של מתי – אנחנו בעצם מסיטים את הפעילות שלנו, בהתאם
לשעון הפשיעה. שעון הפשיעה יציב כרגע, אני מדבר על הלילה. אז משמונה, עד שש
בבוקר, אנחנו מעבים את ה...
פרופ' עפר לוי: שניים בשער, ושניים בסיור.
מר דני ביטון: בסיור. עכשיו, יש מספר מודלים, לא נכנס אליהם, אבל אדם
שרוצה להיכנס לתושב מסוים, והוא מחשיד אותנו. זאת אומרת, אני לא מדבר על גברת
שאני מזהה שהיא מכוחותינו והיא נכנסת ליישוב. אני מדבר על בחור צעיר ברכב מתאים,
בגיל מתאים ובחזות מתאימה, אני מתעקש עליו – אני בודק לאן הוא הולך, מה הנחיצות
שלו, אני נוסע אחריו. הוא אומר לי – אני הולך לכספומט, אז אני, יש לי מודל כספומט,
אני נוסע לכספומט מלווה אותו, עד שהוא יוצא החוצה. ואם הוא הולך למגרש הכדורגל,
אז הוא לא יכול להיכנס. כי יש לנו גם פה מודל מגרשי כדורגל, וכן הלאה.
25
אדם חשוד, רכב חשוד, פשוט "מציקים".
פרופ' עפר לוי: הבנתי שהיו הרבה מקרים שמישהו אמר שהוא נכנס לכספומט,
ברגע שעקבו אחריו הוא יצא...
מר דני ביטון: נכון. הוא יצא, פשוט פרסה. הרבה אנשים, אני יכול להגיד לך
שמשפחה, שאני מכיר אותם מבאר שבע, (הוסר שם), אני לא מאמין שאתם מכירים, אבל
אני מכיר אותם בצורה אישית, ארבע לפנות בוקר נכנסו ללהבים. ארבע לפנות בוקר,
מאזדה 6 לבנה נכנסת. לאן אדוני? – לחבר. נוסעים אחריו, עם רכב שכור שתגבר אותנו,
ורואים אותם נכנסים לרחוב סלעית, אחרי זה נכנסים לרחוב סבכי, בלי מטרה ברורה.
אני יודע שהם גנבים, הצוות לא ידע. הם העירו אותי בלילה, אומרים לי – יש פה רכב
שמסתובב, הנחיתי לבצע, לתקל אותו, תקלו אותו, מי אדוני? מחפשים את פלוני, איפה
הוא גר? לא יודעים. הבנו שהם מחפשים לפרוץ, הם גם מוכרים בתחום עבירות הרכוש
והסמים, ופשוט הוצאנו אותם החוצה.
אז נכון, לא היה פה איזה מעצר הירואי, אבל היה פה סיכול. הערנות של המאבטחים,
המודל... פשוט סיכלה את הפריצה לדירה ודאית, כי זה התחום שלהם. זה בעצם
המודלים שקורים.
בצניעות אני אומר – מתקשר אליי קב"ט מיתר, חבר, אומר לי –שמע, אצלי יש עלייה
בשמים, מה אתם עושים? אני לא מתבייש לשאול אותך, הוא קב"ט 26 שנים, באותו כסא.
אז אמרתי לו – קודם כל זה מחמיא לי, תודה רבה, והסברתי לו את המודלים שפועלים
פה. הוא... אני מניח שהוא... אם יישם אותם או לא, זה עניין שלו.
מר יוסף ניסן: אני רוצה עוד לומר דבר נוסף, יש לנו קושי מאוד גדול בגיוס
שומרים לשערים. זו משרה שמציעים שכר יותר גבוה במקומות אחרים, השכר שלנו לא
מספיק גבוה. אגב, העלינו להם בכמה שקלים, כדי באמת לשמר את המערכת, זה ממש,
אנשים עזבו אותנו, והרגשנו שמציעים להם במקומות אחרים.
אתה לא יכול להביא מישהו מבאר שבע, כשבבאר שבע משלמים לו חמישה שקלים יותר,
הוא לא יבוא ללהבים, זה לא הגיוני. ולכן, זה קושי מאוד מאוד גדול, ודני מתמודד עם
זה ברמה היומיומית. ממש, הוא משקיע בזה המון המון המון אנרגיה בלשמר את הצוות,
פרופ' מתי ליפשיץ: מתי אנחנו מעלים, חברת השמירה משלמת להם.
26
מר יוסף ניסן: כן, נכון.
מר דני ביטון: כן.
פרופ' מתי ליפשיץ: אנחנו מעלים לה את ה...
מר יוסף ניסן: כן, נכון.
פרופ' עפר לוי: סייר יש 24 שעות, בכל רגע נתון יש סייר ביישוב?
מר דני ביטון: בכל רגע נתון יש סייר, ובלילה הסייר הזה הופך להיות שני סיירים,
מכפיל את עצמו.
פרופ' עפר לוי: כן.
מר דני ביטון: וביום, יש קשב למוסדות החינוך, בלילה יש קשב לשער הזה.
פרופ' עפר לוי: אז יש שני חלונות זמן – בוקר ואחה"צ עד ערב, שיש רק סייר?
מר דני ביטון: נכון. עד שמונה יש סייר אחד.
פרופ' מתי ליפשיץ: אפשר להגיע ישירות טלפונית לסייר?
מר דני ביטון: בהחלט, הוא מפורסם.
פרופ' מתי ליפשיץ: מה המספר?
מר דני ביטון: ,050-2041028 אני אתן לך.
פרופ' עפר לוי: אבל יש גם פרסומים של המועצה, נכון?
מר דני ביטון: בוודאי.
27
פרופ' עפר לוי: מספרי חירום.
מר דני ביטון: אני שולח אליך לווטספאפ.
מר קובי נודלמן: זה אותו סייר קבוע?
מר דני ביטון: לא, הטלפון הוא קבוע, סייר מתחלף.
מר יוסף ניסן: טוב חברים, דני אתה משוחרר. תודה דני. טוב, על סדר היום אנחנו
מתחילים... חברים, על סדר היום. א' – רצית שאני אענה לך לגבי הרכבת.
גב' רונית ד. עייאש: בבקשה.
מר יוסף ניסן: עם הרכבת יש לנו רומן ארוך, הם בנו פה חניון, אני לא הסכמתי
לחתום להם על תשלום חד פעמי, שבזה הם מסיימים את התשלומים שלהם, כי חשבתי
ואני חושב שמגיע לנו יותר. אנחנו נקבל ארנונה על המקום. יש ויכוחים לא קטנים, זה
גם גורם לרכבת אי אלו בעיות כלל ארציות, זה לא רק להבים, אין להם תחנה רק
בלהבים, וגם הם מתמודדים עם בעיות שלהם, אז זה אותנו לא צריך לעניין, ולכן
מהמחלוקת הזו, שגם נמצאת בהליך משפטי במקביל, הם סגרו את החניון.
הם סגרו את החניון עם בטונאדות, ואז הם אומרים – אין שימוש. אין שימוש, אז אנחנו
לא צריכים גם לשלב, ואין ויכוח. במקביל, מה שבית המשפט יקבע. אבל מצד שני, זה
נוצר לחץ, זו התעללות גם בנוסעי הרכבת. אני הייתי מקבל את הטלפונים, לא מנכ"ל
הרכבת, מהתושבים שחנו במקומות אסורים, וקיבלו קנסות.
ואני החלטתי, כמו שהם פעלו בכוחנות וסגרו את החניון הזה, אז אנחנו צריכים לפעול
בכוחנות, ולפתוח את החניון הזה. אז פעלנו.
כמובן, עשיתי גם עבודת רקע, זה לא סתם. כי אם הייתי עושה את זה סתם, הם היו
מחזירים את הבטונאדות, וזה כבר קרה שלוש פעמים לפני זה. אני הזזתי את
הבטונאדות, והם סגרו אותן. הם הביאו למחרת כלי וסגרו את החניון.
עשיתי עבודה גם במשרד התחבורה, כדי שהם לא יחזירו את הבט ונאדות האלה, וזה מה
שקרה. למעשה, החניון הזה פתוח, ועכשיו אנחנו בהתדיינות, אבל לפחות יש אוויר. זאת
אומרת, אף אחד כרגע לא בלחץ, אין טלפונים על זה שאין חניון, כי בסך הכול המועצה...
28
פרופ' מתי ליפשיץ: חונים שם?
מר יוסף ניסן: חונים, כן. החניון פתוח. כבר שלושה שבועות החניון פתוח, מאז
שפתחנו את זה...
גב' רונית ד. עייאש: לא פתוח לגמרי, אבל,
מר יוסף ניסן: מאז שפתחנו, לא, פתוח לגמרי. אין בעיית חניה. בקיצור, אין בעיית
חניה בחניון הרכבת, וזאת למעשה המטרה הראשונית שהשגנו אותה, בסדר? אז יש עוד
כמה בטונאדות שאפשר להגיע, לעשות סיבוב קטן, אבל הן לא משמעותיות, וגם אותן
אנחנו נסיר מהמקום בהזדמנות הראשונה, לא כזאת בעיה.
וזהו, כרגע אנחנו מתנהלים גם על בסיס משפטי, אני חושב שאנחנו נוכל להשיג הישגים,
גם בעניין הזה, ואני חושב שזה שפתחנו את החניון, זה הוריד מאיתנו לחץ, ועכשיו מפעיל
עליהם לחץ. כי למעשה, אין להם שום סנקציה, ויש שימוש בחניון הזה.
בעיניי, מי שסוגר חניון, הוא גם בעל המקום. זאת אומרת, אם סגרת גם יש לך חזקה
בשטח, כי אחרת איך סגרת אם זה לא שייך לך? אז לדעתי הם פעלו הפוך מאיך שהם
צריכים לעשות, אבל בסדר, זה בסוף כנראה, אולי, בית משפט יקבע, אבל יש גם
התדיינות מאחורי הקלעים, וברמה היומיומית, גם לפני חצי שעה, עם סמנכ"ל משרד
התחבורה. לדעתי, אפשר להגיע איתם להסדרים שיניחו את הדעת, גם משפטית, כמובן,
וגם אני אשתף אתכם, כמו שאמרתי, ו... ויבוא לציון הגואל, אני מקווה שזה יקרה עוד
השנה, זה חשוב לנו. זהו, זה עניין חניון הרכבת.
לסעיף 1 - אישור פרוטוקול ישיבה .3/22
מר יוסף ניסן: טוב, אנחנו עוברים לסדר היום – אישור פרוטוקול ישיבה .3/22 יש
למישהו הערות, או התנגדות? הפרוטוקול מאושר.
החלטה: מליאת המועצה אישרה פה אחד את פרוטוקול ישיבה .3/22
29
מר יוסף ניסן: דיווח ראש המועצה, דיווחתי כולל עבירות פע"ר.
לסעיף 3 - מינוי חבר לוועדת ערר.
מר יוסף ניסן: מינוי חבר לוועדת ערר. נמצאת איתנו כאן שרה, שאמורה להחליף
את מוטי אמדו, שעזב אותנו לאופקים, ומאחר ולא הכרנו אותה וביקשתם לשמוע גם
אותה ולקבל קורות חיים, יש קורות חיים, אגב? צירפנו? יש קורות חיים לכולם? ביקשנו
קורות חיים. טוב, אז שרה תוכל לספר על עצמה.
גב' שרה אדרי: עדנה, איפה קורות החיים שלי? שידעו מי אני.
גב' עדנה זטלאוי: לא חשבתי, אף אחד לא אמר שצריך להביא אותם לפה.
גב' שרה אדרי: טוב,
גב' עדנה זטלאוי: את נמצאת פה, את תספרי.
גב' שרה אדרי: אוקיי. אז שמי שרה מיכל אדרי,
מר יוסף ניסן: אני אשלים אותך איפה ש...
גב' שרה אדרי: אני מהמתיישבים הראשונים, החמישים הראשונים ב- ,1986 איפה
שהרב נפתלי גר היום, זה היה הבית שלנו.
הייתי 35 שנה מורה, מורה בבית ספר מרחבים, תיכון ליד אופקים. מורה לחינוך גופני,
ומורה לתרבות ישראל – היסטוריה, למדתי באוניברסיטת בן גוריון תואר שני, יש עוד
כל מיני תארים, אבל זה לא... בעיקר עכשיו, סיימתי משפטים, אני עורכת דין, פתחתי
משרד של עורכי דין,
גב' ברוריה אליעז: בשעה טובה.
גב' שרה אדרי: תודה. עשיתי אצל עורך דין אלי חביב עשיתי את ההתמחות,
במשפחה, אז עכשיו אני עורכת דין בענייני משפחה.
30
פרופ' מתי ליפשיץ: בפני עצמך, ללא תלות באף אחד, אני מבין.
גב' שרה אדרי: כן. עצמאית, כן. ומנהלת מרכז גישור להבים, מעל עשרים שנה,
עו"ד קובי נודלמן: חברה בוועדות ערר.
גב' שרה אדרי: כן.
מר יוסף ניסן: קובי משלים אותי.
גב' שרה אדרי: הנה, תשלים. רגע, קודם כל, נשואה, אמא לארבעה ילדים, סבתא,
את הדברים הכי חשובים השארתי לסוף, איזה שרה זאת, איזה שרה זאת. אז קודם כל
אני אמא, נכון? וסבתא,
גב' עדנה זטלאוי: נשואה למשה.
גב' שרה אדרי: ונשואה למשה אדרי, כן. אלה הדברים החשובים. וזהו.
מר יוסף ניסן: כמה נכדים שכחת.
גב' שרה אדרי: לא, זה בלי עין הרע.
גב' ברוריה אליעז: לא סופרים.
גב' שרה אדרי: זה הדברים החשובים, וכל המטרה שלי, זה לעשות עשייה טובה
בלהבים. אני אוהבת את להבים, אני הקמתי את הספרייה בלהבים, באתי עם ילדים
קטנים, גרנו במבועים ולא הייתה ספריה. אמרתי – איך אפשר לגדל ילדים בלי ספרים?
זה לא נשמע טוב, והבת שלך הייתה אצלי בספריה, אתה זוכר את זה?
פרופ' מתי ליפשיץ: אני את משפחת אדרי מכיר מיום היוולדם ביישוב. גם אני נולדתי
ביישוב, הייתה לי בעיה לזהות אותך כל פעם, כל פעם הייתי רואה אותך בכובע אחר.
31
גב' שרה אדרי: נכון.
פרופ' מתי ליפשיץ: אז לא ידעתי אם זו את או לא את.
מר יוסף ניסן: היום היא בכובע של ועדת ערר.
גב' שרה אדרי: נכון. הבת שלך זכורה לי לטוב, אחת הילדות החרוצות, שהייתה
מחליפה ספרים בלי הפסקה. וזה...
פרופ' מתי ליפשיץ: היא הייתה קוראת בדרך לספריה, גומרת כשמגיעה הביתה.
גב' שרה אדרי: זה נכון. זה נכון, זה פשוט משהו שאי אפשר לשכוח. באמת, בלי עין
הרע.
והקמתי את הספרייה, הקמתי עוד כל מיני דברים, זה היה באמת לפני שלושים שנה, עם
אלי גז. עשינו הרבה תחרויות, בחנוכה עשינו את הלפידים, מסביב בורד, כל מיני דברים
שנכנסו למסורת. וזהו.
מר יוסף ניסן: עכשיו אני רוצה לומר משהו – קודם כל, שרה היא מתנדבת במרכז
הגישור, ועושה גישורים בין תושבים, בין... תתפלאו, אבל יש הרבה מחלוקות בין אנשים
בלהבים, במיוחד כששכנים צמודים. הנושא של גדר והנושא של חניות, והגדר החיה ו-
1001 דברים, והיא באמת עושה את זה בכישרון רב.
גב' שרה אדרי: ואפשר להגיד תודה לאלעד. בין שכנים, כן, כמה שאפשר.
מר יוסף ניסן: כן. אז היא עושה באמת עבודה נהדרת, מגיע לה. ולשרה גם לא
אומרים לא, כל מה שהיא מבקשת,
גב' שרה אדרי: תודה.
מר יוסף ניסן: אנחנו מקיימים,
גב' שרה אדרי: תודה תודה.
32
מר יוסף ניסן: כי היא באמת עושה מהנשמה ומהלב, וזה ראוי לציון.
גב' שרה אדרי: תודה.
פרופ' מתי ליפשיץ: יפה, אני חושב שלהתנדב לבצע עבודה ציבורית בלהבים, רק צריך
לברך על זה.
מר יוסף ניסן: לגמרי. גם בוועדת ערר זו התנדבות.
גב' שרה אדרי: כן.
מר יוסף ניסן: ואני בטוח שהיא תשמור על האינטרסים של היישוב, ללא ספק.
גב' שרה אדרי: בוודאי, בוודאי. איכות חיים.
מר יוסף ניסן: זהו, אני חושב שזה ראוי. אז טוב, אז עכשיו את משוחררת.
גב' שרה אדרי: תודה.
מר יוסף ניסן: ואנחנו נצביע.
גב' שרה אדרי: כן.
מר יוסף ניסן: את רוצה לומר עוד משהו?
גב' שרה אדרי: לא, אני רוצה להגיד תודה. תודה רבה שאתם נותנים לי את הזכות
לעשות את כל הדברים האלה.
מר יוסף ניסן: מאה אחוז.
גב' שרה אדרי: תודה רבה.
מר יוסף ניסן: תודה לך.
33
גב' שרה אדרי: זה באמת כבוד הוא לי.
מר יוסף ניסן: מאה אחוז.
גב' שרה אדרי: להתראות. ביי. שיהיה רק יום טוב, לילה טוב.
מר יוסף ניסן: לילה טוב, תודה רבה. טוב, אנחנו נתקדם, מי בעד המועמדות של
שרה? פה אחד.
החלטה: מליאת המועצה אישרה פה אחד את מינויה של גב' שרה מיכל אדרי כחברה
בוועדת ערר.
פרופ' מתי ליפשיץ: אפשר לבשר לה? שהיא תלך הביתה...
מר יוסף ניסן: כן, כן.
גב' ברוריה אליעז: האבא של הקוראת המצטיינת.
פרופ' מתי ליפשיץ: שרה!
גב' שרה אדרי: כן?
פרופ' מתי ליפשיץ: מה שנקרא, עברת מועד א'.
גב' שרה אדרי: תודה רבה, לילה טוב.
מר יוסף ניסן: לילה טוב.
לסעיף 4 - הסמכת עובד המועצה אילן בן צבי ת.ז. 25216805 לפקח עבירות קנס וחנייה.
מר יוסף ניסן: טוב, סעיף 4 - הסמכת עובד המועצה אילן בן צבי ת.ז., לפקח
34
עבירות קנס וחנייה.
אילן התקבל לפני משהו כמו שלושה חודשים, עבר הכשרה, הסמכה ולמעשה האישור
היום, נותן לו את הלגיטימציה, מבחינה משפטית, לתת דו"חות. הוא כבר עבר הכשרה
גם על המסופון, ואילן יהיה כוח עזר גדול.
ויש לי גם בשורה בשבילך, מתי, הוא גם יתעסק בפחים הירוקים שעל המדרכות, בסדר?
אז,
פרופ' עפר לוי: ממחר הוא יוכל להתחיל...
מר יוסף ניסן: מה?
פרופ' עפר לוי: ממחר?
מר יוסף ניסן: ממחר.
גב' רונית ד. עייאש: אבל הוא יתעסק במה? מה המדיניות?
מר יוסף ניסן: אכיפה.
גב' רונית ד. עייאש: אכיפה של מה? פח בחוץ זה לא בסדר.
פרופ' מתי ליפשיץ: שלא יהיו פחים ירוקים על המדרכה.
גב' רונית ד. עייאש: לא, זה ה... לא דנו בזה, מתי, מה המדיניות?
מר יוסף ניסן: מה את רוצה? שנלך נגד התושבים? כן, איך? איך? טוב, הוא יהיה...
גב' רונית ד. עייאש: הראש מועצה הכי עלוב שהיה לנו.
מר יוסף ניסן: אבל זאת האמת.
גב' רונית ד. עייאש: עלוב.
35
פרופ' מתי ליפשיץ: שלא יהיו פחים ירוקים על המדרכה.
מר יוסף ניסן: שלא יהיו פחים ירוקים על המדרכה, כן.
גב' רונית ד. עייאש: בדיוק. זאת אומרת, שלא יהיו פחים ירוקים על המדרכה.
פרופ' מתי ליפשיץ: נכון.
גב' רונית ד. עייאש: מעולה, לא, שיש מדיניות סוף סוף, כן.
פרופ' מתי ליפשיץ: לפחים הירוקים יש ריבוי טבעי. משבוע לשבוע הם מתרבים. אז
אילן צריך להיכנס לעבודה מהר מאוד,
מר יוסף ניסן: זה נכון.
פרופ' מתי ליפשיץ: כי את הילודה הזאת קשה לעצור.
מר יוסף ניסן: זה נכון, ניתן לאנשים פרק זמן לבנות נישה פנימית, ניתן להם גם
להסתגל לרעיון.
פרופ' מתי ליפשיץ: פרק זמן והגבלת זמן.
מר יוסף ניסן: כן, כן.
פרופ' מתי ליפשיץ: זה החצי השני.
מר יוסף ניסן: כן.
פרופ' מתי ליפשיץ: אגב, קצת על עברו של אילן? מאיפה הידע? מאיפה הוא בא? מה
הוא בא?
מר יוסף ניסן: אילן, אני יודע? בעברו, גם יש לו, הוא ספר כלבים בתחביב שלו,
36
במקצוע שלו,
גב' רונית ד. עייאש: הוא תושב,
מר יוסף ניסן: תושב היישוב, הוא גם עבד בחברת ה... בצוות שלוש, במשך כמה
שנים. אז הוא גם מכיר את העבודה, מכיר את הזה, והוא גם עוזר לנו גם בסיורים במהלך
ה...
פרופ' מתי ליפשיץ: מה הייתה עבודתו הקודמת?
מר יוסף ניסן: בצוות .3
פרופ' מתי ליפשיץ: צוות .3
גב' רונית ד. עייאש: ספר כלבים.
מר יוסף ניסן: כן.
גב' רונית ד. עייאש: ספר כלבים.
מר יוסף ניסן: מי בעד? כולנו, פה אחד? פה אחד. טוב, תודה.
החלטה: מליאת המועצה אישרה פה אחד לאשר הסמכת עובד המועצה אילן בן צבי ת.ז.
25216805 לפקח עבירות קנס וחנייה.
פרופ' מתי ליפשיץ: סליחה, מה אמרת רונית? את ראיינת אותו?
גב' רונית ד. עייאש: לא, אמרתי שהוא אמר שהוא ספר כלבים היה בעברו, היה לו רכב
כזה שמספר.
מר יוסף ניסן: כן, נכון. ספר נייד כזה, כן.
37
גב' רונית ד. עייאש: כן, זה...
פרופ' מתי ליפשיץ: הוא עדיין מתעסק עם זה? כי יש לי איזה כלב מופרע.
גב' עדנה זטלאוי: לא, כבר לא.
גב' רונית ד. עייאש: היה לו רכב כזה שזה, שבגלל זה...
דוברת: אפשר להשאיר את הכלבים ליד הפחים.
פרופ' מתי ליפשיץ: זה כלב שלא הולך לספריה.
לסעיף 5 - הארכת שירות לעובדות המועצה.
מר יוסף ניסן: חברים, אנחנו בסעיף 5 – הארכת שירות לעובדות המועצה, מצ"ב
בזה המסמכים. יש לנו שתי עובדות, האחת בשם חנה סלמי, והשנייה בשם דחבש בת
שבע. שתיהן עובדות בתחום החינוך.
הן הגיעו לגיל פרישה, אבל יחד עם זאת, יש ועדת הארכת שירות שישבה והמליצה
למועצה להאריך את עבודתן במועצה. הן עושות עבודה טובה, המערכת מרוצה מהן. את
רוצה לומר מילה?
גב' עדנה זטלאוי: בדיוק את מה שאמרת.
מר יוסף ניסן: אוקיי, אז העבודה מרוצה,
גב' רונית ד. עייאש: גם הארכנו לבת שבע שנה אחת...
מר יוסף ניסן: אחת בגנים, אחת בבתי הספר.
גב' זהבה הראל: במציאות, שאין סייעות טובות, ומי שטוב שווה להשאיר אותו.
מר יוסף ניסן: לגמרי, יש מחסור מאוד גדול בשוק בסייעות, ו...
38
גב' רונית ד. עייאש: לגמרי.
מר יוסף ניסן: כולם בעד? כולם בעד, פה אחד.
החלטה: מליאת המועצה אישרה פה אחד הארכת שירות לעובדות המועצה גב' חנה
סלמי וגב' בת שבע דחבש לשנה נוספת, שנת תשפ"ג.
מר יוסף ניסן: אני רואה שכשחסרים פה חברים, הישיבה עוברת הרבה יותר קל
ומהר. אולי נאמץ את זה.
לסעיף 6 - רענון חברים בוועדות שונות.
מר יוסף ניסן: טוב, רענון חברים בוועדות שונות. מה יש לנו, עופר?
פרופ' עפר לוי: הוועדה לאיכות הסביבה, רוצים לצרף שתי חברות חדשות.
גב' עדנה זטלאוי: אבל כמה חברות יש לכם בוועדת איכות הסביבה?
פרופ' עפר לוי: וגם לרענן ולהסיר לפחות שניים. אני חושב שגם עזבו את היישוב
חלק.
פרופ' מתי ליפשיץ: יש פה, סליחה, אני נכנס לך באמצע המילים, תגמור, תגמור.
פרופ' עפר לוי: אני רק אציין שנאלצנו, לא יכולנו לקיים את שתי הוועדות
האחרונות, כי לא הגיעו מספיק חברים. יש תושבים שמאוד מעורבים ומגיעים כאורחים,
אבל זה לא עוזר לנו. יש שם חברי מועצה ששוב, אני ויוסי מגיעים, בהרכב החברים, יש
גם את שלומי, ברוריה וקובי, אני יודע שמראש...
גב' עדנה זטלאוי: חייבים להיות.
פרופ' עפר לוי: אני יודע, אז יכול להיות,
39
גב' עדנה זטלאוי: זו ועדה שחייבים להיות חברי מועצה.
עו"ד קובי נודלמן: ביקשתי לצאת.
פרופ' עפר לוי: כן. אני חושב שאנחנו צריכים,
גב' עדנה זטלאוי: האינטרנט לא נפתח לי, אבל חברי מועצה חייבים להיות, בין
שלושה לארבעה בוועדה.
פרופ' עפר לוי: אוקיי. אז כרגע יש חמישה, ונראה לי שזה לא... זה לא נראה, אכן
קובי ביקש לעזוב, גם ברוריה.
גב' ברוריה אליעז: מלפני שנתיים.
פרופ' עפר לוי: אם צריכים להיות לפחות שלושה, אני מניח שלשלומי זה חשוב,
למרות שגם הרבה זמן מאז שהוא הגיע בפעם האחרונה,
פרופ' מתי ליפשיץ: שלומי חבר בוועדה הזאת?
פרופ' עפר לוי: כן.
פרופ' מתי ליפשיץ: אז זה שלומי, אתה ויוסי?
גב' עדנה זטלאוי: וברוריה, וקובי.
גב' ברוריה אליעז: לא.
פרופ' עפר לוי: בכל ועדה, חייב שיהיה יחס מסוים בין חברי מועצה... לבין נציגי
ציבור. ולכן הכניסו אנשים שמראש הם אמרו שכנראה הם לא יכולים להיות שם.
(מדברים ביחד)
גב' ברוריה אליעז: לא צריכים להיות חמישה אנשים,
40
גב' עדנה זטלאוי: אבל אין חמישה, יש ארבעה, ברוריה.
גב' ברוריה אליעז: ארבעה וראש המועצה.
גב' עדנה זטלאוי: לא, יש ארבעה שלומי, עופר ועוד אחד.
גב' ברוריה אליעז: הרשומים, זה הוא ואני. אנחנו לא צריכים להיות רשומים.
פרופ' עפר לוי: צריך לרענן, צריך לוודא שלפחות מול התושבים, כי זה מה שמנע
מאיתנו, אז יש פה תוספת של שתי החברות שציינתי, ליאת שפר ותמי לסט.
פרופ' מתי ליפשיץ: כמה יש סך הכול בוועדה הזו?
פרופ' עפר לוי: אני עכשיו פותח את המסמך.
גב' עדנה זטלאוי: האמת היא שככה, הוועדה בנויה יותר מנציגי הציבור במועצה,
מחברי המועצה,
מר יוסף ניסן: יש עשרה היום, עופר.
גב' עדנה זטלאוי: לא, זה ממש לא... התקנון שלה צריך להיות ככה – חברי מועצה,
עמותות סביבתיות, זאת אומרת, נציגים של ארגונים סביבתיים, של שני ארגונים, ואולי
שני נציגי ציבור, תושבים. זהו, זה התקנון של הוועדה.
פרופ' מתי ליפשיץ: אז סך הכול עשרה?
מר יוסף ניסן: עשרה יש, כן, כרגע.
פרופ' מתי ליפשיץ: אני חושב שזה נכון לוועדה הזאת, זה נכון לכל הוועדות, צריך
להסתכל אחורה. מי שחבר ועדה ובא לפגישות, צריך להישאר. מי שחבר ועדה, רשום על
הנייר, ולא בא לפגישות, או מגיע לפגישה אחת, צריך להוציא אותו מהוועדה.
מר יוסף ניסן: כן, מסכים.
41
פרופ' עפר לוי: אוקיי, רונית שאנן.
מר יוסף ניסן: רונית שאנן עזבה.
פרופ' מתי ליפשיץ: אז אני חושב שאם מרעננים ועדות, אותה מתכונת שאני חושב על
פיה בכל הוועדות צריך ללכת.
גב' עדנה זטלאוי: רוני קמאי מגיעה?
מר יוסף ניסן: לא,
גב' עדנה זטלאוי: בלהה גבעון, מגיעה?
מר יוסף ניסן: לא.
גב' עדנה זטלאוי: היא נציגה של ... אי אפשר לשנות אותה.
מר יוסף ניסן: אי אפשר להוציא אותה, אז אנחנו מוציאים את רונית שאנן ואת
רוני קמאי, נכון?
גב' עדנה זטלאוי: שנייה, ויורם שחר הוא גם נציג של...
מר יוסף ניסן: מגיע.
גב' עדנה זטלאוי: אז רונית שאנן... מנהל שפ"ע הוא לא חבר.
מר יוסף ניסן: הוא לא חבר.
פרופ' מתי ליפשיץ: גם אם יורדים מעשרה לפחות, צריך להיות יעילים, ולא רשימה
גדולה.
מר יוסף ניסן: אוקיי, אנחנו מחליטים להוריד את רוני קמאי ואת רונית שאנן,
42
גב' עדנה זטלאוי: אבל תודיעו להם, בתור יושב ראש,
פרופ' מתי ליפשיץ: ובלהה גבעון.
מר יוסף ניסן: לא, בלהה גבעון היא נציגת ארגון.
גב' עדנה זטלאוי: היא חייבת כי היא נציגת ארגון.
פרופ' עפר לוי: להסיר את שניהם, ולהוסיף,
מר יוסף ניסן: להוסיף את שניהם, כן.
פרופ' עפר לוי: תמי לסט וליאת שפר. מאוד פעילות, מאוד מעורבות.
גב' רונית ד. עייאש: נו, אז שיהיו.
מר יוסף ניסן: תמי לסט ושפר.
גב' רונית ד. עייאש: האם שמרתם על אותה פרופורציה בין חברי מועצה, אחרי ששניים
ירדו?
גב' עדנה זטלאוי: לא, גם ככה היו יותר מדי תושבים.
פרופ' עפר לוי: לפי דעתי אפשר להסיר לפחות חבר מועצה אחד. כי כרגע,
גב' עדנה זטלאוי: שהיועץ המשפטי יתייחס לזה.
גב' רונית ד. עייאש: הורדתם שניים.
מר יוסף ניסן: לא, אבל הורדנו והוספנו.
פרופ' עפר לוי: אנחנו חמישה חברי מועצה.
43
גב' עדנה זטלאוי: לא, אתם ארבעה, עפר. ארבעה.
מר יוסף ניסן: ארבעה, עפר.
גב' רונית ד. עייאש: אוקיי.
פרופ' עפר לוי: למה? שלומי, ברוריה, קובי, יוסי ואני.
גב' עדנה זטלאוי: לא, יוסי לא חבר.
מר יוסף ניסן: אתם יודעים מה? אז בואו נוסיף אותי.
פרופ' עפר לוי: יוסי חבר.
גב' עדנה זטלאוי: לא.
מר יוסף ניסן: נוסיף אותי אז. נוסיף.
פרופ' עפר לוי: אוקיי. אבל אתה מגיע ממילא, אז...
מר יוסף ניסן: אני מגיע, לא משנה, שאני אהיה חבר.
גב' עדנה זטלאוי: אז מי רוצה לרדת?
מר יוסף ניסן: קובי יורד,
גב' ברוריה אליעז: אנחנו ירדנו כבר לפני שנתיים.
מר יוסף ניסן: קובי וברוריה יורדים,
גב' ברוריה אליעז: לא יודעת למה המשכתם לרשום אותי, כאשר הבקשה הייתה לפני
שנתיים.
44
פרופ' עפר לוי: אכן, גם קובי וגם ברוריה, ביקשו שנסיר אותם, אבל...
מר יוסף ניסן: אז בסדר, אני אהיה, אני אהיה נוסף לוועדה, תרשמי.
גב' עדנה זטלאוי: כן, יוסי.
מר יוסף ניסן: יוסי נוסף, ברוריה וקובי יורדים. ויורדים רוני קמאי ורונית שאנן,
גב' עדנה זטלאוי: יוסי ניסן נוסף.
מר יוסף ניסן: כן.
גב' עדנה זטלאוי: ברוריה וקובי יורדים. מי, אבל, נוסף במקומך?
מר יוסף ניסן: נוסף ליאת שפר ותמי לס.
גב' עדנה זטלאוי: אתה נוסף פה אחד, איפה עוד חבר מועצה?
עו"ד קובי נודלמן: יש את שלומי.
גב' רונית ד. עייאש: שלומי היה כבר.
גב' עדנה זטלאוי: אבל זה שלושה במקום ארבעה.
מר יוסף ניסן: כן, נו.
עו"ד דוד יבורסקי: לא מספיק?
גב' עדנה זטלאוי: בתקנון של הוועדה, זה ארבעה חברי מועצה. תקן אותי, יועץ
משפחתי.
45
עו"ד דוד יבורסקי: רבע מחברי הוועדה צריכים להיות.
גב' עדנה זטלאוי: לא, לא, לא. ועדת איכות הסביבה, יש לה תקנון מיוחד. רוני קמאי
יורדת?
מר יוסף ניסן: כן.
גב' עדנה זטלאוי: רוני קמאי, ומי עוד?
מר יוסף ניסן: ורונית שאנן.
גב' עדנה זטלאוי: לא, ויאיר רגב נשאר?
פרופ' עפר לוי: כמובן.
גב' עדנה זטלאוי: אוקיי, ורונית שאנן.
מר יוסף ניסן: טוב, את תבדקי אונחנו נחזור לזה, אם צריך?
גב' עדנה זטלאוי: אין לי אינטרנט, אני מצטערת.
פרופ' עפר לוי: בקיצור, אם שלושה מספיק, אז להסיר גם את קובי וגם את
ברוריה.
מר יוסף ניסן: נמשיך, ואחרי זה נחזור לזה אם צריך?
גב' עדנה זטלאוי: לא, ועדת איכות סביבה. עזוב את זה, לא רוצה את זה.
מר יוסף ניסן: ועדת,
גב' עדנה זטלאוי: איכות הסביבה ברשויות המקומיות.
מר יוסף ניסן: איכות הסביבה.
46
פרופ' עפר לוי: עכשיו יש לי גם עוד שאלה, כתוב – מנהל מחלקת שפ"ע, שזה מוטי?
מר יוסף ניסן: כן.
פרופ' עפר לוי: כתוב פה כחבר, אז...
מר יוסף ניסן: לא בטוח שזה מוטי, זה עובדיה, לא?
פרופ' עפר לוי: אבל מוטי מגיע בדרך כלל.
מר יוסף ניסן: זה עובדיה.
פרופ' עפר לוי: מוטי מגיע.
מר יוסף ניסן: אוקיי, אז אפשר להחליף אותו.
גב' עדנה זטלאוי: זה למעשה מי שמתעסק עם הסביבה.
פרופ' עפר לוי: מוטי.
מר יוסף ניסן: מוטי, מוטי.
פרופ' עפר לוי: כן.
פרופ' מתי ליפשיץ: עופר, מי זה יושב הראש?
פרופ' עפר לוי: אני.
פרופ' מתי ליפשיץ: אתה. כל מה שקורה שם... הבלגאן והזבל, באים לדיון בוועדת
איכות הסביבה? או שמזה אתם, זה לא תיק שאתם מתעסקים איתו.
47
פרופ' עפר לוי: לא התעסקנו ספציפית, אבל יש פה גם ועדה,
מר יוסף ניסן: אבל מתעסקים בזה ביום יום, בטח. מוטי מתעסק בזה ביום יום.
פרופ' עפר לוי: בשיתוף גם עם...
פרופ' מתי ליפשיץ: בוועדה, אני שומע מעפר שלא...
מר יוסף ניסן: לא, לא התעסקנו בזה בוועדה.
פרופ' עפר לוי: אני אומר, יש צוות היגוי של שמונה, שאנה חברה בו, אלעד, יוסי,
ועוד חברים נוספים – ושם אנחנו דנים בצורה מופרדת, על בעיות ... שקשורות לפיתוח
של השכונה בעיקר.
פרופ' מתי ליפשיץ: ואתה בוועדת ההיגוי הזאת.
פרופ' עפר לוי: כן, אני בשתי הוועדות.
מר יוסף ניסן: טוב, הזיכרון של עדנה עדיין עובד, ארבעה חברי מועצה. טוב, אז
אנחנו נשאיר אותך כחברה. אני אתווסף, וקובי ירד, בסדר? אני אתווסף וקובי ירד. טוב.
החלטה: מליאת המועצה החליטה פה אחד לאשר בועדת איכות הסביבה את החברים
יוסי ניסן, תמי לסט, ליאת שפר במקום עו"ד קובי נודלמן, רונית שאנן ורוני קמאי.
(אתנחתא קלה)
לסעיף 8 - אישורי תב"רים:
מר יוסף ניסן: אנחנו עוברים לאישורי תב"רים, חברים. אנחנו מתחילים בהרחבת
בית עלמין,
48
גב' עדנה זטלאוי: תב"ר .407
גב' חגית מימון מ.: בעמוד 2 יש את כל הרשימות. בעמוד הראשון, איך שאתה הופך
אותו.
פרופ' עפר לוי: אפשר להתייחס?
מר יוסף ניסן: כן.
פרופ' עפר לוי: ישבנו כאן בישיבה שעלו כל מיני טענות, קוברים אנשים, או
שקוברים יותר מדי, או שלא קוברים אנשים מבחוץ. והוסבר גם שנותרו 12 חלקות, והיו
פה טענות – זה הרבה, זה יספיק, לא צריך להילחץ וזה נדחה.
אני, יצא לי להשתתף גם עם יוסי באזכרה, ויחד עם הרב, לפני חודש או משהו כזה, אני
ראיתי שם את המצוקה של הרב, שנותרו ארבע חלקות בלבד, ואין פתרון.
מר יוסף ניסן: אגב, 4 חלקות זה שניים נפטרים ששומרים חלקות, כן?
פרופ' עפר לוי: כן. ושמנסים לראות איפה אפשר גינות, להוריד גינות כדי לנסות
לגרד עוד חלקה פה, חלקה שם. אז המצוקה היא מצוקה אמיתית, וזה מאוד, בעיניי, לא
הוסיף כבוד, שנושא כזה חשוב וקריטי, גם ניסיון להציג אותו כאילו יש פה איזה אינטרס
או משהו, ואני מקווה שעכשיו זה יאושר ויקודם, ושבאמת לא נקלע למצב שיכול להיות
שאנחנו כבר נמצאים שם.
פרופ' מתי ליפשיץ: אז להרחיב על דבריך, הרי המועצה הצביעה בעד התוכנית לבית
העלמין, אם הצבענו כולנו בעד התוכנית לבית העלמין, ועכשיו צריך לעשות את החלק
השני של ההצבעה שלנו, זה מתבקש לעשות את זה.
פרופ' עפר לוי: כן. אבל היה משהו...
פרופ' מתי ליפשיץ: אנחנו רוצים להתחיל, זו העלות, יאללה, תעלה את זה להצבעה.
מר יוסף ניסן: טוב, חברים. זו הגדלה לשם הביצוע, מי בעד?
49
גב' רונית ד. עייאש: רק תסבירו את הכסף, בבקשה, לפני הזה. תסבירו לי מה זה המאה
אלף ומה זה המאתיים.
גב' חגית מימון מ.: 100 אלף זה התכנון, זה כולל...
גב' רונית ד. עייאש: 100 אלף זה מה שאישרנו כבר.
גב' חגית מימון מ.: אז אני מסבירה. 100 אלף זה התכנון, שכלל אדריכלית נוף,
אדריכל,
גב' רונית ד. עייאש: כמה סיימנו ב-100 אלף הזה?
גב' חגית מימון מ.: את כל המאה כרגע, שזה כולל הזמנה גם של תשעה קברים חדשים,
לא קברים,
גב' רונית ד. עייאש: כן, קבירות.
גב' חגית מימון מ.: בורות.
גב' רונית ד. עייאש: זה נכלל בתוך המאה אלף שכבר הוצאנו.
גב' חגית מימון מ.: כרגע אין לי במאה כלום.
גב' רונית ד. עייאש: כלום, סיימת את כל הכסף.
גב' חגית מימון מ.: סיימתי את הזה,
גב' רונית ד. עייאש: שכלל מה שתכננת, במאה אלף.
גב' חגית מימון מ.: כן. אפילו הצלחנו, חוץ מתכנון, לעשות גם את החפירות.
גב' רונית ד. עייאש: אוקיי, אז זה ה-,100 וה-,150 מה הם?
50
מר יוסף ניסן: זו החלקה החדשה.
גב' רונית ד. עייאש: תסבירו לי, מה זה אומר חלקה חדשה?
גב' חגית מימון מ.: פוטנציאל של 100 ומשהו, ,120
מר יוסף ניסן: 120 קברים.
גב' רונית ד. עייאש: זאת אומרת, מה מכינים? מכינים את הבטון?
מר יוסף ניסן: כן, כן.
גב' רונית ד. עייאש: מכינים את החורים, מה מכינים ב- 150 הנוספים?
מר יוסף ניסן: יוצקים את כל הקברים, ואחרי זה מגיע באגר וחופר את הקבר.
גב' חגית מימון מ.: עושים בעצם הכנה לקבר.
מר יוסף ניסן: שמים למטה, כבר עשיתי על זה מחקר, שמים בלוקים למטה,
מכסים את זה בעוד בלוקים, ועל זה שמים את האדמה.
גב' רונית ד. עייאש: ולכמה קברים ה-150 מספיקים?
מר יוסף ניסן: זה אמור להספיק לכולם, קיבלנו כבר הערכות מחיר שזה יספיק.
בנוסף, יכול להיות שנצטרך אחרי זה עוד סכום, של פתיחת הקבר ביום הלוויה. אתה
מזמין את הקבלן, ואז הוא פותח את הקבר, הוא חופר ומכין את הקבר לקבורה. זה עולה
750 ₪ ליחידה.
גב' חגית מימון מ.: אני מאמינה שזה יהיה במקביל,
מר יוסף ניסן: כן.
גב' חגית מימון מ.: אין ברירה.
51
פרופ' מתי ליפשיץ: זה כסף שמקבלים מביטוח לאומי אחר כך, חבל.
גב' רונית ד. עייאש: בדיוק, זה בהחזר. אתה מקבל על כל נפטר.
מר יוסף ניסן: בסדר, לא משנה, אבל צריך לאשר את התב"ר.
גב' רונית ד. עייאש: בסדר, והבסיס ההשקעתי של ה-150 אלף, היא הערכה של מי? מי
נתן לנו?
מר יוסף ניסן: זה הצעות מחיר.
גב' חגית מימון מ.: היה מפרט מדויק של כל השלבים,
גב' רונית ד. עייאש: סגור, בסדר גמור.
פרופ' מתי ליפשיץ: מי בעד?
מר יוסף ניסן: מי בעד? פה אחד.
פרופ' מתי ליפשיץ: כולם, פה אחד.
החלטה: מליאת המועצה אישרה פה אחד את תב"ר 407 – הרחבת בית עלמין, הגדלה
מ -100,000 שח ל-250,000 שח מהקרן לעב' פיתוח
מר יוסף ניסן: שיפוץ חידוש והצללת גני משחק ציבוריים. בישיבה האחרונה נתנו
לכם מפה עם כל המתקנים שאנחנו רוצים לשדרג אותם, יש ביקוש, יש מגרש אחד
בסנונית, שהוא כבר עומד שומם הרבה זמן, מחכה, גם כן, למתקנים, במניפה יש אחד,
גם בפארק הציפורים יש מתקן שצריך להוסיף, ועוד הצללה. בקיצור, יש לנו עלויות. זה
מוערך ב-250 אלף ₪,
פרופ' מתי ליפשיץ: מי עשה את ההערכה?
52
מר יוסף ניסן: זה הערכות עם אנשי מקצוע שישבנו איתם. זאת אומרת, אנחנו
יודעים פחות או יותר...
גב' רונית ד. עייאש: יש הצעות מחיר.
פרופ' מתי ליפשיץ: ...מהנדס המועצה פה?
מר יוסף ניסן: מה?
פרופ' מתי ליפשיץ: מהנדס המועצה בהערכה הזו?
מר יוסף ניסן: הוא לא היה שותף, לא. הוא לא היה שותף. זה עלויות של מתקנים,
זה לא... אין בזה איזו עבודה הנדסית מסובכת, זה לא משהו שדורש מומחיות, או איזה
משהו ספציפית.
גב' רונית ד. עייאש: אני רוצה להעיר על הזה,
מר יוסף ניסן: אנחנו יודעים כמה עולה מטר הצללה, אנחנו יודעים כמה עולים
מתקנים, אנחנו יודעים כמה עולה דשא, אנחנו יודעים הכול. כאילו, הכול כבר ידוע לנו.
גב' רונית ד. עייאש: אני רוצה להעיר, הסיפור של הגנים האלה התחיל בישיבה קודמת,
או קודמת קודמת, מתי שהיא לא הייתה, ב-150 אלף.
ותוך כדי הישיבה, ככה באה הבקשה, ב- ,150 ותוך כדי הישיבה, ראש המועצה אומר –
לא רגע, סליחה סליחה סליחה, אני מבקש מאתיים.
גב' חגית מימון מ.: לא, רגע, היה תב"ר,
גב' רונית ד. עייאש: רגע, עכשיו אני.
גב' חגית מימון מ.: רגע, היה תב"ר לגן מסוים, אני רק מחדדת.
גב' רונית ד. עייאש: אני עכשיו, אני ברור לי.
53
גב' חגית מימון מ.: אוקיי, זה תב"ר אחר.
גב' רונית ד. עייאש: זה לא תב"ר אחר.
גב' חגית מימון מ.: זה תב"ר אחר.
גב' רונית ד. עייאש: זה מאה,
מר יוסף ניסן: זה תב"ר אחר.
גב' רונית ד. עייאש: זה 250 בנוסף למאתיים?
מר יוסף ניסן: כן, כן, כן.
גב' רונית ד. עייאש: תבינו מה זה אומר.
מר יוסף ניסן: כן.
גב' רונית ד. עייאש: 500/450 אלף לגנים ציבוריים.
פרופ' מתי ליפשיץ: על כמה גנים, כרגע, מדובר?
גב' רונית ד. עייאש: מה זה?
מר יוסף ניסן: שלושה גנים.
פרופ' מתי ליפשיץ: שלושה גנים שצריכים לשפץ אותם,
גב' ברוריה אליעז: על ה-250 שלושה?
פרופ' מתי ליפשיץ: איפה הם נמצאים שלושת הגנים?
54
מר יוסף ניסן: אחד בשכונת המניפה, אחד בסנונית,
גב' ברוריה אליעז: שאין עוד, שהם לא קיימים.
גב' רונית ד. עייאש: אין כלום בסנונית, אני גרה בסנונית.
מר יוסף ניסן: אז זהו, יש שמה,
גב' רונית ד. עייאש: אין צורך בפארק הזה, אף פעם לא היה.
מר יוסף ניסן: התושבים רוצים, מה לעשות.
גב' רונית ד. עייאש: אין שם, כולם מבוגרים, הילדים,
מר יוסף ניסן: אז פנו אליי התושבים, הנכדים מגיעים, רוצים מתקן, אין מתקן.
גב' רונית ד. עייאש: הילדים בצבא, בוא תעשה סקר.
מר יוסף ניסן: על כל הפריפריה שמה, אין גן אחד. בכל האזור הזה, אין גן אחד.
גב' רונית ד. עייאש: אבל אנחנו קרובים מאוד לפארק הציפורים, מה הבעיה עם זה?
מר יוסף ניסן: בסדר, אז...
גב' רונית ד. עייאש: לא, תעשה,
מר יוסף ניסן: אבל בנו שם כבר, זה בנוי.
גב' רונית ד. עייאש: לא צריך כלום.
מר יוסף ניסן: אבל זה בנוי.
גב' רונית ד. עייאש: מה זה בנו? זו אדמה.
55
מר יוסף ניסן: לא,
גב' רונית ד. עייאש: לא אדמה, זה...
מר יוסף ניסן: יש שם משטח גומי. לא, יש משטח גומי, אין אף מתקן.
גב' רונית ד. עייאש: איזה משטח גומי? שהיה בו...?
מר יוסף ניסן: לא,
גב' רונית ד. עייאש: מה היה, אני גרה שם עשרים שנה.
מר יוסף ניסן: נכון.
גב' רונית ד. עייאש: בחייך, זה כזה שהיה משחק שזז קדימה ואחורה, עם איזו גולה
באמצע, שמסתובבת.
מר יוסף ניסן: נכון נכון נכון.
גב' רונית ד. עייאש: אני גרה שם עשרים שנה, יוסי, בחייאת.
פרופ' מתי ליפשיץ: אתה יכול לחזור עוד פעם, איפה...?
מר יוסף ניסן: אחד בפארק הציפורים, אחד,
פרופ' מתי ליפשיץ: את פארק הציפורים עצמו?
מר יוסף ניסן: כן. בתוך פארק הציפורים, אנחנו עושים עוד מתקן, וגם הצללה
שנפלה לנו, וצריך שם לחזק בעמודים. ואחד בסנונית, ואחד במניפה.
פרופ' מתי ליפשיץ: בסנונית אתה מדבר על המשטח...?
56
מר יוסף ניסן: כן.
פרופ' מתי ליפשיץ: ובמניפה?
מר יוסף ניסן: להוסיף שם עוד מתקן, רוצים להוסיף עוד מתקן.
גב' ברוריה אליעז: וזה לא יקר מדי? חמישה?
גב' רונית ד. עייאש: גן הציפורים היה סגור?
גב' חגית מימון מ.: זו הייתה בעיה של בטיחות.
מר יוסף ניסן: רק הזה ליד הבית שלה זה מאתיים אלף, לבד.
פרופ' מתי ליפשיץ: במניפה יש הצללה? או צריך לעשות?
מר יוסף ניסן: יש הצללה.
פרופ' מתי ליפשיץ: אז הצללה צריך, בגן הציפורים במקום מסוים,
מר יוסף ניסן: כן?
פרופ' מתי ליפשיץ: ובסנונית?
מר יוסף ניסן: בסנונית, כן. ופארק הציפורים. עוד פעם, זה הכול יהיה פה שקוף,
כן?
גב' רונית ד. עייאש: אני מציעה שתוותרו על סנונית, ותלכו לאזור יותר פעיל. אמיתי
אני אומרת, תראו את המיפוי של המקום הזה.
מר יוסף ניסן: את יודעת מה? בואו נאשר את זה, ואני פתוח לשמוע.
גב' רונית ד. עייאש: אני לא יודעת איך בנוי ה-,250 כמו שלא הייתי סגורה שתוך כדי
57
הישיבה,
מר יוסף ניסן: בסדר.
גב' רונית ד. עייאש: אתם מעדכנים מ-150 ל-.200
מר יוסף ניסן: אני אזכיר לך, את אישרת פרויקטים בחינוך ב-300 אלף ₪, שלא
ידענו בכלל מה הם, מתקציב שאסור היה להוציא אותו.
גב' רונית ד. עייאש: תתפלא.
מר יוסף ניסן: זה את. אז עכשיו את באה להטיף לנו שזה.
פרופ' עפר לוי: פעם קודמת היה גם מיפוי, נכון? הראתם מיפוי.
מר יוסף ניסן: כן, נכון.
פרופ' עפר לוי: אין את זה עכשיו.
מר יוסף ניסן: נכון.
גב' עדי זנד: היה מיפוי, אבל לפי המיפוי הזה הייתה בחירה, לעשות את הגן הזה
לפי בקשת התושבים, שישבו פה וביקשו,
גב' חגית מימון מ.: נכון.
גב' עדי זנד: שאת הכסף נשקיע בגן הזה, למרות שיש גישה גם לגנים אחרים.
אבל זו הייתה בקשה של תושבי שרונית. את היית, והיה פה עוד מישהו שאני לא מכירה
אותו.
גב' ברוריה אליעז: היו אנשים,
גב' עדי זנד: לא משנה, אמרתם זה קרוב לנו, כדי שזה נתנו,
58
גב' ברוריה אליעז: זה אושר כבר, עכשיו מדברים על דברים אחרים.
גב' עדי זנד: ברוריה.
גב' ברוריה אליעז: כן?
גב' עדי זנד: רגע, שנייה.
גב' ברוריה אליעז: לא, אני אומרת שזה אושר. האם זה נכון?
גב' עדי זנד: אני רוצה להעלות טיעון, את יכולה להסכים איתי, ואת יכולה לא
להסכים איתי.
גב' ברוריה אליעז: אוקיי.
גב' עדי זנד: בסדר? תודה. אני אומרת – כרגע אני מסתכלת, יש חצי מיליון ₪
לטובת הצללות, שיפוצים של גנים. אני רוצה לשאול, האם יש החלטה של המועצה,
שמשקיעים עכשיו במיפוי הזה של הגנים, ולהגיד – אנחנו צריכים עכשיו שני מיליון ₪
לשים על גנים כי המצב בגנים לא טוב, כי צריך הצללות, כי צריך מתקנים, כי צריך את
זה, ונביא את זה לדיון. לא בשיטת, אני קוראת לזה שיטת הסלמי – הפעם נעשה את הגן
הזה, אחר כך נגיד שלושה גנים כאלה.
האם יש איזשהו מיפוי, מיפוי אמיתי, לא זה הגנים שישנם מפוזרים, אלא מיפוי של
צרכים?
גב' רונית ד. עייאש: כמה יש,
גב' עדי זנד: כמו שאתם יודעים להגיד לי על תקשוב, שהתקשוב חסר לכם פה
ופה ופה, אז עשיתם מיפוי של התקשוב. תגידו האם על הגנים יש מצב של בלאי, אני
מקבלת. אם יש מצב של בלאי, והוא גורף, כי עם השנים, ועם הרוחות, ועם מזג האוויר,
תגידו סכום אחד שייתן לנו מענה בצורה...
מר יוסף ניסן: אגב, יש עוד מתקן אחד בשדרות...
59
גב' עדי זנד: בבקשה, אני בטוחה שיש עוד.
גב' רונית ד. עייאש: יוסי, אני רוצה...
מר יוסף ניסן: בסדר, כל זה לטובת חידוש וגני משחקים.
גב' עדי זנד: קודם כל, זה ברור שהכול הוא לטובה, אבל בואו נסתכל רגע,
מר יוסף ניסן: צריך לשמוח.
גב' עדי זנד: אני מלאת שמחה.
מר יוסף ניסן: כן, רואים.
גב' עדי זנד: נכון?
מר יוסף ניסן: כן.
גב' עדי זנד: אבל זה לא בגללך.
מר יוסף ניסן: איך זה אושר. טוב.
גב' רונית ד. עייאש: כמה נשאר בקרן עבודות פיתוח?
גב' חגית מימון מ.: מיליון ,350 אחרי ששריינו גם,
גב' רונית ד. עייאש: 1,350,000 אחרונים,
גב' חגית מימון מ.: אחרי ששריינו, רגע, גם ל-2022 וגם ל-.2023
גב' רונית ד. עייאש: את מה?
60