פרוטוקול ישיבת מליאת המועצה ה – 5 במניין לשנת 2020

1

כ"ט באב תש"פ

19 באוגוסט 2020

מספרנו מה/5516

פרוטוקול

ישיבת מליאת המועצה ה- 5 במניין לשנת 2020

מיוםשלישי, י"ד באב תש"פ, 04.08.2020

- הופק ע"י: בונוס פרוטוקולים בע"מ, טלפון 03 -5373237 -

2

משתתפים:

חברים: מר יוסף ניסן - ראש המועצה

גב' ברוריה אליעז - חברת מועצה וסגנית ראש המועצה

גב' רונית דמרי עייאש - חברת מועצה

גב' עדי זנד - חברת מועצה

ד"ר עפר לוי - חבר מועצה

חסרים: פרופ' מתי ליפשיץ - חבר מועצה

עו"ד קובי נודלמן - חבר מועצה וסגן ראש המועצה

מר כפיר מימון - חבר מועצה

מר שלומי שטרית - חבר מועצה וסגן ראש המועצה

סגל: עו"ד יגאל ברק-עופר - יועץ משפטי

מר שמואל לביא - מבקר המועצה

גב' עדנה זטלאוי - מזכירת המועצה

מר אלעד ארזי - מהנדס המועצה

גב' בתיה הרפז - מנהלת מחלקת חינוך

מר דני מלכה - קב"ט המועצה

מוזמנים: גב' שרון דינשטיין

מר אלי שמול - מפקד תחנת רהט

מר יונה יצחקי - קצין אג"ם

3

על סדר היום

1. אישור פרוטוקולים א' ו-ב' לשנת 2020

2. דיווח ראש מועצה (כולל עבירות פע"ר

3. אישור מורשי החתימה של בית הספר

4. אישור תבחיני תמיכות לשנת 2021

5. ועדות המועצה– על פי בקשה הח' רונית דמרי עייאש

6. אישור מינויים לועדות:

עלמה וטרסקו ושולי גולדמן לחברות בוועדת איכות הסביבה.

ליזט פרץ לחברה בוועדות קהילה ותרבות.

7. הצגת מרכז הצעירים החדש– גב' שרון דינשטיין

8. אישורי תב"רים

8.1 תב"ר388 הקמת חדר מחשבים בבית ספר להבים על סך 142,736

₪, במימון: מפעל הפיס 92,736 ₪ והקרן לעבודות פיתוח 50,000

.₪

8.2 תב"ר389 העברת קריית המודיעין ללהבים על סך 75,000 ₪

מהקרן לעבודות פיתוח

8.3 תב"ר390 פרויקט יער להבים על סך 1,850,000 ₪ במימון

מפעל הפיס 500,000 ₪

רשות הניקוז 750,000 ₪

קרן המים 500,000 ₪

קרן לעבודות פיתוח 100,000 ₪

4

מריוסף ניסן: ערב טוב לכולם, אני אתן את הדיווח שלי אחר כך, אני פשוט לא

רוצה לעכב את החברים הנכבדים שהגיעו,

גב' עדנה זטלאוי: שיציגו את עצמם, רק, לפרוטוקול. בסדר?

מר יונה יצחקי: יונה יצחקי, קצין אג"מ ואלי שמול,

מר אלי שמול: אלי שמול, מפקד תחנת רהט.

לסעיף 2 - דיווח ראש מועצה (כולל עבירות פע"ר).

מר יוסף ניסן: אנחנו היינו לפני שבוע בערך, בתחנה, יחד עם דני וגם אלעד היה.

קיבלנו את הנתונים, ובאמת שמחנו מאוד ואני הצעתי שהם יגיעו לישיבה, על מנת שגם

נוכל לשאול אותם שאלות. אגב, כפיר היה לו זה, אבל הוא לא מגיע, אני רואה.

גב' ברוריה אליעז: כפיר היה גם שם?

מר יוסף ניסן: לא, כפיר שאל בקבוצה, פשוט הייתה לו שם טעות, הוא ראה חצי

שנתי, והוא...

גב' ברוריה אליעז: הגיב על חצי שנתי.

גב' רונית ד. עייאש: למה זו טעות?

מר יוסף ניסן: הייתה לו קצת ביקורת. מה?

גב' רונית ד. עייאש: למה זו טעות? טוב, סליחה.

מר יוסף ניסן: לא,

גב' רונית ד. עייאש: לא, אנחנו נשאל את השאלות בסוף ההצגה.

מר יוסף ניסן: הפילוחים ממש יום יום בשנה, לעומת אותו יום בשנה שעברה.

וזה מה שהיה, אז באמת בחצי שנתי,

גב' רונית ד. עייאש: טוב, בוא נראה.

מר יוסף ניסן: רשות הדיבור, בבקשה.

מר אלי שמול: ערב טוב לכולם, בגדול, מה שאנחנו נציג זה בעצם נתונים

שקשורים לארבע עבירות הרכוש הנבחרות, אנחנו קוראים לזה במשטרה פע"ר, זה

פירוט עבירות רכוש. ארבע העבירות הנבחרות בתחום הרכוש, שהכי מציקות לאזרח,

לצורך העניין, שזה התפרצות לבית, גניבת רכב, גניבה מתוך רכב והתפרצות לעסק.

אנחנו נציג את הנתונים, נראה את העשייה, ונדבר מה התהליכים קדימה. זה בהמשך

להשתתפות שלנו בוועדת הביטחון של היישוב, שבה ביקשו בעצם שהתחנה והיישוב

ביחד, יציגו את התוכנית העתידית, מה נעשה עד כה, ומה מתכננים לעשות קדימה.

5

אז קודם כל, ראוי לציין שמתחילת השנה תחנת רהט נמצאת בעלייה. כשאני אומר

תחנת רהט, זה כל גזרת התחנה, תיכף נתמקד ביישוב להבים.

צריך להבין, בגזרת התחנה, העיר הבדואית הגדולה בארץ, והיחידה בעולם. רהט, על

פזורותיה, היא קרוב ל-80 אלף נפש, ויש לנו גם ארבעה יישובים של בני שמעון ולהבים.

אז בכל הגזרה יש לנו עלייה של, כרגע, אנחנו כבר מגרדים, מתחת ל-30%, ואני אסביר

את התהליך שעשינו, ואת ההשפעות שהיו מתחילת השנה ועד עכשיו.

ביישוב להבים, לעומת זאת, בשונה מכלל הגזרה, אנחנו יכולים לדבר על ירידה של

קרוב ל-18%, וזה נכון להכנת המצגת, דהיינו לסוף חודש יולי, כאשר אנחנו מדברים על

51 עבירות, בהשוואה לאשתקד תקופה מקבילה 62 עבירות. זה יוצא 17.8 משהו, מינוס

18%, בגדול. זאת אומרת, ירידה בהשוואה לשנה שעברה

מר יוסף ניסן: דרך אגב, ירדנו יותר, כי היום אנחנו כבר ב- 4.8 ,

מר אלי שמול: נכון. אני בכוונה לא נותן את הנתונים נכון להיום, אני מתייחס

למה שיש במצגת. אבל נכון להיום, כבר ירדנו יותר.

השנה, בהשוואה לאשתקד, הגשנו שלושה כתבי אישום, לעומת שנה שעברה שהוגש כתב

אישום אחד. מה זה כתב אישום? זאת אומרת, נתפס עבריין, בוצע הליך חקירה מסודר,

ובסוף התביעות החליטו להגיש כנגדו כתב אישום. אז השנה, הוגשו שלושה, לעומת

שנה שעברה אחד.

ד"ר עפר לוי: וכולם קשורים ללהבים.

מר אלי שמול: בלהבים.

ד"ר עפר לוי: כן.

מר אלי שמול: בכל הגזרה יש לי הרבה יותר, אני מדבר על להבים ספציפית.

מניתוח הנתונים, אנחנו יכולים לזהות את ינואר – פברואר כפיקים מרכזיים שהיו פה

ביישוב להבים. הפיקים האלה נבעו מכמה וכמה דברים, בראש ובראשונה מפעולות

שעשתה התחנה, שקשורות לגזרה של התחנה, ולא ליישוב להבים במישרין, וזה השפיע

באופן ישיר על עלייה בגרף העבירות כאן.

אבל עם ההתכנסו ת ושילוב הזרועות עם הרשות המקומית, ובעצם ביצוע מכלול של

פעולות, של השמת שוטרים ומארבים, והגברת השמירה והגברת האבטחה, ויצירת

סוללה ומניעת הקלות בהוצאת רכוש, או רכב מהיישוב, ללא פיקוח ובקרה, הובילה

לירידה דרסטית.

עכשיו, אני מדבר ירידה דרסטית – ינואר – פברואר, בממוצע 20 ומשהו אירועים

לחודש, מרץ וצפונה, אירוע אחד.

גב' רונית ד. עייאש: מרץ זה קורונה.

מר אלי שמול: אז אני יכול להסביר לך, שאצלי בגזרה, אני מסכים איתך,

קורונה. אבל גם כשפרצו בינואר – פברואר, אנשים היו בבתים. זה לא שאנשים לא היו

בבתים.

מר דני מלכה: רונית, קורונה הייתה בכל הארץ. אם ניקח את יישובי הלווין,

מר אלי שמול: רגע, שנייה, שנייה,

6

גב' רונית ד. עייאש: לא, אולי...

מר אלי שמול: אני מסכים איתך, הסגר שהיה, היה לפרק זמן של שלושה

שבועות, או שבועיים, שלושה שבועות, נניח, במצטבר. אבל אם אני מדבר על מרץ –

אפריל – מאי – יוני – יולי, אירוע אחד, ויש גם חודשים בלי אירועים, אז את יכולה...

אם זה היה רק חודשיים, הייתי מסכים איתך, קורונה.

גב' רונית ד. עייאש: לא, אני לא אפריע איתך, אני רושמת את השאלות שלי,

מר אלי שמול: אם את לא מפריעה, תשמרי את השאלות לסוף.

גב' רונית ד. עייאש: אבל קורונה הייתי צריכה להגיד, כן.

מר אלי שמול: בואו נתקדם.

ד"ר עפר לוי: אם אפשר רק שאלה, ינואר פברואר,

מר אלי שמול: רגע, רגע, מה שאנחנו רואים בשקף הזה, זה עלייה באירועי

המוקד. כלומר, כמה חיוגי מאה היו מהיישוב להבים למשטרת ישראל. כמה אנשים

חייגו מאה. אנחנו רואים 548 אירועים, זאת אומרת עלייה, יותר אנשים חייגו מאה

אוקיי? בפילוחים שונים. אגב, רוב הפילוחים, הם אירועים איכות חיים,

מר יוסף ניסן: הקמת רעש.

מר אלי שמול: הקמות רעש, ראינו אדם חשוד, דברים כאלה. לא משהו שזה, ועם

זאת, למרות שאנחנו רואים עלייה של 29%, אנחנו יכולים לדבר על ירידה בכמות

האיחורים שלנו בתגובה. זאת אומרת, שיש עלייה בכמות האירועים, ואנחנו מגיבים

יותר מהר ויותר יעיל לבעיות שמציפים ביישוב.

ד"ר עפר לוי: אם אפשר רק, השקף הקודם, דיברת על ינואר – פברואר ,שהם

היו פה...

מר אלי שמול: אנחנו נגיע לזה.

ד"ר עפר לוי: השאלה שלי רק, איך אם אנחנו מסתכלים על בני שמעון לדוגמא,

מה קרה שם בינואר – פברואר?

מר אלי שמול: אתה, כשנכנסת, אמרת שהדשא שלך יותר יפה משל השכן. אני לא

מתעסק עכשיו בשכנים ובדשא שלהם.

ד"ר עפר לוי: לא, הנקודה, עכשיו אנחנו יותר טובים מאחרים, בתקופה הזאת.

מר אלי שמול: בהנחה שיש לך פה ירידה ביישוב, והיא של 18%, לא בהנחה

בעובדה, מה אכפת לך מה קורה ביישובים אחרים?

ד"ר עפר לוי: לא, צוין שעכשיו,

גב' ברוריה אליעז: זה מסקרן.

7

מר אלי שמול אם זה יצר סקרנות, תשאיר את זה לסוף, אני אענה לך.

ד"ר עפר לוי: לא ייצר סקרנות. צוין פה בהתחלה, שגם בהשוואה ליישובים

אחרים, מצבנו טוב יותר. מעניין אותי, ובחודשים ינואר – פברואר, האם היה פה משהו

בכל האזור? או שאצלנו נקודתית?

גב' רונית ד . עייאש: עופר, הסכמנו שהשאלות בסוף. תנו לו רצף של הרצאה, שנשמע

את הנתונים.

ד"ר עפר לוי: מאה אחוז.

מר אלי שמול: זו לא הרצאה, אני עוד לא בטד, אבל אני אנסה,

גב' רונית ד. עייאש: הצגת הנושא, צודק.

מר אלי שמול: אני אנסה לתת את מירב הנתונים שאני יכול. זה מצביע על מענה

מהיר ואפקטיבי,

גב' רונית ד. עייאש: האדום, לא רואים מה כתוב.

מר אלי שמול: זה היה אמור להיות בחדר, אבל יש פה תאורה.

(מדברים ביחד)

מר אלי שמול: מה שאנחנו רואים פה, זה בעצם פילוח העבירות. בפילוח העבירות

אנחנו יכולים לראות שהירידה העיקרית הייתה בעצם בגניבות רכב מתוך הי ישוב,

ועסקים. זו הירידה העיקרית של האירועים. בשאר האירועים, לדוגמא, בגניבה מרכב,

יש לנו עלייה בהשוואה לשנה שעברה, בדירה אנחנו אותו הדבר, אבל בסך הכול,

במצטבר, אנחנו בירידה של 18% .

גב' רונית ד. עייאש: עד ה-31.7, זה ינואר עד יולי, ינואר עד יולי, נכון

מר אלי שמול: נכון, בוודאי.

גב' רונית ד. עייאש: זה מה שאתה אומר.

מר אלי שמול: תמיד תקופה מקבילה.

גב' רונית ד. עייאש: רגע, במה בדיוק הייתה הירידה?

גב' עדנה זטלאוי: ברכב.

גב' רונית ד. עייאש: לא, הירידה.

מר אלי שמול: בגניבות רכב ובהתפרצות לבתי עסק. ז ו החלוקה לאורך

החודשים, זאת אומרת, אם היה פה רק קורונה, לתפיסתך, שהייתה במרץ, אנחנו

רואים ארבעה אירועים. השנה זה הכחול, שנה שעברה זה האדום. לעשות לכם סדר.

8

כשאנחנו רואים שבעצם, בגרף, אנחנו שומרים לאורך החודשים עבירה אחת בחודש

אוקיי? אני לא אכנס עכשיו לטיב העבירה, האם באמת הייתה עבירה או לא, גם שם, זה

תיקים שנמצאים בחקירה, ולכן אני נמנע מלהתייחס לזה, אבל אני יכול להגיד לכם,

שזה נתונים סופר מצוינים. ברור שלקורונה יש תרומה, אבל לכול ביחד יש תרומה, אי

אפשר להתעלם מה עובדה שנעשו פה המון המון המון פעולות, ובעצם הר צף של

החודשים מצביע על זה שהתהליך שמיושם ביישוב, הוא נכון. הוא משיג את התוצאה.

גב' רונית ד. עייאש: אתה יכול, בבקשה, לחזור לשקף הקודם? סליחה.

מר אלי שמול: כן, אני אחזור.

גב' רונית ד. עייאש: עוד אחד. היו לנו חמישים ואחת, או חמישים ושלוש?

מר אלי שמול: חמישים ואחת.

גב' רונית ד . עייאש: 51. זה עבירות, זה אבסולוטי. ואתה יכול לעבור לבא? פה, אם

אתה סוכם,

מר אלי שמול: 44 ועוד 4 – 48, ועוד שלוש 51 .

גב' רונית ד. עייאש: ברור. אני אומרת לך, זה קורונה.

מר דני מלכה: אז תבדקי בעומר, במיתר,

מר יוסף ניסן: הוא אומר לך שברמת התחנה הם בעלייה של 30% .

מר אלי שמול אני אומר לך שאת טועה.

גב' ברוריה אליעז: אמרנו בסוף.

מר אלי שמול: ולא רק שאני אומר שאת טועה, אני מבוסס נתונים, ובשקף הבא,

כשאנחנו נציג כמה שוטרים הושקעו פה, ומה הפעילות שנעשתה פה, את תביני גם למה.

גב' רונית ד. עייאש: מעולה. יאללה.

מר אלי שמול: אוקיי. לא בשקף הבא, הבא –הבא.

גב' רונית ד. עייאש: אין בעיה.

מר אלי שמול: בפיזור של האירועים, אנחנו יכולים להגיד שעיקר העבירות

נעשות במעטפת של היישוב, בדגש על המעטפת המזרחית. אין מיקוד, זאת אומרת,

ביישוב להבים הגדול, אין איזו שכונה, או רחוב, או פינת רחוב, או איזה משהו שאתה

אומר – זה מיקוד, ואני יכול להשליך לשם איזושהי אנרגיה של טכנולוגיה או אנשים,

או אמצעים, ובזה לגמור את הסיפור.

אבל מה כן? הנגישות ליער גרמניה, ולחניון החיילים, ולשער המזרחי, ברגע שסגרנו את

השער המזרחי, ושמנו, בעצם, טראסה שסכמה את היישוב, סגרה אותו.

מר יוסף ניסן: וזה היה בתחילת מרץ.

9

מר אלי שמול נכון. זה היה בתחילת מרץ, וזו ההשפעה העיקרית. היו פה גם

כמה חיכוכים עם חוליות, אבל לזה אני אתייחס בהמשך.

גב' ברוריה אליעז: מתי היו התעלות שחפרנו?

מר יוסף ניסן: בתחילת מרץ.

גב' רונית ד. עייאש: זה משהו אחר.

גב' ברוריה אליעז: גם תחילת מרץ?

מר יוסף ניסן: זה לא תעלות, זה סוללות עפר.

גב' ברוריה אליעז: זה סוללות עפר.

מר אלי שמול: כן.

מר יוסף ניסן: האמת שזה התחיל כתעלה.

גב' ברוריה אליעז: זהו, לכן שאלתי.

מר אלי שמול: שעון החיים – מה זה שעון החיים? לקחנו את העבירות, פילחנו

אותן לפי הגשת התלונה, ובעצם בדקנו איזה ימים הם מועדים לפורענות, לצורך העניין.

איזה ימים הם הימים הבולטים. הימים הבולטים הם בין מוצ"ש לראשון, בגלל זה

בראשון רואים עליה, כי הבן אדם מגיע ביום ראשון לתחנה להגיש תלונה. אבל בגדול,

האירוע התרחש, בדרך כלל, בין מוצ"ש לראשון, ביום רביעי – בין רביעי לחמישי, ובין

חמישי לשישי.

ועוד הפעם אנחנו רואים, ירידה ואז בין שישי לשבת. זאת אומרת, בסוף הימים

הממוקדים, זה סופי שבוע, שבדרך כלל, אגב, האנשים נמצאים בבתים, ברוב העבירות

שהתרחשו, האנשים היו בתוך הבתים. זאת אומרת, זה מבדיקה של הנתונים.

גב' עדנה זטלאוי: גם בעבר זה היה ככה.

מר אלי שמול: נכון.

גב' עדנה זטלאוי: לאנשים פרצו כשהם ישבו לראות טלוויזיה.

מר אלי שמול: בגלל זה אני אומר שהקורונה לא בטוח שיש לה כזו השפעה.

מר יוסף ניסן: להיפך, אני אומר שהקורונה, בגלל המצוקה, היא צריכה להגביר

את ה...

גב' עדנה זטלאוי: נכון, גם אני חשבתי ככה.

מר אלי שמול: בגלל זה, בסיכום, אני אתייחס לזה. כי אם יש לי עליה,

מר יוסף ניסן: זה נראה לי כאילו הפוך.

10

מר אלי שמול תראי, אם הייתה לי ירידה,

גב' רונית ד. עייאש: זה יכול לקרות בחודש האחרון, לא בתחילת הדרך.

מר אלי שמול: איך שמך?

גב' רונית ד. עייאש: רונית.

מר אלי שמול: רונית.

גב' רונית ד. עייאש: זה אני מסכימה איתך, יוסי. בהתחלה הייתה אי ודאות, אז אתה

ספון, ספון, ספון, ואז אתה נחנק, ומתחיל. אבל לפחות שלושה חודשים, אתה בהלם

קורונה, לא לצאת, לא לעשות, האי ודאות משתקת גם את הגנבים. גם אותנו, גם את

הגנבים. זה בעיניי.

מר יוסף ניסן: בגלל זה צריך לראות מה קורה ברמת המרחב.

גב' רונית ד. עייאש: יפה, עם זה אני מסכימה, יוסי.

מר אלי שמול: מה המקצוע שלך, אני יכול לשאול?

גב' רונית ד. עייאש: כספים. אבל אני מנתחת כל היום.

מר יוסף ניסן: היא מבינה, אבל, בכול.

מר אלי שמול: אני אשאל אותך שאלה, האם במשקפיים שעכשיו נתת לנו את

התיאור של השלושה חודשים בן אדם ספון בתוך עצמו, כי הוא חווה את הקורונה, ואת

המשבר הזה, זה משקפיים של אדם נורמטיבי?

גב' רונית ד. עייאש: שלי. אני מנתחת רק בעיניים שלי,

מר אלי שמול: רגע, אדם נורמטיבי, נכון?

גב' רונית ד. עייאש: אני מקווה.

מר אלי שמול: אדם נורמטיבי, דהיינו מן היישוב, ש החברה מקבלת ומוקירה.

גנב, הוא אדם נורמטיבי? חלק מהיישוב? שאלה.

מר יוסף ניסן: לא.

גב' רונית ד. עייאש: חלקם כן.

גב' שרון דינשטיין: יכול להיות שהוא נורמטיבי בסביבה שהוא חי בה.

מר יוסף ניסן: הוא לא נורמטיבי בנורמה שלה, במה שהיא מתארת.

מר אלי שמול: הוא לא מסתכל על העולם, דרך המשקפיים שלך, נקודה.

11

גב' רונית ד. עייאש: אני לא...

מר יוסף ניסן: זה בוודאות.

מר אלי שמול: הוא לא מסתכל על העולם דרך המשקפיים שלך, נקודה. מה

שמאיים עלייך, לאו דווקא מאיים עליו, מה שמפחיד אותך, לאו דווקא מפחיד אותו.

עולמות שונים ותחושות שונות. ולכן, אני לא אנתרופולוג, אני גם לא סוציולוג קליני,

לבוא ולבחון עכשיו את ההתנהגות של העבריינים, אבל אני כן יכול להגיד לך

שבעובדות, תחנת רהט נמצאת בעלייה, כשהיישוב להבים נמצא בירידה. זאת אומרת,

הקורונה לא השפיעה עליו, להיפך. אוקיי? בגלל הקורונה,

גב' ברוריה אליעז: מה קורה בתחנת רהט?

גב' רונית ד . עייאש: תשווה לי תפוח לתפוח, לא את רהט בפנים, רהט זה אולי

התנהגות אחרת.

מר יוסף ניסן: אבל רהט זו ההתנהגות, ההיפך.

גב' ברוריה אליעז: מה כולל, שוב, בבקשה, תחנת רהט?

גב' רונית ד . עייאש: לא, תיקח ל י את היישובים היהודיים בתוך המרחב, ותשווה

אותם ללהבים. אל תשווה לי את רהט בתוך המרחב הזה, ככה כמו... ואת בית קמה,

ותשווה ללהבים.

גב' ברוריה אליעז: זה מה שהוא אומר, תחנת רהט, זה כולל הכול.

גב' רונית ד. עייאש: לא, תחנת רהט כולל רהט עצמה.

גב' ברוריה אליעז: זה כולל הכול, לא.

גב' רונית ד. עייאש: כן.

גב' ברוריה אליעז: זה כולל הכול.

מר אלי שמול: רונית?

גב' רונית ד. עייאש: כן?

מר אלי שמול: אני ברשותך אענה לך. הנתונים של תחנת רהט כוללים שוב,

והסברתי את זה בתחילת דבריי, את העיר רהט על הפזורות שעוטפות אותה, את

היישוב טראבין, את היישוב גבעות בר, את שלושת הקיבוצים של בני שמעון, בית קמה,

שובל, משמר הנגב ואת היישוב להבים.

גב' רונית ד. עייאש: אוקיי.

מר אלי שמול: אוקיי? אני רק אזכיר, שגם ליישוב להבים, יש פזורות צפון -

דרום.

12

גב' רונית ד. עייאש: נכון.

מר אלי שמול: 164 קילומטר רבוע, זו גזרת תחנת רהט, אבל זה לא האישיו. האישיו

הוא שבכלל הגזרה יש עלייה, בהלימה הפוכה לגמרי, בלהבים יש ירידה. אם הייתה ירידה רק

של חודש אחד, או של חודשיים, ואז היינו רואים עוד פעם קפיצה, אז הייתי אומר – אוקיי, מה

שאנחנו עושים, אנחנו עושים לא טוב, ו-ב' התהליך לא נכון. כי בסוף, הנה, יש עבירות. כי בשיח

שלי עם יוסי, כל הזמן דיברנו על איך אנחנו יוצרים את התהליך הנכון, כדי בסוף ליצור רצף.

ואגב, היה פה רצף של כמעט 100 ימים בלי אירוע אחד

שלחתי ליוסי הודעה – מזל טוב למאה ימים בלי שום אירוע . משהו קורה ביישוב, תקשיבו

חבר'ה. יישוב להבים, שהוא רק 540, לצורך העניין, אירועי מוקד, שמחייגים מאה. והוא רק 51

אירועי רכוש, כמו שתיארתי, בהשוואה לנתוני התחנה, זה אפילו לא אחוז. למה אני אומר זה

אפילו לא אחוז? כי תראו את כוח האדם שהושקע כאן במאמצים. הושקעו פה 765 שוטרים. אני

4 שנים מפקד תחנה ברהט, אין לזה אח ורע בהיסטוריה של התחנה, אל מול היישוב להבים, אין

לזה. גם לא לפניי.

גב' רונית ד. עייאש: איך ספרו אותם? מה זאת אומרת?

מר אלי שמול: כל יום. כל שוטר שהושם פה, כל שוטר שפעל פה, על משמרת שלמה,

נרשם.

גב' רונית ד. עייאש: הבנתי.

מר אלי שמול: ויש לנו מערכות שמנטרות ורואות בכל רגע נתון מה עשה השוטר, איפה

הוא היה, איפה הוא הסתובב, איפה הוא עמד, מי הוא בדק.

ד"ר עפר לוי: זה משמרות במהלך התקופה ינואר-יולי?

מר אלי שמול: זה משמרות במהלך התקופה, מינואר עד סוף חודש יולי. 332 לוחמי

יס"מ. היסמ"ג שאתם רואים, זה לוחמי יס"מ, אוקיי? שזה הרכבים הגדולים האלה, עם

הצ'קלקות, לבושים אפור. 213 מתנדבים מהיישוב ומחוץ ליישוב. זאת אומרת, היו פה

מתנדבים, לא רק של היישוב. הופעלו פה גם מתנדבים שהם מיישובים אחרים, הופעלו פה

לטובת העניין.

בסוף זה היקף פעילות מטורף. באמת, זה נתון שאין לו אח ורע. אני, מקום מגוריי הוא עומר,

לא זכור לי שאני כל יום רואה ניידת בכניסה בעיר.

מר שמואל לביא: אבל זה גול עצמי, אתה יודע.

מר אלי שמול: למה?

מר שמואל לביא: כי עכשיו, אם אתם תורידו את היקף הפעילות, אז זה יחזור. ואז, אתם

תצטרכו להרים עוד פעם.

גב' ברוריה אליעז: אסור להם להוריד. מסקנה.

מר אלי שמול: רגע, עוד לא הגענו למסקנות, אנחנו נגיע. בסוף, בשורה התחתונה,

כשאתה לוקח מתנדבים ושוטרים ואמצעים טכנולוגיים ואמצעים פאסיביים,

13

מר יוסף ניסן אגב, שמואל , זה נתון שצריך לחזור אחריו. תראו כמה נבדקו, כמה

אנשים נבדקו,

מר אלי שמול: אני עוד לא הגעתי לזה. אתה רץ, כי כבר ראית את זה.

מר יוסף ניסן: כן.

מר אלי שמול: אני אומר בסוף, כשאתה לוקח את ההון האנושי, שזה השוטרים

המתנדבים, ואת היכולת הטכנולוגית, ואת היכולת הפאסיבית, ואתה משלב בין השלושה, אתה

מייצר משהו אחר בהגנה על היישוב, ובהגנה על הרכוש של האנשים. נכון, הושקע פה המון כוח,

אוקיי? לא עושים עכשיו ניסוי מה להוריד, יש לנו יעד, אנחנו בחצי הדרך. היעד שלנו הוא מינוס

40 אחוז, עד סוף השנה. ובכוונה אני אומר, אנחנו לא מורידים את הרגל מהגז. אבל החובה

המוסרית שלי, לבוא לכאן ולהציג את הישגי היישוב והתחנה המשותפים, כי זה הישג יפה

מאוד. זה הישג יפה מאוד. בתוך החוויה הזו, נבדקו אלפי אנשים, קרוב ל-8000 איש, אתם לא

רואים את המספר, זה 7769, ועוד קרוב ל-6000 כלי רכב, שזה 5978 . עוכבו 18 דרושי חקירה

שבבדיקה לכניסה ליישוב, נמצא שהם צריכים להיות מעוכבים. ניתנו 134 דו"חות תנועה, בתוך

היישוב, אני מדבר רק בתוך היישוב להבים. לא מדבר על הציר 310 .

גב' שרון דינשטיין: על איזה דו"חות תנועה? על מה למשל?

מר אלי שמול: דו"חות תנועה בלי חגורה,

גב' רונית דמרי עיאש: טלפון.

גב' שרון דינשטיין: מהירות?

מר אלי שמול: מהירות לא נותנים פה, כי למהירות אתה צריך להכין את השטח עם

תוואי מסוים, לכייל,

גב' שרון דינשטיין: כן, עד שילד יפגע, ואז...

מר אלי שמול: יש פה עורך דין, ייתן לך את כל המשנה של איך מכינים את המכשור

לבדיקת מהירות. ולמהירות, לא בטוח שדוחות נותנים את הפתרון, יש פתרונות אחרים

למהירות.

גב' שרון דינשטיין: אוקיי.

מר אלי שמול: כמו שלט מואר שמזהה את הרכב, אומר לך מה המהירות, זה גורם

לאנשים להאט, כמו צ'קלקות כאלה, כמו באמפרים, יש ביישוב.

גב' שרון דינשטיין: אוקיי.

מר אלי שמול: 20 דו"חות קורונה. זאת אומרת, שהיו פה אנשים שהסתובבו, או בלי

מסיכה, או שהפרו בידוד, או שזה, ותפסנו גם בחור שגם הסיע שוהים בלתי חוקיים.

מר שמואל לביא: הפרו בידוד? תתבע אותם.

מר יוסף ניסן: יש דו"חות. זה 5000 ₪ קנס

14

גב' עדנה זטלאוי הפרו בידוד, זה כמו ראש עיריית אילת.

מר אלי שמול: אתם יכולים להתייעץ עם ראש עיריית אילת.

(מדברים ביחד)

מר אלי שמול: מה זה כל בליל הנתונים שהעברתי לכם, מה הוא אומר? אוקיי? חברים,

מה אומר בליל הנתונים?

קודם כל, מרבית ההתפרצויות שבוצעו ביישוב, בוצעו על ידי יותר מאדם אחד. זאת אומרת,

לעולם לא הגיע בן אדם לבד וגנב משהו. הרוב היו הרכבים של שניים, שלושה וצפונה, אוקיי?

הימים הבולטים, כמו שדיברתי עליהם, שלישי לחמישי ומוצ"ש לראשון.

הרכבים הדומיננטיים, זאת אומרת, הרכבים שנגנבו מהיישוב, ה ם יונדאי, סקודה וטויוטה,

אוקיי? הרחובות הבולטים הם הורד והשיטה, אבל זה מפוזר, זו לא איזו קרן רחוב אחת,

וראיתם את זה במפה. זה מתייחס לכל האזור המזרחי והדרומי. הרכוש הדומיננטי, ופה חשוב,

ואנחנו גם נצא בהסברה לתושבים, כשאתה בא הביתה, אתה מוציא את מה שיש לך בכיסים,

מניח את התיק וזה בכניסה לבית, או במטבח, בדרך כלל התחכום היה שנכנסים, טקטק

לוקחים מה שאפשר, ויוצאים.

אנחנו גם תחקרנו, בצווים מיוחדים דרך בית משפט, את כל הטלפונים שנגנבו מלהבים. לראות

האם יש איזושהי חנות שרוכשת אותם, או האם יש מישהו שקונה את הרכוש הגנוב. ואני יכול

להגיד לכם, שאין קצה לכל הטלפונים שנגנבו פה, וכשאני אומר אין קצה, זה אומר שנמכרו

חלקי חילוף, או שהלכו למדינות אחרות. לא לרשתות שפועלות בישראל.

גב' ברוריה אליעז: אתה יודע למה זה ורד והשיטה בעיקר?

גב' רונית ד. עייאש: כי זה מרכז היישוב.

גב' ברוריה אליעז: לא, לא הבנתי למה בעיקר הם מגיעים לשם.

גב' רונית ד. עייאש: הם מגיעים לבית כנסת, מתפללים תפילת הדרך...

מר אלי שמול: יער גרמניה, אוקיי?

גב' ברוריה אליעז: נו?

מר אלי שמול: והשער המזרחי, הוא כר נוח לאנשים להיכנס ליישוב, בזכות חשיכה,

עלטה והסוואה.

מר יוסף ניסן: וגם נגישות.

מר אלי שמול: וגם נגישות. אתה בא עם האוטו, על הציר שמוביל לחניון החיילים, אתה

יורד מהאוטו, אתה הולך 200 מטר, אתה בתוך היישוב. אף אחד לא רואה, אף אחד לא בודק

אף אחד לא שומע, כלום.

גב' ברוריה אליעז: ואז ורד והשיטה מה?

מר אלי שמול: הם אלה שנמצאים בסמוך ל...

15

גב' ברוריה אליעז: ורד צמוד לפארק ?

מר יוסף ניסן: יער גרמניה, זה הגב של ורד.

גב' עדנה זטלאוי: הבתים בצד מסוים של ורד,

מר אלי שמול: תראי, אם היית רואה את המפה, אני מניח שהיית מקשרת את מה

שאני...

גב' ברוריה אליעז: לא ידעתי שכל ורד,

מר אלי שמול: לא כל ורד. הגברת לא מקשיבה, אני אומר עוד הפעם. לא כל רחוב ורד,

אני אמרתי, זה לא איזה רחוב אחד שקוראים לו - זה הרחוב. אלא זה מחולק, ראיתם את

הפיזור ובגלל זה הצגתי מפה שהציגה את כל הפיזור. אגב, 51 אירועים

(מדברים ביחד)

מר אלי שמול: הכול בסדר? יש לי פה אתגרים של מסיחי דעת, אז תהיו איתי.

גב' ברוריה אליעז: כל עוד הביקורת היא רק כלפיי, אז הכול בסדר.

מר אלי שמול: תקשיבי, היחידה שיש כלפיה ביקורת, זה לא את. תהיי רגועה. תיכף

אנחנו נגיע לרונית. נכון? רונית?

תראו, אני רוצה להגיד לכם נכון, 51 עבירות, אבל מתוך ה-51 עבירות, היו פה פחות מקרים, כי

מתוך ה- 51 עבירות, כי אני סופר, לדוגמא, אם פרצו לאדון מסוים לבית, ואז נכנסו לו לאוטו,

מבחינתי זה שתי עבירות.

אבל זה בעצם אירוע אחד. מה שהצגתי פה, זה כמות העבירות. אני אומר לך שבאירועים, אנחנו

פחות, אוקיי? אנחנו פחות מ-51 אירועים

גב' שרון דינשטיין: הם צברו ניסיון, הם כב...

גב' רונית ד. עייאש: נכון, מקצרים תהליכים.

מר אלי שמול: שיטת הביצוע העיקרית היא כניסה לבתים, מה שאנחנו מכנים תש"ש –

תוך שעות שינה. בדרך כלל אנשים ישנים, לא שמי ם לב, המקום הכי נוח, או שירותי אורחים

שיש חלון כזה שדוחפים, ואז אפשר להיכנס. אף אחד לא שם סורגים בשירותי האורחים, או

חלון מטבח, שכולנו אוהבים לבשל ומשאירים את החלון פתוח, שתהיה ככה בריזה נעימה של

הערב, רק ששוכחים שהרשת לא יוצרת הגנה, והוא נכנס דרכה. אבל ז ו השיטה. נכנסים

מהמקומות הצרים האלו, בדרך כלל צרור מפתחות של הבית מונח, לרובנו יש את המפתח

בבילד אין בתוך הבית, ואז הוא פשוט פותח את הדלת, וכל השאר היסטוריה. אבל זו השיטה.

הם מניעים הרבה יותר מהר מאיתנו את הרכב. אני מפתח, קודן, ועוד איזה צ'יפ שרושם את

הפרטים שלנו, עד שאני מניע את האוטו, בואו נאמר 15 שניות? הם מניעים לפני כן. יש להם

יכולת פנומנאלית, אבל זה לא מנע מאיתנו לתת פה עבודה, ותיכף אני אגע בסיכום, במה קרה

פה ביישוב.

יש קשר, מצאנו שיש קשר בין עובדי חוץ, כל מיני, גינון, ניקיון, תחזוקה שהם אינפורמטורים.

זאת אומרת, הם לא אלה שמבצעים, אבל הם יודעים בדיוק איפה יש מה.

גב' עדנה זטלאוי: הם מסתובבים פה ביום, והם יודעים. בדיוק.

16

גב' רונית ד . עייאש: אבל האמת, למה לא פורצים ביום? היישוב הזה מת ביום, למה צריך

בתש"ש?

מר אלי שמול: לא יודע, בואי נשאל אותם.

גב' עדנה זטלאוי: כי ביום רואים אותם.

גב' רונית ד. עייאש: צריך לתחקר את זה. לא, זה קטע. שלא תתבלבל, אני בשבע בערב, פרצו,

שברו לשונית, האזעקה אבל עבדה, הבריחה אותם.

מר אלי שמול: וזה השלב הבא שאני מדבר עליו. הגנה פאסיבית, ששמנו סביב היישוב,

שזו אותה טרסה שב עצם מנעה הוצאת כלי רכב מהיישוב ללא פיקוח ובקרה. זה הגברת

השיטור, עצם העובדה שהייתה פה ניידת ולפעמים שתיים, ולפעמים גם 15 בלשים, ולפעמים

היו פה מערכים שלמים, שנפרשו בכל מיני מתארים – גלוי וסמוי, ובעצם היה לנו פה לא מעט

חיכוך עם אנשים שבאו לבצע פה עבירות. וזה גרם ל,

גב' עדנה זטלאוי: לכתובת של הגדר של השכן שלי, ולשריפת המכוניות ברחוב שלי,

כנראה.

מר אלי שמול: מה? מה?

גב' עדנה זטלאוי: אני מקווה שהחוליה הזאת כן נתפסה.

מר אלי שמול: הם לא התכוונו לא לשכן שלך ולא אליך, הם התכוונו אליי.

גב' עדנה זטלאוי: הכתובת היית אתה, אני יודעת. זה היה כתוב על הגדר.

מר אלי שמול: והכול בסדר.

גב' רונית ד. עייאש: מה היה כתוב?

גב' עדנה זטלאוי: "מפקד תחנת רהט".

מר אלי שמול: חי, נושם, עומד מולך, עבדך הנאמן, יותר טוב מזה? יש פה משטרה

חזקה, הכול בסדר. בואו ניתן נגיעה אחרונ ה, מה ההמלצות שלנו ואיפה אנחנו רואים את

הדברים קדימה?

קודם כל, אני אכניס עוד משפט אחד, לא רק תחנת רהט עבדה ביישוב, עבדו ביישוב עוד

יחידות. ברמת...

גב' עדנה זטלאוי: ראיתי כלבים?

מר אלי שמול: לא, תיכף אני אתייחס לכלבים. היישוב העסיק מאבטח שיש לו כלב,

שהוא עבד בעיקר באזור הכניסה וביער, ועשה עבודה מצוינת. אני מדבר על עוד יחידות, אחרות,

מהמרחב ומהמחוז שעבדו כאן, והגיעו למגע עם דמויות ועם אנשים שביצעו פה עבירות. הם

נעצרו על עבירות שהם ביצעו גם במקומות אחרים.

מה אנחנו צריכים לעשות קדימה? מה שאנחנו צריכים לעשו ת קדימה, זה קודם כל להסביר

לאזרח איך הוא מגן על עצמו ועל רכושו.

דבר שני, מה אנחנו לא משאירים בחוץ? מה אנחנו לא זה? זה לא שזה ימנע את זה לגמרי ,אבל

17

אולי זה יקשה על מי שנכנס אלינו הביתה. דבר שלישי, אנחנו, עם פרסום ההנחיות האלה

אנחנו נראה או נמפה אזורים מסוי מים, שבהם אנחנו נעזור לאנשים לסייע לעצמם, וזה יכול

להיות מצלמות דמה, זה יכול להיות מצלמות על בית, זה יכול להיות פליקרים, זה חלק

מהאמצעים שראיתם, שנפרשו לאחרונה ביישוב. כשאני אומר לאחרונה, זה בחצי שנה

האחרונה.

אנחנו ממשיכים בפעילות אופרטיבית גלויה וסמויה. זאת אומרת, שיהיה פה כמעט כל לילה,

או, כי אנחנו גם נשנה את השעות, כי שאלת על הבוקר, ואנחנו מבינים גם שלומדים אותנו, כי

היו לנו כבר אירועים שאנחנו, התרגלו שאנחנו מגיעים בעשר, אז באו בשש. אז גם את זה אנחנו

עושים, ולכן תהיה פה פעילות גלויה – סמויה, ותושקע פה ניידת כמעט כל יום, למעט מקרים

ממש חריגים, אבל ימשיך להיות מושקע פה שיטור, ושיתוף פעולה עם הרשות המקומית,

שאנחנו מקווים שפריסת המצלמות במרחב הציבורי, ובשערים והגברת השמירה האזרחית,

בעצם תוביל לזה ששילוב כל האמצעים האלו, ישמור על מה שהשגנו עד עכשיו, ואף יותר מזה.

אנחנו עושים מעקב הגנה פאסיבית יומיומי. דני והמש"ק, יהודה, הם כל יום מנטרים, אם יש

חור בגדר, אם התלולית ששמנו, מישהו שיטח אותה, פיקוח ובקרה על כל העובדים שמגיעים

לאזור השרונית, מול הרכבת תעשה עבודה, כדי לראות איך מייצרים גם שם סוג אחר של

שליטה ובקרה.

וזהו, בסוף אנחנו ביחד בכוחות משותפים, נפעל לביטחון תושבי היישוב, זו המטרה המשותפת

שלנו. יש לנו יעד, צריכים לעמוד בו, ירידה של 40%, זה מספר גבוה מאוד וזה יעד גבוה. אבל מי

שלא מכוון גבוה, גם אם הוא מפספס, אם הוא מכוון לירח, גם אם הוא מפספס, הוא נשאר בין

כוכבים ולשם אנחנו מכוונים.

גב' רונית ד. עייאש: כמה שאלות. אחת – יש פה קצת פער בין מה שאתם מציגים באתר של

המשטרה, שהוא מפורסם והוא פאבליק לכולנו, לבין הנתונים שאתה מציג פה. יש פה פערים,

אני אשמח אם תוכל... כי באתר שלכם, אנחנו רואים עלייה בהשוואה לשנה קודמת, ביוני. אתם

עושים תמיד רבעון, חצי שנתי, שלושת רבעי שנה ושנה. אז אין לי את נתון יולי, שזה ככה

כלאיים כזה, אבל בחצי שנה, וגם אם אני מורידה, איך אומרים, אירוע אחד שהראית ביולי, לא

מזה יצא הפער, רואים שישנה עלייה בנתוני הפשיעה, בהשוואה למחצית הקודמת של 2019. זה

לא מתיישב עם מה שאתה מציג עכשיו.

מר אלי שמול: אני אסביר.

גב' רונית ד. עייאש: בבקשה.

מר אלי שמול: אני איתך.

גב' רונית ד. עייאש: אוקיי, נושא שני, יש מעבר לפריצות בלהבים, יש, אני לא יודעת באיזו

מילה לקרוא לזה – התנהגות לא הולמת, פראות, הטרדה, כאילו משהו יש לנו אורחים שאתה

נכנס לסופר, הילד חוצה והוא במהירות של, באמת פחד אלוהים. אני אומרת לך, אירועים

כאלה שהם מקשים על התחושה, או את הביטחון, אתה יודע, הילדים שלנו מסתובבים חופשי

פה, אנחנו לא פה לך, תיקח, תבוא. הולכים, חוצים את הכביש של זה, פתאום עובר בחראקה...

יש לנו אירועים שראיתי אותם בעיניים, זאת אומרת, זה לא באיזה מישהו סיפר. מה אפשר

לעשות מעבר לביטחון, שזה קודם כל? או ללא ספק העוגן, מה אפשר עוד לעשות בעניין הזה?

אני חייבת לציין שבתחושת הביטחון, עוד פעם, אולי בגלל שאנחנו בבית, אולי בגלל שזה

קורונה, אז תחושת הביטחון היא יותר טובה ממה שהיא הייתה קודם, אני חייבת להגיד את

זה. כי פעם אני הייתי עושה ספורט, והייתי מוטרדת. מוטרדת. רצה, מישהו אומר. עושים

ספורט בחוץ – רכב חונה ועומד ומסתכל עלינו על קבוצת המתעמלות. כאילו, הייתה תחושה

מאוד לא נעימה להסתובב ככה.

אבל היום, מצד שני, יש אירועים כאלה, שחייבים לעשות גם איתם משהו, כי גם אם לא קורה

18

למבוגרים, הם קורים לילדים. לנו יש את יכולת התגובה, להם פחות

מר אלי שמול: ברשותך, אני רק לא הבנתי מה השאלה.

גב' רונית ד. עייאש: מה אפשר לעשות? לא, זה היה תיאור מצב, כי צריך להבין באיזה מצב

אנחנו מדברים. מה אפשר לעשות כדי להחזיר לנו את ההתנהגויות של האורחים שמגיעים

ללהבים, ולא מתנהגים לפי כללים הגיוניים, מתפרצים לכביש, נוסעים במהירות, מתחילים

בחראקה, עוברים מישהו בתוך החניה. כאילו, יוצרים איזשהו פחד לשחרר את הילדים שלנו

ככה. מה א פשר לעשות בשביל לסגור גם את הפינה הזאת, ומעבר לעבירות שאתם סופרים

אותן. כי זה עבירות שאתם לא סופרים אותן, אבל אנחנו חיים בתוכן, וזה בעייתי מבחינתנו.

עוד שאלה, זה נושא של המצלמות. חלק מהכלים, ודיברנו בזה בפעמים הקודמות, וגם אושרו

תקציבים – מה השימוש בזה? מה הבנפיט מזה? מי עוקב אחרי זה? מה? שווה את כל הכסף?

תנו פה איזה, אם אתם כבר עושים, תנו פה איזה מיפוי עם כל הדבר הזה. כי בסוף מצלמה

רואה, אם אין עין שמסתכלת עליה, היא לא שווה כלום. שמנו מצלמה, מישהו צריך גם לעקוב

אחרי מה שקורה שם. נתחיל בזה.

מר אלי שמול: אוקיי. עוד, שאלות? זהו? אין לאף אחד שאלות? אני אענה לך,

ד"ר עפר לוי: שאלה קצרה.

מר אלי שמול: כן?

ד"ר עפר לוי: כשמדברים על ה- 40%, הכוונה היא יחסית ל-2019 ?

מר אלי שמול תמיד. כשהישוב נמצא בירידה לאורך השנים מ -2014. לאורך השנים יש

ירידה.

ד"ר עפר לוי: כל שנה ירידה?

גב' רונית ד . עייאש: כן. רק 19 הייתה פתאום קפיצה, ועכשיו המטרה היא לחזור לימים

עברו, כן.

מר אלי שמול: טוב, אני אתייחס. קודם כל, ירידה לאורך השנים, זה הישג, בסדר? אני

אומר לכם, זה הישג. אל תשכחו שאתם יישוב חתך סוציו אקונומי 10 ,

גב' רונית ד. עייאש: 9 .

מר אלי שמול ירדתם?

גב' רונית ד. עייאש: אף פעם לא היינו עשר.

גב' עדנה זטלאוי: תשע, השכנים שלנו חושבים שאנחנו עשר, שאנחנו קיסריה.

מר יוסף ניסן: אבל תודה על המחמאה.

מר אלי שמול: תוביל אותם לעשר.

גב' עדי זנד: תשע מרגיש כמו עשר.

19

מר אלי שמול מה שעוט ף אתכם, זה חתך סוציו אקונומי 1. וזה בהחלט חלק מהזה

תראי, אני אמרתי באמצע דבריי, שאני לא אנתרופולוג, אני לא איזה חוקר קליני של עבריינים

מועדים, או שיהיו עתידים. אבל בסוף, התנהגות של אזרח פה, מה שאת יכולה לעשות, זה לחייג

ל-100 ואנחנו נג יע. אין פה יותר מדי מה לעשות. הרשות המקומית יכולה להפנות לזה

תקציבים, ולתת למה שנקרא, פיקוח מקומי. אני לא יודע כמה זה יכול להיות כמו במועצות

אחרות,

גב' רונית ד . עייאש: מעולה, מעולה, בוא נמשיך את הנקודה הזאת. יש אפשרות לראש

המועצה לקחת מפקח ולרוץ, לרוץ... לעצור אחד שעובר בחראקה בתוך חניה?

מר אלי שמול: לא. אין לו סמכות.

גב' רונית ד. עייאש: אין לו. אני מנסה להבין מה האפשרויות שעומדות בפנינו.

מר אלי שמול: אגב, גם לשוטר, אין סמכות מעצר, כי זו לא עבירה. זו עבירה אולי אולי

אולי זו עבירת עוון, של...

מר יוסף ניסן: תעבורה, או...

מר אלי שמול: בדיוק, זה לא...

מר יוסף ניסן: נהיגה בחוסר זהירות.

גב' רונית ד. עייאש: בדיוק, בציבור, סכנת...

מר אלי שמול: זה לעניין הזה, אוקיי?

גב' רונית ד. עייאש: אתה אומר, אין מה לעשות, חייגו מאה.

מר אלי שמול: לא, לא, לא, אני לא אמרתי 'אין מה לעשות'.

גב' רונית ד. עייאש: אוקיי.

מר אלי שמול: אוקיי? אני אמרתי, קודם כל – חייגו 100, נגיע. עכשיו, לפחות שמונה

שעות יש פה ניידת רצופה? בחלק מהמקרים אנחנו נסיט, ואמרתי, דיברתי על זה, שאנחנו נסיט

את הניידת הזו משעות החשיכה, לשעות היו ם, לאזורים שאנחנו ממפים. כמו מרכז מסחרי,

כמו אזור הרכבת, כמו האזור של שרונית, שאנחנו מבינים שמגיע לשם קהל, ואנחנו רוצים

לבדוק אותו ורוצים להראות נוכחות משטרתית. בסדר?

לעניין הפער בנתונים, את ציינת בעצמך, הנתונים שם הם עד יוני, הנתונים עכשיו הם כמעט עד

אוגוסט, יש דיליי,

גב' רונית ד. עייאש: לא, עד יולי, חודש אחד הפרש.

מר אלי שמול: נכון, כנראה שחודש משמעותי. ויש דיליי במערכות. אני הראיתי לך את

הפילוח של החודשים, אוקיי? ואכן, הגיבנת שצברנו בינואר – פברואר, בעצם ירדה,

גב' רונית ד. עייאש: כן, הממוצע.

20

מר אלי שמול: ירדה רק ביוני.

גב' רונית ד. עייאש: ברור.

מר אלי שמול: אבל את ראית שמאפריל אין לך עבי רות? מה שאת רואה שם, זה

נומינאלי, סופי. וכאן ראית את הפילוח לפי חודשים, ולכן ראית גם את תהליך העבודה. זה

הפער בנתונים.

גב' רונית ד. עייאש: אז דני, זה לא אומר, הנתונים שמופיעים באתר של המשטרה שרירים,

קיימים, פשוט חודש יולי, איך אומרים? יש משפט עכשיו אומר? יישר את העקומה. זה...

מר אלי שמול: אנחנו יישרנו את העקומה ממרץ,

גב' רונית ד. עייאש: בסדר גמור, שיטח את העקומה, זה אין עכשיו להגיד

מר אלי שמול: היא כבר לא עקומה.

גב' רונית ד. עייאש: היא לא עקומה, אתה צודק.

מר אלי שמול: היא כבר לא עקומה.

מר דני מלכה: אני חוזר ואומר שהנתונים המדוייקים, תמיד נמצא אותם בתחנה

עצמה.

מר אלי שמול: בדיוק.

מר דני מלכה: כי יש,

גב' רונית ד. עייאש: לא, זה בסדר, אבל משטרת י שראל מפרסמת.

מר דני מלכה: רגע, רגע,

גב' רונית ד. עייאש: סליחה, סליחה.

מר דני מלכה: ישנם אירועים על כביש 310, או על צומת להבים, או ליד תחנת דלק

מר אלי שמול: שמשויכים על ידי המערכת ללהבים, והם לא באמת שייכים ללהבים.

מר דני מלכה: ולכן תמיד יש את הפער. הפער הוא לא גדול, הוא אף פעם לא יהיה

משמעותי. אבל יש...

מר אלי שמול: לצורך העניין, חנה פלוני אלמוני את רכבו בצומת להבים. אוקיי? ופרצו

לו לאוטו. אם השוטר שטיפל באירוע, לא נקר לפי ה - GIS, נקודה גיאוגרפית במקום, המערכת

האוטומאטית שלנו תזרוק את האירוע למרכז היישוב.

גב' רונית ד. עייאש: ברור.

21

מר אלי שמול אז זה הפער בנתונים. אני אומר לך שמה שהצגתי כאן, חלוט. כשאני

אומר חלוט, זה אומר בדוק כל אירוע, אנחנו מכירים כל אירוע. מכירים כל אירוע. לגבי

המצלמות, לא מתפקידנו לעקוב בלייב.

גב' רונית ד. עייאש: ברור.

מר אלי שמול: הרעיון של המשטרה, הוא שאפשר יהיה לעשות תחקור מהיר בסמוך

לאירוע, לצמצם את זמן התגובה שלנו, לאירועים כאלו, אם יהיו, והשיפור בפריסה של

המצלמות והטכנולוגיה, בהכרח, ואני מדבר מניסיון של ארבע שנים והמהפך שעשיתי בבני

שמעון וברהט, בהכרח יביא אותנו להשגת ראיות טובות יותר למיצוי הדין עם העבריין.

גב' רונית ד. עייאש: הבנתי.

מר אלי שמול: זה הרעיון של המצלמות. מעבר לזה, שזה ייתן המון לתחושת הביטחון

שלכם, כי אם היום, כמו שסיפרת, את עושה ספורט ועכשיו עוצר לידך אוטו, וזרק מילה, שהיא

אולי לא תהיה לך נעימה, האוטו נסע. אני לא יכול לאתר אותו היום. זאת אומרת, גם אם את

מחייגת מאה, וניידת נמצאת בכניסה, היא לא תוכל לאתר אותו. אבל אם יהיו מצלמות ביישוב,

ברזולוציה נכונה, ופריסה נכונה, עם אנליטיקה, ככה שאתה לא צריך לצפות בהן בזמן אמת,

אוקיי? ואפשר גם לעשות שיתופי פעולה עם אחרים שיש להם מוקדים, לא חייבים להשקיע עוד

המון המון...

להפעיל מוקד 24/7 זה המון כסף, ואני לא בא לקבל החלטות בשביל המועצה, אבל אני כן יכול

להמליץ שבסוף, טכנולוגיה עם אנליטיקה, טכנולוגיה קיימת, אנליטיקה קיימת, כשמחברים

את שניהם, אפשר לחסוך בכוח אדם, ואפשר להביא ראיות מצוינות בסוף.

אלו הדברים, אני מודה לכם על הקשב. הייתי פה מעבר למה שתכננתי,

גב' ברוריה אליעז: תודה רבה.

מר יוסף ניסן: רגע, אני רוצה עכשיו להתייחס, רגע. קודם כל, תודה. באמת יש שיתוף

פעולה,

גב' ברוריה אליעז: יישר כוח, באמת.

מר יוסף ניסן: שיתוף פעולה מדהים, והתוצאות נראות על פני השטח. זה לא סתם

שאלה התוצאות, ואני מאוד מאוד זהיר בדברים שלי, כי אנחנו מבינים שאיך אמרת בתחנה?

בוקר אחד הגנבים עשו איזשהו מבצע, ויצאו עם 25 כלי רכב במהלך היום, ואנחנו מכירים גם

את הדברים האלה, לכן צריך להיו ת מאוד מאוד זהיר, מה שנקרא עקב בצד אגודל, ולהגיד

תודה ולהמשיך ולא להוריד את הרגל מהגז, על זה כבר דיברנו.

אני דיברתי עם שמול שאנחנו מנתחים את האירועים מבחינת הזמנים שלהם והימים שלהם,

ולהסיט את הכוחות לימים האלה. אם זה סופי שבוע, אז אפילו לקחת מיום ראשון, ולוותר על

משמרת אחת ולהשקיע אותה בסופי השבוע, על מנת לתת מענה.

למשל, הרכב שיצא, האחרון, ביום שבת יצא בשש וחצי בערב, אז ביקשתי משש בערב, לעמוד

בשער יחד עם ניידת, ביום שבת בשש. זאת אומרת, אנחנו כל הזמן צריכים לשנות את דפוסי

ההתנהגות שלנו, על מנת ליצור אצלם גם חוסר בביטחון העצמי שלהם, ושאנחנו לא שגרתיים,

וזה מאוד מאוד חשוב. כולל העמדה של ניידת במהלך הבוקר, על חשבון ערב שהוא פחות מועד

לפורענות וכאלה דוגמאות.

זאת אומרת, אנחנו מדברים על נוכחות אחרת, ואנחנו כל הזמן צריכים לראות איפה אנחנו

עומדים, בכל נקודת זמן, ולהגיב בהתאם. בסופו של דבר, הגנבים יודעים שקשה במקום אחד,

יותר קל במקום אחר, והם עוברים לשם.

22

אגב, היום ישבתי עם ניר זמיר, הם הולכים לעשות גדר של נגיעה בגבעות בר, והם יגיעו אליכם

אז גם על זה אנחנו צריכים לתת את הדעת, כי כמו שאמרנו, כרגע קשה בלהבים, וזה נעשה

קשה יותר ממקום אחר, אז אולי אנחנו נהפך להיות מטרה יותר קלה. אבל אנחנו בהחלט עם

היד על הדופק.

אבל אני חושב שהמצלמות יתנו את המעטפת הראויה לכל המערך הזה, כי הוא צריך לעבוד

ביחד, בסינרגיה, ומצלמות שמחוברות למוקד, שמתריעות על תנועה של אנשים בשעות

מסוימות, לדעתי ייתן פה, זה סוג של מהפכה ברמה של ביטחון ליישוב כזה. אנחנו יישוב לא

גדול, ואני חושב שהיעד שלנו, בסופו של דבר, אני לא רוצה לנקוט באמירות של לנעול אותו

הרמטית וכו', כי אלה אמירות שבסופו של דבר, הן אולי לא כל כך אחראיות, אבל היעד שלנו

באמת למגר את התופעה הזא ת. זה לא דברים שאפשר להשלים איתם, וזו גם לא גזירה

משמים, אנחנו יודעים את זה. ככל שאנחנו נעבוד חזק יותר, ככה התוצאות יראו על פני השטח,

נקודה.

אגב, כשסגרנו את היישוב, וזה היה קשה, הם ניסו לפרוץ את המחסומים עם הניידות של

המשטרה, והם לא הצליחו. וזה גם מסר. המס ר הזה עובר. יש ביניהם שיתופי פעולה ודיבור

שוטף בין החוליות.

אגב, החוליות, כמו שאנחנו מבינים, הן מאוד דינאמיות, זה עובד עם ההוא היום, עובד עם

ההוא מחר, הם כולם מסונכרנים ביניהם. זאת אומרת, ברגע שהמסר הזה עובד שקשה פה, והם

נתפסו, ויש פה שמירה אדוקה, הם הולכים למקומות אחרים. הנה, ראיתם, ביום שבת הם באו

במקום שזו הבטן הרכה שלנו, זה השעות האלה שאנחנו לא נמצאים בנוכחות, ושם הם נותנים,

עושים את הפעילות הזאת.

גב' עדנה זטלאוי: הם למדו.

מר יוסף ניסן: ולכן אנחנו צריכים גם להיערך לזה. בסופו של דבר, אני באמת שוב פעם

רוצה להודות. אגב, לשמול מגיע מזל טוב, הוא עובר תפקיד.

גב' ברוריה אליעז: מזל טוב. אז זה לא טוב לנו.

מר יוסף ניסן: אני חושב שזו פעם אחרונה שאנחנו נראה אותך כאן, לא?

מר אלי שמול: כן.

גב' ברוריה אליעז: לאן אתה עובר?

מר אלי שמול: אני הולך להיות קצין אג"מ במרחב לכיש.

גב' ברוריה אליעז: בהצלחה. אבל תביא מישהו כמוך.

מר אלי שמול: יגיע יותר טוב.

מר יוסף ניסן: אנחנו מסתפקים, באמת, באחד כמוך. באמת, שמול, זה לא פשוט לשים

יעד של 40%, נדרש גם אומץ, וזה לא כזה פשוט. ואני באמת מעריך את זה מאוד. אם אנחנו

נעמוד ביעד הזה, זה הרבה לזכותך, ועל הפעילות שעשית פה, ובאמת על כל משהבטחת, גם

קיימת. וזה באמת נראה על פני השטח.

גב' ברוריה אליעז: שמול, לפני שאתה הולך, תגיד לנו, מה דעתך על מנייאכ?

מר אלי שמול: מה זה?

23

מר יוסף ניסן זו סדרה.

גב' ברוריה אליעז: אתה לא ראית?

מר אלי שמול: אני יכול להגיד לך שאין לי זמן...

גב' עדנה זטלאוי: אין לו זמן לראות טלוויזיה.

גב' רונית ד. עייאש: דני, תודה.

מר אלי שמול: חבר'ה, תודה רבה. מגיע גם ליוסי וגם לדני כל הכבוד, אני אומר לכם

שלא מובן מאליו שראש מועצה, על כל אירוע, יורד לר זולוציות הכי נמוכות, ושואל את

השאלות הכי קשות, ונוקב גם כשצריך, אבל גם יודע לתת את הרוח הגבית ולהסיט תקציבים

ולהביא משאבים, ובסוף גם לדעת לעשות את הדברים ביחד, וגם לדני שמחויב 24/7. הוא

מוקפץ כמעט כמו השוטרים שלנו. אז תודה לכם.

גב' ברוריה אליעז: נגמר לך הלילה, אה?

ד"ר עפר לוי: ראוי לציון שידעת לבוא לפה גם בזמנים פחות טובים, לבוא ולעמוד,

ולתאר את התוכניות בהמשך, זה כל הכבוד.

מר אלי שמול: תודה.

ד"ר עפר לוי: קל יותר לבוא כשיש הצלחות, אבל אני זוכר גם שהגעת בתקופות פחות

טובות, ענית על כל השאלות, תיארת א ת התוכניות ולגמרי מרגישים שדברים לא קרו סתם,

כמובן, ושיש מי שדאג לנו. שיהיה בהצלחה.

מר אלי שמול: השוטרים והקצינים, כן.

גב' ברוריה אליעז: בהצלחה.

מר אלי שמול: תודה רבה.

ד"ר עפר לוי: רק בריאות.

גב' עדי זנד: אמן.

מר אלי שמול: להתראות.

מר דני מלכה: רונית, אני חייב לך,

גב' רונית ד. עייאש: כן, המצלמות.

מר דני מלכה: בסוגיית המצלמות.

גב' רונית ד. עייאש: נכון.

24

מר דני מלכה: אז המצלמות זה כלי,

גב' רונית ד. עייאש: ברור.

מר דני מלכה: זה לא משהו שהולך לפתור את בעיית הפשיעה, אבל הוא כלי, שאנחנו

הולכים לשלב אותו בצורה חכמה הפעם, כדי לתת מענה שונה וחכם יותר לפעילות. וזה אומר

שהולכות להיכנס מצלמות – א' – שיהיו מחוברות למוקד 24/7, אנחנו הולכים להשתלב, אני

חושב שפעם אמרתי את זה, שאנחנו הולכים להשתלב עם מועצה אזורית בני שמעון, עם המוקד

שלהם, כדי לתת מענה ל-24/7, ואנחנו נעמיד משמרת שלנו קבועה במוקד, כדי שתוכל

האנליטיקה החכמה שתיכנס, תדע להפעיל את הסייר או את הסיירים שביישוב, או את

המאבטחים ביישוב. המשטרה תוכל לתחקר הרבה יותר קל, תהיה להם גם עמדה בתחנה, דרך

אגב, לתחקור הם לא יצטרכו לבוא הנה, או להעיר אותי באמצע הלילה, כדי לראות את האירוע

און ליין. ובנוסף לזה, יש להם את האפליקציה שלנו, לבני שמעון. אנחנו עובדים על אותה

אפליקציה, הם יוכלו גם בתחום ה-106 לתת מענה, כך שהפעילות שעשינו, ויוסי ציין את השעות

השונות, אנחנו גם מעמידים עכשיו, בשבוע – בשבועיים הא חרונים, פעמיים שלוש בשבוע

מאבטח נוסף משש בערב, עד עשר שמגיעים המאבטחים.

מנסים כל פעם למצוא דרכים כדי לשלב גם את הטכנולוגיה וגם את כוח האדם. ואני מאמין

שכמות המצלמות שנכניס, הטכנולוגיה החכמה, והפעילות של האנשים, אני מאוד מקווה שזה

רק ייתן לנו – א'- תחושת ביטחון, אין לי ספק. אבל מעבר לתחושת הביטחון, גם זה יוריד את

כמות העבירות הפע"ר. וזה לא סתם הולכים להשקיע כזה סכום.

גב' עדי זנד: דני, יש לי שאלת תם. בטח זה נשמע קצת מטופש. כשאנחנו, למשל,

מקבלים התראה מהמוקד שהאזעקה אצלנו בבית עובדת, ואנחנו לא נמצאים, זה יג יע גם

למוקד? לא, נכון?

מר דני מלכה: לא.

גב' עדי זנד: כי בעצם, זה חלק מהרעיון החכם, זה המסוגלות.

מר דני מלכה: המוקד שאת מחוברת אליו, לצורך העניין, אם את מחוברת אל מוקד.

גב' עדי זנד: אני מחוברת למוקד.

מר דני מלכה: אם את מחוברת למוקד, מי שצריך לתת את המענה, ברגע שיש אזעקה

בבית, זה אותו מוקד הפרטי שאת מחוברת אליו. אם זה נניח, ארזי, אז זה סייר של ארזי, אם

זה מאג – מאג, אם זה ביטחון, אני לא יודע מה, כל מיני חברות. אין לנו כיישוב מחויבות, אנחנו

גם לא יכולים...

גב' עדי זנד: ואין לנו אפשרות להסתנכרן איתם?

מר דני מלכה: אם אני צריך להסתנכרן איתם, אני צריך להעמיד עוד 3-2 סיירים כדי

לתת מענה לקריאות.

גב' עדי זנד: אוקיי.

מר דני מלכה: אנחנו לא נעמוד בזה. גם מבחינה תקציבית.

ד"ר עפר לוי: אם אפשר רק להוסיף דבר אחד, אפשר לחשוב היום שיש סיור, שני

25

סיורים, לא משנה מה, ויכול להיות, אחד מהפורצים, אחד מחברי הצוות, יכול לעמוד

ולהסתכל, לראות שהסיור עבר, והוא יודע שיש לו עוד שעה. ברגע שיש מצלמות עם אנליטיקה

ויכולת התראה, זה כבר לא יהיה אפשרי, כי מי שיקבל דיווח,

מר דני מלכה: מי שיפעיל את הסייר, זה הטכנולוגיה.

ד"ר עפר לוי: ואז זה כבר לא יעבוד להגיד – הנה, הסיור ... וזה לגמרי שובר שוויון.

מר דני מלכה: הטכנולוגיה תחליף את הסייר, זו הכוונה.

גב' ברוריה אליעז: מתי זה מתחיל?

ד"ר עפר לוי: שגם תשבור את הרוטינה. בעיניי,

גב' ברוריה אליעז: ואחרי כמה אתה מעריך? עד הרגע ש...

ד"ר עפר לוי: אני מעריך עד אמצע ספטמבר, אם אני לא טועה.

גב' עדנה זטלאוי: טוב, ב- 6.9 מקבלים את ההצעות, זה ייקח עוד איזה... שלושה שבועות,

חודש.

גב' ברוריה אליעז: אחרי החגים, זאת אומרת. משהו כמו אחרי החגים.

גב' עדנה זטלאוי: כן.

גב' רונית ד. עייאש: אתם יודעים מה המושג החדש שמשתמשים בו בשביל לדבר על זריזות

וגמישות? זמישות. זה המושג שמדבר על העניין הזה, זה נקרא זמישות. זריזות וגמישות,

העניין הזה שאתה יכול להגיב מהר, ולשנות סיטואציות. זה מושג חדש שמשתמשים בו עכשיו

הרבה.

מר יוסף ניסן: חגיגות עופר והפרופסורה.

(מחיאות כפיים)

גב' ברוריה אליעז: זה לא משתה שבעת ימים, זה משתה שבעת החודשים, מחודש לחודש.

מר יוסף ניסן: קודם כל, זה מיוסי אליעז, כתב לך שני חמשירים, ואני וברוריה חתמנו.

גב' ברוריה אליעז: וגם יוסי חתם.

מר יוסף ניסן: וגם יוסי.

גב' ברוריה אליעז: אני רק עזרתי לו.

מר יוסף ניסן: וזה הספר שלו, כל המחרוזות, ואני כן נתתי לך.

ד"ר עפר לוי: תודה רבה, מעריך מאוד.

גב' ברוריה אליעז: בשם המועצה גם, נכון?

26

מר יוסף ניסן ברור.

ד"ר עפר לוי: תודה רבה ברוריה,

גב' ברוריה אליעז: והמועצה גם.

ד"ר עפר לוי: אני מודה ליוסי אישית.

גב' עדי זנד: אז את התמונה הראשונה בבית כבר יש לך, והספר הראשון על המדף.

גב' ברוריה אליעז: שתעלה ותצליח, עוד יותר. מה בא אחרי פרופסורה, חבר'ה? פוסט זה

פוסט דוקטורט. לפני.

לסעיף 7 - הצגת מרכז הצעירים החדש – גב' שרון דינשטיין

מר יוסף ניסן: טוב, אנחנו הזמנו את שרון לכאן, כי שרון היא למעשה הרוח החיה

והדוחפת, והבאמת עושה עבודה אדירה בכל מה שקשור לעסקים בלהבים. פשוט נכס, אין מה

להגיד. ברצינות שלה, וברצון שלה, וביכולות, אין מה לדבר, זה משהו אחר.

עשינו שיתוף פעולה עם משרד הכלכלה, והיא מועסקת באיזושהי רבע משרה שם, דרך משרד

הכלכלה, והיא עושה פה עבודה של משרה וחצי באמת, וממש היא בא ממקום של אכפתיות ושל

תרומה ואין מה להגיד, זה...

ד"ר עפר לוי: רק אם אני אוכל להוסיף, שהשבריר משרה הזה, זה משהו ממש חדש.

מר יוסף ניסן: כן.

ד"ר עפר לוי: אבל אני מכיר את שרון כבר שנתיים לפחות. כמות הזמן והאיכות של

הזמן הזה, פשוט זה בלתי נתפס. ונבנתה פה קהילה, יש קבוצות ברשתות החברתיות, פורומים

שונים, אני חושב שכולם יכולים לראות גם מה קורה ברמה של גם בחשיפה ובעידוד של

העסקים המקומיים, בפייסבוק, רשת של מתנדבים, שכל אחד נותן מזמנו, והתוצאות הן, כמו

ששרון תוכל לתאר,

גב' רונית ד . עייאש: אני פניתי לשניים תושבי להבים, אחד יועץ מס, אחד ממש, פניתי, כי

ראיתי את הפרסומות, אמרתי – למה אני אעבור לבאר שבע? יש לי יועץ מס שם, אני אעבור

לזה. מקסים.

גב' שרון דינשטיין: מעולה.

ד"ר עפר לוי: יש תוצאות מעשיות של בעיקר הגדלת פה האינטראקציות והמחזורים.

גב' שרון דינשטיין: יופי.

ד"ר עפר לוי: ובעקבות הפעילות הזאת, זה אותם דברים שדיברת בהתחלה, רואים

ממש איך הם מתממשים הלכה למעשה.

גב' ברוריה אליעז: לקח יותר מדי זמן עד שהבחינו בך, אה?

27

ד"ר עפר לוי זו באמת שנה של גיבוש פה של קהילה, ואין מילים.

מר יוסף ניסן: לגמרי, זה נדבך מאוד חשוב בקהילה שלנו, והוא מרקיע שחקים. באמת.

יש לפעמים דברים שהם מתחת לפנס, רק צריכים להרים אותם, רק צריכים טיפה, ושרון עושה

את זה בכישרון רב.

עכשיו, לגבי למה הזמנו את שרון? כי דיברנו על מרכז פנאי ועסקים, שאנחנו רוצים לשדרג

אותו, ולעשות ממנו קצת יותר גדול ורחב מאשר מה שהיה עד היום, ולפתוח את זה לגילאים

יותר מבוגרים,

גב' רונית ד. עייאש: אנחנו לא יודעים מה זה מרכז פנאי ועסקים, תתחיל בזה.

גב' שרון דינשטיין: מרכז הצעירים.

גב' רונית ד. עייאש: כי זה נשמע, איך אומרים? פתאום שינה נופך. אבל... אוקיי.

מר יוסף ניסן: זה משהו שמשלב,

גב' שרון דינשטיין: זה גם לא השם הסופי, אני שמתי,

גב' עדי זנד: זה כאילו מועדון הנוער?

גב' עדנה זטלאוי: בשלוחה הרחוקה יותר שלו.

גב' שרון דינשטיין: מועדון הנוער, זה מועדון הנוער. זה המבנה הקודם שהיה, שגם עוד עבר

איזשהו שיפוץ ... שבנו, את מרכז הצעירים, בסדר? הנוער זה לא קשור, נשאר הנוער.

גב' רונית ד. עייאש: לא לא, חבר'ה, מי שאישר את ה...

דוברת: המכרז היה על הרחבת מועדון הנוער.

גב' רונית ד . עייאש: בדיוק, בואו נעשה סדר, בדיוק, מי שאישר את ההרחבה ומי שזה,

המטרה הייתה מרכז נוער. שלושה חדרים למרכז נוער. למה? כי נערים בכיתה ז', לא יושבים עם

י'. ברגע שיש שם קבוצה מ-ז', יודניקים נעלמים, ואין להם מקום לשבת. ברגע שיושבים שם י',

י"ב לא מגיעים. שם זיהינו, עם עידן לאורך כל הדרך, זיהינו את זה בפעילות השוטפת של

פעילות הנוער בקיץ, בחופשים, בכל הדברים. שהייתה תוכנית נוער מדויקת, אי אפשר. וברגע

שהיה שם חלל אחד, זהו. מי שהיה תופס מקום, הצעירים, מן הסתם, היו מגיעים ק ודם,

הגדולים היו מסתובבים ברחובות, הולכים למקומות שאנחנו לא רוצים. הרעיון היה, לעשות

חלל לכל שכבת גיל, לאפשר להם,

מר יוסף ניסן: אני חבר מועצה 15 שנה, מעולם לא שמעתי את התיאוריה הזאת

גב' רונית ד. עייאש: איך אומרים, אנחנו מוציאים את הפרוטוקול שאני ואתה ישבנו עליו.

ד"ר עפר לוי: אבל שנים דיברנו על מרכז הצעירים, מפעל הפיס, במה הוא תמך?

מרכז צעירים?

גב' שרון דינשטיין: מרכז צעירים.

28

ד"ר עפר לוי יש מרכז נוער, שעבר חידוש, ויש מרכז צעירים.

גב' רונית ד. עייאש: בסדר, זה ששינית ממרכז צעירים, כי לקחת גם...

ד"ר עפר לוי: לא, אז להגיד, אין דבר כזה, כי היה רק נוער שרצו להרחיב, ואין

דבר כזה עכשיו אנחנו פעם ראשונה שומעים על מרכז צעירים, זה...

גב' רונית ד. עייאש: זו הייתה התפיסה.

ד"ר עפר לוי: הייתה כותרת – מרכז צעירים, השאלה עכשיו היא מה התכנים

שם, זו הנקודה.

(מדברים ביחד)

גב' עדנה זטלאוי: אני רוצה להגיד משהו, שעידן, אני דיברתי הרבה עם עידן בקשר

לזה,

גב' שרון דינשטיין: כן?

גב' עדנה זטלאוי: התפיסה שלו הייתה שגם המבנה הזה, במשך היום לא משדר

כלום, וכן צריך להקים שם איזשהו מרכז צעירים, שיהיה מרכז שאנשים בגילאים, אני

לא יודעת מה, עד שלושים, לא קבענו שם. אבל שי רגישו שיש למרכז הזה זיקה, שהם

יבואו לעשות שם עבודות ,שהם יבואו לחפש שם עבודות, שזה יהיה איזה מרכז חי

ופעיל ודינאמי, גם בשעות היום, חוץ מאשר בשעות הערב, של הנוער.

גב' רונית ד. עייאש: אחרי הצהריים, זה לא ערב בהכרח. כאילו, ברגע שיש לך חופשות,

או פעילות. אז זו הייתה תפיסת העולם, ואחר כך אני אעיר את מה שיש לי להעיר

לעניין של התקציבים, כן?

גב' שרון דינשטיין: אז קודם כל צריך להבין שבכל הארץ, מרכז צעירים יש לו תפיסה

מאוד מאוד ברורה, וטווח גילאים מאוד ברור , וזה בכלל לא מתעסק עם גילאי תיכון,

בסדר? זה מתחיל או מחיילים, או מגיל 21. אז בכל אופן, כשאני שמעתי על הפרויקט

כלומר, כשאבי מנהל המתנ"ס ועידן ואני דיברנו, כלומר כשהתחלנו לחשוב, הקבוצה של

האנשים פה שהתחילה להתחבר, בעלי העסקים, חיפשנו איזשהו מקום. והרעיון ה מזמן של

לעשות את זה, אולי, במסגרת מרכז הצעירים, הייתה של אבי ושל עידן, שהם אמרו את מה

שהם אמרו.

אלא שבשעות הבוקר ועד 16:00, גם ככה המקום יעמוד שומם, אז בואו כבר נעשה עם זה

משהו, ומשם נולד הרעיון. אז מכאן, נקודת המוצא, וגם ההבנה שלי שתקציב מפעל הפיס ניתן

למקום כמרכז צעירים. אז,

גב' רונית ד. עייאש: לא, השם מרכז צעירים – סבבה, אין שום בעיה איתו.

גב' שרון דינשטיין: אבל זה מעבר לשם, יש לזה הגדרות גם ב... אפשר לראות, יש באתר כל

זכות, מוסבר מה זה מרכז צעירים, מה היעדים של מרכז צעירים, ואגב – יזמות ועסקים זה

אחד מחמשת היעדים של מרכזי הצעירים בארץ. אפשר פשוט לשנות את השם, ואני שוב

אומרת, השם הוא לא סופי,

גב' רונית ד. עייאש: כי זה מרחיק קצת את הצעירים.

29

מר יוסף ניסן לא, לא, לא, זה סתם,

גב' רונית ד. עייאש: בסדר? מרכז פנאי ועסקים, זה ממש מרחיק את הצעירים.

מר יוסף ניסן: זה לא קשור, זה לא יהיה.

גב' רונית ד. עייאש: בסדר, אני מתייחסת למה שמציגים.

גב' שרון דינשטיין: בסדר. חשוב לי שתאמרי את הדברים גם, כי קודם כל למדתי על משהו

שהיה כאן, ו-ב' – תבינו שצעירים של היום, זה לא צעירים של פעם.

גב' רונית ד . עייאש: לא, הצעירים זה גם חיילים. צעירים באמת, צעירים זה גם כאלה

שסטודנטים שלנו, זה מהבחינה, וזה היה מיועד לעשות את זה. פשוט חלל אחד, אי אפשר היה

לספק את כל שכבות הגיל, ולכן השלושה נדרשו. זו הייתה התפיסה.

גב' שרון דינשטיין: יש כאן עוד קבוצת גיל,

גב' רונית ד. עייאש: בדיוק ,

גב' שרון דינשטיין: שנקראת צעירים, שזה גם מעבר לסטודנטים, שבארץ, אגב, מרכזי

צעירים, ואני עוד מעט אכנס לזה, הם בין גיל 18 או בין גיל 21 ל-35, ואפשר לראות שבעשור

האחרון, ההגדרה הזאת וטווח ה גילאים הזה הורחב אפילו עד גיל 45, בעיקר באזורים

פריפריאליים, וביישובים קטנים. שבעצם, היכולת של אוכלוסיה בטווח הגילאים של בין 35-55 ,

היכולת שלהם ליהנות מאזורים של פנאי בילוי וזה, היא מאוד מאוד מוגבלת ביישובים קטנים

ופריפריאליים, ולכן מרכזי הצעירים, עשיתי איזשהו בנצ'מארק כדי להראות לכם דוגמאות,

התחילו להיות מרכזים רב שימושיים, בעצם לגעת בכל מיני שכבות של האוכלוסייה, ובעצם

לייצר את הסינרגיה ביניהם.

תיכף אני אסקור את זה כאן, היה לי חשוב גם להתייחס בהקשר של עסקים, ומה מניע אותי.

מה שמניע אותי, זה דווקא לא, מאוד אכפת לי מהעסקים, אבל זה לא מה שמניע אותי. מה

שמניע אותי כאן, זו התפיסה של כלכלה מקומית מקיימת, בשביל לשפר את איכות החיים של

כולנו פה. וזה לא רק כסיסמא, יש את התפיסה הזאת היום בעולם, שבעצם הולכת למקום

שככל שהקהילה והתושבים יותר מכירים אחד את השני, וקונים אחד מהשני, נוצרים יותר

ויותר פרויקטים, שהם גם קהילתיים, והם גם עסקיים, ובסופו של דבר, משרתים את כל

הקהילה.

אני יכולה להגיד לכם, שבתוך הקבוצה הזאת של העסקים, יש כמה מהלכים התנדבותיים,

שבאים לשרת את הקהילה. אחד מהם קשור למה שענת מישורי דרעי התחילה, לגבי עכשיו

לארח משפחות חדשות כאן. כל מיני שיחות שאני עושה עם כל מיני חברים בתוך הפורום הזה,

שגם כן מדברים איתי, אבל אני לא יודעת, ומה עם התקן, ומה עם מבנה? והתפיסה שלי באה

ואומרת – גם איתה דיברתי וגם עם מירב הוכמן, אשתו של יניב, שגם יש לה איזושהי תפיסה

על נשים שבדיוק ילדו, ואני כל הזמן אומרת להם – תעזבו את הדברים הפיסיים. יש לכם רעיון?

תגרמו לו לקרות – And the rest will foloow. וזה מה שאני מאמינה

עכשיו, הן מונעות מהמקום הקהילתי, ובסופו של דבר, זו עזרה מאוד גדולה למועצה, שיש לה

כוח התנדבותי, בשביל שייקח ויניע דברים, בוודאי שהאנשים האלה, כבעלי עסקים, גם יתרמו

מזה, וזה בסדר גמור.

גב' רונית ד. עייאש: אמת.

גב' שרון דינשטיין: כלומר, צריך להבין שזה ממש בסדר, וזה יד רוחצת יד. אז...

30

מר יוסף ניסן תגידי – זה ווין ווין.

גב' שרון דינשטיין: זו תפיסת העולם שלי, ואני מפה צוללת. אז קצת רקע ומטרות, נדבר

קצת על המצב הקיים פה בישוב.

האוכלוסייה פה גדלה, בסדר? אנחנו יודעים שאנחנו הולכים להגיע ל-10,000 תושבים בשנים ה

קרובות, ואם לא בחמש שנים הקרובות, בעשר השנים הקרובות, זה הולך להיות פה. הוא אמר

קודם על קצה המזלג, רהט 80,000 אנשים. אני בטוחה שאם תשאלו פה את האנשים, אף אחד

לא ידע להגיד את ה מספר הזה, ואני שואלת לפעמים אנשים. צריך להבין שהגודל של רהט,

ביחס לגודל שלנו, יש לו השפעה, כמו שכולנו יודעים, על איכות החיים שלנו, בסדר? ולכן,

הצמיחה של האוכלוסייה כאן, זה דבר שהוא טוב.

תושבים בעלי אמצעים סוציו – 9, כלומר יש פה רמת הכנסה וכוח קניה מהגבוהים בארץ. אגב,

במפגש הפתיחה של הפורום העסקי, דיברתי קצת על המשמעויות של מה שקורה כשאין לכוח

הכלכלי הזה, את השירותים ואת המוצרים לקנות כאן. הוא בעצם משקיע את הכסף מחוץ

ליישוב, אוקיי?

ואז זה אומר, שלמעשה גם העסקים פה מפסידים, וגם המועצה פה מפסידה, וגם בסופו של

דבר, התושבים מפסידים, בגלל ארנונה עסקית ודברים שהיו יכולים להתפתח פה. אם תרצו,

אני אוכל אחר כך להסביר את זה,

גב' עדנה זטלאוי: נכון, אבל זו גם נקודה של גודל אוכלוסיה.

גב' רונית ד. עייאש: חבר'ה, מה? אנחנו לווין.

גב' שרון דינשטיין: לא, אנחנו ככוח כלכלי, אנחנו ממש מעצמה אזורית, ביחס ל...

גב' רונית ד . עייאש: לא, אבל זה יישוב לווייני, אני לא יכולה לקבל את השירותים שאני

מקבלת מבאר שבע. זה באר שבע ולהבים.

גב' שרון דינשטיין: תלוי.

גב' רונית ד. עייאש: זה לא 80 אלף, זה 250 אלף. אני לא מצפה לקבל את השירותים שלי...

גב' שרון דינשטיין: באר שבע, 230 אלף, אבל

גב' רונית ד. עייאש: לא חידדתי את העיפרון.

גב' שרון דינשטיין: והיא תגיע גם לחצי מיליון, אוקיי?

גב' רונית ד. עייאש: יכול להיות.

גב' שרון דינשטיין: זאת השאיפה, ואני מקווה גם שעד שנת 2048 תגיע למיליון,

גב' רונית ד. עייאש: וטוב לנו שבאר שבע תגדל.

גב' שרון דינשטיין: זה בוודאי.

גב' רונית ד. עייאש: זה חשוב לנו.

31

גב' שרון דינשטיין: זה יחזק את האזור .

גב' רונית ד. עייאש: זה שלנו.

גב' שרון דינשטיין: נכון.

גב' רונית ד. עייאש: זה אנחנו, זו האוניברסיטה שלנו, זה מקומות העבודה שלנו, זו המהות.

גב' שרון דינשטיין: נכון. אבל עדיין זה שאין כאן איזה 2 בתי קפה, או איזו מסעדה שתצליח

להחזיק מעמד, והיא צריכה להיסגר, וכתוצאה מזה המועצה, לא מקבל גם ארנונה עסקית

משמעותית, שיכולה לתת שירות, זה איזשהו מעגל. אז א ני לא אומרת שצריך את כל הכוח

הכלכלי הזה להחזיר הביתה,

גב' רונית ד. עייאש: ברור.

גב' שרון דינשטיין: אבל בהחלט אחוז מסוים ממנו צריך להחזיר הביתה, והדבר הזה ישפיע

לטובה על איכות החיים של התושבים פה. זו נקודת ה...

גב' רונית ד . עייאש: אבל צריך להיות מספיק , איך אומרים? בסוף, זה כלכלי. או שכן, או

שלא. או שמסעדה ששלוש פעמים החליפו אותה, לא מצאה את הכדאיות, או את האיזון

הכלכלי להמשיך ולפעול, לא מצאה.

גב' שרון דינשטיין: אז כנראה שהמודל העסקי שלה לא היה מוצלח, בסדר?

גב' רונית ד. עייאש: בהחלט יכול להיות.

גב' שרון דינשטיין: השטח שם היה עצום, וההוצאות שם היו בשמים.

גב' רונית ד. עייאש: אבל עצם העובדה ששלושה כאלה ניסו, זה לא אחד, איך אומרים, הלך

וזה.

גב' שרון דינשטיין: נכון.

גב' רונית ד. עייאש: החליף, החליף, החליף, ולא הצליח.

גב' עדי זנד: לעומת זאת המאפייה מחזיקה מצוין.

גב' רונית ד. עייאש: יש מודל, יש צורך וזהו.

גב' שרון דינשטיין: לא, אני...

גב' רונית ד. עייאש: כמו שאומרים, לא בכוח.

גב' עדי זנד: כי הקורונה בכלל גמרה לאנשים את היציאה מהבית.

גב' שרון דינשטיין: אני יכולה לעשות לכם הרצאה שלמה על איך מגבירים שימושים

במקום, וזה ששלוש פעמים הייתה פה מסעדה והיא לא הצליחה, זה לא אומר שאין פה את

הצורך, זה רק אומר שיכול להיות. זה כמו שאומרים, שאם יש לך ברחוב ראשי חנות אחת, אז

32

הסיכוי שלך להצליח, הוא מאוד נמוך. אבל אם ברחוב ראשי יש לך מלא מלא חנויות, הסיכוי

של כולן להצליח,

גב' רונית ד. עייאש: למדנו את אותו קורס בכלכלה.

גב' שרון דינשטיין: אחלה.

גב' רונית ד. עייאש: אנחנו למדנו את אותו קורס. נווה שאנן.

גב' שרון דינשטיין: פשוט.

גב' רונית ד. עייאש: כן.

גב' שרון דינשטיין: ויש פה אנשים, וזה לא שהאוכלוסייה לא צורכת את השירותים האלה.

היא צורכת אותם, רק במקום אחר.

גב' רונית ד. עייאש: ברור.

גב' שרון דינשטיין: אז הצורך, אין ספק בכלל שהוא קיים, עכשיו השאלה, אם אנחנו

מעודדים את ההיווצרות של השירותים, או ש... תראי, הרי למה עזריאלי נכנסו פה? לא מתוך

תרומה לקהילה, נכון? הם נכנסו, ויהיה פה את הקניון, כי מבינים שאנשים פה...

גב' רונית ד . עייאש: הוא שאני אומרת, זו אחת ההצלחות הכי גדולות, ליישוב כמו להבים,

שנכנסת השקעה של 300 מיליון ₪, זה מטורף בעיניי

גב' שרון דינשטיין: נכון. אני רואה את זה כל יום כשאני נוסעת, זה דיון בפני עצמו, נורא

ואיום, אבל שוב, אני אומרת, הוא לא עשה את זה מתוך תרומה לקהילה,

גב' רונית ד. עייאש: ברור שלא.

גב' שרון דינשטיין: הוא עשה את זה מתוך הבנת היכולת הכלכלית שלו.

גב' עדי זנד: רק הזדמנות עסקית.

גב' שרון דינשטיין: אוקיי, אז אם עזריאלי הבין את זה, גם אנחנו צריכים.

גב' עדי זנד: מערבבים פה בין דברים. זה שיש פה אוכלוסיה חדשה, ויש פה מיתוג,

והמיתוג עוזר לעזריאלי כדי להביא לפה אנשים, אפילו מבחוץ, לא רק תושבי להבים, זה

המיתוג של היישוב, כי הוא חברה...

מר יוסף ניסן: צריך אותו.

גב' עדי זנד: זה לא אומר שום דבר, על להצליח פה עסקים, זה משהו אחר. רובנו

עובדים מחוץ ליישוב הזה, אנחנו צורכים איפה שאנחנו עובדים. זו עובדה.

גב' שרון דינשטיין: אוקיי. בסדר, אפשר להרחיב על הנושא הזה גם כן, לא יודעת אם אתם

מכירים את התוכנית האסטרטגית של ישראל 2048, שמדברת בעצם על חיזוק שלושת

המוקדים של דרום – מרכז – צפון, ולהחזיר את הכוח הכלכלי של האזורים האלה לאזורים,

33

ולצמצם את הצריכה של תושבים מאזורי הדרום, מאזור המרכז. בסדר? בגלל שזה מייצר

גב' רונית ד. עייאש: זה עדיין מחזק את המטרופולין של באר שבע,

גב' שרון דינשטיין: בגלל שזה מחליש מאוד את אזורי הנגב והגליל. אבל זה עולם,

ובדיוק מה שאני מדברת כאן, נוגע לזה, איך אנחנו יכולים לחזק את המנועים שלנו אין

האוס, ולא להוציא אותם החוצה למקומות שיש להם די והותר. אבל אני אמשיך פה,

ונתקדם.

אז כמו שאמרתי, יש פה את האמצע ים, אבל אנחנו רחוקים מאוד מהמרכז, אנחנו

יישוב פריפריאלי במדד 4, אוקיי? חסרים מאוד מקומות פנאי ובילוי, אין פה בית קפה

שאפשר לשבת, המקום היחיד שיש לשבת, זו המאפייה, כמו שאמרת אין פה קולנוע,

אין פה בית תרבות, אין פה פאב יזמות לעסקים, ולא ורק לעסקים, זה גם ליז מים

צעירים.

אתן בטח יודעות יותר טוב ממני, מקצועות העתיד מדברים על זה שיהיו הרבה הרבה

יותר יזמים, ואין פה שום קרקע יזמית לאפשר להם להתפתח.

ד"ר עפר לוי: יש גם הרבה פגישות עסקיות במאפיה, עד כמה שזה לא נוח.

גב' שרון דינשטיין: נכון, לא פשוט שם. קבוצת הגיל 55-81 היום, לא מקבלת מענה

לפעילויות פנאי ולמפגשים חברתיים, בסדר? בדומה לגילאי 12-18 שיש להם את מרכז

הנוער, שגם עבר שיפוץ לאחרונה, ונכנסו שם משחקים, ספות ועוד הרבה דברים, וגילאי

55+, שיש להם בעצם את בית המייסדים

אנחנו מדברים על קבוצת גיל, שלמעשה, יש לה אמצעים, יש לה צרכים, ואין לה היום

מענה. אז הבעיות הן שיש פער, בעצם, בין הצרכים והיכולות הכלכליות של התושבים,

לבין ההיצע, והדבר הזה דוחף לצריכה בבאר שבע וביישובים אחרים, בסדר? אם אני

רוצה עכשיו ללכת לבית קפה או לאיזשהו מקום, לפני שאני אסע לבאר שבע, אגב, אני

אסע ל-Si cafe, בסדר? אם היה קיים פה ביישוב, אז הייתי יושבת כאן

פוגע באיכות החיים של התושב, בסדר? זה גוזל זמן נסיעה, וזה גוזל כסף. וזה מהווה

אובדן הכנסה למועצה. והצמיחה במספר התושבים, מצד אחד, לצד היעדר של מרכז

קהילתי לקבוצת הגיל הזאת, לקבוצה מאוד גדולה של אנשים ,בעצם מובילה

להיחלשות של תחושת הקהילתיות ביישוב. זה משהו שאני גרה פה, אגב, שלוש שנים,

אני כל הזמן שומעת מאנשים איזושהי התרפקות על תקופת העבר.

גב' עדנה זטלאוי: תמיד יתרפקו לך על העבר.

גב' שרון דינשטיין: בסדר, אבל מדברים פה על הקהילתיות, ושיכירו... שאין היום את

המקום הזה, באמת, אנחנו הולכים, אנחנו צומחים ואין לנו את המקום, אין לנו את

הלב הזה של הקהילה, לשבת ולהיפגש.

גב' רונית ד. עייאש: ישבנו בבריכה.

גב' שרון דינשטיין: אז מה ההזדמנות?

גב' עדנה זטלאוי: איפה המתנ"ס בכל הסיפור הזה? איכשהו פספסתי אותך.

גב' שרון דינשטיין: מה זה?

גב' עדנה זטלאוי: המתנ"ס, כנותן פתרונות פנאי.

34

גב' שרון דינשטיין: אז שנייה, אני...

גב' עדנה זטלאוי: אוקיי.

גב' שרון דינשטיין: יעל מעורבת בזה, חשוב להגיד, אני צללתי פה פשוט לעניינים, יש

פה עופר, ויניב הוכמן, וקובי, ואל עד ויעל, ושמרית ברקאי האדריכלית בהתנדבות,

ודניאל גולדברג האדריכל עשה פה תוכניות בהתנדבות, ואני כמובן,

גב' רונית ד . עייאש: עוד לא הבנתי איזה תוכניות. אני לא בקיאה במה שקורה. לא

הבנתי איזה תוכניות, ואיזה,

מר יוסף ניסן: עוד מעט ניגע בזה.

גב' שרון דינשטיין: תיכף אני אראה את הכול.

גב' רונית ד. עייאש: אז...

גב' שרון דינשטיין: אוקיי? אז ההזדמנות פה היא שיפור באיכות החיים לתושב, דרך

הרחבת סל השירותים שניתן לצרוך ליד הבית, חיסכון בזמן וכסף, חיזוק הקשרים

בקהילה והחוסן הקהילתי, הגדלת הכנסות, דיב רנו על זה. פי תוח הזדמנויות עסקי ות

וקהילתיות, לטובת התושבים, ולטובת היישוב כולו, והעלאת הערך של היישוב

לתושבים הקיימים, ולעידוד של בנים חוזרים.

אני יכולה להגיד לכם שבתוך הפורום, אני מאפשרת גם לבעלי עסקים שהם לא תושבי

להבים, אבל שהם תושבי להבים לשעבר, להיות חברים והם שומ עים על מה שהולך

להיות כאן, והם כבר נורא נורא מתלהבים, אפרופו ספיר רובין הבת של רותי, ויש עוד

כמה כאלה.

אז אוקיי, אז מה קורה במרכזי צעירים בארץ? בסדר? אם אנחנו שנייה אומרים... מה

עשיתם פה? לקחתם מקום,

מר יוסף ניסן: אגב, עוד מילה אחת על המספר בקבוצה, זה חשוב. שלך.

גב' שרון דינשטיין: אצלי בקבוצת העסקים?

מר יוסף ניסן: כן.

גב' שרון דינשטיין: היום בווטסאפ יש קרוב ל -90 בעלי עסקים. אני יכולה להגיד

שבשני מפגשי הפורום שהיו, נרשמו מעל 80, הגיעו 60, באמת זה כמויות, אני חושבת

שזה אחד הפורומים הכי גדולים בארץ מבחינת פורום. המינימום שצריך להיות בשביל

זה יחשב פורום, זה 15 בעלי עסקים

גב' ברוריה אליעז: לא הבנתי, יש לך שמונים רשומים בעלי עסקים,

גב' רונית ד. עייאש: בפורום, כן.

גב' שרון דינשטיין: בפורום שאני,

גב' ברוריה אליעז: בפורום שהוא רק של להבים?

35

מר יוסףניסן: כן.

גב' ברוריה אליעז: שמונים בעלי עסקים כאן, ביישוב?

גב' שרון דינשטיין: תושבי היישוב, שאו שהעסק שלהם מתנהל פה, או שהוא מתנהל

מחוץ ליישוב.

גב' ברוריה אליעז: או שלא פה.

גב' שרון דינשטיין: כן,

גב' עדנה זטלאוי: אבל הם גרים פה.

גב' שרון דינשטיין: הם תושבי היישוב.

גב' ברוריה אליעז: ואת לא רואה הבדל בין התייחסות בתוך הפורום לאלה שפה

לאלה שמחוץ?

גב' שרון דינשטיין: ממש לא, להיפך. אלה שהעסקים שלה לא מתנהלים פה, נורא

מתלהבים מכל הדבר הזה, ורואים בו הזדמנות גדולה מאוד, גם להעביר חלק

מהפעילות לפה ולהיות מעורבים בקהילה. אני יכולה לתת לכם דוגמא,

גב' ברוריה אליעז: בגלל זה.

גב' שרון דינשטיין: תראו, נוצרים פה פשט הרבה מאוד חיבורים. גם עם יעל

מהמתנ"ס, וגם כמו שרונית אומרת, פתאום ראיתי את הפרסום, אז פתאום אני...

פתאום אנשים שומעים, ואנשים רוצים, אני מאמינה שטבע האדם זה כן לרצות ולעשות

טוב אחד לשני, ולכן אני יכולה להגיד את נהורה, עורכת דין נהורה עמית, נכנסה

לפורום, ונוצר חיבור, סלעית מעזריאלי פאלאס, ביקשה להיפגש איתה, כי היא רצתה

להבין איזה בעלי עסקים יש כאן, כדי שהיא תזמין נותני שירותים, לטובת הרצאות.

היא אומרת, אם אפשר לשלם למישהו כסף, אז בואו ניקח קודם מישהו מהיישוב.

ואז סיפרתי את זה לפורום, ואז נהורה גם כן מעבירה הרצאות לגיל השלישי, סביב כל

מיני דברים, בקיצור, אז היא הולכת להעביר שם עכשיו סדרת הרצאות. אז בעצם הכול

מתחבר, אוקיי? אז נהורה, העסק שלה לא נמצא כאן ביישוב, אבל הנה, גם היא,

גב' ברוריה אליעז: מה מעניין אותם בענייני עסקים, בדיוק?

גב

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]