פרוטוקול ועדת ערר-1 מס' 0

בפני ועדת הצבר ערר 14//.

לקביעת ארנונה כללית ערר 15/

שליד המועצה המקומית . ערר 16/

מבשרת ציון ערר 17/

עו'יד תגי סיטון, יו"ר

עו'יד איילת דהאן-עטיה, חברה

מר משה לוי -- חבר

הולמס פלייס אינטרנשיונל בעיימ

עייי ב'ים עויד אשר פנט

העוררת

- נגד -

מנהל הארנונה

מועצה מקומית מבשרת ציון

פיי ביים עו''ד אלי אליאסי

המשיב

התלטה

בתתאם להוראות תקנה 0 לתקנות הרשויות המקומיות

(ערר על קביעת ארנונה בללית) (טדרי דין בועדת ערר),

תשלייז- 1977

העוררת: הולמש פלייס, מערערת על קביעת המשיב, לחייבה בתשלומי ארנונה כללית

לשניס 2014-2017 ועד בכלל.

עררים אלת הצטברו אצל חמשיב ולא נדונו עד אשר התמנתה לאתרונה ועדת ערר זו,

ודיון התקיים ביום 23.7.2017.

העוררת מנהלת מכון כושר במתחס קניון מבשרת ציון, המטווג כאזור אי.

המכון החל פעללותר בשכרנ 2011.

לא.הוגשו ערריס באשר לסיווג וגובה הארנונה הכללית לשנים: 2011-2013.

בתקופה-וו עברה הבּעלות מיד ליך.

סמוך לאחר העברת הבעלות במכון, הוגש הערר הראשון לשנת 2014 וכך בהמשך בכל שנה

שלאתריה, עד לשנה הנוכתית : 2017.

דא-עקא, בהעדר ועדת ערר, לא נדונו ערריס אלה ועתה, עם מינוי ועדת הערר, באה להס

הגאזולה,

ו

5. הצדדיס ויתרו על טענותיהס זה כנגד וּה, בכל: הקשור למועדים באשר להגשת כתבי

הטענות, החל משלב ההשגת ועד לשלב הערר, וכן לא העלו כל טענה באשר לעובדה שלא

חל שינוי בַסיווג העסק.

לפיכך פטוריט אנו מלדון בשני נושאים אלה.

למעלה מן הצורך נציין כל כלל הוא, שבענין פיסקלי, אין לטעון מעשח בית-דין ופל שנת

מס עומדת בפני עצמה, זאת ביך היתר על-מנת למנוע תוצאות שאינן מניחות את הדעת.

וראה:

(א) ע.א. 165/64, עירית-תל-אביב נגד כהן, פדייי יח(3) 302.

(ב) ע.א. 14/73, שדה נחמיה נגד עירית תל-אביב, פדייי כז(?) 578, 582.

(ג) בגייצ 5705/90, דשניט וחמרים כימיים בעיימ נגד עירית קרית אתא (פורסס בנבו)

5.

אמנס בענייננו מדובר לכאורה באותה מסכת עובדתית ונקבע בפסיקה חריג ולפיו במקרה

כוה יכול ויחולו השתק פלוגתא. וראת:

עתיימ (חיפה) 12900-03-09, טאיקלון מוצרי תעופה בעיימ נגד מועצה אזורית מטה אשר

(פורסם בגבו).

אלא שנחת דעתנו כי עקב חילופי בעלים וטיב העבודה, לא יחול החריג האמור בענייננה,

תמצית טענות העוררת:

6. (א) צו הארנונה איננו חוקי, משלא מתייחס במפורש' למכוני כושר כפי שמקובל

ברשויות אתרותנ.

ב בהעדר טיווג מפורש למכוני כושר, יש. לאמ סיווגים דומים ברשויות אחרות,

מהן נלמד כי החיוב נמוך בהרבה מהנדרש עייי המשיב.

(0 בחיות הנכס רב תכליתי, יש לפצלו ולתייב כל חלק לפי סיווג שונה.

מדובר בשטח כולל של כ-1500 מייר ומתוכם כשליש משמש למעברים, חר

חשמל, שירותים וכדי.

(ד) לחילופין, טעה המשליב בחייבו את העוררת לפי סיווג מסוג 321, דחיינר:

ייבניניס שאינם משמשיט למגורים, משודים, מטחר, שירותיס,

מוסדות, סניפי דאר, חינוך ותרבות'י.

אליבא דגישת העוררת החיוב המתאיט בנסיבות אלה, אם בכלל, הוא מסוג 340 :

ייכל נכס שלא פורט בצר זה, עבור כל מייר של הנכס בכל האזורים".

תמצית טענות המשיב:

7 (א) אין בסיט לטענה כאילו צו הארנונה איננו תוקי ומכל מקוס אין לועדה טמכות

לדון בכך.

₪ אין פל מקוס לעשות השוואה בין הגדרות בצו הארנונה של המשיב לבין אלה של

רשויות אחרות וַאין לועדה כל סמכות לדון גם בכך.

(₪ אין מקוס לפצל את הנכס לטיווגים שונים משבמחות, מדובר. במכון כושר

המשתרע על כל הנכס נשוא הערר.

(ד₪ התגדרה תנכונה והסלווג הנכון והמתאים הוא סיווג 321, כפי שקבע המשיב

בשומתו.

דד

דיון והפרעה:

טמבויותיה המוגבלות של ועדת הערר> "

8 סמכות ועדת הערר מוגדרת בסעיף 3 לחוק הרשושות המקומיות (ערעור על קביעת ארנונה

כללית), תשלייו-1976 וזה לשונר:

יעא) מי שחייב בתשלום ארנונה כללית, רשאי תוך תשעים יום מיוס קבלת

הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקביג בהודעתת התשלום.

(?) נפלה בהודעתה תשלוס שמשיגיט עליה, טעות בציון סוג הנכס, גדלו או

השימוש בו.

(3) הוא אינו מתויק בנכס כמשמעותו בסעיפים : 1 ו-269 לפקודת העלריות.

(4)

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להטמיך את מנהל הארנונה או את ועדת. הערר

(ההדגשה לא במקור), לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות

המקומית בהטלת האהנונת או בקביעת סכומיה היח נגוע בא תוקיות, שלא

כאמוך בפיסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)יי.

9 עינִינו חרואות, שסמכות הועדה מוגבלת לאותם עניינים טכניים, עובדתיים המפורטים 1

בסעיף קטן (א) לתוק ואיננה כוללת סמכות לדון בסוגיות משפטיות מובהקות, כגון טענת \

אי חוקיות.

וראת:

(א) עעיימ 5640/04, מקורות חברת מים בעיימ נגד מועצה אזורית לכיש (לא פורסם). 1

ב ר.ע.א. 072 חבס ח.צ. פיתוח (1993) בעיימ נגד עירית. הרצליה (שם, פיסקת

10).

₪ בריימ 9817/06, ולי ולנברג נגד מנחל הארנונה, עירית תל-אביב (פורסטד נב.

וכך קובעת כבי השופטת מ. (אור, פיסקה 5:

ייסעיף 3(א) לתוּק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית),

תשלייו-1976 (להלן: ייהחוקי), קובע עילות טפציפיות בהן מוסמכת

ועדת הערר לדוך וסעיף 3) לחוק מבהיר במפורש כי הועדה לא תזזון

בטענות אי חוקיות התורגות מעילות אלויי.

(ד) בריים 7511/14, מנהל הארנונה בעירית. תל-אביב-יפו כגד א.ק. יוניברס בעיימ

(פורסט בנבו 1.8.2016), מפי השופט פוגלמן :

יי 14. כפי שצוילן לא אחת בפטיקתנו, המסלול העררי -- על שלביו

השומט -- נועד לבירור טענות עובדתיות וטכניות באופיין העשויות

לתייב בתינה של מצב הדברי בשטחיי.

(ה) וכן עעיימ 6993/15, עירית תל-אביב נגד אספיאזה בעיימ (פורסס בנבו,

6).)...

10. (א) הוא הַדין בשאלת השוואת המצב לרשויות אחרוּת, שגם היא מעלה סְוגיה של אי

הוקיות.

||

1

12

אכן, מן הראוי היח כי תהית קירבה אם לא אחידות, לגבי טיווגי נכסים

בשימושים דומים ברשולות השונות, לשס שמירה על זכות חשוולוך-

וראה דבּרי כבי השופט רון סוקול בעתיימ (חיפה) 33854-02-17 (23.5.2017)

(פורסם בנבו):

ייכבר נָאמר לא אחת כי להחלטה בדבר שיעורי הארנונה ברשות

מטוימת יש השפעה עם על תושבי רשות: אחרות (בגייצ 7425/09,

טוטנאור בעיימ נגד שר הפניס (3.1.2013)). שיעורי הארנונה צריכים

להיבחן תוך שמירת עקרון השויון בין תושבי הרשות לבין עצמם ופן

תושבי רשות אחרת לרעותה (עעיימ 8223/07), חיים נגד מועצה

אזורית דרוס השרון (פורסם בגנבו - 26.6.2011)...

שיקולים אלה צריכים להיבחן עייי מועצת הרשות בבואה לקבוע את

צו הארנונה ולעמוד לנגד עיני השרים המפעילים פקות ובקרה.

(א) הארנונה העירונית מוטלת. על כלל הנכטיס שבשטח הרשות המקומית וגבייתה

נועדה למימון פעולות הרשות.

ראת:

בגייצ 6741/99, יקותיאלי נגד שר הפנים, פדייי נה(673)3.

(ב) הסמכות להטלת ארנונה על נכסים בתחומי הרשות המקומית, מעוגנת כיום

בחוק ההסדריס במשק המדינה (תיקוני תקיקה להשגול יעדי התקציב), התשנייג-

2.

סעיף 8(א) לחוק ההסדרים קובע כל:

ייהמועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה

שאינס אדמת בנין. הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהנאם לסיווג

הנכט, לשמושו ולמיקומו ותשולס בידי המחזיק בנכטיי.

(0 בהתאס לסמכויות*הן, מתקינות הרשויות מדי שנה את צווי הארנונה לשנת

הכספים הקרובה ואלו מובאים לאישור שר האוצר ושר הפנים.

ברי אס כן שפכל שיש טרוניה באשר לסיווג נכס כזה או אחר או השוואה לסיווגים

ברשויות אחרות, אין הדבר בסמכות ועדת הערר, אלא בפני המוסדות המשפטיים

חמוסמכים.

מכאן ברור כי גם טענה של אי חוקיות של צו הארנונה שיצר סוג של נכס שאין לו בסיט

בחוק, היא טענה החורגת מן העילות הספציפלות המפורטות בסעיף 3(א) לתוק ולפיכך אנו

קובעים שאין לועדת הערר סמכות לדון בטענות אלה.

פיצול הנכס וסיווג מדורג:

.3

העוררת: מבקשת להחריג את המעברים, חדר החשמל וחדרי השירותים, מהווים כשליש

מן הנכס ולסווגט בסיווג נמוך יותר, בהתאם לשימוש שנעשה בהם בפועל.

ככלל,. יש לראות את הנכס כיחידה אחת. לפי מהותו ולא ניתן לפצלו ליחידות משנה

שונות.

בתי המשפט שבו ופסקו לא- אחת, כי אין פגם בסיווגם של שטתי מעבר בהתאם לסיווגו

של העסק העיקרי.

14

וראת:

עמיינ (מרכז) 15019-11-10, עלרית פיית נגד נורקייט בעיימ (פורסט בנבו):

ייהלכה היא שאין לפצל טיווג של נכס שמהותו אחת... אין ספק שמטבח טפל

לשימוש העיקרי של הסעדה והכרתי לשימוש זה".

כן וראה דברי כב' השופטת מ. נאור בע.א. 8838/02, גולדהמר נגד עירית חיפם י

,

הרהה דהל יחה

ייהשאלה מתי חלקים שונים של אותו נכס יזכו לסיווג נפרד, נדונה כבר

בפטיקתו של בית משפט זּח ונקבע כי כאשר מדובר במתקן רב תכלילו, בעל

שימושיס מגוונים, שניתן להפריד בין מתקניו השונים, ייעשה השימוש

והתכלית של כל.חלק בנפרד ואילו כאשר תפעילות המבוצעת בחלקים השונים

משולבות זו באו ותכליתתן אחת, אין מקוט לפצל את חסיווג... יש לבחון כל

מקרה ונסיבותיו כאשר סיווג הנכס יחתך ככלל על-פי השימוש בו ובהתאם לצו

הארנונה הרלונטייי.

וראה גם :

(א)

5

מאידך, כאשר מדובר במתקן יירב .תכליתייי בעל שימושים מגוונים שניתן לחפריד בין

מתקניו השונים, יש מקום לבדוק ולפצל הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד.

בריימ 4991/04, מנהלת הארנונה בעירית חיפה נגד שילוח, חברה לביטוח בעיימ

(פורטם בגנבו 3.5.2007.

עתיימ (חיפה) 33854-02-17, קסטרו מודל בעיימ נגד עירית עכו ואתי (מיוס

7

וראת:

בגייצ 676/88, 1437/90, דשנים וחומרים כימיים בעיימ נגד עירית קרית אתא, פדייי מו(1)

3 6, ואת כאשר כל חלק במתקן חרב תכליתי משמש למטרה שונה המוגדרת פטיווג

נפרד.

במקרה שלפנינו, מדובר במהות אחת, פשכל הנכט משמש כמותקן כושר. המעברים, חדר

החשמל וכוי, מחווים חלק מן המערך כולו, וברי כי אין לפצל את הנכט לסיווגים שונים.

וראה דברי בית-המשפט העליון בע:א. 7975/85, אחוזת ראשוניט רובינשטיין שותפות

רשומה נגד עירית ראשון ליוב פיסקה 8 (פורסט בנבו):

ייהפרדה כפאמור תיעשה רק באשר כל חלק במתקן הרב תכליתי משמש למטרה

שונה המגדרת כסיווג נפרד וכי אין לפצל כל נכס המקייט מחות אחת לנתחיט

קטניס, טפלים ושוליים למחות העיקרלת, על מנות לסווג כל חלק וחלק בנפרד

לפי שימושו.

הטעם לכך כפול:

ראשית -- הרתכת ההלכה באמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבטורד,

כגון: משרד שבו כלוליס חדר מנותה, שירותים וארכיון, יחוייב בשיעורי מס

שוניס לכל חלק.

שנית -- הרחבת כזאת עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכטוכים והמתלוקות בין

הפרט והרשות... אץ זה מעשי ולא ניתן לצפות מן הרשות המקומית לבתון

ולערוך מעקב בדבך השמושיט הנעשים בתלקים שונים של נכסי הומוגני

בעיקרו, כאשר שימושיט אלח עשויים: להשתנות מעת לעת וכך גם' היחידות

שברי.

וראה גס:

עמיינ (מרכז) 15019/11/10, עירית פתח תקוה נגד נגורסייט בעיימ (פורסס בגנבו -7

1.).

אשר על כן, נדחית גס טענה זו של העוררת.

מהו הסיווג הנפון:

.5

.6

.7

.8

טענתו החילופית של בייכ העוררת. חיא כי משאין בצו הארנונה כל התייחסות טפציפית

לעסק מסוג של מכון כושר, בו עוסקת העוררת, הרי שטעה המשיב בסווגו את העסק תחת

הסוג: 321 בעוד שהגדרה הקרובה ב*ותר צריפה להיות, לשיטתו, לפי סוג: 340,

טוג 321 -- מוגדר כפי שפרטנו לעיל:

*י2. בנינים שאין משמשים למגוריס:

1 -- משרדים, מסחר, שיהותים, מוסדות, ס. דואר, חינוך ותרבות, באזור א,

וברחי החוצביס"י.

סוג 340 -- מוגדר בצר:

2.69% כל נכס שלא פורט בצו ות עבור כל מייר של הנכט בכל האצורלם".

(ההפרש בממוצע הוא של כ-6%).

אקן חולק כי הנכס מצוי באזור אי והשאלה איה משני הטיווגיס מתאיס יותר לעיטוק של

מכון פושר.

נביין כי אכן מצינו ברשויות אתרות התייחסות ספציפית לעסק של מכון כושר.

גס בישוב מבשרת ציון עצמו ישנס מספר מכוני כושר וכעת נמצא בהקמה מרכז טפורט

גדול ושטח אחר מיועד לשמש למגרשי גולף, מרכז ספא ומכוני כושר.

מוזר על כן מדוע לא מצא חמשיב לכלול בצוויס השונים, משך השנים, התייתסות

מתאימה לעסקים מסוג זה ופה המקוס לקרוא לו לתקן המעוות ובכך לשיט קצ

למחלוקות התוזרות ונשנות.

במצב הקייס שומה עלינו לבדוק היטב איה מש הסיווגים מתאימים יותר לעטק של

מכון כושר.

הפכנו ותפכנו ולא מצאנו כל הצדקה לסיווג העסק מסוג של 321.

דוקא פירוט העסקיס לחם מתנליחס סיווג זה, פועל לטובת העוררים שכן הוא מלמד

שהכוונה חיא למסתר ושירותים מסוג של מוסדות; ציבורייס או ממשלתיים, מוסדות

חינוך ותרבות.

הגדרות אלה אינן תואמות, לטעמנו, מכון כושר.

לפיכך וכזדברי בית-המשפט המתוזי תל-אביב, בתניק עמייע (תייא) 41787-10-12, רשת

משחשיות פעלטוו בעיימ נגזד מנהל הארנונת בעירית רמת-גן (פורסס בנבו - 22.4.2014):

109%. ... כאשר ישנם מספר טיווגים מתאזימים, עדיף לבתור את הטיווג הקרוב,

על פני סיווג שיורי, הגס שאינו בהכרח המתאים ביותר".

כאשר יש ספק בתכליתו של חוק מס, יש לפרשו לקולא לטובת הנישום.

₪1

9

.0

.1

וראה דברי כבי השופט מלצר בברמיים/9498, מנהל הארנונה המועצה המקומית קדימת

צורן, נגד עמות בית אור אביבת (פורסס בנבו), שס, פיסקה 34, בדבר תכליתו של חוק מש

וכיצד יש לגבשו.

וראה מאמרו של כבי הנשיא ברק במאמרו: ייפרשנות דיני המסים, משפטים כייח, 425

(תשנייד) עמי 641:

יימבין מגוון המשמעויות הלשוניות (הרגילות או המיוחדות) של חוק מט,

תקבע המשמעות המשפטית על-9? התכלית המונחת ביסוד חוק המס. תכלית

זו תיקבע על פי לשון החוק, ההיסטוריה שלו וערכי חיסוד של השיטה.

באשר מקורות אלה אינס מאפשרים גיבוש תכלית סופית, יתפרש החוק

באופן המקל עם מי שאמור לשאת במסיי (ההדגשה לא במקור).

חנה כי-כן, משאין הגדרה ברורה לעסק של מכון כושר, מצינו כי הסיווג תקרוב והמתאיס

יותר, כמו גם חמקל יותר עס העוררת, הוא הסיוג מסוג 340 וכך אנו קובעים.

זכות ערעור על החלטה זו, בתוך 5 ימים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים, בפני בית-

המשפט לענייניט מינהליים.

התלטה זו תפורסס באתר האינטרנט של הרשות המקומית, כפוף לבקשת בעל דין שלא

לפרטם תהחלטה או חלקה מחמונ אתת ההוראות המפורטות בתקנה 11א(?) לתקנות

חרשולות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית) (סדרי דין בועדת ערר) תשלייצ-1977.

ניתן היום 18.9.2017 בהעזיר הצדדים.

₪ 0 -

עו'יד הגי סיט משה לוי

ויר חבר

דצ