פרוטוקול ועדת ערר לארנונה מס' 2

ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד מועצה אזורית משגב

בפני חברי ועדת הערר:

לירג אורן סלעי, עוייד

חברה: אפרת פדידה, עוייד

חבר: סלאח סוועאד, עוייד

העורר: מוחמד חלאילה

- נגד -

המשיב: מנהל הארנונה במועצה אזורית משגב

החלטה

1. ביוס 11.10.15 התקיים דיון בערר זה.

2 לאחר שמיעת הצדדים, המליצה הועדה לעורר באמצעות בייכ, לחוור מהערר. לעורר

ניתנה שהות לשקול עמדתו ולאחריה הודיע האחרון כי הוא עומד על המשך (יהול הערר

לרבות קיוס דיון הוכחות. למעשה מבקש העורר לקייס דיון נוסף בערר.

3. בהתאסם לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר), תשלייז-1977, הועדה רשאית לדון בערר ולהחליט בו על יסוד החומר בכתב שהובא

בפניה אלא אם מי מהצדדים ביקש בכתב להתליצב בפניה ולהשמיע טיעוניו.

4. בסעיף 24 לערר, ביקש העורר לזמן את הצדדים לדיון לצורך בירור טענותיהם,

5 הדיון בערר זה נקבע ליום 11.10.15 אליו זומנו הצדדיס כדין. לדיון לא התייצב העורר

אלא בא כוחו בלבד. הועדה שמעה את הצדדים וניתנה לעורר זכות תגובה לטיעוני

המשיב.

6. בהתאם לתקנות, רשאית הועדה לדרוש מבעל דין שיגיש לה תצהיר לאימות העובדות

שעליהן הוא מסתמך בערר או בתשובה ואולס במקרה זה, סברה הועדה כי אין מחלוקת

עובדתית מהותית בין הצדדיס ולא נדרשים תצהיריס לאימות העובדות הנטענות.

באשר ליתר הטענות, ניתנה כאמור לצדדיס הודמנות לטעון טיעוניהם במסגרת הדיון.

. לאור האמור, יבהיר בייכ העורר תוך 7 ימים, מהם העובדות שלשיטתו שנויות במחלוקת

ואשר דרושות בירור לשס הכרעה בערר זה ומיהם העדים שבכוונתו להעיד ככל שהועדה

תיער לבקשתו. למשיב זכות תגובה תוך ? ימיס מיוס קבלת הודעת העורר.

של

/ /

אורן: עוייד ונוטריון ל . 2

ז בר יהודר 55, נשר 0 7

= ₪ 6 .6 כ

2 ,ל על ₪

5 4 אורן סלעי אל אפרת פדידה | חבר;: עוייד סלאת סוה

' 7:5

7 צְּ

> %

2

3%

זו עס 60 חהחה 68

1

4

ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד מועצה אזורית משגב

בפני חברי ועדת הערר:

יוייר: אורן סלעי, עוייד

חברה: אפרת אומיאל פדידה, עוייד

חבר: טלאח סוועאד, עוי"ד

העוררת: חברת אשל צל בעיימ

- נגד -

המשיב: מנהל הארנונה במועצה אזורית משגב

החלטהת

לפנינו ערר שהוגש ביוס 22/03/2015 על ידי חברת אשל צל בעיימ, במטגרתו טוענת

העוררת כי שכרה מקלט של מבנה בישוב מעלה צביה בשטח של 12.51 מייר וכן

מכולה בשטת של 29.12 מייר ובין שני אלה כיסוי פח מעל בשטת של 51.38 מייר

שטח זה שווג על ידי המשיב לצרכי חיוב בארנונה, בסיווג יימלאכה"י. העוררת

טוענת כך: ייהקטגוריה המתאימה היא יישטח תפוס" ולא ייבית מלאכהי"י. עוד

מבהירה העוררת כי העבודות אותה היא מבצעת נעשות בבתי הלקוחות ולטענתה

אין אפשרות לקיומו של ייבית מלאכהיי בטככה פתוחה המלאה בחומרי גלט ועל כן

עותרת העוררת לשנות את הסיווג וכן לבטל את החיוב הרטרואקטיבי של השנה

בונשובת מנהל הארנונה לערר זה, טוען האחרון כי הנכס נשוא הערר מטפר

0 פצוי בתחום מועצה אזורית משגב, כישוב מעלה צביה (חלקה 14 גוש

5), ולפיכך הוא מחויב בארנונה בהתאס לחוק ההסדריט במשק המדינה,

המטיל על המועצה חובה לגבות ארנונה כללית בגין נכסים בתחומה. בהתאם לכן",

פעל המשיב וחייב את העוררת לפי צו הארנונה של המועצה.

.8

המשיב מבהיר כי השגת העורר על סיווג הנכט נדחתה, מן הטעט כי השימוש ואופי

הפעילות בנכט עוניט על הגדרת סיווג "מלאכהיי בצו הארנונה ומכאן נדחתה השגו

העוררת. עוד מבהיר המשיב, כי אף שלא קייס סיווג של יישטח תפוסיי, הרי

שמשתמע כי כוונונ העוררת הייתה כי מן הדין לטווג את הנכט כ- ייקרקע תפוטה"

ועל אף השימוש בהגדרה השגויה, מבהיר המשיב כי הנכס אינו "קרקע תפוסה"

כהגדרתה לפי סעיף 9 למקודת העיריות (נוסת חדש), אלא מדובר ייבבניין'י, מונח

הכולל גם מבניס ארעיים לרבות מכולות. לפיכך בהתאס למהותו של העסק לבניית

בתי עץ ומשהונהר כי הנכס מהווה שטח אחטון כחלק אינטגרלי מהפעילות

העסקית, טוען המשיב כי יש לדחות את הערר.

דיון והכרעה

במהלך הדיון ניתנה לעוררת הודמנות להשליס טיעוניה ובמסגרת זו הוצגו לעוררת

תמונות המשקפות את המצב בשטח במועדיס הרלוונטייס ווו אישרה נכונותס

והבהירה כי כיוס עזבה או הנכט ואינה עושה בו עוד שימוש.

במסגרת הדיון טען נציג העוררת, כי עת החל להחויק בנכס, סבר שלא יהיה מחויב

בארנונה על שימוש ייבמכולהיי. עוד טען כי העטק אינו יימרוויח מיליוניס"", בנוי על

אדס אחז וכי להבנונו מחסן בתוך המכולה אינו יכול להיקרא ייבית מלאכה".

אין מחלוקונ כי הנכש שימש במועדיס הרלוונטיט כחלק מעטקה של העוררו ואין

נפקא מינה אם חלק עיקרי מפעילות העטק הייתה בניה בבתיהם של הלקוחות

המבנה שימש את העסק, בין לצרכי אחסון ובין להכנת ציוד וחומרי גלס לקראת

ביצע העבודות אצל לקוחות העוררת.

העוררת אישרה כי היא מאחסנת בנכס, על שלושת חלקיו. ציוד, כליס וחומרי גלם

המשמשיט אותה בעבודתה, לאור האמור ברי כי מדובר במבנה שאינר משמש

למגורים. כפי שעולה מצו הארנונה, תעריף יימלאכה", הינו התעריף הנמוך ביותר

בו ניתן לחייב את הנכט, ככל שאינו משמש למגורים

.10

11

.2

לאור קביעתנו שלעיל ולמעלה מן הנדרש, נבהיר כי הנכס אינו מהווה י"קרק

תפוסה"", שכן קרקע תפוטה כהגדרתה בשעיף 265 לפקודת העיריות (נוטח חדש:

הינה "כל קרקע שבתחוט העירייה שאינה קרקע הקלאית שמשתמשיט בה

ומחזיקים בה, לא יחד עם הבניין''. במקרה וה מדובר ייבבנייניטי' ולא בקרקע אף

כי מדובר במבניס שחלקס ארעייט (המכולה והטככה הסגורה)

לאור האמור, אנו דוחים את הערר בעניין טיווג הנכס וקובעיס כי בדין סווג

המשיב את הנכט בתעריף יימלאכה".

באשר לטענה בדבר חיוב רטרואקטיבי, גםט כאן אנו דוחיט אוג הערר שכן מזיובר

בחיוב שהושת בשנונ המש בה התברר למשיב אופי ומהות השימוש בנכט ובהתאס

השית האחרון את החיוב על העוררת, רק בשנת מס וו

בשולי הדבריס ואף שלאור קביעתנו לעיל, לא נדרשנו לשאלת החיוב

הרטרואקטיבי, נבהיר כי אין בסמכות ועדה גו לדון בסוגיות של חיוב

רטרואקטיבי

טמכויותיה של ועזיה זו קבועיס בחוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה

כללית), תשלייו-1976 (להלן : 'יחוק הערר").

סעיף 3(א) לחוק הערר קובע כך:

יי 3 (א) מי שחוייב בתשלום אונונה כללית רשאי תוך תשעים

ימיס מיוס קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל

הארנונה על יטוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלוט אינו מצוי באזור כפי

שנקבע בהודעת התשלוס;

(2) נפלה בהודעוג התשלוס שמשיגים עליה טעות בציון טוג

הנכס, גדלו או השימוש בו;

(3) הוא אינו מחזיק בנכט כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269

לפקודת העיריות;

(6) היה הנכט עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים

התשני'ג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה

הכללית בשל אותו הנכט נפרע בידי המחזיק בנכס."

מדובר ברשימוז סגורה של ענייניס אשר בגינס רשאי, מי שחויב בנשלום ארנונה,

להשיג על חיובו. הטלוג חיוב בגין שניס קוזימות לשנה בה הוטל החיוב (להלן

ולעיל: ייחיוב רטרואקטיבי") אינה מנויה במסגרונ העילות המפורטות בסעיף 3(א)

לעיל וממילא לא ניתן להגיש על כך השגה כמשמעה בחוק הערר. משלא ניתן

להשיג על חיוב רטרואקטיבי, ממילא לא ניתן להגיש ערר על החלטת מנהל

הארנונה בעניין וה ולאור כל אלו לועדת הערר אין סמכות לדון בחיוב שכזה. למען

הסר ספק, בעניינו נשטוא ערר וה לא הוטל חיוב רטרואקטיבי אלא חיוב לשנת המס

בה הונברר למשיב השימוש בנכטס

בעניין זה נפנה לפטיקוו בית המשפט המחווי מרכג-לוד בשבתו כבית-משפט

לענייניס מנהלייס בעמי"ג 14838-02-13 עופר שערים אוטומטיים בע''מ נ' עירית

ראשון לציון מפי כבי השופטת נגה אהד שפסקה כך

''ככלל דעתי היא כי הסמכות לדון בשאלת גביה רטרואקטיבית

נתונה לבית המשפט המנהלי, ולו בלבד, כמו גם יתר הטענות

החותרות תחת שורש חוקיות דרישת תשלומי הארנונה, על כן

צדקה ועדת הערר בקביעתה כי אינה מוסמכת לדון בשאלה זויי,

0 סיכומו של דבר, אנו דוחים את הערר ללא צו הוצאות.

בהתאס לסעיף 2(5) לתקנות בתי המשפט לענייניט מנהליים (סדרי זיף, התשס"א-

0 וונקנה 23 לתקנות בתי המשפט לענייניס מנהלייס (סדרי דין), תשס"א- 2000,

לרשות הצדדיס קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת 45

יוס מיוס מסירוו ההחלטה

בהתאס לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)

סדרי דין בועדת ערר התשליו- 1977 תפורטס החלטה וו באתו" האינטרנט של

המשיב.

ניתן ביוט ה

\

29% 8 | :

יף'ירי : וי אורן סי הגויה :"עגר אפרת פדידה חבר. עוי"זד סלאח לו

\ -

\\

.