פרוטוקול ועדת ערר לארנונה מס' 2

ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד מועצה אזורית משגב

בפני חברי ועדת הערר:

יחיר: אורן סלעי, עוייד

חבר: סלאת סוועאד, עוייד

חבר: אלי אלון, עוייד

העוררת: מיכל מור מלמד- מחלבת שירת רועים קיבוץ לוטם

נגד -

המשיב: מנהל הארנונה במועצה אזורית משגב

החלטה

1. בפנינו ערר על חיוב העוררת בארנונה בגין שטח הקרקע התפוסה במגרש 2008 (נכס

מספר 225000/12).

2 העוררת עוררת על התלטת המשיב לתייבה בגין שטח של 135.83 מייר בסיווג קרקע

תפוסה- א'י, בהתאסם לצו הארנונה של מועצה אזורית משגב. נקדים ונציין כי

בתשובת המשיב לערר, הודיע האחרון כי הוא מקבל חלקית את טיעוני העוררת

בנוגע לשטח הכניסה למפעל של העוררת (8.44 מייר) וכי שטח התיוב בקרקע

תפוסה, עודכן לשטח של 135.83 מייר (במקוס 407.87 מייר) וזאת לאור הודעת בעל

הזכויות במגרש כולו - קיבוץ לוטס, לפיה הוא, הקיבוץ, מקבל על עצמו תשלוס

בגין חלק מהקרקע הסובבת את הבניין בו נמצא עטקה של העוררת, על עצמו.

לפיכך, החלטתנו זו מתייחסת לטענות העוררת ביחד לחיובה בסיווג קרקע תפוסה

בגין יתרת השטח כאמור (להלן: הקרקע).

3. העוררת טוענת כי הקרקע כאמור אינה עונה להגדרת 'יקרקע תפוסהיי בהתאס

לדיו.

4. במהלך הדיון הוצגו לוועדה תמונות של הקרקע, הבניין והסובב אותו. במהלך

הדיון הצביעה העוררת על חלק משטח הקרקע וטענה כי מדובר בכביש המשרת

את כל העסקים במגרש ואורחיהם וכן עבור חניות אשר אינן משמשות את

העוררת באופן בלעדי.

.10

בתשובתו לערר טען המשיב כי מדובר בקרקע תפוסה העומדת בארבע התנאים

המצטברים חנדרשיס לשם הגדרתה ככגו:

א. הקרקע אינה קרקע חקלאית.

ב. נעשה שימוש בקרקע.

ג. קיימת חוקה בקרקע.

ד. השימוש והחוקה הינס שלא ביחד עס הבניין.

כבר בתחילת הדברים יובהר, כי התיוב בגין הקרקע, בה חויבה העוררת, הינו חיוב

יחסי לשטח המגרש (ששטחו כ- 4,189 מייר) בינה ובין שאר העסקיס במגרש וה

וואת בהתאם לחלוקה שנקבעה עייי קיבוץ לוטם, בעל הזכויות במגרש.

לא הומצא לידינו, כל הסכס ו/או מסמך המציג הסכמה בעניין חיוב הארנונה

במגרש זה, בין השותפים בנכט, אשר מחריג קרקע זו משטח המגרש כולו, למעט

הודעת המשיב כי הקיבוץ קיבל על עצמו לשאת בחלק מהחיוב.

במהלך הדיון הוצג לנו כי הקרקע משמשת את כל בעלי העסקים במגרש ואת

לקוחותיהס וספקיהם. אין ולא הוצג או הוכת בפנינו כי קיים הבדל של ממש

בשימוש שנעשה על ידי המשתמשיס השונים וממילא לא הובאו כל ראיות לעניין

זה.

העוררת אישרה כי היא עושה שימוש לחנית רכבה ומדבריה עלה כי גס לקוחותיה

ועובדיה עושיס שימוש בקרקע.

כך למשל ציינה העוררת בפרוטוקול הדיון מיוס 26/05/19 (עמוד 16 שורה 3) כך:

'ייש לי שתי חניות אחת ביציאה שאני לא מוכנה שיעמדו לי שס

ועומדים שם כי אין לי שלט שס שזה רק שלי, ואחת שיהיה לי נות

לעמוד ליד המדרגות שלי לסחוב דברים, זה הכול. זה שטח שהוא

כמה זה"

כפי שכבר נקבע בפסיקה ואף בהחלטות קודמות של ועדה צו, אין כל צורך להראות

כי העוררת עושח שימוש בלעדי בשטח נשוא החיוב ודי שהעוררת עושה שימוש בו,

אף עס ביחד עס אחרים, כדי לבסס את חיובה בארנונה בגין שטת וה.

מאחר ואין מחלוקת כי נעשה שימוש בשטח הקרקע ומאתר ולעוררת ביחד עם

שכניה החוקה וזכות השימוש בשטח זה, הרי שאין אלא לקבוע כי מדובר בקרקע

תפוסה וכי יש לחייב בגינה את כל בעלי היחידות במבנה.

1 באשר לחלוקה של השטח ביו המשתמשיט השונים, לאחר שהופחת השטת

שהקיבוף לקח על עצמו לשלס בגינו, יתרת השטת חולקה באופן יחסי בין

המחצזיקיט השונים.

בהעדר כל ראיה אחרת לסתור חלוקה זו, לרבות הצגת הסכם בין בעלי היחידות

או הוכחת שימוש בלעדי של מי מהס בשטח או בחלקו, הרי שיש לקבוע כי

החלוקה שנעשתה על ידי המשיב, נעשתה כדין.

2. לאור האמור אנו דוחים את הערר ללא צו להוצאות.

3. בהתאם לסעיף 2(5) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהלייס (סדרי דין), התשסא-

0 ותקנה 23 לתקנות בתי המשפט לענייניס מנהליים (סדרי דין), תשסי"א-

0, לרשות הצדדים קיימת גכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחליים

וזאת 45 יוס מיוס מסירת ההחלטה.

4.בהתאסי לתקנה 0320 לתקנות חרשויות המקנמיות (ערר על קבועת: ארגוטת כללית)

סזדל ציך בועדת ערך תתשלי%- 1977 תפורסס התלטה גו באתר תאינטרנט של

המשיב.

ו

כל ו ביוכ 9ג.47

.8% ,וגו 8

002707 .44451.4 .00 .ה,]

3 שי אודן טלעי - תכך: י"ע אלון הבו"; עוייד סלאת סוועאד

9

8 ר