פסק דין ערר גלובוס מיום 15.5.25

ועדת הערר לענייני ארנונה כללית ערר 2/22

שליד מועצה מקומית תעשייתית נאות חובב ערר 2/23

ערר 4/23

העוררת: גלובוס אריזות ומשלוחים בינלאומיים בע''מ

עייי בייכ עוחייד ירון נדס ואח!

מרח' גבורי ישראל פ5א' תייד 8919 נתניה

טלי: 09-8356999 ; פקס: 09-8352627

- | נגד-

חמשיבת: מנהלת הארנונה במועצת המקומית תעשליתית נאות חובב

עייי בייכ עוהייד גיא בן גל ו/או מורין ונונו ואתי

מרתי יגאל אלון 94 תל אביב

טלי: 03-6868800 ; פקס : 03-6868801

החלטת

1. חברת גלובוס אריזות ומשלוחים בינלאומיים בעיימ (להלן גם : ייהעוררת'י) מתציקה בנכט

המצוי בתחום שיפוטה המוניציפאלי של המועצה המקומית תעשייתית נאות חובב (להלן

גם: '"המועצהי) מדובר בנכס המורכב ממספר מבנים (נכסים מספר 1060803000,

0,, 0, 0ס106080700). (להלן גם: 'יהנכסיי).

2 ביוס 2 מסרה המועצה לעוררת הודעה ולפיה שונה חיוב הארנונה אשר חוטל עליה

וזאת החל משנת המס של שנת 2022.

3. בשומה המתוקנת שונה סיווג של שטח בגודל 13,710 מייר (לחלן גס 'יהשטח שבמחלוקתיי)

מסיווג *מחסניםיי (סיווג א.12. בצו הארנונה) לסיווג של יימשרדים, שירותים ומסחריי

(סיווג א.7. בצו הארנונה) (להלן גם: יימשרדיטיי ו/או י*מסתריי ו/או *שירותיםיי).

4. העוררת הגישה השגה על השומח שנמסרה בידיה וואת נדתתה על ידי מנחלת הארנונה

במועצה (להלן גם: ''המשיבהיי).

משנדחתה ההשגה הגישה העוררת ערר לשנת 2022.

6. כך גם חיה בשנות המס של 2023 ו 2024 ועל-כן מדובר בערר מאוחד בקשר עס שנות המס

של 2022-2024,

7 *צוין כי הערר לשנת המס 2024 אוחד כאמור בהחלטה נפרדת של הוועדה מיוס 31.7.24

ואת משעה שהערר עצמו הוגש לאחר שכבר התקיים דיון הוכתות בעררים לשנות המס של

,.,3

8

9

.10

1

כתבי הערר וכתבי התשובה כוללים טענות מטענות שונות וכך גם סיכומי הצדדים כאשר

במכלול הדברים כוללים למשל רק סיכומי הצדדים 37 עמודים.

על-מנת ליעל את הדיון יובאו הדבריס בתחילה 'יבקליפת אגוזיי כאשר הרחבה בטענות -

היכן שנדרש - תובא במסגרת ההכרעה בטענות.

ראינו לנכון לציין כי בתחילה, בזמן מלאכת ההכרעה בערר כללה ההכרעה חלק מפורט

*ייותריי של טענות הצדדיס אשר באופן טבעי כלל מספר רב של עמודים, אלא שבסופו של

יוס סבורים אנו כי אין מקום ילחזוריי על טענות הצדדיס שכן הדברים מפורטיס בכתבי

הטענות השונים. הנקודות והטענות הדרושות הבהרה והתייחסות הם אלה אשר נתייחס

אליהס בהחלטה זו.

עוד יצוין כי טענות הצדדים הס בהתאס לטענות הצדדים כפי שהובאו בסיכומיהם (ולא

בכתבי הטענות) וזאת בשים לב להלכה הנהוגה בדבר ""זניתת טענות'י כפי שעוד יובהר

בהמשך וכן בשים לב לכך שלא ראינו מקוס לקבל את טענת מי מהצדדים באשר להרחבת

חזית כאשר גם על כך נדון בהמשך הדברים.

טענות העוררת

.12

13

14

.5

.6

.17

.8

לטענת העוררת הודעת השומה יצאה על דרך הסתס כאשר היא אינה מבוססת, אינה

מנומקת והמשיבה כלל לא טרתה לבדוק את הנכס ולשיטתה די בכך כדי לקבלת את הערר.

. העוררת סבורה כי הודעת השומה לא התבססה על השימוש שנעשת בפועל בנכס אלא על

סמך הערכה באשר לפעילות בנכס בין היתר בהסתמך על אתר האינטרנט של העוררת. עוד

מוסיפה העוררת כי חיזוק לכך ניתן למצוא מאופן סיווג הקרקע התפוסה.

נציין כאן (שכן בין הצדדיס עלתה מתלוקת אף בעניין וה) כי העוררת מתייחסת בטענותיה

לכל הנכס בכללותו ולא רק לשטח שבמחלוקת.

לטענת העוררת חיוב הארנונה צריך להיעשות על סמך השימוש בפועל והשימוש בפועל

בנכס הוא אשר קובע את הסיווג כאשר לטענתה מחומר הראיות עולה כי הנכס משמש

לאחסנה בלבד ולכן יש לסווג את הנכס תחת הסיווג של מחסנים.

העוררת מפנה לפרוטוקול הסיור שנערך בנכס וסבורה כי מפרוטוקול הסיור ניתן ללמוד כי

המסקנה העובדתית החד משמעית מהסיור הוא כי הנכס משמש לאחסנה בלבד של תומרים

השייכים ללקוחות העוררת וכי לעוררת אין שליטה או בעלות על החומרים המאוחסנים

אצלה.

עוד מוסיפה העוררת כי הוכת כי הנכס אינו משמש כמחסן לוגיסטי (להלן גם: יימרלוגיי)

שכן אין בו כל פעילות לוגיסטית, שינוע, שילוח והפצה. בעניין וה הוסיפה העוררת כי הוכח

שאין בנכס כל פעילות של תכנון וייצור אריוּות ואין בנכס גס פעילות של שילוח בינלאומי

או עַתוּק (בלועצית רילוקָיישָן).

עוד מוסיפה העוררת כי הוכת שכל הפעילות המסחרית כגון הצעות מחיר, גבייח וכיוצא

באלה ממוקמיס באתר החברה באשדוד וכן הוכת כי יש משמעות למיקוס הנכס בסמיכות

ללקוחות בנאות חובב כאשר עוד מוסיפה העוררת כי רישיון העסק לנכס הוא לשס אחסנת

חומרים מסוכנים.

9. לשיטת העוררת הוכח כי השימוש בנכס הוא לצרכי אחסנה ולכן יש לסווגו בהתאם.

0. טענה עיקרית נוספת של העוררת היא כל בניגוד לעמדת המשיבה החסיווג של מחסן אינו

בגדר תת סיווג של תעשיה. העוררת סבורה כל עיון בצו הארנונה של המועצה מלמד כי

הסיווג של מחסנים הוא סיווג נפרד ועצמאי העומד בפני עצמו בעל תיבה עצמאית ומספר

סעיף נפרד ואין בסיס לטענת המשיבה ואת לא בפן חלשוני ולא בפן הצורני.

1. כן הביאה העוררת לתשומת לב הוועדה כי המועצה קיבלה החלטה על תיקון צו הארנונה

לשנת 2025 כך שהצו יכלול סיווג של מרלוייג והתעריף שנקבע בצידו הוא 80 ₪. העוררת

סבורה כי עצם הגשת הבקשה מלמדת כי בנוסח הצו הקיים ושרלוונטי לענייננו לא ניתן

לחייב נכס המשמש לשירותי אחסנה תחת הסיווג של מסחר.

טענות המשיבת

2. מנגד טוענת המשיבה כי מדובר במרלו'ג. לטענת המשיבה העוררת מנהלת עסק למתן

שירותים בתחום הלוגיסטיקה, אחסנה, שינוע ושילוח בינלאומי דבר שחייב את שיניו

הסיווג של שטח המרלו'יג למשרדים שירותים ומסחר.

3. לטענת המשיבה חלק מהטענות אשר הועלו בערר כלל אינס בגדר סמכותה של הוועדה (ושל

המשיבה) ומשכך מבקשת המשיבה כי אותס טענות *ידתו בשל חוסר סמכות. עוד טוענת

המשיבה כי חלק נכבד מטיעוני העוררת בסיכומיה הס בגדר שינוי והרחבת חזית אסורה.

כן נטען כי העוררת ונחה טענות שהועלו על-ידה משעה שאלה לא מצאו ביטוי בסיכומים.

4. לטענת המשיבה הנכס סווג כדין והעובדה שמדובר בנכס אשר השימוש בו הוא מרלוייג ניתן

ללמוד הן מאתר האינטרנט של העוררת והן מחקירת מצהיר העוררת בדיון ההוכחות

שנערך בתיק.

5. המשיבה מפנה לאתר האינטרנט של העוררת שס מפרטת העוררת את פעילותה בתחום

האחטנה והלוגיסטיקה תוך פרסום באתר כי קיימת בידיה התמחות במתן שרותי אחסנה

ושינוע של מטענים רגישים ופתרונות לוגיסטיקה.

6. בעניין זה ציינה המשיבה כי העוררת עצמה מאשרת בכתב הערר כי בנכס מתבצעת פעולה

של אחסון חומרים של אחרים יכל שהעוררת עושה הוא אספקת שירותי אתסנה

ללקותותיה'י.

7. אף המשיבה מבהירה כי הסיווג יעשה לפי השימוש כאשר לשיטתה העוררת הינה ספקית

של שירותי אחסנה ושינוע כאשר הפעילות בנכס משתנה בין לקות ללקוח בהתאם לצרכיו.

8. בעניין וח המשיבה הפנתה לעדותו של העד מטעם העוררת מר שלמה לוי תוך שהט מפנים

את הוועדה למספר רב של תשובות ושאלות שהעד נשאל וענה.

9. לשיטת המשיבה אין מדובר בהשכרה פשוטה של שטחי אחסנה אשר תפעולס מצוי

באחריות הלקות והעוררת היא שבאחריותה לבצע פעולות המשקפות הלכה למעשה שירות?

לוגיסטיקה ואחסון שניתניס לכל לקוח בהתאם לצרכיו ואופי הסחורה שהוא מאחסן

לרבות הוצאות רישיונות לחומריס מסוכנים.

.0

.1

כך גם המשיבח מפנה לפרוטוקול הטיור בנכס שם צוין כי מרבית מהחומריס הס חומרים

מסוכנים.

לטענת המשיבה סיווג מחסניס חוא למעשה תעריף שניתן למבני עזר המשמשים לאחסנה

זמנית או קבועה במהלך פעילותס השוטפת של מפעלי תעשייה. לשיטת המשיבה מדובר

בתת סיווג של תעשייה שניתן לשטתיס אשר אינם מרכזיים או עיקריים למפעלים ומשכך

גם בשל עניין זה לא ניתן לסווג את הנכס בסיווג מחסנים.

הכרעה - הקדמת דברים

.2

.3

4

.5

.6

.7

.88

9

.0

1

בתיק נשמעו ראיות, נערך סיור והצדדים אף השלימו טענותיהס בסיכומיס בכתב אשר

הוגשו לוועדה, כאשר העוררת אף עשתה שימוש בזכות שניתנה לה והגישה גם סיכומי

תשובה. כך גס הגישה העוררת הודעה לאחר סיכומי התשובה שעניינה כאמור החלטת

המועצה על שינוי צו הארנונה והוספת סיווג שעניינו מרלוייג.

כאן המקוס להעיר כי התומר שהובא בפני הוועדה, בין אס במסגרת כתבי הטענות ובין אס

במסגרת הסיכומים, הוא רב מאוד כאשר במהלך ניהול ההליך הצדדים אף הפנו את

הוועדה לפסקי דין רבים ומגווניס (עשרות פסקי דין) - כפי שראוי לעשות. כאמור לעיל

סיכומי הצדדים כללו 37 עמודים (23 עמודיס מטעם חמשיבה ו14 (במאוחד) מטעם

העוררת). לשס הסר ספק, אין כל פגם בכך שהצדדיס בחרו להביא מלוא טענותיהס.

הגס שכאמור חיקף החומר הוא רב בסופו של יום מדובר בשאלה אחת ייפשוטה'י, שאינה

פשוטה כלל וחיא מהו הסיווג הראוי לנכס בו מחציקה העוררת, האס מדובר במחסן כטענת

העוררת או האס מדובר במרלוייג שיש לסווגו כשירותים ו/או מסחר כטענת המשיבה.

לעניין וה נציין - כפי שכבר צוין בקצרה לעיל - כי ככל וישנה טענה אשר הועלתה על-ידי

מי מהצדדיס בכתב הטענות אך לא הייתה לגביה התייחטות בסיכומים יש לראות בטענה

כטענה שנזנחה על-ידי אותו צד ומשכך הוועדה לא תדון באף טענה אשר העוררת ו/או

חמשיבה לא ייעמדו עליהיי (למעט ייחריגי' אחד שיובא בהמשך).

כידוע, בעל דין אשר אינו מעלח טענה מסוימת בסיכומיו, רואיס אותו כמי שבחר לזנות את

הטענה.

פסק הדין המנחה בעניין זה הינו עייא 3250/02 שמחה (סימה) וינצלברג נ' ש.א. דיזל פרטסי

בע''מ (פורסם בנבו) שס ביקש בית המשפט העליון להסביר את ייהחריגיי לכלל לפיו בעל דין

שאינו מעלה בסיכומיו טענה מסוימת נחשב כמי שזנח אותח.

לא מתקייים בענייננו התריג לכלל שנקבע בפסיקה ולפיו בעל דין שלא העלה בסיכומיו טענה

מסוימת נחשב כמי שזנחה.

משכך, אין מנוט מלקבוע כי מי מבעלי הדין ונח כל טענה אשר לא הועלתה בסיכומיו - בכל

שלא הועלתה - וזאת בהתאסם לכלל אשר נקבע בפסיקה.

עוד נוסיף ונציין - כפי שאף וה צוין בקצרה לעיל - כי לא ראינו לקבל את טענות מי

מהצדדיס באשר להרחבת חצית אסורה.

נציין בקצרה ממש כי אנו סבוריס שהעוררת צודקת בטענותיה (בסיכומי התשובה) כי אין

מדובר בעניין של הרחבת חזית ויש טעם של ממש בסברח כל אין מדובר בשינוי חזית.

4

2

.3

44

.5

מנגד אנו סבורים כי גוּרה שווה יש לגזור גם באשר לטענת העוררת להרחבת חצית מטעם

המשיבה ואנו טבורים כי אף בעניין ה יש טעס של ממש בסברה דווקא כל אין מדובר בשינוי

חזית ודי אם נפנה להודעת העדכון ששלחה המשיבה (הודעת השינוי מיוס 27.1.22) ולפיה

יישטתי המפעל שסווגו עד היוס כמחסנים המשויכים למבני תעשייח...".

הדבריס הובאו בקצרה שכן בגדרו של חתיק דנן מדובר בעניין שאינו דורש הכרעה של ממש

וואת ומשעה שמדובר כאמור בשאלה ייבודדתיי ומכרעת בדבר השימוש שנעשה בנכס. בשל

עניין וה ובשים לב לסמכות הוועדה ששמורה למקרים כאלה היינו מתיריס אף את ייהרתבת

החצית'' בהתאם לאמור בתקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה

כללית) (סדרי דיו בועדת ערר), תשלייז-1977 (להלן גם: ייהתקנות'יי).

מותב זה נותן חשיבות רבה לסדרי הדין בכלל ולטענות בדבר הרחבת חוית בפרט, אך

במקרים מסוג וּה שיקולי הצדק ממילא גוברים.

ומכאן לאחר שאף הוסרו חסמים דיונייס כאלה ואחרים אין אלה לדון בטענה לגופה.

מחסנים או שירותים ומטסהר

.6

7

8

9

.1

.2

.3

כאמור, השאלה היתידה שעומדת לתכרעה (כפי שנבהיר עוד גם בהמשך) היא מהו השימוש

שעושה העוררת בנכס וכנגזרת משימוש וה כיצד יש לסווג את הנכס בהתאם לסיווגיס

הקיימיס בצו הארנונה של המועצה.

כמנהגו של מותב ה נאמר מייד כי במחלוקת המלומדים שנפלה בין הצדדים דעתנו כדעת

המשיבה ואנו סבורים כי השימוש שעושה העוררת בנכס אינו שימוש של מחסן. משעה

שהשימוש שעושה העוררת בנכס אינו שימוש של מחסן לא ניתן לסווג אותה בסיווג

המבוקש על-ידה של מחסנים ובהעדר סיווג מתאיס יותר בצו הארנונה של המשיבה אין

אלא לחותיר את הסיווג שהוטל על הנכס כפי שקבעה המשיבה, קרי שירותים ומסחר.

נאמר מיד כי הגם שאנו סבוריס שכל הכרעה אשר הייתה ניתנת על-ידנו במחלוקת האמורת

הינה לכאורה 'יסבירהיי והגיונית אנו סבוריס כי הסיווג הנכון יותר הוא כאמור הסיווג של

שירותיס ומטחר שכן אין מדובר במחסן ואין זה ראוי לסווג את העוררת תחת הסיווג של

מחסן.

כך גם כידוע, על העוררת מוטל נטל השכנוע שכן העוררת: ''... הינה בגדר ייתובעתיי ובתור

שכזו עליה נטל הראיה לסתור את ממצאיו של מנהל הארנונה...* (עמיינ ת'יא 143/02 יעד

פרזול (1984) בע''מ נ' מנהל הארנונה שליד עירלית ת''/א (פורסס בנבו)).

. ננסה להסביר את דרך הילוכנו בהגיענו למסקנה אשר ייהשורה התחתונהיי שלה הובאה

לעיל.

עלינו לבחון את אשר נעשה בפועל בנכס אשר מוחזק על-ידי העוררת.

פעילות העוררת בנכס פורטה בין היתר בפרוטוקול הסיור שערכה הוועדה בנכס.

וכך נאמר בעניין זה בפרוטוקול (פירוט בהתאם לסעיפי הפרוטוקול):

8. המתחם בנוי מ -3 מבנים גדוליס.

.%

.55

.6

.7

.8

.9

.00

.1

9. העוררת מחציקה כ- 20 משאיות עבור הפעילות שלה. יצוין כל

המשאיות אשר היו במתתם בשעת הסיור לא היו משאיות של העוררת

אלא של לקוחות של העוררת.

0. העוררת מאחסנת חומרים של לקוחות שונים.

1. הלקוחות מביאים את החומר למקום והעוררת מאחסנת אותם עבור

הלקוח. בדרך כלל הלקות מביא ולוקח את החומר אך גם העוררת יכולה

לספק את השרות.

2. הלקות הוא שקובע מה להביא ומתי להוציא. הסחורה נכנסת ויוצאת

לפי דרישת הלקוח.

3. כל האחסון נעשה לפי תקן כאשר צוין כי מעל ל90% מהחומרים

המאוחסנים הס חומרים מסוכנים.

4. מדובר בעסק אשר ייפשוטיי מאחסן חומריס -- בעיקר מסוכניס -

עבור אחרים.

העוררת סבורה כי לאור העבודה שפרוטוקול הסיור ציין כי מדובר בעסק אשר מאחסן

חומריס עבור אחריס מדובר במחסן.

דעתנו שונה.

השאלה הרלוונטית לענייננו היא מה כוללת אותה אחסנה, כיצד נעשית האחסנה ומהם

חשירותיס אשר ניתניס במטגרת אותה אחסנה. ענייניס אלה הם שיש בהם לייצר את

ההבתנה בין יישירותיסיי לבין יימחסניסיי. מקובלת עלינו טענת המשיבה כי אין בהכרת

זהות בסיווג בין עסק שעניינו השכרת שטח: אחטנה (כגון למשל יחידות אחסון) לבין עסק

אשר נותן שירותים נוספים.

אנו סבורים כי בפועל אין מתלוקת אמיתית שהעוררת מעניקה ללקוחותיה שירותים

נוספים -- כל לקוח לפי צרכיו - מעבר לשטח האחטנה עצמו.

כך למשל מסר העד מטעם העוררת (בסיור שנערך בשילוב עם עדותו בפנינו בדיון ההוכתות)

כי לעטק כ- 20 משאיות אשר עוסקות בהובלה, שינוע, קליטה, פריקה והעמסה עבור

לקוחותיה -- אלה שמעוניינים בכך, לא כל הלקוחות. ייתכן כי אף די במתן שירותיס אלה

בלבד כדי לקבוע כי אין מדובר במתסן. העובדה שהעוררת נותנת שרות נוסף - כלשהו -

מעבר לאחסון עצמו משמעותה בהכרת כי אין מדובר במחסן. עם-וּאת לא ראינו להסתמך

על עניין וה בלבד ואט היה מדובר בכך בלבד ייתכן אולי כי מסקנתנו הסופית הייתה שונה.

רק נציין כי אם לא היה די בעניין ווה בלבד לכאורה לא היה צורך באף צו ארנונח בסיווג של

מרלוייג שכן מרלוייג הוא מחסן ואין צורך בסיווג נוסף. עוד נציין - ונקדיש לכך מספר

שורות בהמשך - כי עניין וה הוא בדיוק ההבדל - העובדתי - בין ענייננו לבין העניין שנדון

בעמיינ (ת''א) 60288-06-13 ש.ה.א. שירותים הובלה ואחסון בע'/מ נ' מנהל הארנונה של

עיריית תל אביב (פורסם בנבו) (להלן גם: ייפסק דין שירותיםיי).

בנוסף, העוררת נותנת שירותים נוספים כגון שירותי דגימה, ניפוק וניחול מלאי וכיוצא

באלה. הדברים עולים מעדותו של נציג העוררת אשר העיד בפנינו במסגרת ניהול ההוכחות.

נציין כי לא ראינו לקבל את הטענה כי מדובר בפעילות טפלה (הטענה הועלתה על-ידי העד

במסגרת עדותו) שכן הדבר לא הוכת. בפני הוועדה לא הוצג כל מידע אודות כמה לקוחות

.2

.3

.6

.55

.6

.7

..88

9

.0

.1

2

.3

משתמשיסם בשרות זה או אחר ואין לוועדה כל ידיעה אודות היקפה ומשמעותה. יתרה מזו,

די בעצם האפשרות ומתן קבלת השרות.

בהקשר ישיר לכך נציין כי אף אין בידנו לקבל את הטענה כי קליטה של חומר ורישומו אינה

בגדר שירותים והניסיון של העד לכנות את קליטה למטרת שרותי אחסנה אינה מדויקת,

למעט החלק של שרות. לא ברור מדוע סבור נציג העוררת כי אחסנה מחייבת קליטה ומדוע

המשתמש בשטח המחסן של העוררת -- כך אס נלך לשיטת העוררת -- צריך לקבל שרות של

קליטה ומיון. אם כל שנעשה בנכס הוא אחסנה שאצ די היה לעוררת ליתן ללקוחותיה מפתת

לאותו חלק הניתן לה רשות להשתמש בו ואותו לקוח היה פועל לבצע את כל הפעולות

בעצמו ולא ברור למה יש צורך שבעל המחסן יבצע את הפעולות אס השרות הניתן הוא

אחסנה בלבד. חלק ממטרת השלימוש בשירות של העוררת הוא מיון, קליטה ועוד.

העוררת מעסיקה עובדים רבים ומשקיעה בהט כספים רביט ומדובר במתתם יאשר נראה

כי מנוהל לְעְלָא וּלְעַלָאי' כפי שצוין בפרוטוקול הסיור. מדובר במקוס אשר הוועדה התרשמה

מניהולו הראוי וההולם יחד עס השרות אשר ניתן אף לעובדים במקוס, לרבות שרותי

מקלחת וכיוצא באלה. אותם עובדים דרושים לעוררת על-מנת לספק את השירותיםס

השונים שהיא מעניקה ללקוחותיה.

כפי שציינה בייכ חמשיבה בסיכומיה כך גס אין מדובר בשטחי אתחסנה בלבד אשר נמצאים

באחריות הלקוחות.

כך עוד אין חולק כי העוררת מתאימה לכל תומר מאוחסן גם את 'יצורת'' האחסון שלו

לרבות דרישות כיבוי אשר רלוונטיות (כגון כיבוי במים או בקצף כפי שהסביר העד) וכן

קבלת רישיון עסק.

מכאן כי העוררת נותנת גם שרות של קבלת חיתרים ורישיונות.

מדובר במתן שירותים לכל דבר ועניין ואין מדובר באתסנה בלבד - מחסן.

אומנס אנו סבורים כי לא ניתן לקבל את הטענה כי במקוס מבוצע שילוח בינלאומי כפי

טענת העוררת שכן אף עניין ה לא הוכח, אך אין בכך לשנות מייתר הפעילות והשירותים

שניתנים בנכס ללקותות השוניס של העוררת כל אחד כפי צרכיו ורצונותיו.

בעניין וה נעיר גם כי לא מצאנו כל פגס בפניית המשיבה לאתר האינטרנט של העוררת

ומדובר בראיה ככל ראיה אחרת, גם אם לא כל השירותיס שמפורטים על-ידה באתר

ניתניס במלואם בנכס בו עסקינן.

למונח מחסן ו/או אחסנה יש ליתן פרשנות ''רגילהיי אשר איננה מנותקת מדיני הארנונה.

כך לשס הדוגמה בלבד - מתוך ניסיון לבאר את דרך הילוכנו בהכרעה זו ומתוך תקווה כל

לא נמצא עצמנו דניס בסופו של יום בעררים בטענה כפי שהובא בדוגמה - האם ניתן לקבל

טענה של בנק אשר יבקש לטעון כי הכספת אינה צריכה להיות מסווגת כבנק אלא כאחסנה.

הרי בכספת הבנק רק מאותסנים כספים, האם מדובר באחסנה: נראח כי אין מחלוקת כי

השימוש בכספת בנק אינו יכול להיחשב כאתסנה.

מכאן כי אין מדובר במחסן. הלכה למעשה מדובר במעלין מרלוייג.

בכך לא תם דיוננו שכן העובדה שאין מדובר במחסן עדיין אין משמעותה כי יש לסווג את

הכנס תחת שירותיס ומסחר.

4

.5

.6

7

.8

9

.0

.1

.2

משעה שכאמור אין בצו הרלוונטי לעניינו הגדרת מרלוייג אין בכוונת הוועדה לכנות את

השימוש בנכס כמרלו'יג הגם שהפעילות שנעשית בו היא כאמור מעיין מרלוי'ג ופעילות אשר

דומה וקרובה לוּתאת הנעשית במרלוייג.

משעה שכאמור אין מדובר במתחסנים, השאלה היא האם יש לסווג את הנכס תחת הסיווג

של תעשייה או תחת הסיווג של שירותים ומסחר.

יצוין כי בייכ העורר לא התייחס לעניין וה בסיכומיו ודווקא בייכ המשיב הת*יחסה בקצרה

לעניין אך אנו סבורים שיש לדון בטענה בכובד ראש חרף החלטנו לעיל בדבר וניחת טענות

אשר לא חובאו בסיכומים (ומסקנתנו כפי שהובא בתחילת הדברים היא לאחר ששקלנו את

הדברים כאמור) ואף מבלי שהעורר העלה את הדברים בסיכומיו שכן ראוי כי ההכרעה

אשר תצא תחת ידנו תשקף מס אמת ככל הניתן.

שאלה דומה התעוררה בעמיינ (בייש) 57445-10-20 עיריית באר- שבע נגד אלי מור נכסיט

(פורסם בנבו).

מדובר במקרה דומה לענייננו (במספר היבטיס אך לא כולם). עסקינן היה במרכז לוגיסטי

המשמש לקבלת סחורה, אריותו והפצתו. ועדת הערר של עיריית בייש בראשות יוייר הוועדה

דאז עורך חדין המלומד אבי פרצ צייל קבעה כי משאין בצו הארנונה סיווג ספציפי לעניין,

חשימוש בנכס הספציפי קרוב יותר לתעשליה מאשר למסתר.

עיריית באר-שבע סברה כי שגתה ועדת הערר בעניין זה ובענייניס נוספיס.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע דחה את הערעור - בעניין וה - תוך שהוא מציין כי מדובר

בהחלטה סבירה ואין מקוס להתערב בה בין חיתר לאור העובדה שבית המשפט אינו שם

שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המנהלית.

בהערת אגב יוער כי חלקו השני של הערעור התקבל והתיק הותזר לוועדת הערר למתן

החלטה משלימה (יותר מדויק לומר כי הערעור בקשר עס שנת מס מסוימת נדחה וערעור

בקשר עם שנת מס אחרת התקבל). לשם הגילוי נאות יוער כי ההחלטה המשלימה כפי

הוראת בית המשפט המחוזי ניתנה על-ידי מותב בראשות ויר הוועדה החיימ.

וכך נאמר על-ידי בית המשפט המחזל:

ימו האמור עולה כי מרכו לוגיסטי המשמש לקבלה של סחורה, אריותה

וחפצתה אינו נופל באופן מובהק באף אחת מן הקטגוריות המוזכרות

בתקנות ההסדרים או בצו הארנונה של עיריית באר-שבע, כאשר צוין

שישנן רשויות מקומיות שלהן סיווג ספציפי לעניין זה, אך לא בענייננו. על

כן עלינו לבחון, האם פעילותה של המשיבה קרובה יותר לפעילות של

תעשייה ומלאכה כפי שראתה ואת ועדת הערר, או האס הפעילות קרובת

יותר לפעילות של משרדים, שירותיס ומסחר או מחטן עסק, כפי שמבקשת

העירייה מבית המשפט לקבוע. בבתינתנו זו נזכור כי הלכה היא כי בית

משפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המנהלית

ואינו ילושב כוועדת ערר עליונה...*

(ההדגשה אינה במקור - א.ד)

ובהמשך:

.3

.6

5

.6

.7

.8

.9

.0

'ינוכח האמור לאחר שבחנתי את טענת הצדדים, את הפסיקה הרלוונטית, +

ואת נימוקי העירייה לסיווג אותו היא מבקשת להחיל, ואת החלטת וועדת

הערר על נימוקיה ביחס לסיווג של מלאכה ותעשייה, ואף בשים לב להלכות

בדבר אי התערבות בהחלטת הרשות המינהלית במיוחד כשמדובר בעניין

מקצועי, חרי אין מקוס להתערב בהחלטת הוועדה ביחס לסיווג הנכס

כתעשייה ומלאכה בהיותה סבירה; וזאת כאשר אין המדובר במקרה בו

ניתן למצוא על פני הדבריס סיווג מובהק אחרי'י.

כך שם וכך בענייננו - באשר לדרך שיש ללכת בה.

אף בענייננו יש כאמור לבתור בסיווג המתאים בין תעשליה לבין שירותים ומסחר בהתאם

לדרגת ''הקרבה'' לסיווג כוה או אחר.

משלא מצאנו סממנים של ממש או בכלל שעניינס תעשייה, אין מנוס כאמור מלקבוע סיווג

של שירותיט ומסחר בהעדר סיווג מתאים אחר ובשל 'יקרבתיי סממני השירות בענייננו

להגדרת מסחר.

ההגדרה בצו הארנונה של המועצה הוא בניין תעשייתי אשר מוגדר כבניין שבו מבוצעות

עבודות ייצור. השירות שניתן על-ידי העוררת בנכס ללקוחותיה כולל כאמור מספר

שירותים אך הוא אינו כולל ביצוע עבודות ייצור ומדבר כאמור באספקת שירותיס בתחום

האחסנה המתקדמת.

אנו סבוריס כי דווקא העוררת הגדירה את פעילותה בנכס בצורה הטובה ביותר בפרסומיה

באתר האינטרנט שלה -- ייפתרונות לוגיסטיים מקצה לקצהיי.

בטרס סיוס ראינו לייחד מספר מיליס לפסק הדין שירותים שהוזכר לעיל. יוער כי בסיכומיו

הפנה בייכ העורר דווקא לפסק הדין בעמיינ (תייא) 58931-12-23 אי האוס בע''מ נ' מנהל

הארנונה של עיריית תל-אביב (פורסם בנבו) אך מדובר הלכה למעשה בציטוט פסק הדין

שירותים כפי שציין גם בייכ העורר.

נראה כי דווקא פסק הדין האמור יש בו להבחיר את ההבדל בין מתסן ואחסנה לשירותים.

כוונתנו מן הבחינה המעשית עובדתית ולא לנימוקי פסק הדין שכן אכן כפי טענת בייכ

המשיבה קיים קושי להשוות בין הדבריט לאור חשוני המחותי בצו (בקליפת אגוז של ממש

בצו של עיריית תל אביב מחסנים מוגדרים כחלק מבניינים שאינם למגורים אך ווכים

לסיווג מיוחד ומופחת בהתקיימות מספר תנאים) וכן לאור העבודה שמחלוקת עיקרית

חייתה עובדתית ייפשוטהי' האס המחסן מצוי באותה קומה כפי דרישות הצו שם וכן

מחלוקת עיקרית משפטית בדבר הצורך כי מדובר יהיה במחסן שצריך לשרת דווקא את

העסק של העורר. ובמה דבריס אמורים לענייננו?

בפסק דין שירותים היה מדובר בהשכרת שטחי אחסנה גְּרְדָא לאחרים, ממש כמו ''יחידות

אחסון'' ללא כל שרות נוסף (כך לפחות לא הובא פירוט של שירותיס נוספיס בפסק חדין).

נראה כי אם כך היה בעניינו שאז היה מקוס לקבל את טענת העוררת (וזאת בהתעלס לשם

.1

2

.3

.6

.5

.6

.7

8

.99

הדיון מהצורך שהיה עולה להכריע בדבר הטענה שמחסן הוא תת סיווג של תעשייה) שכן

מדובר באחסנה לכל דבר ועניין. אס היה מדובר בנכט בו העוררת מספקת ללקוחותיה שטת

אחסון בלבד (אף כולל מידוף ואולי אף כולל מלגוה או סולמות) והלקוח הוא שדואג לכל

השירותים הנלווים שאז הייתה דעתנו אחרת. כאמור לא כך הדבר והעוררת מעניקה

שירותים ונראח אף כי מדובר בליבת היתרון - הערך המוסף - אותו מעניקה העוררת

ללקוחותיה. מה לי להשכיר נכס למחסן, לשלם לעובד שימיין, יפרוק, יעמיס, יקטלג ויוציא

רישיון עסק אם העוררת יכלה להעניק לי שירות שכזח.

בטרס סיוס נבקש להעיר מספר הערות נוספות.

ראשית, לעניין טענת העוררת כי הודעת השומה נערכה על דרך הסתם ומשכך דינה

להתבטל.

לאחר ששקלנו בכובד ראש את הטענה ראינו לנכון לדחות את הטענה מבלי לדון בה לגופה

ואת מהסיבה הפשוטה שממילא וגס אס הייתה מתקבלת הטענה, מדובר בענייו עראי

וזמני שכן בכל מקרה יש לערוך יישומה כדין תחתיח'י כפי טענת העוררת עצמח.

הדיון בסוגיח כולל הכרעה בטוגיות כבדות משקל שאין כל צורך אמיתי לדון בהם.

משעה שאין חולק שכך חדבר, קרי שיש לערוך ממילא יישומה כדיןיי, אין כל מקוס או צורך

יילהחזיריי את הדיון למשיבה על-מנת שהדיון ישוב לוועדה בהמשך והכרעת הוועדה י'היא

היאיי עריכת שומה כדין.

שנית, יש לחסיר מדרכנו אף את הטענה שהעלתה העוררת בדבר התיקון לצו הארנונה החל

משנת 2025. אין בכוחה של הבקשה או התיקון להשליך לענייננו. בקלות ניתן לסבור - וכך

אנו סבוריס - כי התיקון עניינו דווקא הקלה עם הנישומים. עד לתיקון האמור כל הנכסים

אשר עסקו ייבקליטת חומרים ו/או סחורות, אתסנתס וניהולס'י' כפי לשון הסעיף שתוקן

סווגו או צריכיס היו לכאורה להיות מסווגים תחת סיווג של מסחר (הדברים נאמרים כמובן

בהכללה וכל נכס עומד בפני עצמו ובהתאס לשימוש שנעשה בו). על-פניו התיקון האמור

מקל על הנישומיס במועצה.

יתרה מזו, נראה כי נוסחו של התיקון פועל דווקא לחובת העוררת, שכן מהתיקון עולה כי

לכאורה ייבלשון העסיי מרלוייג הוא נכט אשר קולט חומרים, מאחסן אותס ומנהל אותם

וואת גם כאשר אין ייסממניטיי נוספים כפי שבדרך כלל נהוג היה לדרוש עד כה וכפי שנעשה

בהחלטה צו. אנו בטוחים כי אף הגדרה זו תביא עימה דיונים רבים.

שלישית, לא מצאנו טעם של ממש בטענות שני הצדדים באשר למה שניתן ללמוד מכך

שהחיוב בקשר עס הקרקע התפוסה לא השתנה במסגרת השומה המתוקנת. *הפרשנותיי

שהביאו שני הצדדים בעניין, או יש לומר טענות שני הצדדים בעניין, הס סבירות וכבודם

במקומם, אך אין בכך לשנות מאומה - לא לחיוב ולא לשלילה -- מהשימוש שעושה העוררתת

בנכס. כפי שנאמר שוב ושוב השאלה היא שאלת השימוש בנכס - הא ותו לא.

רביעית, הגס שהודעת השינוי שהתקבלה שהניע את הגלגליס בענייננו היא בקשר עם שינול

הסיווג של השטח שבמחלוקת בערר זה ההתייחסות היא לכלל השטח אשר סווג כמסחר

ולא דווקא לשטח במחלקות, הוא השטח שסיווגו כאמור שונה. הדבר נובע מכך שההפרש

בשטח הבנוי הוא מזערי והולך אחר העיקר. אם מדובר חיה במחסן לא היה אף כל מקוט

לחייב מטרים בודדים, 93.78 מייר בדיוק בסיווג של מסחר. משכך בפועל לאורך כל

ההחלטה עסקינן בנכס כולו הגם שכאמור הוגדר השטת שסיווגו שונה כשטח שבמחלוקת.

10

0. חבישית ואתרונה, לאור הכרעתנו כי חשימוש שנעשת על-ידי העוררת בנכט אינו שימוש

של מחסן, לא ראינו גם להכריע בטענות חמשיבה כי הסיווג של מחסן הוא תת סיווג של

תעשליח. מדובר בטענות כבדות משקל שאין צורך לקבוע בהס מסמרות ואין מקוט לנהל

דיון ארוך ומקיף בנושא. יוער כי אף בעניין וּה - רק לאחר טיוש מלאכת התכרעח ראינו

לנכון שלא לדון בסוגיה לגופה ובתרנו בהשכלה מודָעת לחטיר רלק זה מהכרעתנו. משאין

חדבר דרוש להכרעה בערר, מדובר בעניין שיש להשאיר בצריך עיון שכן דיון בשאלח עלול

לתביא פתח לשאלות רבות חרות גורל שאין כל צורך לדון בהס. משעה שקבענו שהשימוש

שעושת העוררת אינו שימוש של מחטן אין כאמור צורך לתכריע בסוגיה. רק אט חלינו

סבורים כי מדובר במתסן שאז חיח מקוס לדון בשאלה האס מחטן הינו בגדר תת סיווג

של תעשייה.

טוף דבב

1. בתתאס לאמור לעלל אנו דותים או הערָר.

2. נודה כי התלבטנו ארוכות בשאלת החיוב בהוצאות.

3, עמדת הוועדה הלא כי כאשר מדובר בחליך שהיה ראוי לנחל אותו, קרי אין מדובר בהליך

סרק, אין מקוס לחייב בחוצאות שכן יילתושביטיי עומדת ה:כות להביא את החלטות

הכשיבת תחת ייבחינה וביקורתיי.

6. לחר ששקלנו את הדברלס אנו רואים לנכון לקבוע כי כל צד ילשא בהוצאותלו.

5. זכות ערעור לבית המשפט המחוגי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינתליים ,

בתוך 45 ימים.

ניתן ביום יש באייר תשפייח, 15.5.25:

עוייד אבנר דיוב - לן/ר ערייד ד עו'ד אוריאל ברששת - הבר

11