Arr58 19

ועדת הערר לענייני ארנונה ערר מס' 58/19

פתח תקווה

העוררת : ג'י פור אס פתרונות אבטחה (ישראל) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ירון דיין

- נגד -

המשיב : מנהל הארנונה - עיריית פתח תקווה

ע"י ב"כ עו"ד אריאל ליבר

החלטה

ערר זה הוא על דחיית השגה שהוגשה ע"י העוררת לגבי חיוב בארנונה אשר הוטל עליה בגין נכס המצוי

ברח' שחם 6 בפתחתקווה (מס' משלם - 520039306, נכס מס' - 2201870050 לשנת 2019 .

א נימוקי הערר

1 .העוררתמחזיקה בנכס נשוא הערר בשטח של 365 מ"ר שהינו שטח הצמוד למבנה המוחזק על ידה.

השטח הנמצא בחזית המבנה משמש לחנייה לעובדי העוררת ולפריקה וטעינה.

2 .לאור סעיף 2.8.2 לצו הארנונה יש לחייב שטח זה בתעריף של קרקע תפוסה. לאור האמור בסעיף

3.8.4 לצו יש להפחית משטח הקרקע התפוסה פעמיים שטח תכסית המבנה כך שבמקרה זה לא

נותר שטח לחיוב כקרקע תפוסה.

3 . בשנת 2017 החליטה הוועדה בערר מס' 45/17 לקבל את עמדת העוררתבנושא נשוא ערר זה.

המשיב ערער לבית המשפט וערעורו נדחה ועל הדחייה הגיש ערעור לבית המשפט העליון ולאחר

מכן מחק את ערעורו.

בחייבו בשנת 2019 את העוררת בתעריף חניונים טען המשיב, כי העירייה שנתה את צו הארנונה

באופן המבהיר את נושא החניונים על כן חייב את העוררת בתעריף זה..

4 . לא ברור כיצד ההבהרה רלבנטית לעניין הנכס של העוררת, שהרי אין מדובר בחניון כמשמעותו

בתקנות ההסדרים, אלא השטח הינו קרקע תפוסה המשמשת את העוררת למכוניותיה. לפיכך

הסיווג "קרקע תפוסה למכוניות" הוא היש להחילו על העוררת בגין הנכס.לחילופין, ככל שאכן יש

לסווג את הנכס בסיווג "חניונים", הרי שאין לקבל את ההבהרה שנעשתה על ידי המועצה לגבי

חניונים וזאת משום שהחלטת המועצה באה לאיין את פסק הדין של בית המשפט העליון .

הדרך היחידה "לעקוף" פסק דין של בית המשפט היא בדרך של קבלת אישור חריג מאת השרים.

2

5 . בנושא נשוא הערר קיים מעשה בית דין והשתק המונע מהמשיב לשנות את סיווג הקרקע

לאור זאת, אין לקבל את טענת המשיב להיעדר סמכות של הוועדה. הוועדה מחויבת לפעול

בהתאם להחלטתה הקודמת שאושררה בערעור מנהלי כאמור וגם בבית המשפט העליון.

ב. תשובת המשיב

1 .אין מקום לטענות העוררת בנושא ההבהרה שניתנה על ידי מועצת העיר, שכן הוועדה אינה

מוסמכת לדון בהן.

2 .הנכס מתוחם ומגודר ומשמש את העוררת כחניון רכבים עבור עסקה הנמצא במבנה הצמוד

לחניון.

השיב סווג את הנכס כחניון על פי השימוש הנעשה בו והתעריף שנקבע לו הוא "קרקע תפוסה".

3 . הנכס אינו קרקע תפוסה.

4 . ניתן ללמוד על כוונת המחוקק מן הסיפא לסעיף 2.11 המגדיר חניונים, מהחיל את הסעיף גם

על בניין שבבעלות תאגיד פרטי, אשר השימוש הנלווה ולחניה יחויב לפי תעריף של "קרקע

תפוסה".

5 . יש לפנות אל הגדרת חניון שבסעיף 3.11 לצו

6. המונחים "באופן זמני ומתחלף בלבד" ו- "... לחנית כלי רכב המצויים בהגדרת חניונים בצו

כוונתם היא לכלל כלי הרכב החונים בחניות אתה באופן יום יומי כאשר ממילא נכנסים את

החניון כל רכב באופן שוטף.

7. ההבהרה שנעשתה על ידי מועצת העיר באה לאחר מתן פסק הדין על ידי בית המשפט העליון

כדי להחריג את המגרשים למכירת כלי רכב מן הסיווג "חניונים" החל על נכסים כזה של

העוררת.

על פי פסק הדין שניתן בתיק עע"מ 10/271 בענייןהמועצה המקומית גני תקווה נגד קופילביץ

רשאית מועצה להבהיר מונח בלא לקבל לכך את אישור השרים. רשאית מועצה לתקן ולשנות

סעיף בצו ארנונה שיש בו חוסר בהירות או הוא מעורר ספקות הנובעים מניסוח לקוי של הצו.

כך נפסק בעמ"ן 48068-05-18 בעניין מועצה מקומית שוהם נגד שץ ואח

8. המשיב עשה חסד עם העוררת בכך שלא סיווג את השטח על פי הסיווג שניתן למבנה, בהיות

השטח נלווה לשימוש הנעשה במבנה.

ג. ישיבת הוועדה מיום 26.9.2019

ב"כ העוררת טען, כי וועדת ערר קודמת משנת 2017 שדנהבערר זהה, קבלה את טענת העוררת, כי

יש לסווג את השטח כ"קרקע תפוסה". ערעורי העוררת נדחו. בשנת 2019 שוב חויבה העוררת בגין

השטח על פי סיווג "חניונים" ונימוק העירייה היה שמועצת העיר החליטה על הבהרה

בנושא ולאור זאת הוצא החיוב הנוכחי בסיווג "חניונים".

לטעמו של ב"כ העוררת לא חל שינוי בצו והיא עומדת על כך, שיש לסווג את השטח כ"קרקע

תפוסה".

3

אין מדובר בחניון שלא בשטח קרקע המקיף את הבניין בחזית הבניין שטח שגודלו כ- 100 מ"ר

המשמש כמקום חניה למכוניות העובדים ולפריקה וטעינה של סחורה. החניה אינה בתשלום

ואינה מתחלפת. השימוש בשטח לא השתנה. השטח עומד בהגדרת "קרקע תפוסה למכוניות".

ב"כ המשיב טוען שמנהל הארנונה לא אמר שיש שינוי בצו אלא, שהמועצה החליטה על

הבהרת הסעיף הרלבנטי בצו. עפ"י פסיקת בית המשפט רשאית המועצה ליתן הבהרה בלא צורך

באישור השרים לכך.הוגשו פרוטוקולים מישיבת המועצה שדנה בעניין.

הוועדה אינה מוסמכת לדון בנושא החלטת המועצה.

ב"כ העוררת טוען, שהחלטת המועצה הינה פרשנות של הצו עפ"י טעמה. המועצה שמה את עצמה

מעל לבית המשפט העליון. לאחר פסיקה של בית המשפט העליון באה המועצה ומשנה את החוק

או נכון יותר מסבירה מה המועצה חושבת שצריך להיות. הסיווג נתון להחלטת הוועדה ולבתי

המשפט. יש לשים לב לכך, שפסקי הדין המובאים ע"י ב"כ המשיב בתשובתו לערר וגם בדיון,

מתייחסים לצו ספציפי לרשות מקומית מסוימת.

לשאלת הוועדה משיב ב"כ העוררת, כי ישנן הגדרות ספציפיות לסוגים של קרקע תפוסה, וכולם

צריכים להיות מחויבים לפי הגדרות קרקע תפוסה כלומר, הורדת כפל תכסית.

ב"כ המשיב טוען, כי מאחר שמדובר בחניות המצויות בפתח בניין, לפיכך הן הולכות לכיוון של

חניונים ולא של קר

ב"כ העוררת טוען בתשובה לשאלת הוועדה, כי הגדרת קרקע תפוסה תואמת את המצב בשטח.

לטעמו עפ"י הגדרת קרקע תפוסה בצו מדובר בשטח קרקע שנועד לשימושים שונים בהם למכוניות.

ההגדרות באות להגן על הנישום מפני מצב בו יבוא מנהל הארנונה ויאמר, שהשטח משמש כחניון

כשמדובר בקרקע תפוסה.

ב"כ המשיב טוען, שהמקרה תואם לחלוטין את הוראת סעיף 2.11 לצו המגדיר חניון

לטעמו של ב"כ העוררת, בסוף סעיף 2.11 העוסק בחניון שבבעלות בעלי הבניין, נמצא הגדרה

המוציאה את השטח נשוא הערר מהדרת חניונים ומעבירה אותו להגדרת קרקע תפוסה למכוניות.

מוסיף ב"כ המשיב, כי הצו אינו מדבר על סיווג שטח שכזה כקרקע תפוסה, אלא קובע שמדובר

בחניון שהתעריף שבצידו הוא תעריף של קרקע תפוסה.

ב"כ העוררת טוען, כי חניון אינו קשור לבניין כלומר, ייתכן שחניון יכול להיות ליד בניין ויכול

להיות שלא כך הוא המצב, אבל קרקע תפוסה למכוניות הוא סיווג ספציפי . מוסיף, כי עצם פירוט

של סוגי קרקע תפוסה והתעריפים בצידם שהינם זהים מלמד, כי מדובר בתתי סיווגים של קרקע

תפוסה ולא רק תעריף כמצוין בסעיף העוסק בחניונים.

ב"כ המשיב מגיש פירוט שינויים בצו הארנונה וכן את פרוטוקול ישיבת המועצה בה נתקבלה

ההבהרה.

ד. דיון

1 .בתחילת הדברים תבהיר הוועדה, כי היא אינה מוסמכת לדון ב"כשרות" החלטת המועצה

ליתן הבהרה לסעיף זה או אחר בצו, וכי על הוועדה לקבל את ההחלטה או את הנאמר בצו

כ"כזה ראה וקדש" כלומר, על הוועדה להחליט על פי האמור בצו על ההבהרה שנתנה בו

לכאורה.

4

אולם, על אף שנטען בפני הוועדה שמועצת העיר החליטה על הבהרת המונחים "באופן

זמני ומתחלף בלבד" ו - "חנית כלי רכב זמנית ומתחלפת" כך שיובהר, כי כוונת המועצה

להחריג המגרשים למכירת מכוניות וגו'. כך נכתב בפניית מנהל הכספים אל חברי מועצת

העיר מיום 17 .1.2019 . אלא, שקריאה בפרוטוקול ישיבת המועצה שהתקיימה ביום

17.2.2019 מעלה, כי נושא זה לא נדון כלל בישיבת המועצה. אמנם צו המיסים לשנת

2019 אושר בישיבה זו, אולם עיון בצו מעלה, כי ה"הבהרה" אינה מופיעה כלל בצו

משכך, אין להתייחס כלל להבהרה הנטענת על ידי המשיב ויש לדון בערר על פי לשון הצו.

2 . הארנונה מוטלת מכוח סעיף 8 לחוקההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי

יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלןחוק ההסדרים). מכוח זה מותקנות כמעט בכל שנה

תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות). מכח תקנות אלה

מוסמכות המועצות הנבחרות של הרשויות המקומיות להוציא צווי הטלת ארנונה בכל שנה.

ההגדרה בסעיף 1 לחוק בנושא דרך סיווג נכס לסוג נכס הינה: "קביעת סוג הנכס

בהתאם לשימוש בו".

כמאמר כב' השופטת עדנה ארבל ברע"א 10643/02 בבית המשפט העליון בעניין

חבס.ח.צ. פיתוח (1993 ) בע"מ נגד עיריית הרצלייה: "התשובה האינטואיטיבית לשאלה

מה השימוש בנכס של המבקשים תהיה כמובן, החנייה בו"

כך גם בעניין שבפנינו. אינטואיטיבית ניתן לומר שהשימוש הנעשה בשטח נשוא הערר הוא

לחניית כלי רכב ומכאן שלכאורה הגדרת הנכס על פי צו הארנונה היא "חניון".

הסעיפים בצו העוסקים בחניונים לחניית כלי רכב הם 3.11 ו- 3.11.

יחד עם זאת אין המלאכה מסתיימת כאן, מאחר שגם סעיפים 2.8.2 ו- 3.8.5.2 בצו

הקרויים "קרקע תפוסה למכוניות" עוסקים בחניית כלי רכב.

חזקה על מחוקק - ובכלל זה גם מועצת העיר- שאין הוא משחת לריק את מילותיו בדבר

החקיקה.

לפיכך יש לבחון מדוע קיימים הסיווגים - "חניונים" ו"קרקע תפוסה למכוניות", שהרי לכאורה

הסיווגים זהים במהותם. מכאן, שלדעת מועצת העירייה בהתקינה את צו המיסים, קיים שוני

בין שני סיווגים אלה.

הוועדה סבורה, שהמענה על שאלה זו יכוון את הוועדה לכיוון הסיווג התואם את השטח.

נביא כאן את הסעיפים הרלבאנטיים לסוגיה המדוברת.

סעיף 2.11 - חניונים- לצו קובע כך:

שטח מקורה או שאינו מקורה המשמש לחנית רכב מכל סוג שהוא באופן זמני ומתחלף

בלבד) ,לרבות רכב כבד, משאיות, ונגררים מעל 10 טון) תמורת כל סוג תשלום יחויב בכל

האזורים ובכל סוגי הבניינים לפי התעריף לכל מ"ר לשנה, בכל העיר, למעט בנין שבבעלות

תאגיד פרטי אשר השימוש הנלווה ולחניה יחויב לפי תעריף קרקע תפוסה 28.4 ₪ למ"ר

סעיף 3.11 קובע כך

חניונים - שטח מקורה או שאינו מקורה, אשר שימושו העיקרי הוא לחניון, לחנית כלי רכב

זמנית ומתחלפת בלבד, לרבות שטחי גישה ו/או חניית הרכב בשטחי מעברים ו/או שטחים

משותפים ו/או חנייה על רמפה ו/או חנייה בקומות )על גבי מתקני הגבהה(, תמורת כל סוג

תשלום כלשהוא, יחויב לפי תעריף חניון, לרבות שטחי חניה בכל קומה וקומה או/ו השטחים

שבשימוש מתקני הגבהה לחניה .במקרה של חניון משותף יתחלק כל השטח בין כל

המחזיקים או/ו המשתמשים, לפי ההגדרה הנ"ל .

5

סעיף 2.8.2 קובע כך

קרקע תפוסה למכוניות - קרקע תפוסה למכוניות או מקום המשמש לשהיית רכב מכל סוג

שהוא) לרבות רכב כבד, משאיות ונגררים עד 10 טון ) שאינו בתשלום כלשהו והמוחזק בלי

או יחד עם מבנה שאינו משמש למגורים, או חצר למכירת מכוניות או חניית / שהיית רכב

חופשית/חינם, או מקום המשמש כחניון שבשימוש הבעלים, למעט שטח המבנה המוחזק

ע"י חברה למכירת רכב, תחויב בכל האזורים וסוגי הבניינים לפי תעריף של קרקע תפוסה

- 85.23 ₪ למ"ר

סעיף 3.8.5.2 - קרקע תפוסה למכוניות" קובע כך

"קרקע תפוסה או חצר המשמשת לצורכי מכירת מכו ניות או מקום לשהיית רכב שאינו

בתשלום, יחויב לפי תעריף של "קרקע תפוסה".

לאור האמור בהגדרת סעיפים 2.11 ו- 3.11 שעניינם חניונים לעומת האמור בסעיפים 2.8.2

ו- 3.8.5.2 שעניינם "קרקע תפוסה למכוניות, עולה מיד לעין הקורא אותם ההבדל הברור ביניהם.

ההבדל הוא קיום תמורה או תשלום בהגדרת "חניונים" לעומת העדר תמורה, או חניה ללא תשלום

או חינם בהגדרת "קרקע תפוסה למכוניות".

במקרה בו עסקינן, כאשר החניה מיועדת לעובדי העוררת או לפריקה וטעינה למטרות עסקה של

העוררת, כאשר המחנים את רכביהם בשטח אינם נותנים לעוררת כל תמורה בעד החניה, הרי

שהגדרת "קרקע תפוסה למכוניות" תואמת את המצב העובדתי של השטח והשימוש הנעשה בו.

3. אולםאף אם מתקבלת טענת העוררת לפיה יש לסווג את השטח כ"קרקע תפוסה למכוניות".

תעריף הארנונה אותו על העוררת לשלם בגין השטח אינו כנטען על ידי העוררת המסתמכת על

האמור הסעיף 3.8.4 לצו קרי - קרקע תפוסה שאינו מקורה- "כל קרקע שעיקר שימושה עם

הבניין כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של המבנה בבניינים אשר אינם משמשים למגורים.

החיוב יוטל על שטח הקרקע בניכוי השטח עליו בנוי הבניין וכן שטח קרקע זהה נוסף. החיוב בגין

קרקע תפוסה יהיה אחיד בכל אזורי העיר למעט מקרים בהם נקבע אחרת".

סעיף 3.8.4 הינו תת סעיף המצוי בסעיף 3.8 לצו, שהגדרתו - 3.8 - "קרקע תפוסה לכל סוגי

העסקים".

לאחר תת סעיף 3.8.4 נמצא תת סעיף 3.8.5 שאף הוא כללי כסעיף 3.8.4 ובאותה רמת חשיבות

או התייחסות כסעיף 3.8.4.

סעיף 3.8.5 קובע כך "קרקע תפוסה המוחזקת למטרות המפורטות להלן תחויב בתעריף מיוחד

מתאים לכל סוג". (ההדגשה אינה במקור -הוועדה). מעצם העובדה שהצו מדגיש, כי לגבי כל

המטרות תחויב הקרקע "בתעריף מיוחד לכל סוג, יש ללמוד, כי אין להחיל על שימושים אלה את

דרך החיוב או החישוב המפורטת בסעיף 3.8.4, ניסוח שאינו מכיל את המילה "תעריף". רשימת

מטרות אלה המובאת בסעיף 3.8.5 כאמורכוללת קרקע תפוסה למכירות טובין -3.8.5.1, "קרקע

תפוסה למכוניות - 3.8.5.2, קרקע תפוסה למכירת צמחים - 3.8.5.3 , קרקע תפוסה לעריכת

אירועים - 3.8.5.4, קרקע תפוסה בתעשייה או במלאכה- 3.8.5.5 וכן שימושים נוספים או למטרות

אחרות.

אחת ממטרות אלה כאמור הוא לחניית מכוניות לפי תת סעיף 3.8.5.2, אשר בהגדרתו כאמור

נקבע, כי הוא "יחויב לפי תעריף קרקע תפוסה". ודוק, לא נאמר שיחויב על פי שיטת החישוב

המפורטת בסעיף 3.8.4, קרי על פי שטח הקרקע בניכוי כפל השטח עליו בנויהבניין, או כ"קרקע

תפוסה".כן נאמר הקרקע תחויב ב"תעריף מיוחד המתאים לכל סוג".

6

התעריפיםעצמם מפורטים בסעיף 2.8 לצו שכ ותרתו - "קרקע תפוסה לכל סוגי העסקים

והתעשייה. בהמשך הסעיף מפורטים השימושים או המטרות, רשימה הזהה לזו המפורטת בסעיף

3.8.5 שנזכר לעיל. אחד מן השימושים בקרקע התפוסה הוא למכוניות - סעיף 2.82 שצוטט לעיל

והחיוב בגינו הוא לפי תעריף של קרקע תפוסה - 23.85 ₪ למ"ר

אילו סבר מתקין הצו כי יש לחייב בשיטה של הפחתת כפל תכסית הבניין משטח כלל הנכס (כולל

הבניין ושטח הקרקע), היה הוא אומר זאת כך מפורשות, אלא שהסעיף אומר כאמור - "... יחויב

לפי תעריף של "קרקע תפוסה".

ניתן ללמוד על כך שכוונת מתקין הצו היתה לחייב בארנונה כל המחזיק בשטח קרקע המיועד לחנית

מכוניות והצמוד למבנה עסקים - ולא לפטרו מארנונה על פי שיטת החישוב הנטענת ע"י ב"כ העוררת-

מן הסיפא לסעיף 2.11 אשר קבע כך

"... למעט בנין שבבעלות תאגיד פרטי אשר השימוש הנלווה ולחניה יחויב לפי תעריף קרקע תפוסה".

משמעות הדברים היא שחניון בו החניה היא בתשלום, דינו כדין עסק מסחרי על כן החיוב גבוה יותר

מאשר זה החל על אזור חניה הצמוד לבניין שהוא בבעלות פרטית, קרי הבניין ואזור החניה בבעלות

זהה והחניה אינה עסק אלה שטח נלווה אל בית העסק (- הבניין).

4 . לפיכך, הערר מתקבל חלקית במובן זה, שהנכס נשוא הערר מוגדר כקרקע תפוסה למכוניות, אולם החיוב

הוא על פי התעריף המצוין בצד סעיף 2.8.2 לצו הארנונה

הצדדים רשאים על פי הדין להגיש בתוך 45 יום ממועד המצאת החלטה זו לידיהם ערעור על החלטה זו

אל בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

מזכירות הוועדה תדאג לפרסם החלטה זו באתר האינטרנט של העירייה.

ניתן היום :2.12.19