Arr72 18 (1)

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר 72/18

שליד עיריית פתח- תקוה יו"ר הועדה – עו"ד יהודה שלום

חברים – מר אשר מייבסקי

מר יהושע גולדרט

העוררת: בנק מזרחי טפחות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד רינת סלומה ו/או הדר חשמונאי יערי

- נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית פ"ת

ע"י ב"כ עוה"ד דביר ליבוביץ ו/או טל זכריה

החלטה

1. כללי

1.1 העוררת הינה המחזיקה של נכס המצוי ברחוב בר כוכבא 20 פתח תקווה

הרשום אצל המשיב כנכס מס' 73602000030 (להלן- הנכס).

1.2 הנכס מהווה סניף בנק בשם מרכז עסקים פתח תקוה ", והוא חויב

בארנונה לפי שטח של 781.75 מ"ר בסיווג "בנק" ע"פ 3.3 לצו הארנונה של

עיריית פתח תקוה (להלן- צו הארנונה).

1.3 בעקבות ביקור בנכס מיום 8/01/2018 במסגרת ערר קודם של העוררת

44/17 ביצע המשיב מדידה חוזרת בנכס ביום 13/02/2018. את תוצאות

המדידה שלח המשיב לעוררת ביום 17/04/2018, וצירף לה הודעת שומה

בהתאם לתוצאות המדידה תוקן שטח הנכס ל – 841 מ"ר וזאת החל מיום

1/01/2018.

1.4 ביום 20/08/2018 הגישה העוררת השגה ובה טענה כי

1.4.1 לא ברור לה מדוע בוצעה הגדלת שטח הנכס לחיוב, והיא ביקשה

לדעת את מקור ההגדלה וכן תשריטים מעודכנים.

1.4.2 ביום 9/08/18 התקבל מכתב מהעוררת בדבר הגדלת שטח הנכס

לחיוב. אי ן לראות בו כהודעת שומה, והיא מבקשת לקבל הודעת

שומה מסודרת ע"פ דין.

2

1.4.3 שטח הנכס הינו לכל היותר 695.63 מ"ר

1.5 ביום 16/09/2018 ענה המשיב על ההשגה, כדלקמן

1.5.1 בהשגה מבקשת העוררת להעלות טענות כנגד הודעת שומה מתוקנת

שנשלחה אליה ביום 19/04/2018 .העוררת הגישה את ההשגה ביום

20/08/2018 ועל כן היא הוגשה באיחור מסד הזמנים הקבוע בחוק

ומשכך הפך החיוב להיות חלוט.

1.5.2 במהלך המדידה שנערכה לאחר החלטת ועדת הערר שניתנה בערר

44/17, התגלה כי בנכס מצוי יציע בשטח של 67.64 מ"ר אשר לא

היה כלול בשטח הנכס לחיוב, ועל כן הוגדל שטח הנכס לחיוב לשנת

2018.

2. טענות העוררת

לאור דחיית ההשגה הגיש ה העוררת ערר אשר התקבל אצל המשיב ביום

25/11/2018 ,ובוחזרה על טענותיה כפי שנטענו בהשגתה והוסיפה כי:

2.1 ההשגה לא הוגשה באיחור. העוררת מעולם לא קיבלה הודעת שומה

מסודרת אשר מכילה פרטים בסיסיים כגון: זכותה להגיש השגה תוך

המועד הקבוע בחוק, מה היו קובעי המס לפני תיקון השומה, ממה נובעת

ההגדלה, תשריטים וכו', אלא קיבלה רק את העדכון בעקבות החלטת

וועדת הערר.

משכך, אין לראות במכתב שהגיע אל העוררת כהודעת שומה אשר נשלחה

כדין באשר אינה מכילה את כל הפרטים ההכרחיים להודעת שומה.

2.2 בתשובה להשגה מציין המשיב כי ההגדלה נובעת מהוספת שטח יציעים, אך

לא צורפה מדידה.

2.3 אין לחייבה בגין שטחים משו תפים לכאוריים בשל העובדה כי אין היא

מחזיקה בהם מבחינה משפטית, ואין היא עושה בהם שימוש. הכניסה

אליהם היא כניסה אחורית ומי שמשתמש בשטחים אלו בפועל הם בעלי

הבניין היות וזו הכניסה הבלעדית לנכס שלהם וכן לנכס נוסף שעדיין לא

הושלמה בנייתו. העוררת לא נכנסת לשטח זה, לא עובדיה ולא לקוחותיה,

ואין לה זיקה ושליטה על השטחים הללו. האחראי ובעל הזיקה לשטחים

הללו היא חברת הניהול.

2.4 זאת ועוד, בהסכם השכירות מצוין כי פרט לדמי הניהול העוררת לא תישא

בכל תשלום נוסף לאחזקת המושכר. אם כך, חברת הניהול היא זו שצריכה

לשאת בכל תשלומי הארנונה ולא העוררת, ולכן יש להסב את החיוב בגין

השטחים המשותפים על שמה.

2.5 לחילופין, ניתן לחייבה לכל ה יותר, בגין השטחים המשותפים לפי סיווג

מעברים משותפים והסיווג בו מחויבים בעלי הבניין.

2.6 היא מעולם לא בנתה גלריה. מדובר בתקרה מונמכת בהתאם להנחיות

הבטיחות לטיפול במזגנים. כמו כן, גובהה של הגלריה הינו פחות מ – 2 מ

ועל כן אינו בר חיוב בארנונה. לפיכך יש לבטל חיוב זה.

לחילופין, יש לסווג את השטח הטכני לפי סיווג מתאים לשטח טכני

תעשיה.

3

3. טענות המשיב

ביום 19/12/2018 הגיש המשיב את תשובתו לערר, ובו חזר על טענותיו כפי

שהופיעו בתשובתו להשגה, והוסיף כי:

3.1 במסגרת כתב התשובה להשגה מס' 59/18 מיום 17/04/2018 ידעה העוררת

כי העירייה ביצעה מדידה בנכס וכי שטח הנכס תוקן בהתאם לתשריטים

שהומצאו לידה. כמו כן לכתב התשובה צורפו תשריטי מדידה. יוצא אפוא

כי העוררת קיבלה שומה מתוקנת כדין עליה הוגשה השגה באיחור לאחר

חלוף המועד החוקי. ולכן השומה לשנת 2018 הינה חלוטה וסופית.

3.2 כתב הערר הוגש באיחור ועל כן יש לדחותו. החלטת המשיב בהשגה ניתנה

ביום 16/09/2018, כאשר היא התקבלה אצל העוררת ביום 7/10/2018, ולכן

היה על העוררת להגיש ערר לכל המאוחר עד ליום 6/11/2018.

כתב הערר הוגש רק ביום 25/11/2018, וזאת באיחור מסד הזמנים הקבוע

בחוק. לאור האיחור דין הערר להידחות על הסף.

3.3 העוררת מעלה בכתב הערר טענות שלא בא זכרן בהשגתה, כגון: חיוב

שטחים משותפים, קומת גלריה, סיווג שטחים וכיוצ"ב. כל טענותיה של

העוררת מהוות הרחבת חזית אסורה ומשכך יש לדחותן על הסף.

למען הזהירות, יטען המשיב כ י טענות אלה של העוררת נדונו ע"י ועדת

הערר בהחלטותיה מיום 8/09/2016 ומיום 11/06/2018 והן מהוות מעשה

בית דין.

3.4 למרות בקשות העירייה כי נציג ומודד מוסמך מטעם העוררת יצטרף

למדידה לאור המחלוקות הקיימות בין הצדדים, בחרה העוררת שלא

להצטרף למדידה ולכן אין לה להלין אלא על עצמה.

3.5 העוררת צירפה מדידה שנערכה לא ע"י מודד מוסמך אלא ע"י בעל עניין

בתוצאות ההליך ועל כן אין להסתמך על מדידה זו. גם אם נקבל את

המדידה כאל מדידה שנערכה ע"י מודד מוסמך ניווכח שזו מדובר בתשריט

שנערך ע"פ שיטת המדידה הנהוגה בעיריית פתח תקוה. ע וד ניווכח כי

קומת הגלריה שבנכס כלל לא נלקחה בחשבון וכן לא נלקחו בחשבון

השטחים המשותפים בבניין.

4. הדיון

4.1 ביום 26/03/2019 נערך הדיון בפני הועדה.

4.2 בדיון עמד המשיב על הטענות באיחור בהגשת ההשגה ואיחור בהגשת כתב

הערר. לגבי האיחור בהגשת ההשגה, המשיב טעו כי שלח את הודעת

השומה ב – 19/04/2018 כמופיע על הודעת השומה, אך זו נשלחה בדואר

רגיל ולא בדואר רשום. לטענת העוררת הודעת השומה התקבלה אצלה

בחודש אוגוסט 2018.

לגבי האיחור בהגשת כתב הערר, בסיום הדיון נתנה הועדה אפשרות

לעוררת להמציא אישור מטעמה מתי הוגש הערר מטעמה, וזאת למרות

שקיימת חותמת נתקבל ממזכירות הועדה נושאת תאריך 25/11/2018.

4

4.3 בסיום הדיון קבעה הועדה כי הצדדים יגישו סיכומים בהם יתייחסו לטענת

האיחור במועד הגשת הערר.

4.4 העוררת הגישה סיכומים מטעמה ביום 16/07/2019, בהם טענה

4.4.1 העוררת הגישה ה שגה ראשונה בעניין הנכס נשוא הערר ביום

21/03/2018. המשיב השיב להשגת העוררת ביום 17/04/2018 ובגין

תשובה זו הוגש ערר שמספרו 29/18, וניתנה החלטה ביום

29/01/2019.

העוררת קיבלה מסמך הנחזה להיות שומת ארנונה רק ביום

20/08/2018, ולמען הזהירות שיגרה השגתה למשיב מיד באותו

היום.

4.4.2 הערר שהוגש על ידי העוררת הוגש במועד. לפי אישור המסירה של

דואר ישראל הערר נמסר למשלוח ביום 11/11/2018, והגיע אל

המשיב ביום 15/11/2018 ולא כפי שטען המשיב– 25/11/2018.

4.5 המשיב הגיש סיכומים מטעמו, בהם הוסיף וטען כי

4.5.1 העוררת הגישה את הערר מטעמה רק ביום 25/11/2018 (באיחור 19

ימים), וזאת מבלי לבקש הארכת מועד במסגרת הזמן המותר לה

ו/או מבלי לתת טעם ראוי לאיחורה.

לשיטת העוררת האיחור הינו קצר, והיא מצרפת מטעמה אסמכתא

של מעקב משלוחים מטעם דואר ישראל, לפיו הערר נשלח בדואר

ביום 11/11/2018 והתקבל בעירייה ביום 15/11/2018, דהיינו מודה

העוררת כי ישנו איחור בהגשת הערר אולם מדובר באיחור "רק" של

6 ימים

לשיטת המשיב, איחור העוררת ארוך יותר, והוא מצרף מטעמו

אסמכתא של חותמת "נתקבל" לפיה הערר נתקבל בעירייה רק ביום

25/11/2018, דהיינו קיים איחור של 20 ימים

4.5.2 במסגרת סיכומי העוררת היא מבקשת כי הועדה תשתמש בסמכותה

ותאריך בדיעבד את מועד הגשת כתב הערר מטעמה. המשיב יטען כי

הארכת מועד זו אינה מוצדקת בענייננו מהסיבות הבאות: האחת,

הבקשה מוגשת במסגרת כתב סיכומים , בשלביו הסופיים של ניהול

הערר לאחר שהמועד לה גשת ערר חלף והשומה הפכה לחלוטה זה

מכבר. השניה, על ועדת הערר להפעיל את סמכותה לעיתים חריגות,

במתינות ובזהירות, ונסיבות אלו אינן מתקיימות בענייננו, שכן

העוררת יכלה להגיש את בקשתה לאורכה יחד עם כתב הערר.

4.5.3 לעניין האיחור בהשגה, שומת הארנונה המתוקנת נשלחה אל

העוררת ביום 19/04/2018. לעוררת היו 90 ימים להגיש השגה

מטעמה – קרי עד ליום 18/07/2018. דא עקא, כתב ההשגה התקבל

בעירייה רק ביום 20/08/2018. ולכן ברי לכל כי ההשגה הוגשה

באיחור ויש לדחותה על הסף.

5

5. ההכרעה

5.1 על הועדה להכריע בטענות המקדמיות אותן העלה המשיב לגבי איחור

בהגשת ההשגה ואיחור בהגשת הערר.

5.2 סעיף 3.א. לחוק הרשויות המקומיות ערר על קביעת ארנונה כללית),

תשל"ו -1976, קובע את מניין הימים בהם יש להגיש השגה, וכדלקמן

3. (א מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת

הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות

אלה:....".

(ההדגשה שלי י.שלום)

5.3 מטענות העוררת והמשיב עולה כי הצדדים חלוקים לגבי תאריך קבלת

הודעת השומה לפיה שטח הנכס לחיוב הוגדל ב 67 מ"ר

5.4 להלן יובא רצף האירועים כפי שהועדה מצאה לנ כון לאחר שבחנה את

כתבי הטענות של הצדדים.

5.4.1 ביום 8/01/2018 ביקרה הועדה במותב זה בנכס, במסגרת ערר

44/17. בביקור גילה המשיב כי קיים בנכס יציע נוסף שלא נכלל

בשומה הקיימת של הנכס.

5.4.2 ביום 13/02/2018 ערך המשיב מדידה חוזרת בנכס, ממנה עולה כי

יש להגדיל את שטח הנכס לחיוב ב 67 מ"ר וכן יש להוסיף את

חלקה היחסי של העוררת בשטחים המשותפים.

5.4.3 תוצאות המדידה נשלחו לעוררת ביום 17/04/2018.

5.4.4 ללא כל קשר לערר נשוא החלטה זו, הגישה העוררת השגה וערר

נוספים לשנת 2018 במסגרת ערר 29/18. בהחלטת ועדת הערר

במותב אחר צוין כי המשיב הזכיר כבר אז בתשובותיו להשגה

ולערר, את המדידה שנערכה ביום 13/02/2018 ואת הגדלת שטח

הנכס לחיוב. על כן , מסיקה הועדה כי העוררת קיבלה את השומה

המתוקנת וידעה על שינוי השטחים בסמוך לאחר 17/04/2018 ,

הואיל ו בתשובה להשגה 59/2018 מיום 17/04/2018 צירף ה משיב

את השומה המתוקנת. על תשובה זו הגישה העוררת את ערר 29/18

בחודש יוני 2018.

מכאן, שטענת העוררת כי ידעה / קיבלה את השומה המתוקנת רק

בחודש אוגוסט 2018 אינה תואמת למציאות

5.4.5 רקביום 20/08/2018 הגישה העוררת השגה על הגדלת שטח הנכס

לחיוב.

5.4.6 ביום 16/09/2018 ענה המשיב על ההשגה בכתב תשובה להשגה

5.4.7 ביום 25/11/2018 הגישה העוררת את כתב הערר

עד כאן לגבי רצף האירועים.

5.5 הועדה לא מצאה בין המסמכים שצורפו לכתבי הטענות של העוררת מסמך

אשר מעיד מתי קיבלה העוררת את המסמך הנחזה להיות שומת ארנונה,

ואשר לפיו הגישה השגתה רק ביום 20/08/2018.

6

ודוק: מ חד גיסא, טוענת העוררת כי קיבלה מכתב הנחזה להיות הודעת

שומה ביום 9/08/2018, אך מכתב זה לא צורף לכתבי הטענות של העוררת

ומאידך, טוענת העוררת בסיכומיה כי קיבלה מסמך הנחזה להיות שומת

ארנונה ביום 20/08/2018, ול מען הזהירות שיגרה השגתה למשיב מיד

באותו היום. גם מסמך זה לא צורף לכתבי הטענות של העוררת.

מנגד, צירף המשיב לכתבי טענותיו מכתב הממוען לעוררת מיום

17/04/2018, לפיו שטח הנכס הוגדל והוא יחויב עבור שטח של 841 מ"ר

אליו צירף את הודעת השומה מיום 19/04/2018 ואת תשריטי המדידה.

5.6 הרי כי כן, הועדה מקבלת את עמדת המשיב לפיה הוא שלח את הודעת

השומה ביום 17/04/2018, ועל כן היה על העוררת להגיש השגתה 90 ימים

מסמוך לאחר 17/04/2018, ומשלא עשתה כן הרי שהשגתה הוגשה באיחור

והשומה לשנת 2018 הפכה לחלוטה

5.7 משקבעה הועדה כי הש גת העוררת הוגשה באיחור, הרי שאין טעם לדון

באיחור בהגשת הערר, אך למען הזהירות תבחן הועדה טענה זו של המשיב.

5.8 ס6(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו

– 1976, קובע

"הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי ,

תוך שלושים י ום מיום שנמסרה לו התשובה , לערור עליה לפני

ועדת הערר".

(ההדגשה שלי י.שלום)

5.9 תשובת המשיב להשגה ניתנה ביום 16/09/2018, כאשר בהתאם לנספח 3

לכתב התשובה לערר – מעקב דואר ישראל, כתב תשובה להשגה הומצא

לעוררת ביום 7/10/2018, ועל כן ע"פ החוק על העוררת היה להגיש את

הערר, לכל המאוחר, עד ליום 6/11/2018.

5.10 עמדת העוררת היא כי כתב הערר התקבל אצל המשיב ביום 15/11/2018 ,

ולצורף הוכחת עמדתה היא מצרפת מעקב משלוחים מדואר ישראל. הועדה

בחנה אישור זה ומצאה כי לא כתוב במעקב הדואר שהמכתב "נמסר

ליעדו" אלא "הושארה הודעה לנמען ", על כן לא ניתן לדעת בבירור מתי

התקבל כתב הערר אצל המשיב.

מנגד, על כתב הערר ישנה חותמת "נתקבל" מאת מזכירות הועדה נושאת

תאריך 25/11/2018. לדעת הועדה זוהי הוכחה חותכת מתי התקבל כתב

הערר אצל המשיב.

כך או כך, הרי שכתב הערר הומצא למשיב באיחור, שכן היה עליו ל היות

מוגש עד ליום 6/11/2018, ומשלא עשתה כן העוררת הרי שיש לדחות את

הטענות בערר.

5.1 1 העוררת בסיכומיה מבקשת כי הועדה תשתמש בסמכותה ותאריך את

המועד להגשת הערר על מנת שזכות הטיעון והזכות להתדיין של העוררת

לא תיפגענה.

בפסיקה קיים ספק האם רשאית ועדת הערר ל האריך את המועדים

הקבועים בחוק הערר להגשת ערר. במספר פסקי דין פסקו בתי המשפט

המחוזיים, שוועדת הערר אינה מוסמכת להאריך מועד להגשת ערר שלא

הוגש במועדו.

7

ראה

1. ע"ש (חיפה 557/95 הד קריות בע"מ נ' מנהל הארנונה עיריית

חיפה [ (להלן– עניין הד קריות).

2. עמנ (ת"א 170/04 ויתקין מרקט בע"מ נ' מנהל הארנונה במועצה

האיזורית עמק חפר [

3. עמנ (ת"א325/07 רז לי נכסים בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית

הרצליה [

ואף נפסק שבית המשפט אינו מוסמך לעשות כן

ראה:

ע"ש 1644/95 שקד סוכנות לביטוח ( 1989) בע"מ נ' מנהל הארנונה של

עיריית תל אביב יפו [

בעניין הד קריות קבע כבוד השופט ביין כך

"אשר לסמכות הארכת המועדים, צודקת ב"כ המשיבה בטענתה, כי לא קיימת

סמכות להאריך מועדים אם אין החוק מקנה אותה.

לא בחוק ולא בתקנות, אין הוראה הנוגעת להארכת מועד להגשת ערעור.

ההוראה היחידה הנוגעת להארכת מועדים מצויה בסעיף 4(ב) אך היא נוגעת

לסמכות ועדת הערר להאריך למנהל הארנונה את המועד להגשת תשובה

להשגה.

קביעת מועד לערעור בחיקוק, כמוהו כקביעת תקופת התיישנות, יש בה כדי

להגן על הציפיות של הצד ש זכה בהחלטה שיפוטית את מנהלית או מתן

החלטה מנהלית, כי עם חלוף המועד לערעור חוסנה זכותו ואינה צפויה עוד

לתקיפה, לביטול, או לשינוי......כדי שניתן יהיה לפגוע בציפיות זו, חייבת

להתקיים הוראה מפורשת של המחוקק או מחוקק המשנה.

....

ואם לגבי בתי משפט כך, קל וחומר שזהו הדין לעניין טריבונל מינהלי. אכן ס'

22(ב לחוק בתי הדין המינהלים התשנ"ב -1992, מקנה לבתי דין מנהליים

סמכות להאריך מועדים מטעמים מיוחדים שירשמו, אלא שמסעיף 4(א) לחוק

הנ"ל אנו למדים, כי החוק הנזכר חל רק על חוקים הנכללים בתוספת לאותו

חוק וחוק הערר אינו מופיע בתוספת הנזכרת. גם בחוק הערר עצמו, אין הוראה

שחוק בתי הדין המינהליים – חל עליו.

אין ללמוד בדרך היקש מההוראה שבחוק בתי הדין המינהלים על ענייננו, שכן

אין לפנינו "לקונה" (וראה חוק יסודות המשפט התש"ם-1980), אלא הסדר

שלילי".

5.12 מכל מקום, גם אם ועדת הערר הייתה מניחה כי קיימת סמכות בידיה

להאריך מועדים, לא מצאה הועדה טעם מיוחד לעשות שימוש בסמכות זו.

אשר על כן, בקשה זו של העוררת נדחית ע"י הועדה.

5.13 במאמר מוסגר יצוין כי שאר הטענות אשר העלתה העוררת בכתב הערר

ולא ציינה בהשגתה דינן להידחות, שכן העוררת הגישה את ערר 29/18 ובו

טענה את הטענות הללו ביחס לשנת המס 2018 ומשהטענות נדונו בהחלטת

הועדה מיום 29/01/2019, הרי שהחיוב לשנת המס 2018 הפך להיות חיוב

חלוט.

5.14 מכל האמור לעיל קובעת הועדה כי דין הערר להידחות

8

6. סוף דבר

6.1 הערר נדחה.

6.2 בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.

6.3 החלטת הוועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים

שבאזור שיפוטו מצוי מקום מושבה, בתוך 45 ימים ממועד המצאת

ההחלטה לצדדים.

6.4 המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים. ניתן בהיעדר ביום 22.12.19

6.5 החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה.

9

ארנונה-ועדה/בנק מזרחי. 71219