Arr 83 1749 18

1

1

ועדת הערר לענייני ארנונה עררים מס' 49/18 ,83/17

בפתח תקווה

העוררת : קשת האגודה למען הקשיש (מרכז גריאטרי משולב גבעת השלושה

ע"י ב"כ עו"ד שי אלמוג

- נגד -

המשיב : מנהל הארנונה - עיריית פתח תקווה

ע"י ב"כ עו"ד אשר אילוביץ ואריאל ליבר

החלטה

ערר זה הינו על החלטת מנהל הארנונה לדחות השגה שהוגשה אליו ע'י העוררת על חיובה בארנונה בגין

נכס הנמצא ברחוב ארלוזורוב 33 בפתח תקווה, מס' משלם 580006104 נכסים מס' 39101770020 ,

39101770030 ,39101770031 ,39101770032, לשנת 2017.

א. נימוקי העוררת

1 .נכס העוררת נשוא הערר משמש כבית אבות בו מתגוררים דיירים זקנים על כן יש לסווגו בסיווג

"מבנה מגורים". חלק מן הדיירים הינם סיעודיים, חלקם תשושי נפש והיתר הינם דיירים רגילים.

2 .במשך שנים סווג הנכס כ"בית מגורים" ובשנת 2017 המשיב הוציא שומה מתוקנת על פיה סווג

הנכס בסיווג חדש - "מוסדות גריאטריים".

3 .אין לסווגאת הנכס על פי מצבם הבריאותי של הדיירים, אלא יש לסווגו כבעבר - "מבנה מגורים".

4 .הסיווג "מוסדות גריאטריים" הולם מקום בו מתבצע אשפוז זמני ואילו כאשר הדיירים

מתגוררים בנכס דרך קבע, מן הדין לסווגו כ"מבנה מגורים".

5 .הסעיף בצו בו מוגדר הסיווג "מוסדות גריאטריים" הוא תת סעיף 3.13.1.1 הנמצא בסעיף 3.13

המתייחס אך ורק לנכסים שאינם משמשים למגורים בעוד שהנכס משמש למגורי קבע לקשישים'

הנכס הוא מרכז חייהם על כן הסיווג בית מגורים הולם את הנכס.

6 .הדיירים הם קשישים שחלקם סיעודיים וחלקם דימנטים, אולם הם אינם חולים והנכס משמש

למגוריהם. הטיפול הניתן לדיירים אינו שונה מן הטיפול הניתן לקשישים סיעודיים המתגוררים

בביתם וזוכים לפטור מתשלום ארנונה ויש לגזור גזירה שווה ביניהם.

. 7 .לא קיים סיווג של מוסדות גריאטריים ברשויות מקומיות אחרות

באישור השרים לסיווג זה נפלו פגמים מהותיים.

8. לא ניתן לסווג את הנכס כבית חולים מאחר שאין קיימים בו מאפיינם הקיימים בכל בית חולים

כגון חדר מיון, חדרי ניתוח, מעבדות ועוד.

9. הדיירים אינם חולים הזקוקים לאשפוז בבית חולים, אלא קשישים שחלקם סובלים מתחלואי

הזיקנה. כאשר מי מהדיירים נזקק לטיפול רפואי המצריך זאת, הם נלקחים לבית חולים לקבלתו.

10. השירותים הרפואיים הניתנים לדיירים אינם שונים מאלה הניתנים לקשישים המתגוררים בביתם

11. הרישיון שניתן על ידי משרד הבריאות לעוררת אינו אלא ראייה לעמידה בסטנדרטים מסוימים

שנקבעו בדין. סיווג נכס לצרכי ארנונה נעשה על פי השימוש הנעשה בנכס בפועל.

12. המשיב החל לחייב בארנונה בגיןשטחים שאינם מחויבים במבני מגורים כגון שטחים משותפים,

סככות, חניות, מרפסות פתוחות, שטחי קרע ועוד. הנכס אינו עונה להגדרות של יחידות מגורים

שבסעיף 3.1.9 לצו ויש לסווגו לפי סוג ד' המוגדר בסעיף 3.1.9.5 מאחר שלא ניתן לראות בבית

האבות כדירה בבית פרטי או דו משפחתי.

2

2

13. הדעת אינה סובלת מצב בו קשישים המתגוררים בבתי אבות יוקרתיים יזכו בתעריף מגורים בעוד

קשישים סיעודיים המתגוררים בבתי אבות בתנאים ירודים משמעותית יחויבו בארנונה בתעריף

גבוה יותר.

14. העלאת התעריף תושת במלואה על הקשישים המתגוררים בנכס ובני משפחותיהם

15. אין לקבל את טענת המשיב לפיה הדיירים אינם מקיימים אורח חיים עצמאי. צו הארנונה אינו

מציב תנאי שכזה לסיווג בית אבות ה"מבנה מגורים". מטבע הדברים ככל שהדייר מזדקן, הוא

זקוק לסיוע גדל והולך ודווקא בהגיעו למצב כזה הוא נדרש לשלם ארנונה גבוהה יותר.

16. היות חלק מהדיירים במצב סיעודי אינו גורע מהיות הנכס בית אבות

17. מוסד גריאטרי לפי הגדרתו הוא מוסד המיועד לזקנים

18. כוונת המחוקק- הכנסת - בקבעה תעריף של מגורים לבתי אבות היתה להשוות את התנאים בין

קשישים המתגוררים בביתם לבין אלה המתגוררים בבתי אבות ולא לגבות מהם ארנונה בתעריף

מסחרי.

19. על פי הפסיקה יש לסווג כמבנה מגורים גם שטחים הנלווים באופן טבעי ליחידות המגורים כגון

מטבחים, חדרי אוכל, שטחים משותפים, מסדרונות ועוד.

20. יש לשנות את שם המחזיק בנכס לשמות הדיירים המתגוררים בו ולהעניק להם פטור מלא

מתשלום ארנונה.

21. מבנה מס 16 משמש למגרי מתנדבים ויש לסווגו כ"מבנה מגורים

22. מבנה מס' 19 מהווה חממה שאינה בשימוש, אינה ראויה לשימוש ואינה מהווה מבנה ויש לפטור

בגינה מארנונה.

23. שטחים נרחבים הינם שטחי בור שאינם ראויים לשימוש ואין לחייב בגינם על פי סיווג "קרקע

תפוסה", שכן אין הם עונים להגדרה של קרקע תפוסה, שהתנאים לה הם עשיית שימוש בקרקע.

24. העירייה שגתה בחייבה בגין שטח של כ- 7,000 מ"ר המשמשים ככבישים, כדרכי גישה , שבילי

אספלט ואזורי גינון. כל אלה אינם בני חיוב.

25. מאחר שהמשיב שינה את הסיווג, עליו מוטל נטל ההוכחה ולאעל העוררת כטענת המשיב.

ב. תשובת המשיב

1 . טענות מקדמיות:אין לדון בטענות שאינן בסמכות הוועדה כגון מתן צו למסירת מידע

2 .נטל הראיה מוטל על העוררת

3 .הוספת סיווג "מוסדות גריאטריים" קבלה את אישור השרים. לאחר הוספת הסיווג ערכה

העירייה מדידות שטחים בנכס ולאור התוצאות הבדיקות הוצאה שומת ארנונה מחודשת.

4 .על פי נתוני משרד הבריאות ודו"ח ביקורת שערך בנכס, הנכס משמש בפועל כבית חולים

והיה ניתן לחייב בגינו בתעריף גבוה יותר מאשר התעריף שנקבע ל"מוסדות גריאטריים"

5 .המטופלים בנכס אינם מנהלים אורח חיים עצמאי אלא ישנה השגחה צמודה עליהם במשך

24 שעות ביממה , הם מקבלים שירותי אוכל ומטבח וכן שירותיםרפואיים.

6. הנכס מיועד לתת מסגרת טיפולית ורפואית לחולים הזקוקים להשגחה צמודה . המקום הוא

עסק בו ניתנים שירותים לחולים, כאשר כל השירותים ניתנים ע"י בית חולים סיעודי הם

בניהולו של בית חולים סיעודי והחולים המתאכסנים בו מקבלים עליהם את תנאי המקום

ומשלמים על שירותיו. בנכס קיימים חדרי טיפולים וציוד רפואי ייעודי הקיים בבתי חולים

ואינו קיים בבתי אבות על כן לא יכולה להיות מחלוקת כי השירות הניתן בנכס ע"י רופאים

ואחיות אינו ניתן בבתי אבות אלא מתאים לבית חולים סיעודי.

7 .מוסד גריאטרי מרכב מחדרים שאינם מהווים דירות עצמאיות פרטיות ונפרדות והמשמשים

את החולים לשינה בלבד. הדיירים אינם מנהלים בחדרים חיים רגילים ל פי טעמם, לרבות

האפשרות להכנת אוכל בדירה, כביסה, ריהוט, הזמנת אורחים וכדומה.

3

3

8. לאור האמור גם הטענה לסיווג כל חדר בנפרד לפי סיווג ד' על פי גודל החדר דינה להידחות

9 . יש לדחות את הטענה לפיה אין להטיל חיוב בגין שטחים מפולשים, טכניים, מרפסות, שטחים

משותפים וסככות.

10 .מאחר שסיווג הנכס הוא "מוסדות גריאטריים" אין מקום לפטור את השטחים המשותפים כמו

היו הם מבני מגורים.

11 .הדיירים אינם מחזיקים בדירות המגורים על כן אין הם זכאים לפטור.

12 .יש לדחות את הטענה לפטור בגין השטחים המוגדרים כמבנה למתנדבים, חממה, אדמת בור

שטחי גישה ורחוב, גינון ואספלט.

ג. ישיבות הוועדה

ביום 8.2012.62.

ב"כ העוררת טוען, כי בנכס מתגוררים דיירים קשישים מגורי קבע. בהיות הנכס בית אבות סווג הוא במשך

שנים כמגורים. במהלך 2017 שינה המשיב את סיווג הנכס ל"מוסדות גריאטריים", שאינו הולם את

השימוש שנעשה בנכס.בנכס גרים דיירים שהם קשישים עצמאיים, קשישים סיעודיים ותשושי נפש.

אין נפקות למצב הקשישים כל עוד הם גרים במקום מגורי קבע. יש לבצע מיידית חלוקה של הנכס בין

שטחים המשמשים למגורי קשישים עצמאיים שעבורם המקום הוא בית אבות ובין האחרים. על פי שיטת

המשיב, קשיש עצמאי המתגורר בנכס יזכה לסיווג מגורים ומי שחלה בהיותו בנכס וזקוק

לסיעוד יחויב בתעריף גבוה יותר. אין לקבל גישה זו.

אין בנכס מאפיינים של בית חולים כגון חדר מיון, מחלקת רנטגן, מעבדות וכדומה. מפנה לפסק הדין

בעניין בית אבות מונטיפיורי ( בר"מ 9138/10 ) ובעניין עירייתרמלה נגד אבי אלפסי. ( ת.א. 1940/02) וכן

לעמ"נ 401/07). בעניין מעון הורים סיני נגד עיריית חיפה. אין חשיבות לכך שהעוררת מחזיקה ברישיון

ממשרד הבריאות בגין הנכס, יש לה גם רישיון כמעון ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים. הקובע

בנושא הסיווג הוא השימוש שנעשה בנכס בפועל. יש לעיין היטב ברישיון מטעם משרד הבריאות.

לבית חולים ישנם מאפייני יסוד שאינם קיימים בנכס, כגון אישפוז לפרק זמן קצר לעומת מגורים

לצמיתות הקיים בנכס. קיים למיטב ידיעתי רק רופא אחד בכל משמרת מסוימת. העוררת היא מלכ"ר.

השתתפות משרד הבריאות ומשרד הרווחה נקבעה לפני שנים ואז לא נלקחה בחשבון הטלת ארנונה, שלא

היתה קיימת בהיות הנכס מסווג מגורים. הוועדה מבקשת את התייחסות בא כח העוררת לגבי בית

בית חולים פרטי הנמצא בבניין סמוך לבית העירייה שם מתבצעים ניתוחים ואשפוז קצר ואין בו

מאפיין חשוב הנדרש לדעת ב"כ העוררת להגדרת מוסד כבית חולים ואינו קיים בנכס נשוא הערר , וכן

לבית חולים גריאטרי כגון "בית רבקה" בו אנשים חיים עד יומם האחרון והוא אינו נחשב כבית אבות.

לדברי ב"כ העוררת ייתכן שקיימים מוסדות בהם קיימים חלק מן המאפיינים של בתי חולים וחסרים

מאפיינים אחרים, אולם בנכס נשוא הערר לא קיימים כלל מאפיינים של בית חולים.

ב"כ העוררת מתייחס לטיפול תוך ורידי שניתן לתת אותו גם בבית לקשיש המתגורר בביתו.

מפנה אל עמ"נ 577/02 בעניין בית אבות בני ברית נגד עיריית חיפה

. ב"כ המשיב מתנגד לדון בנושאים שאינם בסמכות הוועדה כגון תקיפת התעריף ואישורו במליאת

העירייה ועוד. לא צורף תשריט בתמיכה לטענה לפיה ניתן לפצל את הנכס לתת נכסים. הארנונה מוטלת

על העסק המפעיל את הנכס ולא על הקשישים. אין הוכחות לטענות בדבר קיום חדרי מיון בבתי חולים.

חולים . מפנה לסעיף 2.13.1.4 לצו הארנונה. הסעיף מגדיר סיווג "מוסדות גריאטריים" ולא בתיחולים.

מפנה אל דו"ח הביקורת של משרד הבריאות ולכך שלא נאמר בו "קשישים". ההתייחסות בדו"ח היא

אל "מטופלים" ואל "מאושפזים". צו הארנונה מתייחס בהגדרת "מוסדות גריאטריים" אל מוסדות

לחולים מאושפזים ותשושי נפש, סיעודיים - הגדרות התואמות את הגדרות משרד הבריאות, שהוא

המפקח על מוסדות שכאלה. מציין, שהעירייה חייבת לתקן טעויות שנפלו ביישום סיווגים של נכסים

מסוימים.

4

4

ב"כ העוררת טוען, שמאחר שהנכס סווג לאורך שנים כבית אבות ובשנת 2017 סוג בסיווג חדש, מוטל

נטל ההוכחות על המשיב. מתייחס אל המונח "מוסד גריאטרי" ומבדיל בינו לבין "בית אבות" המיועד

למגורי קבע של קשישים. מאחר וישנו חוסר בהירות לגבי לשון הצו, או תחרות בין שני סיווגים,מן הדין

לסווג על פי הסיווג המקל עם הנישום. הדיירים אינם חולים בהכרח. יתכן שיש להם תחלואי זיקנה

שונים. כאשר מי מהם זקוק לטיפול רפואי הוא מועבר לבית חולים לשם כך ולאחר מכן הוא חוזר אל

מקום מגוריו שהוא הנכס.מתייחס לכך שהסיווג "מוסדות גריאטריים" - 3.13.1.1. נמצא בסעיף 3.13.

. הוועדה מפנה אל דו"ח משרד הבריאות המשתמש במונח "מאושפזים

גב' ליטל מסבירה ששני גורמים עיקריים המפנים אנשים אל הנכס - משרד הבריאות ומשרד הרווחה.

חלק מן האנשים הם עצמאיים לחלוטין וחלקם אף עובדים. מוגש רישיון משרד הבריאות.

בסיום הדיון הוחלט עם קיום סיור בנכס.

הוגש תצהיר מטעם מנהלת אדמיניסטרטיבית של העוררת גב' קלרה יופה. כן הוגש תצהירו של קובי

גולומבק מטעם המשיב..

ביום 28.1.2019

גב' קלרה יופה נחקרה על תצהירה. העוררת היא מוסד גריאטרי משולב בו 12 מחלקותהגב' יפה בעלת

תואר אקדמי במינהל מערכות בריאות וכן לימודי תעודה לניהול דיור קשישים. לנכס רישיון של בית

אבות מאת משרד הרווחה וכן רישיון על כן הנכס נקרא בית חולים . משרד הבריאות נותן רישיון על פי

פקודת בריאות העם. לבתי חולים. מאשרת שמשרד הבריאות מכנה את הנכס בית חולים גבעת השלושה

מרכז גריאטרי משולב. המוסד אינו מכנה את השוהים בו "מאושפזים" ואלא "דיירים" מאחר שהמקום

הוא ביתם. גיל הדיירים בין 767 ל– 104.השהיה הממוצעת במקום היא 4 שנים, אם כי מצויים בו

דיירים שהשוהים בנכס אפילו 20 שנה. אם אחד הדיירים חולה הוא מפונה לבית חולים. העוררת אינה

בית חולים. הכינוי בפי משרד הבריאות "בית חולים" נרשם כדי על מנת לעשות פיקוח ע"י המשרד.

במוסד 12 מחלקות בהן שוהים השוהים. אולם, כאשר אדם מזדקן הוא זקוק לשירות הרבה יותר

אינטנסיבי והוא מקבל זאת במחלקות הסיעודיות . שחלושת המחלקות – בבית האבות, במחלקות

הסיעודיות ובמחלקת תשושי נפש מצויים רופא ואחות , עובדת סוציאלית , מרפאות בעיסוק

ופיזיוטרפיסטית. כל פיקוח, בין של משרד הרווחה ובין אם של משרד הבריאות נעשה לגבי כל המחלקות

אלא שכל פיקוח הוא לגבי תחום שונה. כאשר שוהה אינו מתמצא בזמן ובמקום או מתקשה ללכת הוא

מועבר מפיקוח משרד הרווחה למשרד הבריאות והמוסד מפסיק לקבל תשלום עבורו מהרגולטור האחד

ומתחיל לקבל ממשנהו. באופן פיבי מועבר השוהה למחלקה סמוכה.

לדבריה משרד הבריאות מתייחס אל השוהים במחלקות סיעודיות ותשושי נפש כאל דיירים.

ב"כ המשיב מפנה את תש ומת הלב לנספח 3 לכתב התשובה לערר שהוא דוח פיקוח מאת משרד

הבריאות המדבר על "תמהיל מאושפזים" במוסד העוררת.

השוהים במחלקות אלה יכולים לצאת לבדם, לבשל בעצמם, קיימים חוגי בישול . את הארוחות במוסד

מכין קייטרינג לו משלם המוסד. במוסד 5 רופאים, אחיות צוותפרה רפואי ועובדי סיעוד. הצוות הרפואי

כפוף לנוהלי משרד הבריאות.

אדם שנפגע בתאונת דרכים בגיל 40 ונעשה סיעודי יוכל להתאשפז במוסד בתנאי שמשרד הבריא ות

מאשר את אשפוזו. עבור השהות במוסד קיימות מספר אפשרויות לתשלום, תשלום פרטי, תשלום דרך

משרד הביטחון ואנשים המשלמים למשרד הבריאות המעביר את התשלום אל המוסד.לאור העובדה

שאנשים שוהים במוסד במשך 4 שנים נשאלה גב' יפה מה קורה עם אנשים אלה ותשובתה היא, שהם

מועברים למקומות בהם ניתן טיפול סיעודי מורכב ואינטנסיבי. חלק מהאנשים נפטרים.

טיפול סיעודי מורכב נ יתן במחלקות מתאימות המצויות במספר מוסדות המאושרים על ידי משרד

הבריאות, או לבתי חולים גריאטריים, או לבתי חולים גילים בהם מחלקות מתאימות וזאת לתקופות

מסוימות. מוסדות כאלה בפתח תקווה הם לדוגמא נאות השרון ובית רבקה.

5

5

העדה עבדה במקום בתפקידים שונים מאז שנת 1983. אופי השימוש בנכס לא השתנה מאז. בצוות 5

רופאים העובדים משעה 7.00 בבוקר ועד 7.00 בערב. מאחר שהמוסד אינו בית חולים אין בו רופאים

תורנים בלילה, אלא רק כוננים.

ביום 20195.02

נחקר מר קובי גולומבק מטעם המשיב. אינו מסכים עם טענת ב"כ העוררת לפיה בבית אבותמתגוררים

קשישים מגורי קבע. מוסיף, כי ישנם סוגים מסוימים של בתי אבות כגון "דיור מוגן" המשמשים

למגורים. אינו מסכים עם טענת ב"כ העוררת לפיה הנכס נשוא העררים משמש למגורי קבע לקשישים.

לדבריו, הקשישים המצויים במוסד העוררת הינם מאושפזים בו. מסכים באופן כללי, כי ככל שאדם

מזדקן הוא זקוק לסיוע הולך וגדל בפעולות יום יומיות. קינים סוגים של בתי אבות כמוגדר ע"י ב"כ

העוררת וגם לסיעודיים. ישנם בתי אבות הנכנסים להגדרת "בית אבות לקשישים סיעודיים".

ההבדלים בין בית אבות רגיל לבין בית אבות סיעודי הם שבבית אבות סיעודי ניתנים שירותי סיעוד,

טיפולים ושירותים גריאטריים רפואיים . הטיפולים הם החל מאינפוזיה, הזרקות מסוימות, השגחה

מיוחדת, מתן תרופות מסוימות. גריאטריה הינה מקצוע רפואי. מאשר כי השירותים עזרה בפעילות

יומיומית כגון האכלה, עזרה במקלחת, בהלבשה ובהחלפת חיתולים הינם שירותי סיעוד. מסכים

שהכנת אוכל עבור הקשישים אינה שוללת את סיווג הנכס כ"מגורים". אינו מסכים עם השאלה לפיה

מתן שירותים שונים כגון עזרה לקשישים בהלבשה הניתנת בבית אבות שוללת את סיווגו כמגורים.

מוסיף, כי הסיווג "מוסדות גריאטריים" שבצו הארנונה מגדיר את מהם מוסדות כאלה. מוסיף, כי גם

מאפייני השימוש בנכס וגם הגדרות של המוסד עצמו וגם הגדרות של משרד הבריאות. ההגדרה

הדומיננטית היא זו של משרד הבריאות. סיווג נכס לצרכי ארנונה נעשה על יסוד השימוש בו בפועל

ומכלול האינפורמציה המצוי ברשות העירייה. מסכים לכך שהשימוש בפועל בנכס הוא חלק מתהליך

השומה וקביעת הסיווגים. מסכים, כי אחד הפרמטרים לסיווג בית אבות כ"מגורים", הוא כל עוד

דייריו עצמאים ואינם זקוקים לסיוע ביחד עם פרמטרים נוספים.אינו מסכים עם דברי ב"כ העוררת,

כי בהתאם לשיטת העד קשיש עצמאי המתגורר בבית אבות אשר לנוכח גילו המתקדם זקוק לשירותי

סיעוד ייאלץ לעזוב את בית האבות. יכולות להיות מספר סיבות לעזיבת הקשיש את בית האבות.

העד אינו מסכים עם טענת ב"כ העוררת לפיה קשיש כזה ייאלץ לעזוב את בית האבות מאחר שאם

הוא יקבל בו שירותי סיעוד אזי יישלל מבית האבות הסיווג "מגורים". העד מוסיף, כי לא הוא הקובע

את הסטטוס של הקשיש. מניח שקיימות רמות שונות של סיעוד. מוסיף, כי למיטב ידיעתו למוסד

יש הרשאה למתן טיפול סיעודי מורכב לרבות הזרקות. מאשר, כי עד לשנת 2017 סווג נכס העוררת

כ"מגורים" לפי סעיף 2.1 לצו. מגדיר בית חולים לפי הגדרות משרד הבריאות ברישיון הניתן למוסד

משרד הבריאות קבע שמבחינתו המוסד הוא בית חולים. בית חולים אינו מיועד רק לטיפול במחלות,

אלא גם לטיפול בפציעות וטיפולים נוספים. מסכים, כי בשנת 2017 נוסף בצו סיווג חדש המכונה

"מוסדות גריאטריים", המוגדר כמוסדות לחולים ומאושפזים סיעודיים ותשושי נפש המשמשים

כמוסדות סיעודיים. מסכים, כי הסיווג הוסף לצו כדי להקל את נטל הארנונה ביחס לתעריף המוטל

על בתי חולים. תשוש לטעמו של העד הוא אדם מוחלש.תשוש יכול להיות גם עייף וגם סובל מבעיות

קוגניטיביות ומבעיות אחרות ישנם בנכס מקונות בהם מחברים אינפוזיות לשוהים, נותנים טיפולים

לחולי דימנציה טיפולים בכדורים מסוימים, או עם דברים מסוימים. לשאלה האם רק בבתי חולים

נותנים כדורים או אינפוזיה משיב העד, כי עיקר הסיווג הוא בהתאם לאישור משרד בריאות. משרד

הבריאות הוא הגוף המקצועי המנחה את העירייה. לשאלה לאיזה ציוד יעודי המצוי בבית חולים

ואינו קיים בבתי אבות מתייחס העד בתצהירו הוא משיב, כי במוסד העוררת קיימות מחלקות בהן

ציוד לאינפוזיה וכן להזרקות הנדרשות מבחינה רפואית. לא חל שינוי בשימוש הנעשה בנכס לאורו

שונה סיווגו אלא השינוי הוא בצו ועל פי הסעיף שהוסף כאמור, שונה גם סיווג הנכס.

העד נשאל על קיום מחלקות שונות בנכס כגון כירוגית, קרדיולוגית, אונקולוגית ואחרות והשיב

בשלילה.

העד משיב שלא ראה במהלך הסיור בנכס מרפאות חוץ. העד אומר, שבסיור ראה מחלקות

6

6

גריאטריות שהן רפואיות. לשאלה כיצד קבע שהמחלקות שראה הן גריאטריות השיב, כי בדק את

הנושא מבחינה מקצועית וגריאטריה הינה מקצוע רפואי.

מוסכם, כי בבית חולים כללי נמצאים רופאים במספר גדול הרבה יותר מאשר במוסד העוררת.

העד טוען שאין לו ידיעה לאיזו תקופה מתאשפזים אנשים בבית חולים כללי. מוסיף, כי בית רבקה

בפתח תקווה הוא בית חולים סיעודי ושנם שם נשים המאושפזים בו לתקופות ארוכות. דיור מוגן

המוגדר כיחידות מגורים נפרדות יסווג כ"מגורים".

הוגש רישיון מאת משרד הרווחה.

העד אינו מסכים לטענה לפיה המחוקק קבע, כי יש לסווג בתי אבות תחת הסיווג "מגורים", אלא קבע,

כי תעריף חיוב בתי אבות לא יעלה על תעריף "מגורים". לשאלה כיצד יסווג דירה בה גר קשיש סיעודי

משיב העד, שהנכס יסווג כ"מגורים". קשיש שיעזוב בית אבות ויעבור להתגורר בדירתו, הדירה תסווג

כ"מגורים". העד משיב לשאלה שנשאל ואומר שאינו יודע מה גילם של השוהים הנכס.

העד אינו מסכים עם טענת ב"כ העוררת לפיה מטרת הנכס היא למגורי קבע של קשישים ואומר, כי

מטרתו העיקרית של הנכס היא טיפול במאושפזים על פי הפניית משרד הבריאות.

שיטת המדידה של נכסים המוגדרים כמוסדות גריאטריים לא השתנתה . שטחים משותפים בנכסים

אלה מחויבים על פי הצו. לשאלה האם שטחים משותפים בנכסים המסווגים כבנייני מגורים מחויבים

בארנונה משיב העד, כי מדובר בסיווגים שאחרים לגמרי. העד משיב שאינו זוכר האם שטחים משותפים

בנכס העוררת חויבו ומוסיף, כי הנכס לא סווג כ"מגורים", אלא התעריף בו חויב היה כתעריף "מגורים"

הוסטל למגורי בעלי מוגבלויות מסווג כ"מגורים".

ד. סיור בנכס

הוועדה קיימה ביום 7.5.2018 סיור בנכס בנוכחות הצדדים ובאי כוחם והעלתה על הכתב את רשמיה

בפרוטוקול הסיור. רשמי הסיור והממצאים שתוארו בפרוטוקול לא יובאו כאן.

ככל שהוועדה תמצא לנכון, יובאו בהחלטה ציטוטים מהפרוטוקול.

הוחלט על הגשת סיכומים בכתב.

ה. דיון

1. הסיווג "מוסדות גריאטריים - סעיף 3.13.1.1 מוגדרבצו כ"מוסדות לחולים/ מאושפזים סיעודיים

ותשושי נפש אשר משמשים כמוסדות סיעודיים...".

התעריף לסיווג זה מוסדר בסעיף 2.13.1.4 שנוסחו זהה לזהשבסעיף 3.13.1.1.

הוועדה לא תתייחס בהחלטתה לכל טענה בנושא הסיבות לתיקון צו הארנונה והוספת הסיווג

"מוסדות גריאטריים ולא לנימוקי העירייה כפי שהועברו לשרים, או לכל טענה אחרת שהוועדה

אינה מוסמכת לדון בה. הוועדה מקבלת את הסעיפים הנדונים כ"כזה ראה וקדש והם מחייבים

את העירייה ואת הוועדה ככל הוראת דבר חקיקה.

השאלה העיקרית העומדת לדיון בפני הוועדה היא האם לסווג את נכס העוררת בסיווג "בית אבות"

טענת העוררת או שמא כ"מוסדות גריאטריים" כפי שסיווג אותו המשיב ובשל כך הוגש ערר זה.

מן ההחלטה בנושא זה תיגזרנה ההחלטות לגבי נושאים האחרים שהועלו בערר.

2 .המצב המשפטי לאור החקיקה והפסיקה.

תקנה 7 (א) לתקנותההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התש"ס - 2000

העוסקת בסיווג נכסים לצורך חיוב בארנונה אינה קובעת סיווג של "בתי אבות", אלא כדברי כב

השופט סוקול בבית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"נ 401/07 בעניין מעון הורים סיני ואח' נגד מנהלת

הארנונה בעיריית חיפה: "תקנות הארנונה אינן מגדירות מהו "מבנה מגורים" ומהו "בית אבות,

ודוק: כפי שנראה גם להלן, בית אבות אינו בהכרח בית מגורים. אלא, מחוקק המשנה מבקש

להשוות את תעריפי הארנונה עבור בית אבות לאלו המוטלים על מבנה מגורים". (סעיף 15 לפסק

(ההדגשות של המילים המופיעות בפרק זה אינן מופיעות במקורות מהם צוטטו - הוועדה).

נוסיף, כי כך גם נקבע בתקנה 9 לתקנותההסדרים משנת 2007 .

7

7

מכאן שאין ללמוד מתקנה זו על כך שמוסד העוררת הינו בהכרח בית מגורים.

נוסיף לדברים אלה את דברי כב' השופטת מיכל רובינשטיין בעמ"נ 148/08 בעניין רם מרכז דיור לקשיש

נגד מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, אשר לאחר ניתוח הנושא פסקה:

"הנה כי כן, ניתן לקבוע כי עצם העובדה שמאן דהוא מתגורר בנכס מסוים אינו מוליד מיניה וביה

את המסקנה, כי אותו הנכס הוא בבחינת דירת מגורים".

אין חולק על כך, שבית אבות הינו מקום בו שוהים או מתגוררים קשישים. כדברי כב' השופט סוקול

בעניין מעון הורים סיני הנ"ל: " המושג "בית אבות" מבטא התייחסות לגילם של הדיירים, או

כדברי בית המשפט העליון בעניין אחוזת ראשונים: "תכליתו (של הנכס), ייעודו, והשימוש העיקרי בו

הוא למגורים של אוכלוסיה מבוגרת". ( ע"א 7975/98 - אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ

עיריית ראשון לציון).

כאמור, השאלה היא האם נכס העוררת נכנס בקטגוריה של "מוסדות גריאטריים" כקביעת המשיב,

או שמא בקטגוריה של "בתי אבות" כטענת העוררת בערר.

אין די בכך שבנכס מסוים מתגוררת דרך קבע אוכלוסיה מבוגרת או קשישה כדי לסווגו כבית אבות.

קיימים סממנים נוספים בהתנהלות נכס ובשימוש שנעשה בו לצורך סיווגו נכונה.

כב' השופט רון סוקול בעניין מעון הורים סיני קבע בסעיף 44 לפסק דינו כך "...המונח "בית אבות"

אינו מקדם אותנו בקביעת טיבו של הנכס והשימושים בו. המושג "בית אבות" מבטא התייחסות

לגילם של הדיירים, אולם לא לאופי השימושים בנכס".

כדברי כב' השופטת בוסתן בעת"מ 19715-07-16 בעניין נאות המושבה בע"מ נ' עיריית נס ציונה

'האם כל מקום שבו נמצאים קשישים דרך קבע יש לסווגו כבית אבות?

זו טענת העותרת וזו השאלה הניצבת לדיון בעתירה. על שאלה זו אני עונה בשלילה".

בסיכומו של דבר קבעה השופטת בוסתן בהסתמך על מספר פסקי דין שנתנו בנושא, כי קיימים בתי אבות

במובן הרגיל של המילה וקיימים בתי חולים סיעודיים. אומרת השופטת כך:

"לא ניתן לקבוע כלל גורף לפיו כל מקום ששוהים בו קשישים סיעודיים מהווה אחת הצורות של "בית

אבות" ומכאן, שלא נפל כל פגם בקביעת סיווג נפרד של בתי חולים סיעודיים בצו הארנונה של נס

ציונה. שאלת סיווג מקום ספציפי כ"בית אבות" או כבית חולים סיעודי" היא תלוית נסיבות של

המקרה הקונקרטי.".

על פסק דין זה הוגש ערעור בעע"מ 3835/18, אשר נשמע בפני כב' הנשיאה חיות והשופטים פוגלמן

וסולברג. במהלך הדיון הביעו השופטים את דעתם לפיה בניגוד לטענת ב"כ המערערת כי לא קיימים

בתי חולים סיעודיים, הרי שקיימת "חיה" כזו" ( - כב' השופט פוגלמן ) וכי "הפסיקה חיה עם הרעיון

הזה" ובהמשך הוסיף השופט הנכבד, כי "ישנה קטגוריה רעיונית כזו שיכולה להיות נפרדת" (- מבתי

אבות - הוועדה).

פסק הדין המהווה אבן יסוד בנושא בתי אבות, דיור מוגן ומחלקות סיעודיות הוא ע"א 7975/98

בעניין אחוזת ראשונים הנ"ל שנדון בבית המשפט העליון. שם קבע בית המשפט, כי הנכס הינו רב

תכליתי ובין היתר מצוי בו אגף סיעודי.

הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי ובפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי מאת כב' השופטת

פלפל נקבע בין היתר, תוך השוואה לעניין בית פנחס, כך:

"במקרה שבפנינו אין עסקינן בבית אבות במובן הרגיל: מפליאה גישתם של המבקשים על פיה אחוזת

ראשונים הנה "בית אבות", בעוד שבעניין בית פנחס דובר במוסד בו מאושפזים קשישים סיעודיים בלבד

ולפיכך הגיוני כי בנוסף למגורים קיימת גם השגחה מוגברת וטיפול רפואי שוטף. כאשר הדיירים זקוקים

לטיפול רפואי של ממש הם מועברים לבית חולים . במקרה שלפנינו המדובר באגף סיעודי עם היתר

לעסוק בענפים שאינם בגדר "שירותים רפואיים מסוימים", אלא הרבה מעבר לכך, המדובר בפעילות

סיעודית של ממש".

8

8

בהמשך קובעת כב' השופטת פלפל, כי" המסקנה המתבקשת היא, כי האגף הסיעודי הוא יחידה נפרדת

ועצמית ויש לסווגה כבית חולים...".

גם פסק הדין שניתן בע"ש 117/00 בעניין בית פנחס בע"מ נ' עיריית נס ציונה יצא מתוך ההנחה שניתן

לסווג נכס המשמש לשהיית אוכלוסיה קשישה בין כבית אבות ובין כבית חולים סיעודי - על פי הנסיבות.

בת.א. 72261/06 ו- 57485/07 בבית משפט השלום בתל אביבבעניין בית אמריקה בע"מ ואח' נ' עיריית

תל אביב ואח' קבע בית המשפט, כי "מחלקה סיעודית בבית אבות נופלת בגדרה של הגדרת "בית

חולים".

בפסק הדין שניתן בעמ"נ 255/09 בענייןנאות לה גארדיה בע"מ נ' עיריית תל אביב קבע בית המשפט,

כי לא נמצא פגם בהחלטת וועדת הערר לסווג את הנכס כ - "בית חולים".

בעת"מ 577/02 בעניין בית אבות בני ברית נגד עיריית חיפה, קבע כב' השופט יגאל בריל, בין היתר

בהתייחסו אל המחלקות הסיעודיות, כך : "...איני מקבל את עמדת ב"כ העותרות לפיה יש לכלול

מחלקה זו במסגרת יחידות הדיור, הואיל ולדעתי המחלקה הסיעודי ת אינה עונה על הגדרת "דירה".

לסיכום נאמר, שאין מקום לקבוע שכל מוסד בו מתגוררים קשישים הינו בית אבות וכמאמר כב'

השופטת סירוטה בע"ש 117/00 בעניין בית פנחס, קייםקו גבול חמקמק בין הסיווג כ"בית אבות"

לסיווג כ"בית חולים סיעודי"...".

התשובה לשאלה באיזה צד של ה"גבול" נמצא נכס מסוים תלויה בשימוש הנעשה בו, בנסיבות

ובסממנים השונים המאפיינים אותו.

כמאמר כב' השופטת בוסתן בעניין נאות המושבה: שאלת סיווג מקום ספציפי כ"בית אבות" או כבית

חולים סיעודי" היא תלוית נסיבות של המקרה הקונקרטי".

לסיכום נאמר, שגם בית המשפט העליון וגם בתי משפט המחוזיים סבורים, כי בנסיבות המתאימות נכון

וראוי לסווג מוסדות המתאימים להגדרה זו כבתי חולים גריאטריים גם אם האוכלוסייה השוהה בהם

הינה מבוגרת או קשישה.

3 .סיווג נכס העוררת

בפרק זה ייבחנו סממנים שונים אותם מצאה הוועדה בנכס העוררת.

א. שם המוסד ותיאור כללי של השימוש הנעשה בו.

העוררת מכנה את עצמה "קשת האגודה למען הקשיש (מרכז גריאטרי משולב גבעת השלושה".

כך גם מכונה העוררת בדו"ח הבקרה מטעם משרד הבריאות מיום 9.11.2016 שצורף לכתב התשובה

כנספח 3. כבר בשמו של המקום נמצא כיצד רואה העוררת את עצמה- לא בית אבות אלא כ"מרכז

גריאטרי משולב".

כך גם הגדירה העדה מטעם העוררת- גב' קלרה יופה את עצמה בתחילת חקירתה במהלך הדיון: "אני

מנהלת את גבעת השלושה, מנהלת אדמיניסטרטיבית, זה מוסד גריאטרי משולב, שמונה 12 מחלקות".

מסבירה עדת העוררת בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון: "...מדוע נקרא המוסד "מרכז גריאטרי משולבמשום

ש"אותן מחלקות, אותם המבנים רק כשהבן אדם מזדקן, השירות שהוא זקוק הוא הרבה יותר אינטנסיבי

כאילו במחלקה הסיעודית. כי גם במחלקות של בית אבות יש אחות, יש רופא ויש עודת סוציאלית ויש

מרפאה בעיסוק ופיזיוטרפיסטית, אותן הפונקציות יש במחלקות הסיעודיות ומחלקות תשושי הנפש".

אם שמה של העוררת הוא "...מרכז גריאטרי משולב..." וכך מתארת מנהלת העוררת את מוסד העוררת

וזהו שמה של העוררת, מה לה כי תלין על המשיב המחיל את הגדרת הצו על העוררת.

במהלך הביקור בנכס קבלה הוועדה הסבר מטעם גב' קלרה יופה כך: במוסד קיימם 3 סוגים של דיירים

1" .124 דיירים בארבע מחלקות המוגדרים כתשושים הזקוקים לטיפול

2" .87 דיירים בשלוש מחלקות שהם תשושי נפש הסובלים מדימנציה וכיוצ"ב המתהלכים באופן

עצמאי אך אינם מסוגלים לתפקד ללא השגחה.

3. "...דיירים בחמש מחלקות המוגדרים סיעודיים הזקוקים לעזרה פיזית. חלקם מתניידים באמצעות

9

9

כסאות גלגלים

לא מצאנו בדברי מנהלת המוסד תיאור של מחלקה כלשהי שהיא בית אבות "רגיל". נציין, כי פרוטוקול

הביקור הועבר לתגובת הצדדים ואכן העוררת הגיבה, אולם לא התייחסה לתיאור זה של מנהלת המוסד

בנושא השוהים וחלוקתם למחלקות השונות. נציין, כי במהלך הביקור לא נאמר על ידי מי מטעם העוררת

כי קיימות מחלקות שהן בבחינת "בית אבות" וגם לא הוצגו בפני הוועדה מחלקות שכאלה.

נוסיף, כי על כל המחלקות קיים פיקוח של משרד הרווחה ושל משרד הבריאות המעניקים גם רישיון

לעוררת להפעיל את המרכז.

ב. התייחסות משרד הבריאות אל מוסד העוררת

הוועדה רואה חשיבות ל קביעת מהות מוסד כמוסד העוררת ע"י משרד הבריאות. הוועדה סבורה

ש"המומחה" להגדר ת מהותו של מוסד כדוגמת המוסד של העוררת הוא משרד הבריאות, המעניק

רישיונות רק לאחר בדיקה ובחינה מדוקדקת של המוסד והתנהלותו. הוועדה אינה מקבלת את טענת ב"כ

העוררת לפיה, רישיון שכזה ניתן במסגרת פיקוח המשרד על תנאי הדיירים הסיעודיים. לטעמו, סיווג

ארנונה נשען בראש ובראשונה על מאפייני השימוש בפועל ולפיכך יש לשנות את סיווג הנכס מ"מגורים".

אלא שכאמור, משרד הבריאות הוא האמון על בדיקת המאפיינים וקביעת מהות המוסד על פיהם. רואה

בעוררת "בית חולים סיעודי - גריאטרי" והעניק לה תעודת רישום או רישיון בהתאם.

אם מוסד העוררת לא היה בית חולים גריאטרי, הוא לא היה "זוכה" לבקרה של משרד הבריאות.

בפרסום שהוצא על ידי משרד הבריאות באתר האינטרנט שלו, בו נכתב כך:

"מוסדות המטפלים באנשים סיעודיים ו/או תשושי נפש (טיפול גריאטרי ממושך) ומוסדות המטפלים

באנשים שצרכיהם הרפואיים מורכבים יותר - לרבות גריאטריה שיקומית, גריאטריה תת-אקוטית,

סיעודי מורכב, הנשמה ממושכת וכדומה), (טיפול גריאטרי פעיל - מחויבים ברישיון מטעם משרד

הבריאות). המוסדות הסיעודיים (הנקראים בציבור לעיתים "בתי אבות) מפוקחים כך שיעמדו בדרישות

מפורטות של משרד הבריאות...". וד"ל.

הסוג בו מסווג מוסד העוררת ע"י משרד הבריאות הוא "מוסדות סיעוד גריאטריים".

בתעודה זו נרשמו 2 מחלקות שבעוררת: גריאטריה סיעודית- בי"ח גריאטרי ומחלקה לתשושי נפש.

צוות מטה - אגף גריאטריה במשרד הבריאות ערך ביום 9.11.2016 ביקורת בנכס והוציא ביום 3.1.2017

דו"ח בקרה. נביא כאן ציטוטים מספר מתוך הדו"ח

1 . בתאריך 09.11.2016 נערכה בקרה לפני חידוש רישוי בבי"ח הגריאטרי, ע"י צוות מטה-אגף

גריאטריה... .

2 . במהלך הבקרה נבחנו הטיפול הרפואי, הסיעודי, מקצועות הבריאות וכן השירותים האחרים

הניתנים למטופלים המאושפזים בבית החולים.

3. המנהל הרפואי : ד"ר קלנדריוב אדוארד מ.ר25799.

כללי- "...לבית החולים קיימת מדיניות מוסדית בנושא חיידקים עמידים".

תמהיל מאושפזים המחלק את המאושפזים ל- 5 מחלקות סיעודיות ו3 מחלקות לתשושי נפש

סה"כ שהו במחלקות 257 מאושפזים מתוכם 204 מטופלים במימון משרד הבריאות

רישיון iv - לבי"ח הרשאה למתן טיפול במחלות חריפות (טיפול תוך ורידי) למטופלים השוהים בו

באופן קבוע.

עבודת המנהל הרפואי - הכשרת המנהל הרפואי : מומחה לגריאטריה.

איכות הרשומה בקבלה הרפואית של המטופל . תרופות בקבלו. תיאור תרשים EKG : רישום מלא.

מעקב רפואי שוטף - אבחון וטיפול בעיות דחופות. יישום ותיעוד בהתאם להרשאת מתן טיפול חריף

( IV ) לבעל הרשאה מלא ותקין.

10

10

ראוי להוסיף, כי האישור שניתן למוסד העוררת לבצע טיפולים שונים, חורג מטיפול גרידא באוכלוסיית

קשישים, קרי אנשים בריאים אך בני גיל מבוגר.

הוועדה אינה מקבלת את טענת ב"כ העוררת בסיכומיו לפיה "אין כל נפקות לרישיון שנתן משרד הבריאות

לנכס, המהווה ראיה לעמידה בסטנדרטים מסוימים". הנפקות לטעמה של הוועדה היא העולה מדו"ח

הביקורת שנעשתה על ידי משרד הבריאות, כלומר, מומחי משרד הבריאות בדקו את הסממנים שמצאו

בנכס והעלו אותם על הכתב וממצאי הדו"ח מעידים על השימוש שנעשה בנכס בפועל ואכן הממצאים

תואמים את הסיומת של הסעיף שהובא מסיכומי העוררת דלעיל - "סיווג השימוש נקבע בהתאם לשימוש

שהעשה בנכס בפועל". במילים אחרות - מבחינת משרד הבריאות מדובר בבית חולים, מבחינת המשיב

מדובר בנכס שהמאפיינים והסממנים שלו הם כשל בית חולים.

אולם כדברי העד מטעם המשיב - "במקום לחייב על פי ההגדרה של משרד הבריאות כבית חולים, אז

יצרנו סיווג מופחת ומוזל על מנת לעזור לנישומים כדוגמת הנישום שלנו". ( עמ' 21 לפרוטוקול

גם אם - כלשון ב"כ העוררת - לא היה ניתן לעוררת רישיון מאת משרד הבריאות, עדיין נשארים על מכונם

המאפיינים והסממנים שבו, על פיהם ניתן לסווג את מוסד העוררת כמוסד גריאטרי.

ג. מי הם השוהים בנכס.

קצרה או ארוכה ככל שתהיה - אלה חולים - מכל גיל - המופנים על ידי משרד הבריאות אל מקום

בו יקבלו טיפול רפואי והשגחה צמודה, בין אם של רופאים ובין של אחיות מוסמכות ומעשיות וכן ע"י

מטפלים אחרים, כאמור בין לתקופה קצרה לצורך שיקום ובין ארוכה ובין לשארית חייהם.

טוענת העוררת, כי עצם העובדה שהשוהים או מרביתם נשארים במוסד עד יומם האחרון, ובעוברם אל

המוסד הם משנים את כתובתם לכתובת המוסד ורואים בו כביתם, מלמדת על כך, שהמוסד הוא בית

אבות ולא בית חולים. על כך נאמר, שעובדה זו אינה משנה מן העובדה, שהשוהים מגיעים אל המוסד

משום שהם חולים והם או משפחותיהם מעוניינים לאשפז את השוהים במוסד, הנותן את הטיפול

הרפואי הטוב ביותר, אותו לא יזכו לקבל בבית אבות, אליו מגיעים אנשים בריאים המבקשים להתגורר

בשנות זקנתם במקום בו יקבלו גם השגחה וגם פעילויות תרבות, טיולים וכדומה וגם יחיו

בסביבת אנשים דומים להם בגילם במצבם הבריאותי, לעיתים במוצאם ובהעדפתם הדתית.

לא בכדי לא נטען על ידי העוררת כי השוהים במוסד הם אנשים בריאים. תעידו על כך תיאור מנהלת

העוררת במהלך הביקור בנכס לגבי שלושת סוגי המחלקות שבו - לתשושים הזקוקים לטיפול, לתשושי

נפש הסובלים מדימנציה ולסיעודיים.

אין כל חשיבות לשינוי כתובתם של השוהים לכתובת הנכס. גם חולים או בני משפחתם היודעים שעקב

מצבם הבריאותי ישהו במוסד לתקופה ארוכה או אף לצמיתות, ישנו את כתובתם לכתובת המוסד.

העוררת טוענת בין היתר, כי לבית חולים מגיעים אנשים חולים המבקשים מרפא ואילו אל מוסד העוררת

מגיעים אנשים כדי לקבל טיפול טוב על ידי מומחים לגריאטריה בכל הרמות - לשארית חייהם.

אלא ששוב נדגיש - אל העוררת מגיעים אנשים חולים - אמנם קשישים - שחלקם מגיעים לשם שיקום

וחלקם ואולי אף רובם מגיעים כפי שאמרנו לעיל, כדי לקבל את הטיפול הטוב ביותר לשארית

חייהם ולאו דווקא כדי להירפא.

הוועדה סבורה, שמקום בו שוהים אנשים חולים - בין אם קשישים ובין אם צעירים -אינו בית אבות,

אלא בית חולים.

כך קבעה גם כב' השופטת סירוטה בעניין בית פנחס באמרה דברים אלה: " לא כל אשפוז רפואי חייב

להוביל להבראה על כן, בעובדה שמדובר בטיפולים שונים אותם מעניק בית פנחס לשוהים בו שאין

אפשרות להחלים מהם, כמסייעת לסיווג בין בית חולים לבין בית אבות.

השופטת הנכבדה אינה מקנה נפקות מיוחדת לשאלת ההבראה עצמה. בדבריה אלה מסתמכת השופטת

בין היתר על האמור בפסק הדין שניתן בע"א 589/89 בעניין שרה רביקובצקי נ' יאיר יעקב ופ"ד מ"ז

(1 )726 וע"א235/78 חנה בורנשטיין נ' ימחק אוהבי ואח', פ"ד לג 1 )*346.

הוועדה הגיעה למסקנה, לפיה השוהים במוסד הם חולים ולאו דווקא קשישים המעוניינים להתגורר

בו כבבית אבות.

11

11

דמגורי השוהים בנכס ואורח חייהם.

כמתואר בפרוטוקול מביקור הוועדה בנכס,במבנה ד' בקרה הוועדה באולם הכניסה המשמש כחדר אוכל

וכמועדון בו כורסאות שולחנות ומכשיר טלביזיה. מהאולם יציאה אל מסדרונות בהם 23 חדרים

במסגרת החדר קיים חדר מקלחת ושירותים. בכל חדר שתי מיטות וליד כל אחת מהם שידה, שני ארונות.

בחדר שני מקררים קטנים. על הקירות תמונות. בחדר מכשיר טלביזיה פרטי. הדיירים או מי מהם

משלמים בעצמם לחברת הכבלים . על השידות ספרים של הדיירים. על הקירות מצאנו ציורים ותמונות

שלדברי קלרה נבחרו על ידי הדיירים. המוסד מספק סבונים, אולם יחד עם זאת, כל דייר מביא עמו דברי

טואלטיקה. משלו"

תיאור דומה מצאה הוועדה במחלקות תשושי נפש בבניין א' שם ראינו שכל חדר מיועד לשני אנשים. בכל

חדר שתי מיטות, ארונות, בחדר חפצים אישיים, , על הקירות תמונות. בכל חדר מצלמת טלביזיה.

הוועדה מסכימה לכך, שבבית חולים רגיל לא נמצא תיאור שכזה לחדרים בהם שוהים החולים

המאושפזים לתקופות קצרות לשם ריפוי, מאחר ואלה המגיעים אל מוסד העוררת הם חולים הבאים

לתקופות ממושכות, אולם אין הדבר מעיד על כך שמדובר בבית אבות. הקשישים המגיעים אל מוסד

העוררת הינם כהגדרת מנהלת המוסד - תשושי נפש וסיעודיים, שמטבע הדברים אינם באים לתקופות

קצרות על כן תנאי מגוריהם נועדו לשהייה ממושכת ואולי אף למתן תחושה נוחה יותר לחולים. כאמור,

אין בכך כדי לראות במוסד העוררת כבית אבות.

ה. הצוות המועסק על ידי העוררת בנכס והטיפול הניתן בו לשוהים.

אצל העוררת מועסקים חמישה רופאים בהם מנהל רפואי שהוא מומחה לגריאטריה ועוד צוות של

אחיות מוסמכות ואחיות מעשיות, וכן פיזיוטרפיסטיות ומרפאות בעיסוק.

כאמור בדו"ח ביקורת משרד הבריאות למוסד העוררת בנכס ניתנים בדיקות וטיפולים אלה:

רישיון iv - לבי"ח הרשאה למתן טיפול במחלות חריפות (טיפול תוך ורידי) למטופלים השוהים בו באופןקבוע

עבודת המנהל הרפואי - הכשרת המנהל הרפואי : מומחה לגריאטריה.

איכות הרשומה בקבלה הרפואית של המטופל . תרופות בקבלו. תיאור תרשים EKG : רישות מלא

מעקב רפואי שוטף - אבחון וטיפול בעיות דחופות. יישום ותיעוד בהתאם להרשאת מתן טיפול חריף

( IV ) לבעל הרשאה מלא ותקין

לאמור נוסיף את דברי מנהלת המוסד לגבי חלוקת תרופות וחבישה וכן תיאור של חדרי התרופות במחלקת

תשושי נפש בו ארון תרופות בו מצויים במגירות מחטים, וינפלוגים, סט לעירוי, פדים סטריליים, ופדים

רגילים. כך גם במחלקות הסיעודיות שבבניין ה' בו מצאנה הוועדה מאחורי דלפק האחיות חדר ובו ארון

המכיל תרופות, חמרי חיטוי, ציוד רפואי , פדים, משחות, פלסטרים וכן בלומי חמצן ניידים..

במבנה ד' ראתה הוועדה חדר אוכל /מועדון ומטבח וכן דלפק אחיות ומאחוריו חדר קטן ובו ארון תרופות.

נציין, כי אין מדובר בבית אבות בו לא נמצא רופא קבוע, ובשעת הצורך בלבד מוזעק רופא, אלא

בצוות קבוע וגדול יחסית לנדרש ולקיים בבתי אבות והמצב נוטה יותר לכיוון היות המקום כבית חולים

המטפל במחלות גריאטריות, שאין להבריא מהן. כמאמר כב' השופטת סירוטה בעניין בית פנחס הנ"ל:

"אין להוציא את הטיפול הסיעודי, גם אם כרוני ולא ניתן להבריא, מההגדרה של טיפול

רפואי".

בעת"מ 19715-07-16 הנ"ל שם בית המשפט כאמור, את הדגש בהבחנה בין בית אבות לבית חולים על

היקף וטיב הטיפול הרפואי שניתן לקשישים באותו מקום. מוסד העוררת מחזיק צוות רפואי גדול

יחסית והטיפולים אותם הוא מעניק למאושפזים רבים מאלה המוענקים על ידי בתי אבות מן השורה.

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין שניתן בעמ"נ 255/09 בעניין נאות לה גרדיה נגד

עיריית תל אביב, קבע בית המשפט, כי ההכרעה בשאלת סיווגו של מוסד - בין אם כ" בית אבות",

בין אם כ"בית חולים סיעודי", לצורך צו הארנונה - הינה תלוית נסיבות".

בפראפרזה על דברי בית המשפט בעניין בית פנחס - יש במצבת העובדים ובטיפולים הניתנים במוסד

העוררת כדי לעבור את קו הגבול החמקמק בין הסיווג כ"בית אבות" לסיווג כ"בית חולים סיעודי".

12

12

אף אם גודל הצוות המועסק אצלהעוררת קטן הוא לעומת בית חולים כדוגמת ביה"ח בילינסון

שהוזכר חקירת העד מטעם המשיב, שהרי בילינסון הוא בית חולים ענק המטפל באלפי חולים ובו

צוות גדול ביותר, התואם את המגוון הרחב של הבדיקות, והטיפולים והניתוחים הניתנים בו לאלפי

אנשים. העובדה שאל נכס העוררת מגיעים חולים מסוג מסוים והטיפול הרפואי הניתן בו הוא

מסוים ואף מוגבל, אינה מונעת מלראות בו כבית חולים. ראוי לצטט לעניין זה מדברי השופטת

סירוטה בעניין בית פנחס: "אין העובדה שהמוסד פונה לקהל מוגדר מונעת ממנו להיחשב כבית

חולים שכן קביעה זו באם תתקבל תמנע מבתי חולים רבים להיכנס תחת ההגדרה - "בית חולים".

המוסד מתנהל כדרך שאר מוסדות רפואיים ספציפיים כדוגמת בתי חולים לחולי נפש, בתי חולים

לצעירים ועוד. בכל אחד מבתי מהמוסדות הנ"ל אין מחלקות ניתוח או מחלקות אף אוזן גרון.

ברם עובדות אלה אין בהן מלשנות את העובדה הבסיסית כי מדובר בבתי חולים. בכל מקרה,

אין שום מניעה שבית חולים סיעודי יחשב כבית חולים" .

לדברים אלה של השופטת הנכבדה נוסיף רשימה ארוכה של מוסדות בהם מבוצעים ניתוחים

שונים ומאד מסוימים, כגון טיפולי קטרקט, הרמת עפעפיים, הוצאת ציפורניים חודרניות,

סילוק בלוטת ערמונית ועוד. האם בשל כך שהם מבצעים ניתוחים הם לא יסווגו יסווגו כבתי

חולים? מובן שהתשובה לשאלה הינה שלילית.

כדברי בית המשפט כאמור - ההכרעה בסוגיה הינה תלוית נסיבות. אשר לטענה לפיה ניתן

לקבל טיפולים כאלה הניתנים בנכס גם בבית. נשיב, כי כב' השופטת סירוטה בעניין בית פנחס:

בהתייחסה לסוגייה זוו ופסקה, כי העובדה ש ניתן לקבל טיפול סיעודי גם מחוץ לבית ואפילו

בדירת המגורים עצמה, עדיין אין בה כדי להראות, כי אין מדובר בטיפול רפואי, המוענק בין השאר

בבתי חולים. ניתן לקבל טיפול סיעודי גם מחוץ לכותלי בית החולים ואפילו בדירת המגורים עצמה".

הוועדה סבורה, שכל הסממנים שתוארו המתקיימים בנכס העוררת, החל מזהות השוהים

במוסד ומצבם הרפואי - בריאותי, תנאי המגורים ואורח החיים של השוהים, גודל הצוות הרפואי

המועסק בו והטיפולים הרפואיים הניתנים בו והגדרתו כ"בית חולים" על ידי משרד הבריאות

וקיום דרישות משרד הבריאות ע"י העוררת כפי שתוארו בהרחבה לעיל, מעבירים את העוררת את

"קו הגבול החמקמק" ומטים את הכף לכיוון סיווגו בסיווג " מוסדות גריאטריים" המוגדרים

כמוסדות לחולים/ מאושפזים סיעודיים ותשושי נפש אשר משמשים כמוסדות סיעודיים".

לאור כל האמור לעיל, דוחה הוועדה את הערר לעניין סיווג הנכס שבהחזקת העוררת כמוסד גריאטרי.

4 .א הנכס מסווג על ידי הוועדה בסיווג "מוסדות גריאטריים" ודחתה את הטענה לפיה יש לסווגו

כ"בית אבות". השוהים בחדרים שבנכס הינם חולים ואין מתגוררים בנכס, אלא מאושפזים

בו. מאושפזים אלה אינם עצמאיים וכל צרכיהם מסופקים להם על ידי העוררת.

בעת"מ 577/02 בעניין בית אבות בני בריתהנ"ל קבע כב' השופט יגאל בריל, בהתייחסו אל

המחלקות הסיעודיות, כך: "...איני מקבל את עמדת ב"כ העותרות לפיה יש לכלול מחלקה

זו במסגרת יחידות הדיור, הואיל ולדעתי המחלקה הסיעודי ת אינה עונה על הגדרת "דירה".

אין לראות בחדרים בהם שוהים המאושפזים כדירות או כיחידות דיור קטנות ועצמאיות. לפיכך

גם אין מקום לקבל את טענת העוררת לפיה יש להורות למשיב לשנות את שם המחזיק לשמות

השוהים בנכס וליתן פטור מארנונה

לא מן המותר לציין, כי הוועדה אינה מוסמכת לדון בנושא פטור מארנונה, או ליתן צו לשינוי שם

המחזיק בחדרים אלה.

ב. מאחר שהוועדה מצאה לנכון לדחות את הטענה לפיה יש לסווג את הנכס כבית מגורים, וקבעה

לנכס סיווג של "מוסדות גריאטריים", אזי ממילא מאחר שאין הנכס בית מגורים, מן הדין

לדחות את הטענה לפיה אין לחייב את העוררת בגין שטחים משותפים בבניינים שבנכס ובגין

מרפסות פתוחות.

13

13

ג. אשר לחניות הכוללות דרכי גישה ותמרון לכלי הרכב אל החניות , על פי פסיקה משכבר הימים

יש לחייב בגינם ודינם כדין החניות עצמן. שטחים אלה המצויים בגדרי הנכס אינם בבחינת

"רחוב", אלא חלק מן הנכס וחלה עליהם הגדרת הנכס כ"מוסדות גריאטריים".

ד. אשר לשבילי הגישה אל הבניינים ולשטחי הגינון, הוועדה רואה בהם כחלק מן הנכס העיקרי,

הם משרתים את הנכס העיקרי ויש לסווגם בסיווג בו סיווג הנכס העיקרי.

ה. השטחים המכונים ע"י העוררת "שטחי בור" הינם חלק משטח הנכס והם מתוחמים ומגודרים

ואין לפטור את העוררת מארנונה בגינם רק משום שהעוררת בחרה עתה שלא לעבד אותם.

שטחים אלה מסווגים נכונה כקרקע תפוסה.

ו. מבנה המשמש למגורי המתנדבים. הוועדה סבורה, כי המתנדבים הינם חלק מהצוות המטפל

בחולים/מאושפזים בנכס העוררת ואינו משמש למגורים של אחרים שאינם קשורים אל

העוררת והשימוש אותו היא עושה בכלל הנכס.בשל כך, המבנה הוא חלק ממוסד העוררת

ומן הדין לסווגו באותו הסיווג - "מוסדות גריאטריים".

בסיכומו של דבר, הוועדה מוצאת לנכון לדחות את הערר במלואו.

הצדדים רשאים על פי הדין להגיש בתוך 45 יום ממועד המצאת החלטה זו לידיהם ערעור על החלטה זו

אל בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

מזכירות הוועדה תדאג לפרסם החלטה זו באתר האינטרנט של העירייה.

ניתן היום: 22.12.19

ישראל ליבנה, עו"ד