Arr 66 19

1

1

ועדת הערר לענייני ערר מס' 66/19

פתח תקווה

העוררת : פלאמר - בוגדנוב מרינה וליפמן סטניסלב

ע"י בוגדנוב מרינה

- נגד -

המשיב : מנהל הארנונה - עיריית פתח תקווה

ע"י ב"כ עו"ד אריאל ליבר

החלטה

עניינו של ערר זה הוא דחיית השגה שהוגשה על ידי העוררת על חיוב בארנונה אשר הוטל על העוררת בגין

נכס המצוי ברח' פינסקר 4 בפתח תקווה מס' משלם 558295606 נכס מס - 6301300100 ונכס מס

73501300040 ברח' שטמפפר 13 בפתח תקווה- לשנת 2019.

אנימוקי העוררת לקבלת הערר

1 . העוררת שכרה בשנת 2017 והעבירה אל העירייה בקשה לעדכון מחזיקים את הנכסים נשוא הערר

ביחד עם שותף

2. השוכר הקודם שילם ארנונה לחודשיים בסכום של 9,604.60 ₪.

3. שותפות העוררת פורקה והודעה על כך לגופים שונים לרבות העירייה. על אף הודעה זו, במשך שנה

לא שונה מס' המשלם בעירייה.

4 . בחודש אפריל 2018 קבלה העוררת הודעה על שינוי החיוב בארנונה על פיו הוכפל החיוב ועמד מעתה

על סך 16,617 ₪, על אף שלא נעשו שינויים בנכס .שטח הנכס ברח' פינסקר שימש כחנות ואילו הנכס

בשטמפפר שימש כמחסן לציוד ישן, סטנדים ומדפים שהיו בשטח הנכס בפינסקר לפני שיפוצו.

העוררת אף נדרשה לשלם רטרואקטיבית החל מתחילת שנת 2018.

5 . העוררת התקשרה אל העירייה לבירור פשר השינוי בחיוב ונאמר לה שזה חוק חדש ולכל העסקים

העלו את הארנונה ואין מעתה הבדל בין מחסן לחנות.

6 . ביולי 2018 באה העוררת אל העירייה ובקבלת קהל נאמר לה ש"זה חוק חדש וכי אין מה לעשות",

"זה הסיווג החדש" וכי "ראש העיר שינה את הסיווג של חנות וכן כי "אין יותר מחסנים".

7. לא הוסבר לעוררתכי קיימת אפשרות להגיש השגה או התנגדות והיא עצמה אינה מכירה את החוק

העירוני. אם היה נאמר לה שאפשר להגיש השגה היתה היא עושה זאת כבר באפריל 2018.

8. הכפלת החיוב פגעה בעוררת כלכלית והיא נאלצה להקטין את שטח החנות ומסרה הודעה על כך

לעירייה

9. במאי 2019 הגיעההעוררת אל העירייה כדי לטפל בנושא הקטנת שטח החנות ועתה זכתה לטיפול

טוב, ואף הוסבר לה, כי קיימת אפשרות להגיש השגה ובאותו מועד אף הגישה השגה.

10. איחור בהגשת השגה אינו סיבה לדחותה כאשר קיימים נימוקים טובים לאיחור ובמקרה זה אלה

הכשלים בהתנהלות העירייה כפי שנטען לעיל.

11. המחסן של העוררת תואם את הגדרת "מחסן" שבצו הארנונה, לרבות העובדה שהמחסן רחוק

מהחנות והוא שימש לאחסון ציוד ישן שאינו נמכר בחנות.

2

2

בנימוקי המשיב לדחיית הערר

1. העוררת הגישה את השגתה בשנת 2019 בגין שנים קודמותעל כן לא נתקבלה ההשגה ובשל כך מן

הדין לדחות את הערר על הסף.

2 .דיון בטענות כדוגמת "חיוב רטרואקטיבי", "כשלים בהתנהלות העירייה" וכו' אינו בסמכות הוועדה.

3 .הפריטים המאוחסנים במחסן העוררת משמשים לצרוך מכירה בחנותה כך שיש לראות את המחסן

כחלק אינטגראלי מן החנות..

4 .שינוי סיווג המחסן ל"חנות" לא נעשה"עקב חוק חדש" אלא עקב מדידה, בדיקות וביקורת שערכו

פקחי העירייה במקום, שמצאו שהפריטים שבמחסן משמשים לצורך מכירתם בחנות.

5. חיובשנקבע בעבר לגבי מחזיקים קודמים בנכס אינו רלבאנטי ועל העירייה מוטלת החובה לבדוק

לבדוק נכסים ולתקן טעויות ככל שנמצאו כאלה בחיוב.

ג. ישיבת הוועדה מיום 26.11.2019

עקב תקלה במערכת הקלטת הדינים, לא הוקלטו דברי הצדדים ולפיכך ניתנה החלטה המורה

לצדדים להודיע לוועדה האם מבקשים הם לקיים דיון נוסף בערר, או שהם מסתפקים בהגשת

בהגשת סיכומים לוועדה, על יסוד הערר, כתב התשובה והדיון כפי שהוא זכור להם.

העוררת בחרה לקיים דיון נוסף ואף הגישה הודעה לוועדה בה חזרה על טענותיה שבכתב והוסיפה

את הסכם השכירות עליו חתמה ואחרים הערר.

ביום 8.1.2020 התקיים דיוןנוסף בוועדה.

העוררת חזרה על טענתה לפיה חויבה היא שלא בצדק בגין 7 חודשים. לטענתה המחסן שלה תאם

את הגדרת "מחסן" שבצו הארנונה - כניסה ויציאה שונות מאלה של החנות, המחסן נמצא במבנה

שונה מזה של החנות ותכולתו לא שימשה למכירה בחנות. על כך ניתן ללמוד מן האסמכתאות

אותן צירפה לתגובתה.

ב"כ המשיב מסביר את ההיגיון העומד מאחורי ההלכה לפיה אין לקבל השגות שהוגשו באיחור.

הנימוק לכך הוא היעדר היכולת לבדוק את הטענות המועלות בהשגה עקב מעבר הזמן מאז

התקופה נשוא ההשגה.

העוררת חוזרת על טענתה לפיה היה על העירייה להודיע לה על זכותה להגיש השגה ומשלא נעשה

כך, היא זכאית להחזר הסכומים אותם שילמה ביתר.

ב"כ המשיב טוען, כי הודעה על הזכות להגשת השגה וערר מפורטת בגב שובר תשלום אותו מקבל

נישום בכל שנה.

העוררת שבה וטענה, כי פקידי העירייה לא הסבירו לה אודות זכותה להגיש ערר והדברים

מצטרפים לטענתה על כך שהעירייה לא עדכנה את רישומיה על פי הודעתה על פירוק השותפות.

כן חזרה היא על טענתה לפיה הפריטים שבמחסן לא היו מיועדים למכירה בחנות.

ב"כ המשיב חזר על טענתו לפיה לא ניתן היה לבדוק את טענות העוררת לאחר שעבר זמן רב.

ד. דיון

הטענה מקדמית שהועלתה על ידי המשיב לפיה ההשגה עוסקת בשנים שקדמו לשנת 2019.

משכך, ההשגה לא הוגשהבמועד ואין לדון בה.

1 .ההשגה שהוגשה למשיב ביום 20.5.2019 עוסקת בחיובים שהוטלו על העוררת בשנת 2018

וליתר דיוק, עוסקת היא בהודעת העירייה מיום 10.4.2018 עלחיוב או על שינוי בחיוב.

מנהל הארנונה השיב לפניית המשיגה והודיע לה בפתח תשובתו, כי חלף המועד להגשת

השגה לשנות מס קודמות לשנת מס 2019. לפיכך מדובר בהשגה שהוגשה באיחור ניכר

ובניגוד להוראות סעיף 3 (א) לחוק הערר. לפיכך יש לקבוע, כי שומות הארנונה לאותן

שנים הינן חלוטות וסופיות ויש לדחות את כלל הטענות על הסף.

3

3

. 2 .סעיף 3.א. לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית ), תשל"ו– 1976 קובע כך

"מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת תשלום להשיג

עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

פסיקה רבה ניתנה בנושא זה. בין היתר בעמ"נ 241/98 בעניין רם -חן חניונים נ' מנהל הארנונה

בעיריית תל אביב יפו: בבר"מ 6333/09 בעניין רם-חן חניונים נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

יפו: בעמ"נ 431-04-17 בעניין גלילות מחזור פסול בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית רמת השרון וכן

בעמ"נ 328/06 בעניין חברת דואר ישראל נ' מנהל הארנונה של קריית אתא

בכל פסקי דין אלה וברבים אחרים נקבע, כי השגה שהוגשה מעבר למועד שנקבע בחוק הערר כאמור,

אינה בגדר "השגה" ומשכך, יש לראות בשומה שנקבעה קודם לתקופת תשעים הימים

שקדמו ליום הגשת ההשגה כחלוטה, וממילא כך גם לגבי שומות שנקבעו בשנים שקדמו לשנת

לשנת הגשת ההשגה, כחלוטות.

לפיכך, גם לא ניתן להגיש ערר על תשובת מנהל הארנונה על ההשגה, שהרי ההשגה כביכול אינה

השגה והתשובה ממילא אינה תשובה להשגה שניתן לערור עליה ויש לדחות את הערר על הסף.

3 . טוענת העוררת, כי מאחר שבהתנהלות העירייה בעניינה נפלו פגמים כלומר, אי רישום שינוי

מחזיק אלא באיחור רב, יש לקבל את ההשגה ואת הערר.

הוועדה דוחה טענה זו. גם אם נפלו פגמים בהתנהלות העירייה כטענת העוררת, הרי אין הם

משום פגמים בנכונות הסיווג או החיוב ואין בהם כדי לבטל את העובדה שההשגה לא הוגשה

במועד שנקבע בחוק.

פגמים ככל שנפלו בהתנהלות העירייה אינם מכשירים את האיחור בהגשת ה"השגה".

4 . טוענת העוררת שפקידי העירייה איתם שוחחה אם בטלפון ואם פנים אל פנים אמרו לה, כי

"זה חוק חדש וכי אין מה לעשות", "זה הסיווג החדש" וכי "ראש העיר שינה את הסיווג של

חנות וכן כי "אין יותר מחסנים".

הוועדה אינה מאמינה לעוררת בנושא זה וכי כך נאמר לעוררת על ידי פקידי העירייה עמם

שוחחה. נציין, כי לא נקבע "סיווג חדש" למחסנים, ראש העיר אינו קובע סיווגים והסיווג

מחסנים קיים גם קיים מזה שנים.

5 . אשר לטענה לפיה פקידי העירייה לא הביאו לידיעת העוררת, כי עומדת לה הזכות להגיש

השגה על החיוב שהוטל עליה ומשום כך יש לקבל את ההשגה ואל הערר. גם אם הוועדה

תקבל את דברי העוררת בנושא זה, הרי אין בכך כדי להכשיר את ההשגה. כל זאת מעבר

לכך, שלא קיימת לעירייה חובה חוקית להעמיד את הפונים אליה על זכותם להגיש השגה.

6 . הטענה לפיה מאחר שהעוררת לא ידעה אודות זכותה להגיש השגה על החיוב יש לקבל את

ההשגה ובעקבות זאת את הערר, כל זאת בנוסף לטענותיה הקודמות שהובאו בסעיפים

3 - 5 לעיל

בפסקי דין רבים הודגש, כי ידיעת החוק והפצת המידע לגביו אינם תנאי לקיומו של שלטון

החוק, אף כי ברור שלא ניתן לקיים את החוק ללא ידיעתו. בחוק הישראלי, כמו בשיטות

המשפט הקיימות ברוב מדינות העולם מתקיים הכלל "אי ידיעת החוק אינה פוטרת מן

מן החובה לקיימו, וגם אינה מבטלת את הכפיפות להוראותיו.

לדברים אלה נוסיף את עקרון "השוויון בפני החוק" האומר, שאין אוכפים הסדרים

משפטיים בעלי תחולה כללית באופן בררני (סלקטיבי); ואין קובעים הסדרים משפטיים

המטילים נטל בלתי שוויוני בפניה לערכאות.

אין הוראת חוק שונה לגבי זה המכיר את החוק לעומת מי שאינו מכיר אותו.

4

4

ובעניין המונח לפתחה של הוועדה, אין לקבוע, כי מגבלת תקופת תשעים הימים הקבועים

בחוק הערר להגשת השגה על הודעת חיוב, חלה רק על מי שמכיר את חוק הערר ומי שאינו

מכירו אינו כפוף להוראת החורק ורשאי להגיש השגה בכל עת.

כאמור, השגה שלא הוגשה במועד הקבוע בסעיף 3 (א) לחוק הערר אינה השגה וממילא תשובת

מנהל הארנונה עליה אינה תשובה שניתן לערור עליה בפני וועדת הערר.

הוועדה מקבלת את הטענה המקדמית שהועלתה על ידי המשיב בכתב התשובה לערר ודוחה את

הערר על הסף.

הצדדים רשאים על פי הדין להגיש בתוך 45 יום ממועד המצאת החלטה זו לידיהם ערעור על החלטה זו,

אל בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

מזכירות הוועדה תדאג לפרסם החלטה זו באתר האינטרנט של העירייה.

ניתן היום 12.2.2020