Arr 8 1836 1721 16

ועדת ערר לענייני ארנונה כלליתעררים 21/16 ,36/17 ,8/18

שליד עיריית פתח- תקוה

יו"ר הועדה – עו"ד יהודה שלום

חברים – מר יהושע גולדרט

מר אשר מייבסקי

העוררת: מירב מזון בע"מ (אושר עד)

ע"י ב"כ עו"ד חני רובינשטיין וילנצ'נסקי

- נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית פ"ת

ע"י ב"כ עו"ד דביר ליבוביץ'

החלטה

1. כללי

1.1 העוררת הינה המחזיקה של נכס ים המצויים ברחוב בן ציון גליס 30 פתח

תקווה, הרשומים אצל המשיב כנכס ים מס' 14003000010 ,20 (להלן-

הנכסים).

1.2 העוררת הגישה השגותלשנים 2016 ,2017 ו– 2018, אשר נדחו ע"י המשיב

ובגינם הגישה העוררת את עררים 31/16 ,36/17 ו– 8/18.

1.3 טענות העוררתבשלושת העררים הינן טענות זהות והן:

1.3.1 שטח בגודל של 16 מ"ר המהווה שירותים ציבוריים הינו בחזקתו

ובשימושו של בעל הנכס ולא של העוררת, ועל כן אין לחייב את

העוררת בגין שטח זה.

1.3.2 שטח של 5,278 מ"ר מהווה חניון עירוני, בבעלות וחזקה של העירייה,

ועל כן אין לחייב את העוררת בגינו.

העוררת מחויבת בגין שטח זה ע"פ החלטת ועדת ערר בעררים 88/13

ו– 100/13, לפיה העוררת היא בעל הזיקה הקרובה ביותר לשטח זה

ועל כן היא מחויבת בגינו בארנונה בתעריף "קרקע תפוסה למכוניות"

מבלי להפחית את שטח התכסית X2.

2

הנחת היסוד אשר עמדה בבסיסה של ועדת הערר במתן החלטתה

השתנתה. שכן, השטח האמור הופקע ע"י העירייה ממס' מחזיקים

לצורך בניית מבני ציבור, כאשר עד למימוש השטח לצורך בניין

מעוניינת היא להפעיל חניון ציבורי במתחם.

העוררת הציגה לעניין זה את סעיף 7 לכתב השיפוי מיום 28/07/2015

בין העוררת לעירייה, בו צוין כי ברצון העירייה להפעיל במקרקעין

חניה ציבורית לטובת ציבור האזרחים הפוקדים את המפעלים

והעסקים הסמוכים למקרקעין, וכי מדובר בשימוש זמני אותו

רשאית העירייה להפסיק לאלתר ע"פ שיקול דעתה.

1.4 טענות המשיב הן

1.4.1 לגבי השטח בגודל 16 מ"ר. העוררת טענה זו בעלמא ללא כל תימוכין

ללא תשריט מדידה מטעמה וללא מסמך כלשהו אחר אשר יש בו כדי

לתמוך טענותיה ביחס לשטח הנכס הנכון לחיוב.

העוררת מנסה להסתמך על דו"ח ביקורת ישן משנת 2013 שהוא אינו

עדכני ואינו משקף את המצב העובדתי בנכס. שטח הנכס לחיוב נקבע

אחר שהעירייה ערכה ביקורת נוספת בשטח.

העוררת חויבה בגין שטח השירותים כדין בהתאם להודעת בעלים

מיום 5/08/2015 לפיה העוררת מחזיקה בשטח של 16 מ"ר החל מיום

1/01/2014. בנוסף, העוררת עצמה הודתה כי היא מחזיקה בשטחזה

בהודעה מיום 28/07 /2015, בה נכתב"אנו מאשרים בזה שהשטח המסומן

בסימן 1 ו- 2, הממ"ד והשירותים שייכים לחלק המושכר שלנו החל מ –

1/2014."

1.4.2 טענת העוררת כנגד חיוב שטח החניון נדונה בפני ועדת הערר בעררים

88/13 ו– 100/13 וניתנה החלטה מנומקת ומבוססת באשר לשטח

האמור. העוררת לא ה גישה ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר,

ולכן ההחלטה הפכה לחלוטה וסופית ומהווה מעשה בית דין.

1.4.3 טענת העוררת כי חלו שינויים מהותיים אשר לשיטתה יש בהם כדי

לפטור את שטח החניון העירוני אינה מחזיקה מים. העוררת מנסה

לסמוך טענותיה לעניין זה על מכתב הצהרה והתחייבו ת מיום

2/08/2015, ולחזור על טענתהכי מדובר בחניון ציבורי אשר משמש

את כלל המפעלים והעסקים במתחם. עיון בכתב ההתחייבות מחזק

את העבודה כי השטח מוחזק על ידי העוררת וכי כל הצהרותיה של

העוררת והשיפוי הינו לטובת המשיב.

1.4.4 העוררת לא מכחישה שהיא עושה שימוש בש טח לצרכי לקוחותיה

ועובדיה.

1.4.5 העוררת מיתגה את שטח החניה כשטח חניה וכן לצורך שיווק

ופרסום.

1.4.6 המשיב ביצע ביקורות בחניון, והעוררת לא סתרה ביקורות אלו

מהביקורים עלה כי ישנו מעבר מכוון לעגלות בין 2 החניונים

2. הדיון

3

2.1 בתאריכים 26/12/2016 התקיים דיון בערר 21/16, וביום 4/09/2018

התקיים דיון בעררים 21/16 ,36/17 ו– 8/18 .

2.2 בסיום הדיון מיום 4/09/2018 החליטה הועדה כי הצדדים יגישו סיכומים

אף לגבי חיוב השטח בגודל של 16 מ"ר המהווה שירותים. עוד החליטה

הועדה כי על המשיב לברר את זהות המחזיק בשטח זה ולציין זאת

בסיכומיו.

2.3 המשיב הגיש הודעת עדכון כי בהתאם לרישומי העירייה הבעלים של הנכס

מושא העררים הינו מר שמעון בובליל.

3. ההכרעה

3.1 על הועדה להכריע האם יש לחייב את העוררת בגין שטח בגודל של 16 מ"ר

המהווה שירותים, וכן האם לחייב את העוררת בגין שטח החניון שבבעלות

העירייה בשטח של 5,278 מ"ר, אם לאו

3.2 שטח בגודל 16 מ"ר

3.2 .1 הועדה בחנה את טענות הצדדים ואת האסמכתאות שהוגשו בגינן

והגיעה למסקנה כי הצדק עם המשיב ויש לחייב את העוררת בגין

שטח זה.

3.2.2 הועדה מתבססת בהחלטתה על נספח 3 לכתבי התשובה לעררים

36/17 ו– 8/18 לפיו הבעלים של הנכס- שמעון בובליל מציין כי הוא

מצרף את אישור המרכול "מרב מזון כל בע"מ", על כך שהשטח נשוא

החיוב אכן מצוי בחזקתם מתחילת תקופת החיוב.

אישור המרכול הינו מיום 28/07/2015 ובו נכתב בכתב יד על גבי

תשריט הנכס כי:

"אנו מאשרים בזה שהשטח המסומן בסימן 1 ו- 2, הממ"ד והשירותים

שייכים לחלק המושכר שלנו החל מ – 1/2014."

הרי כי כן, הרי שהעוררת עצמה מודה כי השטח נמצא בחזקתה החל

משנת 2014.

3.2.3 העוררת לא הביאה כל מסמך ו/או אסמכתא הסותרת הודאה זו. כל

שהציגה העוררת הוא תשריט של הנכס מיום 14/05/2013, אשר לדעת

הועדה לא ניתן ללמוד ממנו דבר לגבי העובדה האם נכלל שטח זה

בחישוב השטח לחיוב, אם לאו. זאת ועוד, שטח הנכס לחיוב, לטענת

המשיב, נקבע לאחר שהמשיב ערך ביקורות נוספות בשטח וכן

הסתמך על הודעת הבעלים כאמור לעיל.

3.2.4 יחד עם זאת, אם העוררת סבורה כי שטח זה אינו נכלל במושכר והוא

אינו בחזקתה, תתכבד היא ותציג מסמך מאת הבעלים של הנכס- מר

שמעון בובליל לפיו הוא המחזיק בשטח זה והמשיב יתקן וישנה את

החיוב בהתאם.

3.3 שטחהחניון שבבעלות העירייה

3.3.1 לעסק העוררת צמוד חניון אשר העוררת מחויבת בארנונה בגינו.

בסמיכות ל חניון הצמוד ל עסק ישנו חניון נוסף שבבעלות העירייה

אשר ניתן היה לעבור עם רכבים בין 2 החניונים הועדה בהחלטתה

בעררים 88/13 ו– 100/13 החליטה לחייב את העוררת בגין שטח

חניון זה, הואיל והיא היתה בעלת ה זיקה הקרובה ביותר לחניון

(להלן – החלטת הועדה הקודמת).

4

בהתאם להחלטת הועדה העוררת חויבה בתעריף "קרקע תפוסה

למכוניות" עפ"י סעיף 2.8.2 לצו הארנונה, ושטח זהלא כלל המשיב

בהפחתת תכסית מבנה העסק X 2.

3.3.2 לאור החלטת הועדה חסמה העוררת את מעבר כלי הרכב בין 2

החניונים, ונותר מעבר צר להולכי רגל בלבד.

3.3.3 כמו כן, טענה העוררת כי מאז החלטת הועדה חלו שינויים מהותיים

בקשר לשטח החניון שבבעלות העירייה ובקשר למתחם כולו, כאמור

בכתב הצהרה והתחייבות לשיפוי העירייה ו/או הועדה המקומית

מיום 2/08/2015 עליו חתמה העוררת, לפיו

"הואיל ועירית פתח-תקווה (להלן: "העירייה") הינה הבעלים הרשומים

של המקרקעין הידועים כחלקה 211 בגוש 6354 ברח' משה שוולב 5

(להלן: המקרקעין) המיועדים על פי תוכנית

והואיל והחברה מנהלת עסק של מרכול הפועל בסמוך למקרקעין (להלן:

"העסק");

והואיל והעירייה שוקלת חלופות שונות למימוש השטח לבנייני ציבור

ועד למימוש השטח כאמור ברצונה להפעיל במקרקעין חניה ציבורית

לטובת ציבור האזרחים הפוקדים את המפעלים והעסקים הסמוכים

למקרקעין וביניהם גם העסק;

....

7. החברה מצהירה כי ידוע לה כי המקרקעין ישמשו לחניה לכלל

המפעלים והעסקים הפועלים באזור, וכי המדובר בשימוש זמני

במקרקעין העירוניים אותו רשאית העירייה להפסיק לאלתר

ע"פ שקול דעתה. החברה מצהירה כי אין לה ולא תבוא כנגד

העירייה בכל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה ביחס לעובדות

אלה".

3.3.4 מכאן שחל שינוי בנסיבות ובעובדות ועל כן ניתנת הסמכות לועדה

לדון בטענות העוררת בעררים אלו על אף החלטת הועדה הקודמת.

3.3 .5 כפי שניתן לראות החניון אמור לשמש אתכלל העסקים והמפעלים

אשר מצויים בסביבתו.

3.3 .6 מסקנת הועדה היא כי החניון שבבעלות העירייה הינו חניון ציבורי

המשמש את כלל העסקים והמפעלים המצויים בסביבה. למשיב

השליטה בחניון זה, ועל פי כתב השיפוי הוא רשאי להורות על הפסקת

השימוש בו בכל עת שיחפוץ.

טענת המשיב כי שטח חניה זו משמש את עובדי ובאי העוררת עומדת

בסתירה לאמור בכתב השיפוי. הואיל ושטח זה משמש את כל

המפעלים והעסקים באזור , אין הועדה יכולה לקבל את הטענה

שהעוררת היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לשטח חניה זה.

3.3 .7 אשר על כן, טענה זו של העוררת מתקבלת.

לאור קבלת הטענה, מתייתר הדיון בדבר טענתה החילופית של

העוררת לפיה יש להפחית משטח החניון את שטח תכסית מבנה

העסק X2.

5

הועדה כי אם הייתה חלוקת החיוב בשטח 3.3.8 בהערת אגב תציין

החניה בין כל המפעלים והעסקים באזור באופן יחסי לשטח המבנה

של כל עסק ו/או מפעל, ניתן היה לחייב את העוררת בחלק היחסי

משטח החניון שבבעלות עיריית פתח תקווה , יחד עם כל בעלי

העסקים והמפעלים שבאזור החניה.

4. סוף דבר

4.1 הערר מתקבל בחלקו העוררת תחויב בגין שטח השירותים בגודל של 16

מ"ר, אך לא תחויב בגין שטח החניון שבבעלות העיריה ואשר בשימוש כל

המפעלים והעסקים באזור בשטח של 5,278 מ"ר

4.2 בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות. זכות ערעורכחוק.

4.3 המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים. ניתן בהיעדר ביום..27.2.2020.

4.4 החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה

6

ארנונה-ועדה 2020/מירב מזון (אושר עד 70120