ערר 68 20 רכבת ישראל בעמ

בס"ד

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר 68/20

שליד עיריית פתח- תקוה

העורר: רכבת ישראל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אלעד חורפי ואח'

- נגד -

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית פ"ת

ע"י ב"כ עוה"ד דביר ליבוביץ

החלטה

1. כללי

הערר עניינו בדחיית השגה אשר הוגשה ע"י העוררת על חיובה בארנונה בגין שני נכסים אשר הינם

תחנות "רכבת סגולה" ו"קריית אריה" (להלן: " הנכסים" ) לתקופה 23.06.2020-26.03.2020

המצויים בפתח תקוה, ע"ש העוררת

2. טענות העורר

2.1 בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, הורה משרד התחבורה בהתאם לתקנה 3 ב (א 1 )

לתקנות לשעת חיר ום (נגיף הקורונה החדש – הגבלת פעילות), 2020 התש"ףלהלן

תקנות לשעת חירום" ) על הפסקת פעילות הסעת נוסעים של הרכבת למען שמירת

בריאותם של ציבור העובדים והנוסעים.

2.2 העוררת טוענת לפטור לשטח קרקע בהיותו אדמת בניין הטענה הועלתה בהשגה ולא זכתה

להתייחסות המשיב ולכן דינה להתקבל באופן מלא.

3.3 לחילופין טוענת העוררת לפטור השטח הבנוי בגין היותו לא ראוי לשימוש מכוח סעיף 330

לפקודת העיריות

3.4 טוענת העוררת לפטור לשטח הבנוי בהיותו נכס ריק לפי תקנה 13 (א) לתקנות ההסדרים

במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג 1993 .

3. טענות המשיב

3.1 בקשת הפטור מארנונה הינה בתקופה של הסגר ולכן חל עליה תקנות ההסדרים במשק

המדינה (הנחה מארנונה) (תיקון מס' 2) התש"פ-2020 (להלןתקנות הקורונה" ). מנוסח

התקנות עולה כי הנכס נשוא הערר אינו זכאי לפטור.

3.2 פטור בניגוד לתקנות הינו "הנחה אסורה" וחוסר שוויון. מתן הנחה צריך להיעשות מכוח

הוראת חוק ברורה.

3.3 הנכס לא נהרס ולא ניזוק באופן שאי אפשר לעשות בו שימוש, משכך הוא אינו עונה לגדר

סעיף 330 לפקודת העיריות. מניעת שימוש בנכס בגלל מגבלות חוקיות אינו מהווה עילה

לפטור לפי סעיף זה.

3.4 טענות העוררת בגין רכבי הקרקע דינן להידחות

3.5 טענת העוררת בגין נכס ריק אינה עומדת בהוראות התקנות

4. דיון

4.1 ביום 26.11.2020 התקיים דיון. העוררת ציינה כי אינה עומדת על טענת הפטור בגין היותו

של הנכס לא ראוי לשימוש מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות

4.2 העוררת חזרה על הטענות המפורטות בערר. העוררת העלתה טענה מקדמית לפיה, טענת

העוררת שהועלתה בהשגה לפטור לשטח קרקע, אשר הינו חניון, בהיותו אדמת בניין, לא

זכתה להתייחסות המשיב בתשובה להשגה. בכתב התשובה לערר הועלתה הטענה ללא

פירוט. ולכן דין טענה זו להתקבל באופן מלא.

4.3 המשיב חזר על הטענות המפורטות בכתב התשובה. המשיב הדגיש כי שטח הקרקע הינו

חלק אינטגראלי מתחנת הרכבת, וציין כי בסעיף 26 לכתב התשובה להשגה מצוין כי הטענות

נדחות ע"י המשיב.

4.4 עוד טוען המשיב כי סעיף 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית

(סדרי דין בועדת ערר), תשל"ז-1977 מציין כי יש לשמוע את הנימוק אם "הנימוק נשמט

שלא באשמת בעל הדין המבקש להיעזר בו, או ששמיעת הנימוק דרושה למען הצדק."

4.5 עוד מדגיש המשיב כי מטרת העוררת לקבל פטור בתקופת הקורונה, והמשיב דחה את

הבקשה מנימוקים שונים.

5. ההכרעה

5.1 הערר ענינו פטור מתשלום ארנונה בגין נכסים ריקים בתקופת הקורונה. עיון בתקנות

ההסדרים במשק המדינה (הנחה בארנונה) תיקון מס' 2 התש"פ-2020 (להלן: "תקנות") מלמד כי

המחוקק בחר לתקן תקנות שעל פיהן, אושר פטור מתשלום ארנונה לנכסים שאינם מגורים למעט

נכסים מסוימים שהוחרגו מפורשות בתקנות כדלקמן:

פרק ט': הנחות בשנים 2020 ו-2021 בשל משבר הקורונה

31.בתקנות 32 ו-33 –

....

"נכס – כהגדרת "נכסים" בסעיף 269 לפקודת העיריות

האלה:

...

(4) נכסשהמחזיק בו הוא המדינה, גוף מתוקצב או תאגיד בריאות כהגדרתם בסעיף 21

לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 ,חברה ממשלתית כהגדרתה בחוק החברות

הממשלתיות, התשל"ה-1975 תאגיד מיםוביוב, התשס"א - 2001, וכן תאגיד שהוקם

בחוק או לפיו.

5.2 עינינו הרואות כי המחוקק החריג במפורש נכס המוחזק ע"י חברה ממשלתית. נכסיה של העוררת

הינם נכסים המוחזקים על ידי חברה ממשלתית ולכן, אינם זכאים לפטור מארנונה בגין משבר

הקורונה. המחוקק בחר לתקן תקנות ספציפיות בגין משבר הקורונה לתקופה מוגבלת לחודש מרץ

עד חודש מאי 2020 בלבד. המחוקק התייחס מפורשות לנכסי העוררת בכך שהמחוקק החריג את

הנכסים בצורה ברורה ומפורשת.

5.3 יודגש כי, העירייה כרשות מקומית, כפופה להוראות והנחיות ואין בידה לאשר פטורים או הנחות

לנכסים שלא על פי חוק. לא זו אף זו, ב- עע"מ 5666/09 עיריית פתחתקוה נ' ישיר אי. די. אי

חברה לביטוח נפסק כי רשות מקומית מחויבת ליתן הנחה רק על פי הוראת חוק ואף באישור

שרים:

"הנה כי כן, לרשות המקומית - ובכלל זה לעירייה שבענייננו - קיימת סמכות כללית להפחית

את דמי הארנונה המוטלים על גורם כלשהו, אולם היא יכולה לעשות כן רק בכפוף לקבלת

"אישור כפול" משר הפנים ומשר האוצר.....

מגבלות אלו לא הוטלו על ידי המחוקק ומחוקק המשנה לחינם, והן נועדו להבטיח כי הרשות

המקומית האמונה על כספי ציבור תתנהג באופן אחראי ושקול.."

5.4 זאת ועוד בפסק דין ע"א7368/06 דירות יוקרה בע"מנ' ראש עיריית יבנה, מר צבי גוב - ארי

פורסם בנבו 27.6.2011 מודגש כי

"מתן פטורים מתשלומי חובה, מנוגד אף הוא לדין ולעיקרי המינהל התקין. גם הוא פותח פתח להפלייה

ולשחיתות. גם בו יש כדי להיטיב עם האחד, וכדי להעמיס נטל נוסף על האחר לצורך סיפוק צרכי הכלל".

5.5 הועדה אינה מקבלת את טענת העוררת לפיה הנכסים זכאים לפטור בגין נכס ריק. על פי תקנה 13

לתקנות ההסדרים הנחה לנכס ריק ניתנת כדלקמן

הנחה לבנין ריק תק' תשס"ד-2003 תק' (תיקון תשס"ד-2004

13. (א מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של בנין ריק שא ין

משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן:

(1) עד 6 חודשים– עד 100%;

(2) מהחודש ה-7 עד החודש ה-12 – עד 66.66%;

(3) מהחודש ה-13 עד החודש ה-36 – עד 50%.

(ב תחילת חישוב התקופה המצטברת הנזכרת בתקנת משנה (א) תהא ביום תחילתה

של תקנה זו.

(ג) הנחה כאמור בתקנת משנה (א) תינתן לתקופה המצטברת הנזכרת בפסקאות שבה

(להלן – התקופה המצטברת), משך תקופת בעלותו של אדם בבנין, וכל עוד לא שונתה הבעלות

בו; להוכחת היותו של הבנין בנין ריק שאין משתמשים בו, כאמור בתקנה 12 ובתקנת משנה

(א), ימציא המחזיק בבנין ראיות על פי הוראות המועצה.

(ד במנין התקופה המצטברת לא תובא בחשבון תקופה הפחותה משלושים ימים שבה

עמד הבנין ריק ברציפות.

(ה) נעשה שימוש מחדש בנכס שמחזיק בו היה זכאי להנחה על פי תקנות משנה (א)

עד (ד), יודיע על כך המחזיק או בעל הנכס לרשות המקומית, בדרך שתורה הרשות המקומית,

7 ימים בטרם נעשה שימוש מחדש בנכס; לא ניתנה הודעה כאמור, רשאית הרשות המקומית

לבטל הנחה שניתנה על פי תקנה זו לתקופה הרצופה האחרונה שבה עמד הבנין ריק, אם

ההנחה ניתנה לאותו מחזיק אשר עשה שימוש מחדש בנכס, או לבעל הנכס.

5.6 טענת העוררת בסיכומי התשובה לפיה המשיב לא טען טענות בגין חוסר תשתית ראיתית אינה

מתקבלת ע"י הועדה. בבחינת כתב התשובה לערר עולה כי המשיב טען טענות אלה בכתב התשובה

לערר.

5.7 העוררת היא זו שלא הביאה ראיות מבוססות להוכחת היותם של הנכסים ריקים, שאין

משתמשים בהם. העוררת לא הוכיחה כי הרהיטים שמשמשים אותה באופן שוטף פונו על ידה

ולא הוכח כי המתחמים כולם אכן היה ריקים לגמרי מכל אדם וחפץ באופן מוחלט. כמו כן לא

הוכח כי לא נעשה כל שימוש בנכסים.

5.8 הועדה מסכימה עם פסקי הדין אותם ציין ו/או ציטט המשיב קרי ע"ש261/92 דניה סיבוס חברה

לבניה בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת"א. עמ"נ 29582-09-16 הבורסה לניירות ערך בתל אביב

בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו). ע"א 38589-10-11 סלע מוצרי בטון בע"מ נ' עיריית

אשדוד (פורסם בנבו) עמ"נ 56014-01-13 ברוך סער נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם

בנבו) עמ"נ יעקב לב נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם בנבו).

בנוסף, מהמכתב שצורף על ידי העוררת כנספח לכתב ההשגה עולה כי העוררת המשיכה

בפעילויות ואצטט:

"..החברה תמשיך בפעילות הובלת מתקנים.

בנוסף בתקופה זו תאיץ הרכבת את פרוייקט החשמול, תתכנן ותבצע פרוייקטים תשתיתיים,

עבודות לתחזוקת המסילות וסביבתן, תחזוקת ציוד נייד ויבוצעו פרוייקטים לקידום הבטיחות

במסילה וסביבתה."

5.9 מכל האמור עולה כי הנכסים לא היו ריקים ולא הוכח כי לא נעשה בהם שימוש ולכן הנכסים אינם

עומד בקריטריונים הקבועים בתקנות.

5.10 עוד קיבלה הועדה את טענת המשיב לפיה על העוררת לעמוד בחובת ההוכחה והיא לא עמדה

בנטל השכנוע ולא בחובת הבאת הראיות ולא סיפקה ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל

השיכנוע שכן כבר נפסק בעמ"נ (תל אביב יפו) 143/02 בענייןיעד פירזול (1984) בע"מ נ' מנהל

הארנונה שליד עיריית תל אביב כדלקמן:

"פעולתה של רשות מס המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של

הצו שהוציאה הרשות, הוא הנישום המערער עליו, לכן, על הנישום רובץ הנטל לשכנע את בית

המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש

המערער , ומי שמבקש את השינוי- עליו נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראה מיוחדת בחוק

לעניין נטל השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות"

5.11 הועדה מקבלת את עמדת המשיב לפיה שטח החניון הינו שטח בלתי נפרד משטח הנכס המוחזק

ע"י העוררת כחברה ממשלתית ולכן אינו חוסה תחת הפטור.

5.12 הועדה סבורה כי לא ניתן להשליך מהסכם הפשרה אליה הגיעו בעיריית אשדוד לעיניינו שכן

מדובר בהסכם פשרה בלבד אשר לא נתקבלה לאחר בחינה משפטית.

5.13 טענת העוררת לפיה שטח החניונים הינו קרקע תפוסה נדחית ע"י הוועדה. נבחן מה הגדרת חניונים

על פי סעיף 2.11 לצו הארנונה של עיריית פתח תקוה

2.11 חניונים

"שטח מקורה או שאינו מקורה המשמש לחנית רכב מכל סוג שהוא באופן זמני ומתחלף בלבד,

(לרבות רכב כבד, משאיות, ונגררים מעל 10 טון) תמורת כל סוג תשלום יחויב בכל האזורים ובכל

סוגי הבניינים לפי התעריף לכל מ"ר לשנה, בכל העיר, למעט בנין שבבעלות תאגיד פרטי אשר

השימוש הנלווה ולחניה יחויב לפי תעריף קרקע תפוסה. (הדגשה שלי ק.ש. )

מכאן עולה כי חיוב שטח החניון, הינו על פי תעריף קרקע תפוסה, אולם החניון עצמו אינו שטח

"קרקע תפוסה".

5.14 העוררת מבקשת להחיל את סעיף 4 (בלחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית),

תשל"ו-1976 אשר דן בתוצאות אי מתן החלטה בהשגה ו/או איחור בהגשת החלטה בהשגה. סעיף

זה אינו חל במקרה דנן, שכן מנהל הארנונה השיב להשגה במועד ולגופו של עניין. המשיב השיב

לכל טענות העורר, ודחה אותן.

5.15 זאת ועוד, בעמ"נ 34669-10-10 מנהל הארנונה בעיריית גבעתיים נגד עמוס וסרמןפורסם בנבו

30.8.11) מודגש כי מנהל הארנונה אינו חייב לנמק או להרחיב בדבריו, ונצטט

"התוצאה שנקבעה בסעיף 4(ב) לחוק הערר לאי מתן תשובה על ידי מנהל הארנונה במועד, הינה

קבלה אוטומטית של השגת הנישום. אין המדובר בתוצאה פשוטה. כל הקלה בתשלום הארנונה

לנישום משמעה גריעה מתקציב העירייה או הכבדה בתשלום הארנונה על שאר תושבי העיר.

בעניין זה אמר כב' השופט חשין, כהאי לישנא:

]...[" רשות מקומית מהווה מעין משק סגור להוצאות ולהכנסות ]...[ . במשק סגור נקפיד ביתר

על שוויון ועל צדק בהטלת חיובים ובהענקת זכויות, ולו משום שהקלה בחיוב המוטל על ראובן

משמיעה מעצמה הכבדה - או הכבדה יחסית - של החיוב המוטל על שמעון, והענקת זכותיתר

ללוי שקולה כנגד גריעה - או גריעה יחסית - מזכותו של יהודה" (שם, בעמ' 50.)

לפיכך, סבורה אני כי כל עוד לא נקבעה בחוק התוצאה הנובעת מהפרת מנהל הארנונה את חובת

ההנמקה המוטלת עליו, במתן תשובה להשגה, אזי לא כל הפרת חובת הנמקה תאיין את תשובתו

של מנהל הארנונה. לשון אחר: לא כל הפרה של חובת ההנמקה תביא למסקנה לפיה מנהל

הארנונה לא השיב לחלוטין להשגת הנישום, ותתקבל אוטומטית השגת הנישום, עפ"י הוראות

סעיף 4(ב) לחוק הערר

5.16 בענייננו, דחה המשיב את השגת העורר בהחלטה מנומקת ולא בהחלטה קצרה, ולא מנומקת

הועדה אינה סבורה, לאור נסיבות העניין, כי ניתן לומר שאין לפנינו כל תשובה של המשיב עד

כדי קבלה אוטומטית של הערר. המשיב לא הפר את חובת ההנמקה באופן שהעמיד את העורר

במצב בלתי אפשרי לפיו העורר לא הבין את עמדת המשיב.

6. סוף דבר

6.1 לאור כל האמור, הערר נדחה

6.2 בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות

6.3 החלטת הועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבאזור שיפוטו מצוי מקום

מושבה, בתוך 45 ימים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים

6.4 המזכירות תשלח החלטה לצדדים. ניתן בהעדר הצדדים ביום 22.6.21

6.5 החלטה זו תפורסם באתרהאינטרנט של עיריית פתח תקוה