ערר 79 20 80 20 יהודה ארצי תמר ארצי יוסף ארצי

בס"ד

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר 79/20 80/20

שליד עיריית פתח - תקוה

העוררים: 1. יהודה ארצי

2 .תמר ארצי

3. יוסף ארצי

ע"י ב"כ עוה"ד אריה סוכובולסקי

- נגד -

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית פ"ת

ע"י ב"כ עוה"ד אריאל ליבר

-נגד-

צד ג': גמליאל שמש

החלטה

1. כללי

הערר עניינו דחיית השגות אשר הוגשה ע"י העוררים על חיובם בארנונה בגין הנכסים שמספרם

בספרי העירייה 75600700181/160 (להלןהנכס") המצויים בפתח תקוה, ע"ש המנוחה ארצי

מרגו ז"ל (להלן: המנוחה).

הוגשו שני עררים. על שומת הארנונה לשנת 2020 ערר 79/2 ועל שומת הארנונה לשנת 2019 ערר

80/20.

ביום 14.06.2020 התקבלה אצל המשיב השגתם של העוררים בגין שומת הארנונה לשנת 2019

ו2020.

ביום 15.07.2020 השיב מנהל הארנונה לכל הטענות העוררים בו הוא דחה את טענות העוררים.

ביום 16.08.2020 הגישו העוררים כתב ערר 80/20 לשנת 2019 ו- 79/20 לשנת 2020 על החלטת

מנהל הארנונה.

ביום 23.09.2020 הגיש המשיב כתב תשובה לערר 79/20. המשיבהגיש בקשה לסילוק הערר על

הסף בערר 80/20 בטענה כי חלף המועד החוקי להגשתההשגה.

ביום 24.09.2020 ניתנה החלטה ע"י ועדת הערר בערר 80/20, כי על העוררים לתת תגובתם עד יום

18.10.2020.

ביום 14.10.2020 הגישו העוררים את תגובתם לבקשה למחיקה על הסף.

ביום 15.10.2020 ניתנה החלטת ועדת הערר בערר 80/20, כי בעניין הבקשה להארכת מועד המשיב

יגיש כתב תשובה לערר תוך 30 יום, המזכירות תקבע דיון לדיון בבקשה לסילוק הערר על הסף.

ביום 01.11.2020 הגיש המשיב כתב תשובה לערר 80/20.

ביום 17.03.2021 התקיים דיון בפני וועדה. בדיון הוחלט לדון בעררים במאוחד. ניתנו החלטות , כי

בהסכמת הצדדים יצרפו את מר גמליאל שמש, לשני העררים כצד ג' (להלן: "צד ג'). וכן ניתנה

החלטה לפיה, ההחלטה בטענה המקדמית תינתן במסגרת ההחלטה הסופית.

ביום 26.05.2021 התקיים דיון בנוכחות הצדדיםובנוכחות צד ג'. הוועדה נתנה החלטה, לפיה

העוררים יגישו סיכומים ויציגו את חוזה השכירות אשר מצוי בידי המשיב.

טענות העוררת:

א. טענה מקדמית - ההשגה לשנת 2019 הוגשהבמועד, לפני תום 90 הימים מיום שנודע לעוררים על

החיוב לשנת 2019. המכתב נשלח לכתובת לא מעודכנת, למרות שלמשיב יש את כתובת העוררים

העדכנית.

ב. בידי המנוחה היה פסק דין לפיו 95 מ"ר ברוטו המרתף שייך למנוחה. אך המרתף בפועל הינו

בשימושו הבלעדי של השותפים למרתף, בני הזוג גמליאל (צד ג') אשר השתלטו על כל המרתף.

לעוררים אין כל מפתח ו/או גישה אל המרתף. צד ג' מחזיק באופן בלעדי ועושה בו כרצונו.

ג. א ניתן לחייב יורשים באופן שרירותי, היורשים הינם חייבים רק בגבולות העיזבון שקיבלו, על

הרשות להוכיח כי העוררים קיבלו דבר מה מהעיזבון ולאחר מכן לרשום ברישומיה.

ד. העוררים הגישו תביעה לרישום ולקבלת חלקם במרתף. העניין מתברר בבית המשפט המחוזי

בלוד. בתביעה זו מכחיש צד ג' את זכאותם של עוררים לחלק במרתף וטוען כי המרתף שייך

לחברת שמש הדר, שבבעלות בני הזוג שמש.

ה. בני הזוג שמש השתמשו בנכס לצורך עסקי בהקמת חברה בשם "שמש הדר" שבבעלותם. המשיב

ניהל כנגד צד ג' הליכים לסגירת המרתף. לכן נראה כי המשיב ידע ו/או צריך היה לדעת שהעוררים

אינם מחזיקים בנכס וכי מי שמחזיק הינו צד ג'.

ו. לא ניתן לחייב את היורשים שאין להם לא בעלות, לא חזקה ולא שימוש בנכס. על פי הדין רק בעל

הזיקה הקרובה לנכס ומי שמשתמש ומחזיק בו יחויב בארנונה ולכן יש לחייב את צד ג' בארנונה על

נכס זה.

ז. צד ג' נתן הודעה כוזבת למחלקת הארנונה, ללא ידיעת המנוחה ו/או העוררים וללא הסכמתם

והסב במרמה ושלא כדין 50 מ"ר מהנכס על שם המנוחה ברישומי הארנונה. צד ג' השתמש במסמך

שנכתב לצורכי משא ומתן ואשר כלל לא יצא אל הפועל. הבעלות והחזקה בנכס נותרו בידי צד ג'

בכל הנכס, לרבות ב- 50 מ"ר

2. טענות המשיב:

טענות מקדמיות-

א. איחור בהגשת ההשגה: המחוקק קבע מועד מוגדר להגשת השגה על שומת הארנונה והוסדר

מסלול ייחודי הקצוב במועדים לתקיפת חיוב הארנונה. פנייתם הראשונה של העוררים ביחס

לשומת הארנונה לשנת 2019 התקבלה במשרדי המשיבלראשונה רק ביום 14/06/20 ולכן פנייתם

של העוררים אינה מהווה השגה בהתאם להוראות החוק מכיוון שהוגשה באיחור ניכר.

ב. חוסר סמכות עניינית: העוררים טוענים כי יש לחייבם בתשלום ארנונה כיורשי המנוחה מרגו ז"ל

אך יש לגבות את החוב רק מגובה העיזבון. טענות אלה אינן נמצאות בסמכות מנהל הארנונה ועדת

הערר הנכבדה. זאת ועוד, הטענות הנ"ל לא בא זכרן בהשגה מטעם העוררים ומשכך יש לדחות על

הסף את טענות העוררים בעניין זה.

ג. בהליכים המשפטים שהתנהלו בין המנוחה מרגו ז"ל לבין צד ג' נפסק כי למנוחה ז"ל זכויות של 95

מ"ר ברוטו מתוך שטח הנכס אשר גודלו 150 מ"ר, ולכן חייב מנהל הארנונה את המנוחה ז"ל עבור

הנכס שמספרו 75600700181 בגודל שטחשל 84 מ"ר

ד. בהתאם להודעה חתומה שהתקבלה בעירייה, על ידי העורר 1 , מר יהודה ארצי ועל ידי צד ג' מר

גמליאל שמש, מיום 12/02/07 הועבר הנכסשמספרו 75600700160 על שם המנוחה מרגו ז"ל

העוררים הגישו כנגד צד ג' תביעה לבית המשפט בטענה כי הם הבעלים של הנכס.

ה. טענת העוררים לפיה הם אינם המחזיקים בנכס וכי צד ג' השתלט ומשכיר את הנכס לאחרים

והוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, מופנה הוא לדיון פנימי בין הצדדים, מנהל הארנונה אינו

יכול לשמש כמעין שופט בנושא זה.

3. דיון

ביום 17.03.2021 התקיים דיון. בהסכמת הצדדים איחדו את הדיונים בעררים. הצדדים חזרו על

טענותיהם. הועדה החליטה כי יתקיים דיון נוסף שאליו יצורף מר גמליאל כצד ג', וכי על המשיב

להמציא את חוזה שכירות.

בדיון מיום 26.05.2021 הסכימה הועדה לבקשתו של צד ג כי דבריו של צד ג' כפי שצויינו בדיון,

ישמשו כסיכומיו של צד ג'. עוד הוחלט כי הצדדים יגישו סיכומים.

4. ההכרעה:

א. הועדה מדגישה כי ערר 80/20 הינו ביחס לשומת הארנונהלתקופה החלה מיום 25.09.2019 ועד

לסוף חודש דצמבר לשנת 2019 .ערר 79/20 הינו ביחס לשומת הארנונה לשנת 2020.

טענה מקדמית-איחור בהגשת ההשגה

ב. הועדה מקבלת את הטענה המקדמית של המשיב, לפיה העוררים איחרו בהגשת ההשגה לשנת

2019 בערר 80/20. סעיף 3(אלחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה), התשל"ו 1976

(להלן"חוק הערר") קובע כדלקמן:

"השגה:

3. (א מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת

הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש

בו;

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג– שהוא אינו בעל

שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

(ב אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון

או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או

בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד 3) של סעיף קטן

(א).

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית

ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך

משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא

חוק זה.

ג. עינינו הרואות, כי המחוקק קבע מועד מוגדר למועד הגשת השגה על שומת ארנונה והוסדר מסלול

ייחודי הקצוב במועדים לתקיפת חיוב הארנונה. בעניינו, פנייתם הראשונה של העוררים ביחס

לשומת הארנונה לשנת 2019 התקבלה במשרדי המשיב לראשונה רק ביום 14/06/2020 ומכאן

שבהתאם לסעיף 3(א) לחוק העררפנייתם של העוררים הוגשה באיחור ואינה מהווה השגה.

ד. קיימת פסיקה ענפה בעניין איחור בהגשת השגה אשר קובעת, כי במקום שבו הוגשה השגה לאחר

90 ימים היא הופכת לחלוטה והנישום מאבד את זכותו להשיג על חיובו בארנונה. ראו לעניין זה

פסיקה נוספת, בע"א 1644/95 שקד סוכנות לביטוח נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א (פורסם בה'

רוסטוביץ', ארנונה עירונית- פסקי דין, כרך ג' עמ' 354,) כך נפסק גם בעמ"נ (ת"א) 220/04 מנהל

הארנונה בעיריית ת"א נ' אפרתי מדפיס נכסים בע"מ, ראו בנוסף בעמ"נ 241/08 רם-חן חניונים נ'

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, תקדין- מחוזי 2009(2 ,)7440, בנוסף ראו לעניין זה את

פס"ד (כבוד השופט א' לוי) בעמ"נ (ת"א) 43172-04-17 גלילותמחזור פסולת בע"מ נ' מנהל

הארנונה של עיריית רמת השרון (פורסם בנבו).

ה. הוועדה בחנה את טענות העוררים, עיינה בנתונים ובמסמכים שהציגו העוררים. הועדה לא מקבלת

את טענות העוררים כי נשלח חיוב הארנונה אל הכתובת של המנוחה מרגו ז"ל ולא לכתובתם של

העוררים ועל כן לא הייתה באפשרות העוררים לדעת על חיוב הארנונה. העוררים צירפו את

פרוטוקול הדיון שהתקיים בבית משפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27 ליולי 2020 ע"א56307-06-20

מתוקה ואחנ' עיריית פתח תקווה להלן נצטט:

"ברור שבהנחה שהמנוחה נפטרה בשנת 2010, הרי כל החזקה לאחר מכן כל

דרישת תשלום הייתה מחייבת פנייה לכל אחד משלושת העוררים באופן עצמאי

בהתייחס לשנים שלאחר מכן".

המנוחה נפטרה בשנת 2010, במשךהשנים בחרו העוררים שלא לעדכן את מנהל הארנונה בגין

השינוי בנתוני המחזיק.

ו. בדיון שהתקיים ביום 17 למרץ 2021 העורר 1, מר יהודה ארצי מאשר שהיה בסיור עם קובי

גולומבק, מנהל הארנונה בשנת 2011, והוא עונה לשאלתו שלהחבר דודו בריק:

"אני באתי, בגלל שהייתה מחלוקת לגבי הנכס, ואני בגלל שאני מקבל את החיובים, אמרתי-

איך אני יכול לפתור את בעיה הזאת, בשביל שהם יפסיקו לקבל את החיובים, ע"י זה שאני אגש

לשם. "

(עמ' 12 לפרוטוקול הדיון

ז. מכאן עולה כי, ככל שלא עודכן המחזיק בנכס עדיין קיבל מר ארצי את החיובים. הועדה מדגישה

כי סמכות הועדה להארכת מועד לקבלת השגה שהוגשה באיחור הינה חריגה ומופעלת בזהירות.

לא נראה כי בערר דנן המקום להפעיל חריגה זו שכן, קיימת חובה על העוררים לשנות את

המחזיקים בנכס.

טענה מקדמית- חוסר סמכות עניינית

ח. העוררים טוענים, כי יש לחייבם בתשלום ארנונה מהעיזבון ושלא ניתן לחייב יורשים באופן

אוטומטי, מכיוון שהיורשים חייבים רק בגבולות העיזבון שקיבלו. לטענת העוררים, על הרשות

להוכיח כי העוררים קיבלו דבר מה מהעיזבון ולאחר מכן לרשום ברישומיה. הועדה מסכימה עם

טענת המשיב לפיה לוועדה אין סמכות לדון בטענות העוררים.

ט. סעיף 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976 (להלן: חוק

הערר")מגדיר ותוחם את הנושאים שעליהם ניתן להשיג אל מנהל הארנונה והרי לא לחינם הגדיר

המחוקק והגביל את הטענות שניתן לטעון בהשגה. סעיף 3 (א) לחוקהערר קובע כדלקמן:

3. (א מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום

קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה

מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת

התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציוןסוג הנכס, גדלו או

השימוש בו;

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנ"ג–

שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע

בידי המחזיק בנכס.

(ב) אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת

הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית

בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי-חוקיות שלא כאמור

בפסקאות (1) עד 3) של סעיף קטן (א

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום

ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן

(א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור

כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה.

י. ועדת הערר מוסמכת לדון בעילות שהן סוגיות עובדתיות בלבד. בתי המשפט בפסיקתם הרבה דנו

בנושא זה ופסקו כי ועדת הערר מוסמכת לדון בעניינים עובדתיים וטכניים בלבד המצריכים

לעיתים בדיקת הנכס ומצב הנכס בפועל ולא בשאלות בעלות היבט משפטי.

יא. בעע"ם 5640/04 מקורות חברת מים בע"מנ' מועצה אזורית לכיש (פורסם בנבו) מצויין כי סעיף

3(א) לחוק הערר קובע דרך תקיפה שניתן לתקוף רק ע"י טענות ספציפיות המוגדרות בסעיף ורק על

פיהם ניתן להגיש השגה על שומת ארנונה והרי המאפיין של הטענות המפורטות בסעיף 3(א) לחוק

הערר הוא שהן נוגעות לעניינים עובדתיים וטכניים:

"מקור הקושי המתעורר במקרה דנא הוא בכך שהמחוקק לא קבע דרך אחת

ויחידה לתקוף את החלטותיהן של רשויות מקומיות בענייני ארנונה. בחירת המסלול

המתאים לתקיפת החלטתה של הרשות המקומית בעניין ארנונה תלויה בעילה בה

מבקש החייב להשיג על ההחלטה. חוק הערר קובע כי דרך התקיפה שבו מיועדת אך

ורק לאותם מקרים בהם מעלה החייב בארנונה טענות מסוימות. טענות אלה מפורטות

בסעיף 3(א) לחוק הערר, כדלקמן... חוק הערר אף מדגיש כי דרך התקיפה שעל פיו

מוגבלת היא, כאמור בסעיף 3(ב) שזו לשונו... המאפיין של הטענות המפורטות בסעיף

3(א) לחוק הערר הוא שהןנוגעות לעניינים עובדתיים וטכניים המצריכים לעיתים את

בדיקת המצב בפועל, ולא מדובר בשאלות בעלות היבט משפטי מובהק, כגון

הקריטריונים לקביעת הארנונה או סבירות גובה הארנונה (ראו: בג"צ 764/88 דשנים

וחומרים כימיים בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1 )793 (להלן- עניין דשנים),

799; ע"א4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו 2 )

773 (להלן- עניין ט.ט. טכנולוגיה), 780-779.)"

יב. מכל האמור עולה, כי הסוגיות אותן מעלים העוררים, אין מסמכותה של הוועדה לדון בהן. הוועדה

מקבלת את טענה המקדמית שהעלה המשיב.

יג. המשיב העלה טענה מקדמית נוספת - הרחבת חזית. לטענת המשיב, העוררים העלו טענה חדשה

בערר אשר לא נטענה בהשגה לפיה יש לחייב את העוררים בתשלום ארנונה מהעיזבון . לטענתם,

לא ניתן לחייב יורשים באופן אוטומטי, מכיוון שהיורשים הינם חייבים רק בגבולות העיזבון

שקיבלו.

בתי המשפט קבעו כי העלאת טענות חדשות מהוות הרחבת חזית אסורה ודינן להידחות על הסף ב-

עמ"נ 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' עיריית חיפה, קבע ביהמ"ש באופן ברור כי:

" תשתיות נפט טוענת כי הסיווג שהעירייה סיווגה את הנכסים מוטעה .לטענתה,

הסיווג "עסקים אחרים" אינו מתאים וראוי היה לסווג את הנכסים בסיווג "תעשיה" ולחילופין

באותו סיווג בו מסווג נמל חיפה – "הסיווג הנמלי.

טענתה של תשתיות נפט בנוגע לסיווג "תעשיה" לא הועלתה על ידה בהשגה שהגישה

למנהלת הארנונה בהתייחס לשנים 1997-2004 .הטענה הועלתה לראשונה רק לפני

ועדת הערר, ולפיכך, מהווה הרחבת חזית אסורה .ממילא, לא הייתה צריכה ועדת

הערר להידרש לטענה זו, וראוי היה לדחותה על הסף".

יד. בנוסף, ראו לעניין זה ה"מ (חיפה) 820/95 מנהל הארנונה בעיריית חיפה נ' אליעזר ומרים שוורץ

שם קבע כב' השופט ברלינר כי :

"הנישום מנוע מלהעלות בכתב הערר טענות ונושאים אשר לא נכללו בהשגה

שהוגשה על ידו. בנושא זה לא היתה צריכה לדון הוועדה כלל, שכן המשיב לא העלה

אותו בהשגתו. הדרך לתקוף את הארנונה עוברת תחילה בהשגה ומשיג שאינו מרוצה

מההחלטה בהשגה, רשאי הוא לערור לוועדת הערר באותו נושא .אין להעלות בוועדת

הערר נושאים שלא פורטו ולא נטענו בהשגה שהוגשה"

זאת ועוד, ראו לעניין זה את בעמ"נ (ת"א) 43172-04-17 גלילות מחזור פסולת בע"מנ' מנהל

הארנונה של עיריית רמת השרון שם נקבע כי:

"... יש להעיר כי המערערת בוחרת לטעון טענות שלא נטענו בהשגה (כמו

העדר יריבות והיות הדרישה לא מפורטת), בניגוד לכלל על פיו גדר המחלוקת יהיה אך

ורק על פי ההשגה ולא ניתן לטעון טענות החורגות מההשגה"

לאור כל האמור לעיל הועדה מקבלת את הטענות המקדמיות שהעלה המשיב.

לגופו של עניין:

טו. השאלה שבמחלוקת הינה האם רשאי המשיב לחייב את העוררים בארנונה בעוד שלטענת

העוררים, הם אינם מחזיקים בנכס.

טז. סעיפים 325-326 לפקודת העיריות, 1934 (נוסח חדש, (להלן: "הפקודה") קובעים כי אדם שטוען

שהוא אינו מחזיק בנכס, עליו להודיע לעירייה על כך. כל עוד לא הודיע, יהיה חייב בכל שיעורי

הארנונה המגיעים ממנו. עד שיתן הודעה על כך שהוא אינו מחזיק בנכס כדלקמן:

הארנונה בחדילת בעלות או החזקה

325. חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב

עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה

ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי

הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

הארנונה ברכישת בעלות או החזקה

326. נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל

שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם

היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם – ואם היתה כאן

השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו – למסור לעיריה הודעה על

העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה

כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר

היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר

חייב בארנונה.

יז. ביום 12.02.2007 התקבלה אצל המשיב הודעה חתומה על ידי עורר 1 וצד ג. על סמך ההודעה

החתומה העביר המשיב את נכס העוררת שמספרו 75600700160 על שם המנוחה. המשיב אף

הסתמך על פסק דין ת.א 18270/92 שהתנהלבין המנוחה לבין צד ג', שם נקבע כי למנוחה זכויות

של 85 מ"ר ברוטו מתוך שטח הנכס אשר גודלו 150 מ"ר. המשיב חייב את המנוחה בהתאם

לחישוב שטחי הנכס הרשומים בספרי העירייה. המשיב חייב את המנוחה, עבור הנכס שמספרו

75600700181, בשטח של 84 מ"רוכל זאת על פי חיוב יחסי כפי שקבע בית המשפט.

יח. העוררים הינם היורשים של המנוחה. על כן חלה עליהם החובה על פי סעיפים 325-326 לפקודה

להודיע לעירייה על שינוי המחזיק בנכס. מכיוון שבספרי המשיב רשומה המנוחה ולא צד ג', חובת

הדיווח חלה על העוררים. כל עוד העוררים לא דיווחו לעירייה שהם אינם מחזיקים בנכס, הרי

שחובת תשלום הארנונה על הנכס חלה עליהם.

יתרה מזאת, העוררים הגישו תביעה לבית משפט נגד צד ג', לפיה הם הבעלים של הנכס ומכאן

יוצא שהעוררים רואים את עצמם כבעלים של הנכס.

יט. בעע"מ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מנ' עיריית תל אביב נפסק, כי העירייה אינה חייבת לדעת

בכל זמן נתון מה מצב הנכס ואין להטיל עליה מעמסה של בדיקת מצב החזקה לגבי כל נכס

בתחומי העיר.

כ. נראה כי לא קיימת כל פניה של העוררים אל העירייה כמו שמחייב סעיף 325 לפקודה. אילו היה

העורר פונה ומבקש להודיע על חילופי מחזיקים, חזקה על העירייה ועל עובדיה, כי הם פועלים על

פי הדין והנוהל. במקרים של מסירת הודעות כאלה לעירייה, העירייה בודקת את ההודעות

ומבקשת מהעורר מסמכים המעידים על העברת החזקה לאדם אחר. ראו בעניין חזקת תקינות

בפעולת הרשות ברע"א 1436/90 גיורא ארדנ' מנהל מע"מ 4 ובעמ"נ341/03 יוסף לוינ' מנהל

הארנונה בעיריית חיפה ובעוד פסקי דין רבים נוספים.

כא. העוררים מסתמכים בסיכומיהם בפס"ד בר"ם 867/06 מנהל הארנונה בעיריית חיפהנ' דור

אנרגיה (1988) בע"מ על מנת לתמוך בעמדתם. אולם פסק הדין אינו דומה לעניינו. שם קבע כב'

השופט י' דנציגר, כי קיימים מקרים של נסיבות שבהצטברותן יחד יש כדי ליצור מצב קיצוני

המטיל חובת בדיקה אקטיבית על הרשות. בעניינו בחנה הוועדה את הנסיבות ונראה כי לא

מתקיימות הצטברות של נסיבות אשר יש בהם ליצור מצב קיצוני אשר היה אמור להטיל חובה על

ההעירייה לבחון באופן אקטיבי שכן, לא נראה מן הנסיבות כי היה צורך בכך. זאת ועוד, לפי דברי

כב' השופט י' דנציגר, יש לזכור כי מדובר בחריג ולא בכלל. כב' השופט קובע כי מדובר במקרים

חריגים ומצבים קיצוניים וחריגים ביותר. ואלו דבריו:

"כוונתי היא לאותם מקרים שבהם קיימת הצטברות של נסיבות, שייתכן וכל

אחת מהן בנפרד אינה אמורה להדליק "נורה אדומה" אצל הרשות המקומית, ועם זאת,

בהצטברותן, יש בהן כדי ליצור מצב קיצוני המטיל חובת בדיקה אקטיבית על הרשות

עצמה. בנסיבות כאלה, לא תוכל הרשות המקומית לשבת בחיבוק ידיים ולהמשיך, עד

קץ הימים, לשלוח הודעות חיוב לנישום שאינו משלם את חיוב הארנונה ... זאת מבלי

לגרוע מהיותם של מקרים אלה החריג ולא הכלל. "

כב. בהמשך פסק הדין כב' השופטת א' פרוקצ'יה מציינת כי אין להטיל חובה על הרשות לברר מי

המחזיק בנכס, להלן נצטט:

"לאור דברים אלה, נראה לי כי אין ללכת בדרך פרשנית המטילה על העיריה,

בשם חובת ההגינות מכח הדין הכללי, לפקח על שינויים בתמונת מצב המחזיקים

בנכסים שבתחומה, לצורך בירור זהות הנישום לצרכי ארנונה. לשם כך הוטלה על

המחזיק הרשום חובת הודעה שעליו לקיים. גם נסיבות מצטברות של מעבר הזמן, גובה

החוב שהצטבר, או אף ידיעה אפשרית בפועל של מחלקות אחרות בעיריה על עובדת

השינוי בחזקה בנכס, אינן גורעות מחובת ההודעה החלה על המחזיק, ואינן מעבירות

נטל בדיקה לשכם הרשות הציבורית, אשר אי עמידה בו עשוי לפטור את המחזיק,

שהפר את חובת ההודעה, מחובת תשלום ארנונה. מדובר במצב שבו החובה חלה על

המחזיק, ועליו בלבד, ואין הוא יכול לתרץ את מחדלו בחובת ההגינות הכללית החלה על

הרשות הציבורית כלפי אזרחיה, הנדרשת, על פי הטענה, לחלצו מהפרת חובתו".

(פסקה 15)

כב' השופטת ע' ארבל, מדגישה בפסק הדין כי אין חובה על הרשות לבדוק באופן אקטיבי במקום

בו המחוקק הגדיר במפורש כי חובה זו הינה חלה על המחזיק בנכס אשר רשום בספרי העירייה.

הסעיפים 325-326 לפקודה מטילים חובה לידע את עירייה על חילופי מחזיקים. במקום שלא יידעו

את העירייה, יראו במחזיק "מחזיק קונסטרוקטיבי" והעיריה רשאית להמשיך ולגבות ממנו את

תשלומי הארנונה אפילו אם אינו מחזיק בנכס בפועל:

"...דעתי, כאמור, היא כי אין להטיל על הרשות חובת בדיקה אקטיבית שעה

שהמחוקק הסיר באופן מפורש חובה זו מכתפיה..."

(פסקה 11)

"... הוראות סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות מטילות על המחזיק היוצא

את הנטל להודיע על שינוי זהות המחזיק בנכס, וקובעות כי עליו לעשות זאת בכתב.

ככלל, כל עוד נמנע המחזיק היוצא ממילוי חובתו זו, הריהו בבחינת "מחזיק

קונסטרוקטיבי", והעיריה רשאית להמשיך ולגבות הימנו את תשלומי הארנונה, אף

שלא הוא המחזיק בנכס בפועל ..."

(פסקה 12)

כג. בענייננו החובה חלה על העוררים שהינם המחזיקים הרשומים במרשמי העירייה, ועליהם בלבד,

ואין הם יכולים לתרץ את מחדלם בחובת ההגינות הכללית החלה על הרשות הציבורית כלפי

אזרחיה. אין העוררים יכולים להסתמך על ידיעה אפשרית בפועל של מחלקות אחרות בעירייה על

שינוי החזקה בנכס.

כד. מכל האמור לעיל נראה כי, החובה המוטלת על העירייה לבדיקה אקטיבית קיימת רק במקרים

חריגים, בנסיבות ספציפיות מיוחדות, אשר לדעת הועדה לא מתקיימים בעניינו. לא היה כל חשד

או ידיעה שהועברה אל מחלקת הארנונה על שינוי זהותו של המחזיק. המשיב הסתמך על פס"ד

ת.א 18270/92 שהועברלידי המשיב ובנוסף הסתמך על הודעה חתומה שהתקבלה אצל המשיב. על

כן ולאור כל הנסיבות נראה, כי אין כל פגם בחיוב המשיב את העוררים, בעוד שהעוררים לא קיימו

את חובתם על פי הוראות סעיפים 325 ו- 326 לפקודה. על העוררים חלה החובה ליידע את המשיב

על שינוי המחזקים. ככל שהעוררים בחרו שלא לעשות כן, אין להם אלא להלין על עצמם.

כה. העוררים ציינו את פס"ד עת"מ 13-12-7610 חיים עזריה נ' עיריית תל אביב-מנהל הארנונה

(23/11/2014) על מנת לתמוך בעמדתם, בפסק דין זה נידון עניין אחר לחלוטין אשר אינו דומה

לענייננו. בנסיבות המקרה שם, העירייה הסתמכה על רישומים בעלמא של ביקור אקראי שנערך

בקיוסק. העירייה המתינה 10 שניםלתשלום החוב במקום לפנות לבעל הנכס או לשוכרים נוספים.

הייתה פניה של העותר לפטור אותו מתשלום בגין הנכסים האחרים אך העירייה התעלמה

מפניותיו. אין באמור בפסק דין זה כדי לסייע לעמדת העוררת, שכן בעניינו, המשיב הסתמך על

פס"ד ת.א 18270/92 ועל הודעה חתומה, כאמור. בנוסף העירייה שלחה את דרישות החוב לכתובת

של המנוחה ופנתה אל העוררים לדרישת התשלום. עוד נציין כי לא הייתה כל פניה של העוררים אל

העירייה לשינוי המחזיקים בנכס זה.

כו. העוררים פתחו בהליך משפטי כנגד צד ג' בסוגית הבעלות על הנכס. בפרוטוקול הדיון מיום

26/05/2021 ,עולההתרשמות הועדה כי מדובר בסכסוך אישי, ארוך שאין ועדת הערר צריכה

להיות צד לו. מהדיון עלתה תמונה לפיה הצדדים חוששים לדבר ו/או מנסים להשתמש במה

שנאמר בערר על מנת לעשות בו שימוש בהליך העיקרי בעיניהם – ההליך המשפטי. נראה כי דברים

אלה יפים שידונו בהליך המשפטי שפתחו העוררים כנגד צד ג' ולא בועדת הערר. גם טענת העוררים

בעניין המסמך, אשר לטענת העוררים הוגש במרמה לעירייה, אין לוועדה סמכות להיכנס לסוגיה

זו שהיא חלק מסכסוך מורכב אשר נידון בהליך משפטי נפרד.

כז. סעיף 316 לפקודה, קובע כי מקום בו הוטלה ארנונה בבעלות משותפת מותר לגבותה מאחד

מהבעלים המשותפים, ומי שנגבתה ממנו הארנונה זכאי להשתתפות של שאר הבעלים כל אחד לפי

השטח שלו. להלן נצטט את סעיף 316 לפקודה אשר קובע

גביית ארנונה בבנין או בקרקע שבבעלות משותפת

316. מקום שהוטלה ארנונה לפי הוראות הפקודה עלבעל של בנין או קרקע, שהם

בבעלות משותפת, מותר לגבותה מאחד או מאחדים מתוך הבעלים המשותפים, ומי

שנגבתה ממנו הארנונה יהיה זכאי להשתתפות של שאר הבעלים, באופן יחסי לחלקו

של כל אחד בבנין או בקרקע, והוא רשאי לעקל את ההכנסה מן הבנין או הקרקע עד

שיגבה את הסכום המגיע משאר הבעלים המשותפים.

כח. בעניינו המשיב פעל על פי הפקודה בכך שחייב את העוררים ולכן נידחת טענת העוררים, לפיה לא

היה צריך לחייב את העוררים. לעוררים ישנה הזכות להשתתפות של צד ג' על פי פקודת הארנונה.

כט. לסיכום, העוררים לא הגישו לעירייה הודעות כפי שמחייבת הפקודה על חילופי מחזיקים. לא

הייתה פנייה מצד העוררים למשיב לשנות את רישומי המחזיקים בספריה, אף לא הייתה מוטלת

על המשיב כל חובה לבדוק את זהות המחזיקים בנכסים נושא העררים. מאחר וטענתם העיקרית

של העוררים היא "איני המחזיק", וטענה זו נדחתה, מן הדין לדחות את העררים.

6 .סוף דבר

א. לאור כל האמור, העררים נדחים.

ב. בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.

ג. החלטת הועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבאזור שיפוטו מצוי מקום

מושבה, בתוך 45 ימים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים

ד. המזכירות תשלח החלטה לצדדים. ניתן בהעדר הצדדים ביום 5.7.22

ה. החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה