ערר 24 21 אלייד נדלן בעמ

בס"ד

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר 24/21

שליד עיריית פתח - תקוה יו"ר הועדה - עו"ד קלרה שמורק

חבריי הועדה - דודו בריק

אשר מייבסקי

העוררת: אלייד נדל"ן בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד חגי בורשטיין ואח'

- נגד -

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית פ"ת

ע"י ב"כ עוה"ד אריאל ליבר

החלטה

1. כללי

הערר עניינו בדחיית השגה, אשר הוגשה ע"י העורר ת על חיוב ה בארנונה בגין נכס שמספרו

בספרי העירייה 14000900070 (להלןהנכס" ) המצוי בפתח תקוה, ע"ש העוררת.

2. טענות העוררת:

א. ערר זה נסוב סביב חיוב העוררת בשומת ארנונה מיום 18/11/2020 ולפיה תוקנו חיובי הנכס

מיום 1/2/2020 .

ב. ביום 25/7/2018 ניתן היתר בניה והעוררת החלה בפעולות הריסה ובניה. בעקבות ביצוע מדידה

מחודשת נשלחה הודעת תיקון שומה ע"י המשיב למרות מצבו הפיזי של הנכס אשר נהרס ברובו,

הופשט מכלל מערכותיו ותשתיותיו ונבנה מחדש.

ג. הקומות במבנה מצויות במצב מעטפת ואינן ראויות לשימוש.

ד. השוכרת בקומה 2 קיבלה את הקומה במצב מעטפת, על מנת להשמישה בוצעו פעולות בניה

בעלות של למעלה מ-3 מיליון₪. ביחס לכל שטחי המעטפת יהיה צורך בביצוע עבודות כדוגמת

אלו שביצעה השוכרת בקומה ,2 ולכן לא ניתן לעשות שימוש בשטחי המעטפת והם אינם ראויים

לשימוש.

ה. השטחים נמצאים במצב של שלד דהיינו ריצפת ותקרת בטון חשופה , כמו כן אין תשתיות

חשמל.

ו. בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות זכאי הנכס לפטורנכס שאינו ראוי לשימוש. לחילופין

העוררת זכאית לפטור בניין חדש לפי תקנה 12 לתקנות ההנחה

ז. העוררת הציגה מקרה דומה אשר נידון בפני ועדת ערר בתל אביב שם בנסיבות דומות קיבל

הנכס פטור מארנונה.

3. טענות המשיב

המשיב דחה את טענות העוררת על הסף וקבע כי החיוב של העוררת נעשה כדין, מן הנימוקים

כדלהלן:

א. העוררת טוענת כי הנכס זכאי לפטור בניין חדש לפי תקנה 12 לתקנות ההנחה. אולם אין מדובר

בבנין חדש, אלא בנכס שעבר שיפוץ ומשכך יש לדחות את טענת העוררת בעניין זכאות לפטור

מתשלום ארנונה עבור נכס חדש ו/או נכס במצב מעטפת.

ב. היתר הבנייה מעיד במפורש כי מדובר בהסבת נכס, ולא בבניית נכס חדש.

ג. פטור נכס ריק ניתן רק לנכס אשר ראוי לשימוש. ככל שהעוררת טוענת שהנכס במצב מעטפת

ואינו ראוי לשימוש, לא יכולה העוררת להשתמש בפטור זה.

ד. בהתאם לביקורת שערכה העירייה בשטח עלה כי הנכס אינו במצב מעטפת, וכן אין מדובר בנכס

שאי אפשר לשבת בו .

4. דיון:

א. ביום 10/6/2021 התקיים דיון בפני ועדת הערר. הצדדים הסכימו כי יתקיים סיור בנכס בנוכחות

הועדה, הצדדים ובאי כוחם.

5. סיור ותצהירי עדות ראשית

א. ביום 1/7/21 התקיים סיור בנכס בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.

ב. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית כתמיכה לטענותיהם.

ג. ביום 10/5/22 התקיים דיון בפני ועדת הערר. בעקבות תקלה טכנית במערכת ההקלטה לא נערך

תמלול. הצדדים לא ראו הכרח בקיום דיון הוכחות חוזר או חילופי. הצדדים הגישו סיכומים.

6. ההכרעה

השאלות העיקריות שבמחלוקת הינן :

א. האם הנכס שהעוררת טרם מצאה לו שוכרים נמצא במצב מעטפת, ועדיין לא הסתיימה בנייתו?

האם זכאי הנכס לפטור נכס לא ראוי לשימוש?

ב. האם הנכס נחשב לבניין חדש או בניין שעבר שיפוץ וזכאי לפטור לפי תקנה 12 לתקנות הסדרים

במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993?

פטור נכס אינו ראוי לשימוש

א. הועדה מסכימה כי את הבניין יש לחייב במס כשהשיפוץ בבניין הסתיים. הועדה סבורה כי סיום

בניית הבניין אינו ניתן לתיחום מדויק, ויש לקבוע בכל מקרה לגופו. סעיף 330 לפקודת העיריות

פוטר מחובת תשלום ארנונה נכס שנהרס או ניזוק עד כי איננו ראוי למגורים, כדלקמן:

"נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה

שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על

כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק –

(1) עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש

השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן – תקופת הפטור הראשונה);

(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין

בחמש השנים שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי

סעיפים 8 ו-9 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי

התקציב), התשנ"ג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש

האחרון שנעשה בבניין (בסעיף זה – תקופת התשלום);

(3) חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק

כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב

בשיעורי ארנונה נוספים;

(4)התקופות כאמור בפסקאות 1) ו-(2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר

אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן לפירעונם

לפני מסירת ההודעה".

ב. המושג "בנין" מוגדר בסעיף 269 לפקודת העיריות, כדלקמן:

"בנין" – כל מבנה שבתחום העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע

שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה,

אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה למעט קרקע שהמבנה שעליה לא

היה תפוס מעולם, כולו או בחלקו;

נראה כי סעיף 269 לא מבהיר מהו יום גמר הבנייה של בניין, וממתי הופך הבניין להיות נשוא לחיוב

בארנונה.

ג. המבחן העיקרי לגמר בנייתו של בנין הינו המבחן הפונקציונלי כפי שהתגבש בפסיקה , וכפי

שמדגישים המלומדים הנריק רוסטוביץ, משה וקנין, פנחס גלעד ונורית לב - בספרם ארנונה

עירונית (מהדורה חמישית), ספר ראשון, התשס"א – 2001 .

ד. לפי המבחן הפונקציונלי נכס ראוי לשימוש כאשר הוא כולל תשתיות חיוניות למטרה שלה נועד.

עוד מוסיפים המלומדים כי קיימים 2 מבחני משנה, המבחן הפורמלי דהיינו הוצאת תעודת גמר

לפי חוק תכנון ובניה. המבחן השני הינו המבחן המעשי, דהיינו יום התחלת שימוש בפועל.

ה. מדגישים המלומדים את המבחן הכדאיות הכלכלית אשר נשלל ע"י בית המשפט העליון בפסק

דין המגרש המוצלח, בבר"ם 5711/06 חברת המגרש המוצלחבע"מ נ' עיריית תל אביב יפו – מנהל

הארנונה, [30.12.2009). (להלן"הלכת המגרש המוצלח").

ו. ככול שנבחן את הנכס נושא הערר על ידי מבחני המלומדים, נראה כי הנכס עומד במבחן

הפונקציונאלי, הנכס ראוי לשימוש וכולל את התשתיות החיוניות, כגון: קירות, חלונות,

ספינקלרים, מערכת חשמל, מים ואף המעלית מובילה לנכס ללא כל קושי. מעיון בפרוטוקול הסיור

בנכס ובתמונות ניתן להבחין אף בשירותים . להלן נצטט את פרוטוקול הסיור, כדלקמן:

"הועדה החלה את הביקור בקומה 4 נראה כי בקומות 4,3 התמונה דומה.

הכניסה לקומות הינה דרך מעלית נגישה. קיים חיבור לחשמל, קיים חיבר

למים, קיימים ש ירותים מאובזרים, מעלית שמאל מושבתת כי הב ניין לא

מאוכלס. מעלית ימין עובדת ו נגישה לקומות. קיימת מערכת ספי נקלרים,

קיימים חל ונות, ריצפת בטון .בקומה הראשונה נראה שהשיפוץ עדיין לא

הסתיים, אולם במתחם קיימים חיבור לחשמל ,חיבור למים, קיימת מערכת

ספינקלרים, קיימים חלונות, ריצפת בטון."

ז. הנכס אף עומד במבחני המשנה במבחן הפורמלי ובמבחן המעשי, אין מדובר בנכס הרוס או בנכס

שלא ניתן לעשות בו שימוש , אלא להיפך . מהתמונות שצורפו ע"י העוררת ומהביקור של חברי

הועדה עולה תמונה אשר מעידה, כי לנכס תעודת גמר לפי חוק תכנון ובניה וקיים פונטציאל שימוש

בנכס.

ח. נדגיש כי, היותו של הנכס במצב מעטפת אינו פוטר את הנכס מ חובת תשלום ארנונה . בעמ"נ

269/04 אלי, רוני ואבייוזמה ופיתוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית ראשון לציון [פורסם בנבו]

הובא בפני בית המשפט המחוזי ערעור הדן בעניין הדומה מאוד לערר שלפנינו. שם נפסק

"מקובלת עליי התפיסה לפיה נישום רשאי לכלכל צעדיו על מנת להקטין או

למנוע חבות במס או ארנונה (ראה פסק דינו של כב' הנשיא א. לרון בעניין

מ.ל. השקעות; עניין גולדנברג; עמ"נ 410/04 מלק נ' מנהל הארנונה של עירית

חדרהפורסם בנבו 5 לפסק הדין). אך על-פי הפסיקה, המבחן להיות

הנכס "בניין" החב בתשלום ארנונה הינו אובייקטיבי, ונקבע על-פי אפשרות

(פוטנציאל) השימוש בנכס, להבדיל מן השימוש הנעשה בו בפועל. הנישום

אינו יכול לסכל מבחן זה באמצעות צעדים מלאכותיים, שנועדו למנוע את

הגימור והעיצוב החיצוני של המבנה, או יחידות מסוימות בו. כפי שהבהיר

כבוד הנשיא מ' שמגר בע"א 1130/90 הנ"ל בענין מצות ישראל בע"מ, פסקה

9:

"מטרתה העיקרית של הארנונה העירונית היא לאפשר מתן מיכלול

של שירותים לתושבי העיר, ולאו דווקא שירותים ישירים כמו אספקת מים.

שירותים אלה של תשתית, נקיון, תאורה וכו', ניתנים לכל בניין, בין אם הוא

בשימוש ובין אם לאו. ככל הנראה, העלות הכספית הכרוכה בהכשרה חוזרת

של המחסנים לקראת חג הפסח היא רבה, והמערערת מעדיפה להותירם

ריקים במשך שאר חודשי השנה ולא להשכירם או להשתמש בהם בדרך

אחרת. הדבר טוב ויפה, אך אין הצדקה שהציבור יממן את מתן השירותים

העירוניים למחסנים באופן קבוע".

אמנם דברים אלו נאמרו בהתייחס ליחידות שבנייתן הושלמה לחלוטין, אך

הם יפים גם למקרה בו נמנע בעל הנכס מלהשלים פרטים מסוימים הנוגעים

לגימור או עיצוב הנכס, על מנת להימנע מתשלום ארנונה. אשר לגישתה של

ועדת הערר, לפיה יש להגביל את התקופה בה זכאי נישום להימנע מהשלמת

הבניה, על מנת שלא יחויב בתשלום ארנונה - אינני משוכנע כי אכן יש להטיל

על נישום מגבלה שכזו, כל עוד המבנה לא הגיע לשלב הגמר המחייב בתשלום

ארנונה (והשווה דעתי בעמ"נ 114/05 הנ"ל בענין עדן, פסקה 20, הנוגע לפטור

לפי סעיף 330 לפקודת העיריות, כי בעל נכס אינו מחויב לשפצו ולהשמישו על

מנת שניתן יהיה לגבות ממנו ארנונה). אך ההכרעה בעניין זה איננה דרושה,

משמצאה ועדת הערר - ובצדק - כי בחלק מהיחידות נעשה שימוש בפועל,

וכי כל היחידות ראויות לשימוש כלשהו גם במצבן הנוכחי, ובהשקעה לא

משמעותית הן תהיינה ראויות אף לשימוש שיועד להן. בקביעה עובדתית זו

לא מצאתי מקום להתערב. "

(הדגשה לא במקור הדגשה שלי ק.ש)

ט. פס"ד נוסף המצדד בעמדת המשיב הינו עמ"נ 41713-11-11 גור אייל נכסים והשקעותבע"מ נ'

מנהל הארנונה, עיריית ירושלים [פורסם בנבו]. בפס"ד נפסק כי נכס שעומד להשכרה, בתקופת

ההמתנה הזו, אינו נכס שאי אפשר לשבת בו למרות שבעל הנכס לא משפצו על מנת שהשוכר ישפצו

ויתאים אותו לצרכיו. להלן אצטט:

".....כאמור, טופס 4 אינו חזות הכל. עם זאת, בענייננו, לא נסתרה טענת

המשיב ולפיה נוהגים בעלים של מבנים לתעשייה להמתין ולהתאים את

המבנה לצרכיו הספציפיים של השוכר. תקופת ההמתנה, אשר במהלכה עומד

על תילו מבנה שמעטפתו שלמה, שמותקנים בו חלונות ודלתות, ואשר יש לו

טופס 4 ותעודת גמר, המאפשרים התקנת מערכת חשמל ומים כל אימת

שיחפוץ בכך הבעלים, אינה יכולה להיחשב לתקופה בה הנכס אינו ראוי

לשימוש. אם לא תאמר כן, הרי שכדברי בית המשפט המחוזי בפרשת

יהלומית פרץ הנ"ל, יתאפשר לבעלים להימנע מתשלום ארנונה באופן

מלאכותי, תוך מיקוד תשומת הלב בשאלת קיומם של פרטים כאלה ואחרים,

במקום בשאלת מצבו של הבניין. השאלה אינה, אם כן, האם בתקופת

הביניים שעד להשכרה יכול היה הבעלים להשתמש בנכס לאחסון או כחלל

מעצבים, כפי שהציעה ועדת הערר, אלא האם הנכס, בנתוניו כפי שהיו

בתקופה הרלוונטית, הוא בבחינת נכס "שאי אפשר לשבת בו", כמשמעותו

הנורמטיבית של מונח זה. המסקנה אליה הגעתי לנוכח האמור לעיל, כי

התשובה היא בשלילה. "

מכאן עולה כי הנכס לא יכול להיחשב נכס שאינו ראוי לשימוש שכן, בערר דנן, עומד על תילו

מבנה שמעטפתו שלמה, שמותקנים בו חלונות ודלתות, ואשר יש לו טופס 4 ותעודת גמר נכס

העוררת מחובר לכלל התשתיות החיוניות לנכס חיבור לחשמ ל, חיבור למים, קיימת מערכת

ספינקלרים, קיימים חלונות, שירותים ואינו יכול להיחשב כנכס שאינו ראוי לשימוש.

י. העוררת מסתמכת בטענותיה על פס"ד של בית המשפט העליון בעניין עיריית הרצליה נ' חברת

גב ים לקרקעות בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: גב ים" ). אולם נסיבות הערעור אינן דומות לנסיבות

ערר דנן שכן בעניין גב ים דובר בנכס אשר לא היה ראוי לשימוש, שבנייתו לא הושלמה. כדלקמן:

"...המשיבה הקימה בניין ברח' שנקר 13 בהרצליה (להלן הבניין).

בקומת הקרקע של הבניין הנ"ל נותר שטח בגודל של 883 מ"ר (להלן

הנכס), אשר לגביו טענה המשיבה כי הוא נמצא בשלב של "מעטפת"

(דהיינו ללא תשתיות חשמל, ריצוף, חלוקת חדרים, מיזוג, אינסטלציה

וכו'), וכי הוא טרם הושכר לצד שלישי כלשהו."

פסק הדין התבסס על הנתונים הספציפיים בעניין גב ים להלן אצטט את פסקאות 13 ,14:

"...מן המובאה שלעיל עולה איפוא בבירור, כי בית משפט זה קבע בהלכת

המגרש המוצלח כי מבחן הכדאיות הכלכלית איננו יכול לחול גם כאשר

עסקינן בשאלה מתי בניין הנמצא בשלבי הקמה הופך להיות ראוי לשימוש

(ולא רק כאשר מדובר בבניין שלם שניזוק). בהנמקה שהובאה לעיל נאמר כי

הדרך לבחון האם בנייתו של הבניין הושלמה הינה אך ורק באמצעות המבחן

האובייקטיבי, קרי בשאלה האם במצבו הנוכחי ראוי הנכס לשימוש אם לאו.

לשאלה האם יכול המחזיק בנכס להשמישו בעלות סבירה – אין איפוא

משמעות מבחינת דיני הארנונה הכללית. לפיכך, יכול המחזיק לבחור

להמשיך ולהותיר את הנכס במצב שהוא איננו ראוי לשימוש, וכל עוד יעשה

כן – לא יחוב בארנונה בגין החזקתו את הנכס. דברים אלה, כך נקבע בהלכת

המגרש המוצלח, נכונים גם כאשר מדובר בנכס שהיה שמיש אך ניזוק, וגם

כאשר מדובר בנכס שבנייתו טרם הושלמה. בהתאם, בשורה ארוכה של פסקי

דין, יישמו בתי המשפט המחוזיים את הלכת המגרש המוצלח גם כאשר

התעוררה מחלוקת האם הושלמה בנייתו של נכס, בהתאם להגדרה הקבועה

בסעיף 269 לפקודת העיריות (ראו, בין היתר: עמ"נ 37796 -05-10 רבינוביץ

נ' עיריית פתח תקוה 26.12.2010), ו -עת"מ 30765 -06-10

מרידור נ' עיריית יהוד 24.07.2011.))

14 .לפיכך, השאלה המרכזית העומדת לפתחי, לצורך הכרעה בבקשה, הינה

האם במהלך התקופה שבמחלוקת היה הנכס ראוי לשימוש, או שלא היה

ראוי לשימוש. בסוגיה זו, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד, כבר בפתח דבריו

כי: "מתוך תצלומים שהוגשו לבית המשפט, ניתן להתרשם כי מדובר בשטח

המצוי במצב של מעטפת בלבד, מבלי שנעשו בו פעולות כלשהן, על מנת

להכשירו למצב של שימוש". כלומר, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי

במהלך התקופה הרלבנטית הנכס, מושא המחלוקת, לא היה ראוי לשימוש,

ומכאן – ועל פי הלכת המגרש המוצלח – גם לא היה חייב בארנונה."

יא. בהלכת המגרש המוצלח נדרש בית המשפט העליון לשאלה מתי יהיה המחזיק בנכס פטור מתשלום

ארנונה, כאשר הנכס שברשותו ניזוק "במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו", במשמעות

סעיף 330 לפקודת העיריות. בהלכת המגרש המוצלח נקבע כי המבחן הקובע הוא המבחן

האובייקטיבי:

"די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש ואין יושבים בו".

עוד נפסק, כי אין לעשות שימוש במבחן "הכדאיות הכלכלית".

הועדה בחנה את הסוגיה על פי המבחן האובייקטיבי. הועדה סבורה כי על פי המבחן

האובייקטיבי, ואף לפי מבחן השכל הישר, בבחינת הנסיבות עולה כי הנכס ראוי לשימוש.

פסק הדין בעניין גב ים, אותו הציגה העוררת, מדגיש כי מבחן הכדאיות הכלכלית לא חל. לכן

הועדה לא תבחן האם קיימת כדאיות כלכלית להכשיר את הנכס למצב של שימוש ספציפי לפי

דרישות השוכר.

יב. הועדה סבורה כי בערר שלפנינו לא מדובר בנכס במצב מעטפת בלבד אלא בנכס שקיימים בו כל

המערכות החיוניות. העוררת נמנעה מלהשלים פרטים מסויימים הנוגעים לגימור או עיצוב

הנכס, על מנת להימנע מתשלום ארנונה.

יג. ראו לעניין זה גם את דבריו של כבוד השופט שינמן בעמ"נ 11313-11-14 זיסו חברה לבניין ופיתוח

בע"מ נגד עיריית פתח תקווה, [פורסם בנבו] אשר קובע כדלהלן:

"חוסר הכדאיות הכלכלית, או חוסר הרצון מכל טעם אחר של בעל הנכס,

מלעשות שימוש בנכס או בחלקו, אינה פוטרת אותו מתשלום הארנונה שהוא

חייב בגינו."

יד. גם בעמ"נ 38386-10-19 יצחקי (המנוח ) ואח נ' מנהל הארנונה עיריית רחובות, (פורסם בנבו)

מדגיש כב' השופט שמואל בורנשטין כי:

"לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מלבד חצי הקומה המהווה את הנכס נשוא הערעור, שאר חלקיו

של הבניין מושכרים.., ואף בכך יש לתמוך במסקנה כי אין מדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש."

טו. בערר דנן, הנכס הינו חלק מבניין אשר חלקו מאוכלס ופעיל למעט הנכס נושא הערר, ואף בכך יש

לתמוך במסקנה כי הנכס ראוי לשימוש. כפי שמציינת העוררת בכתב הערר

"ודוק השוכרת בקומה 2 אינבטה המחזיקה במלוא שטח הקומה , קיבלה את

הקומה במצב מעטפת וכי על מנת להשמישה בוצעו בה פעולות בניה כגון קרות

פנים ריצוף תקרה......"

עוד מדגיש כב' השופט כי:

"אין צורך לומר כי נכס "מוזנח ומלוכלך" אינו מגיע בהכרח כדי נכס

שאינו ראוי לשימו ש הוא הדין בנכס ש "על מנת לעשות בו שימוש ברמה

גבוהה יש לבצע בו שיפורים ושיפוצים בעלות גבוהה, אך עדיין ניתן לעשות

בו שימוש ב"רמה נמוכה". שימוש (חוקי) כלשהו- די בו."

טז. יודגש כי מסיור הועדה עלה כי קומה 1 עדיין בשיפוץ ובנייתה טרם הסתיימה. ואילו קומה 3,4

הינן הנכסים השרויים במחלוקת. כפי שמציין המשיב בפרוטוקול הסיור להלן אצטט

"השיפוץ הסתיים לפחות בקומה 3,4 "

מכאן עולה כי הערעור בעניין קומה 1 מתקבל. חלק זה של הנכס עדיין לאהסתיימה בנייתו, והוא

זכאי לפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.

הנחה לבניין חדש

יז. סעיף 12 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 מסדיר את סוגית ההנחה

לבניין חדש כדלקמן:

הנחה לבנין חדש

12. (א בכפוף לאמור בתקנה 13(3) המועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור

כמפורט להלן, למחזיק שהוא הבעל הראשון של בנין חדש, ריק, שמיום

שהסתיימה בנייתו והוא ראוי לשימוש, אין משתמשים בו במשך תקופה

רצופה, כמפורט להלן:

(1) עד שנים עשר חודשים- הנחה עד 100 אחוזים

(2) (נמחקה

(ב) (בוטלה)

על פי סעיף 12 קיימים 2 תנאים מצטברים לקבלת ההנחה. תנאי ראשון הינו המחזיק

הוא הבעלים הראשון של בנין חדש. תנאי שני הינו הנכס ריק, בבניין חדש

שהסתיימה בנייתו והוא ראוי לשימוש. ככל שהעוררת טוענת כי הבניה לא הסתיימה,

לא יכולה העוררת להשתמש בפטור זה. מאידך, ככל שהסתיימה בנייתו של הנכס

נבחן, האם מדובר בבניין חדש. הועדה סבורה שהמחזיק אינו הבעלים הראשון של

בניין חדש , ואין מדובר בבניין חדש , אלא בשיפוץ והסבת נכס קיים כפי שמפורט

בהיתר הבנייה אותו צירפה העוררת, ולכן לא ניתן להשתמש בפטור זה.

הנחה לבניין ריק

יח. נכס העומד ריק, לאחר שבנייתו הושלמה, קיים לגביו פטור חד-פעמי המוגבל לשישה חודשים.

הנחה לבנין ריק

1. (א מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של בנין

ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן:

(1) עד 6 חודשים– עד 100%;

(2) מהחודש ה-7 עד החודש ה-12 – עד 66.66%;

(3) מהחודש ה-13 עד החודש ה-36 – עד 50%.

(ב תחילת חישוב התקופה המצטברת הנזכרת בתקנת משנה (א) תהא

ביום תחילתה של תקנה זו.

(ג) הנחה כאמור בתקנת משנה (א) תינתן לתקופה המצטברת הנזכרת

בפסקאות שבה (להלן – התקופה המצטברת), משך תקופת בעלותו של אדם

בבנין, וכל עוד לא שונתה הבעלות בו; להוכחת היותו של הבנין בנין ריק שאין

משתמשים בו, כאמור בתקנה 12 ובתקנת משנה (א), ימציא המחזיק בבנין

ראיות על פי הוראות המועצה.

(ד) במנין התקופה המצטברת לא תובא בחשב ון תקופה הפחותה

משלושים ימים שבה עמד הבנין ריק ברציפות.

(ה) נעשה שימוש מחדש בנכס שמחזיק בו היה זכאי להנחה על פי

תקנות משנה (א) עד (ד), יודיע על כך המחזיק או בעל הנכס לרשות המקומית,

בדרך שתורה הרשות המקומית, 7 ימים בטרם נעשה שימוש מחדש בנכס

לא ניתנה הודעה כאמור, רשאית הרשות המקומית לבטל הנחה שניתנה על

פי תקנה זו לתקופה הרצופה האחרונה שבה עמד הבנין ריק, אם ההנחה

ניתנה לאותו מחזיק אשר עשה שימוש מחדש בנכס, או לבעל הנכס."

יט. העוררת תוכל לקבל את הנחת נכס ריק ככל שלא ניצלה העוררת את הפטור כפי שמציין המשיב

בפרוטוקול הסיור:

"... אין מחלוקת עובדתית - הנכס ריק. אני לא יודע אם השתמשו בפטור נכס

ריק . נבדוק מה הסיווג הזול ביותר לפי ההיתר ונחייב לפיו".

כ. הועדה בחנה את טענות המשיב בסיכומיו, בעניין צירוף תצלומים מעניין גב ים בתצהיר העדות

הראשית מטעם העוררת. לטענת המשיב התצלומים מהווים עדות שמיעה. הועדה לא נדרשת לכך

שכן הועדה עצמה הגיעה לנכס וביקרה בנכס ואין טוב יותר ממראה עיניים.

6 .סוף דבר

א. לאור כל האמור, הערר התקבל בחלקו.

ב. בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.

ג. החלטת הועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבאזור שיפוטו מצוי מקום

מושבה, בתוך 60 ימים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים

ד. המזכירות תשלח החלטה לצדדים. ניתן בהעדר הצדדים ביום 11.5.23_

ה. החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה.